ת"ק 13955-03-15

לפניי תביעה שיסודה בדמי תיווך.

בתמצית טענות הצדדים:

התובע, שהינו מתווך מקרקעין כבר כשבע שנים, עותר לדמי תיווך המגיעים לו, לטענתו, מהנתבע.

התובע טוען כי היה הגורם היעיל (ביחד עם שותפתו) בעסקה של מכירת דירה ברחוב אמיל זולא 8 דירה 2 בתל-אביב (להלן: "הדירה"), אשר בדירה זו התגורר כשוכר.

לטענת התובע, בתמורה לפועלו התחייב הנתבע לשלם לו עמלת תיווך בשיעור של 1% מסך העסקה הכולל בתוספת מע"מ. ברם, לאחר מכירת הדירה לקונה שהביא מטעמו, סירב הנתבע לשלם לו את העמלה המובטחת.

הנתבע, עורך דין במקצועו, טוען כי כל פעילותו בקשר עם הדירה והסכם המכר בגינו דורש התובע דמי תיווך, הייתה מתוקף תפקידו כעו"ד המייצג את בעל הדירה, מר גיא פטקין (להלן: "בעל הדירה").

ראשית, טען הנתבע, כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן הוא מעולם לא הזמין, לא בכתב ולא בעל-פה, שירותי תיווך אצל התובע, לא התחייב לו לתשלום דמי תיווך, והדירה כלל איננה דירתו (של הנתבע).

הנתבע מוסיף וטוען כי גם בעל הדירה לא הזמין אצל התובע שירותי תיווך, ולא התחייב לתשלום דמי תיווך.

לגופה של תביעה, טוען הנתבע כי התובע, הגם שהיה השוכר בדירה, נהג בה מנהג בעלים ופעל במרמה, בנוכלות ובניגוד להסכם השכירות עמו. בין היתר הערים קשיים על מכירת הדירה, כאשר מנע ממתווכים שונים מלהראות את הדירה לקונים פוטנציאליים, והכל במטרה לנסות ולהאריך את שהייתו כשוכר בדירה ו"לכפות" שירותי תיווך בגין מכירת הדירה.