ת"ק 1382-04-15

מדובר בתביעה לפיצוי בסך של 2,347 ₪ עקב נזקים שנגרמו למכשירים חשמליים בביתו של התובע עקב הפסקת חשמל. התובע עותר לחיוב הנתבעת גם באובדן שעות עבודה בסך של 3,600 ₪.

הנתבעת טוענת כי מדובר בהפסקת חשמל רגעית מסוג "חיבור חוזר", שאינה מזכה בפיצוי וזאת לפי סעיף 48(ג)(2) לאמות המידה (שנקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל מכוח סמכותה לפי חוק משק החשמל, תשנ"ו-1996).

אני מסכים לטענת הנתבע כי במקרה דנא יש להפוך את הנטל (מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), באופן שעל הנתבעת להוכיח באיזה סוג של הפסקת חשמל מדובר וזאת שעה שכל מתקני החשמל וכל האפשרויות לדעת איזה סוג של הפסקת חשמל אירעה ומדוע, הנם בשליטתה ובידיעתה. דא עקא, אני סבור כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי מדובר בהפסקת חשמל רגעית מסוג "חיבור חוזר". הדבר עולה מנספחי כתב ההגנה, שמעידים על הפסקת חשמל אחת ולשנייה בודדת. התובע לא הביא ראיות לסתור ואף להפך, בדיון הוא הסכים לכך בציינו "אין מחלוקת עובדתית שהחשמל פסק ואז חזר".

מכאן, שהשאלה הנה איזה סעיף באמות המידה חל במקרה כזה והאם חל סעיף 48(ב)(2) הפוטר את הנתבעת מאחריות. בהסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א (י"ם) 43882-05-14 קשת במות בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ – פורסם בנבו, שם מדובר היה בהפסקת חשמל מאותו הסוג (ראה ס' 3 לפסק הדין), אני קובע כי חל על המקרה סעיף 48(ב)(2) הנ"ל ובהתאם לכך, וכפי שבית המשפט המחוזי קבע בתיק הנ"ל, אני קובע כי אין לראות את הנתבעת כחבה בכל חובת פיצוי כלפי התובע בגין המקרה נשוא התביעה. בשולי הדברים אציין כי הפסיקה שהתובע הפנה אליה הנה של בית המשפט לתביעות קטנות ושל בית המשפט השלום ופסיקה זו נדחית בכל מקרה מפני פסיקת בית המשפט המחוזי בפרשת קשת במות הנ"ל.

מסקנתי הנ"ל אינה משתנה גם הוכח (ואכן הוכח) כי במקביל ובאותה שניה בדיוק ארעה הפסקת חשמל זהה מסוג "חיבור חוזר" בקו מתח גבוה אחר ונפרד בשכונה סמוכה.

לפיכך, התביעה נדחית. עם זאת, בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בלשכתי.