ת"ק 12998-03-14 כהן נ' אסיבנה

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מ יום 7.7.10 שבה היו מעורבים אופנוע של התובע ורכב הנתבעת 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

התובע עותר ל- 19,112 ₪.

הסכום מורכב מ- 2,112 ₪ - שהוא סכום שהנתבעת 2 הורידה מנזקי התובע עקב רשלנות תורמת ועוד 17,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בכל הנוגע לסכום של 17,000 ₪ התובע למעשה מלין על התנהלות הנתבעות: בעיקר מלין התובע על כך שעל אף שהנתבעת בעת האירוע הודתה באשמתה, היא נהלה מאבק משפטי ארוך ורק במאי 2013 הנתבעת 1 הורשעה על פי הודאתה בבית משפט לתעבורה שהיא לא צייתה לאור אדום ונהגה בקלות ראש. כתוצאה מכך היה איחור רב עד שהתובע קיבל את כספו, דבר שגרם לו הרבה הוצאות נלוות וטרחה רבה.

2.עמדת הנתבעות הייתה שעל אף הרשעתה של הנתבעת, ניתן לטעון שהתובע תרם את חלקו לתאונה, לכן הפחתת הפיצוי בסכום ל- 2,112 ₪ הייתה מוצדקת דובר בשיעור של 20% .טענה זו מבוססת על אמרת כבוד השופט בגזר דינו מ- 23.5.2013:

" מניתוח עדותה של הולכת הרגל שהייתה עדה אובייקטיבית בתיק ... לא מן הנמנע שאכן קיימת רשלנות תורמת משמעותית לנהג המעורב" (התובע ה.ג.).

3.לפי עדותו של התובע הוא התקרב לרמזור ירוק

"ואז ממש לפני שנכנסתי לצומת ... הרכב פשוט התפרץ לפנות ימינה ... לא היה לי זמן להתחמק" (עמוד 1, בין השורות 25-21).

התובע אף הוסיף שהתבעת לקחת אחריות בטענה שהשמש סנוור אותה ולכן לא ראתה: לאחר שיחה טלפונית עם בני משפחתה הנתבעת בקשה שלא לערב את המשטרה – ואם אכן כך היא תחזור מהודאתה.

התובע, לאחר שהתייעץ עם אביו לא הסכים והזמין משטרה וגם אמבולנס.

התובע טוען שלאור עמדתה של הנתבעת, הוא לא קיבל את הפיצוי המגיע לו עד אוקטובר 2013, איחור לא מוצדק.

4.גם הנתבעת 1 וגם הנוסעת עמה ברכב גב" םלם הגר העידו.

על אף הערות חוזרות ונשנות של בית המשפט גם הנתבעת והעדה חזרו וטענו שהנתבעת לא עבר באדום ושהיא לא אשמה. עלי לקבוע שמטרת הנתבעת והעדה שלה בבית משפט זה

הייתה להתחמק מתוצאות הדיון בבית משפט לתעבורה ולהקשות על בית המשפט זה בדיון. לא היו בדבריהן ללמוד דבר על רשלנותו של התובע.