ת"ק 1239-05-16 הדר ואח' נ' ע"ש אורי מימון ז"ל

1.תובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 28/7/97, השתתף בימים 8/5/09, 9/5/09 בטיול שאורגן על ידי הנתבעת, במסגרת הפעילות של חוג סיירות אותה מפעילה הנתבעת. 

הטיול, שהיה כאמור בן יומיים, כלל לינה בשטח והיה מיועד לתלמידי כיתה ו', עליהם נמנה התובע, שהיה באות עת בן כ – 12 שנה. במסגרת הפעילות הלילית בטיול, נערכה בערבו של ה – 8/5/15 פעילות חברתית שכללה הכנת קרמל (סוכר מותך), זאת על ידי טבילת ענפי עץ (להלן: "מקלות") בסוכר, המסת הסוכר באש, טבילה חוזרת של המקלות בסוכר, המסתו באש וחוזר חלילה, עד שנוצרה על המקלות מסה של סוכר מותך, לאכילה.

תוך כדי הכנת הקרמל טפטף קרמל על ידו של אחד הילדים שעסק בהכנת קרמל לעצמו. בעקבות כך ניער אותו ילד את המקל וכתוצאה מכך ניתזו טיפות קרמל רותח על עינו השמאלית ועל כף ידו השמאלית של התובע (להלן: "הפציעה").

תובעים 2 ו – 3, שהינם הוריו של התובע, קיבלו הודעה על כך שהתובע נפצע והם התבקשו להגיע למקום על מנת לפנותו. בעקבות כך נסע תובע 3 לשטח הלינה של הילדים ופינה את התובע לבית החולים זיו בצפת, שם קיבל טיפול ראשוני בחדר המיון ומשם הועבר על ידי תובע 3 לבית החולים גליל מערבי, בנהריה, להמשך טיפול.

התובע הגיע לביה"ח בנהריה ב – 9/5/15, סמוך לשעה 01:00, שם אושפז במחלקת עיניים עד 12/5/15, לצורך טיפול בכוויה שנגרמה לו בעין שמאל.

לאחר שחרורו מביה"ח בנהריה נזקק התובע לטיפול תרופתי וביקר 3 פעמים במרפאות החוץ של בית החולים, לצרכי מעקב.

בסופו של יום, נרפא אמנם התובע מהכוויה בעינו, אולם נותרה לו "צלקת שטוחה בצבע חום כהה בעור בזווית הפנימית של העין השמאלית", כמצוין במכתבו של פרופ' מלר מיום 5/8/15. מדובר בצלקת אסטטית, בגודל של 2.0X0.9 ס"מ.

2.לטענת התובעים, הנתבעת נושאת באחריות לפציעה שנגרמה לתובע. לכן הוגשה התביעה שבפניי, בה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מהפציעה, אותם הם פירטו בסעיף 17 לכתב התביעה.

3.לטענת הנתבעת, היא עשתה כל שביכולתה על מנת להבטיח את שלומם של משתתפי הטיול, לרבות התובע וה"אירוע הנטען (שלא הוכחש – מ.א.) לא ארעה עקב מחדל ו/או מפגע ו/או הפרה חקוקה של הנתבעת ולא ניתן להטיל על כתפיה אחריות לנזקים הנטענים והמוכחשים בזאת".

לכן ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה.