אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 10831-11-15 שוימר ואח' נ' טברסקי

ת"ק 10831-11-15 שוימר ואח' נ' טברסקי

תאריך פרסום : 03/08/2016 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות
10831-11-15
28/07/2016
בפני השופט:
גיא הימן

- נגד -
התובעים:
1. יוסי שוימר
2. אילן רגב

הנתבע:
טיבי טברסקי
פסק-דין

 

1.תביעה זו נמצא לי מקום לקבל, ואת הסכום שנתבע אפסוק לתובעים כמעט במלואו. ענין לתביעה בהסכם בלעדיות בתיווך במקרקעין, שנקשר בין הצדדים בתאריך 2.7.2015. התובעים, הם המתווכים, התחייבו לנקוט שורה של פעולות לשם מציאתו של רוכש לדירה אשר בבעלות הנתבע בבני-ברק. הנתבע התחייב לשכור בלעדית את שירותיהם. ההסכם נערך בכתובים, בשני חלקים – הסכמה להזמנתם של שירותי-תיווך והסכמה בדבר-בלעדיות (נספחים א' ו-ב' לכתב-התביעה). התובעים העידו כי לנוסחוֹ של ההסכם קדם משא-ומתן בין הצדדים וכי נכללו בו הערות שונות, שהעלה הנתבע עובר לחתימה. עיון בכתובים מגלה כי הערות אחדות אכן הוספו בכתב-יד, ובהן הערת-הנתבע כי "אם [הנכס] יימכר בפחות מ-1,475,000 ש'[ח] ישלם [הנתבע] 1.5 [אחוזים] + מע'מ מסכום המכירה". הערה זו, הסביר הנתבע, הייתה לו חשובה שכן תמורה גבוהה יותר זיכתה את התובעים, לפי ההסכם, בלא פחות משני אחוזים ממחיר-המכירה, בתוספת מע"מ.

 

2.מה שאינו מוזכר, ולוּ במלה, בהסכם שבכתובים הוא מה, שלגרסתו של הנתבע היה חשוב לוֹ לא פחות אך הוסכם על-פה. קודם לכניסתם של התובעים אל התמונה התעניינו בני-זוג בשם קינן ברכישתה של הדירה, אך הם לא הגיעו עם הנתבע להסכמה בענין-המחיר. לאחר התקשרותו עם התובעים שָבוּ בני-הזוג הללו ופנו לנתבע בהתעניינות בנכס, ולדבריו הוא העמיד לרשותם 24 שעות לצורך החלטה. את 24 השעות הללו, כך לטענתו, הוסכם על-פה שהתובעים יוכלו לנצל לצורך מציאתו של קונה במחיר גבוה מזה, שהוצע לבני-הזוג קינן. ברם, אם תימכר לסופו של יום הדירה לאחרונים, כך לדדו של הנתבע, לא יחול הסכם-התיווך על המכירה לאלה והתובעים לא יהיו זכאים לעמלה כלשהי בגין העסקה. את קיומה של הסכמה כאמור שללו התובעים מכול וכול. לגרסתם, לא זו בלבד שלא כך הוסכם בין הצדדים אלא שבני-הזוג קינן שָבו ופנו אל הנתבע רק בעקבות שלט-הפרסום, שתלו התובעים בחזית-הדירה ומאמציהם בשיווקה. לגרסתו של תובע 1, מר שוימר, הוא הסביר לנתבע כי ההחלטה למי למכור היא, לסופו של יום, לנתבע לבדו. אולם, עמלת-התיווך תשולם בכל מקרה לפי ההסכם, ולפיכך טוב יעשה הנתבע אם יניח לתובעים לטפל במכירה, שתוכל להניב לו אפילו יותר ממה שהציעו בני-הזוג קינן. סוף-הדברים היה שהנתבע נקשר בהסכם-מכֶר עם בני-הזוג קינן, מיאן לשלם לתובעים עמלה כלשהי והתובענה שלפנַי באה אל העולם.

 

3.הגרסאות הן, כאמור, סותרות באורח מוחלט. אפשר כי הסיבה לכך היא קצֶר בהבנה – כלומר היעדרו של אומד-דעת משותף ערב קשירתו של ההסכם, ואפשר שיש סיבה אחרת. כך או כך, שְׁאֵלָה היא מה יש לראות, לפי הכללים הנוהגים עמנו בדיני-החוזים, את ההסכם בין הצדדים משמיע מבחינת תכליתו – סובייקטיבית ככל שאומד-הדעת היה משותף, ואובייקטיבית ככל שלא. סבורני כי בנדון פועלת לחובתו של הנתבע העובדה כי אותה הסכמה נוספת, שהוא טוען לה, לא בא זכרה בהסכם שבכתובים. התנאי הוא, להשקפתי, יסודי מדי כדי להלום כי יוסכם עליו על-פה, עובר ממש לעריכתו של החוזה שבכתב, וזכרו לא יובא באותם כתובים. זאת, בפרט במקום שְׁבו הערות אחרות, שמחוץ לתבנית אשר שימשה בסיס לחוזה, הוספו בכתב-יד, כמתואר. הענין האחרון מוליך, עוד, לשלילת-טענתו של הנתבע כי חוזה-התיווך היה חוזה אחיד, כמשמעותו של מושג זה בדין. חוזה, שעליו מוסיפים הצדדים שניהם, בכתב-יד, הערות נוספות לאחר משא-ומתן בינם, חלקן תוך שינוי מתניותיו היסודיות, קשה להחשיב כחוזה אחיד.

 

זאת ועוד, אני מתקשה להלום כי התובעים יסכימו להיקשר עם הנתבע בהסכם, שבו נדרשת מצדם השקעה לא מבוטלת של מאמצים ושל מוניטין, בה-בשעה שהנתבע מנהל, בידיעתם, ערוץ נפרד של תקשורת עם קונה פוטנציאלי, בלא שהדבר ילוּוה בתנאים כלשהם מצדם. אני מקבל בכך את דבריו של מר שוימר בבית-המשפט כי אחרת "היה מתפתח דיון, כי זה מחסיר את העיקר מהספר. אז לא היה טעם להשקעה הנכרת שעשינו. אולי היינו מסכימים לכך בתנאים, למשל בהגבלה של זמן. בכל מקרה היינו מציינים במפורש את שמם של קינן" (פרוטוקול הישיבה מהיום, בעמ' 4, ש' 4-2).

 

4.הפנָיה, שהפנה הנתבע לפסק-דינו של בית-המשפט העליון מן השבוע שעבר אינה משרתת את עמדתו כי אם היפוכם של דברים. ברע"א 4036/16 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' בנימין (פורסם באתר הרשות השופטת, 20.7.2016) עמדה כבוד השופטת דפנה ברק-ארז על החֲזָקה, הקבועה בסעיף 14(ב) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 ולפיה –

 

"מתווך במקרקעין שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות השיווק שנקבעו [בתקנות] – חזקה שהיה הגורם היעיל לגבי עסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות".

 

אין זו, אמנם, חזקה חלוטה, לאמור – היא ניתנת לסתירה. ברם, קיומה מבטא את העדיפות שהקנה המחוקק לענינו של מתווך, הנהנה מבלעדיות, על פני כוחו של בעל-נכס לנצל את מאמציו של אותו מתווך לשם קשירתה, שלא באמצעות-המתווך, של עסקה נפרדת עם רוכש. חזקה זו מעגנת את עקרון "הגורם היעיל בהתקשרות" – עיקרון שהוא יסודי לדיני-התיווך במקרקעין – במוסד הבלעדיות-בתיווך ובו הכיר החוק, משנת 2004, באורח מפורש.

 

התמונה העובדתית, שנפרשׂה לפניו של בתי-המשפט, מוליכה למסקנה כי אותה חֲזקה לא נסתרה בנדון דדן מכול וכול, בפרט לפי המשתנים שמנתה כבוד השופטת ברק-ארז בפסקה 30 לפסק-דינה. העובדה כי בני-הזוג קינן שָׁבו ופנו לנתבע אפילו, שלכתחילה עלה המשא-ומתן בינם על שרטון, רק לאחר שהמתווכים החלו בפעולות-השיווק באמצעים מגוונים לרבות באמצעותו של שלט מאיר-עיניים אשר שהותקן בחזית-הדירה וניבט היטב מן הרחוב, מתיישבת עם המסקנה כי לאותם מאמצים היה חלק ונחלה בעסקה שנקשרה לבסוף. אחרת לא הראה הנתבע. הוא לא הביא את מי מבני-הזוג קינן לעדות. מִכתב מטעמם, שאין הם מעידים על אודותיו בבית-המשפט – איננו ראיה קבילה. תוצאותיה של בדיקה במכונת-אמת גם הן אינן קבילות בבית-המשפט. אין מקום לחרוג מדיני-הראיות, אפילו שמדובר בהליך בבית-המשפט לתביעות קטנות. זולת עדותו של הנתבע כי בני-הזוג קינן חזרו אליו ללא קשר לפעולות-השיווק שנקטו התובעים, לא הוצגה אפוא שום ראָיה קבילה נוספת. החֲזקה שבחוק – נתקיימה.

 

5.מסמך, שהציגו התובעים באולם-הדיונים (ת/1), שמט את הקרקע מתחת לטענה משפטית נוספת שהעלה הנתבע. האחרון טען כי התובעים לא עמדו בחובתם שלפי הדין, ומעוגנת בסעיף 9(ד) לחוק המתווכים ובתקנות שהותקנו לפיו, הן תקנות המתווכים במקרקעין (פעולות שיווק), תשס"ה-2004. תקנה 1(ב) לתקנות אלו קובעת:

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ