ת"ק 10814-11-14

בפניי תביעה לפיצוי בסכום של 6,500 ₪ עקב ביטול זיכרון דברים שנרשם בין בעלי הדין ביום 26.6.14 שלפיו הנתבעת התחייבה למכור לתובע רכב מסוג וולקסווגן טרנספורטר תמורת

105,000 ₪. התובע בעת חתימת זיכרון הדברים נתן 5,000 ₪ מקדמה ולא דאג להעביר את הרכב לבדיקה כלשהי. מכיוון שמדובר ברכב שהותאם לנכה 100%, היה צורך על פי חוק שהנתבעת תעביר את הרכב לשימוש כרכב רגיל ולכן קבעו להיפגש לסיים את העסקה אחרי שהיא תבצע את הנדרש.

ב-7.8.14 התובע הגיע לנתבעת כאשר ברשותו שיק בנקאי על סך 100,000 ₪ והוא מלווה עם אביו על מנת שיכול לסיים את העסקה וכבר לנסוע ברכב החדש הביתה. אז הרכב לא הניע והתברר תוך כדי בדיקה שהמצבר גמור. התובע סבר שאחריותה של הנתבעת לסדר את העניין ולטענתו הוא ביקש ממנה הפחתה במחיר של 2,000 ₪ אבל הוא נענה בסירוב.

בעדותו בפניי התובע טוען שמדובר במצבר יקר, בסביבות 1,500 ₪. כמו כן, התובע גילה באותו מפגש כי בניגוד לרצונו פורק מהרכב אביזר שמאפשר פתיחת דלת מרחוק. לטענתו לא היה צורך לפרק חלק זה ולכן הרכב פחות מתאים לו מאשר מה שהוא חשב. לאור כך ולאור העובדה שהנתבעת סירבה לחלוטין להפחית את סכום הרכישה עקב בעיות עם המצבר, התובע החליט לחזור בו מהעסקה וביקש את כספו בחזרה. הצדדים נפרדו ללא הסכמה על מה שיהיה. זמן מה אחר כך, הנתבעת הצליחה למכור את הרכב לאדם אחר.

בכתב הגנתה מציינת הנתבעת שב-31.5.12 היא רכשה מצבר חדש עם אחריות למשך 20 חודשים ולכן הופתעה לחלוטין שהרכב לא הניע. אולם באותו ערב של המפגש עם התובע ב-7.8.14 היא כבר רכשה מצבר חדש תמורת 800 ₪ והייתה מוכנה להשלים את העסקה. אולם כאשר היא דיברה על כך עם התובע, הוא עמד על ביטול העסקה וקבלת המקדמה בחזרה.

במכתב שהנתבעת כתבה לתובע ב-22.8.14, הנתבעת הציעה לתובע החזר של 1,000 ₪ תוך טענה שהיו לה הוצאות כתוצאה מהעסקה: 800 ₪ בגין המצבר והפסדים אחרים עקב ביטול העסקה.

בדיון שהתנהל ב – 17.4.15 הנתבעת לא התייצבה ובית המשפט החליט שמגיע לתובע החזר בסך של 3500 ₪. פסק הדין בוטל על פי בקשת הנתבעת והדיון חודש ביום 21.9.15 – אולם הפעם התובע התייצב.

לפי דברי הנתבעת התובע הוא זה שהחליט לבטל את העסקה ואילו היא, הנתבעת הייתה מוכנה לקיימה. היא רכשה מצבר חדש על חשבונה ואמרה לתובע שהיא מעוניינת לקיים את העסקה.