ת"ק 10722-03-15 אסולין נ' נורית ואח'

1.עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 1.10.14 .

2. לטענת התובעת, נסעה עם רכבה בכביש שיש בו גישה לחניון תת קרקעי בעוד רכבה

של הנתבעת נסע לפניה. התובעת טענה כי קודם לקרות התאונה, הנתבעת אותתה ימינה ופנתה לכיוון החניון החיצוני אך להפתעתה, בעת ניסיון התובעת לבצע עקיפה מצד שמאל לרכבה של הנתבעת , חתך רכבה של הנתבעת בפראות שמאלה וללא הודעה מוקדמת סטה בחזרה לכביש הראשי.

3.בכתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי קודם לקרות האירוע ,רכבה היה ניצב לכביש הראשי במצב של עצירה מוחלטת. הנתבעת טענה כי אותתה שמאלה והחלה בפניית פרסה, ובעת ההיא , הגיח רכב התובעת מאחור תוך ביצוע עקיפה מסוכנת את רכבה.

4.בדיון התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה, הנתבעת פנתה ימינה והתובעת המשיכה בנסיעתה ישר. לפתע, חזרה הנתבעת שמאלה בפתאומיות לכביש ללא התראה וללא אפשרות התובעת למנוע את התאונה.

5.הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה, וציינה כי לאחר שבדקה כי הנתיב השמאלי פנוי, החלה בביצוע פניית פרסה שמאלה באמצע הכביש. לפתע הגיח רכב התובעת מאחור, תוך ביצוע עקיפה מסוכנת ופגע ברכבה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובעת והיא מהימנה עלי . על פי גרסה זו הנתבעת פנתה ימינה והתובעת טעתה לחשוב שהיא פונה ועל כן המשיכה בדרכה.

הואיל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת פנתה ימינה לצורך ביצוע פרסה רחבה ככל הנראה, הרי שהאחריות מוטלת עליה שכן כבר עזבה את הכביש הראשי והיה עליה להבחין בתובעת הנוסעת בכביש ולהמתין עם ביצוע הפרסה עד שזו תמשיך בדרכה משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

מאידך, סבורה אני כי לאור מיקום הנזקים היה על התובעת להבחין בנתבעת ששבה לכביש לשם ביצוע הפרסה ובכך למנוע את התאונה. על כן סבורה אני שלתובעת "אשם תורם" של 20% לקרות הנזק.