טענות המבקש, שעליהן ביסס את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, היו כי נטוויז'ן לא עמדה בהתחייבותה ללקוחותיה, ולא סיפקה את מהירות הגלישה שהתחייבה לה, בעת שהלקוחות השתמשו בישומון (אפליקציה) לשיתוף קבצים. בכך הפרה המשיבה את חובת הניטרליות ברשת האינטרנט, אשר קובעת איסור הפליה בין קבוצות משתמשים באינטרנט, וגם בתוכנות מסוג זה.
קבוצת התובעים הוגדרה "כל מי שהיה לקוח של המשיבה כספקית אינטרנט, בתקופה שהחל ביום 1 אפריל 2008 וכלה במועד הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית זו, או בחלק מתקופה זו, והשתמש באפליקציית שיתוף קבצים לפחות פעם אחת במהלך התקופה מושא התביעה."
המבקש העריך כי מדובר בקרוב ל-79,000 לקוחות.
עילות התביעה: הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981; הפרת חובת הגילוי לפי הוראות החוק להגנת הצרכן; הטעיה לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; הפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים; חוזה אחיד עם תניות מקפחות לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982; עשיית עושר בניגוד להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; התרשלות והצגת מצג שווא רשלני בניגוד לסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש); ופגיעה באוטונומיה של הפרט.
הסעד שנתבקש הוא תשלום פיצויים. המבקש הציע לחלק את הקבוצה לשני תתי קבוצות: האחת הופלתה לרעה ב-50% ממהירות הגלישה שהיתה זכאית לה, וגודלה מוערך בכ-22% מתוך הלקוחות. הקבוצה השנייה היא שאר הלקוחות, אשר הופלו בכ-20% ממהירות הגלישה. הנזק הממוני לפי חישוב המבקש עומד על 56,036,526 ש"ח ואילו הנזק הלא ממוני, שלהערכתו צריך לעמוד על כ-250₪ לאדם, מסתכם ב- 19,725,750 ש"ח. לבקשת האישור צורפה חוות דעת פרופ' יובל שביט, מומחה לרשתות תקשורת, מחקר האינטרנט ומדידתו.
המשיבה שללה את הנחות היסוד של המבקש. לטענתה לא התחייבה לעמוד במהירות גלישה מסוימת שתהיה זהה בכל היישומים והשימושים, כי אם למהירות מקסימלית. בחוזה צוין כי בחלק מהשימושים באינטרנט קצב הגלישה לא יהיה הקצב המרבי אלא נמוך ממנו. לגישת המשיבה מהירות הגלישה אינה יכולה להיות אחידה לאורך כל שעות היממה, מאחר שהיא מושפעת מגורמים שאינם בשליטת המשיבה, כגון היקף העומס על הרשת, טיב התשתיות שעליהן פועלת הרשת, טיב ציוד הקצה (המחשוב), מהירות השרתים של תוכנות שיתוף הקבצים, ועוד.
לטענה כי הלקוחות המשתמשים בתוכנות שיתוף קבצים הופלו והופר עקרון הניטרליות ענתה המשיבה, כי האינטרנט הוא משאב מוגבל, ואילו השימוש בתוכנות שיתוף קבצים דורש פתרונות הנדסיים כמו הקצאת פס רחב יותר. לכן נאלצת נטוויז'ן לנהל את הרשת שלה במטרה להקנות חווית גלישה אופטימלית - גם במחיר של הורדת מהירות הגלישה, וכך עושות כל ספקיות האינטרנט. לשיטתה כלי הבקרה שהפעילה במטרה לתחזק ולנהל את הרשת בשעות העומס מטעמים הנדסיים אינם מפלים ואינם פוגעים בעקרון הניטרליות ברשת האינטרנט. ניהול הרשת חוסה תחת הוראות סעיף 51ג(ג) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, והוא נעשה באופן דומה למקובל ברחבי העולם.