אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"צ 14851-07-14 רפאל נ' לאומי קארד בע"מ ואח'

ת"צ 14851-07-14 רפאל נ' לאומי קארד בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 18/09/2016 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית המשפט המחוזי תל־אביב-יפו
14851-07-14
13/09/2016
בפני השופטת:
שושנה אלמגור

- נגד -
מבקש (התובע):
ג'ורג' רפאל
עו"ד דוד מזרחי ו אורלי בן־עמי
המשיבות(הנתבעות):
1. לאומי קארד בע"מ
2. א.ר. נולדג' פור אול בע"מ

עו"ד יחיאל כשר ו עפר שובל
עו"ד ארנון גיצלטר
פסק-דין

 

 

בעקבות בקשה מוסכמת לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ולמתן תוקף של פסק־דין להסדר מיום 22.02.16

לפניי בקשה, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), לאשר הסדר פשרה.

 

משיבה 1 מנפיקה וסולקת כרטיסי אשראי. לפני כארבע שנים פתחה אתר מרשתת בכתובת www.lc-hatavot.co.il, שאותו מפעילה משיבה 2, והחלה להציע הטבות ללקוחותיה. אחת מהן נקראת ,פינוקים 1+1' ומאפשרת, למי שעשה בכרטיסיו עסקאות בסכומים מסוימים בחודש הקודם, לקנות באתר תמורת מחיר מלא שובְרים לקניית שירות או מוצר ולקבל חינם שירות או מוצר זהה. בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית העלה המבקש כמה וכמה טענות נגד עסקה זו. הוא גרס שהמשיבה מתעשרת על חשבון הלקוח שלא כדין בגלל תנאי מקפח שקבעה בחוזה אחיד. זאת משום שהשובר תקף למשך חודשיים, ואם לא נוצל בסופם הכסף ששולם אינו מוחזר וכלשונו היא ,,מחלטת'' אותו. לדעתו היה על המשיבה להשיב במקרה כזה את מרבית הכסף ללקוח, לתת לו ארכה בת חודשיים למימוש השובר או לאפשר לו לקבל בבית העסק את המוצר או השירות האחד שאת מחירו המלא שילם. בראות עיניו של המבקש ה,,הטבה'' היא קבלת המוצר או השירות הנוסף ללא תשלום, ובהקשר זה הוא הפנה לתנאים שפורטו תחת המילים ,,חשוב לדעת'' בעמוד ההזמנה, כמו אלה:

 

*מלאי מינימלי להטבה: [...]. *ניתן להזמין עד 2 פינוקים 1+1 עבור הטבה זו באותו החודש. *תוקף למימוש פינוקים 1+1: עד חודשיים מיום ההזמנה. *הטבה שפג תוקפה איננה ניתנת למימוש על ידי הלקוח ולא יינתן זיכוי כספי בגינה. [...] *ההטבה היא עד גמר המלאי. [...] *יש לממש את הפינוק הנרכש ואת הפינוק שניתן במתנה באותו מועד. *בכפוף לתקנון פינוקים+פלוס ואתר ההטבות.

 

(ראו נספח ט לבקשה לאישור; ההדגשה במקור)

 

התנאי ,,הטבה שפג תוקפה איננה ניתנת למימוש על ידי הלקוח ולא יינתן זיכוי כספי בגינה'' הופיע גם בסעיף 1.6 לתקנון האתר. הטבת ,,פינוקים 1+1'', כאחת ההטבות המוצעות לרכישה, הוגדרה בתקנון כך:

 

[...] רוכשים פריט/שירות אחד בבית העסק באמצעות האתר במחיר קופה ומקבלים פריט/שירות נוסף ללא תמורה (הזול מביניהם). לחלופין, תיתכנה הטבות של הנחה בשיעור של 50% על מוצרים/שירותים בבית העסק.

 

(סעיף 1.1.3)

 

מכל אלה, סבר המבקש, הקורא מבין בטעות שגם אם לא נוצל השובר בתוך חודשיים עדיין ניתן לקבל בבית העסק את המוצר שתמורתו שולמה.

 

אם כן עילות התביעה הן תנאי מקפח בחוזה אחיד, לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג–1982; הטעיה, לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), אשר גרמה לחברי הקבוצה נזק ממון בסכום השוברים וכן נזק לא-ממוני; עשיית עושר ולא במשפט, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979, עילה הגוררת אחריה את חובת ההשבה.

 

משיבה 2 טענה כי אינה יריבתו הנכונה של המבקש ומשיבה 1 הצטרפה לטענתה. על עצמה טענה משיבה 1 כי בהיותה תאגיד עזר בנקאי אין חוק הגנת הצרכן חל עליה (ראו סעיף 39 לחוק). על כל פנים הסבירה כי התשלום בעבור המוצר או השירות הנוסף הוא על חשבונה ולפעמים גם על חשבונו של בית העסק, ולקוח שלא ניצל את זכותו בזמן קיבל תמורה לכספו אך ויתר עליה. ההטבה, פירשה משיבה 1, היא רכישת שני מוצרים במחיר אחד ולא רק הענקת המוצר או השירות השני חינם. תימוכין לכך מצאה בתקנון: אילו היה הפירוש שהמבקש מציע הפירוש הנכון, היה מדובר שם במוצר א ובמועד המימוש שלו לחוד ובמוצר ב ובמועד המימוש שלו לחוד. אבל, לטענתה, אם נלך לשיטת המבקש נמצא שהתקנון אינו מסדיר דבר באשר למוצר ב, ושלצירופים כמו ,,התשלום בגין ההטבה [...]'' (סעיף 4.4) ועוד אין משמעות. על כך הוסיפה שהמבקש הקפיד להשמיט מהתנאים שציטט משפטים שבהם מופיע השורש ר-כ-ש, בפרט בצמידות לשם העצם ,,הטבה''. היה עליו להראות, אליבא דמשיבה, כי אלמלא ההטעיה הוא לא היה מתקשר בעסקה, אבל בפחות משנה וחצי הוא רכש 24 הטבות 1+1 (גם אחרי שפתח בהליך, ו-15 מתוכן אחרי שפנה אליה) וחסך 950 ₪; בשיחה עם נציגת שירות מטעמה (התמליל – נספח 3 לתשובה לבקשה) הוא טען אך שהעסקה לא הוגנת, ולא שהוטעה.

 

לגישת המשיבה אין לומר כי היא עושה עושר ולא במשפט, שכן היא משקיעה רבות בתכנית, אינה מרוויחה כאשר תוקפו של שובר פג ואם נותרים בידיה כספים, הרי זה בגלל ההסכם שכרתה עם הלקוח ולא ,,שלא על פי זכות שבדין''. התנאי המקפח שניסה המבקש לתקוף הוא לדברי משיבה 1 סעיף התמורה, ואולם אין בו פסול ובחינה של החוזה בכללותו מלמדת שהלקוחות יוצאים ממנו נשכרים. תניה, אף אם הייתה יכולה להיות משופרת מבחינת הלקוח – אין לומר שהיא מקפחת, ומכל מקום היא מתאזנת עם העסקה כולה. בהקשר זה ציינה כי החוזים הם חד-פעמיים, יש להם חלופות, המוצרים שניתן לרכוש הם בבחינת מותרות, אין פערי מידע בין הצדדים לחוזים והלקוח אינו חייב להתקשר בהם. יש לציין שמשיבה 1 ביקשה לסתור את טענת התנאי המקפח בטענה שחוק הגנת הצרכן החריג שוברים שנועדו לרכישת מוצר או שירות מסוג מסוים מהחובה להעניק תוקף מינימלי של חמש שנים – אך המבקש לא טען שאותו סעיף הוא ממין העניין כאן. ככל שהדברים אמורים בנזק הנטען גרסה משיבה 1 כי המבקש לא הוכיח קשר בינו לבין ההטעיה שקבל עליה. היא סברה כי לטענות לחוסר נוחות ולפגיעה באוטונומיה אין שחר, ומקורן בכך שהמבקש לא היה שבע רצון מהתנהגותה. להשקפתה בקבוצה יכול להיות חבר – אם בכלל – רק מי שהפסיד מהתכנית יותר משהרוויח, שטוען שהוטעה ושלא קנה עוד שוברים אחרי שלא הספיק לנצל שובר. למעשה אף המבקש עצמו אינו יכול להיות חבר בה והיא קטנה מכדי להצדיק תובענה ייצוגית.

 

בתשובתו המפורטת טען המבקש בין השאר כי החובה לגלות לצרכן פרטים מהותיים בעסקה והאיסור להטעותו חלות גם על תאגידי עזר בנקאיים, ומכל מקום הוא עצמו ראה את העסקה כצרכנית במהותה. בעיניו האופן שבו פירש את מהות העסקה הוא היחיד שיש בו היגיון, ואם התכוונה המשיבה אחרת היא לא הציגה זאת בבירור ולא הבהירה את תנאי העסקה לפני הלקוח טרם שהתקשר בעסקה. המבקש כפר בטענה כי עסקת ,,1+1'' והנחה בשיעור חמישים אחוז הן היינו-הך, וחידד כי ההנחה במקרה דנן מתקבלת רק כאשר השובר מנוצל. הוא גם עמד על כך שהמשיבה אינה משלמת את הכסף לבית העסק אלא כאשר ההטבה ממומשת, וטען כי היא משתמשת בכספו של לקוח אחד לממן לקוח אחר. כמו-כן טען שכינוי המוצרים והשירותים המוצעים ,,מותרות'' הוא הכללה רחבה מדיי, ברם אפילו כך היו ואף אם מביאים בחשבון שהלקוח מתקשר בעסקה מרצונו – לא הייתה למשיבה הזכות להטעות.

 

המגעים לקראת כריתתו של הסדר הפשרה החלו כבר לאחר הדיון הראשון. בדיון הנוסף והאחרון, שנערך כעבור חודשיים, דיווחו בקווים כלליים על ההסדר שיפורט לְקמן ואז נפנו לתת לו צורה ונפח. לפי ההסדר יפוצה כל חבר בקבוצה על שירות או מוצר אחד ששילם עליו את מחיר הקופה המלא ושתוקף הזכות לקבלו פקע. הנחת המוצא שבבסיס הסכמה זו היא שהחברים טעו בכל הנוגע למוצר הראשון ולא למוצר השני, שהוענק להם במתנה. הפיצוי ניתן על השובר הראשון שנרכש ושתוקפו פג לפני שנוצל ותו לא, מתוך הנחה כי מי שלא הבין את תנאי השובר מלכתחילה הבין אותם כשפקע התוקף בפעם הראשונה. עוד לפני שגובש ההסדר שב המבקש והטעים (ראו לדוגמה סעיפים 7, 22 לבקשה לאישור) כי אין בפיו טענות בדבר שוברים לרכישת כרטיס כניסה לאירוע מסוים, שהרי להם אין ערך אחרי התאריך שבו התקיים האירוע. מוסכם על הצדדים כי מי שהזמין שוברים כאלה לא הוטעה אפילו להלכה, ומכאן שאין סיבה לפצותו. המועד שלאחריו לא יהיה מי שרכש שובר זכאי לפיצוי כלשהו כשיפקע תוקפו הוא 24.01.16, שאז הוסיפה משיבה 1 לתקנון התכנית את ההערה הזאת:

 

לתשומת ליבך – פינוק מסוג ,,1+1'' הינו בתוקף למשך חודשיים (או כל פרק זמן אחר) בהתאם למועד הנקוב בטופס הזמנת הפינוק.

כעבור פרק הזמן הנקוב בטופס הזמנת הפינוק, פוקע תוקף הפינוק 1+1, ולא תוכל להשתמש בו (לא במוצר/שירות ששולם עבורו מחיר מלא ולא במוצר/שירות שהתקבל ללא תשלום) או לקבל החזר כספי כלשהו בגין הסכום ששולם על ידך בעת רכישת הפינוק 1+1).

 

(סעיף 15 להסכם; ההדגשה במקור)

 

את הקבוצה מגדיר הסדר הפשרה כך:

 

[...] ,,לקוחות לאומי קארד שרכשו ממנה שוברי קנייה, למסעדות[,] אטרקציות וסרטים, במסגרת תוכנית ההטבות 1+1, שפגם תוקפם ללא שהשתמשו בהם, וללא שקיבלו מלאומי קארד כל החזר כספי או אחר בגינם, בשבע השנים שקדמו להגשת התובענה''

 

(סעיף 4 להסכם)

 

הצדדים הסכימו כי הפיצוי יוענק בדמות כרטיס לסרט קולנוע, על סמך הצהרתם כי זו הזכות שהקנו מרב השוברים שהוזמנו ולא נוצלו בעוד מועד. למען לא ייאלצו החברים בקבוצה לכתת את רגליהם כדי לצפות בסרט הרחק ממקום מושבם, יחולק אפוא לכל אחד ואחד מחברי הקבוצה שאותם המשיבה יודעת לאתר לפי רישומיה כרטיס אחד לסרט שיציגו בתי קולנוע בחמש ערים גדולות לפחות. הזכות לשימוש בכרטיס תעמוד בתוקפה למשך חודשיים מיום שתוטען – כמו יתר המוצרים והשירותים שניתן לרכוש בתכנית כרגיל – על כרטיס האשראי של החבר בקבוצה. בסוף אותה תקופה יפוג תוקפה והוא לא יהא זכאי לפיצוי נוסף.

 

זכותם של החברים בקבוצה לפיצוי תובא לידיעתם בהודעה שתירשם בדף פירוט העסקאות בכרטיס האשראי שלהם, בדף הבית של אתר המרשתת של תכנית ההטבות, ואם ידוע למשיבה מספר הטלפון הנייד של החבר – במסרון. לבקשת הצדדים מובהר בזאת כי המסרונים שישוגרו, אף אם יישלחו למספר טלפון שאיננו נכון, לא ייחשבו ,,דבר פרסומת'' כהגדרתו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982.

 

שווי הפיצוי לכלל החברים בקבוצה הוא 3,819,153 ₪. זו המכפלה של 39 ₪, שווי השוק של כרטיס קולנוע רגיל, ב-97,927, מניין החברים בקבוצה שהיו זכאים לפיצוי ביום שבו נרשמה בתקנון התכנית ההערה דלעיל. התובענה נגד משיבה 2 והבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית נדחות בזאת. אין צו להוצאות.

 

לכאורה, לפי האמור בבקשה לאישור – שטרם נדונה – היא עומדת בתנאים הקבועים בסניפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, מהטעמים שפורטו לעיל. אני סבורה כי הסדר הפשרה הוגן, ראוי וסביר בהתחשב בעניינם של החברים בקבוצה, וכי הוא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין.

 

אין להתעלם מטענתה של משיבה 1 כי לא כל החברים בקבוצה טעו לחשוב שרק הזכות לרכוש את המוצר או השירות הזהה פוקעת בחלוף חודשיים מיום רכישת השובר. הפיצוי, לעומת זאת, גורף וניתן לכולם גם יחד. אין נדרשת הבחנה בין מי שהטעו אותו הפרסומים ובין מי שהבין את המצב לאשורו, ואין מתבקשת הוכחה כזו או אחרת. אמנם סוג הפיצוי אחיד לכול, אבל זה טיבה של פשרה: חזקה על המיעוט שאיננו מנצל את השוברים לרכישת כרטיסים לסרטים שגם הם פוקדים, רובם ככולם, את אולמות הקולנוע מפעם לפעם. העובדה כי רוב השוברים שפקע תוקפם יועדו להתממש בהצגה היומית, הראשונה או השנייה מצדיקה גם את שווי הפיצוי, אם נביא בחשבון שמשיבה 1 הציעה לרכישה אף שוברים שערכם גבוה מ-39 ₪ – כמו למשל אלו שהזמין המבקש, לרכישת ארוחה תמורת 49 ₪. כמו-כן יש ליתן משקל לטענת ההגנה כי הזמנת השובר היא עסקה אחת, על הדבש (הזכות לקבל שני מוצרים בשווי מוצר אחד) ועל העוקץ (הגבלת משך הזמן לקבלת שניהם). לפיכך אני סבורה כי שווי הפיצוי סביר, הוגן ועדיף על תוצאתו הסופית של הליך ארוך ויקר, שאותה מי ישורנו בשלב הזה. על כל זה יש להוסיף את ההערה שנוספה לתקנון התכנית, שאמורה למנוע טעות להבא. הפשרה כולה משקפת אפוא היטב את הסיכויים ואת הסיכונים הטמונים בניהול התיק.

 

מהנימוקים האמורים לעיל איני רואה צורך במינוי בודק, אשר לא יסייע להגיע לתוצאה מדויקת בהרבה מזו שאליה הגיעו הצדדים בהסכמה. הפיצוי בענייננו ניתן לכל חבר וחבר בקבוצה. קביעת סכומו של פיצוי מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר נותן דעתו על שאלות של משפט ושל עובדה ועל השיקולים שבוארו לעיל. בודק יזדקק בין היתר לסוקר כדי לחשב את השיעור המשוער של חברי הקבוצה אשר ידעו את תנאי הרכישה ולא טעו, כמה מאלו שטעו לא היו מממשים את השובר וכיוצא באלה נתונים. מינויו אך יסרבל את הדיון וייקר את עלותו, וספק אם בסופו של דבר יהיה בו ערך שיצדיק החלטה כזו. כאן המקום לציין כי היועץ המשפטי לממשלה הודיע שאין לו התנגדות להסכם ולא העיר הערות עליו.

 

עילות התביעה הן שפורטו בפתח פסק-הדין, והן תיחשבנה מעשה בית דין נגד החברים בקבוצה. בין שאר השאלות המשותפות לכלל החברים בקבוצה נמצא את אלו:

 

א.       האם התנאי וההגבלה של ניצול השובר בתוך חודשיים ימים, שאם לא כן יחולט מלא סכום שובר הקניה על [י]די המשיבה הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד בהתאם לאמור בחוק החוזים האחידים.

ב.       האם המשיבות הפרו את הוראות הדין[] והפסיקה עת החליטו לחלט את כספי לקוחותיה[ן] שלא הצליחו לממש את שוברי הקניה עד לתאריך תפוגתם.

ג.       האם המשיבה מטעה את לקוחותיה בפרסומיה?

ד.       האם נגרם לחברי הקבוצה נזק? ומה טיבו של הנזק?

ה.       האם זכאים חברי הקבוצה לפיצוי בגין נזקם?

 

(סעיף 45 לבקשה לאישור)

 

מובהר בזאת כי אין בפסק-דין זה כדי להביע עמדה בשאלה אם תקנון התכנית מושא בקשת האישור מקפח או אם איזה מתנאיו הוא בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד.

 

הצדדים המליצו לפסוק למבקש גמול בסך 70,000 ₪, לבא-כוחו עו"ד מזרחי שכר טרחה בסך    290,000 ₪, בצירוף מס ערך מוסף, ולבאת-כוחו עו"ד בן-עמי שכר טרחה בסך 220,000 ₪, בתוספת מע"מ. שכר הטרחה, גם אם הוא גבוה יחסית, נראה לי סביר, נכון וראוי. הניתוח המשפטי בבקשה לאישור מלומד ומעמיק וניכר בה שהיא פרי עבודה מאומצת. ההליך והסוגיות שהתעוררו בתובענה הניבו פֵרות לפני שהתעורר הצורך לשמוע חקירות: התקנון של תכנית ההטבות חודד ושווי הפיצוי שתקבל הקבוצה נאה ביותר. נוכח המאמצים שהובילו לכך אני רואה לנכון לאמץ את הסכמת הצדדים.

 

משיבה 1 תשגר לזכאים על-פי פסק-הדין שכבר אינם לקוחותיה שובר ידני שיזכה אותם בכרטיס הקולנוע. על השובר יירשם כי תוקפו לחודשיים, שלאחריהם לא תהיה ללקוח הזכות לנצלו. המען למשלוח יהיה הכתובת העדכנית ברישומיה. בתוך 45 יום מהיום תגיש המשיבה דוח מאת רואה-החשבון החיצוני שלה בדבר ביצועו של פסק-הדין, ובכללו פירוט על אלו שאינם אוחזים בכרטיס אשראי שניפקה המשיבה ושנשלח אליהם שובר המתנה.

 

פרסום שני – ביומונים ,ידיעות אחרונות' ו,הארץ'. המודעה תיכתב באותיות קריאות וגודלה לא יפחת משליש העמוד. המילים ,,לאומי קארד'', ,,פינוקים 1+1'' ו,,הטבה'' תודגשנה במודעה. תוכנה יובא לאישורו של בית המשפט בתוך עשרה ימים מהיום. תזכורת פנימית – ביום 25.09.16.

 

ניתן בלשכתי היום, י' אלול תשע"ו (13 בספטמבר 2016).

 

המזכירות תשגר פסק-הדין לצדדים.

שושנה אלמגור, שופטת

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ