ת"פ 2178-09 מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' ש.

1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בכתב אישום מתוקן (מחודש) בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי בן זוג לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

על פי כתב האישום המתוקן, ביום 22.9.07, תקף הנאשם את אשתו ל.ש. (להלן: "המתלוננת") בביתם באורנית, נתן לה מכה בפניה, ומכה באמצעות אגרופו ליד עינה השמאלית, ובכך גרם לה חבלות של ממש שהתבטאו בסימנים ובנפיחות ליד עינה השמאלית.

2.בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי הנאשם יליד 1964, שלחובתו הרשעה קודמת משנת 2007, שאינה ממן העניין ובגינה ריצה 4 חודשי עבודות שירות.

בתיק זה הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות , לא הופנה לתסקיר שירות המבחן, ועל כן שיקולי שיקום אינם רלוונטיים בעניינו.

מתחם העונש ההולם בעבירה בה הורשע ובנסיבותיה, נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות - לבין 15 חודשי מאסר בפועל.

הפסיקה קבעה כי עבירות אלמ"ב הינן חמורות מקום בו מבוצעות בביתו- מבצרו של אדם.

בת"פ 18261-12-10 קבע בימ"ש מתחם ענישה לעבירות מסוג זה הנע בין 6-15 חודשי מאסר, כאשר דובר בנאשם ללא עבר פלילי, שאחז בחוזקה בידה של אשתו ואיים עליה - והושתו עליו 8 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם לא איים על המתלוננת, וכן חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה ועד היום. השניים התגרשו בשנת 2008, ומאז לא נפתחו נגדו תיקים חדשים.

לאור האמור, במכלול השיקולים, מתבקש בימ"ש להשית על הנאשם מאסר בן חודשיים, לצד מע"ת, קנס ופיצוי.

לעומת זאת, טענה ב"כ הנאשם לעונש כי הנאשם בן 50, אב ל-3 ילדים שהורשע בעבירה שארעה לפני כ-7 שנים.

חלוף הזמן בתיק זה אינה קשורה לאיתור הנאשם, אלא בשל ראיה נוספת שהגשתה התבקשה בפתח שלב הסיכומים.

לנאשם אין עבר פלילי של ממש, למעט הרשעה בעבירת אי הגשת דו"ח במועד, והוא מתפקד באופן נורמטיבי ללא דופי.

אף בחלוף הזמן הרב- לא הסתבך הנאשם בפלילים ולא הייתה כל מעידה נוספת, למרות שיש לו בת זוג חדשה והוא מצוי בקשר גם עם גרושתו- באופן המעיד כי אינו מאופיין בהתנהגות אלימה.