ת"פ 2104-12-14 מדינת ישראל נ' פקיה

כתב האישום

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק).

על פי כתב האישום בסמוך לפני האירוע נשוא כתב האישום קשר הנאשם ביחד עם מחמד (חרבי) אבו עסב, מוחמד (גמאל) אבו עסב, נימר דעיס ומוחמד עותמאן (להלן – האחרים) וחרבי אבו עסב קשר לשדוד את רכבו של המתלונן.

2. ביום 16.7.2014 בסמוך לשעה 00.30 נסעו המתלוננים – בעל ואשה ביחד עם ארבעת ילדיהם בני 13, 9, 6 ו-1.5 ברכב מבית קרוביהם בראס אל עמוד לביתם ב---------. כאשר הגיעו בסמוך לביתם אל מול שער הרכב, יצאו מהרכב המתלוננת ובתה בת ה-13 על מנת לפתוח את השער ואת הבית כאשר המתלונן ושלושת הילדים הנוספים נשארו לשבת ברכב.

3. בסמוך לשעה 00:43 הגיעו הנאשם והאחרים כאשר חלקם רעולי פנים אל הרכב והקיפו אותו מכל צדדיו. מחמד (חרבי) אבו עסב, אשר נשא בידו אקדח נעמד ליד דלת הנהג כיוון את האקדח לכיוון חלון הנהג למקום מושבו של המתלונן והורה לו לצאת מהרכב, לאחר מכן הרים את היד באויר וירה מספר יריות וזאת כדי להטיל אימה על המתלונן ובני משפחתו.

הנאשם והאחרים פנו למתלונן והורו לו ולילדיו לצאת מהרכב. כאשר יצאו שני ילדים מהרכב הגיע אליהם מחמד עותמאן אשר החזיק בידו סכין והרים את הסכין לעבר הילדים והילדים אשר הלכו בתחילה לעבר שער הרכב לקדמת הרכב ברחו לכוון השני ועברו מאחורי הרכב לעבר הבית. המתלונן יצא מהרכב כאשר הוא מחזיק את התינוק בן השנה וחצי והתרחק מהרכב יחד עם שלושת ילדיו.

אז חזרה המתלוננת לכוון הרכב יחד עם בתה וביקשה מהנאשם והאחרים כי יאפשרו להם לקחת את חפציהם האישיים. בזמן שהמתלוננת ובתה אספו את החפצים מהרכב ומתא המטען חלק מהמעורבים באירוע עמדו בקרבתן כאשר בידיהם סכין ואקדח. כאשר הן סיימו לקחת את החפצים דחף אחד האחרים את המתלוננת.

4. לאחר מכן נכנסו הנאשם והאחרים לרכב כאשר מחמד (חרבי) אבו עסב נוהג ברכב ונסעו מהמקום. בתום הנסיעה ברכב לקח עמו הנאשם מתוך הרכב מכשיר פלאפון מסוג סמסונג גלקסי השייך למתלוננת.

תשובת הנאשם לכתב האישום

5. בתשובת הנאשם לכתב האישום כפר הנאשם בקשירת הקשר לשדוד את רכבו של המתלונן.

לגירסתו נתבקש על ידי חברו נימר דעיס (להלן – נימר) להתלוות אליו לביתו של המתלונן כדי לקבל ממנו כסף על פי סיכום מוקדם בין אביו של נימר לבין המתלונן, סיכום שהגיעו אליו במהלך סולחה שנערכה בעקבות סכסוך בין השניים על חלקת אדמה, או על נכס מקרקעין כלשהוא. בהתאם לסולחה שנערכה היה המתלונן אמור לשלם סכומים של כסף לאביו של נימר כפיצוי. באותו יום ככל הנראה היה המועד שהמתלונן היה צריך לשלם, אביו של נימר ביקש ממנו שילך להביא כסף והוא פגש את הנאשם וביקש שיתלווה אליו. עניין הכסף היה אמור להיות חלק מההסכמה ולא דבר שהיה אמור להיעשות בכח.

6. הנאשם אישר כי בזמן נוכחותו יחד עם נימר בסמוך לביתו של המתלונן, אכן הגיע המתלונן ברכב, אין הוא יודע מהיכן. עוד אישר כי כאשר המתלוננים הגיעו בסמוך לביתם אל מול שער הרכב, יצאו מהרכב המתלוננת ובתה בת ה-13 על מנת לפתוח את השער ואת הבית כאשר המתלונן ושלושת הילדים הנוספים נשארו לשבת ברכב. הנאשם ציין כי הגיע למקום עם נימר ואז הגיעו יתר האנשים המצויינים בכתב האישום כאשר חלקם רעולי פנים והוא אינו יכול להצביע על שמות – מי נשא מה, אך באירוע עצמו הנאשם הופתע שבמהלך שהייתו במקום החל להתבצע שוד על רכבו של המתלונן והוא אינו קשור כלל ועיקר לשוד הזה.

במהלך האירוע כאשר אחד הנוכחים ניסה לאיים עם סכין על אשתו של המתלונן, הנאשם דחף אותו ואמר לו שהם לא באו להרוג ולפצוע אנשים אלא לקחת את הכסף. במהלך האירוע אף עזר הנאשם למתלוננת לבקשתה להוריד שקיות של קניות שקנתה מבגאז' הרכב. הנאשם לא הבחין מה מתרחש מסביב למתלונן עצמו ועל כן לא הבחין לא באירוע עם האקדח ולא באירוע עם הסכין אשר הוכחשו מחוסר ידיעה, אם כי במהלך האירוע הבחין הנאשם כי אחד הנוכחים מחזיק באקדח, והופתע. הנאשם הכחיש כל מעורבות בהתרחשות ולפיה ביחד עם אחרים הורה לנאשם לצאת עם ילדיו מהרכב. הנאשם ציין כי במהלך האירוע הופתע לגמרי ממה שהתרחש, קפא במקומו ועל כן גם לא הבחין בכך שהמתלונן יצא מהרכב יחד עם התינוק והתרחק מהרכב יחד עם שלושת ילדיו.

7. הנאשם ציין כי עקב שיקול דעת מוטעה, ועקב המצב הנפשי הקשה שנקלע אליו לאור ההפתעה שהיתה במקום, הוא עלה לרכב של המתלונן יחד עם האחרים, ואולם ירד מהרכב אחרי נסיעה של מספר מטרים ספורים. הנאשם אישר כי לקח מכשיר טלפון שהיה מונח בכיסא האחורי של הרכב, מאחר וסבר שזה שייך לנימר.

ראיות המאשימה