ת"פ 204-01-12 מדינת ישראל נ' פ'

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 על זיכוי הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

להלן נימוקיי:

1. הנאשם והמתלוננת מ' פ' (להלן: "המתלוננת"), התגרשו זמ"ז בג"פ בחודש אפריל 2011 ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום שהו שני ילדיהם הקטינים, הבת, שהייתה כבת 8 והבן, שהיה כבן 3, במשמורת המתלוננת, כשלנאשם הסדרי ראייה.

   כתב האישום שלפני מפרט, בשני אישומים נפרדים, שני אירועים, שהתרחשו חודשים ספורים לאחר הגירושים, על רקע ויכוחים הנוגעים למשמורת על הבן הקטין.

    

   על פי עובדות האישום הראשון הגיע הנאשם בתאריך 2.11.2011 בשעה 17:30, לבית המתלוננת ברחוב ****8  (להלן: "הבית"), במסגרת הסדר לראיית הילדים המשותפים.

   מששאלה אותו המתלוננת לפשר בכיו של בנה, תקף אותה הנאשם שלא כדין, בכך שדחפה ונכנס לבית.

   בהמשך, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין במתלוננת, בכך שאמר לה: "שיפרק אותה, וישלח אליה אנשים ושימצאו אותה בחולות של **** ", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

    

   בגין מעשיו אלה הואשם הנאשם, בפרק הוראות החיקוק, בביצוע עבירה של תקיפה סתם – בן זוג, על פי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

    

   על פי עובדות האישום השני התקשר הנאשם בתאריך 9.2.2012 אל המתלוננת ועל רקע ויכוח הנוגע למשמורת בנם ובמטרה להפחידה איים עליה באומרו: "...אם את תעשי לי בעיות אני אעשה לך קבר, אני אגיע אליך ואני אהפוך לך את הבית...".

    

   בגין מעשיו אלה הואשם הנאשם, בפרק הוראות החיקוק, בביצוע עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.