ת"פ 19563-10-15 מדינת ישראל נ' מרדאווי

בפניי בקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, וזאת בשל שיקול דעת בלתי סביר בהעמדה לדין.

כתב האישום וההליכים

1. כעולה מכתב האישום, החל מאפריל 2013 ועד ליום 13.8.14 החזיק ועסק הנאשם בממכר נעליים ובהן נעליים שהוטבעו בהן שלא כדין סימני מסחר רשומים של מותגים שונים, בחנות נעלי רויאל (אל מאג'ד) ביפיע.

   ביום 13.8.14 החזיק הנאשם בחנות 133 זוגות נעליים בהן הוטבעו סימני מסחר רשומים של המותגים: אדידס, נייקי, פומה וסלומון ועסק במכירתם על אף שהם מפרים סימני מסחר.

   בשל כך, מיוחסת לנאשם עבירה של החזקה הפצה ומכירה של טובין המפרים סימני מסחר.

    

2. בפתח המשפט הגישה ב"כ הנאשם בקשה לביטול כתב האישום, בה היא טוענת כי סירוב המאשימה לערוך הסדר מותנה בתיק בהתאם לסעיף 67א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 הינו בלתי סביר ואינו עולה בקנה אחד עם עקרון שיוריות המשפט הפלילי. כן נטען כי העובדה שבמקרים דומים ואף חמורים יותר בחרה המאשימה לערוך הסדרים מותנים משמעה אפליית הנאשם והקמת טענה של אכיפה בררנית, ועל כן נוכח סמכות בית המשפט להעביר ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת המנהלי בהעמדה לדין מתבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום בתיק זה.

    

    

   נימוקי הבקשה

3. טענתה העיקרית של הסנגורית הינה כי המאשימה לא שקלה את השיקולים הראויים ולא מילאה את חובתה כרשות מנהלית להפעיל שיקול דעת סביר שתוצאתו הינה פגיעה מידתית בנאשם והעדפת כלי אכיפה מידתי יותר בדות הסדר מותנה תחת ניהול הליך פלילי. לדבריה, פנתה למאשימה בבקשה לסיים את ההליכים בהסדר מותנה בדומה למקרים דומים, אך נענתה בשלילה מהנימוקים הבאים: הסדר מותנה מתייחס לחשודים, האפשרות נשקלה ולא נמצא שיש מקום לעריכתו בנסיבות העניין, עריכת הסדרים בתיקים אחרים אין בה כדי לקבוע שיש לעשות כן במקרה זה, בו מיוחסת לנאשם עבירה לאורך תקופה ארוכה בה עסק בממכר הפריטים שלא כדין.

   עמדתה העונשית של המאשימה היא למאסר בפועל או בעבודות שירות והחוק אינו מאפשר הסדר מותנה במקרה כזה.