ת"פ 18245-01-12 מדינת ישראל נ' טוויל ואח'

1. זו החלטה בטענה לפיה אין להשיב לאשמה.

2. כתב האישום שבענייננו מייחס לשני הנאשמים החזקת חיית בר מוגנת, בניגוד לסעיף 8(א)(3) לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 וסעיפים 14(א) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען כי נמצאו הנאשמים בתוך רכב השייך לנאשם 2, ובתא המטען של הרכב נמצא, בנוסף לציוד המשמש לצייד חוחיות, גם נוצות חוחיות. נוצות חוחיות הן בגדר חיית בר. חוחית היא חיית בר, וחיית בר מוגדרת בסעיף 1 לחוק הגנת חיית הבר, התשט"ו-1955, כ"יונק, עוף, זוחל או דו-חיים, או כל חלק ממנו...שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם".

3. בתום פרשת התביעה, טענו שני הנאשמים כי אין להשיב לאשמה. הנאשם 1 טוען כי לא הוכח ולו לכאורה כי מתקיים בו יסוד ה"החזקה", שכן על-פי הנטען בכתב האישום הרכב שבו שהו הנאשמים לא היה רכבו של הנאשם 1 (אלא של הנאשם 2), והנוצות נמצאו בתא המטען של אותו רכב. הנאשם 2 טוען כי אין להשיב לאשמה כי לא הוכח ולו לכאורה כי נמצאו בתא המטען נוצות חוחיות. כן טען הנאשם 2 כי הוא רכש את הרכב כאשר ציוד הצייד היה בתא המטען.

4. את טענת הנאשם 2, לפיה אין להשיב לאשמה כי לא הוכח לכאורה כי נמצאו נוצות חוחיות, יש לדחות. בדו"ח הפעולה שהוגש באמצעות עורכו הפקד אביעד בלסקי (ת/1) רשום כי שרידי נוצות נמצאו בתוך מעין כלוב מאולתר בתא המטען של הרכב (ע' 1 ש' 9-11). המאשימה הגישה חוות דעת מומחה בענין הנוצות. הסניגורים הודיעו כי הם מסכימים כי חוות הדעת היא לגבי הנוצות שנתפסו ברכב וכי אין התנגדות להגשתה (פרוטוקול 14.9.2014 ע' 20 ש' 26-29). בחוות הדעת נקבע כי שלוש הנוצות שבנדון זוהו "בוודאות" כנוצות של חוחיות (ת/8).

5. את טענת הנאשם 2 לפיה הוא רכש את הרכב כאשר ציוד הצייד בתוכו יש לדחות גם כן. המאשימה הביאה ראיות המצביעות לכאורה על כך שהנאשם 2 עצמו סתר טענה זו בחקירתו, בכך שטען כי הציוד בתא המטען שייך לבנו (ת/6 ע' 2 ש' 11-12).

6. טענתו של הנאשם 2 כי אין להשיב לאשמה – נדחית. עם זאת, יש לקבל את טענת הנאשם 1 לפיה אין להשיב לאשמה.

7. סעיף 34כד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מגדיר "החזקה" כדלקמן:

"שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מם ושל כולם כאחד".

השוטר שעצר את הרכב, שהוא כנטען רכבו של הנאשם 2, העיד כי הנאשם 1 דווקא היה מי שנהג בו, וכי עם עצירת הרכב ניסה הנאשם 1 להתחלף עם הנאשם 2 כנהג. מכאן שהמאשימה הביאה ראיות לכך שהרכב היה בשליטתו של הנאשם 1 כאמור ברישא לסעיף 34כד המצוטט. אולם, האם העובדה שהנוצות היו בתא המטען של הרכב בזמן שהרכב היה בשליטתו של הנאשם 1 משמעה שגם הנוצות היו בשליטתו של הנאשם 1? אינני נדרש להכריע בשאלה זו, שכן גם אם אניח שהתשובה לכך היא חיובית, המאשימה לא הביאה ראיות המצביעות על כך שהתקיים בנאשם 1 היסוד הנפשי הנדרש (מודעות) בענין הימצאות הנוצות בתא המטען. מאותו טעם – העדר ראיות לענין מודעות הנאשם 1 לקיומן של הנוצות, גם לא מתקיים בעניינו האמור בסיפא לסעיף 34כד, קרי – החזקה קונסטרוקטיבית של הנאשם 1 מכוח החזקה של הנאשם 2 בידיעתו ובהסכמתו של הנאשם 1. אבאר.