ת"פ 17850-04-14 מדינת ישראל נ' חלואני

רקע

1. נגד הנאשם הוגש ביום 9.4.14 כתב אישום המייחס לו עבירה של גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. ביום 3.5.15 התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית שערכו ד"ר דורון עמנואל והפסיכולוגית הגב' מרגלית אסרף, ממנה עולה כי לנאשם ליקוי שכלי ותפקוד ברמת פיגור קל. עוד עולה מחוות הדעת כי הנאשם למד במסגרת החינוך הרגיל ולאחר מכן הועבר לכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, אך נפלט ממערכת החינוך בגיל 13 שנה ומאז נמצא ללא מסגרת חינוכית. ביחס לשאלות המשפטיות צוין כי הנאשם מבין את ההליך הפלילי ברמה בסיסית ומכיר חלק קטן מן הדמויות הפועלות בבית המשפט, הוא אינו מסוגל לסייע לעורך דינו בהליך הגנתו, ומכאן שאינו כשיר לעמוד לדין. עוד נקבע כי הנאשם בעל תפיסת עולם ילדותית, בלתי בשלה ושיפוטו לקוי. בהתחשב בכל אלה, סברה וועדת האבחון כי דרגת הליקוי השכלי של הנאשם פוטרת אותו מאחריות פלילית למעשיו.

3. בישיבה שנערכה לפניי ביום 2.7.15, הסכימו ב"כ הצדדים להפנות את הנאשם לוועדת האבחון בשנית, לצורך הגשת חוות דעת אשר תמליץ על דרכי הטיפול בנאשם. לפיכך, הנאשם הופנה בשנית לוועדת האבחון, לצורך קביעת דרכי טיפול בעניינו.

4. חוות הדעת המשלימה של וועדת האבחון הוגשה ביום 16.8.15 ובה פורטו דרכי הטיפול המוצעות על ידי וועדת האבחון. ההמלצה הייתה לשים את הנאשם במסגרת חוץ ביתית, בפנימייה, נוכח העובדה כי רק במסלול זה קיים סיכוי לקדם את הנאשם, להכניסו לתהליך שיקום תעסוקתי וחינוכי ואף להגן עליו מפני ניצול חוזר.

   טיעוני הצדדים

5. על בסיס האמור בחוות הדעת, עתר ב"כ הנאשם כי בית המשפט יורה על זיכויו של הנאשם, זאת בהסתמך על קביעתו של בית המשפט העליון ברע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' וחנון [פורסם בנבו] (להלן: "עניין וחנון"). לדידו, במצב דברים זה, שהנאשם לא אחראי למעשיו, בין נאשם שלא אחראי למעשיו בשל לקות בכושרו השכלי לבין לקות נפשית.

   ב"כ הנאשם טען כי הלכת וחנון חלה הן על נאשם שאינו כשיר מהותית והן על נאשם שאינו כשיר דיונית ולא כפי שסבורה המאשימה כי היא חלה רק על נאשם שאינו כשיר מהותית. ב"כ הנאשם סבר כי טיעון זה מתחזק כאשר מדובר במי שנקבע כי הוא בעל ליקוי בכושרו השכלי, שכן כושרו להבין את ההליך המשפטי בו הוא נתון לא ישתנה וזאת להבדיל ממי שלוקה בנפשו ומטופל. ב"כ הנאשם הציג פסיקה לתמיכה בדבריו, ממנה עולה כי במקרים דומים נקבע כי יש לזכות את הנאשם בשל הסייג של אי שפיות הדעת, בהתאם להלכת וחנון, זאת גם כאשר הנאשם נמצא לא כשיר דיונית ומהותית.