ת"פ 16777-04-10 מדינת ישראל נ' שמואל

בין הנאשם לבין חברת בורגר ראנץ' מרכז 1983 בע"מ (להלן: "החברה") התנהלו קשרים עסקיים, באמצעות חברת ב.ר. מסעדות (איילון) בע"מ ויגאל צרור (להלן: "צרור"), שעיקרם השכרת מבנה השייך לנאשם, ברחוב מבצע קדש 58 ברמת גן (להלן: "המושכר"), לחברה, בין השנים 1987-2006.

במהלך השנים נחתמו בין הנאשם לחברה וצרור הסכמי שכירות שחודשו ועודכנו מעת לעת בהסכמת הצדדים.

בשנת 2006 התגלע סכסוך בין הצדדים בעקבות חתימתם, של הנאשם, מצד אחד ושל החברה באמצעות מר צרור, מצד שני, בתאריך 22/03/04, על נספח להסכם השכירות, מתאריך 21/03/01, אשר שינה את תנאי השכירות לרבות הפחתת גובה דמי השכירות החודשיים (להלן: "הנספח").

על רקע סכסוך זה מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר – על פי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), שימוש במסמך מזויף – על פי סעיף 420 לחוק העונשין, בידוי ראיות – על פי סעיף 238 לחוק העונשין, שבועת שקר – על פי סעיף 239 לחוק העונשין וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – על פי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, הכול על פי העובדות המפורטות בכתב האישום.

על פי עובדות כתב האישום, כשנתיים לאחר החתימה על הנספח, בשנת 2006 הגיש הנאשם תביעה כנגד החברה לתשלום דמי שכירות נוספים בסך של כ- 800,000 ₪, בטענה שהנספח להסכם אינו תקף (להלן: "התביעה").

במועד בלתי ידוע, סמוך להגשת התביעה, זייף הנאשם, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, את הנספח בכך שמחק את הכותרת ורשם במקומה, במרמה ובלי סמכות כדין, "הסכם טיוטה בגין לחוזה החדש עם החברה" (להלן: "הנספח המזויף").

בסמוך לכך רשם הנאשם מכתב כוזב, הנחזה להיראות מתאריך 5.4.04, והמעיד לכאורה על חזרתו מהמוסכם בנספח (להלן: "המכתב הכוזב"). בהמשך, זייף הנאשם, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, את המכתב האמור ע"י כך שהעתיק עליו חותמת של החברה ורשם עליה, במרמה ובלא סמכות בדין, חתימה הנחזית להראות כחתימה מטעם החברה (להלן: "המכתב המזויף"). המכתב המזויף נחזה להראות כמכתב שהתקבל ע"י החברה וצרור.

בתאריך 7.8.07 או בסמוך לכך, במסגרת התביעה, מסר הנאשם תצהיר עדות ראשית בפני עורך דינו, ובו טען במרמה כי המכתב המזויף נשלח לחברה עובר לתביעה. כנספחים לתצהירו צירף הנאשם העתקים של הנספח המזויף והמכתב הכוזב.

לאחר שהחברה וצרור הכחישו קבלת המכתב הכוזב, הגיש הנאשם בתאריך 4.9.07 או בסמוך לכך, בין היתר את המכתב המזויף לבית המשפט, בכוונה להטעות רשות שיפוטית.

יצוין כבר בשלב זה שהמאשימה לא פירטה בכתב האישום את הנסיבות המחמירות לניסיון לקבל במרמה את סכום התביעה, לא הביאה ראיות לעניין ונראה כי בסיכומיה זנחה טענה זו.

בתאריך 19.2.12 הודיע בא כוחו דאז של הנאשם על כפירת הנאשם בעובדות כתב האישום והעלה טענה לקיומו של הסייג של אי שפיות הדעת.