הנאשם, יליד 1981, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר דיוני בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) יחד עם סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק הנ"ל.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן (בשנית), בין הנאשם לבין המתלונן קיימת הכרות שטחית. ביום 28.1.23, עובר לשעה 12:00, שהו הנאשם והמתלונן בסמוך למרכז קריית שרת בעיר חולון, כל אחד עם קבוצת חברים. אותה עת, היה ברשות הנאשם סכין בעל להב ארוכה.
המתלונן ניגש אל הנאשם וחבריו וביקש שינמיכו את עוצמת המוזיקה שבקעה מרמקול השייך להם, אך אלה סירבו לבקשתו. על רקע המתואר, ניצת ויכוח בין הנאשם למתלונן, שכלל חילופי צעקות ובמהלכו המתלונן השליך גרעינים לעברו של הנאשם. בתגובה לכך אמר הנאשם למתלונן "חכה לי פה אני אחזור". בחלוף מספר דקות, פנה הנאשם אל המתלונן ואמר לו "בוא איתי אם אתה גבר" והמתלונן עשה כן. בהמשך לכך, תפס הנאשם בצווארון חולצתו של המתלונן, אשר בתגובה דחף אותו והשניים החליפו מהלומות הדדיות, עד שלפתע דקר הנאשם את המתלונן באמצעות הסכין בירך רגלו הימנית, בסמוך למפשעתו, וגרם לו לחבלה חמורה. בשלב זה ברח המתלונן מפני הנאשם אשר המשיך לרוץ לכיוונו כשהוא מחזיק את הסכין בידו הימנית. אז הרים המתלונן כיסא מתקפל שהיה בסמוך על מנת להדוף את הנאשם והכה בעזרתו את הנאשם. או אז, דקר הנאשם את המתלונן בחזה ימין, באמצעות הסכין וגרם לו לחבלה חמורה. בהמשך, המתלונן שב והתרחק מהנאשם שהמשיך והתקרב לכיוונו, עד שאדם אחר שזהותו אינה ידועה, אחז בנאשם והרחיקו מהמקום.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלות חמורות הכוללות פצע דקירה בחזה, חתך בכבד, שבר בצלע מספר 7 מימין, תפליט פלאורלי וחבורה בריאה. המתלונן נזקק לטיפול רפואי דחוף ואושפז למשך חמישה ימים בבית החולים. לאחר יממה מיום שחרורו חזר המתלונן לאשפוז בשל הרעה במצבו.
בתסקיר מיום 15.2.24 התייחס שירות המבחן בהרחבה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם. מדובר באדם כבן 43, גרוש ואב לילד בן 9 המתגורר בבית אימו. הנאשם עלה ארצה מאתיופיה בגיל 3 עם בני משפחתו. המסע היה קשה ומורכב ובמהלכו נפטרו שניים מאחיו הגדולים. הנאשם תיאר הסתגלות קשה שכללה גילויי גזענות כלפיו לאורך השנים. כשהגיע לגיל 13 שולב יחד עם אחיו במסגרות חוץ ביתיות נוכח קשייהם של הוריו לדאוג לצרכיהם. סיים 10 שנות לימוד ולצבא לא גויס על רקע מעורבותו השולית באותן שנים. לדבריו מזה כ-15 שנים ועד למעצרו שמר על יציבות תעסוקתית ועבד כשכיר בתחום מיזוג האוויר. אביו נפטר לפני כשלוש שנים וכיום הנאשם מטפל באימו הקשישה ומסייע לה בצרכי היום-יום. הנאשם תיאר סביבה משפחתית תומכת בקרב אחיו ואחיותיו, לצד אכזבתם העמוקה מהסתבכותו בתיק זה. כן תיאר קשר תקין עם גרושתו ועם בנו הקטין.
הנאשם נעדר הרשעות קודמות. במסגרת צו פיקוח מעצר שולב בקבוצה טיפולית והגיע בקביעות לכל המפגשים וניכר כי התגייס להליך הטיפולי ונתרם ממנו.
בהתייחסו לביצוע העבירות, קיבל הנאשם אחריות על התנהלותו האלימה כלפי המתלונן. לצד זאת עלו מספר פערים בין תיאוריו לבין הדברים המיוחסים לו בכתב האישום. הנאשם טען כי הסכין נשארה במעילו לאחר שסיים את עבודתו בתיקון מזגנים. בהגיעו לקיוסק הבחין בויכוח בין שתי חבורות על עוצמת המוזיקה. חבורה אחת הכיר כמכרים של אחיו הצעיר ואת המתלונן זיהה כמי שמתגורר בשכונת מגוריו. לדברי הנאשם פנה למתלונן והחל ביניהם ויכוח מילולי בנוגע למוזיקה במהלכו המתלונן זרק עליו חופן גרעינים. הנאשם חש השפלה קשה, זלזול וכעס ובתגובה לכך משך את המתלונן מחולצתו, דבר שהסלים לכדי אלימות פיזית הדדית ביניהם. לדברי הנאשם, במהלך הקטטה חש תחושת איום ולכן הוציא את הסכין שהיתה במעילו ודקר את המתלונן באזור רגליו. משספג מכות נוספות, דקר את המתלונן בשנית באזור הצלעות. הנאשם הכחיש שרדף אחרי המתלונן כמתואר בכתב האישום המתוקן.
הנאשם הביע חרטה על התנהלותו, הכיר בחומרת מעשיו, בפגיעה הקשה ובנזק שגרם למתלונן. שירות המבחן שוחח טלפונית עם המתלונן שנמנע מלהרחיב בפרטי האירוע. לדבריו במהלך אלימות פיזית הדדית ביניהם הנאשם דקר אותו. המתלונן מסר שאינו סובל מהשלכות פיזיות כתוצאה מפציעתו וכי תפקודו לא נפגע. הוא אישר את דברי הנאשם שמאז האירוע לא נוצר קשר בינם.
הנאשם הביע מוטיבציה ורצון להמשיך בהליך טיפולי על מנת לרכוש כלים להתמודדות מקדמת ללא התנהלות אלימה מצידו. בין גורמי הסיכון מנו את חומרת העבירות, האימפולסיביות והנזק למתלונן. כן התייחסו לארועים מן העבר שטרם עובדו ולקושי בזיהוי מצבי סיכון. כגורמי סיכוי לשיקום הצביעו על העדר הרשעות, לקיחת אחריות, הכרה בחומרת המעשים, גילויי אמפתיה למתלונן וכן כוחות ויכולות חיוביים. לסיכום העריכו סיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה. שירות המבחן המליץ לאמץ את הפן השיקומי ולהטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה. באשר לענישה קונקרטית המליץ שירות המבחן להסתפק במאסר בעבודות שירות בנוסף לפיצוי למתלונן. שירות המבחן הוסיף כי הטלת מאסר בפועל עלולה לפגוע במאמצי הנאשם לשוב לתפקוד תקין.