אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 13233-02-16 מדינת ישראל נ' אבוחצירה ואח'

ת"פ 13233-02-16 מדינת ישראל נ' אבוחצירה ואח'

תאריך פרסום : 29/11/2016 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום חיפה
13233-02-16
22/11/2016
בפני השופט:
שלמה בנג'ו

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
נאשמים:
1. אליהו אבוחצירה
2. יוסף אבוחצירה (עציר)

החלטה

בפני בקשה לקבל כראיה את כתב האישום והכרעת הדין בת"פ 5391/04 מדינת ישראל נגד אבוחצירא ואח' (להלן: "מעשה קודם"). המדובר בתיק בו הורשעו הנאשמים בעבר, במשותף, בעבירות רבות של התפרצויות לבתי מגורים וביצוע גניבות. הגשת המעשה הקודם, מבוקשת במסגרת הכללים בדבר "עדות שיטה" ועדות בדבר "מעשים דומים".

כתב האישום שבפני מייחס לנאשמים שני אישומים: הראשון, עבירת התפרצות בצוותא לביתה של המתלוננת, שהינה בת 67 ועבירות של גניבה בצוותא, גניבה בצוותא של כרטיסי חיוב, הונאה בצוותא של כרטיסי חיוב והסתייעות ברכב על מנת לעבור עבירה. האישום השני, גניבה בצוותא של כרטיסי חיוב, הונאה בצוותא של כרטיסי חיוב והסתייעות ברכב על מנת לעבור עבירה.

על פי עובדות כתב האישום, הגיעו הנאשמים לביתה של המתלוננת בכרמל. נאשם 2 ירד מהרכב, עלה לדירה בה מתגוררת המתלוננת, וניתק את החשמל בדירתה. המתלוננת ששהתה בדירתה אותה עת יצאה מביתה, ופגשה את נאשם 2, אשר הציע את עזרתו. השניים נכנסו לדירת המתלוננת, ובעצת נאשם 2, הוציאה המתלוננת את מכשירי החשמל משקעיהם, כדי למצוא את המכשיר התקול, אשר גרם, כביכול, ל"קצר" ולהפסקת החשמל. מכשיר כזה לא נמצא. באותן נסיבות, נגנב ארנקה של המתלוננת, ובו כסף מזומן, וכרטיסי חיוב. יצוין, כי הנאשם 1 המתין ברכב בכל העת שהנאשם היה בדירת המתלוננת. כ- 45 דקות מאוחר יותר, החלו משיכות כספים מחשבונה של המתלוננת, באמצעות כרטיסי החיוב.

עד כאן עובדות כתב האישום ומכאן לרלבנטיות הראיה בדבר מעשה קודם שבהגשתה חפצה התביעה.

התביעה גורסת, כי לנוכח טיבו של אירוע ההתפרצות וחבירת הנאשמים בצוותא חדא לביצוע הפשעים, ואופיו העובדתי של האירוע נשוא הכרעת הדין בתיק הקודם, מתקיימים התנאים שהתוותה הפסיקה להגשת המעשה הקודם, על מנת להוכיח, כי מדובר בשיטת פעולה הייחודית לנאשמים. היא מבקשת באמצעות הראיה על המעשה הקודם להוכיח כי השניים פעולה בצוותא בכל הנוגע לביצוע ההתפרצות. עוד נטען, כי בשל טיבו של האירוע הנוכחי והשוואתו לאירועי המעשה הקודם, מדובר בדמיון רב, המלמד לשיטתה, כי הנאשם 1 שלכאורה "רק" ישב ברכב, היה שותף מלא, מדעת, למעשיו של הנאשם 2 נשוא כתב האישום.

דיון והכרעה:

ככלל, אסור לתביעה להניח בפני בית המשפט, ראיות בדבר עברו הפלילי של נאשם או התנהגותו הפלילית במקרים קודמים. כלל זה מעוגן בחוק החרות הקבוע בסעיף 163 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו אין מציגים בבית המשפט את עברו הפלילי של הנאשם. כלל זה נועד לבצר את זכותו הבסיסית של הנאשם לכך שערכאה המבררת את עניינו, תהיה נטולת פניות וללא דעה קדומה כלפיו. לצד כלל זה, נקבע יוצא מן הכלל, שהינו יציר ההלכה הפסוקה, השאוב מן המשפט המקובל (Makin V Attorney General of New South Wales, A.C. (1894) 57, 65; Harris V DPP A.C.(1952) 694; Thompson V The King A.C. (1918) 221; R V Straffen Q.B. 2 (1952) 911) . החריג שקבעה ההלכה הפסוקה מתיר הגשת ראיה בדבר "מעשים דומים", או "עדות שיטה". הגשת ראיה בדבר מעשים דומים נועדה להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה הנדונה המיוחסת לנאשם במשפט בו מבקשים להגישה, את זהותו של הנאשם כמבצע העבירה, ואילו ראיה בדברים מעשים דומים, נועדה לבסס את הלך נפשו, להוכחת היסוד הנפשי הדרוש להשתכללותה של העבירה המיוחסת לנאשם, וכך באו לידי ביטוי הדברים בהלכה הפסוקה:

"כוחם הראייתי של 'מעשים דומים', או עדות בדבר שיטת ביצוע, מקורו בדמיון העובדתי הניכר שבין טיב המעשה נושא האישום לבין מעשים שננקטו על-ידי הנאשם במקרים אחרים. עם זאת, קיים הבדל בין השניים: בעוד שהבאתה של עדות שיטה נועדה להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה, כגון הוכחת עצם ביצוע מעשה העבירה או הוכחת זיהויו של הנאשם כמבצע העבירה, הוכחת מעשים דומים מבקשת לשלול טענה בדבר היעדר מחשבה פלילית, כגון טענה כי מעשהו של הנאשם נעשה בתום לב או בשגגה, וללמד על קיומו של הלך הנפש הנדרש לצורך הרשעה בעבירה. מהבחנה זו נובע שוני ברמת ההוכחה הנדרשת בכל אחת מן הדוקטרינות: בעוד שעדות שיטה מחייבת דרגה גבוהה של דמיון בין המעשים, לשם הוכחת 'מעשים דומים' ניתן להסתפק במספר מאפיינים דומים בלבד" (ע"פ 10733/08 גולדבלט נ' מדינת ישראל, פסקה 51 (17.2.2011); ראו גם: ע"פ 7269/08 פלוני נ' מדינת ישראל (6.2.2012); ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל (4.8.2008); ע"פ 7045/06 אנטיפקה נ' מדינת ישראל (3.4.2008)).

אשר לרמת הדמיון הנדרשת בין מעשה קודם לבין המעשה המיוחס לנאשם, לצורך קבילותה של ראיה בדבר מעשה קודם דומה, רמה זו נגזרת דיותן של הראיות המבססות את אשמו של הנאשם העומד לדיון, לאמור, כאשר הראיה בדבר מעשה קודם הינה הראיה היחידה לקביעת זהותו של הנאשם כמבצע העבירה, תידרש מידה רבה של דמיון בין המעשה הקודם לבין המעשה בו הוא מואשם, עד כדי מעין 'טביעת אצבע'. לעומת זאת, "אם קיימת עדות מהימנה הקובעת את זהותו של הנאשם, אך לעדות זו נדרש סיוע, הרי שרמת הדמיון שתידרש מעדות השיטה לעדות העיקרית תהיה פחותה..." אך גם כאשר נדרשת רמה פחותה של דמיון יש להצביע על קווי דמיון מוחשיים ואין להסתפק בדמיון כללי (פרשת קצב בפסקה 333 כב' השופטת ע. ארבל; ע"פ 5676/10 שונים נ' מדינת ישראל (23.8.12).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ