מדינת ישראל נ' פלוני

כתבי האישום וההליכים:

1. בתיק העיקרי, ביום 14.2.24 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי (ריבוי עבירות) לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון.

   מכתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם הוא אביהם של הקטינים א', יליד 2010, ו- פ', יליד 2014, והוא נשוי ל-י' שהיא אימה של הקטינה נ', ילידת 2005 (להלן כולם יחד: "הילדים").

   על פי האמור בכתב האישום המתוקן במהלך התקופה שבין השנים 2017-2021 (להלן: "התקופה הרלוונטית לכתב האישום") התגוררו יחד  עם הנאשם, אשתו י' והילדים בבית שמש (להלן: "הבית").

2. כתב האישום המתוקן בתיק העיקרי מתאר מעשי אלימות ברף משתנה שביצע הנאשם בילדים כמתואר להלן:

   1. בשלוש הזדמנויות שונות, במהלך השנים 2017-2018 במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, סטר הנאשם לקטין א' על פניו.

       

   2. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשנת 2019 לערך, במהלכו של ויכוח מילולי בין הנאשם ל קטינה נ' שהתרחש בביתם, סטר הנאשם לקטינה נ' על פניה, אחז בחוזקה בצווארה, ודחף אותה לעבר הרצפה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם פחדה נ', עד כדי שהטילה את מימיה בבגדיה.

       

   3. בתאריך 14.04.21, ערב יום העצמאות, אחז הנאשם את פ' בחוזקה בצווארו.

       

3. ביום 15.12.24 צירף הנאשם את ת.פ. 15137-02-24 (להלן: "תיק הצירוף") והורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז 1977. על פי האמור בכתב האישום המתוקן בתיק הצירוף בתאריך 15.12.2023 בשעה 16:00 לערך, במטבח, הבית נתגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת (הקטינה נ' שבמועד זה כבר בגרה). מיד ובסמוך, לקחה המתלוננת צלחת, פתחה את התנור בכוונה לקחת ממנו אוכל, או אז הזיז הנאשם בכוח את הצלחת מידה, בתגובה לקחה המתלוננת כף והשליכה אוכל לכיוון הנאשם, אך לא פגעה והנאשם בתגובה לקח את תבנית האוכל שהייתה בתנור והשליכה לעבר המתלוננת שפגעה בה והאוכל שהיה חם באותה עת נשפך על בגדיה.

    

4. הסדר הטיעון אשר במסגרתו הנאשם הודה והורשע, כלל תיקון כתבי האישום והפנייתו לקבלת תסקיר לעניין העונש, אך לא כלל הסכמה עונשית.

   תסקיר שירות המבחן

5. בעניינו של הנאשם הוגשו שלושה תסקירים. בתסקיר הראשון מיום 3.07.24 סקר שירות המבחן את הנסיבות המשפחתיות בהן גדל הנאשם, הרקע ההתפתחותי, המבנה האישיותי של הנאשם, דפוסיו וגורמי הסיכון והסיכוי הטמונים אצל הנאשם. כן עמד שירות המבחן על המשפחה שהקים הנאשם והמורכבות הקיימת במבנה המשפחתי. כמו כן, סקר שירות המבחן את ההליכים הטיפולים שעבר הנאשם הן במסגרות פרטניות והן במסגרת שירות הרווחה. בתסקיר הראשון צוין כי ללא טיפול ממוקד בתחום העבירות בהן הורשע רמת הסיכון להישנות התנהגות פוגעת היא גבוהה. לנוכח הצרכים הטיפולים הרבים שירות המבחן ביקש לדחות הדיון בחמישה חודשים לצורך הגשת תסקיר משלים.

    

6. בתסקיר המשלים מיום 28.11.24 שב שירות המבחן ותיאר תמונה מורכבת של אדם המצוי בתהליך שיקומי משמעותי, אך כזה שעדיין נושא עימו דפוסי התנהגות אלימים, קושי בוויסות רגשי וקשיים ניכרים בקשרים בין-אישיים. צוין בתסקיר כי לצד ההכרה באחריות ובנכונות להמשיך בהליך טיפולי, עולה התרשמות ברורה של גורמי הטיפול בשירות המבחן ולפיה רמת המסוכנות לא פחתה באופן משמעותי והיא נמצאת במדרג בינוני-גבוה, המחייבת המשך פיקוח טיפולי אינטנסיבי במסגרת מובנית.

    

7. בתסקיר מיום 4.3.25 עולה כי שירות המבחן התרשם מהתקדמותו של הנאשם במסגרת הטיפולית: הוא מתייצב באופן עקבי, משתף פעולה עם גורמי הטיפול, מביע מוטיבציה גבוהה לשינוי ומראה רצון כן לשיפור התנהלותו כהורה וכבן זוג. בתסקירו האחרון, הדגיש שירות המבחן את חשיבות המשך התהליך השיקומי, תוך שילובו של הנאשם בקבוצות טיפוליות, לרבות בתחום עבריינות מין, בהתאם לצרכיו, לצד המלצה להטלת צו מבחן למשך שנה וחצי, מאסר בדרך של עבודות שירות ופיצוי הנפגעת.

   ראיות לעונש:

8. לא הוגשו ראיות לעונש מטעם המאשימה.

    

9. מטעם ההגנה הובאו הראיות הבאות לעניין העונש:

    

   1. מכתב ממרכז הורים ילדים מיום 26.2.2023 (נע/1) לפיו הנאשם ואשתו החלו טיפול בהורות במרכז בבית שמש מחודש ספטמבר 2022 והגיעו לטיפול באופן רציף ומתוך מחויבות לתהליך.

       

   2. מכתב מעו"ס אורן אלמוג מחודש ינואר 2024 (נע/2) המאשר כי הנאשם מטופל באופן פרטני החל מסוף חודש יוני 2023. במכתבו ציין עו"ס אלמוג כי פלוני החל בשינוי תפיסה וכי קיימת מוטיבציה לשפר את חיו וחיי הסובבים אותו. עו"ס אלמוג ציין כי הנאשם מבצע עבודה פנימית משמעותית ומעמיק לשינוי דפוסיו הבעייתיים.

       

   3. מכתב מעו"ס מירב קופילוביץ מהמרכז לאלימות במשפחה בעיריית בית שמש מיום 28.1.2024 (נע/3). במכתב צוין כי הנאשם השתתף בקבוצת גברים בנושא תקשורת וניהול כעסים במרכז לטיפול באלימות במשפחה בין חודש מאי 2022 ועד חודש נובמבר 2023. מהמכתב עולה כי הנאשם לוקח אחריות על מעשיו וכי הוא בעל מוטיבציה לעריכת שינוי בהתנהלותו במערכות היחסים המשפחתיות.

       

   4. אשתו של הנאשם העדה עדות אופי על הנאשם. האישה סיפרה כי הנאשם מנותק ממשפחת מוצאו בעקבות אירוע טרגי שאירע לאחיו של הנאשם במהלך שירותו הצבאי. עיקר דבריה של אשת הנאשם הם שהנאשם עובר הליך שיקומי מיטיב וממושך וכי היא מסייעת בידו. בהקשר זה היא הדגישה כי מאז שולב הנאשם בהליך טיפולי ניכר השינוי שחל ביחס שבינו לבין הילדים. לדבריה הנאשם עושה כל שלאל ידו כדי לסייע בפרנסת המשפחה ודאגה לכל צורכיהם.

       

      עיקרי טיעוני הצדדים לעונש:

10. מחד, ב"כ המאשימה עמד בטיעוניו על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהמעשים, ובראשם שלמות הגוף, ביטחונם האישי של קורבנות העבירה, והתחושה הבסיסית של ביטחון במרחב הביתי – אשר אמור לשמש מקום מוגן ובטוח. נטען כי מדובר בשרשרת אירועים שנמשכה לאורך תקופה ארוכה – החל משנת 2017 ועד לשנת 2021 – ובנוסף לכך, עבירה נוספת שבוצעה בשנת 2023, המלמדת על דפוס מתמשך של התנהגות אלימה.

     

11. לטענת המאשימה, התנהגותו של הנאשם מאופיינת באלימות מתמשכת כלפי בני משפחתו, כאשר בשנת 2023 שב וביצע עבירה דומה, דבר המחדד את חומרת המעשים. ב"כ המאשימה הדגישה את הפער בין חובת ההגנה שחלה על הנאשם כלפי בני ביתו, לבין הפגיעה הקשה באמון ובתחושת הביטחון. נטען כי אחת המתלוננות אף הגיבה לאירוע בהטלת מימיה בבגדיה – תגובה שיש בה כדי להמחיש את עוצמת הפחד שחוותה בעת ביצוע העבירה. ב"כ המאשימה הוסיף כי גם אם הפגיעה הפיזית בכל מקרה פרטני אינה מוגדרת כגבוהה, הרי שצבר אירועי האלימות לאורך השנים יוצר אווירה מאיימת ומתמשכת בבית, אשר לה השלכות נפשיות משמעותיות. הודגש כי על פי תסקיר שירות המבחן האחרון, רמת המסוכנות שמציג הנאשם מוערכת כבינונית-גבוהה. כן נטען כי אין לזקוף לזכות הנאשם את חלוף הזמן מאז ביצוע חלק מהעבירות, וזאת נוכח העובדה שהנאשם המשיך בביצוע עבירות דומות אף לאחר מכן.

     

12. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, הפנה ב"כ המאשימה למספר הליכים רלוונטיים בהם הותוו מתחמי ענישה שונים. לעמדת המאשימה, במקרה זה יש לקבוע מתחמי ענישה שונים ונפרדים בתיק העיקרי ובתיק הצירוף. בתיק העיקרי המאשימה עתרה לקבוע מתחם שנע בין 6 חודשי מאסר (שניתן לרצותם בעבודות שירות) ועד 15 חודשי מאסר בפועל. ביחס לעבירה שבתיק הצירוף עתרה המאשימה לקבוע מתחם שנע בין מאסר קצר בעבודות שירות ועד ל-8 חודשי מאסר בפועל. כל זאת לצד ענישה נלווית.

     

13. אשר למיקומו של הנאשם בתוך המתחמים, ציינה המאשימה כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את קבלת האחריות של הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי והיעדר עבר פלילי. עם זאת, צוין כי יש לייחס משקל משמעותי לצורך בהרתעת היחיד והרבים. לטענתה של המאשימה, אין מקום ליתן משקל ממשי לחלוף הזמן, שכן הנאשם המשיך בביצוע עבירות גם לאחר פתיחת ההליכים. לאור האמור עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש של 7 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה, קנס כספי, פיצוי לנפגעים, וצו מבחן לתקופה של שנה וחצי – בהתאם להמלצת שירות המבחן.

     

14. מנגד, ב"כ הנאשם טען כי כתב האישום בתיק העיקרי, המתייחס לשנים 2017–2021, נסמך על תלונה אחת בלבד, אשר הובילה לפתיחת חקירה במסגרתה גובשו יתר האירועים המיוחסים לנאשם. לטענתו, מרשו לקח אחריות מלאה למעשיו, שיתף פעולה לאורך ההליך עם שירות המבחן, ובחר ליזום, עם פתיחת החקירה, הליך טיפולי במסגרות שונות – ובכלל זה טיפול זוגי ומשפחתי, וכן טיפול ייעודי בתחום ההורות ואלימות במשפחה. לשיטת ההגנה, ניתן להיווכח כי הנאשם עשה כברת דרך משמעותית במטרה לפתוח פרק חדש בחייו.

     

15. ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר באדם נעדר הרשעות קודמות. בטיעוניו הדגיש ב"כ הנאשם את הרקע האישי והמשפחתי המורכב של הנאשם, אשר לשיטתו עומד בבסיס המעשים בהם הורשע. נטען כי העבירות בוצעו בנסיבות של מצוקה, כאשר הנאשם לא הצליח לשלוט בעצמו בשעת כעס, אך אין מדובר באדם אלים מיסודו.

     

16. לעניין כתב האישום המתוקן בתיק הצירוף, המתייחס לתקיפת בתו החורגת, טען ב"כ הנאשם כי אין המדובר בקטינה אלא בבחורה בגירה המשרתת בצה"ל, והאירוע התרחש על רקע ויכוח שפרץ, במסגרתו זרקה המתלוננת אוכל לעבר הנאשם. בתגובה, כך נטען, השליך הנאשם תבנית אוכל שפגעה בה – ואין מדובר באלימות פיזית ישירה מצד הנאשם.

     

17. נוכח כלל השיקולים, ביקש הסנגור להתחשב בנסיבות חייו של הנאשם, המהווה מקור פרנסה עיקרי בביתו, ולפסוק מתחם ענישה אחד שיחול על שני כתבי האישום גם יחד. לטעמו, יש להעמיד את העונש בתחתית מתחם ענישה אשר נע ממספר חודשי עבודות שירות ועד לעונש של 10 חודשי מאסר בפועל. עוד ביקש לשקול סטייה לקולא ממתחם הענישה, בשים לב להעדר עבר פלילי, ולהליך השיקומי המתקיים, ולהטיל על הנאשם עונש של 3 חודשי מאסר בלבד.

     

18. בדברו האחרון אמר הנאשם כי הוא מודע לחומרת מעשיו ולוקח אחריות על מעשיו. הנאשם ביקש להתחשב במאמציו לשקם את יחסיו המשפחתיים, ובשילובו בהליך טיפולי רציף במסגרות רווחה, הכולל תהליך מתמשך של שליטה בכעסים ונתינה בסביבת משפחתו.

     

    דיון והכרעה:

19. הנאשם הורשע בעבירות רבות של תקיפת קטין על ידי אחראי בתיק העיקרי. העבירות בתיק העיקרי בוצעו בתקופה שבין 2017 לבין 2021. בתיק הצירוף הורשע הנאשם בעבירה נוספת וחוזרת של תקיפה סתם כלפי בתו החורגת אשר בוצעה בשנת 2023.

     

20. תחילה, יש לבחון האם מדובר בשני אירועים נפרדים, או באירוע אחד שנפרש על פני תקופה. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בהקשר זה ולאחר בחינת מכלול הנסיבות – סוג העבירות (אלימות בתוך המשפחה), זהות נפגעי העבירה (ילדיו של הנאשם ובתו החורגת), מיקום ביצוע העבירות (בבית המשפחה), התמשכות המעשים על פני תקופה וחרף מרחק הזמן בין המעשים – הגעתי לכלל מסקנה כי יש לראות את מעשי הנאשם כאירוע אחד הנפרש על פני תקופה וזאת על אף שמעשיו פוצלו לשני הליכים נפרדים, זאת בהתאם למבחנים המנחים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בעניין ג'אבר ודלאל [ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014); ע"פ 1261/15 דלאל נ' מדינת ישראל (3.9.2015)], לפיה מסכת התנהגות עבריינית מתמשכת, בעלת פעולות רבות, על אף שניתן להפריד בין הפעולות, נכון יהיה לראות בהן חלק מתכונית עבריינית אחת.

     

21. משכך, יש לקבוע מתחם ענישה אחד, אשר ייתן ביטוי לחומרת המעשים, לריבוי העבירות, לחזרתיות ולהשלכות המצטברות של אלימות מתמשכת במרחב הביתי.

     

22. לגופם של דברים, הערכים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם הם בראש ובראשונה ההגנה על שלומם, גופם, ביטחונם, כבודם ושלוות נפשם של הילדים – ובפרט מפני פגיעה מצד הוריהם או האחראים הישירים עליהם.

     

23. כידוע, חובתו הבסיסית של הורה היא להגן על ילדיו ולשמש עבורם עוגן של יציבות וביטחון. כאשר דווקא ההורה פוגע – הפגיעה היא כפולה: גם פיזית וגם באמון היסודי הנדרש כדי לחיות בבית בטוח.

     

24. במקרה זה, מדובר בעבירות ובמעשים שבוצעו כלפי ילדיו הקטינים של הנאשם, תוך ניצול יחסי מרות ופערי כוחות מובהקים. הדעת נותנת כי העבירות שביצע הנאשם אינן רק פיזיות, אלא נושאות עמן מסר של שליטה, הטלת מורא ופגיעה במרקם המשפחתי הבסיסי.

     

25. כידוע, עבירות אלימות במשפחה טומנות בחובן חומרה מיוחדת, לא רק בשל הפגיעה הפיזית המיידית, אלא גם משום האפקט המצלק לטווח הארוך הטמון בהן, הן עבור הקורבנות והן עבור סביבתם. אין זה סוד שפגיעתו של ההורה בילדיו, או בבת זוגו ובילדיה, פוגעת לא רק בגופם או בתחושת הביטחון שלהם – אלא גם ביחסים העדינים הבסיסיים הקיימים ובאמון שילדים נותנים בהוריהם. יחסים עדינים אלה מקשים גם על גילוי עבירות המתבצעות בדלת אמות בית המשפחה. ראו לעניין זה פסיקת בית המשפט העליון:

    "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפיה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג. באלימות במשפחה, נגישותם של קורבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא עניין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, חדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה ובן הזוג המכה ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה והצורך להגן על קורבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה" (ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל).

26. נוסף לפגיעה הישירה בכל אחד מהקטינים, יש לזכור כי עבירות אלימות במשפחה יוצרות נזק רחב היקף. הן מטילות פחד ואימה בקרב כלל בני המשפחה, מפרות את תחושת השקט הנפשי, ומערערות את יסודות התא המשפחתי כולו. במקרים כאלה, הפגיעה חורגת מעבר לאירוע המיידי – היא משתרעת על פני זמן, מתעצבת בזיכרון הקורבנות ומשפיעה על תפקודם לטווח הארוך.

     

27. מעיון בפרטי כתב האישום ובנסיבות המפורטות בו, עולה כי מעשיו של הנאשם במקרה זה אמנם לא היו פרי תכנון מוקדם, אך אופיינו בספונטניות ובחוסר שליטה, וחזרו על עצמם שוב ושוב לאורך השנים. עובדה זו שוללת את האפשרות לראות בהתנהגותו מעידה חד-פעמית. יתרה מכך, יש לזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה כי במקביל לעמידתו לדין בגין מעשיו, שב וביצע עבירה דומה בשנת 2023 – מה שמלמד על קושי ממשי בבלימת הדחפים האלימים והיעדר הפנמה של חומרת התנהגותו.

     

28. הנאשם היה יכול להימנע ממעשיו בכל שלב. אין מדובר בסיטואציות בהן נכפתה עליו ביצוע העבירה או יצר מצוקה שלא ניתן היה לשלוט בה. מדובר בפעולות רצוניות, שבוצעו שוב ושוב, כלפי קטינים חסרי ישע. הנאשם, כאדם בוגר, בעל סמכות ומשקל רגשי ומשפחתי משמעותי בביתו, ניצל לרעה את פערי הכוחות בינו לבין ילדיו ובתו החורגת – תוך פגיעה פיזית בהם. הנזק הצפוי ממעשים אלה ברור: מדובר בפגיעה ישירה בגופם, ולעיתים קרובות גם בנפשם של הקטינים, אשר חיים תחת פחד מתמשך. בכתב האישום השני אף צוין כי בתו החורגת של הנאשם נפגעה ממגע פיזי של תבנית עם אוכל חם – אירוע אשר יש בו כדי להדגיש את הסיכון הטמון בהתפרצויות כעס בלתי מרוסנות. כך גם אם התנהגות זו באה לאחר התנהגות מתגרה ומקנטרת מצד בתו החורגת.

     

29. בנסיבותינו, מידת הפגיעה בערך המוגן היא ברף הבינוני.

     

    מדיניות הענישה הנוהגת ומתחם העונש:

30. סקירת פסיקה בנסיבות דומות מלמדת על טווח עונשי רחב המוטל על נאשמים במקרה דומים. על מדיניות הענישה הנוהגת על מקרים מסוג זה ניתן ללמוד מן ההליכים אליהם הפנתה המאשימה בטיעוניה, בין היתר, ת"פ 31154-12-14 מדינת ישראל נ' פלוני (ולצידו הערעור עפ"ג 12847-03-15), תפ"ע 38121-06-21 רקליטות מחוז ירושלים פלילי נ' זוהר (לא פורסם).

     

31. נוכח האמור המתחם הכולל שהוצע על ידי התביעה סביר וראוי בעיני. לפיכך, אני קובע כי מתחם העונש ההולם צריך שיעמוד בין 7 ל-  18 חודשי מאסר נוסף על ענישה נלווית.

    נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות - העונש המתאים:

32. הנאשם, בן 50, נשוי ואב לחמישה ילדים, נעדר עבר פלילי. לזכותו ייזקפו הודאתו בעבירות בהן הורשע, אשר חסכה את הצורך בגביית עדויות מילדיו הקטינים – דבר שהיה עלול להסב להם פגיעה נפשית נוספת. כמו כן יש לזקוף לזכותו את לקיחת האחריות, שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, ופנייתו ביוזמתו להליך טיפולי, הן בתחום ההורות והאלימות במשפחה והן במסגרת טיפול זוגי ומשפחתי. מהלך זה מבטא רצון ממשי להיטיב את דרכיו ולשוב למוטב.

     

33. בנוסף, נלקחו בחשבון נסיבות חייו האישיות של הנאשם, היותו המפרנס העיקרי במשפחתו והחשש כי הטלת עונש מאסר בפועל תביא לפגיעה כלכלית ניכרת במשפחתו ולריחוק מילדיו ורעייתו, דווקא בעת שבה הוא מבקש לשקם את יחסיו עימם.

     

34. מנגד, יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה כי העבירות לא היו חד-פעמיות, אלא נמשכו לאורך מספר שנים וכוללות חזרות על דפוסי התנהגות פוגעניים כלפי ילדיו הקטינים ובתו החורגת. העבירות התרחשו בבית המשפחה – המקום שאמור היה להיות מבצר של ביטחון עבור הקטינים. באשר לכתב האישום השני, אף אם האירוע התרחש בתגובה להתנהלות המתלוננת – היה על הנאשם, כאדם בוגר ואב, להפעיל שיקול דעת ולהימנע מהתנהגות אלימה.

     

35. אין בטענת חלוף הזמן כדי להקל על עונשו של הנאשם, שכן מדובר בהתנהלות מתמשכת שהחלה עוד בשנת 2017, כאשר כתב האישום הוגש בשנת 2022, ולמרות פתיחת ההליך – בשנת 2023 ביצע הנאשם עבירה נוספת דומה באופייה. התנהלות זו פוגעת במשקל שניתן לטעון להשתלבותו בהליך שיקומי.

     

36. שירות המבחן העריך כי חרף ההליך הטיפולי בו הנאשם משתלב, רמת המסוכנות הנשקפת ממנו נותרה ברמה בינונית-גבוהה, בין היתר בשל קשייו הרגשיים, העדר רשת תמיכה, דפוסים לא מעובדים – לרבות בתחום המיני – וחוסר יציבות בהתנהלותו. הערכה זו אינה מאפשרת להקל ראש בסיכון שעלול להיגרם לסובבים אותו אם יימנע עונש הרתעתי אפקטיבי.

     

37. ברגיל היה ראוי להעמיד עונשו של הנאשם על עונש מאסר ממש ולאו דווקא בעבודות שירות. אולם, הראיות שהובאו בפני בית המשפט והתסקירים שהוגשו מלמדים על כך שיש לשקול בנסיבותיו שיקולי שיקום וחריגה מהמתחם.

     

    שיקום

38. כידוע, במקרים שבהם הנאשם השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם רשאי בית המשפט לחרוג מן המתחם משיקולי שיקום. במקרה זה, לנוכח הירתמות הנאשם להליך טיפולי באופן מתמשך, הן במסגרות פרטיות והן במסגרות מוסדיות, סברתי שנכון לחרוג לקולא ממתחם העונש (ראו והשוו: רע"פ 5205/15 טנוס נ' מדינת ישראל (9.8.2015); ע"פ 217/13 אלמוני נ' מדינת ישראל (13.11.2013)). גם אם מדובר בעבירות שנמשכו על פני שנים, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שמתנהגות הנאשם משתקפת הירתמות מלאה לתהליך השיקומי (ראו עפ"ג (מח' חיפה) 30072-12-16 מדינת ישראל נ' אגבאריה (2.3.2017)). אולם אין בחריגה זו מכדי לפטור את הנאשם מעונש מאסר בעבודות שירות והיא תהיה מידתית ומוגבלת.

     

39. נוכח המפורט לעיל, מצאתי להעמיד עונש המאסר שייגזר על הנאשם על 5 חודשי מאסר בעבודות שירות לצד ענישה נלווית.

    גזר הדין:

40. נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

    1. 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, החל מיום 12.8.25 באיחוד הצלה בית שמש, וזאת על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 24.2.25. על הנאשם להתייצב ביום 12.8.24 עד לשעה 08:00 במשרד הממונה על עבודות שירות בבאר שבע לתחילת ריצוי עונשו. מובהר בזה כי הפרת הוראות הממונה ואי עמידה בכללים הנוגעים לריצוי עבודות השירות עלולים להביא להפקעת העבודות ולהמרת העונש בעונש מאסר של ממש;

        

    2. 8 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם עבירות מסוג אלימות או תקיפת קטין על ידי אחראי וזאת בתוך 3 שנים מהיום;

        

    3. פיצוי למתלוננים נ' בסך 1,500 ₪. הפיצוי ישולם עד ליום 12.8.25. אי עמידה בתשלום הפיצוי יביא לפירעון מיידי של הפיצוי ולתוספת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק;

       תשומת לב הנאשם:

       החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט.

       ניתן יהיה לשלם את הקנס/ פיצוי/ ההוצאות כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/  גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

       1. בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il 

       2. מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

       3. במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

    4. התחייבות בסך 5,000 ₪ שהנאשם לא יעבור עבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי ותקיפה סתם וזאת במשך שנתיים מהיום או 10 ימי מאסר תמורתה אם לא תיחתם. הובהר לנאשם שמשמעות ההתחייבות היא, כי אם יעבור את העבירות בתוך התקופה שצוינה, בית המשפט שיגזור את הדין יהא חייב לחלט את ההתחייבות כקנס.

       הנאשם הצהיר בפניי כי שמע והבין את ההתחייבות שהוטלה עליו. על כן, ההתחייבות נרשמה בפניי בהתאם להוראת סעיף 1 לתקנות העונשין (התחייבות להימנע מעבירה), תש"ף-2019.

    5. צו מבחן לתקופה של שנה וחצי. במהלך תקופה זו הנאשם מחויב בשיתוף פעולה עם שירות המבחן, כאשר מובהר כי הפרת הצו תוכל להביא לפתיחה מחודשת של המשפט וגזירת עונשו של הנאשם, לרבות עונש מאסר.

       גזר הדין ישלח לממונה ולשירות המבחן.

       זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

        

       ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ה, 10 יוני 2025, בנוכחות הצדדים.