פס"ד המקבל התנגדות לצוואה

בפניי התנגדות למתן צו קיום אחר צוואת המנוחה xxx ז"ל מיום . xxx (להלן: "המנוחה") שהוגשה על ידי בתה, גב' xxx (להלן: "המתנגדת ו/או xxx ") כנגד בנה של המנוחה, xxx (להלן: "המבקש 1 ו/או xxx ").

להליך זה הצטרפו כמבקשים שני אחים נוספים של הצדדים לעיל, גב' xxx (להלן: "המבקשת 2 ו/או xxx ) ומר xxx (להלן: "המבקש 3 ו/או xxx ").

רקע

הצדדים הם אחים, ילדי המנוחה xxx ז"ל אשר הלכה לבית עולמה ביום xxx והותירה אחריה צוואה בעדים מיום xxx (להלן: "הצוואה") (ראו נספח לבקשה לצו קיום צוואה) לפיה מורישה את מלוא עיזבונה למבקש 1.

בעלה של המנוחה, הוא אביהם המנוח של הצדדים, אשר הלך לבית עולמו בשנת 2015. צוואתו מיום xxx קוימה ביום xxx (ת"ע xxx).

ביום xxx המבקש 1 הגיש בקשה לקיום הצוואה לרשם לענייני ירושה. המתנגדת הגישה התנגדותה .

נסיבות עריכת הצוואה היו בעקבות גילויה של המנוחה ביום xxx, כי חלתה בסרטן הלבלב, בשלב מתקדם, ולמרבה הצער, חודש אחד בלבד לאחר מכן, ביום xxx, המנוחה הלכה לבית עולמה.

ביום xxx וכשבוע ימים לאחר הבשורה הקשה, נערכה צוואת המנוחה.

מלבד צוואה זו, חתמה המנוחה במהלך חייה על צוואה הדדית ביחד עם בעלה המנוח, ביום xxx (ראו נספח 2 לתצהיר המתנגדת).

במהלך שנת 2020 נחתם הסכם שכותרתו "הסכם בלתי חוזר" בין המבקשים 1-3 לעניין עיזבון המנוחה (ראו נספח 4 לתצהיר המבקשים).

מלבד תצהירי הצדדים, הוגשו תצהירי עדים מטעם המבקשים: תצהיריהם של עורך הצוואה עורך-הדין xxx (להלן: "עורך הצוואה") ותצהירו של חברו הקרוב של המבקש 1 מר xxx (להלן: " xxx ").

כאן המקום לציין כי עורך הצוואה הוא אשר הגיש בשם המבקש 1 את הבקשה לצו קיום צוואה. עורך הצוואה ייצג את המבקש 1 בתחילת ההליך, אולם במהלך ההליך הפסיק לייצגו והפך לעד מטעמו.

תמצית טענות המתנגדת

ביום xxx, נודע למנוחה, למתנגדת ולמבקש 1, כי המנוחה חלתה בסרטן הלבלב, בשלב מתקדם, עם גרורות בכבד, וכי מדובר בתוחלת חיים קצרה מאוד של מספר חודשים.

ביום xxx, ימים ספורים לאחר היוודע הבשורה הקשה, xxx העביר סך 300,000 ₪ מחשבון הבנק של המנוחה לחשבונו הפרטי, כאשר נטען כי הסכום הנ"ל דרוש לטיפולים רפואיים עתידיים.

לטענת המתנגדת, ביום xxx החתים xxx את המנוחה על צוואה שהוכנה מראש לפי הוראותיו ולפיה הוא היורש היחיד של עיזבונה.

הוראות סעיפים 4-5 לצוואה קובעות כך:

"4. הנני מצווה את כל רכושי באשר הוא, ללא יוצא מן הכלל, לבני xxx, ת.ז xxx (להלן: "בני היורש") ,ככל שבני היורש לא יהיה בחיים בשעת מותי או טרם מותי, כי אז בתי xxx ת.ז xxx תהיה היורשת של כל רכושי באשר הוא.

5. הנני מצוה את רכושי לבני היורש לרבות את המשק החקלאי על כל זכויותיו באשר הם והידוע כמשק xxx בשטח השיפוט המועצה האזורית xxx (להלן: "המשק")".

לטענתה, מאז ומתמיד היה המבקש 1, הבן הבכור, בעל מעמד חזק במשפחה, אשר ניסה להשפיע על המנוחים ולהתערב בענייניהם הרכושיים.

לאחר פטירת האב בשנת 2015, המבקש 1 אמר למנוחה כי אין לו עניין בנחלה ואין לו כל התנגדות כי הנחלה תירשם על שם המתנגדת. עוד אמר כי יתר הרכוש יתחלק שווה בשווה בין ארבעת האחים. המנוחה האמינה לו והסתמכה על דבריו.

xxx אינו מתגורר בנחלה, אלא בדירה בבעלותו ב xxx, במשך למעלה מ-20 שנים. בעבר, המנוחים העניקו ל xxx מגרש בהרחבת המושב.

המתנגדת היא אם חד הורית, מתגוררת עם בתה בקומה העליונה בבית המגורים בנחלה.

אחות נוספת, xxx ,נשואה ואם לשני ילדים, עברה להתגורר ביחד עם משפחתה, לאחר פטירת המנוחה, בקומת הקרקע בבית המגורים בנחלה.

xxx, מתגורר בארה"ב. בבעלותו בית בהרחבה, אותו בנה על מגרש שניתן לו מהמנוחים.

לטענת המתנגדת, המנוחים ידעו כי לפי הוראות רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") ניתן להעביר את הנחלה לצאצא אחד בלבד, אולם רצונם של המנוחים היה להבטיח את המשך מגורי xxx ו- xxx בתחומי הנחלה ואת עתידן הכלכלי מנכסי העיזבון. נטען כי המנוחים ביטאו כוונותיהם לאורך השנים, בצוואות שונות שנערכו.

לטענתה, בצוואות ההדדיות עליהן חתמו המנוחים נקבעו שני עקרונות: האחד, העברת הנחלה על שם ילד אחד, תהא מותנית וכפופה לזכות המגורים של xxx ו- xxx בתחומי הנחלה, כאשר xxx תתגורר בקומה השנייה ו xxx בקומת הקרקע. השני, לאחר מכירת הנחלה, תמורתה תחולק בין ארבעת האחים באופן שווה.

לטענת המתנגדת, ביום xxx, הגיע המבקש 1 לבית המנוחה יחד עם חברו הקרוב xxx ועורך הצוואה. עורך הצוואה הגיע לביקור יחיד בבית המנוחה נושא בידו צוואה מוכנה וכי באותה פגישה הוחתמה המנוחה על צוואה שהוכנה מראש על ידי עורך הצוואה, לפי הוראותיו של xxx, ולפיה xxx הוא היורש היחיד של כל העיזבון. xxx ועורך הצוואה שימשו כעדים לצוואה (להלן: "העדים").

ביום החתימה על הצוואה, המנוחה הייתה מותשת פיזית, במצב נפשי ירוד ובמצוקה נפשית שהחמירה עם המעמד המלחיץ שכפה עליה xxx ובמהלכו חתמה על צוואה, שנערכה לפי הוראותיו של xxx. לטענתה, המנוחה התקשתה בקריאה וכתיבה ולא הבינה את המשמעות המשפטית.

במעמד החתימה, עורך הצוואה אמר למנוחה כי הצוואה תהא תקפה בכפוף לחתימת ארבעת האחים על הסכם חלוקה, וכי הוא הביא עימו את הסכם החלוקה לאותה הפגישה. לטענתה, עורך הצוואה חזר ואמר כי במקרה בו הסכם החלוקה לא ייחתם על ידי כל האחים – הצוואה לא תהא תקפה, הוא יקרע אותה והיא תבוטל.

עורך הצוואה עזב את בית המנוחה מבלי שהשאיר למנוחה העתק צוואה.

מספר ימים לאחר החתימה על הצוואה, המנוחה והמתנגדת התקשרו לעורך הצוואה על מנת לקבל העתק מהצוואה, אולם עורך הדין טען כי הוא לא מסר העתק, משום שההסכם בין ארבעת האחים טרם נחתם. כאשר התעקשה לקבל את ההעתק, עורך הצוואה מסר אותו למבקש 1 בצירוף העתק מטיוטת הסכם חלוקת העיזבון והמבקש 1 העבירם למנוחה.

כך המנוחה הבינה כי בצוואה לא נכתב באופן מפורש כי היא מותנית בהסכם כלשהו, כי הצוואה אינה תואמת את רצונה וכי משמעותה לא הוסברה לה.

לאחר כחמישה חודשים מיום הגשת ההתנגדות, פנו המבקשים 2-3 אל המתנגדת בעניין חתימה על הסכם חלוקה אולם זו סירבה לחתום עליו (ראו נספח 16 לתצהיר המתנגדת).

בהסכם שנחתם בין המבקשים 1-3 שכותרתו "הסכם בלתי חוזר", הוסכם כי בעניין מערכת חשמל סולארי, יתרת התמורה תחולק מחציתה למבקש 1 והמחצית ליתר האחים ו/או מי מטעמם, זאת לאחר ניכוי מס והוצאות (המבקש 1 התקין בשטח הנחלה מערכת חשמל סולארית ומקבל תקבולים בגינה).

המבקש 1 נישל את המתנגדת משום שסירבה לחתום על ההסכם.

נטען כי התשלומים הנ"ל לא פורטו בתצהירי המבקשים 1-3 והוסתרו מהמתנגדת.

לטענת המתנגדת, דין הצוואה להתבטל נוכח מעורבות המבקש 1 בעשיית הצוואה שנערכה לפי הוראותיו ומשקפת את רצונו וכי הוראותיה הוכתבו למנוחה כדבר מוגמר. המנוחה כלל לא הכירה את עורך הצוואה, לא פגשה אותו טרם החתימה ולא שוחחה עמו, ומועד החתימה על הצוואה נקבע לה על ידי המבקש 1. כפי שניתן ללמוד, הרי שמדובר בצוואה מוכנה, אשר המנוחה לא יזמה אותה, היא לא נערכה לפי הוראותיה ואינה משקפת את רצונה.

למנוחה נאמר כי תנאי מתלה לקיום הצוואה וחלק בלתי נפרד ממנה הוא הסכם חלוקה בין ארבעת האחים. התנאי לא התקיים ולכן הצוואה בטלה.

עוד נטען כי מאחר שהתנאי לא התקיים לא התקיימה גמירות דעת מצד המנוחה.

המנוחה הסתמכה על דברים אלו והוחתמה על הצוואה בטעות ו/או במצג שווא ו/או בתרמית.

בסיכומיה, טענה כי הוראת "יורש במקום יורש" שנקבעה בסעיף 4 לצוואה היא חסרת תוקף (ראה סעיף 40 לסיכומי המתנגדת). ראשית, משום שעורך הצוואה לא הסביר למנוחה לגבי ההבדל בין הוראת סעיף 41 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), יורש במקום יורש, לבין הוראת סעיף 42 לחוק הירושה, יורש אחר יורש, לא הסביר את המשמעות המשפטית ותוצאות הציווי. שנית, נטען כי מאחר שהיה ידוע כי המנוחה חלתה ומצבה סופני, מדובר בהוראה שכלל לא מתיישבת עם השכל הישר.

יתרה מזו. העדים החתומים על הצוואה, עורך הצוואה ומר xxx, אינם אובייקטיבים אלא עושי דברו של המבקש 1 שפעלו בשליחותו וגם מטעם זה דין הצוואה להתבטל.

ואם בכך לא די, לטענת המתנגדת, הצוואה בטלה בשל פגמים צורניים שנפלו בה, המחזקים את היותה צוואה מן המוכן. כך למשל, בתחתית העמוד הראשון נכתב שזוהי "צוואה הדדית בעדים". בנוסף, בסעיפים 12-13 לצוואה נכתבו המילים "צוואה הדדית" – כאשר אין חולק כי זו אינה צוואה הדדית, שכן אב המשפחה נפטר בשנת 2015.

לאור האמור לעיל, יש להורות על קבלת ההתנגדות ודחיית הבקשה לצו קיום צוואה.

תמצית טענות המבקשים

ראשית, יש לדחות את ההתנגדות. הצוואה נערכה כאשר המנוחה הייתה צלולה, ידעה קרוא וכתוב, והבינה את המשמעות של הורשת הנחלה למבקש 1 והמנוחה אף ציינה כי יתר האחים ידעו שהנחלה תועבר למבקש 1.

לטענתם, המתנגדת היא זו שהפעילה לחצים על המנוחה ופעלה בהשפעה בלתי הוגנת עליה משום שרצונה היה להירשם כיורשת של הנחלה, אך המנוחה סירבה. המבקש 1 הוא היורש של הנחלה וככל שיש למי מהאחים זכות הרי זוהי זכות מגורים בלבד.

המבקש 1 ירש מגרש חקלאי ב xxx בהתאם לצוואת האב המנוח שנפטר בשנת 2015. הצוואה קוימה (ראו נספח 3 לתצהירי המבקשים).

רצון ההורים המנוחים כי המבקש 1 ירש את הנחלה ובמקרה בו ייאלץ למכור, אז תמורתה תחולק בין ארבעת האחים באופן שווה, קרי 25% תמורה כספית לכל אחד מהאחים.

המבקש 1/ xxx מתגורר בנתניה. למעשה, xxx מאפשר ל xxx ו xxx זכות מגורים בנחלה, על אף שהוא עצמו לא מתגורר שם, וכל זאת למען קיום רצון המנוחים.

לטענתם, המנוחה, xxx ו xxx נסעו לבית החולים וחזרו ביחד ברכב שלו. בנוכחות המתנגדת, פנתה אליו המנוחה וביקשה להיפגש עם עורך דין כדי לערוך צוואה. כמו כן, ביקשה להעביר את הכספים מחשבונה הפרטי לחשבון המבקש 1 על מנת שישמשו אותה לצרכיה הרפואיים במקרה בו לא תוכל לבצע פעולות בחשבון, כל זאת בידיעת המתנגדת.

זאת ועוד, המתנגדת היא זו שהסיעה את המנוחה לבנקים על מנת שתינתן הסכמה להעברת סך 300,000 ₪ לחשבון המבקש 1.

המבקש 1 פנה לחברו הקרוב xxx וזה עזר לו במציאת עורך צוואה. xxx הצטרף לפגישה הראשונה עם עורך הצוואה והתבקש להיות עד לחתימה על הצוואה. על כן - xxx לא הכיר את עורך הצוואה קודם לכן.

עורך הצוואה הגיע לבית המנוחה פעמיים; בפעם הראשונה, נכחו בבית, xxx, xxx, xxx ו xxx. עורך הצוואה התיישב עם המנוחה לבד וביקש מכולם לצאת החוצה. זו גם הפעם בה המנוחה הביאה לו את תעודת הזהות שלה (ראו מוצג ת/2), והעתק של צוואת האב המנוח והסבירה לו מה היא רוצה שייכתב בצוואה. בפעם השנייה שהגיע עורך הצוואה, xxx לא פגש אותו כלל וכלל.

אשר על כן, המבקש לא היה מעורב בעריכת הצוואה ויש לדחות את טענת המתנגדת לפיה xxx הכתיב את הצוואה לעורך הצוואה.

עוד טוען המבקש, כי ביום עריכת הצוואה, כאשר עורך הצוואה והמנוחה ישבו לבד בחדר, המתנגדת הפריעה ונכנסה לתוך החדר בטענה כי המנוחה דרשה כדור הרגעה.

במהלך שיחת טלפון שנערכה בין המנוחה לעורך הצוואה והוקלטה אמרה המנוחה כי xxx הוא היורש היחיד של הנחלה ולא ביקשה לשנות את תנאיה, לבטלה או לקרוע אותה. מי שיזמה את שיחת הטלפון והייתה נוכחת לצד המנוחה תוך שהיא פועלת להשפיע על המנוחה לביטול הצוואה היא המתנגדת!

המנוחה חתמה מרצונה על הצוואה שנערכה על פי בקשתה, ולא חתמה תחת כפייה או איומים מצדו של המבקש 1. xxx התחייב בפני המנוחה, xxx ו- xxx, לאפשר לשתי האחיות להתגורר בבית המגורים בנחלה והם סיכמו כי יחתמו על הסכם חלוקה שיסדיר זאת.

לאחר פטירת המנוחה נחתם הסכם בין המבקשים 1-3 אולם המתנגדת לא חתמה משום שלטענתם המתנגדת מעוניינת בנחלה לעצמה או במכירתה, דבר המנוגד לרצון המנוחה.

לטענתם, בניגוד לנטען על ידי המתנגדת, אין בצוואה תנאי מתלה לפיו לצד חתימת הצוואה ייחתם הסכם חלוקה בין ארבעת האחים. רמ"י לא הייתה מסכימה להעברת הזכויות על שם המבקש 1 בגלל התנאי המתלה, משום שהנחלה יכולה להיות מועברת בירושה רק לצאצא אחד. המנוחה לא הייתה מעוניינת בהסכם שיהווה חלק מהצוואה, אלא סמכה על xxx.

לטענת xxx, הסכם החלוקה אינו קשור לצוואתה של המנוחה וכי היא סומכת על xxx בקיום ההסכם שהיה בינה לבין xxx.

יתרה מזו. לאחר עריכת הצוואה, פנה המבקש 1 לעורך הצוואה בבקשה לעריכת הסכם בין ארבעת האחים, וזאת כדי לעשות "שלום בית" בין ארבעת האחים.

בסיכומיהם, טענו המבקשים, כי בהסכם שכותרות "הסכם בלתי חוזר" (ראו נספח 4 לתצהירי המבקשים) נכתב בטעות התאריך xxx, בעוד שההסכם נערך לאחר עריכת הצוואה, קרי לאחר יום xxx. מדובר בטעות סופר אשר נגררה מהסכם קודם שניסח עורך הצוואה.

המתנגדת לא צירפה את טיוטת ההסכם שערכה בעצמה לאחר פטירת המנוחה וצורפה כמוצג ת/1 בדיון ישיבת ההוכחות מיום 8.2.23, משום שהמסמך מזיק לה. במסגרת טיוטת ההסכם, מבקשת המתנגדת כי צוואת המנוחה תבוטל דבר המוביל למסקנה כי היא מכירה בתוקף הצוואה של האם. עוד נטען כי גם לפי הסכם זה xxx הוא היורש של הנחלה.

אשר לטענות בנוגע להוראת סעיף 4 לצוואה, בעניין יורש במקום יורש, נטען כי מדובר בהרחבת חזית ויש לדחותן. נטען כי אין אזכור לביטוי בצוואה, וכי בשיחה שנערכה בין עורך הצוואה לבין המנוחה חזרה האם על הוראת סעיף 4 לצוואה ואישרה את הרשום שם.

באשר לעדים לצוואה, עורך הצוואה ומר xxx, הרי שמדובר בעדים אובייקטיבים. מר xxx התייצב כעד לבקשת עורך הצוואה.

בסיכומיהם, טענו המבקשים 1-3 כי חתמו על הסכם לפיו יועבר אליהם סכום כספי ממערכת החשמל הסולארי אשר בבעלות xxx וממוקמת בנחלה, כי לא מדובר ב"קניית המבקשים 2-3" בכסף, וכי מדובר בהרחבת חזית (ראו סעיף 43 לסיכומי המבקשים).

בניגוד לטענת המתנגדת, המנוחה לא התקשתה בקריאה וכתיבה. מעבר לכך, הטענה נזנחה בסיכומים.

לאור כל האמור, יש לדחות את ההתנגדות ולתן צו קיום צוואת המנוחה מיום 28.11.19.

דיון והכרעה

עיקריה של ההתנגדות נעוצים במספר טענות עיקריות: הצוואה אינה משקפת את רצון המנוחה; מעורבות הנהנה בעשיית הצוואה; פגמים צורניים.

המתנגדת העלתה מספר טענות נוספות: המנוחה התקשתה בקריאה וכתיבה, הסכם החלוקה בין היורשים, הוראת סעיף 4 לצוואה.

אקדים אחרית לראשית ואקבע כי בהסתמך על המסכת העובדתית שהוכחה בפניי, דין ההתנגדות להתקבל שכן צוואת המנוחה במתכונתה אינה משקפת את רצונה ואת בקשתה באשר יעשה ברכושה לאחר מותה .  

מס' טעמים הובילו למסקנתי זו העולה מהראיות שנפרסו בפירוט. הטעם המובהק והעיקרי הוא אי קיום רצון המצווה בצוואה שנערכה. קרי – הצוואה אינה משקפת את רצונה.

רצון המצווה

כידוע, העיקרון החולש בדיני ירושה וצוואות הוא עיקרון כיבוד רצון המצווה.

בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט מינץ בע"א 6178/21 מרכז רפואי שערי צדק ע"ר נ' עו"ד רונן מטרי בתפקידו כמנהל מיוחד של עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ-חיים (בפירוק) ונאמן ההקדשות לתלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ-חיים (14.2.2022):

"בבואו של בית המשפט לפרש צוואה עליו ליתן את דעתו לאומד דעת המצווה, כפי שהוא משתמע מתוך לשון הצוואה, וככל שאינו משתמע מתוכה, מתוך הנסיבות".

וראה גם דברי כב' השופט ברק בע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי נג(2) 817 (1999):

"הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של אדם (ראו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). הוא נגזר מזכות הקניין הנתונה למוריש לעשות בקניינו כרצונו".

לטענת המתנגדת, הצוואה לא משקפת את רצון המנוחה. לטענתה, רצון המנוחה, כפי שעלה גם מהצוואה ההדדית שנערכה ביום xxx, כי העברת הנחלה ל xxx תהא מותנית בכפוף לזכות מגורים שלה ושל xxx בבית המגורים בנחלה. בנוסף, במקרה בו הנחלה תימכר, כל הנכסים לרבות הנחלה, יחולקו בין האחים באופן שווה (ראה נספח 2 לתצהיר המתנגדת).

לתצהיר המתנגדת צורפה הצוואה המדוברת הקודמת של המנוחה ובה נקבע כך:

"5. xxx יהיה הבן הממשיך בנחלה הוא יהיה רשאי לעשות כל פעילות בנחלה מבלי שיידרש להסכמת הזכאים הנ"ל בסעיף 1 בתנאי שהוא יאפשר ל xxx ול xxx הנ"ל לגור במבנה המגורים הנזכר בסעיף 3א' לעיל עד שלכל אחת מהן יהיה מגורים משלהן כשהן משלמות את כל המסים לרשויות ועל התיקונים הנדרשים לפי הצורך להחזקת המבנה

ב.אם מסיבות כלכליות או סיבות אחרות כל שהן ייאלץ xxx למכור את כל הזכויות בנחלה הנזכרות בסעיף 2 ו-3 לעיל ולאחר שערכם ייקבע ע"י שמאי מוסמך ולאחר שינוכו כל ההשקעות שהשקיע xxx בנחלה, הוצאות המכירה והמסים ,שקשורים לנחלה יפצה xxx את הזכאים הנזכרים בסעיף 1 לפי הפירוט כדלהלן:

25% ל xxx 25% ל xxx 25% ל xxx

ג.אם ייננו תקבולים או נכסים לנחלה כתוצאה משינוי יעוד הקרקע ייתן xxx מהתקבולים או מערך הנכסים לפי הפירוט כדלקמן: 25% ל xxx 25% ל xxx, 25% ל xxx.

...

6.חלקי בכספים ובנכסים שיש בבנקים ובאגודת מושב xxx יחולקו שוו בשווה בין כל היורשים הנזכרים בצוואה זו. (...)"

במחלוקת שבפניי , איני נדרשת לקיומה של צוואת 2013 לעיל, אולם לטענת המתנגדת , צוואה זו היא-היא אשר מבטאת את רצון המנוחה. ויצוין כי אכן, הוכח , מתוך המסכת העובדתית שהונחה על ידי שני הצדדים, כי רצון המנוחה היה כגרסת המתנגדת ! ( להלן יפורטו הנסיבות - כך הבטיח xxx כי ידאג לאחיותיו ומקום מגוריהם במשק, כך נערכה טיוטת הסכם לצורך הבטחת רצונה של האם המנוחה וכו', ראו להלן) .

מחקירת עורך הצוואה בפניי ניתן היה ללמוד על רצון המצווה- כך התברר כי ביום הפגישה עם המנוחה, היא העבירה לו את צוואת האב המנוח שקוימה ביום xxx וביקשה כי חלוקת הרכוש תבוצע באופן דומה ותואם את צוואת האב המנוח.

לשאלת בית המשפט בחקירתו מיום 12.11.20, השיב עורך הצוואה כך:

"עו"ד xxx מוזהר כחוק: (...) שאלתי מה היא רוצה לעשות, היא אמרה שיש צוואה של בעלה והיא אמרה שהיא רצתה לרשום בצוואה שלה שכל רכושה ל xxx ואת המשק בפרט

לשאלת ביהמ"ש אני משיב כי שאלתי את המנוחה מדוע היא רוצה להוריש את כל הנכסים שלה ל xxx ולא לחלוק את זה עם יתר הילדים שלה והיא השיבה כי יש את הצוואה של האב, שמותב זה אישר אותה, ושם נקבע לאן הולך הרכוש של האב. והצוואה של האמא תואמת פחות או יותר."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 12.11.20, עמ' 1 שורות 18-22).

עורך הצוואה ענה לשאלות ב"כ המתנגדת באשר לצוואת האב וצוואתה החדשה של המנוחה כדלקמן: "(...) ההוראות של האמא תוצאות את הצוואה של האבא. מציג את הצוואה שקויימה מיום xxx .את הצוואה של האבא אני לא ערכתי. לצוואה הזו לא הוגשה התנגדות. (...)"

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 12.11.20, עמ' 2 שורות 20-21).

עיון בצוואת האב המנוח שקוימה מעלה כי בהוראת סעיף 5א נקבע כי xxx יהיה היורש של הנחלה. בהוראת סעיף 5ב נקבע כי חלקו בקומה א' במבנה המגורים יינתן ל xxx. בהוראת סעיף 5ג נקבע כי חלקו בקומה ב' במבנה המגורים יינתן ל xxx.

עוד נקבע בצוואת האב המנוח בהוראת סעיף 6א פיצוי ל xxx ו xxx במקרה ש xxx ייאלץ למכור את כל הזכויות במשק. בהוראת סעיף 6ב נקבעה חלוקת התמורה בין ארבעת האחים.

המנוחה ביקשה מעורך הצוואה לערוך צוואה תואמת לצוואת האב המנוח, לפיה זכויות המגורים של הבנות מוגנות, וכן במקרה של מכירת המשק יינתן פיצוי כספי ליתר היורשים.

צא ולמד . כי רצונה של המנוחה לא התקיים ולא קיבל כל ביטוי בצוואה החדשה !!! שכן בהוראות סעיפים 4-5 לצוואה נקבע כאמור לעיל, כי xxx היורש היחיד של העיזבון (ראה סעיף 16 לפסק הדין). ממה נפשך? המנוחה בקשה להבטיח את זכויות המגורים של שתי בנותיה והניחה בפני עורך הצוואה את צוואת בעלה המנוח. אך משום מה , עורך הצוואה , בצוואתה, לא קבע כי לשתי הבנות זכות מגורים וכי במקרה של מכירה- תמורת המשק תחולק בין הארבעה. לא נקבע דבר בנדון, למרות שזה היה רצון המנוחה.

לא זו אף זו. המתנגדת צירפה תמלול שיחה בין עורך הצוואה לבין המנוחה (ראו נספח 11 לתצהירה). מעיון בתמלול עולה כי לא נערך שיח מעמיק, בין המנוחה לעורך הצוואה. במהלך השיחה אמרה המנוחה לעורך הצוואה: "מאמי שלי אני לא אמרתי לך כלום, אתה הכתבת לי את התנאים, כל הזכויות נכון, כל זה (...)" (ראו נספח 11 לתצהיר המתנגדת, עמ' 1 שורות 21-22). המצג שהוצג למנוחה בשעה שחתמה על הצוואה, הוא כי הצוואה כפופה להסכם בין ארבעת האחים.

יתרה מזו. עורך הצוואה מיאן לכתחילה למסור למנוחה העתק של הצוואה , כך עולה מתוך השיחה שתומללה בינה לבינו, כי לא השאיר לה העתק צוואה משום שההסכם בין ארבעת האחים טרם נחתם:

"עו"ד xxx: (...) אם את זוכרת אמרת לי ואמרתי לך שאם הם לא יסכימו לחתום, אז מה אמרת לי לעשות? לקרוע את הצוואה, אמרתי אני לא יכול להשאיר לך עותק, כי הבנות צריכות לחתום מול xxx על הסכם שאומר שכל הזכויות, שכל (...)".

(ראו נספח 11 לתצהיר המתנגדת, עמ' 1 שורות 13-22).

אם כך, וניתן ללמוד זאת באופן מובהק מתוך התמלול, כי עורך הדין, אשר ערך הצוואה, הבין כי רצונה של המנוחה להבטיח את זכויות המגורים של הבנות כך שבאחת ייחתם ההסכם והצוואה! אלא שבנדון, לא בוצע הדבר כלל ועיקר שכן ההסכם נחתם בין המבקש לשני אחיו אך לא עם xxx המתנגדת! דהיינו- אין מדובר ברצון המצווה!!! מלמד הדבר כי אין מקום להותיר צוואה זו אף בהתאם לדברי עורך הצוואה (בתמליל) , בהעדר ההסכם: "אם הם לא יסכימו לחתום... לקרוע את הצוואה". דהיינו- מש xxx /המתנגדת לא הסכימה לחתום, הרי שהצוואה בטלה ומבוטלת!

עורך הצוואה הבין כי רצון המנוחה, כי הצוואה תהא כפופה להסכם חתום בין ארבעת האחים המבטיח זכויות מגורים של הבנות. עורך הצוואה אמר למנוחה, שלפי דבריה, אם ארבעת האחים לא יחתמו על ההסכם, עליו לקרוע את הצוואה.

עורך הצוואה נחקר וגרסתו היתה מפותלת , כאשר התחמק ממתן תשובות בכוונת מכוון ואף תשובותיו סתרו את הבטחתו שהבטיח למנוחה בשיחת הטלפון המתומללת כי צוואתה כפופה להסכם בין האחים :

"העד, מר xxx: אז היא אמרה לי, אני מבקשת ממך קח את 3 הצוואות, רק אם אני אגיד לך לקרוע אותם או לבטל את הצוואה אז אתה תקרע אותם. עכשיו, היא אמרה לי במפורש, אני רוצה שיהיה הסכם בין הילדים. לזכות מגורים, וזכות מגורים xxx נתן להם. זה ש xxx לא רוצה לחתום על זכות מגורים זה פשוט מאד כי היא טענה פה בנוכחותי שהיתי באולם פה שהמשק שלה.

כב' הש' אליהו:אז אדוני אומר למעשה שהיא אמרה לך שהיא לא רוצה לקבל את הצוואה עליה ?

העד, מר xxx:איך?

כב' הש' אליהו:אדוני אומר שהיא חתמה על הצוואה ואמרה לך שהיא לא רוצה לקבל.

העד, מר xxx:באותו יום היא לא רצתה. אחר כך היא התקשרה לקבל העתק ואכן שלחה לי את xxx ומסרתי ל xxx העתק אחד מהצוואה. יכולים לראות אם אני לא טועה, ששתי החתימות, כל החתימות בצוואות שונות. בחתימה שצירפה xxx הצוואה שונה בחתימות מהצוואה שצורפה לרשם הירושה.

עו"ד xxx: עכשיו תגיד לי בבקשה, אתה סיפרת קודם בתחילת העדות שלך וגם מופיע בפרוטוקול ב-12/11/2020 בשורה 3 האמא לא ביקשה ממני לערוך הסכם. זה לא עניין אותה בכלל ההסכם. ועכשיו אתה גם בהתחלת העדות שלך אמרת שזה בכלל לא עניין אותה. פתאום עכשיו אתה מספר לנו, שכן היא אמרה שצריך להיות הסכם ואם אני אגיד לך תקרע אל תיתן לאף אחד. קח אותם אליך. איך זה יכול להיות שזה לא עניין אותה מחד, אתה מסביר את זה, ופתאום אתה הולך לכיוונים אחרים?

העד, מר xxx:זה לא סותר."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.2.23, עמ' 56 שורות 27-33, עמ' 57 שורות 1-14).

עיון בנספח 12 שצורף לתצהיר המתנגדת, מעלה כי ההסכם נערך טרם מות המנוחה. מדובר בטיוטה ראשונה בעניין הסכם חלוקת עיזבון בין היורשים.

בכותרתו נכתב "הסכם חלוקת העזבון של האם xxx שתבל"א", דבר המעיד על כך שטיוטת ההסכם נערכה טרם מות המנוחה, וזאת בהתאם לרצון המנוחה לדאוג לזכויותיהן של בנותיה (ראו נספח 12 לתצהיר המתנגדת).

בסעיף 5 לנספח 12 לתצהיר המתנגדת נקבע :

"התחייבות זו של כל אחד מהצדדים הינה כלפי משנהו ואין זה משנה מה נקבע בצוואה ו/או מי לבסוף ירש את האם שתבדל"א ו/או מי יהיו יורשי הח"מ". 

ניסוח הסעיף מעיד על כך שההסכם הוא חלק משמעותי מהצוואה ולמעשה הצוואה תקוים כאשר ההסכם ייחתם לצידה והיורשים יפעלו גם לפיו.

זאת ועוד. הסכם הנוגע לנחלה ושמירה על זכויות מגורי הבנות בנחלה, דובר בבית המשפחה בעבר. xxx הצהיר כי הוא, xxx ו- xxx, סיכמו בעבר, ובידיעת המנוחה, כי יחתמו על הסכם שמסדיר את המשך החזקתם בנחלה לצרכי מגורים, כל עוד אין צו המונע זאת (ראו סעיף 19 לתצהיר המבקש 1). עוד הוסיף והצהיר כי המנוחה ידעה על ההסכם שהיורשים דיברו עליו והוא זה שביקש מעורך הצוואה לערוך הסכם כזה (ראו סעיף 20 לתצהיר המבקש 1).

לשאלת ב"כ המתנגדת האם התקיים שיח בין האחים על הסכם, xxx השיב כך:

"העד, מר xxx: לאחר חתימת הצוואה, בינינו בין האחים לפני היה דיבור היה דיבור היה אמא סמכה עליי גם אבא דרך אגב, היא סמכה עליי שאני אדאג כל הזמן אמא אמרה תדאג לבנות גם לפני (מדברים ביחד).

עו"ד xxx: מה זה תדאג לבנות בעצם?

העד, מר xxx: תדאג לבנות זה שהם יישארו בבתים שלהם xxx תישאר בבית למעלה ו xxx תגור בבית איפה שאמא הייתה גרה, כי xxx גרה בשכירות באותה תקופה. אבל הכוונה שלי אמא שהקומה התחתונה xxx תגור בה ובקומה העליונה תגור בה xxx."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 113, שורות 6-13).

על אף האמור, היורשים לא השכילו כולם להגיע להסכם, אשר יכול היה להביא לכך שההתנגדות לקיום הצוואה הייתה מתייתרת ועל כך יש להצר. מה גם- שעורך הצוואה הבטיח למנוחה כי ככל שההסכם לא יחתם בין כולם (כפי שקרה) - הצוואה תיקרע! כך הבטיח לה. קרי- אין מקום כלל וכלל לקיומה של צוואה שלא מלמדת על רצונה של המנוחה ולא מממשת את דבריה ובקשתה בפני עורך הצוואה וילדיה. אכן, xxx מבטיח כי "ידאג לאחיותיו" אך מדובר בטוב לבו ורצונו למלא אחר רצון אמו, דבר אשר עשוי להשתנות בעתיד, עם תלאות החיים ונסיבות שמשתנות במהלך השנים .....

מכל האמור ושהוכח בפני , ניתן ללמוד כי צוואת המנוחה לא משקפת את רצונה לדאוג לזכויות המגורים של בנותיה ולמעשה מותירה את xxx ו xxx לחסדיו של xxx באשר לזכות המגורים בנחלה וחלוקת התמורה במקרה של מכירתה. על רצון זה – ידע גם ידע עורך הצוואה , שמשום מה בחר שלא לקבוע זאת בצוואה, למרות שהמנוחה דיברה עמו על כך (ראה תמליל , נספח 11 לתצהיר המתנגדת)

הדברים האמורים קיבלו ביטוי מובהק בצוואת האב המנוח , שצורפה כנספח 2 לתצהיר המתנגדת.

במצב הנתון כיום, לפי הצוואה שמבוקש לקיימה , xxx הוא היורש היחידי, ובהעדר הסכם אחר שייחתם בין הצדדים, יהיה זה בנה בלבד הוא שיירש את הנחלה כאשר אין כל זכות מגורים ל xxx המתנגדת. לא זה היה רצון המנוחה!

בעניין זה, נשאל xxx בחקירתו על ידי ב"כ המתנגדת:

"עו"ד xxx: כן כן מה אתה הבנת מהצוואה מה הבנת שאתה כיורש שהולך לקרות אחרי שחלילה אתה תלך לעולמך.

העד, מר כוכבי: אחרי חלילה אחרי שאני הולך לעולמי הבן שלי יורש אותי."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 114 שורות 23-25).

עוד הצהיר בחקירתו, כי הוא עדכן את בנו שיאפשר ל xxx ו xxx להתגורר בנחלה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 114 שורות 27-29).

כלומר, המצב שנוצר (שאינו רצון המנוחה) , xxx ו xxx יוותרו נתונות לחסדיו של xxx, ולאחריו של בנו של xxx, לעניין זכות המגורים ולעניין פיצוי כספי, דבר אשר לא משקף את רצון המנוחה לדאוג לזכויותיהן של xxx ו xxx.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, הוכח בפניי כי הצוואה לא משקפת את רצון המנוחה. המנוחה הבינה כי בהתאם להוראות רמ"י ניתן להוריש את הנחלה לאחד היורשים בלבד. רצונה היה להוריש את הנחלה ל xxx, בתנאי שיאפשר ל xxx ו xxx להמשיך להתגורר בבית המגורים בנחלה. ברצונה היה לדאוג גם ליתר היורשים במקרה בו תימנע מ xxx ו xxx זכות החזקה והשימוש בנכס על ידי הרשויות ו xxx ייאלץ למכור את הנחלה. רצונה היה כי כספי התמורה יחולקו באופן שווה בין ארבעת היורשים.

לאור האמור לעיל, ובהתאם למונח בפני הוכח כי הצוואה אינה משקפת כלל את רצון המנוחה באשר אינה מבטיחה את זכויות המגורים של בנותיה.

די בכך היה בטעם זה כדי לקבל את ההתנגדות ולדחות את בקשת המבקש לקיומה של הצוואה. עם זאת הועלו טעמים נוספים לדחית הבקשה ואדרש אף להם.

מעורבות xxx בעריכת הצוואה

לטענת המתנגדת היה xxx מעורב בעריכת הצוואה . כידוע, בהתאם להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

בית המשפט העליון כינה את הביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" כעילת עוללות (ראו ע"א 1079/92 ד"ר אברהם גדליה נ' כתון דאלי, מז(5) 431 .((1993)הפסיקה נתנה פרשנות רחבה לביטוי זה (ראו ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו, נד(1) 19 (2000)).

הביטוי מתייחס הן לשלב החתימה והן לשלבים שקדמו לעריכת הצוואה ומעורבות הנהנה תיבחן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה.

הוכח בפניי כי xxx הוא אשר פנה לעורך הדין שערך את הצוואה. בחקירתו העיד כי הוא יצר קשר עם חברו xxx אשר הציע את עורך הצוואה שכן הייתה לו היכרות מוקדמת עמו (ראו' פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 110 שורות 1-4, 10-13).

xxx הוא זה שנפגש עם עורך הצוואה במשרדו, ובעדותו אף התברר כי הפגישה התקיימה ללא נוכחותה של המנוחה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 110 שורות 25-34). גם xxx חברו הקרוב נכח באותה הפגישה.

כאשר נשאל בחקירתו, האם דיבר עם עורך הצוואה לעניין הצוואה, השיב כך:

"עו"ד xxx: הבנתי עכשיו כשאתה הגעת לעו"ד xxx אתה הסברת לו מה צריך מה אתה רוצה? מה אמא רוצה? מה כלום?

העד, מר xxx: אני לא מכיר אותו אני אמרתי לו אנחנו צריכים לעשות צוואה אתה יכול לבוא לעשות את הצוואה אצל אמא שלי? אתה יכול לבוא לראות את שמה ולעשות את הצוואה.

עו"ד xxx: סיפרת לו מה,

העד, מר xxx: לא סיפרת לו לא שום דבר אני לא מכיר אותו."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 111, שורות 7-13).

דבריו לא מתיישבים עם חקירתו של העד מר xxx, חברו של xxx, שנכח באותה הפגישה. בחקירה מיום 7.9.23, נשאל ע"י ב"כ המתנגדת, על מה דיברו xxx ועורך הצוואה באותה פגישה במשרד, והשיב כך:

"עו"ד xxx: לא עזוב הבנו ממך שאתה לא יודע על מה מדובר אז נשאר לנו xxx ו xxx עו"ד xxx, אז עכשיו אני שואל אותך אתה מי זה שהיית נוכח לטענתך מה היה הדיבור ביניהם? על מה בדיוק בירושה כשאתה אומר ירושה.

העד, מר xxx: שצריך להכין את הירושה מה לעשות איתה.

עו"ד xxx: ומה לעשות איתה מה? מה דיברו לעשות איתה? (מדברים ביחד) ... עו"ד xxx: הוא קטע אותו, אז אני שואל אותך עוד פעם נשארנו עם xxx ואם xxx כי הבנו שרק הם דיברו ביניהם על ענייני ירושה כי אתה לא מבין בזה אני ככה אני מבין ממך.

העד, מר xxx: וברור על איזה נושא אנחנו נפגשנו.

עו"ד xxx: ברור למי?

העד, מר xxx: שזה ונפגשנו לנושא את הירושה שאנחנו צריכים לעשות את הירושה.

עו"ד xxx: של מי?

העד, מר xxx: של אמא של xxx ושל xxx.

עו"ד xxx: ושל xxx,

העד, מר xxx: כן."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 81 שורות 1-26).

באופן לא מפתיע, xxx נכח בבית המנוחה עת הגיע עורך הצוואה לפגישה עם המנוחה:

"עו"ד xxx: או-קיי אז אתם בעצם אתם מגיעים לבית של אמא. העד, מר xxx: מגיעים לבית של אמא. עו"ד xxx: הגעתם יחד הגעתם בערך זה דרך זה היה מבחינת לוח הזמנים. העד, מר xxx: אני הגעתי עם האוטו שלי. עו"ד xxx: או-קיי אבל מבחינת לוח הזמנים שלכם.

העד, מר xxx: (לא ברור) אני נסעתי קודם למושב אני הגעתי ראשון הם באו אחר כך xxx וxxx, הייתי נסעתי לפניהם אני עכשיו אני נזכר שהתעכבו קצת כנראה אני לא זוכר, הם הגיעו שניהם נכנסו הוציאו את כולנו אחרי בערך לא יודע מישהו עם אמא ישבו עם אמא אני לא זוכר בדיוק חצי שעה 50 דקות 40 דקות לא זוכר אבל הם ישבו ביחד וזהו. עו"ד xxx: מי היה נוכח בפגישה הראשונה? העד, מר xxx: מה זה מי נוכח? עו"ד xxx: מי היה נוכח אתה אני מבין שהיית נוכח, עו"ד xxx הגיע. העד, מר xxx: איפה?

עו"ד xxx: בפגישה עם אמא הראשונה.

העד, מר xxx: אני לא,

עו"ד xxx: בוא נתחיל xxx הייתה נוכחת.

העד, מר xxx: הוא הוציא אותנו החוצה.

עו"ד xxx: לא לפני שיצאתם החוצה בהתחלה.

העד, מר כו xxx כבי: כן בהתחלה.

עו"ד xxx: כן בהתחלה כשהגעתם.

העד, מר xxx: אני לא טועה אני ו xxx היינו עם אמא ואז נכנס xxx ו xxx ו xxx נכנסה אחר כך."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 111 שורות 31-35, עמ' 112 שורות 1-18).

xxx, חברו הקרוב של xxx, חברות הנמשכת למעלה מ-20 שנים, הוא אחד העדים החתום על הצוואה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 78 שורות 24-27). ומתוך דבריו ניתן ללמוד כי אכן שוחח xxx עם עורך הצוואה על הצוואה ולפיה האם מורישה ל xxx את רכושה .

ואם בכך לא די, המנוחה לא קיבלה העתק מהצוואה. המנוחה התקשרה לעורך הצוואה, ומתמלול השיחה עולה כי עורך הצוואה אמר למנוחה כי הוא ידאג להביא לה העתק ביד וכי לא ניתן להעביר העתק לאחת הבנות או ל xxx (ראו תמלול השיחה שצורף כנספח 11 לתצהיר המתנגדת, עמ' 2 שורות 12-13).

חרף זאת, היה זה xxx שמסר למנוחה את העתק הצוואה. כך העיד בחקירתו עורך הצוואה:

"העד, מר xxx: באותו יום היא לא רצתה. אחר כך היא התקשרה לקבל העתק ואכן שלחה לי את xxx ומסרתי ל xxx העתק אחד מהצוואה (...)". (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.2.23, עמ' 57 שורות 3-4).

xxx /המבקש גילה מעורבות בהליכים שקדמו לחתימה על הצוואה, כאמור לעיל. כך הוא פנה לחברו הקרוב xxx, שיצר קשר בינו לבין עורך הצוואה. כך הגיע למשרדו של עורך הצוואה לפגישה לצורך הכנת צוואת המנוחה ללא נוכחות המנוחה. המבקש נכח בבית המנוחה במהלך הפגישה עם עורך הצוואה (עם זאת- הורה עורך הצוואה לילדים לצאת) . המבקש הוא זה שמסר את העתק הצוואה למנוחה. כך ניתן ללמוד מתוך הנסיבות, כי xxx היה הרוח החיה בצוואת המנוחה ובתוכנה.

זאת ועוד, אחד העדים החתום על הצוואה, הוא מר xxx, חברו הקרוב של המבקש 1 במשך למעלה מ-20 שנה. אכן, בעובדה זו בלבד אין כדי ללמד על מעורבות, אך בהתייחס למסכת כולה- מלמד כי המוציא והמביא הוא xxx.

ואדגיש- יכול ובנסיבות אחרות אשר היו מוכחות בפני, לא היו בנסיבות עריכת הצוואה כדי ללמד על מעורבות הזוכה בהתאם לצוואה. אלא שבהתאם למוכח , ניתן ללמוד על מעורבות פעילה ומשמעותית של המבקש, xxx, אשר פועל נמרצות לצורך הכנת ועריכת צוואת אמו המנוחה , שלפיה הוא-הוא היורש הבלעדי של כלל נכסיה. ואם בכך לא די. הרי שהמבקש גילה מעורבות גם בהליכים שהתרחשו לאחר החתימה על הצוואה- פנה לעורך הצוואה לצורך ניסוח הסכם למתן מגורים ל xxx ו xxx תוך תיקון הסכם והשמטת סעיפים שלא עולים בקנה אחד עם טובתו ועם זכויותיו הרכושיות :

"העד, מר xxx: אני ביקשתי אני ביקשתי מהעו"ד שיעשה הסכם למתן מגורים לפי החוק."

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 121 שורה 21). בהתאם לתשובתו הרי שמבקש לערוך הסכם בהתאם לחוק, אלא שאין מדובר בחוק! מדובר ברצון אמו המצווה להבטיח זכויות מגורים לשתי בנותיה, בין אם באמצעות צוואה ובין אם בהסכם ,שאמור היה להיחתם עם המתנגדת ולא נחתם! כאשר בהתאם לדברי עורך הצוואה- מצב שכזה היה גורר את ביטולה של צוואת המנוחה!!!

לאור האמור לעיל, ובצירוף הנסיבות, הוכחה מעורבותו הפסולה של המבקש 1 בעריכת הצוואה, בהתאם להוראת סעיף 35 לחוק הירושה כך שצוואה זו , נמצאה בטלה ומבוטלת.

ואם בכך לא די הרי שמצאתי אף להידרש להסכם שאמור היה להיערך בין היורשים.

הוראת סעיף 8 להסכם החלוקה בין היורשים

כאמור לעיל, הסכם בין היורשים דובר זה מכבר ביניהם , עוד בטרם מות המנוחה. xxx יצר קשר עם עורך הצוואה ולבקשתו הכין טיוטת הסכם כזו (ראו נספח 12 לתצהיר המתנגדת).

כאשר נשאל על ידי ב"כ הנתבעת לעניין מתן פיצוי ליתר היורשים, במקרה בו xxx ו xxx לא יוכלו להמשיך להתגורר בנחלה, השיב כי באותו הזמן שביקש מעורך הצוואה לנסח הסכם, הוא לא חשב על זה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 121 שורות 22-28).

אולם, טיוטת ההסכם הראשונה אשר צורפה כנספח 12 לתצהיר המתנגדת, סותרת את טענתו זו.

כך ראו להלן את הוראת סעיפים 6-8 לטיוטת ההסכם הראשון קובעות כדלקמן:

"6. עוד מוסכם כי ככל שלא תהיה מניעה משפטית ו/או צווי שיפוטי אופן חלקות המגורים במשק תהיה כדלקמן ובהתאם לצוואת האב המנוח:

1. קומה א' בבית שבנחלה ישמש את הבית xxx.

2. קומה ב' בבית שבנחלה ישמש את הבית xxx.

3. מגרש בהרחבה נמסר וניתן לבן xxx.

4. מגרש הידוע בגוש xxx יינתן לבן xxx.

5. כל המבנים והשטחים החקלאים ינתנו ל xxx בלבד לרבות ההכנסות והשימוש בהם.

   7.חלוקת השימוש והחזקה במשק הינה כל עוד אין כל צו ו/או דרישה ו/או תביעה ו/או מכתב התראה על הספקת שימוש זה ו/או החזקה זו ממי מגופי הרשויות.

   8.עם הפסקת החזקה ו/או השימוש על ידי מי מהח"מ בהתאם לאמור לעיל- סעיף 7, כי אז מי שירצה מבין היורשים יוכל לבקש לקיים אתל המשק ובהתאם לפצות נטו את יתר הח"מ, אחרת המשק יוצע למכירה לכל המרבה במחיר ודמי התמורה לאחר כל התשלומים יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים."

הוראת סעיף 8 להסכם קובעת כי במקרה שבו מופסקת החזקה ו/או מופסק השימוש על ידי מי מגופי הרשויות, יוכל כל אחד מהיורשים לבחור האם לקיים את המשק ולפצות את יתר היורשים, או למכור את הנחלה ודמי התמורה יחולקו בין היורשים שווה בשווה. לכל אחד מהיורשים ניתנת אפשרות שווה לפעול במקרה שבו יתקיים האמור בסעיף 7 להסכם. עוד נקבע כי כלל היורשים יפוצו במקרה של מכירת המשק.

ואולם, בהסכם שנחתם בין xxx, xxx ו xxx, עליו xxx סירבה לחתום, סעיף 8 הושמט ולא ניתנת הגנה דומה ליתר היורשים (ראו נספח 4 לתצהירו של xxx).

לשאלת ב"כ המתנגדת, מי הורה למחוק את הסעיף, השיב עורך הצוואה: "כנראה xxx אמר למחוק את זה" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.2.23, עמ' 71 שורות 26-28). כך השיב עורך הצוואה אשר לאורך כל הדרך, כפי שניתן ללמוד זאת מדבריו שלו, היה נאמן להוראותיו של מבקש צו קיום הצוואה שבפניי/ xxx - כך בצוואה וכך גם בנסיבות שלאחר הצוואה , עם עריכת והכנת הסכם המגורים, והשמטת סעיף 8 המדובר!

תשובתו של xxx אינה מניחה את הדעת באשר להשמטת הסעיף, אשר מעניק הגנה וזכויות ליתר היורשים ובכך , הלכה למעשה, ממלא אחר רצון המצווה, כפי שהיתה סבורה היא ,כי רצונה יבוצע, אם באמצעות הצוואה ואם באמצעות ההסכם. תשובותיו בעניין היו מתחמקות ופתלתלות , שכן למעשה, ההסכם אשר נחתם, מותיר את החתומים עליו לסמוך על טוב ליבו ולהיות נתונים לחסדיו בלבד, וזאת בניגוד לרצון אמו המצווה אשר ביקשה להבטיח זכויותיהם במשק שבנדון ואת חלוקת המשק, בין ארבעת הילדים, במקרה וזכות המגורים לא תתאפשר עוד (פיצוי) . מתוך תשובותיו להלן ,בפרוטוקול החקירה, ניתן ללמוד לכאורה כי המבקש לא שקל וחשב בעניין עד תום, לכאורה. אלא שאין פני הדברים כך ובכוונת מכוון השמיט את הסעיף המדובר , שכן סעיף שכזה לא מטיב עמו , הגם שמבא את רצונה של האם המנוחה: כך מתוך הפרוטוקול:

"עו"ד xxx: עד כאן בסדר בא החוק ואומר אתן לא יכולות לגור פה, מה יקרה איתם אחר כך? פשוט אני שואל אותך אתה היית אמור לדאוג לא? ... העד, מר xxx: באותו זמן לא חשבתי על זה, זה היה ברור מובן מאליו שהן יכולות לגור שם אז מתי שהם רוצים. ... עו"ד xxx: שימוש והחזקה כל עוד אין צו ובאת ואמרת בסעיף 8 שאם הפסקת החזקה או שימוש (לא ברור) הח"מ בהתאם לאמור בסעיף 7 או-קיי שזה הופסק בגלל אחרים אז יהיה פיצוי יוכל לבקש קיים אצל המשך בהתאם לפצות נטו יותר חתום אחרת המשק יוצע למכירה לכל המרבה במחיר ודמי התמורה לאחר תשלומים יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים. (...) זאת אומרת כן לקחת בחשבון ב-DAY ONE בהתחלה כבר בניסוח הראשון את העובדה שהם יגורו ואם חלילה תהיה מניעה אין מה לעשות או שתפצה אותם בסכום נטו בחלקם או שתהיה מכירה וחלוקה שווה הוגן פייר הכל בסדר, והנה תשובה למה שאמרת לא חשבת על זה והנה אני אומר לך חשבת על זה זאת הטיוטה הראשונה שלא נחתמה, מה אתה אומר על זה? העד, מר xxx: מה אני יכול להגיד לך על זה? אני יכול להגיד לך זה קודם כל שזה נוסח משפטי אני מבחינתי זה לדאוג לבנות ואם אני כתבתי את זה ואמרתי את זה אני עומד מאחורי זה. ...

עו"ד xxx: אני אמרתי לך איך אתה מסביר את ההבדל בין זה שאתה אמרת קודם לא חשבתי על זה והראיתי לך שאתה כן חשבת את זה בטיוטה הראשונה ובטיוטה הסופית הסעיף הזה נמחק, אני אומר לך איך אתה מסביר את ההבדל שפה הייתה ההגנה לכאורה בהסכם הראשון ובהסכם השני לגמרי בוטל והם חתמו על זה למרות זאת חוץ מ xxx, איך אתה מסביר על זה?

העד, מר xxx: הם סומכים עליי האחים שלי סומכים עלי.

עו"ד xxx: סומכים עליך, אבל למה לא הכנסת את הסעיף? זאת השאלה לא יודע אם סומכים,

העד, מר xxx: אני לא יודע.

עו"ד xxx: אם סומכים עליך היית לומר להם חבר'ה אתם תקבלו פיצוי.

העד, מר xxx: אז אני אסביר לך אני קודם כל אני מרגיש עליהם אחריות, אני מרגיש עליהם אחריות.

עו"ד xxx: מצוין אז למה הסעיף הזה נמחק?

העד, מר xxx: אני לא יודע להגיד לך.

...

עו"ד xxx: או-קיי אז עכשיו אני אקריא לך מה אמר על זה אדון xxx בחקירתו פה בבית המשפט, אני מפנה לפרוטוקול בעמוד 71 בשורה 26 ואילך ואני מקריא עו"ד פרנ xxx קו שואל אותו "אז מי אמר לך למחוק את הסעיף הזה? מי אמר לך למחוק את סעיף 8 נספח 12? תשובה כנראה xxx אמר למחוק את זה", יפה עניתי לו או-קיי ואז הוא אומר.

...

עו"ד xxx: בעמוד 71 שורה 26 ואילך, מה אתה אומר? אתה נתת לו הוראות הוא אומר גם xxx היה פה לפניך ואמר, אתה אמרת לו הכל אתה פתאום לא זוכר איך הוא נמחק? אז איפה בדיוק הדאגה שלך לאחיות שלך שאם הם יפנו ויהיה להם איפה לגור איפה הפיצוי איפה המכירה איפה כל זה?

...

עו"ד xxx: איך אתה דואג להם אם הם יפונו?

כב` הש` אליהו: בהסכם זה מה שהוא אומר הם לא יכולים לסמוך על טוב ליבך, כי בוא נאמר אדוני יש נסיבות חיים אתה מזדקן לא יודעת מה יהיה מחר, הם רוצים הסכם שיהיה כתוב במפורש שהם יכולות לגור שם אז איך הדאגה שלך מה זה לסמוך על טוב ליבך? ואם עוד שנה תריב איתן ותחליט אני מעיף אותן?

...

העד, מר xxx: אם גברתי תראה את ההסכם שחתמתי עם האחיות שלי אני נתתי להם שמה הרבה מעבר, נתתי להם בהסכם רשום שם שהם יקבלו חלק במערכת הסולארית והתמורה של המערכת הסולארית, לעומת זה בטיוטה ראשונית אין לי את זה בכלל.

כב` הש` אליהו: כן אבל הפיצויים על המגורים על הבית מגורים והזכות שנעלמת אין שום פיצוי (...)".

הסכם זה לא מעניק הגנה ליתר היורשים מפני פינוי ואף לא כל פיצוי כספי.

זאת ועוד, בהסכם שנחתם בין המבקשים 1-3 (ראה נספח 4 לתצהירי המבקשים), התווסף סעיף 3 ובו נקבע כך:

"עוד מוסכם לגבי מערכת החשמל הסולארי כי לאחר ניכוי מס והוצאות, תחולק יתרת התמורה מחציתה ל xxx והמחצית ליתר האחים ו/או מי מטעמם."

בחקירתו של xxx, התברר כי במשך השנתיים האחרונות, העביר xxx ל xxx ו xxx סך 30,000 ₪ לשנה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 136, שורה 35, עמ' 137, שורות 1-4).

xxx הוסיף בחקירתו: "ש xxx תחתום אני אתן גם לה, תחתום על ההסכם תקבל את הכסף" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 137, שורה 23). כלומר, על xxx לחתום על ההסכם שמקפח את זכויותיה ואז גם היא תוכל ליהנות מההכנסה הכספית האמורה. הא בהא תליה וזה היה התנאי שהציב xxx בפני xxx, שמיאנה, שכן אין הדבר משקף נאמנה את רצון האם המנוחה .

בזהירות ייקבע, כי הסכמתם של המבקשים 2-3 לחתום על הסכם כאמור לעיל, שאינו מעניק להם הגנה ופיצוי , תומרץ באופן של מענקים כספיים השנתיים הניתנים להם על ידי המבקש . קרי- יכול כי המבקש, 'קנה' הסכמת שני אחיו, לבקשה לקיום לצוואה, הגם שבכך xxx כפופה לטוב לבו של אחיה באשר לזכות מגוריה וקבלת פיצוי בגין חלקה בנחלה. ודי לחכימא ברמיזה.

הוראת סעיף 4 לצוואה

סעיף 4 לצוואת המנוחה קובע כי :

"הנני מצווה את כל רכושי באשר הוא, ללא יוצא מן הכלל, לבני xxx ת.ז xxx (להלן: "בני היורש") ,ככל שבני היורש לא יהיה בחיים בשעת מותי או טרם מותי, כי אז בתי xxx ת.ז xxx תהיה היורשת של כל רכושי באשר הוא".

אכן, כפי שניתן ללמוד מחקירת עורך הצוואה בפרוטוקול הדיון , הרי שלא הבין עורך הצוואה עד תום את הוראות הסעיף אותו ערך בצוואת המנוחה "יורש במקום יורש" , בהתאם לרצונה של המנוחה, כביכול . עורך הדין נשאל פעם אחר פעם האם מבין את הוראות הסעיפים וההבדל בין 'יורש אחר יורש' ו'יורש במקום יורש' ( סעיפים 41 (א) ו42 (א) לחוק הירושה) ותשובותיו לא היו מניחות את הדעת כלל ועיקר. עורך הצוואה הבהיר כי זה היה רצון המצווה, שאם xxx ילך לבית עולמו לפני המצווה, הרי שמי שתירש אותה תהיה xxx. קרי- יורש במקום יורש. אלא שמחקירת העד עולה תמונה אחרת, לפיה לא היה מודע כלל להוראת הסעיף בחוק הירושה אשר קובע "יורש במקום יורש".( ראה פרוטוקול הדיון , עמ' 62 , עמ' 63- שורות 13-32) .

כידוע, הוראת סעיף 41(א) לחוק הירושה (יורש במקום יורש) קובעת כדלקמן:

"המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אם לא זכה הראשון; השני יזכה אם מת הראשון לפני המצווה או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש." מנגד-

הוראת סעיף 42(א) לחוק הירושה (יורש אחר יורש) קובעת " המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר."

יש ממש בטענות ב"כ המתנגדת כי מקום בו עורך הצוואה לא הסביר למנוחה את טיבה של הוראה זו שערכה בצוואתה, שכן אינו יודע על הוראות החוק 'יורש במקום יורש' ואינו יודע , לכאורה, השלכות הוראה שכזו, הרי שמן הדין לבטל הוראה זו בצוואה. עורך הצוואה בתשובותיו מבהיר כי המנוחה היא שרצתה לצוות באופן זה...אלא שמסופקני בנסיבות בהן עורך הצוואה אינו מודע להוראות החוק בעניין יורש במקום יורש, יכול היה להבהיר למצווה השלכות סעיף שכזה.

לאור האמור לעיל ובהתייחס למסכת העובדות שנפרסה בפני ביהמ"ש , ניתן ללמוד כי עורך הצוואה לא ידע השלכות הוראה זו והסתפק בתשובה כי זה היה רצון המצווה, הרי שאין בכך די. תפקידו של עורך הצוואה להידרש לרצון המצווה ולערוך צוואה אשר עולה בקנה אחד עם רצונה ועם הוראות חוק הירושה, אשר ממשים את רצון המצווה בהתאם.

עורך צוואה שאינו מודע לנפקות הוראות שקובע בצוואה עבור המצווה- יוצר מצב מעורפל ולא ברור , האם המצווה אכן הבינה את ציוויה ואת ההשלכה המשפטית. למעלה מן הצורך –הרי שמצבה הרפואי של המצווה היה סופני וספק אם היה סיכוי לקיומה של הוראה שכזו בצוואה , לפיה יכול ובנה של המנוחה ימות לפניה, כאשר היא במצב סופני .. בסופו של יום , מצאתי לקבל גרסת המתנגדת בנדון.

המנוחה התקשתה בקריאה וכתיבה

ראשית, המתנגדת טענה כי המנוחה התקשתה בקריאה וכתיבה, לא הצליחה לקרוא את הצוואה ולהבינה והצוואה לא הוסברה לה (ראו סעיף 41 לתצהיר).

תימוכין לטענת המתנגדת כי המנוחה התקשתה בקריאה, עלה מחקירתה של xxx, בתה הנוספת של המנוחה. לשאלת בית המשפט השיבה כך:

"כב` הש` אליהו: היא ידעה לקרוא ולכתוב?

העדה, גב' xxx: היא ידעה לקרוא ולכתוב לא כתבה ברמה של סיום י"ב אבל ידעה לקרוא ולכתוב (...)"

(ראו פרוטוקול הדיון מיום 7.9.23, עמ' 107 שורות 22-23).

התרשמתי כי המנוחה אכן התקשתה בהבנת צוואתה וכי נדרש היה להסביר לה את הצוואה באופן ברור ונהיר יותר . כך, מס' ימים לאחר החתימה על הצוואה, התקשרה המנוחה לעורך הצוואה, כאשר היא נשמעת מוטרדת ולא רגועה (הושמעה ההקלטה) , וביקשה שיעביר לה העתק מהצוואה בהקדם ובדחיפות. לטענת המתנגדת, המנוחה הבינה בדיעבד שהוראות הצוואה לא משקפות את רצונה ואין בהן כל הגנה על זכויות הבנות. מאחר שעלו ספקות, יצרה קשר טלפוני עם עורך הצוואה (ראו נספח 11 לתצהיר המתנגדת).

מתוך דבריה לעורך הדין –עורך הצוואה, ניתן להתרשם ברורות כי הצוואה לא הוסברה למנוחה כראוי ובאופן בו היא תוכל להבינה, שלא לומר- שתעלה בקנה אחד עם רצונה לדאוג לבנותיה. יצירת הקשר הטלפוני, על ידי המנוחה לעורך הצוואה, מספר ימים בודדים לאחר החתימה על הצוואה, בבהילות ובדחיפות, מעיד גם הוא על כך שהוראות הצוואה לא הוסברו לה כראוי ושהצוואה לא משקפת את רצונה .

עם זאת, אי ידיעת קריאה וכתיבה לבדה אינה מלמדת כי יש לקבל את ההתנגדות. מה שהוכח בפניי הוא כי הצוואה אינה משקפת את רצונה ולפיכך- אי ידיעת קרוא וכתוב על ידי המנוחה אינה מעלה או מורידה דבר לעניין קבלת ההתנגדות.

פגמים צורניים בצוואה

כבר עתה אומר כי הטענה נזנחה ודי היה בכך כדי לדחותה. עם זאת אדרש אף לטענה זו שדינה להידחות , הגם שנפלו בה פגמים שהם בבחינת טעות קולמוס.

בצוואה נכתבו בתחתית העמוד הראשון המילים "צוואה הדדית בעדים" ובעמוד השלישי והאחרון בסעיפים 12-13 נכתבו המילים "צוואה הדדית". המתנגדת טענה כי אלו פגמים צורניים בצוואה שיש בהם כדי לקבל את ההתנגדות. יצוין כי ההתנגדות התקבלה מן הטעמים שפורטו בגוף פסק דין זה .

באשר למשפט בצוואה אשר קובע כי מדובר בצוואה הדדית, הרי שעורך הצוואה נחקר ביום 12.11.20 ונתן הסבר מניח את הדעת לפיו מדובר בטעות קולמוס , שכן בעלה של המנוחה נפטר לבית עולמו שנים טרם עריכת הצוואה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 12.11.20, עמ' 2 שורה 13). ככל הנראה וסביר להניח שצוואת המנוחה נערכה על בסיס טיוטת צוואה קודמת שנערכה במשרדו של עורך הצוואה וזו הסיבה שהצוואה נקטה במילים "צוואה הדדית" ו"צוואה הדדית בעדים", שאין להם כל נפקות לצוואת המנוחה.

עוד הועלתה טענה כי מדובר בעדים שאינם אובייקטיבים, אלא עושי דברו של xxx אשר היה להם עניין בהחתמת המנוחה על הצוואה לפיה xxx הוא היורש היחיד של העיזבון.

לא מצאתי שיש פסול בעובדה שעורך הצוואה עד לה. אשר לעד השני, ראו התייחסותי לגבי מעורבות המבקש 1 בעריכת הצוואה.

לפיכך, דין טענת המתנגדת כי בצוואה נפלו פגמים צורניים – להידחות.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל ובנסיבות בהן הוכח כי הצוואה אינה משקפת את רצון המנוחה במלואו ונוכח מעורבותו של המבקש בעריכתה, הריני מורה כדלקמן:

• הבקשה לקיום צוואת המנוחה מיום xxx – נדחית.

• ההתנגדות שהוגשה לקיום צוואת המנוחה xxx – מתקבלת.

נוכח המפורט לעיל, התמשכות ההליך ומשכו, וההוצאות שנדרשה המתנגדת להוציא, העדויות שנשמעו, היקף הזמן השיפוטי שהוקצה לטובת שמיעת בעלי הדין והעדים מטעמם לצורך בירור טענות הצדדים וחשיבות העניין עבור בעלי הדין, מן הדין לפסוק הוצאות לטובת המתנגדת, אשר נדרשה לנהל הליך ארוך ומשמעותי.

לפיכך יישאו המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות המתנגדת בסך כולל של 94,400 ₪ , שישולמו בתוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

ניתן היום, י"ג טבת תשפ"ה, 13 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.