פס"ד הדוחה בקשת אישה לרשת מנוח מכוח היותם "ידועים בציבור"

 מבוא

1. המנוח נפטר כגרוש ביום 23.8.22, ולו שני בנים.

    

2. התובעת גרושה ולה בת ילידת 1991.

    

3. לפני בקשת התובעת לצו ירושה, לפיו הינה יורשת מחצית מעזבון המנוח, מכח היותה "ידועה בציבור" כבת זוגו של המנוח, והנתבעים ילדיו יורשים יחד מחצית. הבקשה הוגשה לרשם הירושה ביום 26.8.22. טענת התובעת בתגובה להתנגדות לזכויות בנכסי המנוח מכח הלכת השיתוף לא תוכל להתברר במסגרת בקשה לצו ירושה, אך בהכרעה בבקשתה לצו ירושה יקבעו ממצאים בדבר מעמדה.

    

4. הנתבעים מתנגדים לצו, ומכחישים את היותה של התובעת "ידועה בציבור" שלו כמשמעות המונח בסעיף 55 לחוק הירושה ובפסיקה.

    

5. לא נטען כי קיימת צוואה.

    

6. כל אחד מהצדדים העיד, והביא עדים רבים מטעמו: התובעת העידה את ביתה, אחותה, ומכרים שונים (חלק מהעדים שהגישו תצהירי עדות ראשית לא התייצבו), את הגרוש של אימם של הנתבעים, את בת זוגו לשעבר ואם בנו של הנתבע מס' 1, והנתבעים העידו את בת זוגו של הנתבע מס' 2, חבר של המנוח, שערך שיפוץ בדירתו, ומספר שכנים.

    

7. לאחר ששמעתי את הוכחות הצדדים, ולמדתי את מלוא הראיות מטעמם, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל הכבד להוכחת מעמדה כידועה בציבור של המנוח, כאשר הרכיב המרכזי השנוי במחלוקת הינו "משק בית משותף".

   תמצית טענות הצדדים

8. התובעת טוענת כי הכירה את המנוח בשנת 1999, ומאז גרו יחד בדירתו ברח' --- יחד עם בניו וביתה. אימם של הנתבעים עזבה את הארץ והתובעת שימשה להם כאם. התובעת והמנוח בילו יחד בארץ, באירועים, נסעו לחו"ל יחד, שיפצו יחד את דירתו, המנוח נשא בהוצאות הלימודים והטלפון הנייד של בתה, וראה בה כבתו. התובעת שימשה מפקחת במעצר בית של בנו, הנתבע ע', הוצגה בפני בית המשפט בתיק המעצר כ"בתו זוג האב" על ידי המנוח, הנתבע ואם הנתבעים. התובעת היא שהביאה את המנוח לאשפוז האחרון בחייו, קיבלה את הודעת הפטירה כ"בת זוג" ואף חתמה על סירוב לנתיחת גופתו.

    

9. הנתבעים טוענים, ראשית, כי התובעת הגישה את הבקשה לצו ירושה בתוך שלושה ימים מפטירת המנוח, ללא צירופם או משלוח העתק אליהם, והם גילו על קיום הבקשה רק לאחר כחודש, כאשר ביקשו להגיש בקשה לצו ירושה מטעמם. התובעת אספה מסמכים וחפצים בבית המנוח ביום הראשון והשני ל"שבעה", אף ביתה צילמה אותם, ועקב כך התגלע ריב בין הנתבעים ואימם לתובעת וביתה, לאחריו יצאו האחרונות את הבית ולא המשיכו לשבת שבעה. הם אינם מכחישים כי הכירו אותה, וכי התקיימה בינה לבין אביהם המנוח מערכת יחסים כלשהי בתקופות שונות, בתה של התובעת למדה באותו בי"ס עם אחד הנתבעים, והיא נכחה באירועים שונים בהם גם הם נכחו.

    

10. הנתבעים הטילו יהבם על דיווחי התובעת למוסד לביטוח לאומי במשך שנים, שם הצהירה כי מענה ברח' ***, דירה שכורה עם אימה, וכי אינה חיה עם בן זוג.

     

11. באשר לטענת התובעת למשמעות הכרתה כבת זוג לצורך אישורה כמפקחת למעצר הבית של הנתבע ע' טענו הנתבעים כי הציגו אותה כך על מנת לקבל את השחרור למעצר הבית, אך בפועל היתה מנקה ומבשלת בבית המנוח, קיבלה תשלום עבור פיקוחה רק בשעות הבוקר, כשלא נמצא מפקח אחר, וכי הפיקוח נמשך מספר חודשים עד להחלפתה בבת הזוג של הנתבע.

    דיון והכרעה

12. סעיפים 10 ו-11 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובעים את זכויות הירושה, העשויות לחול במקרה דנן:

     

    "10. יורשים על פי דין הם:

    (1)מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;

    (2)ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש);

    זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה

    11. (א)בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון –

    (1)אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;"

     

13. סעיף 55 לחוק, שכותרת השוליים שלו הינה "מעין צוואה" קובע:

    "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."

     

14. הפסיקה בעניין ס' 55 קובעת בבירור כי התנאים להכרה במעמד "ידועה בציבור" הינם מצטברים וכוללים:

    ‏"על-מנת שזוג יוכל להיחשב לצורך חוק הירושה כ"ידועים בציבור", צריכים איפוא להתקיים לגביהם ארבעה תנאים: א. חיי משפחה; ב. משק בית משותף; ג. אינם נשואים זה לזה; ד. בשעת מות אחד מהם לא היה בן-זוגו נשוי לאדם אחר. התנאים א' ו-ב' הם התנאים העיקריים והקשים בדרך כלל להוכחה, אך גם לתנאים האחרים חשיבות (ראה: ע"א 621/69[3])" (ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2) 89 (1991))(ההדגשה שלי, ג.ס.ב.).

     

15. על טיבם של המבחנים לקיומם של התנאים א' ו-ב' נפסק:

    "2.היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים, כמו בין בעל ואשתו, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו גורלם זה בזה.' .3'היסוד השני הוא נהול משק בית משותף, כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים זה בזה בקשר של גורל, והאשה משמשת לבעלה כעקרת בית.' .4'גם תקופת זמן קצרה של קיום חיי משפחה משותפים מספקת לביסוס הטענה לפי סעיף 55 לחוק הירושה, והעיקר הוא בקשר הקיים בין בני הזוג בזמן זה, קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית, הנותנים מקום לחשוב שאילו בקש בן הזוג האחד מבן הזוג השני בעודו בחיים לרשום על שמו או לצוות לו חלק מתאים מנכסיו, היה נענה לכך ברצון כדי להבטיח לו מה שהיה לו לו היו נשואים כחוק.' ועתה נבדוק אם במקרה הנידון לפנינו קיימים הנתונים הנ"ל, שעל פי החוק - מעניקים מעמד של 'ידועה בצבור". (בג"ץ 673/89שולמית משולם נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מה(5) 594 (1991)).

     

16. על התנאי של ניהול משק בית משותף נפסק בפירוט רב כדלהלן:

    "היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית. משק בית משותף כזה נבדל מהנעשה, למש[ל], בהעסקת עוזרת או מטפלת, גם כשקורה והמעסיק מקיים עמה יחסי מין. גם במקרה כזה עשויה האשה לעשות את עבודות הבעל ולטפל בעניני הגבר, אבל זהו חלק מסידור עניני שבו היא מקבלת חלק מגמול עבודתה במגורים ובמזונות בבית מעסיקה. כך קרה ב-המ' 334/66, חיפה [1], שבה דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של האשה ליהנות מסעיף 55 לחוק הירושה." (ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1) 617 (1970)).

     

    מן הכלל אל הפרט

17. אין מחלוקת כי התובעת והמנוח לא היו נשואים זה לזה ולא לאחרים בעת פטירת המנוח, והתנאים שיידרש בהם דיון הינם קיום חיי משפחה ומשק בית משותף.

     

18. בעת הגשת הבקשה לצו ירושה דרש רשם הירושה הוכחות "חיצוניות" מהתובעת, והיא הגישה אותם המסמכים, שצורפו לתצהיר העדות הראשית.

     

19. נטל ההוכחה רובץ לאורך הדרך על התובעת, ואין מדובר בנטל קל. מקובל להעלות את הדרישה לסממנים חיצוניים כגון חשבון בנק משותף, רישום כמוטב בפוליסת ביטוח, נשיאה משותפת בהוצאות, אך אין הכרח באיזה מהם והגישה הינה סובייקטיבית. עם זאת הזהיר בית המשפט העליון מפני החלה של תוצאות משפטיות אזרחיות-כלכליות על מי שבחרו לחיות בזוגיות ללא נישואין:

    "... ברם - ונזדמן לי לעמוד על כך גם בעבר - יש להיזהר מאוד מלהטיל על בני זוג שבחרו לחיות בזוגיות (רצופת אהבה ככל שתהיה) ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר נישואין, תוצאות משפטיות מרחיקות לכת:

    "עלינו גם לגלות זהירות בבואנו להשתית זכויות שונות על יסודות שאיננו יודעים אם יתבררו כסלע איתן או כחולות נודדים (וגם לא להטיל מסגרת על מי שאינו רוצה בה)" (מדברי בעניין פלונית; ההדגשה הוספה - א"ר)." (ע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים, 31.8.08).

     

    כב' השופטת וילנר חזרה וחידדה את הדברים בע"א 5096/21 פלוני נ' ש. שלמה, 15.12.21:

     

    "יתר על כן, בפסיקה מאוחרת יותר, הובהר כי המבחן הרלוונטי לבחינת השאלה אם בני זוג הם ידועים בציבור הוא מבחן סובייקטיבי הבוחן את אומד דעת הצדדים לגבי טיב מערכת היחסים ביניהם. בעניין ס.ג. עמדתי על כך שההגדרה המתאימה כיום למושג "ידועים בציבור" היא זו – בני זוג אשר החליטו, בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על עצמם את מרבית התוצאות האזרחיות-כלכליות של מוסד הנישואין והשלכות הגירושין, מבלי לקבל מעמד של נישואין...".

     

    ועוד ברע"א 3323/23 שלמה חברה לביטוח נ' פלוני, 6.5.24 קבעה:

    "ודוק: ייתכנו אמנם מקרים שבהם אף כאשר בני הזוג התגוררו ביחד במשך תקופה יחסית קצרה, יהיה מקום להכיר בהם בתור ידועים בציבור. ברם, לשם כך יש להצביע על קיומן של ראיות ממשיות נוספות המעידות על כוונה להחיל על מערכת היחסים בין בני הזוג חובות אזרחיות-כלכליות הנובעות מחיי הנישואין. כך, למשל, ניתן להצביע על שיתוף בנכסים בתקופה זו, רישום רשמי בכתובת מגורים משותפת, חשבון בנק משותף, ילדים משותפים, רישום בן הזוג כמוטב בפוליסת בן הזוג המנוח, טקס פורמלי של מיסוד הקשר בין הצדדים, ועוד ... בהקשר זה, הוטעם כי מש"העיקר הוא בקשר הקיים בין בני הזוג בזמן הזה", אף תקופה קצרה של "קיום חיי המשפחה המשותפים" עשויה לעלות כדי ידועים בציבור, ובלבד שהתקיים אז בין הצדדים:

    "קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית הנותנים מקום לחשוב שאילו בי[ק]ש בן הזוג האחד מבן הזוג השני בעודו בחיים לרשום על שמו או לצוות לו חלק מתאים מנכסיו, היה נענה לכך ברצון כדי להבטיח לו מה שהיה מגיע לו לו היו נשואים כחוק" (ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד 617, 624 (1970); ההדגשה הוספה)".

     

20. יצויין כי ברע"א 3323/23 דלעיל נדון מקרה של בני זוג, שהיו מאורסים, וגרו יחד כשנה וחצי. בענייננו כאשר נטען כי התובעת והמנוח גרו יחד 23 שנה, ועדיין לא היה ביניהם כל סממן של כוונת שיתוף כלכלי, נראה כי מקל וחומר נכון לקבוע כי לא התקיים התנאי של "משק בית משותף" כמובנו בפסיקה.

     

21. לצדדים לא היה רכוש משותף, לא חשבון בנק משותף, לא יפוי כח או מוטבות בפוליסת ביטוח, ולא הוכח כי הנתבעת היתה נושאת באיזה מהוצאות הבית או רשומה באיזה גוף רשמי כמחזיקה בו. התובעת העידה כי המנוח לא היה נותן לה כסף עבור עבודות משק הבית שהיתה מבצעת בביתו, לא העביר לה כסף לחשבון בנק אלא "... היה מפנק, אם הייתי צריכה משהו לעצמי... היה נותן מזומן" (פר' עמ' 33 ש' 13-17).

     

22. אין חולק כי התובעת שהתה בבית המנוח, ולעיתים לנה שם, הוא אהב את בתה, צולם מחבק אותה בילדותה וכנראה בזמן השירות הצבאי שלה (התמונה במדים מתייחסת לבי"ס הטכני בחיפה, פר' עמ' 27, ש' 18-19), ושילם עבורה דמי לימוד בשנים 2007-2008 וטלפון נייד בשנים 2016, 2018 ו-2022. עוד שילם המנוח עבור טיפולים לחתול בשנים 2018 ו-2019.

     

23. במהלך השנים נצפו התובעת והמנוח יחד באירועים. בדיון התברר כי התמונות הרבות, שצירפה התובעת לתצהירי העדות הראשית ולפני כן לתגובה להתנגדות צולמו מלפני 20 שנה ועד גיל 18 של בתה, שכיום הינה בת 32 (פר' 27 ש' 5 עד עמ' 28 ש' 25). התובעת והמנוח נסעו יחד לחו"ל בין התאריכים 30.11.21 עד 6.12.21 (צילום דרכונים, נספח 13 לתע"ר התובעת), ביקרו את הנתבע ובת זוגו דאז באילת, וכן בעת חופשה בבית מלון בירושלים, שם הצטלמה התובעת עם בנם, נכדו של המנוח.

     

24. עם זאת התובעת לא היתה רשומה בכל מסמך רשמי כמתגוררת ברח' --- אלא רק במען אימה רח' *** כך במסמכי המל"ל, בתלושי השכר, בחשבוניות עבור הטיפול בחתול בשנים 2018 ו-2019, ואפילו בקבלת ההודעה על פטירת המנוח.

     

25. בתה של התובעת, פ', ואחותה, גב' ג', אישרו כי התובעת ישנה בבית אימה לכל הפחות מספר ימים בשבוע (פר' עמ' 35 ש' 24-30, עמ' 37 ש' 5-8). הבת העידה כי עברה לגור עם הסבתא בגיל 18, אך בעדותה עלה כי נהגה ללון בבית סבתה גם לפני כן בילדותה (פר' עמ' 34 ש' 24-29). הנתבעים העידו כי הם התגוררו עם האב תקופות ממושכות, הנתבע ע' מתגורר בבית עד היום וגם מעצר הבית שלו התקיים בבית המנוח (פר' עמ' 40 ש' 3, 16-18)). בתקופה זו אישרה התובעת כי אמם של הנתבעים הגיעה מדי יום והביאה עימה אוכל. בתנאי מעצר הבית התחייבה האם לישון בדירה. תיאור הדירה בת 4 חדרים סך הכל מקשה על קבלת גרסת התובעת כי היא ובתה גרו בדירה דרך קבע יחד עם לפחות אחד מבניו של המנוח.

     

26. לצורך הקיצור, נכונה אני לקבל את הטענה לפיה התובעת התגוררה במשך השנים עם המנוח לפחות חלק מימי השבוע, ובילתה איתו, כפי שטענה והעידו חלק מעדיה. את הקביעה כי לכאורה התקיימו בין התובעת למנוח "חיי משפחה", ניתן לבסס בין השאר על דברי המנוח, הנתבע מס' 2, ע', והאחרים בפרוטוקול הדיון במעצר עד תום ההליכים (מ"ת (קריות) ---, נספח 17 לתע"ר התובעת). קשה לקבל את טענת הנתבעים לפיה שיקרו לשופט בדיון במעצר הנתבע, ולמרות שהצהירו כי התובעת הינה "בת הזוג" של המנוח, לא היתה כזו וקיבלה תשלום על הסכמתה לשמש מפקחת על בנו בבית המנוח. ראשית, הטענה לא נטענה בהתנגדות, שנית, בהינתן כי המנוח אינו יכול להעיד, ישנו משקל משמעותי לעדותו בפני כב' השופט וסרקרוג ביום --- בתיק מ"ת. שלישית, בדיון ההוכחות לפניי לראשונה העלו הנתבעים טענה חדשה לפיה התובעת היתה מנקה בבת המנוח (פר' עמ' 38, ש' 33 עד עמ' 39, ש' 3). הדבר מצטרף לחוסר האמינות של ההכחשה הגורפת בהתנגדות בדבר היכרות מי מבני המשפחה של המנוח עם התובעת וההכרה המאוחרת בכך שהיתה חברתו ולמצער לנה מדי פעם בביתו.

     

27. לאור קביעתי הלכאורית כדלעיל בדבר "חיי משפחה" אין משקל משמעותי לעדים הרבים מטעם התובעת, שהעידו על בילויים משותפים של התובעת והמנוח. גם מיותר להתייחס לחוסר האמינות בתצהירי חלק מהעדים, אשר חתמו וחתימתם אומתה ע"י ב"כ התובעת, אף שהתברר כי לא פגשו בה מעולם והעובדה כי לא ידעו אל נכון את הפרטים עליהם הצהירו. כך העד מר י' שענה בתחילה כי חתם על תצהירו בפני ב"כ התובעת, אך בהמשך אמר שלא זיהה אותה באולם ולא פגש את עוה"ד וגם לא היה בביתו של המנוח והיה בסכסוך עם אימם של הנתבעים, גרושתו (פר' עמ' 5, ש'18 עד עמ' 6). כך העדה גב' א' הסכימה להצהיר את שהתבקש ממנה בתנאי שלא תידרש להגיע ולהעיד ובעדותה לא עמדה מאחורי תצהירה (פר' עמ' 7 עד עמ' 9). כך גם העד מר נ', שהצהיר כי היה בקשר עם המנוח מנעוריהם, והצהיר על חיי המשפחה של המנוח והתובעת כולל הכרה של משפחתו של המנוח בה כבת זוגו. בעדותו טען כי היה בבית המנוח רק פעם אחת כשהנתבעים היו קטנים והמנוח נשוי לאימם, ולבסוף השיב כי פגש את המנוח בשנת 1999 אז המנוח הציג בפניו את התובעת כבת זוגו (פר' עמ' 12 ש' 22-25). בהמשך הוסיף, דבר שלא הצהיר עליו, כי שיפץ למנוח ולתובעת את המטבח בסמוך לפני פטירתו והתובעת היתה מעורבת בבחירת הפורמייקה (פר' עמ' 12 ש' 30 עד עמ' 13 ש' 6). טענת השיפוץ בוודאי אינה עולה בקנה אחד עם הטענה הקודמת לפיה ביקר בבית המנוח רק עת המנוח היה נשוי לאם הנתבעים (פר' עמ' 11 ש' 27-28). יצויין כי תצהיר עד זה הוגש עוד בשנת 2022 לרשם הירושה כתצהיר צד ג' לתמיכה בטענת הידועה בציבור של התובעת. כקבוע בפסיקה במושג "ידועים בציבור" אין משמעות לידיעת הציבור.

     

28. אין בקיום התנאי של "חיי משפחה" כדי למלא אחר הדרישות המצטברות להכרה בה כיורשת של המנוח, בהעדר קיום התנאי של ניהול "משק בית משותף".

     

29. משמעות התשלומים ע"י המנוח עבור לימודי בתה של התובעת, הטלפון הנייד שלה והחתול. עסקינן בתשלומים במשך כשנתיים עבור הבת (נספח 14 לתע"ר התובעת) וסכום מזערי עבור הטלפון הנייד שלה, כנטען, בחבילה של רמי לוי בסך כ-50 ₪ לשניהם יחד (נספח 15 לתע"ר התובעת). התשלום עבור החתול (נספח 16 לתע"ר התובעת) אינו מעיד דבר, אף לא כי התשלום בוצע על ידו. רישום בחשבונית של שני השמות (של התובעת והמנוח) תחת מס' תעודת הזהות של התובעת אינו קושר בין המנוח לחתול. אני מוצאת כי התובעת אישרה כי המנוח היה מסייע לה כשנזקקה, ואין לראות בכך כוונת שיתוף, אלא להיפך – הפרדה ומחווה של בן זוג בזמנים מסויימים (ראו ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר לעיל).

     

30. משמעות הרישום במוסד לביטוח לאומי. הנתבעים הגישו, לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית וטרם ההוכחות מסמכים מהמל"ל, אותם קיבלו לפי צו מיום 22.10.23 (התובעת התנגדה לבקשת הסרת החיסיון אך ללא נימוקים ענייניים אלא בשל האיחור בהגשתה). מהמסמכים עלה כי פעם אחר פעם בשנים 2003 עד 2022 ענתה בשלילה לשאלה "האם את מתגוררת עם חבר לחיים שאינו אבא של ילדייך?" וציינה כי היא מתגוררת ברח' *** ולא חל שינוי במענה, וכי היא גרה שם בשכירות עם הוריה מאז עלייתה ארצה (טופס מיום 16.12.09). התובעת השיבה בחקירה הנגדית כי הצהירה כך על מנת לזכות בגימלת הבטחת הכנסה, אותה העבירה לאימה כדי לסייע לה כלכלית (פר' עמ' 31 ש' 23-31).

     

31. במקרים כאלה של דיווח סותר לרשויות חוקיות נקבע כי הדבר יעמוד בעוכריו של המדווח:

    "תשיעית והעיקר, נוכח העובדה כי הן התובע, הן המנוחה והן הילדים הצהירו בפני הרשויות, לרבות הנתבע, על פני ציר הזמן, הצהרות מהן ניתן ללמוד כי התובע והמנוחה אינם ידועים בציבור, הרי שאנו מטילים ספק רב בעדויות התובע, כמו גם בעדות ילדיו וכן בעדויות אחיותיו. שכן ברי כי הצהרותיהם נמסרות בהתאם למטרה שבכוונתיהם להשיג בהליך שבפנינו ולאו דווקא בהתאם למציאות ולעובדות כהוויתן...

    31.אמנם בעניין רפאילוב נחלקו דעות השופטים לגבי המשמעות האופרטיבית והראייתית של מצגי המנוח בפני הרשויות, עת נבחנת זכאות תובעת לקצבת השאירים, והמשקל שיש לתת להצהרות שלא הצהירה בעצמה. ברם, במקרה דנא, לא זו בלבד כי מדובר גם בהצהרות של המנוחה בפני רופאי קופת חולים ובית חולים (ולא רק בפני הנתבע ו/או רשות מקומית לצורך הטבות כספיות או עזרה בעין), אלא גם בהצהרות ובדיווחים של התובע למוסד לביטוח לאומי לאחר מות המנוחה." (ב"ל (ת"א-יפו( 21131-04-20 בוחבוט נ' המל"ל, 25.12.22).

     

32. תמוה מדוע איש מן הצדדים לא העלה את העובדה כי התובעת עבדה בחברה, --- בע"מ, בה היה המנוח בעל תפקיד, בין השנים 2003 עד 2010, ופוטרה ממנה בחתימתו (ראו המסמכים, שצורפו למסמכי המוסד לביטוח לאומי). לטעמי הדבר מהווה חיזוק לטענת הנתבעים על הפרדה כלכלית בין המנוח לתובעת.

     

33. לקחתי בחשבון גם את העובדה לפיה התובעת לא הביאה לעדות אף אחד מהשכנים ועמיתים לעבודה של המנוח, אף כי ציינה כי לא היא פנתה אליהם בהלווייה אלא הם אליה (פר' עמ' 26 ש' 15 עד עמ' 27 ש' 4). גם הגשת הבקשה לצו ירושה שלושה ימים לאחר פטירת המנוח כאשר כבר יום לפני כן היתה מיוצגת, במצטבר לכך שלא היתה חברה בקבוצת הוואטסאפ של הדיירים ברח' ---, ופנתה מהטלפון הנייד של המנוח וציינה "לכל מאן דבעי" כי גם היא אבלה ויש לנחמה. בחירת המילים על ידי מי שאינה משפטנית ולא נולדה בארץ מעידה על קבלת יעוץ משפטי מוקדם. גם הודאתה כי ניסתה לאסוף מסמכים מדירת המנוח בימים הראשונים של השבעה (פר' עמ' 26 ש' 4-14, עמ' 30 ש' 6-21) מתיישבת עם תכנון מוקדם של התיק המשפטי.

     

34. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את נטל האזרחי להוכיח כי גרסתה לפיה היתה ידועה בציבור של המנוח מסתברת יותר מגרסת הנתבעים. בעיקר לא התקיים התנאי המצטבר הקבוע בסעיף 55 לחוק "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף".

     

35. ויודגש, גם בגרסת הנתבעים נבעו ספקות, בעיקר בהודאתם כי שיקרו לבית המשפט בהליך הפלילי עת טענו כי התובעת הינה בת הזוג של האב כאם ובגרסאות המתפתחות בעניין היכרותם עם התובעת, אך גם אם התקבלה גרסתה לפיה קיימה עם המנוח מערכת יחסים משפחתית בזמנים הרלוונטיים, עובר לפטירתו, לא הורם כלל הנטל להוכחת ניהול משק בית משותף.

    סיכום

     

36. מכל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת התובעת לצו ירושה על בסיס טענתה למעמדה כ"ידועה בציבור" ויורשת של המנוח, ומקבלת את ההתנגדות.

     

37. ניתן בזאת צו ירושה לפיו יורשי המנוח הינם הנתבעים בחלקים שווים ביניהם. ב"כ הנתבעים תגיש נוסח צו פורמאלי לחתימתי.

     

38. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף.

     

39. פסק הדין יהיה מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה במידת הצורך ולא לפני 10 ימים ממסירת פסק הדין לב"כ הצדדים.

     

    המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את התיקים.

     

    ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ו, 08 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.