פס"ד הדוחה התנגדות לצוואה

רקע בקצרה והשתלשלות ההליכים שלפני -

1. המנוחה ... ז"ל (להלן: "המנוחה") הלכה לבית עולמה ביום 28.7.18.

   המנוחה התברכה ב-13 ילדים, התובע והנתבעים 1-12.

   נתבעים 7-8 הנם ילדיו הקטינים של בן המנוחה ב. ז"ל אשר נפטר ביום 26.11.18 לאחר פטירת המנוחה, יוצגו בהליך באמצעות אמם ע"י עו"ד פזית עוז נעימי.

   נתבעים 13-17 הנם נכדי המנוחה.

    

   2.המנוחה ערכה בחייה צוואה מיום 14.6.16, בעדים.

   המנוחה הפקידה את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה ביום 17.7.18. המזכיר חתם כי וידא את זהות המנוחה והכניס את הצוואה מיום 14.6.16 למעטפה. המנוחה חתמה בנוכחותו על המעטפה והצהירה כי צוואתה בתוכה.

   התובע הגיש בקשה לקיום הצוואה ואילו הנתבעים 1-6 מתנגדים לקיומה.

   נתבעות 9, 10, 11, 17 הודיעו ביום 7.12.22 כי הן לא מתנגדות לקיום הצוואה. בדיון מיום 11.6.25 הודיעו כי מבקשות לקיים הצוואה במלואה. הנתבע 13 הגיש תצהיר מיום 12.6.22 כי אין לו עניין בקיום ההליכים ומקבל עליו כל הכרעה שיפוטית שתנתן.

   ההליכים ידועים לכלל היורשים על פי דין והזוכים על פי הצוואה כעולה מאישורי מסירה בתיק.

    

   3.בעניין הנתבע 3 התנהל הליך פש"ר בראשית ההליכים שלפני ויוצג על ידי הנאמנת.

   בעניין הנתבע 5 התנהל הליך חדל"פ. עו"ד שולמית שנקלר בתפקידה כנאמנת לנכסיו צורפה לבקשתה להליך. בהמשך ביקשה פטור מהשתתפות בדיונים (בקשתה מיום 13.12.22) ונקבע כי באחריותה להתעדכן בשלבי ההליך.

   4.צוואת המנוחה מיום 14.6.16 -

   הצוואה בפני שני עדים - עו"ד ינון שרעבי עורך הצוואה ועד מר א. בחלק האופרטיבי נקבע –

    

   בסעיף 3 - מצווה המנוחה את כל זכויותיה בשתי דירותיה ברח' ... בעיר... ואת המטלטלין בהן - לשלושה עשר ילדיה וחמישה מתוך נכדיה, בחלקים שווים ביניהם (1/18 כל אחד);

    

   בסעיף 4 – מצווה המנוחה כי מלוא הכספים וזכויות כספיות מכל סוג וכן ספר תורה - לתובע.

    

   בסעיף 6 - המנוחה קובעת כי "מי מילדיי שימנע מליטול חלק שווה בנטל הטיפול בי, אם חס וחלילה אזקק לעזרה ו/או יחלוק על צוואה זו ו/או יתנגד לצוואה זו ו/או יריב עם מי מהיורשים בכל הקשור בצוואה זו, חלקו בירושה יועבר ליתר היורשים בחלקים שווים".

   (להלן: "הצוואה")

    

   5.סרטון עריכת הצוואה

   מעמד עריכת הצוואה הוסרט על ידי עו"ד שרעבי והסרטון צורף.

   בסרטו נראית המנוחה יושבת מול עוה"ד שרעבי, העד מר א. נמצא אף הוא בחדר.

   המנוחה מזדהה, מפרטת את כתובת מגוריה, מספרת על בעלה, נכדיה ונוקבת במספר -13.

   מפרטת שזו הפגישה השניה שבאה. פגישה ראשונה היתה שבוע-שבועיים קודם, בה אמרה מה רוצה שיירשם בצוואתה ועוה"ד כתב.

   המנוחה מבהירה שהיא יודעת שיכולה לשנות את הצוואה מתי שתרצה, אפילו מחר, היא לא יודעת לקרוא ולכן עורך הדין יקריא לה.

   לפני הקראת הצוואה עורך הדין מבקש לשמוע אותה, שואל אותה שאלות פתוחות והיא מסבירה מה היא רוצה שייעשה ברכושה.

   המנוחה אומרת תחילה מה רוצה שייעשה בדירותיה. מפרטת שיש לה שתי דירות דירה מעל דירה בקומות שניה ושלישית. היא גרה בקומה השניה ואת הדירה בקומה השלישית סגרה כך שאף אחד לא גר שם "לא נתתי להם". היא רוצה להעביר בירושה לכל ילדיה בנות ובנים ולנכדים שפרטה. מציינת את כל השמות, מסבירה ומנמקת בפירוט למה דווקא לנכדים אלו.

   לגבי כספים אומרת שרוצה לתת הכל לתובע ושבבית יתחלקו, מסבירה לגבי ספר התורה.

   לאחר מכן עו"ד שרעבי מקריא למנוחה את הצוואה, משפט משפט. לאחר כל משפט עוצר ומסביר, המנוחה מאשרת שזה רצונה ומחזקת את הדברים בהסבריה.

   המנוחה אומרת שאף אחד לא שכנע אותה לערוך צוואה, התובע נמצא בחוץ כדי ש"לא יחשבו שפיתה אותי", חוזרת שאף אחד לא שכנע אותה לגבי הצוואה.

   לאחר הקראת הצוואה המנוחה חותמת.

    

    

   6.תעודת רופא מיום 7.6.16

   ביום 7.6.16, סמוך לפני עריכת הצוואה, נערכה למנוחה הערכה קוגניטיבית על ידי פרופ' דן ג'וסטו לצורך עריכת צוואה. נרשם בה כי פרופ' ג'וסטו בדק את המנוחה והוצג לו מכתב מרופאת המשפחה של המנוחה מיום 30.5.16. נרשם כי הבדיקה נערכה למנוחה בביתו של התובע ובנוכחותו.

   פורט כי המנוחה נבדקה קוגניטיבית, נערך לה מבחן מינימנטל קיבלה ציון 20 מתוך 23 המקביל לציון 26 מתוך 30 שהוא גבוה מן הממוצע לגילה ולהשכלתה. יש ירידה קלה בהתמצאות בזמן ובזיכרון. התובנה תקינה לגמרי – מבינה מהי צוואה, מבינה מהו תפקיד הבודק אותה ומה מטרת הבדיקה. השיפוט תקין לגמרי – יודעת להבדיל בין טוב לבין רע, יודעת לזהות סכנות.

   בפרק הסיכום נרשם: "אין עדות לירידה קוגניטיבית. השיפוט והתובנה של (המנוחה) שמורים, ולכן היא ברת החלטה וברת חתימה. כלומר, היא כשירה לחתום על מסמכי צוואה, מסמכים משפטיים, מסמכים בנקאיים ומסמכים אחרים. כמובן שיש להסביר לה היטב על מה היא חותמת".

   (להלן: "תעודת הרופא").

    

   במסגרת בקשות לזימון עדים, הנתבעים לא ביקשו זימונו. זימונו התבקש על ידי הנתבע 1 רק לאחר שמועד ההוכחות בתיק נדחה בעטיו וחודשיים לאחר שנקבע מועד חלופי, וסורב בהחלטה מיום 22.5.25.

    

   7.הנתבעים נימקו התנגדותם בטענות להעדר כשרות של המנוחה לערוך צוואה במועד עריכתה, והשפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוחה לערוך צוואתה.

    

   8.במהלך ניהול ההליך הוסבר לנתבעים אשר אישרו כי מודעים לכך, שככל שהתנגדותם תדחה הם לא יזכו בדבר מעיזבון המנוחה, על יסוד הקבוע בצוואה.

    

   9.במהלך ההליך הוצג מסמך מיום 5.8.18 כתוב בכתב ידה של הנתבעת 6 המופנה לב"כ התובע, בו הצהירה כי התובע טיפל באמם המנוחה במסירות ובנאמנות, סעד אותה יום וליל ודאג לכל צרכיה. הנתבעים 1 ו-5 ציערו את האם המנוחה, גרמו לה כאב ונידו אותה ולא נתנו לה לראות את ילדיהם. הנתבע 5 אמר לה "חבל שלא קברתי אותה עם אמא שלה". הנתבעת 6 נותנת לתובע אישור לכל פעולה שיעשה. מודה לו מעמקי נשמתה על הטיפול המסור באמא עד הרגע האחרון.

   לאחר הצגת אותו מכתב, הנתבעת 6 הגישה תצהיר לתיק בו היא מכחישה בכל תוקף את כתיבת המסמך שהוצג, הצהירה כי לא כתבה את הדברים ולא חתמה עליו.

   הוסכם על הצדים כי ימונה מומחה להשוואת כתבי יד למתן חוות דעת בשאלה האם הכתב והחתימה על גבי המכתב מיום 5.8.18 הוא של הנתבעת 6.

    

   לצורך כך מונה עו"ד יונתן נפתלי כמומחה מטעם בימ"ש, אשר הגיש חוות דעת ביום 28.11.21.

   מסקנת המומחה בחוות דעתו כי "הן הכתב והן חתימת המחלוקת נכתבו/נחתמו על ידי כותבת הדוגמאות וזאת בוודאות מוחלטת".

   הנתבעים בחרו שלא להעביר למומחה שאלות הבהרה, המומחה לא זומן לחקירה. מסקנות המומחה לא נסתרו.

   בקשת הנתבעים לפסילת חוו"ד המומחה נדחתה בהחלטה מיום 3.1.23, מנימוקיה.

   עולה, מעבר לכך שנמצא כי הצהרות הנתבעת 6 כי המכתב אינו בכתב ידה ואינו נושא חתימתה אינן אמת, כי הנתבעת אישרה ב"זמן אמת" סמוך לאחר פטירת המנוחה כי התובע טיפל במנוחה במסירות לעומת הנתבעים 1 ו-5 המתנגדים לקיום הצוואה, שציערו את המנוחה וגרמו לה סבל.

   יוער, הנתבעת 6 לא הגישה תצהיר עדות ראשית בתיק.

   לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, ביום 29.1.23 ביקשה לפסול את חוו"ד המומחה וטענה לראשונה כי המסמך שעל פי חוו"ד המומחה הנו בכתב ידה, נכתב למעשה על ידי בתה. על כך גם חזרו הנתבעים בסיכומים.

   מעבר לשלב המאוחר בו הועלתה הטענה, לא צורף תצהיר מטעם בתה של הנתבעת 6, לא הנתבעת 6 ולא הבת התייצבו לחקירה. אני דוחה את גרסתה החדשה המאוחרת של הנתבעת 6 בשלב בו הוגשה, באופן בו הוגשה ובהעדר התייצבותה לחקירה.

    

   10.הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים 1-4 בלבד. חלק מהתצהירים הוגשו שלא בהתאם לדין, חלקם באיחור. בהחלטה מיום 24.9.21 בימ"ש קיבל את התצהירים באיזונים שנערכו שם.

    

   11.בהחלטה מיום 24.9.21 מונה פרופ' נוי כמומחה מטעם בימ"ש למתן חוות דעת בשאלת כשרותה של המנוחה לערוך צוואה במועד עריכתה ביום 14.6.16.

   בקשת הנתבעים לפסילת המומחה נדחתה בהחלטות מהימים 15.1.22, 25.1.22.

   בקשת רשות ערעור שהגיש הנתבע 1 על ההחלטות נדחתה על ידי כב' ביהמ"ש המחוזי ביום 14.4.22.

   לבקשת הנתבע ובהסכמת התובע, בהחלטה מיום 7.12.22 נפסלה חוו"ד המומחה לאחר שעיין במסמך שבימ"ש הורה שלא לעיין בו לצורך חווה"ד.

   מונה תחתיו פרופ' פניג למתן חוות בשאלת כשרותה של המנוחה לצוות במועד הרלוונטי, אשר הגיש חוות דעת ונחקר (ראו להלן).

    

   12.התקיימו ששה דיונים, מהם שני דיוני הוכחות, לאחריהם הוגשו סיכומי הצדדים.

    

   דיון והכרעה

   אני דוחה את טענת הנתבעים להעדר כשרות המנוחה לערוך צוואה במועד עריכתה, לאחר ששוכנעתי כי המנוחה היתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה -

   13.חוות דעת פרופ' פניג מיום 14.9.23

   חוות דעת המומחה מחזיקה 14 עמודים, מפורטת ומנומקת.

   נרשם כי המומחה התבסס על מסמכים רפואיים מקופ"ח כללית ובי"ח בלינסון ועל דו"חות מטעם המוסד לביטוח לאומי.

   המומחה פרט את התיעוד הרפואי והסוציאלי שהונח לפניו באופן כרונולוגי, סיכומי ביקור רופאים, סיכומי מידע רפואי, סיכום אשפוזים, הערכות תפקוד גריאטרי, הערכות תלות, סיכום ביקורי בית, הכל לתקופה משנת 2015, סמוך למועד עריכת הצוואה, סמוך לאחר עריכת הצוואה ועד ליום פטירתה של המנוחה.

   המומחה עמד על כך שלאורך כל התקופה אין אבחנה של הפרעה נפשית או נוירולוגית;

   לאורך התקופה המנוחה התגוררה לבדה בביתה, ללא מטפלת צמודה עם סיוע מתמיד של בנות והבן התובע. היא היתה מוגבלת בתפקודה היום יומי בגלל בעיות גופניות – בעיות אורתופדיות, השמנה, סכרת שאוזנה על ידי אינסולין, יתר לחץ דם, מחלת לב פעילה עם אי ספיקת לב, גלאוקומה, גילוי של סרטן בלבלב לאחר עריכת הצוואה;

   המנוחה עברה פרוצדורות רפואיות הדורשות הסכמה מדעת וקיבלה החלטות בקשר לטיפולים רפואיים הדורשים את הסכמתה, אין התלבטות לגבי הבנתה את מהות ההליכים, הסיכון בהתערבות והסיכון באי התערבות ומסוגלת קוגניטיבית לקבל החלטות ולתת הסכמה מדעת, תהליך קבלת החלטות שאינו מורכב פחות מתהליך קבלת החלטות בזמן עריכת צוואה.

   היה סכסוך משפחתי בין אחד הבנים לאחיו והמנוחה היתה מודעת לסכסוך והתייחסה אליו ספציפית למשל למי למסור מידע רפואי. נראה כי הסכסוך השפיע על מצבה הנפשי אך אין עדות לכך שפגע בשיקול דעתה. אין עדות שפיתחה מחשבות שווא כלשהן שהיו עלולות לשבש את יכולתה לקבל החלטות בקשר לצוואה.

   אין תיעוד למצבה הקוגניטיבי בימים הסמוכים לעריכת הצוואה אשר מעיד שמצבה היה יציב. מהתיק הרפואי נלמד שכל אימת שמצבה הרפואי הדרדר היא הגיעה לאשפוז.

   רק באשפוז אחרון, למעלה משנתיים לאחר עריכת הצוואה, יש ירידה במצב ההכרה.

    

   בסיכום חוות הדעת נכתב: "מהתיעוד הרפואי עולה שהמנוחה היתה לאורך השנית 2015-2018 במצב קוגניטיבי שהוערך כתקין ואין עדות להתפתחות של ירידה קוגניטיבית או מחלה נפשית שעלולה היתה לפגוע ביכולתה לערוך צוואה. להערכתי המקצועית הסבירות שהמנוחה היתה כשירה לעריכת צוואה ביוני 2016 גבוהה מהסבירות שהיתה בלתי כשירה"

   (להלן: "חוות דעת המומחה").

    

   14.הנתבעים שלחו למומחה שאלות הבהרה עליהן השיב ביום 13.2.24.

   על פי תשובותיו – השאלות שנשאל והפרטים בהן חלקם אינם מתייחסים למצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת הצוואה אלא לסכסוך במשפחה ולשאלות השפעה בלתי הוגנת, חלקם מתייחסים למצבה של המנוחה באשפוז שהיה לאחר עריכת הצוואה, הצוואה נערכה לפני כניסתה לאשפוז, ההשגות מתייחסות לקביעות של הצוות המקצועי באשפוז. המומחה השיב כי המנוחה הוגדרה כתשושה אך לא כתשושת נפש וסבלה ממחלות רבות, אך דווקא העובדה שמשתפת פעולה בטיפולים השונים מעידה על יכולותיה הקוגניטיביות, אין עדות שבמועד עריכת הצוואה הסכרת לא היתה מאוזנת, אין עדות שמצבה הרפואי פגע בכשירותה.

   תשובות המומחה לשאלות מחזקות את מסקנתו בחוות הדעת.

    

   15.המומחה נחקר ביום 12.6.25, השיב בהרחבה לשאלות שנשאל על ידי הנתבע 1.

   המומחה הדגיש כי במקרה זה ישנם המון פרטים רפואיים על מצבה הקוגניטיבי והרפואי (כלשונו). לגבי מצבה הרפואי היא היתה במצב לא יציב והיתה לה תלות בהכנת אוכל, טיפול בכספים, בקניות, קושי בראיה, קושי בשמיעה, נזקקה לסיוע בהסעות ונזקקה לעזרה מלאה. היא קיבלה את מירב הסיוע מביטוח לאומי והבנות והבן (נראה שהתובע) סייעו לה.

   לגבי מצבה הקוגניטיבי נבדקה, ושוב ושוב מצויין שהיא צלולה ומתמצאת (פרוט' עמ' 46-48).

   תשובותיו בחקירה חיזקו את מסקנתו בחווה"ד והיא לא נסתרה.

    

   16.הנתבע 2 אישר כי הוא עצמו דיבר עם האם המנוחה לגבי צוואה בשנים 2015, 2016 ולדידו האם היתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה (פרוט' 27.12.20).

   הנתבע 4 בחקירתו הנגדית אישר כי אמר ב"זמן אמת" לאם המנוחה שמציע שהנתבע 12 ידאג לעשות לה צוואה (פרוט' 11.6.25 עמ' 40-41).

    

   אני דוחה את טענות הנתבעים להשפעה בלתי הוגנת מצד התובע על המנוחה

   17.בפרשת מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד נב(2) 813)) נקבעו ארבעה מבחני עזר לצורך בחינת הוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, היקף הקשרים שקיימה המנוחה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה.

   כפי שיובא להלן, לאחר בחינת מבחני העזר, לא עולה כל אינדיקציה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובע על המנוחה.

    

   18.במבחן תלות ועצמאות –נקבע כי זהו המבחן הבסיסי, במסגרתו על בימ"ש לבחון אם בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואה היתה המנוחה עצמאית מבחינה פיזית ומבחינה שכלית-הכרתית, ועד כמה. ככל שימצא כי המצווה עצמאית יותר מכל אחת משתי הבחינות, תתחזק הנטיה לשלול קיומה של תלות המצווה בנהנה.

   נמצא כי במבחינה פיזית המנוחה לא היתה עצמאית. המנוחה התגוררה לבד בבית אך נזקקה לסיוע רב בפעולות היום יום.

   הנתבעת 11 – העידה כי המנוחה היתה עצמאית, התקלחה לבד כשהיתה אתה באמבטיה לשמור שלא טיפול. אף אחד לא קילח את המנוחה והיא לא היתה זקוקה שיקלחו אותה, המנוחה אכלה לבד ולא היתה זקוקה שיאכילו אותה (פרוט' 11.6.25 עמ' 61-62).

   בדו"ח המוסד לביטוח לאומי מיום 10.9.15 נרשם כי המנוחה נכנסה לוועדה עצמאית בהליכה יציבה ללא צורך בעזרה, התיישבה וקמה בעצמאות. מסקנת הועדה כי זקוקה לסיוע בהלבשה, לגבי רחצה זקוקה לסיוע מועט, זקוקה להשגחה בשל תלונה לסחרחורות, סיוע מועט באכילה ושתיה, עצמאית בהפרשות, אין עדות לירידה קוגניטיבית, משתפת פעולה ועונה לעניין.

   בתיק אשפוז מיום 22.12.15-25.12.15 – המנוחה מתהלכת, צלולה ועצמאית.

   בהערכה תפקודית גריאטרית מיום 22.2.16 – ללא שינוי.

   בהערכת תלות מיום 2.3.16 – התניידות טובה עם הליכות, קמה היטב מישיבה, הליכה בגרירת רגליים, קושי ניכר בלבוש, סיוע מוגבר נדרש במקלחת, סיוע בחימום והגשת אוכל, עצמאות בהפרשות, אין עדות לירידה קוגניטיבית, מומלץ על עזרה קבועה.

   סיכום בי"ח בלינסון מיום 9.4.16 – צלולה ועצמאית, ראיה שמיעה דיבור ושינה תקינים, מצב הכרתי מלא, מתמצאת בכל המובנים, מצב רגשי תקין.

   סיכום שחרור אשפוז 19.5.16 – צלולה ותשושה בתפקודה, בהכרה מלאה, מתמצאת בזמן ובמקום, ראיה לקויה, שמיעה לקויה, זקוקה לעזרה מלאה.

   קבלה סיעודית אשפוז 23.7.16 – הכרה מלאה, התמצאות מלאה בכלל המובנים, מצב רגשי תקין, קיבלה הדרכה סיעודית והבינה אותה, מתגוררת בגפה עם תמיכה משפחתית, שולטת בסוגרים, סיכון מנפילה.

   19.תלות וסיוע – מבחן זה מתמקד בשאלה אם הקשר בין המצווה לנהנה התבסס על מתן סיוע מצד הנהנה למצווה שנזקק לו. ככל שהנהנה היה זה שסייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, וככל שהיה הוא היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, תתחזק הנטיה לקבוע תלות.

   המנוחה התגוררה בביתה והסתייעה במטפלת.

   התובע סיע למנוחה בפעולות יום יומיות, ליווה את המנוחה לרופאים ולטיפולים.

   הוא זה שקיבל את המידע הרפואי בעניין המנוחה, לבקשתה.

   התרשמתי כי התובע הוא שסייע למנוחה וטיפל בה, כמו גם בנותיה. מכלל העדויות שנשמעו לפני לא הוכח כי טיפולו במנוחה יצר תלות באופן שלא אפשר למנוחה שיקול דעת עצמאי ובחירה מתוך כלל הנסיבות.

    

   20.קשרי המצווה עם אחרים – על פי מבחן זה, ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואה היה המצווה מנותק מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק הנטיה לקבוע תלות המצווה בנהנה.

   לטענת הנתבעים התובע בודד את המנוחה. היה קושי אובייקטיבי לנתבע 1 לבקר ולטפל במנוחה לאחר שביתו עלה באש בשנת 2017, הוא נפגע ואושפז בשל כוויות ועבר להתגורר עם משפחתו במקום אחר. התובע דיבר סרה על יתר האחים באזני האם המנוחה והשפיע עליה.

   מהעדויות שנשמעו התרשמתי כי מלבד התובע, המנוחה היתה בקשר עם ילדיה, לרבות המתנגדים.

   הנתבע 2 – אישר בדיון מיום 27.12.20 כי כל השנים, ביקר את המנוחה בסופי שבוע, כל שישי שבת ולפעמים גם באמצע השבוע, גם נכון למועד עריכת הצוואה (שם עמ' 4).

   הנתבע 3 אישר בחקירתו מיום 11.6.25, כי נהג לבקר את המנוחה והיה יושב אתה שעתיים-שלוש בכל יום עד הפטירה, אשתו ובתו ביקרו את המנוחה וכן האחים הנתבעים 3 גם בשבתות, נתבעים 10-12, 15, 17 (שם, עמ' 37-39).

   הנתבע 4 – העיד כי ביקר את האם המנוחה בכל יום עד פטירתה, היו בקשר טוב. אישר כי ילדי המנוחה התובע, נתבע 2, נתבע 3, נתבעת 10, נתבעת 11, נתבע 12 – היו בקשר עם המנוחה. מהודעת ווטסאפ ששלח ביום 8.8.18 וצורפה לתצהיר התובע עולה כי הוא ושאר האחים טיפלו במנוחה, סותר הטענה שהתובע מידר אותם.

   נתבעת 11 – העידה כי היתה שוהה עם המנוחה, ישנה אצלה, מבלה אתה, מטיילת אתה, עד שנפטרה. הקשר שלה עם המנוחה היה קשר חזק מאוד (פרוט' 11.6.25 עמ' 60).

    

   נסיבות עריכת הצוואה –

   21.יש לבחון את מידת מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה. גם אם מדובר במעורבות שאינה מגיעה לכדי לקיחת חלק בעריכתה יכול ויהא בה משום ראיה להשפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המצווה.

   22.סרטון עריכת הצוואה צורף, פורט לעיל ומדבר בעד עצמו.

   עורך הצוואה עו"ד שרעבי נחקר ארוכות ביום 12.6.25. מחקירתו עולים הדברים הבאים:

   1. התובע יצר איתו קשר ואמר שאמו רוצה לערוך צוואה. ענה לו שיביא את האם על מנת שישוחח עמה לבד ואם יתרשם שזה רצונה יערוך צוואה;

   2. התקיימו שתי פגישות עם האם, בשתיהן התובע הכניס את האם למשרדו, הפקידה הפנתה אותה אליו והתובע יצא ולא חזר עד שהתקשר אליו;

   3. האם נכנסה ברגליה למשרד, הלכה לאט;

   4. עוה"ד שוחח עם האם, התרשם ממנה וערך תרשומת בכתב (צורפה);

   5. הגם שהתרשם מצלילותה ביקש שיוצג לו אישור רפואי. רק לאחר שהוצג לו אישור רפואי הזמין את המנוחה לפגישה בה חתמה על הצוואה;

   6. המנוחה שמעה אותו טוב מבלי שהיה צריך להרים את הקול. לא זכור לו שהיה מכשיר שמיעה. לא היה צורך;

   7. המנוחה היתה צלולה וידעה לומר בדיוק מה היא רוצה. דיבר עם המנוחה בשפה חופשית, שאלה אותה שאלות וקיבל ממנה תשובות

   8. מה שרשם שמע מפיה, דברים שהעלתה מיוזמתה;

   9. עו"ד פרסיק עובד עמו בשיתוף פעולה;

   10. הוא לא שוחח עם התובע על שום דבר בעניין הצוואה. התובע לא נשאר במשרד, לא ישב אתם לא בפגישה הראשונה ולא בשניה, בשום שלב;

   11. לגבי הקבוע בסעיף 6 לצוואה הסביר כי המנוחה חששה מאוד מהמתח בין ילדיה, שבגללו רצונה לא יתממש, היה לה חשוב שידעו שזה רצונה ושלא יתנגדו לצוואה.

       עו"ד שרעבי הדגיש: "אני יכול לציין אני כמעט 30 שנה עורך דין עשיתי לא יודע אינספור צוואות, גם בגיל שלה היא אחד מהמצוות שהייתה צלולות ויודעות בדיוק מה הם רוצות, ברמה שכמעט לא הכרתי במקרים אחרים" (פרוט' שם עמ' 25).

       עו"ד שרעבי נחקר ארוכות על ידי הנתבע 1, עדותו היתה רציפה, קוהרנטית וברורה. עדותו לא נסתרה והיא מהימנה עלי במלואה.

        

       23.לא מצאתי בכך שהתובע נכח במשרד עו"ד שרעבי, כשלעצמה, עילה לפסילת צוואה או הוכחה למעורבותו בצוואה. הוכח כי התובע לא נכח בחדר במועד בו נערכה הצוואה אלא המתין בחוץ.

       הלכה היא כי נוכחותו של נהנה בצוואה במעמד עשייתה, כשלעצמה, אינה מביאה לבטלותה, הכל תלוי נסיבות (ראו למשל ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו (נד(1) 19)).

       בעניינינו לא הוכח שהתובע נכח במעמד עשיית הצוואה, אלא להפך הוכח כי לא נכח במשרד עוה"ד אלא תפקידו מוצה בהבאת המנוחה לעוה"ד לצורך עשיית הצוואה. עו"ד שרעבי עורך הצוואה בעדותו, שהנה מהימנה עלי, הסביר את השתלשלות העניינים ואני מקבלת אותה.

       הנתבעים לא הוכיחו כי התובע היה מעורב בעריכת הצוואה באופן העולה כדי נטילת חלק בעריכתה.

        

       עדויות שנשמעו

       24.עדות הנתבע 1 – אישר כי עילות ההתנגדות העדר כשירות המנוחה, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות התובע (פרוטוקול מיום 11.6.25, עמ' 22).

       לא ידע לתמוך את טענותיו למעורבות התובע בצוואה והשפעה בלתי הוגנת. טען בעלמא כי "רואים במסמכים". התמקד בכך שהתובע הוביל את האם לעו"ד שרעבי, הדברים נבחנו ולא נמצא בהם ממש (ראו לעיל).

       טענתו כי הצוואה אינה הוגנת משום שהעיזבון היה צריך להתחלק בין ילדי המנוחה ולא גם הנכדים (פרוט' שם עמ' 26-27) – אינה עילה לביטול הצוואה.

       הנתבע טען כי התובע שימש אפוט' בפועל לאם המנוחה וחתם בשמה על מסמכים. הן בחקירתו והן בסיכומיו הפנה לכך שמדובר בתקופה שלאחר הצוואה, כשנתיים לאחר עריכתה במהלך שנת 2018.

       הנתבע 1 טען למידור יתר האחים על ידי התובע, אך כשהתבקש לפרט כוונתו בחר שלא לפרט (פרוט' שם עמ' 30).

       25.עדות הנתבע 2 – נחקר על ההודעה ששלח לתובע בה דרש ממנו לקיים את צוואת האם במלואה ונשאל כיצד שזה עולה בקנה אחד עם התנגדותו לקיום הצוואה. השיב כי התכוון ל"צוואה של החיים" ולא לצוואה הכתובה (פרוט' 11.6.25 עמ' 34). תשובתו אינה משכנעת, שכן רשם שמבקש לקיים הצוואה במלואה.

       לגבי מכתבה של הנתבעת 6 ביקש שלא להתייחס "זה לא קשור אלי" (שם, שם). תשובתו אינה עולה בקנה אחד עם טענותיו בסיכומים. בהמשך הסביר כי התובע הוא שדרש מהנתבעת 6 לכתוב את המכתב והיא כתבה (פרוט' שם עמ' 33). תשובתו אינה עולה בקנה אחד עם הנטען בסיכומים מטעמו כי הנתבעת 6 לא כתבה את המכתב.

       לגבי תוכן הצוואה, אישר כי כלל לא צפה בסרטון עריכת הצוואה (פרוט' שם עמ' 35). על כן גם אינני מקבלת את טענותיו בנוגע ליכולתה של המנוחה לערוך צוואה.

       תשובותיו בחקירתו היו מתחמקות, סותרות, לא השיב עניינית ובכלל עדותו אינה מהימנה עלי ומכל מקום לא תמכה בעילות ההתנגדות הנטענות.

       26.הנתבע 3 – בחר שלא התייצב להחקר על תצהירו. לא הגיש בקשה לפטור אותו מהתייצבות וממילא לא ניתן לו פטור מהתייצבות.

       27.הנתבע 4 – העיד כי לאחר פטירת האב ולאחר פטירת אמה של המנוחה, חל סכסוך במשפחה בין התובע לנתבע 1, קרע אשר פיצל את המשפחה. הוא עצמו לא "בחר צד" וניסה להשכין שלום (פרוט' 11.6.25 עמ' 37).

       לעדותו היה לו קשר טוב עם האם המנוחה, באופן אישי כל יום בא לבקרה לשעתיים שלוש. גם אשתו ובתו ביקרו את המנוחה כמו גם אחים נוספים (פרוט' שם, עמ' 37-39).

        

       28.הנתבע 5 – לא התייצב לחקירתו.

       29.הנתבעת 6 – לא התייצבה להחקר על תצהירה.

       30.עדות נתבעת 9 - נחקרה על ידי הנתבע 1. לעדותה האם המנוחה היתה מתקשרת אליו לשאול לשלומו ולשלום בנותיו אם צריכים משהו, מעולם לא שמעה אותה אומרת לנתבע 1 ללכת מביתה, האם תמיד רצתה להשכין שלום בין הילדים, רצתה שתהיה ביניהם אהבה ואחווה (פרוט' 11.6.25 עמ' 46). התובע עזר לה המון וגם הנתבע 1 (פרוט' עמ' 47).

       העדה נחקרה על התקופה שלפני פטירת האם בשנת 2018, לגבי מצבה ויידוע האחים והתקשתה להשיב. הסתכלה לכיוון התובע לכל אורך חקירתה באותו עניין והרושם שחוששת ממנו. העידה כי נאמר לה שלא להגיד כי האם חולה, לא רוצה לומר מי (פרוט' עמ' 50-51).

        

       31.עדות נתבעת 11 – אישרה כי ידעה שאמה המנוחה חלתה בסרטן רק כחודש לפני פטירתה (פרוט' 11.6.25 עמ' 59).

       32.עדות נתבעת 17 – נכדתה של המנוחה. לעדותה היתה בקשר טוב עם הנתבע 1, התארחה אצלו, היתה בחברות טובה עם בתו (פרוט' 11.6.25 עמ' 52). העידה כי בהמשך התנהגותו של הנתבע 1 השתנתה לרבות כלפי המנוחה, דיבר אליה בטון לא יפה ופעם בשבעה של אם המנוחה שמעה אותו אומר לה "מבחינתי את מתה" והמנוחה היתה פגועה ובכתה (פרוט' שם עמ' 53-55). בהמשך תיקנה שאמר למנוחה "ביום שקברתי את סבתא שלי קברתי את אמא שלי" (פרוט' עמ' 57).

       במהלך עדותה החליפה פתקים עם התובע. כשנשאלה השיבה כי כתבה לו על עבודה שלה, שאלה מי משלם לה על זה, מי נותן לה אישור לעבודה. העדה סרבה להציג בפני בימ"ש את ההתכתבות, הדברים נרשמו בפרוטוקול (שם, עמ' 55-56).

       העדה הכחישה כי קיבלה כספים מהתובע.

        

       33.עדות התובע

       לעדותו, פנה לעו"ד פרסיק שהכיר כיוון שערך את צוואת חמו. עו"ד פרסיק אמר לו שאינו יכול לערוך צוואה לאם והפנה אותו לעו"ד שרעבי.

       הצהיר כי התקשר לעו"ד שרעבי לקבוע פגישה עם האם המנוחה, לקח את האם לעוה"ד, האם הלכה ברגל מרכבו ונכנסה לבד, הוא לא נכנס אתה ולא ראה את עו"ד שרעבי עד מועד עדותו.

       (פרוט' 11.6.25 עמ' 64-66).

       יוער כי עדותו בעניין זה נסתרה בעדות עו"ד שרעבי.

        

       לגבי מחלת הסרטן של האם הצהיר כי האם ביקשה ממנו בבית החולים והשביעה אותו לא לספר אלא רק למי שהיא ביקשה (פרוט' שם, עמ' 66-68). הפנה גם לתרשומת רפואית של רופאת המשפחה של המנוחה ד"ר ורוניקה, שם רשמה הרפואה שהאם ביקשה לא לתת שום מידע לאף אחד מהילדים למעט התובע (פרוט' שם עמ' 67).

       שאלות רבות נשאל התובע על השנים לאחר עריכת הצוואה, בפרט שנת 2018, שאלות שאינן רלוונטיות למחלוקת שלפני (שם עמ' 74 ואילך).

        

        

        

       סוף דבר

       34.מכלל המונח לפני, לרבות טענות הצדדים בכתב, חקירות הצדדים והתרשמותי באופן בלתי אמצעי מהעדויות, מסמכים רפואים וסוציאליים בעניין המנוחה, חוו"ד המומחה מטעם בימ"ש וחקירתו, מסמכים שהוצגו על ידי עוה"ד שרעבי עורך הצוואה ועדותו - הנתבעים לא הוכיחו כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה;

       הנתבעים לא הוכיחו כי התובע השפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת לערוך הצוואה;

       הנתבעים לא הוכיחו מעורבות התובע בצוואה או כל פגם אחר שיש בו כדי לבטל הצוואה.

       שוכנעתי כי הצוואה נערכה על ידי המנוחה מיוזמתה, מרצון חופשי, כשהיא מבינה את משמעות עריכת צוואה ותוצאותיה, ללא השפעה בלתי הוגנת מצד התובע וללא מעורבות שלו בצוואה.

       שוכנעתי כי הצוואה משקפת את רצונה האחרון האמיתי של המנוחה במה ייעשה ברכושה לאחר מותה, המנוחה הסבירה לעורך הצוואה את רצונה והעומד מאחוריו, הדברים עולים בברור מצפיה בסרטון עריכת הצוואה

       אשר על כן התנגדות הנתבעים לקיום הצוואה נדחית. צו לקיום הצוואה ינתן בנפרד.

        

       35.הנתבעים 1-6 ניהלו הליך התנגדות לקיום צוואת המנוחה, ומלוא טענותיהם נדחו.

       משנקבע כי לא נפל פגם בצוואה והוכחה אמיתותה כמשקפת את רצונה החופשי האחרון של המנוחה, יש לקיים את רצון המנוחה בסעיף 6 לצוואתה לפיו הנתבעים 1-6 לא יזכו לקבל דבר מעיזבון המנוחה. חלקם יועבר ליתר הזוכים על פי הצוואה בחלקים שווים ביניהם.

        

       36.הוצאות - ההליכים מתנהלים משנת 2019, מלוא טענות הנתבעים נדחו וטענות התובע התקבלו. התובע מיוצג, התקיימו 6 דיונים. אני מביאה בחשבון ההוצאות את האגרה ששילם התובע, שכ"ט המומחה להשוואת כתבי יד, תשלום ע"ח עדות המומחה פרופ' פניג – הנתבעים 1-6 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות ההליכים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 65,000 ₪.

        

       המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

       פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

       ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ו, 15 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.