פס"ד בבקשה למתן צו קיום לצוואה והתנגדות

בקשה למתן צו קיום לצוואה והתנגדות. הצדדים והרקע:

1. התובע ונתבע 2 אחים, ילדיה של המנוחה א' ש' ז"ל שהלכה לעולמה ביום 04/10/2020.

    

2. נתבעות 3-4 הן בנותיו של נתבע 2.

    

3. התובע עתר למתן צו קיום לצוואת המנוחה, שנערכה בפני עדים נושאת תאריך 18/02/2016. על פי הוראות הצוואה, למעט מנה סך 100,000 ₪ לכל אחת מנתבעות 3-4, ציוותה המנוחה את כל עִזבונה, לתובע.

    

    

4. זה המקום לציין כי קדמו לצוואה מושא ההליך מספר צוואות: צוואה מיום 22/02/1977, לפיה כל עִזבון המנוחה מונחל לבעלה – אבי התובע ונתבע 2, מר י' ש' ז"ל, שהלך לעולמו ביום 15/02/1996 ואִם ילך לפניה, אזי לתובע ולנתבע 2 בחלקים שווים; צוואה בעדים מיום 28/04/2010 לפיה כספי העִזבון שבבנק ----, מונחלים לאשת נתבע 2, ויתרת עִזבונה בחלקים שווים לתובע ולאשת נתבע 2 בחלקים שווים; וגם צוואה בעדים מיום 21/12/2015, לפיה דירת העִזבון מונחלת לתובע ולנתבע 2 בחלקים שווים ויתרת העִזבון לתובע.

5. בעת עריכת הצוואה מושא התובענות, והצוואה בעדים מיום 21/12/2015, התובע התגורר עם המנוחה בדירתהּ, ושרר נתק של כ-3 חודשים בין המנוחה ובין נתבע 2.

    

6. ביום 06/01/2016 הגיש נתבע 2 תובענה למינוי אפוטרופוס עבור המנוחה, בכל עניינה. הליך מספר א"פ 11307-01-16. לאחר שבית המשפט שמע והתרשם ישירות מהמנוחה בדיון שהתקיים ביום 03/05/2016, ולבקשת נתבע 2, התובענה שם נמחקה. הדיון בתובענה למינוי אפוטרופוס, התקיים כחודשיים וחצי לאחר מועד החתימה על הצוואה מושא הליך זה, בפסה"ד שם, נכתב (ההדגשה לא במקור):

    

   "לבקשת המבקש, התובענה נמחקת.

    

   איני יכולה לקבל את העמדה שאין מקום לפסיקת הוצאות. גם אם הבקשה הוגשה על סמך תעודת רפואית, הרי שבאותה תעודה עליה נסמך המבקש בבקשתו נכתב במפורש כי גב' ש' מסוגלת להביע דעתה על עצם מינוי האפוטרופוס וזהותו. התנגדותה של הגב' ש' למינוי נותרה יציבה לאורך כל ההליך ולמרות זאת התעקש המבקש להמשיך בבקשתו.

    

   בדיון היום התרשמתי בסמוך לאחר שהחלה ה"שיחה" עם הגב' ש' כי מדובר באישה המסוגלת לנהל ענייניה ללא מעורבות של צד ג'. היא מודעת לנעשה סביבה ופועלת לפי רצונה ורצונה בלבד. אי אפשר היה ולו לרגע לטעות ולסבור כי הגב' ש' פועלת בשל תכתיב, לחץ או אינטרס של צד ג'. הגב' ש' ידעה להסביר היטב כי היא מאפשרת לבן א' להמשיך ולהתגורר בדירה מרצונה. ידעה ויודעת הכנסותיה והוצאותיה...".

    

7. לנוכח הטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה להבין טיבה של צוואה בעת החתימה על הצוואה מושא ההליך, מונתה, כמומחה בית משפט, ד"ר ורד טל. המומחית הגישה חוות דעת נושאת תאריך 26/06/2023. מסקנת המומחית בחוות הדעת, היא כי המנוחה הייתה כשירה להבין טיבה של צוואה בתאריך 18/02/2016 אך הייתה חשופה בסיכון גבוה להשפעה בלתי הוגנת.

    

   תמצית טענות הצדדים:

8. נתבע 2 טען כי יש לדחות הבקשה למתן צו קיום לצוואה. נטען כי התובע גרם לנתק בינו לבין המנוחה, השפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת והצוואה אינה משקפת את רצון המנוחה.

    

   נטען כי התובע היה מעורב בעריכת הצוואה ובכל מקרה, לנוכח צוואה הדדית שערכה המנוחה ביום 22/02/1977, יש לקבוע כי לאור הוראות סעיף 42 לחוק הירושה התשכ"ה-1965, את החלק בעִיזבון, שנחלה המנוחה מבעלה, יש לחלק בחלוקה לפי דין.

   בסיכומיו הוספו הטענות כי מאחר שהצוואה מיום 22/02/1977 היא צוואה הדדית, המנוחה לא יכולה לשנות צוואתה מושא ההליך אלא אם תשיב לעִזבון המנוח את החלק שירשה ולחילופין, כי הוראות צוואתה מושא ההליך אינן חלות על חלקו של המנוח בעִזבון המנוחה.

    

   יוער כי בהתנגדות הראשונה, טען נתבע 2 טענות נוספות מהן חזר: קיומה של צוואה מאוחרת בכתב יד מחודש מרץ 2017 - מדובר במסמך בכתב יד שמפרט חלוקה שווה בין התובע לבין נתבע 2. התברר כי המסמך, אינו בכתב ידה של המנוחה, אלא של העדה, גב' ו' (מוצג מת/2) וגם טענה כי המנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של צוואה .

    

9. התובע הכחיש את הטענות; בנוגע לצוואות שקדמו לצוואה מושא הליך זה נטען כי הצוואה מיום 22/02/1977 אינה צוואה הדדית וצוואה בעדים מיום 28/04/2010 נערכה לבקשת נתבע 2 לאחר שנקלע לקשיים כלכליים והליך פש"ר.

    

   נטען כי זמן מה לאחר שנערכה הצוואה מיום 28/04/2010, חשה המנוחה מרומה על ידי נתבע 2, לאחר שהתגלה למנוחה כי נתבע 2 שינה סכום שיק שנתנה לו מסך 200 ₪ לסך 20,000 ₪ וגם כי בצוואה מיום 28/04/2010, נכללה הוראה בדְבר מתן כספים מבנק --- ולא חלוקה שווה וזאת בניגוד לרצונהּ של המנוחה. נטען כי לאור כך, ערכה המנוחה את הצוואה מיום 21/12/2015 ובהמשך עימתה את נתבע 2 על מעשיו. עוד נטען כי לאחר עימות זה, העריך נתבע 2 כי המנוחה תשנה צוואתה ולכן הגיש תביעה למינוי אפוטרופוס עבור המנוחה. הליך זה, שכמפורט לעיל נמחק לאחר שבית המשפט קבע שהמנוחה אינה זקוקה לאפוטרופוס והיא מנהלת ענייניה בהבנה מלאה, פגע מאוד במנוחה ועל כן ערכה צוואתה מושא הליך זה.

    

   התובע הדגיש כי לא היה מעורב בעריכת הצוואה, לא השפיע על המנוחה או רצונה והצוואה משקפת את רצונה.

    

10. נתבע 2 הכחיש את טענות התובע ובפרט כי טענותיו לעניין שינוי סכום שיק או הונאת המנוחה בעת עריכת הצוואה ביום 28/04/2010. נטען כי רצונה החופשי של המנוחה התגלה מיד כשעברה מדירתה, בה התגוררה עם התובע, למגורים בבית האבות. רצון זה נתגלה במוצג מת/2 שם הורתה על חלוקה שווה בין בניה. נטען כי עד מעברה לבית האבות, המנוחה הייתה תלויה בתובע – ולכן, גם אם לא תוכח השפעה בלתי הוגנת יש להחיל הלכת החוטים השזורים.

    דיון והכרעה:

11. השפעה בלתי הוגנת;

    על פי סעיף 30 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 צוואה שנערכה ב"השפעה בלתי הוגנת" - בטלה: "הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

     

12. הבדל בין השפעה "לגיטימית" לבין "השפעה בלתי הוגנת" לעיתים מעורפל; התשובה נמצאת במישור ערכי נורמאטיבי; כל אדם נתון להשפעת הסובבים אותו ולהשפעת הסביבה, כל מעשיו של אדם נגזרים מאילוצים שהחיים והנסיבות מעמידים לפניו, כל עוד אין מדובר בפגיעה ברצון האדם, אלא ברכיב מהבניית רצונו של האדם ללא פגיעה ברצון עצמו –השפעות אלו אינן כוללות רכיב אי הוגנות. "השפעה בלתי הוגנת" היא אירוע חריג אשר מידת ההשפעה ואופייה של ההשפעה מקימים ממד של שלילת רצונו החופשי של המצווה, השפעה שאינה שגרתית, אינה מעשה יום יום, השפעה, שיש בה מרכיב של אי הגינות וזאת על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי כשהם מכוונים לרצונו האמיתי והחופשי של המצווה. בע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט (2) 441, 448; ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט (1) 318, 331, שוחט, פינברג ופלומין, "דיני ירושה ועִזבון", סדן, התשע"ד – 2014, 124, והאסמכתאות המובאות שם.

     

13. נטל ההוכחה לקיומה של "השפעה בלתי הוגנת" מוטל על הטוען לכך, ועליו להוכיח, לא רק השפעה, ברמה העובדתית אלא לשכנע כי קיים רכיב בלתי הוגן באותה השפעה וכי הצוואה היא פועל יוצא של אותו רכיב בלתי הוגן. ע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין, פ"ד מג (1) 772, 778; ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346, 353.

     

14. בשל הקושי להוכיח השפעה בלתי הוגנת, נפסקו מבחנים שנועדו לסייע בהוכחתהּ ונסיבות שיש לבחון וליתן להן משקל. נפסק כי ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים דבר קיומה אם לאו, של השפעה בלתי הוגנת. בין היתר יש לבחון מצבו הפיזי של המצווה, מצבו הנפשי של המצווה וסוג תלותו בזולת, בדידותו וניתוקו אם לאו מאנשים אחרים, יחסיו עם האדם שהוא זקוק לו וקשריו עם אחרים. חיזוקו או חולשתו של משתנה ממשתנים אלו, יש בו להעיד על מידת השליטה של המצווה על רצונו. ראו ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מיכקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342; ע"א 2500/93 יעל שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338, 344.

15. בלב ההכרעה ניצב רצונו החופשי של המצווה, והצוואה עלולה להיפסל אך אם יוּכח כי נערכה שלא לפי החלטה עצמאית ובלתי תלויה של המצווה. כפי נפסק בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד נב(2) 813, 864:

     

    "על דרך המטפורה: בהתבקשו ליתן תוקף לצוואה, ישאל בית-המשפט את עצמו: האם הייתה זו ידו ה'חופשית' של המנוח שכתבה את דבר-הצוואה – ידו שמוחו פקד עליה לכתוב את שכתבה – או שמא הייתה זו, אמנם, ידו של המנוח, אלא שאותה יד הוּלְכָה בידו של הזולת? לשון אחר: האם את רצון הזולת עשה המנוח או את רצונו-שלו?"

     

16. בדיקה לפי המבחנים שלעיל, יכול ויקימו חזקה לכאורה בדבר קיומה של "השפעה בלתי הוגנת". ודוק, "חזקה לכאורית" ולא חזקה, שכן קיומה של תלות כשלעצמה, אינה ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. תלות המצווה בסיוע האחר לא בהכרח שוללת את רצונו החופשי; כך גם בחינת קשרים של המצווה עם אחרים או נסיבות עריכת הצוואה. חזקה לכאורית שכזו, תעביר את הנטל אל שכמו של מבקש מתן צו לקיום הצוואה, לסתור את החזקה הלכאורית. דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813, עמוד 829. סתירת החזקה יכול שתעשה באחת משתי דרכים: על דרך שלילת קיומם של מאפיינים שהקימו חזקה לכאורית או על דרך שלילת קיומה של "אי ההגינות" בהשפעה חרף אותם מאפיינים.

     

17. עם זאת, נטל השכנוע לכך שהצוואה לא משקפת את רצונו האמתי של המצווה יוותר על שכמו של המתנגד למתן צו קיום הצוואה. ראו ת"ע 57977-10-17 ה.ח. נ' ו.ח. מיום 18/06/2020. בפסק דין שאוזכר לעיל, דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813, עמוד 827 ואילך, פורטו מבחני עזר שיכול והתשובה בהם תקים "חזקה לכאורית" לקיומה של השפעה בלתי הוגנת:

     

    1. מבחן תלות ועצמאות –האִם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. הדגש הוא עצמאות שכלית-הכרתית שכן זו יכולה לחפות על תלות פיזית כך שניתן יהיה להסיק שחוסר עצמאות/תלות פיזית לא גרע מעצמאות המצווה. ככל שבתקופה הרלוונטית, המצווה היה עצמאי יותר בכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול קיומה של תלות ולהיפך;

        

       במקרה כאן, כעולה מפרוטוקול הדיון בהליך א"פ 11307-01-16, דיון שנערך כחודשיים לאחר מועד עריכת הצוואה, המנוחה הייתה עצמאית מהבחינה השכלית־הכרתית. המנוחה שוחחה עם המותב והביעה דעתה באופן ברור. המנוחה באותה עת ידעה היטב מה הכנסותיהּ, כיצד היא מנהלת אותן ועשתה כן לבד ולפי שיקול דעתה. ראו שם מוצג יד בתיק מוצגי התובע מב/1, עמוד 2 שורות 6-25. בהמשך, בעמוד 3 שורות 6-9, הסבירה המנוחה למותב, באופן ברור, מדוע בחרה לעבור להתגורר בבית אבות ומה היו הקשיים ביומיום - קניות, בישול וכיוצ"ב, ובהמשך תיארה את חלוקת ההוצאות בינה ובין התובע בעניין הוצאות דירתה, ראו שם עמוד 3 שורות 11-13. לא זו אף זו, אלא שבהמשך הדיון, מיוזמתה, אמרה המנוחה כי לאחר שנתבע 2 הגיש את התביעה למינוי אפוטרופוס, המנוחה פנתה לנתבע 2 מיוזמתה, ושאלה למה פנה לבית משפט ולא אליה. עוד תארה המנוחה שם את הפגיעה שחשה בשל מהלכו זה. ראו שם עמוד 5 שורות 21-25. בתסקיר עו"ס לסדרי דין, נושא תאריך 08/03/2016, מוצג יג בתיק מוצגי התובע מב/1, מציינת עו"ס לסדרי דין שהמנוחה עברה להתגורר בבית אבות בארץ 2016, היְינו כשבועיים לאחר מועד עריכת הצוואה וכי "הסידור ביוזמתה ומרצונה". שם עמוד 1. עוד נכתב בתסקיר, בעמוד 2, כי המנוחה "שתפה פעולה באופן מלא והשיבה על שאלותינו. היא סיפרה על עצמה ועל התנהלותה היומיומית. ידעה היטב את התאריך והשנה, מתמצאת במקום." מסקנת עו"ס לסדרי דין שם היא כי קיימת בעיה בשליפת מילים, אך "ישנה תובנה מלאה לנאמר, תשובותיה מלאות וברורות". גם בניהול כספהּ, התרשמה עו"ס לסדרי דין כי המנוחה מנהלת ענייניה עצמאית. ראו שם עמוד 2. דברים דומים נאמרו על ידי העו"ס שטיפלה במנוחה והייתה לה היכרות ממושכת עמה, כפי שכתבה עו"ס לסדרי דין בסיכום התסקיר, עמוד 4. גם נתבע 2 בחקירתו אישור את עצמאות המנוחה בעדותו בעמוד 40 שורה 26 ואילך. המסקנה היא כי הכרתית־שכלית המנוחה הייתה עצמאית ופיזית, היו לה קשיים, התהלכה עם מקל, אך היא לא הייתה מרותקת למיטתה.

        

    2. תלות וסיוע – אִם המצווה לא היה עצמאי האִם סייע למצווה רק הנהנה או גם אחרים. כאשר אנשים חולקים את מטלות סיוע, מידת התלות של המצווה במסייע קטנה יותר, ופוחת החשש לקיומה של תלות המבססת אפשרות להשפעה בלתי הוגנת. אך אִם הקשר בין המצווה לבין הנהנה התבסס על מתן סיוע שהמצווה נזקק לו, והמצווה היה נתון בתלות מוחלטת בנהנה, בשל קשייו ומגבלותיו, הדבר תומך בקיומה של השפעה בלתי הוגנת;

       במקרה כאן, גם זאת כעולה מפרוטוקול הדיון בהליך א"פ 11307-01-16 שנערך כחודשיים וחצי לאחר מועד עריכת הצוואה, המנוחה ניהלה ענייניה ורכושה לפי שיקול דעתה ובעצמאות. המנוחה הסבירה שם, מוצג יד בתיק מוצגי התובע מב/1, עמוד 3 שורות 6-9 כיצד נהגה להסתייע בעובדת מהביטוח הלאומי ונסעה עמה לערוך קניות בשוק, בישלה לעצמה והסתדרה ביומיום, עד שחשה שקשה לה ובחרה לעבור להתגורר בבית אבות "יש שם חברה וברידג'". זאת ועוד, בתסקיר עו"ס לסדרי דין, נושא תאריך 08/03/2016, מוצג יג בתיקי מוצגי התובע מב/1, מציינת עו"ס לסדרי דין בעמוד 2 כי למנוחה הייתה הכרות ממושכת עם עו"ס קשישים והתרשמותה של העו"ס המטפלת כי המנוחה "מודעת למצבה, מתנהלת בכוחות עצמה ומסתייעת בסביבתה הקרובה, מתמצאת בזמן ובמקום" שם עמוד 4 לתסקיר. במקום אחר נכתב כי המנוחה בקשר עם שני בניה, שם עמוד 2. המסקנה היא שהמנוחה ניהלה ענייניה ללא תלות ממשית בתובע או בצד ג' אחר.

        

    3. קשרי המצווה עם אחרים – מבחן מִשנה שמסייע לאמוד מה הייתה מידת התלות של המצווה בנהנה, ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו של המצווה. עצם הבידוד מן העולם מגביר את תלותו בנהנה. אם בתקופה הרלוונטית, היה המצווה מנותק מאחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה לקיומה של תלות המצווה בנהנה;

        

       במקרה כאן, כאמור, המנוחה נעזרה בעובדת ביטוח לאומי, "מטפלת", המנוחה יוצגה ע"י עורך דין שסייע לה, ראו מוצג יד בתיק מוצגי התובע מב/1, עמודים 98-105, שם עמוד 3 שורה 21 לפרוטוקול. בתסקיר עו"ס לסדרי דין, נושא תאריך 08/03/2016, מוצג יג בתיקי מוצגי התובע מב/1, עמודים 93-97, מציינת עו"ס לסדרי דין כי למנוחה הכרות ממושכת עם עו"ס קשישים. עוד ראו עדות גב' ו' עמוד 4 שורות 24-33, שהעידה כי שמרה על קשר עם המנוחה וביקרה בביתה, וגם עדות נתבע 2 שאישר קשרי המנוחה עם אחרים בעמוד 32 שורות 11-38, עמוד 33 שורות 13-20. זאת ועוד, נוכח הטענות בדבר שינוי סכום השיק ומעורבות נתבע 2 בהוראות הצוואה מיום 28/04/2010, נפגשו הצדדים בבית המנוחה עם המנוחה וקרובת משפחה (גב' ד') שעימה היה למנוחה קשר, (תמליל הפגישה צורף כחלק מנספח ו למוצגי התובע מב/1, עמודים 36-59 ותומך בגרסת התובע לאירועים הנטענים וכך גם תשובותיו המתחמקות של נתבע 2 החל מעמוד 23 שורה 21 ועד עמוד 28 שורה 27 וגם עמוד 29 החל משורה 13). המסקנה היא שלמנוחה היו קשרים עם צדדי ג.

    4. נסיבות עריכת הצוואה – היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, הדבר תומך בקיומה של השפעה בלתי הוגנת, גם כאשר המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. למעט העובדה כי התובע הסיע את המנוחה למשרדו של עו"ד ג', לא הוכחה מעורבות התובע בעריכת הצוואה. ראו עדות עו"ד ג' מעמוד 18, ובפרט עמוד 23 שורות 26-37 ועוד. ראו גם עדות העדה לצוואה, גב' ר' י', בעמוד 32 שורות 29-37, עמוד 33 שורות 19-21, שורות 31-37, עמוד 34 שורות 11-22 ועוד.

        

18. לאמור יש להוסיף כי הוראות הצוואה תואמות את נסיבות המשפחה והיחסים בה. מדברי המנוחה עצמה, בדיון שהתקיים ביום 03/05/2016, עולה כי המנוחה ביקשה להבטיח לתובע קורת־גג, אם על ידי רכישת זכות דיירות מוגנת של אחותה לשם העברת הזכויות לתובע, דבר שלא צלח בשל פטירת האחות, ואם על ידי מתן זכות מגורים. עוד ראו דברי המנוחה שתיארה את הפגיעה שחוות מהתנהגותו של נתבע 2 – הן בפני עו"ס לסדרי דין שערכה את התסקיר כ-3 שבועות לאחר מועד עריכת הצוואה, והן בפני המותב בדיון שהתקיים כחודשיים וחצי לאחר עריכת הצוואה. על הדברים העיד גם עו"ד ג', בעמוד 18 שורות 28-32, עמוד 22 שורות 8-21, עמוד 27 שורות 32-34, עמוד 29 שורות 29-33, עמוד 30 שורות 31-32 ועוד, שם תיאר את העלבון והפגיעה שחשה המנוחה בשל מעשי נתבע 2, אם זה הטענה לעניין שינוי סכום שיק ואם הטענה לעניין שינוי הוראות הצוואה מיום 28/04/2010 ואם זה לאחר מכן, התובענה למינוי אפוטרופוס. גם נתבע 2 אישר כי אימו נפגעה מהדברים – ראו עדותו בעמוד 28 שורות 23-39, עמוד 29 שורות 5-12, עמוד 31 שורות 33-37.

     

    ואדגיש, המנוחה הסבירה היטב, בדבריה לבית המשפט בדיון מיום 03/05/2016, בעמוד 2 שורות 11-17, ראו מוצג יד בתיק מוצגי התובע מב/1, עמודים 98-105, כי ברקע לדברים רצונה והסכמתה עם אחותה, כי האחות תרכוש את הזכויות בדירה בה היא מתגוררת כדיירת מוגנת, ותעביר את הזכויות לתובע, לשם מגוריו ולאחר מכן האחות תעבור להתגורר עם המנוחה בדירת המנוחה. כאמור הדבר לא התקיים בשל פטירת האחות. משכך, הרי שהגיונם של הדברים, לפי המנוחה וצוואתה, היו הוראות הצוואה מושא הליך זה.

     

     

19. משמעות הדברים, כי לא רק שלא הוכחה תלות ולא קמה חזקה לכאורית להשפעה בלתי הוגנת, אלא שהוכח כי הצוואה משקפת את נסיבות המשפחה והיחסים המשפחתיים. בפרט תחושתה של המנוחה כי יש להטיב עם התובע מאחר שהוא גרוש, בעל מוגבלות משירותו הצבאי ואילו לנתבע 2 דירה ומשפחה – תיאור עליו חזרה המנוחה במסגרת הליך א"פ 11307-01-16 הנ"ל הן דבריה לבית משפט והן בדבריה לעו"ס לסדרי דין. תחושותיה אלו של המנוחה באו לידי ביטוי גם בעובדה כי חרף שלאחר מעברה להתגורר בבית אבות חזרה לקשר עם נתבע 2, המנוחה, הגם שידעה על האפשרות לעשות כן שכן בעבר שינתה צוואותיה ואף שוחחה על כך עם העדה, גב' ו', בחרה המנוחה שלא לשנות צוואתה. יוסף בהקשר זה כי המנוחה נפטרה ביום 04/10/2020 ומחודש מרץ 2016 התגוררה בבית האבות והייתה בקשר עם שני בניה, וגם בתקופה שנותרה צלולה ועצמאית (עד ההידרדרות במצבה), בחרה שלא לשנות צוואתה.

     

    יוער כי המנוחה לא הדירה את נתבע 2 מעִזבונה אלא נישלה אותו אגב הענקת מנות לשתי בנותיו, נתבעות 3-4, סך 100,000 ₪ לכל אחת מהן. הצדדים לא הניחו בפני מידע מהו שיעורו של סכום זה מתוך כספי עִזבון המנוחה מעבר לדירה. העדר הדרה, להבדיל מנישול יחד עם מתן מנות לבנותיו של נתבע 2 תומכות בגרסת התובע.

     

20. על כן הטענה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, נדחית.

     

21. אשר לטענה כי יש להחיל את הִלכת החוטים השזורים, גם טענה זו נדחית;

     

22. הִלכת החוטים השזורים חלה מקום בו נוצר חשד ממשי אשר לכך שהצוואה משקפת את רצונו של המנוח/ה וקיים קושי להוכיח עילת פסלות מלאה אך חוטים שונים, של עילות שונות, הגם שאינם מבססים עילה עצמאית, נשזרים יחד. הואיל ובמקרה כאן לא נמצאו "חוטים לשזירה", הרי שאין מקום להחלת הלכה זו במקרה כאן;

     

23. ואסביר, מעבר לכך אוסיף כי בשנת 2014 עברה המנוחה להתגורר עם אחותה על־מנת לסייע לאחות. היְינו המנוחה הייתה הדמות המסייעת והתומכת עבור אחותה – מה שמעיד על כשירותהּ ויכולתהּ במועד זה. בתאריך 15/12/2015 נוכח בקשת בעלי הדירה לפנותה (מאחר שהאחות נפטרה באוקטובר 2015), שבה המנוחה להתגורר בדירתה. עמוד 20 שורות 1-9. בעת מגורי המנוחה בדירת אחותה, התובע עבר להתגורר בדירת המנוחה. על כן, ממועד שפינתה המנוחה את דירת האחות, ועד מעבר המנוחה להתגורר בית אבות, בתאריך 01/03/2016, משך כ-שלושה חודשים בלבד, התגורר התובע עם המנוחה. ראו סעיף 10 לסיכומי נתבע 2 ועדותו בעמוד 20 שורות 5-10. מחודש מרץ 2016 התגוררה בבית האבות והייתה בקשר עם שני בניה, וחרף חלוף הזמן, צלילותהּ ועצמאותהּ, בחרה שלא לשנות צוואתהּ. על כן אין במגורים המשותפים לשם "חוט" לשם שזירה.

     

    גם מסקנת המומחית כי המנוחה הייתה חשופה בסיכון גבוה, להשפעה בלתי הוגנת. קיומו של הסיכון או הליקוי אינו משנה, מקום בו אין, ולו לכאורה, ראייה לכך שהסיכון או הליקוי נוצל.

     

    כך גם הטענה כי מסמך מת/2, מסמך בכתב ידה של העדה, שנכתב בו כי המנוחה מבקשת לחלק את עזבונה בחלוקה שווה, משקף את "רצון המנוחה האמיתי" לאחר שעברה להתגורר בבית האבות אין לשנות. ראשית מסמך מת/2 אינו צוואה, העדה העידה כי המנוחה הכתיבה לה את תוכנו. שנית, מקובלת עלי המסקנה של התובע כי מסמך מת/2 נערך כחלק מרצונה של המנוחה

    "לְכַבֵּס בַּחוּץ אֶת הַכְּבִיסָה הַמְּלֻכְלֶכֶת" ולא לערב את העדה, גב' ו' בסכסוך המשפחתי. הדבר נתמך בהעדר ידיעתה של גב' ו' אודות התובענה למינוי אפוטרופוס או טענות המנוחה כלפי נתבע 2 בנוגע לצוואתה מיום 28/04/2010 או אודות הדיון בבית המשפט בעניין האפוטרופסות או בקיומה או בסיבה לתחושת הפגיעה והעלבון שחשה המנוחה כלפי נתבע 2. ראו עמוד 13 שורות 2-36, עדות גב' ו'. יש להוסיף כי העדה העידה כי למיטב זכרונה המסמך מת/2 נכתב על ידה בחודש במרץ 2017, היְינו כשנה לאחר מועד עריכת הצוואה, כשנה לאחר שעברה להתגורר בבית האבות ולמעלה מ-3 שנים לפני פטירת המנוחה. למרות זאת, ולמרות שידועה הייתה לה חשיבות הצוואה והיא שוחחה על כך עם חברתה, גב' ו' – ראו עמוד 12 שורות 30-36, המנוחה, שידעה מנִסיון עבר כי צוואה ניתן לערוך בפני עו"ד, לא פנתה לעו"ד לערוך צוואה בנוסח דומה.

     

    זאת ועוד, המאפיינים הבסיסיים כפי שהוגדרו ע"י ענת ליפשיץ במאמרה, ניכור לעת זיקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות הלכת החוטים השזורים, הארת דין יד 49 (תש"ף) אינם מתקיימים: (א) הסכסוך הממשי בין האחים נולד נוכח הטענה בדבר שינוי סכום השיק ושינוי הוראות הצוואה בנוגע לכספים לאשת נתבע 2 (ב) מעבר ליחסי הורה־ילד, לא הוּכחו יחסים אמון מיוחדים אחרים או תלות בין המנוחה לבין התובע (ג) לא אירע שינוי ביחסי האמון בין המנוחה ובין התובע או תלות בשלהם נפגע הקשר בין המנוחה ובין נתבע 2. יתר־על־כן, לא הוכח כי התובע פעל ליצירת ניכור בין המנוחה ובין נתבע 2. הוכח כי המנוחה חזרה לקשר עם נתבע 2 מרצונה וללא מעורבות התובע. ראו עמוד 79 שורות 1-17.

     

24. גם העובדה שהצוואה מושא ההליך נערכה כחודשיים לאחר צוואה קודמת, אין בה לשנות שהרי שינוי הנסיבות שהביאו לשינוי הצוואה הוא ידוע והיה בעיני המנוחה מהותי כפי שהסבירה המנוחה לעוה"ד שערך את הצוואה – היְינו, הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס על ידי נתבע 2. ראו עדות עו"ד ג', בעמוד 18 שורות 28-32, עמוד 22 שורות 8-21, עמוד 27 שורות 32-34, עמוד 29 שורות 29-33, עמוד 30 שורות 31-32 ועוד.

     

25. על כן אין מדובר במנוחה "הנוחה להשפעה" שערכה שינויים תכופים בצוואותיה בשל מצוקתה או פגיעות, כטענת נתבע 2 וגם טענת נתבע 2 בעניין הלכת החוטים השזורים נדחית.

     

26. טענתו החילופית של נתבע 2 כי לנוכח צוואתה הדדית של המנוחה, מיום 22/02/1977 והוראות סעיף 42 לחוק הירושה התשכ"ה-1965, הרי שהצוואה אינה חלה על החלק בעזבון המנוחה, שהתקבל מעִזבון המנוח וכי חלק זה בעִזבון המנוחה, יש לחלקו בחלוקה על פי דין – נזנחה בסיכומים ועל כן נדחית. למעלה מהדרוש אציין כי גם לגופה יש לדחות הטענה, בצוואה מיום 22/02/1977 הוראת "יורש במקום יורש" ולא הוראת "יורש אחר יורש". הוראת יורש במקום יורש מסתיימת ביום בו זוכה היורש הראשון, בן הזוג שנותר בחיים – במקרה זה המנוחה, ולא חלות עליו המגבלות שבסעיף 42 לחוק הירושה, התשכ"ה-1962. מה גם שמדובר בטענה הנוגעת להיקף העִזבון ולא להתנגדות למתן צו קיום צוואה.

     

27. בסיכומיו העלה נתבע 2 טענה חדשה, משפטית. נטען שם בסעיף 41 לסיכומים כי על פי דעת המיעוט של כבוד השופט שטיין, בבע"מ 7884/23 פלוני נ' פלונית, מיום 10/09/2024, המנוחה לא יכולה הייתה לשנות צוואתה מיום 22/02/1977 בהוראות שונות שיחולו על חלקו של המנוח שירשה אלא אם תשיב לעִזבון המנוח את החלק שירשה מכוח צוואת המנוח. אני דוחה את הטענה הן מאחר ולא אלו הדברים שנפסקו שם והן מאחר שמדובר בדעת מיעוט ולא בהלכה פסוקה, בית משפט זה מחויב בדעת הרוב.

     

     

    ואדגיש, כבוד השופט שטיין בסעיף 4 לפסק דינו, מדגיש חשיבותה של חובת תום הלב ומציין באמרת אגב כי נוכח כך (ההדגשות במקור): "כל אימת שמדובר בפגיעה באינטרס ההסתמכות של אחד הצדדים לצוואה הדדית על ידי שותפו, אשר בחר לפרוש מהסדר ההדדיות אחרי שירש וניכס לעצמו את רכושו של הצד הנפגע, מן הדין להעמיד לעיזבונו של הנפגע סעד של השבה הזהה לזה שנקבע בסעיף 8א לחוק הירושה. זאת, מכוח הדין הכללי הגלום בחובת תום-הלב ובסעדים שבתי המשפט מוסמכים לפסוק בגין הפרתה של חובה חשובה זאת." בהמשך, מאבחן כבוד השופט שטיין את הדברים ומבהיר כי ככול שההלכה בעניין בע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל, פד"י סב (1) 601, מונעת מתן פיצוי שכזה, במקרה בו יש לתיתו, "לא אוכל לפסוק לפיה".

     

    במקרה כאן, לא נטען וממילא לא הוכחה כי הופרה חובת תום הלב של המנוחה – למעשה טענות נתבע 2, בדבר תקינות צוואת המנוחה מיום 28/04/2010, מאיינות, מִנֵּיהּ וּבֵיהּ, טענה לחוסר תום לב בעריכת צוואה מאוחרת לצוואה מיום 22/02/1977.

     

    יתר־על־כן, עתירת נתבע 2 בסיכומיו, כי בהיעדר השבה כדעת המיעוט הנ"ל (כאמור דעת המיעוט נוגעת לפיצוי ולא השבה כטענת נתבע 2), על החלק של עִזבון המנוח שבעִזבון המנוחה יש להחיל חלוקה על פי דין, נוגעת, כפי שצוין לעיל בהתייחס לסעיף 42, להיקף העִזבון.

     

    לא זו אף זו אלא שלא הוכח כי הצוואה היא צוואה הדדית;

    ראשית, נתבע 2 לא הגיש את הצוואה כחלק מתיק מוצגיו כך שהצוואה לא הוגשה כראיה;

    שנית, גם אם נרפא את הפגם ונעיין בצוואה כפי שצורפה על ידי התובע לתגובתו להתנגדות, נגלה כי לא צוין בה שמדובר בצוואה הדדית;

    שלישית, גם הנתבע 2 גילה דעתו כי אין מדובר בצוואה הדדית, הרי נתבע 2 סומך ידיו על צוואת המנוחה מיום 28/04/2010;

    רביעית וזה העיקר, גם אם צוואת המנוחה מיום 22/02/1977 היא צוואה הדדית, הצוואה נערכה טרם תיקון מספר 12 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 כך שלא חלות עליה הוראות סעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 בדְבר מגבלות שינויהּ / ביטולהּ באין בצוואה עצמה הוראה שכזו או באין ראיה לכוונה משותפת אחרת של המצווים. ראו בע"מ 7884/23 פלוני נ' פלונית, סעיפים 31, 37, 43 לפסה"ד מיום 10/09/2024. לא זו אף זו אלא שהצוואה עצמה, מונה שני סעיפי הורשה, האחד, הנחלת עִזבון המנוחה כולו למנוח והשני, הוראת יורש במקום יורש (בהתאם לסעיף 41 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965), שלפיה, אם המנוח ילך לעולמו לפני המנוחה, ינחלו התובע ונתבע 2 את העִזבון בחלקים שווים. משמעות הדבר כי המנוחה רשאית הייתה לשנות צוואתה. ראו בע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל, פד"י סב (1) 601, ולא חלים לא סעיפים 42 או 8א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.

     

28. בשולי פסה"ד אציין כי תיק מוצגי נתבע 2 כלל תמלילי שיחות, מדובר בתמלילים של חלק משיחות שהם ערוכים ולא התמלאו התנאים להגשתם. נתבע 2 אישר כי מדובר בתמלילים חלקיים וערוכים. ראו עמוד 14 שורות 16-26 והצדדים טענו לעניין זה, בעמוד 17 שורה 32. הגם שבפועל כל התמלילים ממילא אין בהם לתמוך בטענות הצדדים, הרי שמצאתי כי נוכח עריכתם, ובהעדר התנאים כנדרש להגשתם, לא ניתן להסתמך עליהם.

     

29. לסיכום;

    בהליך ת"ע 59159-01-21 ההתנגדות נדחית;

    בהליך ת"ע 58994-01-21 התובענה למתן צו קיום לצוואה מתקבלת.

     

    נתבע 2 ישלם לתובע הוצאות ההליך: האגרה ששולמה לפי קבלות, שכר המומחית ששילם לפי קבלות וסך 3,500 ₪ ועבור שכר טרחת עו"ד סך 24,000 ₪.

     

    מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.

    ניתן היום, י"ג אייר תשפ"ה, 11 מאי 2025, בהעדר הצדדים.