פס"ד הדוחה בקשה להכרה באישה כידועה בציבור היורשת את המנוח

השאלה במחלוקת לפניי הינה האם התובעת היתה ידועה בציבור של המנוח, באופן שמקנה לה מחצית הזכויות בעיזבונו, כאמור בהוראות סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה").

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1.א.בצהרי יום 19/04/2021 אותרה גופתו של המנוח, אשר שלח יד בנפשו, בביתו.

ב. ברקע הדברים, ידוע כי המנוח עלה לבדו מרוסיה בשנת 1992 לאחר שהתגורר בעבר עם גרושתו ובנו היחיד בארה"ב.

ג. המנוח הוא רופא וטרינר שקיבל את הרישיון הווטרינרי שלו בישראל בשנת 1992 ופתח קליניקה פרטית בעיר אשדוד.

ד. לאחר פטירת המנוח, הגישה התובעת (לנוחיות ההליך תיקרא: "האישה") ביום 21/05/2021 בקשה למתן צו ירושה לעיזבון המנוח בטענה כי היתה בת זוגו של המנוח בעת פטירתו.

ה. ביום 13/06/2021 הגיש התובע (להלן: "הבן") בקשה למתן צו ירושה כיורש יחיד לעיזבון המנוח בציינו בבקשה, כי למנוח לא היתה בת זוג בעת פטירתו.

ו.שני הצדדים הגישו התנגדויות לבקשות לצווי הירושה של הצד שכנגד וההכרעה במסגרת פסק הדין תינתן בארבעת ההליכים שבכותרת במאוחד.

ז. לתיק צורפו מסמכים רבים וראיות אין ספור על ידי שני הצדדים ובמסגרתם ביקשו לשכנע את בית המשפט בדבר אופי הקשר בין האישה לבין המנוח.

ח.בין לבין הוגשה תביעת אביו של המנוח (להלן: "האב") בתיק 40177-04-22, שם עתר לחייב עיזבון המנוח בסך של 1,574,375 ₪ בטענה כי הילווה לבנו המנוח כספים רבים במהלך חייו. בתיק התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקר האב ועדים נוספים. בסופו של יום לאחר דיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישלם העיזבון לאב סך של 130,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. בשולי הדברים יצוין כי באי כח הצדדים בתיק שלפניי מונו כמנהלי עיזבון לעיזבון המנוח.

2.טענות האישה

א.האישה הגישה ביום 26/05/2021 בקשה למתן צו ירושה לפיו היא היתה ידועה בציבור של המנוח. עוד ציינה בבקשה לצו ירושה כי למנוח בן יחיד.

ב.בכתב ההתנגדות טענה כי היא והמנוח הכירו כבר בשנת 2006; נוצרה ביניהם מערכת יחסים רומנטית, שהתפתחה לזוגיות כאשר עבר לגור בביתה בשנת 2007 ומאז לא נפרדו, על אף שהחליפו מספר דירות. בין היתר עברו בשנת 2008 לדירה שכורה ברחוב כ' באשדוד בה התגוררו שנה. בשנת 2008 רכש המנוח 'על הנייר' הדירה ברחוב א' באשקלון (להלן: "הדירה"). בשנת 2009 שכרו דירה ברחוב ד' באשדוד ובה התגוררו עד שעברו לגור בדירה, אז רכשו יחדיו ריהוט וציוד חדש עבור הדירה היא בחרה הציוד, ניהלה מו"מ עם המוכרים ונכחה בעת הגעת המתקינים. ביום 26/04/2011 עברו בני הזוג להתגורר בדירה בה התגוררו עד פטירת המנוח.

ג.האישה והמנוח ניהלו חיי זוגיות שלמים, הופיעו כבני זוג, ביקרו יחד באירועים משפחתיים ובילויים, אירחו בביתם המשותף חברים ומשפחה וטיילו יחד בארץ ובחו"ל.

ד.המנוח היה מעורב בחייה ובחיי ילדיה. לאישה בת חולה בנפשה, שאושפזה במוסדות לבריאות הנפש. לבת יש בן יליד 2018 שהיא סייעה רבות בגידולו והמנוח לקח חלק פעיל בטיפול בו.

ה.המנוח הציע לה למסד את היחסים ביניהם וכבר בתחילת חייהם המשותפים ב- 2007 הביא לה סט עגילים וטבעת, בה ביקש לראות כטבעת נישואין. היא קיבלה ההצעה במובנה הרחב, אולם סרבה למסד היחסים, בראש ובראשונה מתוך השקפתה שמוסד הנישואין הרישמי חסר חשיבות. בני הזוג ניהלו מערכת יחסים כלכלית לפי העיקרון 'שלי שלך- שלך שלי' ללא כל הפרדה או חלוקה. הם איחדו כל משאביהם ונשאו יחד בכל הוצאות מחייתם-כלכלה, שכ"ד ואחזקת דירה, רכשו יחד רכוש וכל אחד תרם כמיטב יכולתו ללא התחשבנות. בשנת 2016 החליפו בני הזוג את הרכב המשפחתי שנרכש ע"ש המנוח ושימש את משק הבית המשותף. הצדדים נסעו בו יחדיו למקום עבודתם באשדוד. לאחר פטירת המנוח שילמה את יתרת ההלוואה שנותרה לתשלום עבור הרכב בסך של 5,900 ₪.

ו.בשנת 2019 רכשו בני הזוג נכס מסחרי בעיר בו התכוונו לפתוח מסעדה אולם בעקבות הקורונה העסק לא נפתח וצבר חובות.

ז.בנסיבות אלו, טענה כי היא ידועה בציבור של המנוח הזכאית לרשת עיזבונו בהתאם להוראות הקבועות בחוק הירושה.

3. טענות הבן

א.הוא הבן היחיד של המנוח. האישה ואביו לא היו ידועים בציבור ולא התקיימה ביניהם חזקת שיתוף. אביו המנוח גר במשך תקופה בקליניקה בה עבד, בחדרון קטן

בתקופה שהאישה טוענת כי גרו יחד ולאחר מכן התגורר בדירתו באשקלון. הוא שילם את כל הוצאות הבית לבד כאשר האישה לא השתתפה בתשלומים הללו.

ב. מוכחש כי המנוח והאישה גרו יחדיו וניהלו משק בית משותף. נטל ההוכחה חל על האישה. אביו המנוח הכיר את האישה דרך קבוצת חברים והיא אינה יותר מחברה קרובה בלבד.

ג.האב המנוח נפטר בגיל צעיר לאחר שהתאבד.

ד.האישה צרפה הרבה מסמכים ותמונות שיכולים כל סוגי האנשים תחת כל הגדרה לצרף. אין לראות במתנה שהמנוח הביא לאישה כהצעת נישואין, מאחר ואינה סימן לבקשת נישואין, מה גם שלא ברור אם התקבלה מתנה כזו אצל האישה. לחילופין,ככל שהציע, די בסירוב להינשא בכדי להעיד על אי קיום יחסים ורומן ביניהם.

ה.בתקופה בה מצבה של בתה היה לא יציב, סייע לה המנוח ואין ללמוד מכך שהיה בן זוגה.

ו.האישה לא היתה חברה בפייסבוק של המנוח, לא הגיבה לפוסט יום ההולדת שלו.אין כל מסמך המעיד על ניהול משותף ואין בקבלות שצירפה בכדי להעיד על קיומה של חזקת שיתוף. לא נוהלה קופה משותפת בינה לבין המנוח. הרכב נרכש על ידי המנוח ואין בתשלום סך של 5,900 ₪ על ידי האישה לאחר פטירתו, בכדי להעיד על זכותה בו. דירת המגורים נרכשה על ידי המנוח בלבד. כך גם הנכס המסחרי. היא מעולם לא נרשמה כמתגוררת עם המנוח בדירתו ברשומה מוסדית.

ז.דירת המנוח נקנתה על ידו בלבד, ללא שקל מכספה של האישה וחזקה שלא ניהלו משק בית משותף. היא לא נשאה בהפסדי המנוח או בהוצאות מחייו, אין מאמץ משותף ואין קופה משותפת.

ח.האישה מנסה לנצל את צו הירושה לטובתה, למרות שהיא לא ידועה בציבור ולא ראוי לתת לה לעשות כן. משכך, יש לדחות בקשתה לקבלת חלקה בעיזבון כידועה בציבור של המנוח.

4. דיון והכרעה

מוסד ה'ידועים בציבור' נועד להעניק לבני זוג החיים חיי משפחה ללא נישואין את מירב הזכויות והחובות הנובעות מחיי נישואין, בינם לבין עצמם ובינם לבין צדדים שלישיים.

כאמור לעיל, האישה טוענת כי היתה בת זוגו של המנוח בעת פטירתו כידועה בציבור על אף שלא היו נשואים זה לזו. אם כן, תביעתה מושתתת על הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, לפיו: "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את נשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אליו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

משכך, כעולה מהסעיף לעיל, נדרשים שלושה תנאים מצטברים לצורך הכרה בבן זוג של אדם שנפטר כידוע בציבור: קיום חיי משפחה; ניהול משק בית משותף וההיעדר קשר נישואין עם אדם אחר לשני בני הזוג.

בפסיקה נקבע כי בני זוג יוכרו כידועים בציבור כאשר התכוונו לקיים מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות שונות ולהכיל על עצמם את כל החובות והזכויות הנובעות מדיני הנישואין (ראו, רע"א 5096/21, פלוני נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 35, פורסם ביום 15/12/2021).

עוד נקבע כי קו התפר להכרה במערכת יחסים כמערכת יחסים של ידועים בציבור הינו בנקודת הזמן שבני הזוג הביעו רצונם להחיל על מערכת היחסים שלהם את החובות והזכויות של חיי הנישואין ומיקומו של קו תפר זה יילמד מנסיבות כל מקרה ומקרה (ראו, רע"א 3323/23 שלמה חברה לביטוח נ' פלוני ואח', פורסם במאגרים המשפטיים ביום 06/05/2024)

כן נקבע כי תנאי הסף של 'חיי משפחה' ו'ניהול משק בית משותף' הם תנאים מהותיים (ראו ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פ"ד נו (3), 683) לצורך הכרה בבני זוג כידועים בציבור.

בהתייחס לתנאי הראשון, קיום חיי משפחה, נקבע בפסיקה כי התנאי הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל לאשתו המושתתים על אותו יחס של קרבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה (ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד (1)עמוד 619.

 אשר לתנאי השני, נקבע בפסיקה כי ניהול משק בית משותף, אינו סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, קשר מקובל בין איש ואישה הדבקים זה בזה בקשר של גורל חיים (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פ"ד לט, עמודים 692-693).

 עוד נקבע בפסיקה כי "המבחן שמציב סעיף 55, הוא מבחן גמיש; אין לקבוע לו כללים נוקשים, ויציקת תוכן תעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה" (ראו ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג (1) 431).

תנאים נוספים שנקבעו בחוק הינם כי הצדדים אינם נשואים זה לזה ובשעת מותם לא היו נשואים לאחר.

5.אם כן, מקום בו לא עיגנו בני זוג את מערכת היחסים ביניהם, אם בהסכם או בנישואין, על בית המשפט להתחקות אחר כוונותיהם. כן נפסק כי על בני הזוג לקיים התנאים בתקופה הסמוכה למועד בו נפטר אחד מהם ובהיעדר התקיימות התנאים סמוך לפטירה, לא יוכר הנותר בחיים כידוע בציבור (ראו ע"א 714/88 ניצה שנצר נ' יובל ריבלין פ"ד מח (2) 089).

6.כך נקבע כי הנטל להוכיח קיום יחסים הדומים לקשר הנישואים בסמוך לפטירה רובץ על הטוען למעמד של ידוע בציבור, בהתאם לכלל של 'המוציא מחברו עליו הראייה' (ראו ע"א 714/88 ניצה שנצר נ' יובל ריבלין, כמפורט לעיל).

7. הואיל והכרה בבני זוג כידועים בציבור הינה, בין היתר, בעלת משמעויות משפטיות באופן שיש בו בכדי להשפיע על זכויות וחובת הצדדים, על בית משפט להיזהר בטרם יכיר בבני זוג ככאלו, במיוחד מקום בו בחרו לחיות בזוגיות ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר הנישואין (ראו דברי כב' השופט רובינשטיין בע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים, פסקאות ב-ג עמודים 18-19 לפסק הדין, פורסם ביום 31/08/2008).

8.כך גם נקבע כי במסגרת ההתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להחיל עליהם החובות והזכויות הנובעות מחיי הנישואין, יש ליתן משקל למניעים שבגינם החליטו לחיות ללא נישואין וזאת על מנת שהתוצאה המשפטית של החלת חובות וזכויות תשקף את כוונת בני הזוג ביחס לקשר הזוגי ביניהם מבלי לכבול את בני הזוג למחויבות שלא התכוונו ליטול על עצמם (ראו דברי כב' השופטת וילנר ברע"א 3323/23 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני ואח', פורסם ביום 06/05/2024 במאגרים משפטיים).

9.כן נקבע בפסק הדין לעיל, שכאשר הימנעות בני הזוג מנישואים נובעת מחוסר רצון או חוסר יכולת להינשא במסגרת הדין הדתי, ראוי להקל בעוצמת הראיות הנדרשת לשם הכרה בהם כידועים בציבור (ראו פסק הדין לעיל, פיסקה 13), אולם במקרה כזה, יש צורך בקשר סיבתי בין העובדה שבני הזוג מנועי חיתון או שאינם מעוניינים להינשא לבין הימנעותם להינשא (פיסקה 14).

10. מקום שלא הוכח קשר סיבתי שכזה, אין להקל בעוצמת הראיות הנדרשות להוכחת היותם של בני הזוג ידועים בציבור.

11. האם הוצגו די ראיות כדי להוכיח שבני הזוג היו ידועים בציבור?

כאמור לעיל, ברע"א 5096/21 נקבע כי הכרה בבני זוג כידועים בציבור תתבסס על ראיות המלמדות על כוונת הצדדים להחיל החובות והזכויות הנלמדות מחיי הנישואין ולפיכך, יש לבחון האם בני הזוג קיימו משק בית משותף וניהלו חיי משפחה.

12. בתזכיר חוק הירושה שפורסם הוצע לקבוע כי חיי משפחה במשק בית משותף שלוש שנים מקימים חזקת 'בני זוג' לצורך חוק הירושה. יוער כי פרופ' שחר ליפשיץ מבקר עמדה זו ובמאמרו סבר כי יש לקבוע תקופת סף מינימום של חיים משותפים במשך שנתיים לצורך היכללות בהגדרה של בני זוג לצורך דיני הירושה (ראו מאמרו, מיהו בן זוג: הערות להגדרת בן זוג בהצעת חוק הירושה, עמודים 19-20, פורום עיוני משפט מו (תשפ"ב). משכך, יש לבחון תחילה האם בני הזוג התגוררו יחד.

האם הוכח כי בני הזוג התגוררו יחד

13.האישה טענה כי מספטמבר 2007 החלו בני הזוג לחיות יחד. כך חיו לטענתה תחילה בדירתה השכורה ברחוב ש' באשדוד, אח"כ עברו באפריל 2008 לדירה שכורה ברחוב כ' באשדוד ובאפריל 2009 שכרו דירה ברחוב ד' באשדוד, בה התגוררו עד שהמנוח קנה הדירה באשקלון בשנת 2011 אז עברו להתגורר בה.

לטענתה, בני הזוג לא ייחסו משמעות לרישום כתובת המגורים במרשם האוכלוסין ולכן, על אף שהשכירות ברחוב ד' באשדוד הסתיימה ב- 2011, בפועל היתה רשומה כמתגוררת בה עד שנת 2017.

14.מנגד, טענו בני משפחת המנוח כי באותן שנים המנוח התגורר בקליניקה שלו באשדוד. בתצהירו טען העד י.ס שהיה חברו הטוב של המנוח מזה כ- 57 שנים כי שנים רבות ביקר את המנוח בקליניקה וכל השנים הללו הוא התגורר בקליניקה לבד בקומה העליונה ואף היו לו בה מיטה,

 כלי אוכל ודברים נוספים הדרושים לניהול חיי היומיום וגירסה זו לא נסתרה בחקירתו.

15.עוד טענה האישה כי אכן בעת פטירת המנוח שהתה בביתה של בתה באשדוד, לשם הגיעה מספר ימים קודם לכן על מנת לסייע לבת בטיפול בבנה הקטן. עם זאת, לגישתה, הובאו די ראיות להוכחת העובדה שהיא והמנוח גרו יחד שנים רבות והוכח כי התגוררו בדירה בעשר שנים האחרונות. לתמיכה בטענותיה טענה כי ניתן ללמוד מכך מצריכת החשמל, עדות יו"ר ועד הבית, עדויות עדיה, העובדה כי עדכנה כתובת הדירה ככתובתה ברישומי מוסדות רבים כגון: קופת החולים, בנק, חברות סלולר, אינטרנט וכבלים, רישומי נסיעותיה ועוד.

16.מנגד, טען הבן כי דין טענות האישה להידחות. כך טען כי טענותיה לפיהן נהגה לצאת כל יום מדירת המנוח לעבודתה באשדוד נסתרה על ידי תדפיס נסיעות הרב קו שלה ממנו עולה כי לא היו נסיעות בשנים 2020-2021 וטענות האישה לפיהן בתקופה זו לא נסעה בגלל הסגרים נידחות שעה שלא הותר איסור על נסיעה באוטובוסים. עוד הוסיף כי ראיותיה נערכו לאחר פטירת המנוח לצורך ביסוס גרסתה ואין כל ראייה אובייקטיבית הבאה לתמוך בגרסה זו.

17. האישה צרפה הסכם שכירות לדירה ברחוב ד' באשדוד אותה שכרה לבדה כעולה מהסכם השכירות בתקופה שבין 22/04/2009-26/04/10 והסכם שכירות נוסף חתום על ידה בלבד שנערך בשנת 2010. כן צרפה הסכם רכישה של הדירה נשוא ההליך באשקלון, לפיו המנוח רכש הדירה לבדו ביום 02/06/2008.

18.אומר כבר עתה כי לא מצאתי כל הסבר מניח הדעת לטענת האישה לפיה בני הזוג התגוררו יחד, עברו יחדיו להתגורר בדירות שכורות ובפועל, לא נרשמו יחד כשוכרי הדירות. זאת ועוד, האישה טענה כי בני הזוג לא ייחסו משמעות גדולה לרישום במרשם האוכלוסין. על אף האמור, בחרה ב- 06/08/2027 לעדכן כתובתה לכתובת ברחוב XXX באשדוד ולא לכתובת המנוח באשקלון. כך גם במסמכי התאגיד מי אשקלון נרשם כי מספר הנפשות בדירה במהלך השנים היה נפש אחת, כאשר מתברר כי נתוני הצריכה שונו בשנת 2016 מארבע נפשות לנפש אחת.

19.אין כל היגיון בעובדה שהאישה מחד, טענה כי לא ייחסה חשיבות לרשום במירשם ומאידך, בחרה בשנת 2017 לעדכן כתובתה במרשם האוכלוסין לכתובת, שאינה כתובתו של המנוח. אומנם האישה טענה בתצהירה כי עשתה זאת מטעמים הקשורים לבתה, אלא שלא מצאתי כל הצדקה לכך בהיעדר נימוק ברור בעניין. כך גם בחרה לעדכן בתלושי השכר כתובת אחרת. עיון בתלושי השכר של האישה בעבודתה ב... מלמד כי בשנים 2018-2019 נרשמה כתובתה בכתובת ... באשדוד. עיון בתלושי השכר מחברת ... בע"מ בשנים 2017-2018 נרשם כי כתובתה הינה ברחוב ד' באשדוד.

20.אומנם בתדפיסי חברת 'יס' נרשם כי כתובת האישה הינה בדירה באשקלון. ברם, בחשבונית נרשם מען למשלוח הכתובת ברחוב כ' באשדוד. סביר כי לו אכן היתה האישה משלמת עבור הדירה באשקלון, לא היתה מבקשת לקבל דברי הדואר לכתובת אחרת באשדוד ומשכך, לא מצאתי מקום ליתן כל משקל לקבלות הללו.

בהתייחס לרישום בקופת החולים של האישה לפיה היא רשומה כמתגוררת בכתובתו של המנוח, לא מצאתי מקום ליתן משקל רב לאמור. עיון בדף תרופות למבוטח משנת 2010-2020 מלמד שעל אף שרוב התרופות של האישה נלקחו במהלך השנים הסמוכות לפטירת המנוח בסמוך לביתו, הרי שבחודשיים בסמוך לפטירתו בתקופה שבין 11/02/2021-16/04/2021 נטלה את תרופותיה בבית המרקחת הנמצא באשדוד ודי בכך בכדי להסיק כי לכל הפחות לא התגוררה עם המנוח בחודשיים האחרונים טרם פטירתו, שכן אחרת, סביר שהיתה קונה תרופותיה בבית המרקחת הסמוך לביתו.

21.לתיק הוגש תדפיס נסיעות רב קו וכן פלט נסיעות שהוגש על ידי הפרקליטות. מתדפיס הנסיעות שהוגש ביום 11/03/2025 עולה כי בשנת 2019 נסעה האישה למעלה ממאה נסיעות מאשקלון לאשדוד. בשנת 2020 נסעה 13 נסיעות בלבד ובשנת 2021 לא הוצגו נסיעות מאשקלון לאשדוד

בכלל. לטענת האישה בינואר 2020 הפסיקה לעבוד ומאז לא נדרשה עוד לנסוע בתחבורה ציבורית לאשדוד וכשנדרשה לנסוע לאשדוד נסעה עם המנוח, אלא שלא מצאתי כל ראייה שיש בה בכדי לתמוך בטענה זו ואין באישור ההעסקה שצרפה (ת/6), לפיו סיימה העסקתה ביום 07/01/2020 בכדי לתמוך בגרסתה לפיה מאז תום העסקתה, נסיעותיה לאשדוד מהדירה היו עם המנוח בלבד מה גם שטענה זו לא נתמכה בכל ראייה אחרת.

22.כך גם תמוה בעיני עד מאד כי האישה בחרה כל בוקר במהלך שנות העסקתה לעלות לאוטובוס בתחנה המרוחקת כ- 1.9 ק"מ מבית המנוח ולנסוע למקום עבודתה באשדוד. בעניין זה טען הבן כי אין זה הגיוני שאישה בת 60 תלך כל יום כחצי שעה על מנת להגיע לתחנת האוטובוס כאשר יש תחנה המצויה במרחק של 100 מ' מבית המנוח. אומנם טענה האישה כי בחרה כל בוקר ללכת לתחנה זו מאחר ולא היה אוטובוס מתאים מבחינת הלו"ז לנסיעה מהתחנה הקרובה לדירה למקום עבודתה, אלא שגרסה זו אינה מתיישבת עם גירסת העד, ראש ועד הבית בדירת המגורים. העד טען בתצהירו כי : "כמעט מדי בוקר בדרכי לנקודת איסוף של ההסעה שלי לעבודה פגשתי את האישה בתחנת האוטובוס הקרובה לבניין, לדבריה בדרכה לעבודה באשדוד" (ראו סעיף 6 לתצהירו מיום 04/12/22). אם כן, לא ברור כיצד ראש ועד הבית פגש את האישה מדי בוקר בתחנה הקרובה לדירה מקום בו טענה שהלכה כל בוקר ברגל לתחנה אחרת המרוחקת כ- 2 ק"מ מדירת המגורים. כך גם לא צרפה האישה כל ראייה בכדי לתמוך בהיגיון המצדיק הליכה בבוקר של כשני ק"מ מדירת המנוח, חרף העובדה שצרפה ראיות למכביר בכדי להצדיק גרסתה, ראיות כגון לוח זמנים של האוטובוסים השונים העוברים בתחנות.

בנסיבות אלו, אין בתדפיס הנסיעות בכדי לתמוך בגרסתה לפיה התגוררה עם המנוח בסמוך לפטירתו ובתקופה שקדמה לפטירה.

23.לא מצאתי רלוונטיות למועד בו אוכלסה הדירה אם ב-2011 כטענת האישה או ב- 2014 כטענת הבן. כך גם לא מצאתי רלוונטיות להיקף צריכת החשמל בדירת המנוח ואין בה בכדי לבסס מגורי האישה בדירה במועד פטירתו.

24.עדויות עדי האישה

מטעם האישה העידו מספר עדים. לטענת האישה המדובר בעדים חיצוניים, נטולי אינטרס אישי בהליך. בהתייחס לעדות ראש ועד הבית, כפי שציינתי קודם לכן, לא מצאתי מקום ליתן משקל רב לעדותו. אומנם ציין העד כי למיטב זכרונו בני הזוג החלו להתגורר יחד בדירה בשנת 2011 והאישה אף השתתפה באסיפות דיירים כנציגת הועד ולעיתים אף הביאה לו כספי הועד. ברם, עדותו לפיה פגש באישה כמעט מדי בוקר בתחנה הסמוכה לבניין, אינה מתיישבת עם העובדה שהאישה ציינה כי בחרה ללכת כל יום לתחנה הנמצאת במרחק של כשני ק"מ מדירת המנוח ומשם נסעה לעבודתה. כך גם עדותו לפיה ראה האישה מספר פעמים בדירת המנוח, אינה מבססת הטענה כי התגוררה בה.

התרשמתי כי אכן האישה שהתה לא מעט בדירת המנוח. אולם מכאן ועד הכרה בבני הזוג כידועים בציבור קיים מרחק לא מבוטל.

כך גם לא מצאתי מקום ליתן משקל רב לעדותה של העדה ק.י, שהצהירה כי הינה חברה קרובה של האישה.

25.אף עדותה של הגב' י.י מעלה תהיות רבות. העדה העידה כי עבדה בחברת הניהול המתחזקת את הבניין בו התגורר המנוח. אומנם העדה הצהירה כי האישה הגיעה אחת לחודשיים ושילמה במזומן את תשלומי התחזוקה עבור הבניין, אולם מאחר והמנוח היה בעל הדירה, הקבלות נרשמו על שמו. האישה צרפה אישור על תשלומי אחזקה בו ציינה חברת הניהול כי היא שילמה את תשלומי האחזקה עבור דירת המנוח. עם זאת, במהלך חקירת העדה, הסתבר שהעדה עברה להתגורר בבניין המנוח והוציאה האישור בדיעבד ולאחר פטירת המנוח ביום 03/03/22.

בחקירתה ציינה העדה כי יש לה זיכרון והיא זוכרת את כל הלקוחות (עמוד 17 לפרוטוקול דיון מיום 11/11/2024, שורות 21-22). ברם, שעה שהאישור הוצא בדיעבד ולאחר פטירת המנוח, אין ליתן לו כל משקל.

26.העדה ת.י העידה כי הכירה את המנוח והאישה. את האישה הכירה משנת 2011 עת נסעו יחד בקו האוטובוס מאשקלון לאשדוד ואף חזרו יחד באותו קו אוטובוס. מעדותה עולה כי שוחחה בנסיעות עם האישה על ענייני היומיום ומהשיחות הללו נודע לה כי היא אשת המנוח. עוד הוסיפה כי האישה דיברה על המנוח כעל בעלה, דאגה לו ואף לקחה לו אוכל לעבודה. ברם, מעדות העדה עולה כי בשנת 2017 הפסיקה לנסוע עם האישה (ראו עמוד 29, שורות 29- 30), כארבע שנים לפני פטירת המנוח.

27.כך גם לא מצאתי מקום ליתן משקל ל- ת/24, אישור המעסיק לפיו שולמו לאישה נסיעות מחוץ לאשדוד החל משנת 2011, שעה שהאישור הונפק ביום 06/02/2022, לאחר פטירת המנוח ושעה שאינו מתיישב עם אישורי השכר של האישה מהם עולה כי התגוררה באותה העת באשדוד.

28.יתר האסמכתאות הרבות שהוגשו על ידי האישה, כגון מסמכי חברת כאל, מסמכי הבנק, מסמכי האינטרנט ועוד, אינם מהווים רשומה מוסדית, ניתן לשנותם בהתאם לרצון המבקש ואין די בהם בכדי לבסס מגורים משותפים בתקופה הסמוכה לפטירת המנוח.

29.עיינתי גם בתדפיסי הסלולר שצורפו לתיק ביום 10/11/2024 מהם עולה כי המנוח והאישה שוחחו ביניהם פעמים רבות כטענתהאישה. עם זאת, עיון בתדפיסים שצורפו ביום 10/11/2024, מלמד שבמהלך התקופה שבין 26/01/2021-25/02/2021 מלמד כי רובן של השיחות לא עלו על 2-3 דקות וחלק לא מבוטל מהן עמד על מספר שניות בודדות. כך גם האישה לא צרפה פירוט שיחות בתקופה שבין 27/03/2021-12/04/2021 ומכך, הינני מסיקה שבתקופה זו, הסמוכה לפטירת המנוח, לא התנהלו ביניהם שיחות.

30.בנסיבות אלו, היקף השיחות, משך השיחות והעובדה שבתקופה סמוכה לפטירת המנוח לא התקיימו ביניהם שיחות, מחזקת דעתי שבתקופה הסמוכה לפטירתו, לא התגוררו בני הזוג יחד.

31.פטירת המנוח

מהמסמכים שצורפו לתיק בת/33, תיק משטרת ישראל ודו"ח אודות פטירתו ביום 19/04/2021 עולות העובדות הבאות:

א.ביום 19/04/2021 בשעה 13:56 התקבלה הודעת האישה במשטרת ישראל. מדו"ח המשטרה עולה כי דווח על חשש לחיי אדם. המודיעה ('האישה'- הערה שלי- ע.ג) מדווחת כי בעלה לא עונה לה הוא לא בעבודה. הבית נעול ולא נפתחת הדלת, הרכב בחוץ והיא חוששת לחייו.

ב.הדירה נפרצה על ידי כבאי ובסריקה בבית אותר המנוח כשהוא תלוי בממ"ד.

ג.מעדות האישה שנגבתה במקום האירוע על ידי השוטר שנכח במקום, בו ביום, עולה כי שהתה בבית בתה מספר ימים; ציינה כי שוחחה עם המנוח ערב קודם אז אמר שהוא דואג כי איןעבודה ואין פרנסה ובאותו יום לא ענה לה לטלפון כשהתקשרה כמה פעמים, אז הגיעה לדירה; ציינה שהדלת היתה נעולה מלמעלה וכשלא ענה, התקשרה למשטרה.

ד.האישה ציינה שראתה את המנוח לאחרונה לפני יום העצמאות (יובהר כי יום העצמאות באותה שנה היה ביום 14/04/2021, חמישה ימים לפני פטירת המנוח).

32.בדיון שהתקיים לפניי ביום 10/02/2022 הצהירה האישה כי לא הצליחה לפתוח את הדלת כי היא היתה סגורה מבפנים ואף ציינה שהיה לה מפתח לדירה בחזקתה (ראו עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 21-22). עוד ציינה בעדות זו כי לקחה מונית לדירה לאחר שהמנוח לא ענה לה.

33.אומר כבר עתה כי בניגוד לנטען, הטענה לפיה ביקשה להיכנס עם המפתח שהיה בחזקתה עלתה לראשונה בחקירתה של האישה ואין לה כל זכר בעדותה במשטרה. זאת ועוד, בחקירתה במשטרה העידה האישה כי התקשרה למנוח כמה פעמים וכשהגיעה לאשקלון התקשרה למשטרה. מעיון בפלט שיחות הטלפון ניתן ללמוד שהאישה התקשרה למשרדו של המנוח ב- 12:34 ו- 12:38. כך גם הטענה לפיה לקחה מונית מאשדוד לאשקלון כשהוא לא ענה לטלפון, אינה מוצאת זכר בעדותה במשטרה במועד מתן עדותה במשטרה ביום 19/04/21.

משכך, לא הוכח כי היה לאישה מפתח לדירה או כי נסעה לדירה במונית ואין ליתן משקל לעובדה שבדוחות המשטרה נרשמה האישה כאשתו ו/או בת זוגו של המנוח, מקום שמידע זה בא מפיה של האישה.

34.אין מחלוקת כי האישה היא זו שהזעיקה את המשטרה וכי האישה התגוררה לאחר פטירת המנוח בדירה. לטענת האישה, איש מבני משפחתו של המנוח לא מחה נגד מגוריה בבית ולא דרש שתתפנה.

לא מצאתי מקום ליתן משקל לעובדה זו. בנו היחיד של המנוח מתגורר בארה"ב. הוא הגיש כחודשיים לאחר פטירתו בקשה למתן צו ירושה וההליך שלפניי נפתח ב- 22/07/2021. אף אחות המנוח העידה כי בתחילה היו בני המשפחה בהלם מוחלט (ראו עמ' 16 לפרוטוקול מיום 19/03/2025, שורות 3-4). טענות בעניין מגוריה של האישה בדירה עלו כבר בדיון הראשון שהתקיים בתיק ביום 10/02/2022, אז נקבע כי האישה תשלם מחצית מדמי שימוש ראויים עבור מגוריה בדירה, באי כח הצדדים מונו כמנהלי עיזבון ומשכך, לא ניתן לומר כי הבן ויתר בדרך כלשהי על זכויותיו בדירה.

35.עדי הנתבע

אחות המנוח העידה כי אחיה המנוח אמר לה תמיד שיש לו כמה ידידות כמו האישה ואף העידה כי אמר שעוד לא נולדה האישה שיהיה עמה בזוגיות (עמ' 19, שורות 5-7). כן העידה כי המנוח הביא פעם אחת את האישה אליה לדירה. בעדותה ציינה כי הקשר עם אחיה המנוח היה טוב. האישה ניהלה את משק ביתו של המנוח, היא ידידה שלו ומבשלת לו.

בעדות בעלה של האחות, (חתנה של אם המנוח) לו הושמעה במהלך הדיון בו נחקר, הקלטת אמו המנוחה של המנוח עולה כי האם נשמעה אומרת בברכה : "יום הולדת של החתן של... וכלתי, האישה...". האישה ביקשה לבסס על כך בין היתר, את מהות הקשר שלה עם המנוח, כידועים בציבור.

הבן העיד באנגלית ומעדותו עולה כי הקשר עם אביו היה מינורי. בעדותו ציין כי שוחח עם אביו פעם בשנה (עמוד 25 לפרוטוקול מיום 19/03/2025, שורות1-2).

חברתו הקרובה של המנוח הצהירה שהכירה המנוח מעל חמישים שנה, מאז שהיו בגן הילדים וכי הם למדו יחד עוד באוקראינה. עוד ציינה שהקליניקה של המנוח סמוכה לביתה וכמעט כל יום ביקרה המנוח. לגישתה המנוח התגורר בקליניקה מספר שנים, סיפר שהוא בודד ומעולם לא הזכיר האישה כבת זוגו או כידועה בציבור שלו. בעדותה העידה כי פגשה את האישה פעמיים בחייה, פעם אחת ביום ההולדת של אבי המנוח ופעם אחת בלוויה שלו. העדה העידה בהגינותה כי היא והמנוח לא נכנסו אחד לחיים של השני.

בעדות אבי המנוח טען כי המנוח גר לבד והוא ידע שגר לבד. עוד העיד האב כי שאל את המנוח על כך מאחר ורצה לדעת זאת בתור אביו. לעמדתו, לבנו המנוח היו מספר חברות. אכן, האב העיד כי הבן המנוח הביאאת האישה לאירוע משפחתי ואמר שזו חברה שלו ביום הולדתו ה- 75 של האב ולמעשה פגש באישה פעם או פעמיים בסך הכל.

אם כן, אין מחלוקת כי בנו של המנוח לא היה בקשר קרוב עמו, אולם התרשמתי כי היה קשר קרוב בין אבי המנוח למנוח ובין אחות המנוח עמו וזאת בניגוד לטענת האישה לפיה לא היו קרובים אליו. אכן, כטענת האישה, בני המשפחה בעלי אינטרס והוא למנוע העברת מחצית העיזבון אליה, אולם נוכח היעדרו של קשר חם בין המנוח לבנו ובהיעדר הוכחה על קיומו של קשר הדוק בין הדודה לאחיינה או בין הסב לנכדו המתגורר בארה"ב, לא מצאתי מקום ליתן משקל רב לכך. עדות אבי המנוח היתה אותנטית. האב, אדם מבוגר, התייפח על מותו של בנו בטרם עת. האב העיד כי סייע לבנו, דאג לו, נתן לו כסף רב, הציע לו לקנות דירה (כאמור לעיל, האב אף הגיש תביעה כנגד עיזבון הבן המנוח). משכך, עדיפה גרסתו לפיה בנו חי לבד.

36.עדות האישה

בעדותה העידה האישה כי היתה עם המנוח 14 שנה. ברם, בעדותה ציינה שאין לה תיעוד של ימי הולדת . אין לה תיעוד של מתנות שקיבלה מהמנוח (למעט העגילים שעל אוזניה- עמוד 20 לפרוטוקול מיום 11/11/2024, שורה 9). אין לה תיעוד על קיומם של חגים משותפים. אין לה תיעוד על חופשות משותפות, למעט מספר תמונות בנוגע לקיומן של חופשות משותפות, העידה כי היו יחד באילת בשנת 2007 וביחס לשנת 2019, יש לה תמונות משותפות איתו (עמוד 21 לפרוטוקול מיום 11/11/2024).

האישה הציגה 22 תמונות עם המנוח ממכלול השנים הנטענות כשנות חיים משותפות יחד. האישה אף העידה כי לא היה שיתוף בנכסי בני הזוג; לא היו להם פיקדונות או חסכונות משותפים; האישה לא הצליחה להוכיח כי שילמה אי פעם חשמל או ארנונה בדירת המנוח; היא העידה כי לא היתה מוטבת של המנוח בקרנות הפנסיה; לא היתה להם קרן השתלמות משותפת; לא היתה להם פוליסת ביטוח חיים ו/או ביטוח כלשהו משותף; לא היה להם ביטוח משותף לדירה; האישה העידה כי לא הגישה תביעה לביטוח לאומי לקבלת ביטוח שארים בגין המנוח; היא והמנוח לא נטלו הלוואות משותפות יחד מהבנק; לה ולמנוח לא היה כרטיס אשראי משותף; לא היו להם נכסים משותפים; לא היו להם שיקים משותפים (ראו עמודים 21-23 לפרוטוקול מיום 11/11/2024).

37.זאת ועוד, מעדותה של האישה עולה כי המנוח רכש בתקופה בה לכאורה התגורר עם האישה, דירה נוספת עם אישה אחרת. בעדותה העידה כי המנוח קנה את הדירה בשנת 2014 כדי להשכיר לאותה אישה את הדירה. איני מוצאת כל היגיון לרכוש דירה נוספת עם אישה אחרת בעודו מנהל לכאורה משק בית משותף עם האישה. האישה העידה שידעה על כך מאבי המנוח וזה ביקש ממנה שלא לומר על כך דבר למנוח (עמוד 23, שורות 18-24). האישה אף לא ידעה להעיד על טיב מערכת היחסים של המנוח עם האחרת הנוספת עמה קנה דירה נוספת.

האישה אף העידה שהיא והמנוח לא ערכו הסכם ממון, לא כתבו צוואה משותפת, לא היתה להם חבילת טלפון משותפת והם גם היו בקופות חולים שונות.

38.אם כן, ממכלול העדויות שלפניי, לא התרשמתי כי היה שיתוף כלשהו בין המנוח לבין האישה. לא התרשמתי כי יש בעדי האישה בכדי לתמוך בטענת ניהול משק בית משותף ואין בעובדה שאנשים ראו אותה בביתו בכדי לסייע בכך. האישה עצמה העידה כי לא התנהל בין בני הזוג כל שיתוף כלכלי ולראייה במהלך תקופת החיים המשותפת לכאורה, רכש דירה עם אישה אחרת שהקשר בינה לבין המנוח לא הובהר דיו במסגרת ההליך.

טענות האישה לפיהן המנוח הציע לה נישואין, לא הוכחו ואף אינן רלוונטיות אף אם הייתי מקבלת טענה זו בהיעדר ראיות לניהול משק בית משותף. כך גם אין בטענה לפיה המנוח הציג

אותה בפני חברים ובני משפחה כאשתו בכדי להניח דעתי שאכן ראה בה ככזו. לא הוכח שהמנוח אימץ את נכדה של האישה ובילוי עמו, אין בו בכדי להעיד על האמור, לרבות צילומן של מספר תמונות משותפות, אין בו בכדי להעיד על היותם של בני הזוג ידועים בציבור.

39.אכן הוכח שהאישה נכחה באירוע יום הולדתו של אבי המנוח ואף נכחה במספר אירועים נוספים, אלא שאף בכך אין די בכדי לבסס השתלבות במשפחה המורחבת שעה שלמעט מספר אירועים מצומצמים לא הוכח שנכחה באירועים משפחתיים של המנוח.

40.דחייה מחמת השתק שיפוטי

בסיכומיו טען הבן כי יש לדחות ההליך מחמת השתק שיפוטי. לטענתו במהלך השנים האישה היתה רשומה ומוכרת לרשויות כאלמנה ללא בן זוג, קיבלה הטבות על כך וכעת טוענת ההיפך. מנגד, טענה האישה כי מעולם לא נתבקשה להצהיר אודות מעמדה ולא הגישה כל הצהרה בעניין ולכל היותר המדובר בהימנעות מלדווח על שינוי המצב המשפחתי.

איני מקבלת את הטענה. האישה בניגוד לטענותיה בסיכומיה, הצהירה על עצמה כאלמנה. כך ניתן ללמוד מטפסי ה- 106 שהגישה במקום עבודתה למס הכנסה וכך דיווחה למעסיקה. אם כן די באמור בכדי להוות ראייה לפיה האישה הצהירה על עצמה כאלמנה גם אם לא הוכח כי הצהירה באופן מפורש כי אין לה ידוע בציבור.

בעניין זה כבר נקבע בפסיקה כי טענת ההשתק השיפוטי נועדה בין היתר למנוע מצב בו אדם מבקש לאחר שקיבל טובת הנאה בהליך ראשון, לקבל טובת הנאה גם בהליך השני באמצעות העלאת טענה עובדתית סותרת (ראו בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה מגדל העמק נ' מבני תעשייה בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים ביום 04/05/2015). עוד נקבע שם כי: "אין מניעה להרחיב את דוקטרינת ההשתק השיפוטי גם להליכים מחוץ לבית המשפט (כגון דיווח לרשויות המס או הליך מינהלי)".

משכך ובניגוד לטענת האישה, די בדיווח כוזב לכאורה למס הכנסה בכדי להוות השתק שיפוטי ואין בעובדה שלא הוצגה לפניי הצהרה פוזיטיבית בכדי להצדיק ההצהרה.

מהמסמכים שצורפו מהמוסד לביטוח לאומי והוגשו לתיק בית המשפט ביום 01/12/2022 מתברר כי האישה קיבלה קיצבת שארים כאלמנתו של בעלה מחודש 01/2006. עוד עולה מהמסמכים כי במאי 2022 הופסק תשלום קצבת שארים בשל אי המצאת טופס מצב משפחתי שנשלח אליה להשלים וכי לא הוגשה בקשה מטעמה להכרתה כידועה בציבור של המנוח.

בנוסף, התברר כי במהלך השנים 2007-2022 קיבלה האישה למעלה מ- 273,000 ₪ בגין קצבת שארים עבור בעלה המנוח מהמוסד לביטוח לאומי והתשלום הופסק כאמור בסמוך לתחילת ההליכים לפניי לאחר שלא החזירה למוסד לביטוח לאומי את טופס ההצהרה על עידכון מצב משפחתי במסגרתו נדרשה להצהיר אם גרה עם בן זוג אם לאו.

אומנם לא הוצגו לפניי ראיות לכך אולם סביר שהאישה נדרשה למלא טופס כאמור כל שנה ותמוה שדווקא בסמוך לתחילת ההליך בחרה האישה שלא למלא עוד את הטפסים בהם מצהירה אם יש לה בן זוג אם לאו והפסיקה לקבל קיצבת שארים ואין לי אלא להניח שבחרה לעשות כן במודע, מקום בו הגישה תביעה זו לזכות בהכרה כידועה בציבור ולזכות בחלקה בעיזבון המנוח.

41.ראיות וטענות נוספות

עוד התברר כי המנוח והאישה לא היו חברים ברשת הפייסבוק על אף שעשו שימוש בה. לא הוצגו בפניי תכתובות בין בני הזוג במהלך תקופת החיים המשותפת, למעט תכתובת אחת מיום 11/04/2021 בה אמרה למנוח שחשה ברע וביקשה ממנו להביא לה מעיל. אומנם האישה ביקשה לבסס בתכתובת זו את העובדה שהתגוררה עם המנוח, אלא שאין לקבל זאת. סביר שבני זוג החיים יחד יתכתבו ביניהם יותר מפעם אחת במהלך 14 שנות חיים משותפות. כאמור, חוזי השכירות שהוצגו על ידי האישה אף במהלך שנות החיים המשותפות לכאורה, אינם כוללים את המנוח כשוכר בדירה.

אף טענת האישה, לפיה מגרסת חוקר הבן עולה כי לא התגוררה בבית בתה ונוכח האמור, היכן התגוררה אם לא יחד עם המנוח, אין בה בכדי לסייע לאישה. הנטל המוטל על האישה הוא להוכיח כי חיה והתגוררה עם המנוח עד מועד פטירתו ואין די בעובדה שהוכח כי לא התגוררה באותה העת בדירת ביתה.

42.מסקנה

מכל המקובץ התרשמתי כי לא הוכח שהאישה היתה ידועה בציבור של המנוח בעת פטירתו. האישה הגישה מאות עמודים של ראיות. מכל מכלול הראיות שהוצגו לפניי לא התרשמתי שהאישה והמנוח ניהלו משק בית משותף. האישה צרפה לא מעט ראיות שנוצרו לאחר פטירת המנוח. כך צרפה ראיות בדבר רישום כתובת המנוח בפנקס השיקים שלה אלא שמדובר בשיק מפנקס שהונפק רק ביום 15/02/2022 (ראו ת/19 לתצהירה), צרפה אסמכתא על תשלומי ועד בית שנערכה לאחר פטירת המנוח ולא מצאתי בכל מאות עמודי הראיות שצורפו על ידה, ראייה אחת המעידה על ניהול חיי משק בית משותפים.

המנוח שילם חשבונות ביתו בעצמו. לא הוכח כי בחודשים האחרונים לפני פטירתו נסעה מתחנת אוטובוס סמוך לביתו. זאת ועוד, למעט נסיעה אחת לחו"ל, לא הוכח כי בני הזוג נסעו יחד לחו"ל, האישה בעצמה העידה כי היתה פעמיים בלבד עם המנוח בחופשות משותפות. מספר ביקורים אצל בני משפחת המנוח, אין בהם בכדי לבסס קיומם של חיים משותפים וניהול משק בית משותף. כאמור, לא מצאתי אף מקום לקבל עדות עדיה ואף אם הייתי מקבלת עדותם, אין באמור בכדי להעיד על ניהול משק בית משותף וקיומם של חיים משותפים. לא הוכח כי האישה התגוררה עם המנוח סמוך לפטירתו. כך גם קיים לאישה השתק שיפוטי מלטעון כי הינה ידועה בציבור של המנוח שעה שקיבלה בזכות הצהרתה כאלמנה קצבת שארים העולה על 273,000 ₪.

יתר טענות וראיות האישה לא מצאתי בהן ממש.

מכל המקובץ, לא הוכח כי האישה התגוררה עם המנוח סמוך לפטירתו, לא הוכח כי ניהלו חיי משפחה במשק בית משותף ולא הוכח כי במהלך תקופת היכרותם, ביקשו המנוח והאישה להחיל עליהם את החובות והזכויות הנובעות מדיני הנישואין.

אשא על כן, נקבע בזאת כי האישה לא הצליחה להרים הנטל לפיו היא והמנוח היו ידועים בציבור בעת פטירתו.

43.התוצאה

משלא עלה בידי האישה להרים הנטל לפיו היתה ידועה בציבור של המנוח בעת פטירתו, נידחית בקשתה למתן צו ירושה לפיו היא זכאית למחצית עיזבונו מתוקף היותה הידועה בציבור של המנוח. עוד נידחית בקשת ההתנגדות שהגישה לבקשת הבן למתן צו ירושה ומתקבלות התנגדות הבן למתן צו הירושה שהוגש על ידי האישה ובקשתו למתן צו ירושה לפיו הוא היורש היחיד של עיזבון המנוח.

נוכח האמור, יגיש ב"כ הבן תוך שבעה ימים צו ירושה לחתימתי.

44.סוף דבר

משהתקבלו בקשות הבן ונדחו בקשות האישה, מצאתי מקום לחייב האישה בהוצאות ההליך. בשים לב להיקף המסמכים והבקשות הרב שהוגשו על ידה במסגרת ההליך, חלקם הרב ללא הצדקה ונוכח הימשכות ההליך, מצאתי מקום לחייב האישה בהוצאות ההליך בסך של 80,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

פסק הדין מסיים את כל ההליכים שבכותרת.

המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק-הדין לב"כ הצדדים ולסרוק את פסק-הדין בכלל ההליכים שבכותרת.

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ו, 15 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.