הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום חמור, שעניינו, גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין אי מתן זכות קדימה בעת פניה שמאלה בצומת ונהיגה בחוסר זהירות, עבירות על תקנות 64(א)(2) ו-21(ג) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.8.23, בשעה 12:30 לערך, נהג הנאשם במונית בתל אביב,
ברחוב סולומון, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו בצומת עם רחוב הנגב, פנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לרוכב אופניים חשמליים, שנסע בשביל אופניים ברחוב סולומון, ממול לכיוון נסיעת הנאשם, חסם דרכו וכלי הרכב התנגשו.
כתוצאה מהתאונה, נחבל המעורב חבלות של ממש, כמפורט בסעיף 4 לעובדות כתב האישום – מספר שברים, לרבות שבר מרוסק שהצריך ניתוח וקיבוע ונזקק לתקופת אשפוז ושיקום.
ביום 30.9.24, הודה הנאשם באחריותו לגרם התאונה שבנדון, הורשע ולבקשת בא כוחו, בהסכמת המאשימה, תוך הצהרה כי אין בכך כדי לחייבה לעניין עמדתה העונשית בתיק, נשלח אל שירות המבחן, שהתבקש ליתן תסקיר לעונש בעניינו וכן, להמליץ לגבי עונש מאסר בעבודות שירות.
במקביל, הופנה הנאשם אל הממונה על עבודות השירות, אשר מצא כי הוא כשיר לעונש מאסר כאמור.
בתסקיר, פורטו בקצרה נסיבותיו האישיות של הנאשם וקצינת המבחן מצאה כי מחד, הנאשם מתקשה לקחת אחריות על רשלנותו, אך מאידך, הוא נעדר עבר פלילי, מכיר בנזק שנגרם לנפגע ומצר עליו.
לסיכום, המליץ שירות המבחן על עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות וצו מבחן למשך שנה, שיאפשר לנאשם להשתלב בהליך טיפולי.
ביום 13.5.25, טענו הצדדים לעונש, כמפורט בפרוטוקול.
המאשימה הגישה אישור מביטוח לאומי, לפיו, נקבעה למעורב נכות זמנית בשיעור של 100% ( האישור תקף עד ליום 30.4.24 – ש.ק.) ולא הוגשו מסמכים נוספים. כמו כן, נטען כי המעורב שהה 3 חודשים בשיקום ונאלץ להתנייד באמצעות כיסא גלגלים והוא סובל עדיין מכאבים רבים ותחושת נימול ביד ימין. לדבריה, המעורב לא הביע רצון להגיע לדיון וכן, מסר כי אין לו עמדה עונשית.
בתמצית, הפנתה ב"כ המאשימה למספר פסקי דין, לעברו התעבורתי של הנאשם וחובת הזהירות המוגברת לה הוא נדרש כנהג מונית וטענה לעונש של מאסר בן 9 חודשים, שירוצה בעבודות שירות, פסילה בפועל שלא תפחת מ-24 חודשים, מאסר מותנה, פסילה מותנית, קנס כספי ופיצוי לנפגע.
ב"כ הנאשם מצדו, טען כי רשלנותו של הנאשם הייתה נמוכה, שכן נסע במהירות איטית ביותר והייתה רשלנות תורמת של המעורב. עוד נטען, כי הנאשם הודה ולקח אחריות למיוחס לו, הוא אב ומפרנס ל-7 ילדים וזקוק לרישיונו וסובל ממחלות שונות, לגביהן, הוגש אישור רפואי. לסיכום, ביקש הסנגור כי בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה יטיל על הנאשם פסילה קצרה, עבודות לתועלת הציבור וצו מבחן.
הנאשם עצמו, שהיה נסער ולא חש בטוב לאורך הדיון, ביקש כי בית המשפט יתחשב בכך שהוא חולה סכרת, סובל מפריצות דיסק בגב ומתפרנס מנהיגה. עוד מסר הנאשם, כי הוא מסיע את אביו לבית החולים פעמיים בשבוע ושלושה מילדיו הם סטודנטים באוניברסיטה.
דיון והכרעה
הנאשם נותן את הדין על גרם תאונת דרכים על חבלות של ממש, כאשר מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין וכפי שנקבע בע"פ 2918/13 דבס נגד מדינת ישראל:
בית המשפט נדרש לקיים בחינה תלת-שלבית לצורך גזירת העונש: בשלב הראשון עליו לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי-אובייקטיבי. לשם כך עליו להתחשב בארבעה שיקולים: (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; ו-(4) הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט לחוק (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין). בשלב השני נדרש בית המשפט לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם ומצדיקים לסטות מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40ד ו-40ה לחוק (סעיף 40ג(ב) לחוק). ככל שלא מצא בית המשפט להעדיף שיקולי שיקום או הגנה על הציבור, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, שבגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע.... בעוד שהשלב הראשון משקף אמת מידה נורמטיבית-אובייקטיבית, שני השלבים האחרים מביאים בחשבון את מאפייניו הסובייקטיביים-אישיים של הנאשם".
הערך החברתי ומידת הפגיעה
הערך החברתי שנפגע, כתוצאה מנהיגתו חסרת הזהירות של הנאשם, הנו הערך של שמירה על שלמות גופו ובטחונו של אדם, ערך אותו מצווה כל פרט בחברה לשמר ולקדש.
ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל, נאמר: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים...לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".
לאור נסיבות קרות התאונה, כמתואר בכתב האישום, אני סבורה כי רשלנותו של הנאשם הייתה ברמה נמוכה עד בינונית ובוודאי שלא ברמה גבוהה, כפי שטענה ב"כ המאשימה ולראיה, המאשימה עצמה בחרה לייחס לנאשם נהיגה בחוסר זהירות בלבד ולא נהיגה בקלות ראש.
נוכח חומרת החבלות הגופניות שנגרמו להולך הרגל, כמתואר בכתב האישום ובשים לב לכך שהמעורב בחר שלא להעיד בדבר מצבו נכון להיום וכי הוגש רק מסמך אחד, שאף הוא לא היה בתוקף וכן לכך שהנאשם הנו נהג רכב ציבורי, החב בחובת זהירות מוגברת כלפי ציבור עוברי הדרך, מצאתי כי הפגיעה בערך המוגן, הנה בעוצמה בינונית.
מדיניות הענישה הנהוגה
סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, קובע עונש פסילת מינימום של 3 חודשים, בתאונת דרכים בה נגרמו חבלות של ממש, כאשר לחומרת הרשלנות, טיב החבלות והשלכותיהן על חיי הנפגעים, תהיה השפעה על תקופת הפסילה, מעבר לתקופת המינימום.
להלן התייחסותי לפסקי הדין אליהם התייחסה ב"כ המאשימה:
רע"פ 8588/16 משה נגד מדינת ישראל: כתב האישום ייחס לנאשם שם רשלנות ברמה של נהיגה בקלות ראש, הנאשם נהג במהירות העולה משמעותית על המהירות המותרת במקום ולא נטל אחריות לגרם התאונה.
עפ"ת 39036-11-21 סרחאן נגד מדינת ישראל: כתב האישום ייחס לנאשם שם רשלנות ברמה של החבלה שנגרמה למעורב הייתה חמורה באופן משמעותי מאשר במקרה שבפני, שכן, רגלו של המעורב נקטעה. כמו כן, הנאשם שם לא נטל אחריות לגרם התאונה ונקבע כי רשלנותו הייתה ברמה גבוהה.
לגבי הגשת פסיקה, נאמר בע"פ 39563-08-14 אברהם רפאל נ' מדינת ישראל: "הפסיקה, כדרכה של פסיקה, הפוך בה והפוך בה דכולא בה, פסיקה מחמירה לצד פסיקה מקלה", כל מקרה לנסיבותיו וכפי שנאמר- " ממילא, מלאכה זו של קביעת המתחם היא אינה בגדר פעולה אריתמטית "המבוססת על נוסחאות מתמטיות מדויקות, ויש להתיר לבית המשפט מרחב מסוים של גמישות, כל עוד מצויה החלטתו במתחם הסבירות" (ע"פ 200/13 ברמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 17 (5.2.2014)".
כאמור לעיל, לא נטען ובוודאי שלא הוכח, כי למעורב נגרמה נכות צמיתה ברמה כלשהי.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם את נסיבות התאונה ותוצאותיה, ינוע בין מאסר מותנה ועבודות לתועלת הציבור ועד מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, על דרך של עבודות שירות, פסילה בפועל לתקופה שבין 6 חודשים ל-18 חודשים, פסילה מותנית, קנס כספי ופיצוי למעורב.
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
הנאשם נוהג משנת 1989, עברו התעבורתי מכביד וכולל 70 הרשעות קודמות, אם כי ללא תאונות דרכים קודמות. בין הרשעותיו, עבירות בטיחותיות רבות כגון – נהיגה במהירות מופרזת, שימוש בטלפון נייד, נהיגה בחוסר זהירות, אי ציות לתמרורים שונים ועוד.
הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום, נטל אחריות לגרם התאונה ולחבלה שגרם למעורב ונסיבותיו האישיות פורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן.
המלצת שירות המבחן, אינה מחייבת את בית המשפט, כקבוע בפסיקה, אך נוכח מכלול הנסיבות המפורטות לעיל, אני סבורה כי יש ברכיבי הענישה שהציע שירות המבחן, כדי להלום את המקרה שבנדון, זאת בנוסף לרכיבים של פסילה בפועל, פסילה מותנית, מאסר מותנה ופיצוי סמלי לנפגע בתאונה.
לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
1.קנס בסך 1600 ₪ או 16 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם לא יאוחר מ – 4.9.25 וזאת על פי אחת האפשרויות להלן ובחלוף 72 שעות לפחות ממועד גזר הדין: באמצעות כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגביה, www.eca.gov.il או במוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 0732055000 או במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום)
הנאשם מוזהר כי אי תשלום במועד ולו של אחד השוברים, יוביל לתוספת ריבית פיגורים וככלל, בית המשפט לא ייעתר לבקשות לביטול ריבית הפיגורים, למעט במקרים חריגים.
2.פסילה בפועל למשך 11 חודשים.
רישיון הנהיגה יופקד לא יאוחר מיום 6.7.25, בשעה 10:00.
על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע לעיל. היה ולא יפקיד רישיונו – ייחשב הנאשם כמי שנוהג בזמן פסילה ולא יחל מנין הפסילה.
3.פסילה למשך 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
4. אני דנה את הנאשם ל-4 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
המאסר יחול על עבירות של נהיגה בזמן פסילה וגרם תאונות דרכים עם חבלות של ממש.
5. הנאשם יבצע עבודת לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות, על פי התוכנית שגיבש עבורו שירות המבחן.
6. על פי הסמכות הנתונה לי בסעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, אני קובעת כי הנאשם יהיה בפיקוח שירות המבחן לתקופה של 12 חודשים מהיום.
הוסבר לנאשם כי היה ולא יעמוד בצו השל"צ ו/או בצו המבחן, יש בסמכות בית המשפט להפקיעם ולהטיל עליו עונשים אחרים כחלופה.
7. הנאשם ישלם לנפגע בתאונה, אלמוני, ת.ז XXX, פיצוי סמלי בסך 5000 ₪.
הפיצוי ישולם לא יאוחר מ – 4.8.25 וזאת על פי אחת האפשרויות להלן ובחלוף 72 שעות לפחות ממועד גזר הדין: באמצעות כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגביה, www.eca.gov.il או במוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 0732055000 או במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום)
הנאשם מוזהר כי אי תשלום במועד, יוביל לתוספת ריבית פיגורים וככלל, בית המשפט לא ייעתר לבקשות לביטול ריבית הפיגורים, למעט במקרים חריגים.
המזכירות תעביר עותק הפרוטוקול אל שירות המבחן.
הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.
ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ה, 04 יוני 2025, במעמד הנוכחים.
