מדינת ישראל נ' פלוני

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש, בגין אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, הרי שביום 8.12.24, בשעה 15:30 לערך, נהג הנאשם באופנוע בהרצליה, ברחוב מנחם בגין, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם מחלף העלייה מכביש 20 מכיוון דרום, לא ציית לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, המשיך בנסיעה, חסם דרכו של רוכב אופנוע מעורב, שנסע אותה עת בכביש העלייה מהמחלף האמור ומימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם, בחסות האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעתו ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו המעורב חבלות של ממש, כמפורט בסעיף 5 לעובדות כתב האישום, הנאשם נחבל חבלה של ממש שעניינה שבר בשורש כף היד וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

ביום 3.11.25, כפר הנאשם באחריותו לגרם התאונה שבנדון והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

פרשת התביעה

מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים:

עד תביעה מספר 1 – י' ו', הרוכב המעורב, מטעמו הוגשו מסמכים רפואיים, שסומנו ת/1

עד תביעה מספר 2 – עומר רומנו, עד ראיה לתאונה

עד תביעה מספר 3 –רס"ב כפיר נסים, בוחן תאונות דרכים, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:

ת/2 – תעודת עובד ציבור, ת/3 – לוח תצלומים + דיסק תמונות, ת/4 – דוח ביקור במקום, ת/5 – הודעת נאשם, ת/6 – מזכר התייחסות לתוכנית רמזורים, ת/7 – סקיצה, ת/8 – תכנית רמזורים, ת/9 – מזכר מיום 28.1.25, ת/10 – מזכר מיום 30.1.25, ת/11 – מזכר מיום 9.1.25, ת/12 – דו"ח מד"א

ת/13 – תע"צ תקינות רמזורים.

עד תביעה מספר 4 – רס"ר גל פיקמן, מטעמו הוגש דו"ח פעולה, שסומן ת/14 ותמונות שצילם בזירת התאונה, שסומנו ת/15.

כמו כן, הוגשו בהסכמה המסמכים הבאים:

ת/16 – דוח פעולה של המתנדב נמרוד שוורץ, ת/17 - תע"צ תוכנית רמזורים, ת/18 - מסמכים רפואיים של המעורב.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותם של עדי התביעה והראיות שהוגשו:

הנאשם נהג באופנוע, כמפורט לעיל.

עד תביעה מספר 1 העיד כי אינו זוכר את התאונה, למעט העובדה כי עמד, בנתיב הימני מבין שני הנתיבים לפניה שמאלה, כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום ברמזור, המתין לאור ירוק וכאשר האור התחלף, החל בנסיעה.

העד תיאר את מצבו הרפואי לאחר התאונה – ניתוחים לצורך השתלת פלטות וברגים, כאבים על בסיס יומיומי, תקופת אשפוז בבית לוינשטיין ולאחריה, אשפוז יום ו-100 % נכות זמנית שנקבעו לו, בשלב זה, עד יולי 2026. לדבריו, לא חזר לעבודה בהיקף מלא כעורך דין ובעברו עסק בספורט אתגרי וכיום, אין באפשרותו לעשות זאת וכמו כן, אין באפשרותו לחזור לתפקידו כמתנדב ביחידת בילוש כפר סבא

בחקירתו הנגדית השיב העד כי אינו זוכר אם עמד לפני קו העצירה או לאחריו וכן, אינו זוכר איפה בצומת ארעה התאונה.

העד נשאל והשיב כי החל בנסיעה מיד עם התחלפות האור ברמזור לירוק ולא ראה שום דבר בכניסתו לצומת, אך אינו זוכר אם הביט שמאלה.

העד נשאל כיצד זה לא זכר דבר במועד התאונה ורק כאשר מסר עדות במשטרה, ידע לומר היכן עמד בצומת ומה היה צבע האור ברמזור כאשר נכנס לצומת והשיב כי הוא זוכר שהמתין לאור ירוק ואז נכנס.

עוד נשאל העד לגבי טענתו בחקירה כי שוטרת מסרה לו שיש עד ראיה שראה את הנאשם נכנס לצומת באור צהוב והשיב כי היה שוטר שדיבר עם אשתו מיד לאחר התאונה, אך אינו יודע /זוכר מה נאמר לה באותה שיחה.

העד עומת עם הטענה כי המתין מעבר לקו העצירה ונכנס לצומת מיד כאשר דלק האור הצהוב, במקביל לאדום ולפני שהתחלף לירוק, לא הביט שמאלה לראות אם יש כלי רכב ואז נפגע והעד השיב כי אינו זוכר, אבל בטוח שחיכה לאור ירוק ואין מצב שהתחיל לנסוע באור צהוב.

עד תביעה מספר 2, נסע בכיוון נסיעת הנאשם ומאחוריו והבחין באופנוע של הנאשם ובאופנוע נוסף בנסיעתם לקראת הצומת ובהאצה של הנאשם, ממרחק של כ-30 מטרים לפני הצומת, בשלב בו הרמזור החל להבהב. בשלב זה, הבחין העד באופנוע בו נהג המעורב, כאשר הוא נכנס לתוך הצומת ואף כי הנאשם ניסה לחמוק ממנו, כלי הרכב התנגשו. לגרסת העד, הוא הבחין ברכב לבן שנכנס לצומת, בכיוון נסיעת המעורב.

בחקירתו הנגדית, אישר העד כי הבחין ברכב המעורב מתחיל בנסיעה מהנתיב השמאלי ביותר.

העד נשאל לגבי ציון משתנה של המרחק ממנו הבחין ברכב הנאשם והשיב כי מדובר בכמה שלבים וכי בשלב בו הבחין ברמזור בכיוון נסיעתו מתחיל להבהב, היה רכבו שלו במרחק של כ-30 מטרים מהצומת והנאשם המשיך בנסיעה, תוך האצה.

העד נשאל לגבי גרסתו במשטרה, שם מסר כי הנאשם נכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום ברמזור ואישר כי אינו יכול לומר זאת בוודאות.

העד אישר כי שוחח עם המעורב, כשבועיים לאחר התאונה, לאחר שעד תביעה מספר 4, קישר ביניהם טלפונית והשיב כי אינו זוכר אם מסר את הודעתו במשטרה לפני השיחה או לאחריה.

העד נשאל מדוע מסר לראשונה רק בבית המשפט על רכב נוסף שנכנס לצומת, מכיוון נסיעת המעורב והשיב כי הוא זוכר זאת בבירור וכן מסר כי האופנוע נכנס לצומת לפני אותו רכב.

עד תביעה מספר 4, רס"ר גל פיקמן, העיד כי הגיע לזירת התאונה בהיותו מתנדב ולפני שגויס לשירות, ערך דו"ח פעולה וצילם תמונות.

העד נחקר והשיב כי נקלע לזירת התאונה במהלך סיור, שם פגש בע"ת 2 ותיעד את דבריו בדו"ח הפעולה.

העד נשאל מה המשמעות של "כתום מלא מאוד" והשיב כי אין מונח כזה, אבל זה מה שהעד אמר לו.

העד נשאל והשיב כי הייתה לו היכרות מוקדמת עם ע"ת 3, במשך כ- 5 שנים, עובר לתאונה ולאחר התאונה, העד יצר עמו קשר טלפוני וביקש את מספר טלפון של המעורב, אך העד סירב והסכים רק לקשר ביניהם טלפונית וכך עשה, בחלוף פרק זמן שאינו זוכר מה היה.

העד אישר כי לא קיבל אישור מגורם משטרתי כלשהו לשיחה שבנדון ולא ערך כל מזכר בנושא, אך טען כי השיחה נסבה רק אודות מצבו הרפואי של המעורב ולא על התאונה עצמה, אך בהמשך, אישר כי שמע את השיחה רק מהצד של ע"ת 3, שהיה לידו.

העד נשאל מדוע בחר לקשר בין השניים, במקום לדווח לע"ת 3 על מצבו הרפואי של המעורב והשיב כי זה היה חשוב לע"ת 3.

העד נשאל ולא ידע לומר היכן היה מקום האימפקט בצומת.

עד תביעה מספר 3, בוחן התנועה, ערך את עבודת הבוחנות בתיק, כמפורט במסמכים שהוגשו מטעמו.

העד בדק ומצא כי מצלמה שהייתה מוצבת בצומת, לא פנתה לכיוון זירת התאונה, קבע כי אין אור ירוק משותף לנאשם ולמעורב וכן, קבע כי כאשר האור הירוק בכיוון נסיעת הנאשם מסתיים, האור הירוק בכיוון נסיעת המעורב נדלק אחרי 5 שניות .

העד ניסה לאתר עדי ראיה לתאונה, אך ללא הצלחה.

העד נחקר והשיב כי הגיע לזירת התאונה ב-3.1.25, לאחר שהתיק הועבר לטיפולו, צילם תמונות וקבע כי שדה הראיה בכיוון נסיעת הנאשם פתוח ל-50 מטרים.

ב- ת/16, תיעד המתנדב נמרוד שוורץ את פרטי כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה.

בהודעתו במשטרה, ת/5, מסר הנאשם כי נהג באופנוע במסגרת עבודתו כשליח וכאשר הגיע לצומת שבנדון, דלק אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו והוא המשיך בנסיעה רצופה, עד שהמעורב, שלטענתו נכנס באור אדום, חסם דרכו והם התנגשו.

הנאשם נשאל והשיב כי ראה אור ירוק ברמזור הרחוק, כאשר נכנס לצומת ואילו בכיוון נסיעת המעורב, הוא היה היחיד שעבר את כלי הרכב ונכנס לצומת.

הנאשם מסר פרטיו של עד ראיה לתאונה, אך כעולה ממזכרים בתיק, העד סירב למסור עדות.

בסיכומיו, טען ב"כ המאשימה, כי הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם נכנס לצומת באור אדום, לכל הפחות באור צהוב, חסם את דרכו של האופנוע המעורב אשר נסע כדין באור ירוק וגרם לתאונת הדרכים ותוצאותיה.

התובע התייחס לעדותם של ע"ת 1 ו-2 וטען כי ע"ת 2 הנו עד "ניטראלי לחלוטין, ללא אינטרס בתוצאות ההליך" וכי מעדותם עולה כי המעורב המתין כי האור יתחלף לירוק ואז נכנס לצומת ואילו הנאשם, האיץ ממרחק, כאשר ראה שהרמזור מהבהב וכאמור, נכנס לצומת באור אדום או צהוב.

לגבי הבוחן, נטען כי הוא גבה את גרסת הנאשם, ערך סקיצה של מקום התאונה, לוח תצלומים, תוכנית רמזורים, תע"צ תקינות רמזורים וקבע כי חד משמעית לא היה ירוק משותף בין כיווני הנסיעה של הנאשם והמעורב ולכן, אם למעורב היה אור ירוק אז לנאשם היה בהכרח אור אדום או לכל הפחות, צהוב. לפיכך המליץ הבוחן על הגשת כתב אישום כנגד הנאשם.

לגבי עדותו של ע"ת 4, נטען כי פעל בכוונה לגשר בין הצדדים ומתוך אזרחות טובה.

באשר לנאשם, טען התובע כי התגלו סתירות מהותיות בין עדותו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט, לגבי האור שדלק ברמזור כאשר נכנס לצומת.

פרשת ההגנה

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד והוגשה הודעתו של ע"ת 2 במשטרה, שסומנה נ/1.

להלן גרסת ההגנה, כעולה מעדות הנאשם בבית המשפט:

הנאשם העיד כי נסע במהירות נמוכה, 65 קמ"ש, בנתיב הימני ומקביל אליו, בנתיב השמאלי, נסע עוד שליח של וולט.

לדבריו, כאשר היה במרחק של כמטר מהרמזור, האור הבהב וכך נכנס לצומת.

לטענתו, המעורב גלש והתקדם משמאל לכלי הרכב שעמדו, כך שעמד כשהגלגל הקדמי של האופנוע, נמצא מעבר לקו העצירה וכאשר התחיל בכניסה לצומת, האופנוע של הנאשם כבר היה קרוב והם התנגשו.

לטענת הנאשם, אם אכן דלק אור ירוק בכיוון נסיעת המעורב, היו כלי רכב נוספים שהיו נכנסים לצומת והם היו פוגעים בנאשם ואכן, המעורב היה היחיד שנכנס .

הנאשם העיד כי לא יכול היה לעצור כאשר הגיע לצומת, שכן, היה מתהפך עם האופנוע וחזר על כך שנכנס לצומת באור מהבהב.

בחקירתו הנגדית, נשאל הנאשם והשיב כי אינו מכיר את עד הראיה שאת פרטיו מסר לבוחן, אבל הוא ניסה ליצור עמו קשר, ללא הצלחה.

הנאשם הכחיש את גרסת ע"ת 2, לפיה, האיץ ממרחק כאשר ראה שהאור ברמזור מהבהב והשיב כי גם העד עצמו נכנס אתו לצומת וממילא, מדובר בעד ש"עושה פגישות עם שוטרים ומדבר עם הנפגע".

הנאשם נשאל והשיב כי הבחין ממרחק של 2-3 מטרים, כי ברמזור בכיוון נסיעתו, האור הירוק החל להבהב.

ב- נ/1, מסר ע"ת 2 כי הנאשם החל להאיץ כאשר האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעתם החל להבהב וכאשר חצה את קו העצירה, דלק כבר אור אדום ברמזור.

בסיכומיה, טענה ב"כ הנאשם כי העד הנוסף דרש מהנאשם לשלם לו עבור עדותו, אך הנאשם סירב לעשות כן ולכן, העד לא מסר עדות.

בנודע לע"ת 2, טענה כי אמינותו, מהימנותו והניטרליות שלו, מוטלים בספק ויש לתת להם משקל נמוך, הן בשל העובדה כי לא ציין כי הייתה לו הכרות מוקדמת עם ע"ת 4 הן בשל העובדה כי מסר מספר גרסאות - לשוטר בשטח מסר כי הנאשם עבר בחסות האור הכתום ואילו בחקירתו במשטרה מסר ברישא, כי הנאשם עבר בחסות האור האדום, אך בסיפא, מסר כי ההתנגשות הייתה באור מהבהב, משמע ירוק מהבהב, שהוא הצבע היחיד שמהבהב ברמזור.

בהמשך, נטען כי העד סתר עצמו לגבי מרחקים.

בנוגע למעורב, נטען כי גם למהימנותו ואמינותו יש לתת משקל נמוך, שכן, אף הוא סתר עצמו וטען כי אינו זוכר כיצד קרת התאונה, אך בגרסה מאוחרת, טען שהוא זוכר היטב.

עוד טענה ב"כ הנאשם, כי המעורב העיד בבית המשפט כי לא שוחח מעולם עם ע"ת 2 וזאת בניגוד מוחלט לגרסתם של ע"ת 2 ושל ע"ת 4.

המעורב העיד כי נסע בנתיב הימני ואילו ע"ת 2 והנאשם, העידו כי נסע בנתיב השמאלי.

לשיטת ב"כ הנאשם, לו האור ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם היה מתחלף לירוק, הוא לא היה היחיד שנכנס לצומת ואין ליתן כל משקל לגרסתו הכבושה של ע"ת 2, לגבי רכב נוסף שנכנס במקביל למעורב.

לעניין עדותו של בוחן התנועה, נטען כי לא יצא לשטח, בזמן אמת ולכן, אף כי מדובר בתאונת דרכים עם חבלות של ממש, לא נאספו ממצאים בזירה.

ב"כ הנאשם אף טענה כי לא נבדקו מצלמות בצומת, אך הבוחן התייחס לכך ב- ת/2 וב-ת/4.

ב"כ הנאשם טענה כנגד האופן בו פעל ע"ת 4 בהקשר לתאונה – אי גביית גרסה ראשונית בשטח, יצירת קשר בין ע"ת 2 למעורב ולשיטתה, הדבר צריך להיזקף לחובת המאשימה.

לסיכום, טענה ב"כ הנאשם כי המאשימה לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה מי מהצדדים אחראי לתאונה ולכן, ביקשה לזכות את הנאשם.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר.

כאשר עסקינן בתאונת דרכים בגין אי ציות לאור אדום ברמזור בצומת, לא ניתן להכריע בדבר מצב האור ברמזור על סמך עדויות המעורבים בלבד ובית המשפט יזדקק לראיות נוספות, כגון עדי ראיה ניטראליים לתאונה או תיעוד מצולם מזמן התאונה.

לחילופין, ניתן להרשיע על סמך ראיות נסיבתיות, כאשר ההלכה היא כי - " תנאי לקביעת ממצא מרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות הוא כי אותו תהליך של הסקת מסקנות מוביל למסקנה הגיונית וסבירה אחת בלבד, המפלילה את הנאשם" - ראה ע"פ 2884/12 אופיר חביבה נגד מדינת ישראל .

במקרה שבפני, אין תיעוד מצולם, שכן מצלמות בצומת, לא היו מופנות לכיוון מיקום התאונה – ראה ת/ 2 ו-ת/4.

לגבי עדותו של ע"ת 2, עד הראיה לתאונה, תמימת דעים אני עם ב"כ הנאשם, כי לא ניתן לייחס משקל מכריע לעדותו ובוודאי שאין בה די כדי להרשיע את הנאשם במיוחס לו וזאת מהטעמים הבאים:

1. העד מסר מספר גרסאות סותרות לגבי המרחק ממנו הבחין בנאשם בפעם הראשונה ובהתאמה, לאור שדלק ברמזור בכיוון נסיעתם:

   1. בדו"ח הפעולה, ת/14, מסר כי הוא "היה רכב אחד מאחורי הרכב הפוגע" והנאשם נכנס לצומת ב"כתום מלא מאוד".

   2. בהודעתו במשטרה, נ/1, מסר, בשורות 6 עד 9, כי נסע מאחורי הנאשם, במרחק של כ-25 מטרים והבחין כי האור הירוק החל מהבהב ואז הופך לכתום וכאשר האור הפך לאדום, הנאשם חצה את קו העצירה.

   3. בשורות 11 עד 14, מסר כי היה במרחק של כ-15 עד 20 מטרים מהצומת ואילו הנאשם היה במרחק של כ- 10 מטרים ממנו, כאשר האור הירוק ברמזור החל להבהב והחל להאיץ, אך חצה את קו העצירה באור אדום – דהיינו, הנאשם היה במרחק של כ-5 מטרים, לערך, מקו העצירה כאשר האור הירוק ברמזור הבהב.

   4. בעדותו בבית המשפט, העיד, בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 11- 12, כי כאשר היו, הוא והנאשם, במרחק של כ- 30 מטרים מהצומת, החל האור הירוק ברמזור להבהב והנאשם האיץ, נכנס לצומת ואז, ארעה התאונה.

   5. בחקירתו הנגדית, מסר כי הבחין בנאשם בשלב בו האור הירוק הבהב וכאשר ארעה התאונה, ראה כי ברמזור דולק אור ירוק. בהמשך, בעמוד 10 לפרוטוקול, שורות 17-18, נשאל העד והשיב כי אינו יכול לומר בוודאות כי הנאשם נכנס לצומת באור אדום.

   6. עם זאת, טענת ב"כ הנאשם, בסיכומיה, לגבי סתירות בהודעתו במשטרה, אין בה ממש. העד מסר לאורך כל העדות כי הנאשם חצה את קו העצירה באור אדום וההתייחסות של הסנגורית לנאמר בשורה 11 אינה מתאימה לפיסוק של המשפטים, שכן, אחרי המילה "התנגשות" יש נקודה והמילים" כאשר הרמזור מהבהב" מתייחסות להמשך, המרחק בו היה העד מקו העצירה בשלב זה ולא להתנגשות עצמה. כמו כן, העד מסר כבר במשטרה, כי היו כלי רכב נוספים שנכנסו לצומת, בכיוון נסיעת המעורב – ראה שורות 25-27, כך שאין מדובר ב"עדות כבושה".

       

2. נוסף על סתירות אלה, העד לא דייק, בלשון המעטה, בתיאור הקשר שלו עם ע"ת 4, שמצדו העיד כי הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, כחמש שנים עובר לתאונה וכי היה לו את מספר הטלפון של ע"ת 2, כבר לפני התאונה ולא כפי שהעיד ע"ת 2.

3. העובדה כי ע"ת 4 קישר בין ע"ת 2 לבין המעורב, גם אם עשה זאת מטעמים אנושיים, מטילה צל על עדותו של העד ועל כלל ראיות המאשימה. יודגש, כי המעורב מסר כי אחד השוטרים בזירה שוחח עם אשתו, כך לדבריו ומסר לה מידע לגבי אופן התרחשות התאונה.

4. בנוגע לעדותו של המעורב עצמו, הרי שגם בגרסתו התגלו סתירות, שכן, מחד, טען כי אינו זוכר כיצד קרתה התאונה, אך מאידך, עמד על כך שנכנס לצומת לאחר שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו, התחלף לירוק. המעורב מסר כי נסע בנתיב הימני, אך הדבר עומד בסתירה לעדותו של ע"ת 2, שמסר כי המעורב נסע בנתיב השמאלי.

5. בראיות שהוגשו מטעם הבוחן, אין די כדי לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית נסיבתית להוכחת המיוחס לנאשם, שכן כל שניתן ללמוד מהן הוא כי לא היה אור ירוק משותף ברמזורים בכיוון נסיעת המעורב והנאשם ואילו יתר מסקנותיו של הבוחן, נסמכות למעשה על עדותו של ע"ת 2.

6. על פי תכנית הרמזורים, ת/6, ניתן לראות כי מופע האור הירוק בכיוון נסיעת הנאשם, מסתיים בשנייה 38 ועד שנייה 41 דולק אור צהוב ואילו מופע האור האדום –צהוב בכיוון נסיעת המעורב, מתחיל בשנייה 41 . דהיינו, גרסת הנאשם לפיה הספיק לחצות את קו העצירה באור ירוק מהבהב ואילו המעורב הקדים ונכנס לצומת, עוד בטרם דלק האור הירוק בכיוון נסיעתו ולפני כלי הרכב האחרים בכיוון נסיעתו, אינה בלתי סבירה.

7. הנאשם העיד עדות עקבית ומהימנה בבית המשפט, שלא נסתרה על ידי התובע ועמד על גרסתו, לפיה, נכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעתו דולק אור ירוק מהבהב והמעורב גלש לצד כלי הרכב והתקדם מימין להם, לתוך הצומת, כך שחסם את דרכו ובשל כך, ארעה התאונה.

    

   מכל האמור לעיל, מצאתי כי המאשימה לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה ולא הוכיחה את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר ולכן, אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.

    

    

    

   ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ו, 13 אפריל 2026, במעמד הצדדים.