פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). המחלוקת בין הצדדים עוסקת הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

רקע

1. התובע, יליד X.X.1974, הנהג והמחזיק ברכב שטח מ"ר XXX (להלן: "הרכב") נפגע בתאונה ביום 29.12.2019 במהלכה נקטע קטיעה מלאה הגליל הדיסטאלי באצבע 2 בידו השמאלית הדומיננטית. בהתאם לטענת התובע (בתמצית) במועד התאונה הוא ביקש לחבר וו גרירה לכננת חשמלית שהותקנה ברכב וכאשר הפעיל את הכננת על מנת למשוך את הכבל שלה החוצה, נמשך הכבל הפוך לכיוון פְנים ואצבעו נתפסה בכננת ונקטעה (להלן: "התאונה").

2. הנתבעת היא מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח חובה. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, בין היתר, כי התאונה לא מהווה "תאונת דרכים" כמובנה לפי החוק.

3. מומחה שמוּנה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה העריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% בגין קטיעה של הגליל המרוחק באצבע 2 בכף היד השמאלית וכן נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין צלקת רגישה במקצת למגע בגדם באצבע 2; מומחה שמוּנה מטעם בית המשפט בתחום הכאב העריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20% וכי יש חפיפה של נכות זו עם מחצית מהנכות שקבע מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה בעניין הצלקת המכאיבה.

4. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 15.7.2025 העיד בפניי התובע, חברו מר אלמוני וכן נחקרו שני המומחים שמונו מטעם בית המשפט והחוקר מטעם הנתבעת מר אליהו שדה.

5. להלן אדון תחילה בנסיבות קרות התאונה ובהמשך אבחן האם אותן נסיבות מקימות חבות בהתאם לחוק, אם לאו ובהתאמה אדון בסוגיית הנזק.

6. ההדגשות בפסק הדין אינן במקור.

    

   נסיבות התרחשות התאונה

7. התובע תאר בתצהיר מטעמו את נסיבות קרות התאונה כדלקמן: ביום 25.12.2019 התקין התובע לרכב, באמצעות יצרן מורשה, כננת גרירה חשמלית, על מנת שיוכל לגרור ולחלץ עצמו בשטח במידת הצורך. הכננת הותקנה בחלקו הקדמי של הרכב. בחזית הכננת ישנה לולאה מברזל אליה ניתן לחבר וו גרירה. הכננת חשמלית, מתחברת ישירות למצבר של הרכב ומופעלת באמצעות לחיצה על שלט (כפי שנראה בסרטון השחזור שצרף התובע ונמסר לחוקר מטעם הנתבעת).

8. ביום התאונה, קרי 4 ימים לאחר התקנת הכננת לרכב, תכנן התובע לצאת לטיול ג'יפים יחד עם בני משפחתו וחברו – מר אלמוני ובני משפחתו. התובע העיד כי בבוקר אותו יום, עובר ליציאה לטיול, הוא רצה לבדוק את תפקוד הכננת ולוודא שזו עובדת היטב, כך שבמידת הצורך יצליח לגרור ולחלץ את הרכב בשטח. לשם כך, ביקש התובע לבצע בדיקה המדמה גרירה. מאחר והכננת הייתה חדשה והותקנה ללא וו הגרירה, תחילה נדרש התובע לחבר את אותו וו גרירה ללולאה. לצורך ביצוע הפעולה נדרש התובע למשוך את כבל הכננת (אליו מחוברת הלולאה) מעט כלפי חוץ ולמעשה "להלביש" עליו את וו הגרירה. התובע משך מעט את הכבל בידו, אולם מאחר וזה לא השתחרר, חיבר התובע את השלט לכננת והפעיל אותה באמצעותו. מאחר והחיבור היה הפוך, במקום לשחרר את הכבל כלפי חוץ, נמשך בפתאומיות הכבל כלפי פְנים יחד עם אצבעו של התובע שנתפסה בכננת ונקטעה. התובע הצהיר כי אלמלא פגיעתו, הוא היה מושך את הכבל מיד, מחבר אותו לוו הגרירה ומבצע ניסיון גרירה במקום, כדי לבדוק את מוכנות הכננת (סעיפים 12-7 לתצהיר התובע; עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 13-1; סרטון השחזור).

9. עדות התובע אודות נסיבות התאונה נתמכה באופן משמעותי בעדות חברו, שכאמור נכח במועד התאונה (סעיפים 9-4 לתצהיר החבר; עמ' 18-13 לפרוטוקול).

10. הלכה למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות התרחשות התאונה. בישיבת ההוכחות הצהיר ב"כ הנתבעת מספר פעמים כי אין מחלוקת על אותן עובדות, הן מספר פעמים במהלך חקירתו של החבר (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 24; עמ' 9, ש' 17-16; עמ' 24, ש' 15, 21) והן במהלך חקירת חוקר הנתבעת כשציין: "אני לא חולק שהאירוע קרה, אני אומר עוד פעם לא חולק אני מקבל את התצהיר כראה וקדש" (עמ' 86 לפרוטוקול, ש' 5-2).

11. יחד עם זאת, בסיכומיה טענה הנתבעת לראשונה כי התובע הרחיב את חזית המחלוקת באופן אסור כאשר בתיאור האירוע בכתב התביעה ובתחשיב הנזק מטעמו לא אוזכר כי התובע רצה לבדוק את תפקודה של הכננת ולבצע פעולת גרירה ולעומת זאת, בתצהירו טען התובע גרסה שונה לפיה התאונה ארעה בעת שהוא התכוון לבדוק את תפקוד הכננת וגרסתו בדבר הכוונה לגרור את הרכב נולדה אך ורק במסגרת תצהירו ובכך שינה גרסה והוסיף פרטים על מנת שניתן יהיה לחשוב שמא מדובר בפעולת "גרירה".

12. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לקבל את טענות הנתבעת באשר להרחבת חזית אסורה. בכתב התביעה נטענה גרסת התובע באופן כללי ולאחר מכן, לאור העובדה שהנתבעת הכחישה בכתב ההגנה מטעמה כי מדובר בתאונת דרכים, הגיש התובע תצהיר נסיבות מפורט. בזמן אמת, קרי בישיבות קדם המשפט ובישיבת ההוכחות לא התנגדה הנתבעת לכך ולא טענה להרחבת חזית וכאמור, ב"כ הנתבעת הדגיש מספר פעמים כי אין מחלוקת לגבי העובדות שצוינו בתצהיר התובע וחברו. בכך נחשבת הנתבעת כמי שנתנה מכללא את הסכמתה להרחבת החזית הנטענת (רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נגד שמחה משטה (נבו 3.2.2013)).

13. לפיכך, מאחר ולמעשה בין הצדדים אין מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, אפנה לבחון האם התרחשות התאונה באותן נסיבות עולה כדי "תאונת דרכים" כמובנה בחוק.

     

    האם התאונה מהווה "תאונת דרכים", כמובנה בחוק

14. סעיף 1 לחוק קובע כי "בחוק זה – 'תאונת דרכים' – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף זה כדלקמן:

    "'שימוש ברכב מנועי' – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו,".

15. עיקר המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלה האם הפעולה שביצע התובע בעטיה התרחשה התאונה מהווה שימוש ברכב מנועי בהיותה פעולת "גרירה". מחד, התובעת סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. מאידך, הנתבעת סבורה כי פעולת התובע אינה מהווה "גרירה" כמשמעותה בחוק, אלא פעולת "הכנה לגרירה"; כי התובע נפגע בשלב מוקדם של חיבור וו הגרירה וכלל לא החל בפעולת הגרירה; כי הפסיקה צמצמה את הגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" בהתאם לחוק ובהתאמה, פגיעה בעת משיכת כבל הכננת לצורך התחלת הגרירה כבר לא מוכרת כיום כ"תאונת דרכים" מאחר ומדובר בפעולת לוואי שאינה מנויה בהגדרת החוק; וכי מאחר ולא בוצעה גרירה בפועל לא ניתן לראות בפעולה של חיבור וו הגרירה כחלק מפעולת הגרירה.

16. אקדים ואומר כי במחלוקת זו מצאתי לנכון לבכר את עמדת התובע. לאחר עיון בטענות הצדדים ובאסמכתאות אליהן הפנה כל אחד מהם, אני סבורה כי הפעולה שביצע התובע הינה חלק מפעולת ה"גרירה" של הרכב כמשמעותה בחוק וככזו היא מהווה פעולה אינטגרלית של הגרירה ולא רק פעולת הכנה לאותה גרירה. התובע החל בהפעלת הכננת לצורך שחרורו של הכבל וחיבורו לוו הגרירה על מנת שניתן יהיה לקשור את כבל הכננת לפני הגרירה הפיזית ולפיכך, מדובר באקט בלתי נפרד ונחוץ לשימוש המוּכר של פעולת הגרירה.

17. בדומה לענייננו, ברע"א 7509/98 כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(1) 250 נדונה תאונה שהתרחשה כאשר במסגרת משחק ניסו ילדים להפעיל כננת ולגרור את הג'יפ ממקום עמידתו וכשאחד הילדים לחץ על השלט - נמשך כבל הכננת כלפי פנים ומחץ את אצבעותיו של הנפגע. באותו עניין נפסק, כי השימוש בכננת "מהווה שימוש ברכב מנועי", כמשמעו בהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים שבחוק, שכן הכננת נועדה לחילוץ עצמי וככזו, ל"גרירה עצמית" של הג'יפ; וכי השימוש שנעשה בכננת עולה כדי "דחיפתו או גרירתו" של רכב, הנכללות במונח "שימוש ברכב מנועי". בהקשר זה נקבע, כי "ממילא, גם תאונות שיתרחשו במהלך פעולות ההכנה לגרירה יסווגו כ"גרירה" וכ"שימוש ברכב מנועי".", כי נחיצות הגרירה אינה רלוונטית וכי בעובדה שהג'יפ לא היה תקוע ולא נזקק לגרירה אין כדי למנוע את סיווג השימוש בכננת כ"גרירה". עוד הוסיף בית המשפט וקבע, כי השימוש שעשו הילדים בכננת היה "למטרות תחבורה", שכן העובדה שסיבת השימוש בכננת הייתה לצורכי משחק אינה שוללת את התקיימות היסוד "למטרות תחבורה". עתירה לקיום דיון נוסף באותו עניין – נדחתה (דנ"א 1963/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אורן כהן (נבו 16.4.2000)).

18. אכן, כטענת הנתבעת, בפסיקת בית המשפט בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של צמצום בפרשנות דרכי השימוש המוכרות בסעיף 1 לחוק. נקבע כי אין עוד נפקות להבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" וכי "ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש" בחוק לבין אלה שאינן בה" (רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' יעקב ינטל (נבו 29.10.2007)). צמצום זה בא להבהיר, כי אין עוד מקום להכיר בשימושי לוואי שאינם מהווים חלק אינטגרלי של אחד השימושים המוכרים בחוק. כך למשל, אם פעולה מסוימת אינה הכרחית מבחינה פיזית לצורך הנסיעה (כגון סריקה ביטחונית) זו לא תיחשב כחלק מהנסיעה גם אם קיימת חובה לבצע אותה. אולם, פעולות שהן הכרחיות מבחינת פיזית לצורך תחילת הנסיעה, כגון התנעת הרכב, שילוב להילוך או לחיצה על דוושת הבנזין, יחשבו כחלק אינטגרלי מהנסיעה, גם אם הרכב טרם התחיל לנסוע.

19. כך גם במקרה דנן. ללא חיבור של וו הגרירה לכננת, לא ניתן היה לבצע את פעולת הגרירה. לכן, מדובר בפעולה שהיא הכרחית לצורך ביצוע הגרירה ואני סבורה כי יש לראות בה כפעולה שהיא חלק משימוש הגרירה המוכר בחוק ולא כפעולת הכנה בלבד.

20. לטענת הנתבעת, יש לאבחן את המקרה דנן מעניין כהן - התובע נפגע כשהפעיל את הכננת כדי לשחרר קצת מהכבל על מנת לחבר את וו הגרירה לכבל הכננת ומדובר בפעולה טכנית, פנימית למכשיר, שאין לה כל קשר סיבתי או תכליתי לפעולת גרירה אקטיבית. לשיטתה, התובע לא נפגע בשלב משיכת הכבל לגרירה, קרי בשלב ההכנה לגרירה, אלא נפגע בשלב שחרור הכבל לצורך חיבור וו הגרירה, קרי בשלב ההכנה לחיבור הוו. לפיכך לטענתה, בנסיבות העניין יש להעדיף את הפרשנות המצמצמת המאוחרת לעניין כהן, העולה בקנה אחד עם תכליתו הנוכחית של החוק והשלב של הכנה לחיבור וו גרירה ואפילו הכנה לגרירה אינו נכלל ברשימת המקרים המנויים בסעיף 1 לחוק על מנת שהפעולה תוכר כתאונת דרכים.

21. עוד לשיטת הנתבעת, הפסיקה שניתנה בנסיבות דומות סיפקה תשובה חד משמעית לשאלה האם הפעולה דנן היא "גרירה", או שמא פעולת הכנה שנועדה לאפשר אותה. הנתבעת אזכרה מספר פסקי דין מהם, לטענתה, ניתן ללמוד כי המקרה דנן אינו מהווה תאונת דרכים לפי החוק. עיינתי באופן מעמיק באותם פסקי דין ואיני סבורה כי יש לגזור מאותם מקרים גזירה שווה לענייננו.

22. כך, הנתבעת אזכרה את העניין שנדון בע"א (מחוזי חיפה) 42028-09-12 מנורה נ' כלל (נבו 17.4.2013) – בו נהג גרר הגיע לחלץ רכב פרטי, חיבר את כבל הגרירה מהמשאית לרכב הפרטי ומשגילה כי זווית הרכב אינה מאפשרת משיכה, ניגש ודחף באופן ידני את הרכב על מנת ליישר אותו ונפגע במהלך הדחיפה. בית המשפט פסק כי פעולת הדחיפה הידנית, הגם שנעשתה לאחר חיבור הכבל לצורך ישיר של הגרירה, אינה חלק מפעולת הגרירה עצמה, מאחר ופעולה שנועדה לאפשר את השימוש העיקרי אינה חלק מהשימוש העיקרי. עניין זה שונה מענייננו, מאחר ובאותו מקרה פעולת התובע הייתה פעולה מקדימה חיצונית לפעולת הגרירה ועסקה במצב הרכב עצמו ודחיפתו באופן ידני של הרכב הפרטי, בזמן שבאותו שלב לא הייתה מעורבות כלשהיא של משאית הגרר.

23. ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (נבו 4.2.2009) שאזכרה הנתבעת נפסק כי ההבחנה בין "שימוש עיקרי" לבין "שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת השימוש ברכב חסרת נפקות, שכן ההבחנה כיום היא בין דרכי השימוש הכלולות ברשימה הסגורה של הדרכים בחוק לבין אלה שאינם בה. בהתאם, נקבע כי קשירת מטען לפני נסיעה אינה חלק מ"נסיעה" אלא פעולת "טעינה" המוחרגת בחוק. נסיבות אותו מקרה שונות מענייננו מאחר ופסק הדין באותו עניין לא התייחס לפעולה המוגדרת בחוק כ"גרירה".

24. בת.א. (שלום כפר סבא) 12179-05-16 פלוני נ' כלל (נבו 6.3.2017) שאוזכר על ידי הנתבעת נפגע נהג משאית כאשר ניסה להרים ולהתאים מוט גרירה של עגלה כדי לחבר אותה לרכב הגורר. התביעה נדחתה ונקבע כי הפעולה אינה גרירה ואינה הכנה לגרירה, אלא "פעולת הכנה לפעולת ההכנה" הדומה לפעולת הליכה לרכב לקראת כניסה אליו. על פסק הדין הוגש ערעור (ע"א 679-04-17) שנמחק ללא דיון לגופו של עניין. המקרה שונה מהמקרה דנן, מאחר ובאותו עניין התובע נפגע כשהרים את מוט הגרירה עצמו, כאשר טרם החל בפעולת הרתימה שהייתה מתרחשת לאחר מכן.

25. מנגד, במקרים אחרים הדומים לענייננו אשר דנו גם כן בפעולות של "גרירה" ואף לאחרונה, נפסק כי עסקינן בתאונת דרכים.

    כך, בת.א. (ת"א) 175154-09 ארז אימבר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (נבו 19.1.2012) נפסק כי הראיה העקרונית היא כי פעולות גרירה ופעולות הכנה ורתימה לקראת גרירה הן חלק אינטגרלי של התכלית התחבורתית הבסיסית, באופן המרחיב בפועל את היקפו של ה"שימוש", אף בניגוד למגמת הצמצום המוצהרת של דרכי השימוש, כך שהוא כולל גם פגיעות על ידי נגרר או אגב ניסיון גרירה, או במסגרת פעולות הכנה לקראת גרירה ולא בהכרח בקשר עם זיקה פיסית בין הרכב לבין הנגרר או להתקדמות בפעולת הגרירה או הרתימה בפועל. עוד נפסק באותו עניין, כי במצב שבו עגלה נגררת נפלה אגב הרמתה לקראת חיבור עם יצול (מוט חיבור) הטרקטורון - אזי "הרמת העגלה לקראת חיבור, הינה לטעמי לא רק פעולת הכנה לרתימה, אלא תחילת הרתימה עצמה לכל דבר ועניין. הרתימה הינה חלק אינטגראלי, טבעי, נחוץ ודרוש לשימוש המוכר של הגרירה" וכאשר נפלה העגלה "היתה כבר פעולת הרתימה בעיצומה ומכאן כי החל השימוש של הגרירה.".

26. גם בת.א. (שלום נצרת) 16516-12-09 סוהייל טנוס נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (נבו 3.4.2011) נפסק כי "פעולת הגרירה מתחילה עם חיבורו של הנגרר לגורר ומסתיימת עם ניתוקו של הנגרר מן הגורר. על כן פעולות שנעשו לצורך חיבור הנגרר או ניתוקו מן הגורר מהוות חלק מפעולות הגרירה, ולכן הן עונות על השימוש שעניינו "גרירת" הרכב.".

27. חרף מגמת צמצום הגדרת "השימוש", לאחרונה נפסק בת.א. (שלום ב"ש) 27396-04-23 פלוני ש"ס נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו 31.3.2025) - ביחס לתאונה שארעה כאשר התובע ניסה לרתום נגרר לגורר ולאחר הרמת הנגרר ובעת הניסיון להשחיל את לולאת הנגרר לתפוח הגורר, הנגרר קרס ופגע ברגלו של התובע - כי מדובר בחלק מהותי מן הגרירה וכי באותן נסיבות אלה, ביצוע חיבור בין גורר לנגרר, על מנת להמשיך באופן מידי בנסיעה, מהווה חלק אינטגרלי מפעולת הגרירה ונזק גוף שנגרם בפעולה זו, הוא בגדר נזק גוף שנגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (ראה גם ההפניות שצוינו באותו פסק דין למקרים דומים).

28. לפיכך בענייננו, איני סבורה כי מדובר בפעולת הכנה לגרירה. הכננת עצמה כבר הייתה מותקנת ברכב ומחוברת למנוע והתובע נפגע בזמן הפעלתה לצורך ביצוע ניסיון גרירה. כאמור, הפעולה של חיבור וו הגרירה לכבל הכננת הינה פעולה אינטגרלית לפעולת הגרירה כאשר לצורך כך יש להפעיל את הכננת עצמה. לפיכך, פעולת הגרירה כבר החלה באותה עת. לא ניתן לבצע גרירה ללא שחרור כבל הכננת וזו הפעולה שביצע התובע. פעולות חיבור וו הגרירה לכננת חיונית במובן הפיסי לביצוע תחילת הגרירה והיא הדוקה וסמוכה אליה, הרי ללא חיבור וו הגרירה לא ניתן לבצע את הגרירה כלל.

29. לנוכח מסקנתי דלעיל, אין הכרח לדון בחלופה שהציע התובע, אולם למעלה מן הצורך יצוין, כי על פניו מדובר גם בקיום החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המכני של הרכב" שזו לשונה: "יראו תאונת דרכים גם [...] מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

30. הפסיקה דנה בתנאים הנדרשים להתקיימות החזקה וקבעה כי על מנת שאירוע תאונתי יהיה כלול בגדרי החזקה המרבה הנדונה, צריכים להתקיים מספר תנאים: ראשית, החזקה רלבנטית לתאונות בהן מעורב רכב רב ייעודי (או רב תכליתי, לרבות דו תכליתי) שיש לו ייעוד נוסף על ייעודו התחבורתי, כאשר בעת התאונה על הרכב לפעול במסגרת הייעוד הלא תחבורתי שלו. כמו כן, נדרש כי הייעוד הלא תחבורתי יהיה ייעוד מקורי של הרכב, כך שהרכב אינו יכול לרכוש ייעודים זמניים המשתנים מעת לעת. שנית, על המאורע להתרחש עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב. דרישה זו מחייבת קיומו של קשר סיבתי, משפטי ועובדתי, בין התאונה לבין הכוח המיכני שהפעיל הרכב במסגרת התכלית הלא תחבורתית שלו. שלישית, על הרכב לשמור על ייעודו המקורי בעת התרחשות התאונה. כך, למשל, רכב שהוסרו ממנו הגלגלים ושאינו יכול עוד לשמש לנסיעה בגדר מטרתו התחבורתית המקורית, יחשב כרכב ששינה את ייעודו המקורי ועל כן תאונה שתגרם בעזרת ניצול כוחו המיכני במסגרת ייעודו הלא-תחבורתי, לא תיחשב תאונת דרכים על פי החזקה המרבה (רע"א 7597/22 פלוני נ' פלוני (נבו 27.4.2023)).

31. אני סבורה כי בענייננו התקיימו התנאים האמורים לעיל. ראשית, מדובר בכננת חשמלית המתחברת למנוע של הרכב וייעודה הוא משיכת הרכב עצמו או רכב אחר לצורך חילוץ. לכן, הכננת שהורכבה כדין על הרכב הוסיפה לו יעוד נוסף של גרירה. בתעודת עובד ציבור שצירף התובע (הודעה מיום 17.6.2024) צוין כי "ביום 17.03.20 בוצע שינוי טכני – הוספת כננת על סמך אישורים מצורפים... ייעוד הכננת – משיכת הרכב עצמו או רכב אחר לצורך חילוץ". שנית, התאונה התרחשה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. התובע העיד כי הוא חיבר את השלט לכננת והפעיל אותו כאשר הרכב היה מוּנע. בהקשר זה לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת כי הסיכון אינו סיכון של "גרירה" אלא סיכון של תפעול מכונה מאחר ותרומתו של הכוח המכני של הכננת הייתה אמורה להיות שחרור מספר סנטימטרים של כבל כדי לאפשר לתובע לבצע פעולה טכנית ידנית. כאמור, הפעולה שביקש התובע לבצע אינה אך ורק פעולה טכנית של שחרור הכבל, אלא הוא ביקש לבצע גרירה בפועל ולפיכך, מדובר בסיכון ייעודי של משיכת מטען ולא רק סיכון של תפעול מנגנון מכני. שלישית, למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת התרחשות התאונה לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.

32. סיכום ביניים: בנסיבות האמורות, לטעמי יש לראות בתאונה כ"תאונת דרכים" כמובנה לפי החוק ולכן הנתבעת אחראית לפצות את התובע בגין נזקיו.

     

     

     

    סוגיית הנזק

    הנכות הרפואית

33. לאחר התרחשות התאונה, נבדק התובע במיון בבית חולים "פוריה". בצילומי רנטגן זוהה שבר של הגליל המרוחק עם תזוזה מלאה והתובע אובחן כלוקה ב: Traumatic amputation distal phalanx finger 2 LT hand. התובע טופל על ידי תפירת הגדם והאצבע קובעה על ידי סד אלומיניום והומלץ על אשפוז. לבקשתו הופנה התובע למיון בבית חולים "תל השומר" שם אובחנו: אצבע 2 – קטיעה כמעט מלאה של קצה הגליל המרוחק אצבע 2 שמאל. ביום 30.12.20219 נותח התובע ובוצעה השלמת הקטיעה עד לגובה ה- DIP והאצבע נחבשה. ניתן לתובע אישור מחלה לשלושה שבועות. התובע טופל בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק.

34. לתובע מונו שני מומחים מטעם בית המשפט - בתחום האורתופדיה ובתחום הכאב.

    המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה, ד"ר אגסי מוריס, קבע נכות צמיתה בגין התאונה בשיעור של 5% בגין קטיעה של הגליל המרוחק באצבע 2 בכף היד השמאלית, לפי תקנה 43(2)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") וכן קבע 5% נכות צמיתה בגין צלקת רגישה במקצת למגע בגדם באצבע 2 לפי מחצית סעיף 75(1)(ב) לתקנות. הנתבעת זימנה את המומחה לחקירה ובסיום חקירתו המומחה בתחום האורתופדיה לא מצא לנכון לשנות מהאמור בחוות דעתו (עמ' 63 לפרוטוקול, ש' 32 – עמ' 64, ש' 1).

     המומחה בתחום הכאב, ד"ר משה חיים אדהאן, קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 20% כתוצאה מהתאונה לפי סעיף 29(6)(ב) לתקנות וכי יש חפיפה של נכות זו עם מחצית מהנכות שקבע מומחה בית המשפט האורתופדי בעניין הצלקת המכאיבה (שקבע 5%).

    הנתבעת זימנה את המומחה לחקירה ובסיום חקירתו, המומחה בתחום הכאב לא מצא לנכון לשנות מהאמור בחוות דעתו (עמ' 83 לפרוטוקול, ש' 12-9).

35. לטענת הנתבעת, לתובע עבר רפואי "עשיר" לרבות בתחום האורתופדי ובתחום הכאב ואת המגבלות להן הוא טוען יש לייחס לאותו עבר רפואי ולתאונות קודמות, ללא קשר לתאונה דנן. בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו, מאחר וזו לא הוכחה בפניי כנדרש. אכן, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי היו לו בעיות רפואיות עובר לתאונה ובכלל זה היו לו "פציעות רבות עם אופנועים" הוא שבר את הכתף, את כף הרגל, את עצם הנאוויקולארי בכף רגל ימין ונפצע בברך ואישר כי היו לו קרעים בברך ברצועה צולבת קדמית, ברצועה צולבת אחורית וקרע במיניסקוס (עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 27-8). כן הודה שבעקבות תאונת דרכים עם אופנוע שעבר בשנת 2008 הוא סבל משבר בקרסול ובגין הפציעה סבל מתסמונת כאב כרוני בגינה אושר לו שימוש בקנאביס בכמות של 50 גרם (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 16-3). גם בחקירת התובע בדיון קדם משפט מיום 31.12.2024 (שהתקיים בפני המותב הקודם שדן בתיק) העיד התובע כי בעבר הייתה לו פציעה ברגל כתוצאה מתאונת אופנוע בעטיה הוא טופל בקנאביס (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 16-6).

36. לעומת זאת, הנתבעת לא הוכיחה האם לתובע יש נכויות קודמות בגין אותן פגיעות ומה שיעורן ומשמעותן ולא ביקשה שהמומחים שמונו מטעם בית המשפט יתייחסו לנכויות פוטנציאליות קודמות וכן לא ביקשה בשעתו להפנות אליהם שאלות הבהרה בהקשר זה, זאת הגם שהמומחים ציינו בחוות דעתם כי התובע נפגע בתאונות קודמות וזאת על בסיס תיעוד רפואי שהעבירו להם הצדדים (עמ' 6-3 לחוות דעת המומחה בתחום אורתופדיה; עמ' 4 לחוות דעת המומחה בתחום הכאב בפרק "רקע קודם").

37. יתירה מכך. המומחה בתחום אורתופדיה העיד בחקירתו הנגדית כי ייתכן ולתובע יש נכויות קודמות חוץ ממה שקבע בחוות הדעת (עמ' 45 לפרוטוקול, ש' 13-9) אולם הוא לא התבקש לבדוק זאת ועל מנת לקבוע אם היו נכויות קודמות עליו לבדוק את התובע (עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 20-8). המומחה אף ציין כי לגבי אותן נכויות תיאורטיות "אולי יש, אולי אין, אולי לא נשאל, אולי נעלמו כל הנכויות האלה איך אני יכול לדעת... סביר שזה נשאר השאלה כמה נשאר אחוז 1, 2, 10, 50? אני לא יודע" (עמ' 52 לפרוטוקול, ש' 11-5). בהמשך ציין את האפשרות שייתכן והתובע "אולי עבר טיפולים ולא נשאר שום דבר" (עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 2-1).

38. גם המומחה בתחום הכאב העיד כי על מנת לדעת מה הנכות הקודמת של התובע ברגל, אם בכלל, בגינה הוא קיבל אישור לצרוך קנאביס – יש לבדוק אותו (עמ' 78 לפרוטוקול, ש' 24-20).

39. חרף כל זאת, הנתבעת לא ביקשה בשעתו שהמומחים שמונו יביעו דעתם גם באשר לנכויות קודמות כתוצאה מאותה תאונה ויבדקו את התובע בהקשר זה.

40. לפיכך וכידוע, ככלל יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעמו, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנה (ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה (נבו 23.3.2014)). לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובחקירותיהם של המומחים, מצאתי כי הן מבוססות ומנומקות היטב, כי האמור בהן לא נסתר בחקירותיהם וכי לא הובאו טעמים לסטות מהן.

41. לאור מכלול האמור לעיל, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 25.9% צמיתה (20% נכות בגין כאב + 5% נכות אורתופדית + 2.5% נכות בגין צלקת). ערה אני לטענת הנתבעת כי הנכות הרפואית המשוקללת הינה בשיעור של 25.54% (9.75% נכות אורתופדית + 17.5% נכות בגין כאב). אולם, לא מצאתי לנכון לקבוע כך, מאחר וכאמור המומחה בתחום הכאב קבע חפיפה בין מחצית הנכות שקבע המומחה האורתופד בגין הצלקת (כלומר, הנכות בגין הצלקת היא מחצית מ- 5%).

     

    הנכות התפקודית

42. הלכה היא כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על בסיס מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. יש לבחון את השפעת הנכות הרפואית שנקבעה על נפגע מסוים וכן יש ליתן את הדעת לאופי הפגיעה והיקפה, תוך התחשבות בגיל הנפגע, השכלתו וכישוריו ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע. לראיות המעידות על השלכה תפקודית, כגון שינוי בשכר, יינתן משקל ממשי (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (נבו 8.6.1995) (להלן: "עניין גירוגיסיאן"); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ (נבו 21.12.1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו 23.8.2010)).

43. כידוע, הפגיעה התפקודית אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, אם כי שיעור הנכות הרפואית הינו יסוד חשוב בהערכת שיעורה של הפגיעה התפקודית ולרוב משקפת הנכות הרפואית גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (נבו 25.7.2010); ע"א 8799/08 הדסה נ' פלוני (נבו 21.3.2011)).

44. עובר לתאונה עבד התובע כמנעולן עצמאי (עוסק מורשה). התובע הצהיר (סעיף 9 לתצהירו) כי כתוצאה מהתאונה הוא מוגבל עד היום בתנועות בכף יד דומיננטית וסובל "מכאבי "פנטום" באצבע הקטועה, צריבה ושריפה של המקום, ומתקשה לתפקד עם היד.". התובע העיד כי לאחר התאונה הוא חזר לעבוד במקצועו כמנעולן ולדבריו "יש לי עסק יש לי חנות אני נותן שירותים בתחום המנעולים, שכפולי מפתחות לרכב, תיקון סוויצ'ים, תיקון לוחות שעונים, עבודות אלקטרוניקה, שכפול שלטים, התקנת כספות, פריצת כספות." (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 13-6).

45. כאמור לעיל, טענת הנתבעת, כי עברו הרפואי ה"עשיר" של התובע הותיר בעיות תפקודיות שיש להן השפעה על תפקודו כיום, כך שהנכות התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית ואין בזו האחרונה כדי להוות הפרעה תפקודית בפועל. כאמור לעיל בעניין הנכות הרפואית, טענה זו לא הוכח בפניי כנדרש ובכלל זה לא הוכח מה המשמעות של אותן פגיעות מהעבר על תפקודו של התובע כיום.

46. עוד לטענת הנתבעת, לנכות התובע אין כל השפעה מבחינה תפקודית בשים לב לעובדה שדו"חות השומה שהוגשו מעידים כי התובע שב לעיסוקו מיד לאחר התאונה והשביח את הכנסתו מהעסק עשרות מונים בכל שנה ושנה, כפי שאף אישר התובע במהלך חקירתו הנגדית.

    בהקשר זה, צירפה הנתבעת 3 סרטוני מעקב אחר התובע מחודש מרץ 2025. לשיטתה, באותם סרטונים נצפה התובע בעיסוקו כאשר הוא משתמש ומתפעל את שתי ידיו ולפיכך, אותם סרטונים מהווים ראיה כי אין לנכות הרפואית השפעה עליו מבחינה תפקודית. צפיתי מספר פעמים באותם סרטונים ואיני סבורה כי על בסיסם יש לקבוע באופן נחרץ כי הנכות הרפואית לא פוגעת בתובע מבחינה תפקודית. ראשית, התובע העיד כי הוא ממשיך לעבוד למרות כאביו מחוסר ברירה ומתוך מחויבות למשפחתו (עמ' 38 לפרוטוקול, ש' 16-15). בנוסף, הגם שהתובע נפגע ביד שמאל שהיא ידו הדומיננטית, בסרטונים נצפה התובע משתמש גם ביד ימין, באופן המהווה מעין "פיצוי" על מוגבלותו להשתמש ביד שמאל. שנית, התובע העיד כי הוא משתמש בקנאביס שמסייע לו בשיכוך הכאב (עמ' 34 לפרוטוקול). שלישית, בפרק "תלונות כיום" בחוות דעתו ציין המומחה בתחום הכאב כי התובע מדווח על קושי יומיומי בביצוע עבודה ידנית שגורמת להופעת כאב וכי "התובע מילא מבדקי כאב ואלידיים בכתב. מהמדדים שייחס לעצמו במבדקים, עולה תמונה של סבל ניכר מכאב שמגביל אותו באספקטים רבים של התפקוד היומיומי.". כן צוין בממצאי הבדיקה הקלינית כי "ידיו מלוכלכות ויש לו קאלוס משמעות בבסיס אצבע 4 ביד שמאל, מה שמעיד על עבודת כפיים מאומצת ממושכת למרות הכאב הכרוני שלו.". במהלך חקירתו, המומחה בתחום הכאב השיב בחיוב כשנשאל האם ייתכן שבמהלך צילומי התובע בעת עבודתו התברר שהגם שהוא שמאלי הוא מעדיף להשתמש בידו הימנית, כגון בביצוע פעולות של גזירה והברגה (עמ' 83 לפרוטוקול, ש' 7-2).

47. מכלל הראיות שהוצגו בפניי ניתן להסיק בנקל כי לנכותו האורתופדית ובתחום הכאב השפעה תפקודית לא מבוטלת על התובע, זאת בייחוד בשים לב לכך שבמקצועו כמנעולן הוא מבצע גם פעולות של שכפול מפתחות, עבודות אלקטרוניקה ופריצת כספות - המחייבות אותו להשתמש באצבעות ידיו במיומנות של דיוק, זריזות ומוטוריקה עדינה.

48. על יסוד כל האמור לעיל: משמע, נכותו הרפואית הגבוהה של התובע, השפעותיה התפקודית, נתוני ההשתכרות; טיב הפעולות שביכולתו של התובע לבצע, אופי עבודתו הספציפי; העובדה שנקטעה אצבעו ביד דומיננטית שהיא כלי העבודה שלו כמנעולן; העובדה שהוא שב לעבוד בעסק והמאמץ הרב שהשקיע בכך - מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע ושיעור הגריעה מכושר השתכרותו על גובה הנכות הרפואית בניכוי רכיב הנכות בגין הצלקת, ובסך הכל 24% נכות. באשר לצלקת - נוכח אופייה של נכות זו ומשעה שאף התובע עצמו לא הזכיר מגבלה זו כפוגעת בתפקוד (סעיפים 56 ו- 69 לסיכומי התובע), איני סבורה כי זו נושאת עמה משמעות תפקודית או כזו המשליכה על עבודתו.

49. מכאן אפנה לכימות הנזק, כאשר תמצית טיעוני הצדדים בשאלת הנזק תובא להלן אגב דיון בכל רכיב מרכיבי הנזק.

     

     

     

     

    ראשי הנזק

    למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד: X.X.1974;

    מועד התאונה: 29.12.2019;

    גיל התובע בעת התאונה: 45.5;

    גיל התובע כיום: 51.5;

    שיעור הנכות התפקודית: 24%.

     

    הפסד שכר לעבר 

50. כידוע, הפסדי עבר הינם בגדר "נזק מיוחד" שיש להוכיחו בראיות, שכן לאור טבעו ואופיו ניתן בדרך כלל להציגו במדויק (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי ואח', פ"ד לט(1), 477, 489).

51. עובר לתאונה עבד התובע כעצמאי בתחום המנעולנות (עוסק מורשה) והשתכר סך של 22,000 ₪ נטו לחודש.

52. עיון בנתונים שהוצגו על ידי התובע (נספחים 1 ו-3 לתצהירו) מעלה כי שכרו לאחר ניכוי מס השתנה במשך השנים כדלקמן:

    שנת 2019 – סך כולל של 261,757 ₪ וסך של 21,813 ₪ לחודש;

    שנת 2020 – סך כולל של 302,596 ₪ וסך של 25,216 ₪ לחודש;

    שנת 2021 – סך כולל של 311,328 ₪ וסך של 25,944 ₪ לחודש;

    שנת 2022 – סך כולל של 330,430 ₪ וסך של 27,536 ₪ לחודש;

    שנת 2023 – סך כולל של 319,084 ₪ וסך של 26,590 ₪ לחודש.

53. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי נחה דעתי שיש לקבל באופן חלקי את טענות התובע לעניין פיצוי בגין הפסד שכר לעבר.

54. עובר לתאונה הרוויח התובע סך של 21,813 ₪ לחודש (בהתאם לדו"ח שומה לשנת 2019; נספח 1 לתצהיר התובע). התובע הצהיר כי כתוצאה מהתאונה הוא נעדר מעבודתו למשך 30 יום (סעיף 7 לתצהירו). מדו"ח מע"מ שהגיש התובע לשנת 2020 (נספח 2 לתצהירו) עולה כי בחודש ינואר, קרי החודש הסמוך לאחר התאונה, הוא לא הרוויח דבר. המומחה האורתופד ציין בחוות דעתו כי בעקבות התאונה ניתנו לתובע אישורי מחלה לשלושה שבועות. לפיכך, לאחר ששוכנעתי כי לתובע נגרם הפסד שכר באותם 3 שבועות, מצאתי לקבוע בראש נזק זה הפסד בסך של 16,360 ₪ (21,813 ₪ X 0.75) בצירוף ריבית מאמצע התקופה ובסך הכל 20,853 ש"ח.

55. לא נעלמה מעיני טענת התובע כי יש לפסוק לטובתו שכר גם בגין יתרת התקופה, קרי החל מחודש פברואר 2020 ועד להיום. התובע הצהיר (סעיפים 16-15 לתצהירו) כי נאלץ להעסיק עמו עובד באופן קבוע וכי אין ספק שכושרו לעבוד כמנעולן נפגע, שעה שמדובר בקטיעה של האצבע המורה בידו הדומיננטית ומאז התאונה ועד החתימה על התצהיר נגרם לו בממוצע הפסד שכר חודשי בסכום של כ-5,000 ₪ לחודש. לפיכך, בתצהירו (סעיף 17) ציין התובע כי הפסד השכר לעבר הינו בסך כולל של 302,000 ₪. לעומת זאת, בסיכומיו (סעיף 56) בנוגע ליתרת התקופה טען התובע כי יש לפצותו בסכום גלובלי של 190,000 ₪ המשקף גריעה של שני שליש מהנכות התפקודית (24%, לא כולל שיעור של 2.5% בגין החלק הלא תפקודי של הצלקת).

56. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לקבל את טענת התובע בהקשר זה. בראש ובראשונה, עיון בראיות שהוצגו בפניי מלמד כי שכרו של התובע לאחר התאונה לא פחת, אלא השביח בהשוואה לזה שלפני התאונה כפי שהתובע עצמו הצהיר (סעיף 13 לתצהירו), כך שלא הוכח כי התובע הפסיד בפועל. בנוסף, טענות התובע כי הוא נאלץ להעסיק עובדים בעסק שיבצעו פעולות פשוטות שבעבר הוא ביצע בעצמו לא הוכחו בפניי כנדרש. בכלל זה, התובע לא הציג אסמכתאות מתאימות כגון חוזי העסקה ונתוני תשלום שכר לאותם עובדים וכן לא זימן לעדות מי מאותם עובדים. טענת התובע כי באותה תקופה נגרם לו בממוצע הפסד שכר חודשי בסך של כ-5,000 ₪ לחודש, לא נתמכה באסמכתאות מתאימות ובכלל זה התובע לא צירף חוות דעת מומחה אודות הסכומים שהוא היה צפוי להרוויח אלמלא התאונה ולכך, כידוע, נודעת משמעות לחובתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(5) 651, 660 (1991)).

     

    הגריעה מכושר ההשתכרות

57. ככלל, אין בהכרח התאמה בין הפסד כושר ההשתכרות ולבין שיעור הנכות הרפואית והנכות התפקודית, כשם שאין בהכרח התאמה בין שתי האחרונות עצמן (עניין גירוגיסיאן הנ"ל). אבדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד תוך התחשבות בכלל הנסיבות.

58. כאמור, מהנתונים שהוצגו בפניי נלמד כי לאחר התאונה שכרו של התובע השביח. התובע הצהיר (סעיף 21 לתצהירו) בהתבסס על דו"ח שומה כי "כיום הכנסותי מהעסק גדלו, והכנסותי לשנת המס 2023 הגיעו לסכום של 310,000 נטו". גם בחקירתו הנגדית העיד התובע כי היום הוא מרוויח סכום גבוה יותר מזה שהרוויח עובר לתאונה (עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 21-19).

59. בניגוד לטענת הנתבעת כי לאחר התאונה שב התובע לעבודתו, הכנסותיו גדלו ולפיכך, בעתיד לא תחול עליו כל מגבלה או הפסד שכר - אזכיר כי על פי הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה (נבו 23.11.1994)).

60. בנסיבות אלה, הדרך הנאותה לפצות את התובע היא בקביעת סכום גלובלי, שייקח בחשבון את מומו, את גילו במועד התאונה ואת שנות העבודה שנותרו לו (ע"א 395/81 מנחם ברוק נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח, פ"ד לח(1) 537).

61. בסיס השכר של התובע לעתיד עומד על 27,536 ₪ (בהתאם לנתוני ההשתכרות לשנת 2022) המשקף את פוטנציאל השתכרותו. נכותו התפקודית ושיעור הגריעה מכושר השתכרותו עומדים על 24% (כאמור, ללא הנכות בגין הצלקת). בהיותו עצמאי, קיימת הנחה שלפיה התובע עשוי היה לעבוד עד גיל 70. נוסף על כך, כעצמאי, אין מקום להוסיף לשיעור השתכרותו פנסיה, שמא יביא הדבר לכפל פיצוי (ע"א 4816/20 לסקוב נ' פלונית (נבו 10.3.2021)) וממילא התובע לא עתר לכך.

62. בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לטיב עבודת התובע, לעיסוקו ולמקצועו, לשנות העבודה שנותרו לו, לסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר השתכרותו לאור שיעורה, טיבה וטבעה ולגילו במועד התאונה, מצאתי שיש לקבוע לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 731,166 ש"ח (הפיצוי הוא בגבולות 65% מהתחשיב האקטוארי ושיעור הנכות התפקודית).

     

    הוצאות רפואיות (עבר ועתיד)

63. התובע זכאי לקבל החזר הוצאות רפואיות הכלולות בסל הבריאות. על אף האמור, אין אלה מכוסות במלואן ואף ייתכן כי התובע יידרש להוצאות שאינן מכוסות (ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (מיום 22.3.94)).

64. התובע עותר לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך כולל של 310,000 ₪ (המורכב מסך של 60,000 ₪ לעבר וסך של 250,000 ₪ לעתיד). לטענתו, הוא נדרש לעבור טיפולים רפואיים רבים ובדיקות שונות ועד היום הוא מטופל באופן רציף בקנאביס רפואי. התובע צירף קבלות ומרשמים (נספח 5 לתצהיר). התובע טען כי על אף שטופל בעבר בקנאביס רפואי עד לשנת 2014 בעקבות תאונה קודמת שעבר, מאז אותה שנה ועד למועד התאונה לא נדרש ולא רכש קנאביס רפואי. לטענתו, כעת הוא רוכש קנאביס רפואי בעלות של כ-950 ₪ לחודש. על כן, עתר לפצותו בסכום של 60,000 ₪ אף בשים לב להוצאות נוספות בגין ביקורים אצל רופאים, השתתפות עצמית, נסיעות וחניה. עוד טען התובע כי יידרש להוצאות רפואיות גם בעתיד ובראשן, המשך רכישת קנאביס רפואי כהמלצת המומחה בתחום הכאב וביקש כי ייפסק לו סך של 250,000 ₪ שיכללו את הוצאות העתיד הנלוות.

65. מנגד, לטענת הנתבעת אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה - האסמכתאות לראש נזק מיוחד זה לא צורפו במלואן; התובע זכאי לכל ההטבות או הזכויות הקיימות בסל הבריאות המוצע בחוק הבריאות הממלכתי, תשנ"ד-1994; לתובע היה רישיון ל-50 גרם קנאביס רפואי עובר לתאונה והמומחים לא המליצו על שימוש בקנאביס; אם התובע משתמש בקנאביס בגין התאונה, אזי זה משפיע עליו לטובה והוא יכול לעבוד ולהתנהל כרגיל ואם התובע מבקש פיצוי בגין כך, אזי בשאר ראשי הנזק לא ייגרמו לו הפסדים שכן הקנאביס משפיע עליו באופן שהוא מסוגל לתפקד ולעבוד.

     

    הוצאות רפואיות בגין שימוש בקנאביס

66. סוגיית הפיצוי בגין צריכת קנאביס וגובהו עשויה לעורר דילמות. מחד גיסא, קנאביס מוגדר כסם מסוכן ושימוש קבוע בו עלול להיות כרוך בהשלכות שונות ובראשן התמכרות ואפשרות של התקפים פסיכוטיים (ת"א (שלום חיפה) 67620-03-17 פלוני נ' חלבי (נבו 4.8.2022)). מאידך גיסא, פסיקת בתי המשפט הייתה נכונה להכיר בעלות בשימוש בקנאביס בסכומים גבוהים במקרים שהצדיקו זאת (אף אם הנכויות בחלקם היו גבוהות מאלה שבענייננו, ראו למשל ת"א (מחוזי מרכז) 14488-10-18 פלוני נ' כלל, פסקאות 172-155 (נבו 15.9.2024)).

67. בענייננו ובניגוד לטענת הנתבעת, המומחה בתחום הכאב המליץ על טיפול בקנאביס רפואי. בסיפת חוות הדעת ציין המומחה כי "אינני מוצא צורך בבדיקות או טיפולים נוספים". במסגרת שאלות הבהרה שהפנה ב"כ התובע למומחה בתחום הכאב הוא התבקש להבהיר כי בקביעתו בחוות הדעת - כי אינו מוצא צורך בבדיקות או טיפולים נוספים – הכוונה היא שאין צורך בטיפולים נוספים מעבר למשככי הכאבים שנטל והקנאביס הרפואי אותו מקבל התובע בגין פגיעתו בתאונה. בתשובתו, אישר המומחה את הדברים והשיב: "הבנת נכון. המטופל צריך להמשיך עם הטיפולים לכאב שהוא כבר לוקח כולל הקנאביס הרפואי. אין לי המלצות טיפוליות להוסיף בנוסף".

68. בנוסף, התובע העיד כי השימוש בקנאביס "הוא עוזר לי להפיק [להפיג] את הכאב" וכי הכאבים מקטיעת האצבע הם כאבים מאוד קשים ובלשונו "כי הפרכוסים... מקשים הרבה יותר והכאבים הם כאלה חזקים שאתה חייב משהו קצת לעזור ולטשטש אותם והקנאביס הוא אחיד ועובדתי מבחינתי" (עמ' 34 לפרוטוקול).

69. בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת כי אם התובע משתמש בקנאביס וזה משפיע עליו לטובה בעבודה ובתפקוד – אזי, הוא יכול לעבוד ולהתנהל כרגיל וככל שהוא מבקש פיצוי בגין כך, אזי המשמעות היא שביתר ראשי הנזק לא ייגרמו לו הפסדים. בנסיבות העניין, קשה לקבל טענה זו. הגם שהתובע העיד כי הקנאביס מסייע לו, בצד זה העיד כי הקנאביס לא מעלים את הכאב לגמרי ו"הוא עוזר לי מאלחש את הכאב פשוט, אני יכול לתפקד" הגם שהכאב "לא נעלם לגמרי" וכי "הוא מפיג את הכאב כואב מאוד, כל היום כואב". כשנשאל התובע האם הקנאביס עוזר לו לתפקד ולהתנהל כרגיל השיב "הוא עוזר לי להפיג את הכאב אני אתנהל גם אם אני מת מכאבים יש לי מחויבות ויש לי משפחה אבל הכאב הוא כל כך חזק והכאב העצבי הזה שאני לא מאחר [מאחל] באמת לאף אחד הוא כל הזמן דוקר אותך אז חשוב לי שתבין שהקנאביס מטשטש אותו." (עמ' 38 לפרוטוקול, ש' 21-1).

70. בנסיבות אלה ניתן לומר שהטיפול בקנאביס נחוץ מבחינה רפואית ותורם משמעותית לאיכות חייו של התובע וכן כי התועלת בשימוש בקנאביס עולה על הנזק האפשרי ועלותה מצויה בהלימה לנזקיו של התובע ואינה בלתי מידתית.

71. במקרה דנן, קיים קושי לאמוד במדויק את מספר השנים בהן יזדקק התובע לשימוש בקנאביס, בשים לב לכך שהתובע השתמש בשעתו בקנאביס בשל כאבים ברגלו בעקבות תאונה קודמת ולאחר כמה שנים הפסיק את השימוש. בנוסף, התובע לא הוכיח שניסה לקבל החזר בגין הוצאותיו עקב קנאביס מקופת החולים (ת"א (מח' ת"א) 15222-04-20 פלוני נ' המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ, פסקה 73 (נבו 27.8.2023); ת"א (של' רמ') 32666-05-16 פלוני נ' המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ, פסקה 51 (נבו 15.10.2018)).

72. התובע הצהיר (סעיף 9 לתצהירו) כי כתוצאה מהפגיעה הוא רוכש משככי כאבים רבים לרבות קנאביס רפואי בסכומים הנעים בין 400 ₪ - 1,000 ₪ בחודש וצירף קבלות (סעיף 22 לתצהירו).

73. התובע צירף רישיונות להחזקה ושימוש בקנאביס בגין התקופה 12.2.2020 – 11.5.2020 (עמ' 92 לתצהירו) ובגין התקופה 15.2.2021 – 13.8.2021 (עמ' 102 לתצהירו) וכן בכמות של 60 גרם לחודש בגין התקופה מיום 17.4.2025 ועד ליום 13.10.2025 (מוצג ת/2).

74. מנגד, התובע לא צירף רישיונות לשימוש בקנאביס החל מחודש אוגוסט 2021 ועד לשנת 2025 וציין כי הוא צירף קבלות בגין הרכישה וכי ממילא לא ניתן לרכוש קנאביס ללא רישיון (עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 12-3).

75. בשקלול האמור ובשים לב לכך שנטילת קנאביס מסייעת לתובע הן בכאביו בגין הנכות נשוא התאונה הנוכחית והן בגין כאבים ברגלו כתוצאה מתאונה קודמת, מצאתי כי יש להעמיד את גובה הפיצוי לתובע בגין צריכת קנאביס, באופן גלובאלי (ת"א (מח' מר') 2963-07-18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 61 (נבו 13.3.2023); פלוני (מח' מר') 37445-06-18 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ, פסקה 27 (נבו 21.10.2022)) בתוספת סכום גלובלי בגין יתר הוצאותיו הרפואיות (בהתאם לקבלות שהציג התובע) ובסך הכל 90,000 ₪.

     

    עזרת הזולת וניידות (עבר ועתיד)

76. לטענת התובע, הוא נזקק ויזדקק לעזרת זולת באופן מוגבר. ביחס לעבר העמיד התובע את סכום ראש נזק זה על סך של 40,000 ₪ וביחס לעתיד, בשקלול של 10 שעות עזרה בחודש, העמיד התובע את סכום ראש נזק זה על סך של 160,000 ₪.

77. מנגד, לטענת הנתבעת אין לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה - התובע כלל לא הוכיח כי היה זקוק לעזרה מכל סוג ואף לא שילם עבור עזרה כלשהי מלבד עזרה במשק בית, הקיימת בלא מעט בתי אב בישראל ובעולם ואף ללא קשר לתאונה. עוד נטען כי ממילא התובע העיד בעצמו כי הוא מבצע עבודות בבית, מסייע בטיפול בילדים ובקניות, וכן לא צירף קבלה או אסמכתא אודות עזרת צד שלישי; אין כל אינדיקציה לצורך בעזרה לאחר התאונה ויש אינדיקציה לכך שהתובע אינו זקוק לעזרה שעה שחזר לעבוד מיד לאחר התאונה במשרה מלאה, תוך השבחת הכנסות ושכר; לפיכך, גם בעתיד לא יזדקק התובע לעזרה כזו או אחרת וממילא, גם אם התובע יזדקק לכך, המקור הוא בעברו הרפואי ה"עשיר".

78. הלכה היא, כי עזרת הזולת שניתנה על ידי קרוב משפחה של הניזוק אינה מהווה עילה לשלילת פיצוי בגין רכיב זה (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח(1), 277, 279) ויש לבחון האם היה הניזוק זכאי לקבלה ולא אם ניתנה בפועל.

79. התובע הצהיר (סעיפים 10, 24 לתצהירו) כי לאור מצבו הרפואי הוא נאלץ לקבל עזרה רבה ואינטנסיבית מקרובי משפחה, מכרים ואנשי מקצוע שמסייעים לו לתפקד ולבצע פעולות שונות שביצע בעצמו לפני התאונה. עוד הצהיר (סעיף 23) כי הוא נאלץ להזמין אנשי מקצוע ולהשתמש יותר בשירותים של בעלי מקצוע ומשלוחים וכן עלויות שונות של טיפולים רפואיים, הוצאות נסיעה וחניה. מנגד, התובע לא צירף אסמכתאות / קבלות בגין עזרה שהוא מקבל (עמ' 39 לפרוטוקול, ש' 4-1) ויש לזכור כי התובע לא צירף תצהיר של בני משפחה, מכרים או אנשי מקצוע המסייעים לו, לגרסתו ולפיכך, עדות התובע בהקשר זה מהווה עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך בהתאם למגבלות הקבועות בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971.

80. בשים לב לכלל נתוני התיק כמפורט לעיל, אין להתעלם מכך כי נכות התובע אינה זניחה כלל ועיקר והדעת נותנת כי התובע נזקק ויזדקק לעזרה. בהינתן כי אין מניעה לפסוק סך גלובלי (ע"א 663/84 עטיה ואח' נ' עטיה ואח', פ"ד מד(3), 720, 730) מצאתי לקבוע פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך של 30,000 ₪.

     

    נזק לא ממוני

81. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976 ובשים לב לשיעור הנכות הרפואית – אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 49,608 ₪.

     

    סיכום נזקי התובע

    נזק לא ממוני - כאב וסבל	49,608
    הפסדי שכר לעבר	20,853
    הפסדי שכר לעתיד	731,166
    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד	30,000
    הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד	90,000
    סך הכל נזק	921,627

     

     

     

    סוף דבר

    1. התביעה מתקבלת.

    2. הנתבעת תשלם לתובע את נזקו בסך של 921,627 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהפיצוי בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט (בהתאם לקבלות).

    3. הסך האמור ישולם בתוך 30 יום בתוספת ריבית שקלית ממועד פסק הדין ועד למועד הפירעון.

    4. זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי מרכז לוד.

    5. פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובע.

        

        

        

        

       ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ו, 30 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.