לוי נ' יפרח ואח'

לפני תביעה לדמי תיווך . התובעת טענה בכתב התביעה כדלקמן:

• התובעת, מתווכת מורשית במקרקעין, מבקשת לחייב את הנתבעים, בהיותם הבעלים של דירה ברחוב ירושלים 25, צפת (להלן: "הדירה") לשלם לה דמי תיווך בסכום התביעה.

• בין הצדדים הייתה היכרות נעימה כחברות ממש, ובדרך אמון מלא, וכן כבוד הדדי רב.

• התובעת טענה כי, במהלך חודש אוקטובר 2020 נוצר קשר בינה לבין הנתבעים באמצעות מר איתמר חי, והנתבעים ביקשו מהתובעת שירותי תיווך לצורך מציאת רוכשים לדירה והתובעת הבינה את הצורך במכירה במהירות רבה ומיד נרתמה לסייע לנתבעים עוד בטרם קבלת צו ירושה.

• התובעת טענה כי, הייתה על סף סגירה אחרת עם קונים משפחת לענעט (להלן: "הקונים") בדירה זהה בקומה מעל בבעלות לקוחה אחרת ועקב לחץ בו היו שרויים הנתבעים למכור את הדירה, התובעת נתנה עדיפות לפניית הנתבעים למכור את הדירה על פני הלקוחה הקודמת.

• התובעת טענה כי, פעלה ימים כלילות על מנת להוציא את עסקת המכר של דירת הנתבעים, הציגה בפני הקונים את הדירה, הוסבר בפה מלא דמי התיווך בגין הדירה, הם 2% בתוספת מע"מ לעסקה (להלן: "דמי התיווך"), והנתבעים התחייבו כלפי התובעת לשלם את דמי התיווך.

• בהסתמך על סיכום הדברים והתחייבות הנתבעים לשלם לתובעת את דמי התיווך המוסכמים, פעלה התובעת לשביעות רצונם של הנתבעים ע"פ דרישתם, ואכן ביום 27.12.2020 נחתם ע"י הנתבעים חוזה מכר עם הקונים ואף נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים ביום 29.12.2020 שהתובעת איתרה.

• התובעת טענה כי היא הייתה הגורם היעיל בעסקה למכירת דירת הנתבעים. התובעת טענה כי בניגוד להתחייבותם ולהסכמות, הנתבעים לא טרחו ליידע את התובעת בדבר חתימת חוזה המכר, וכי דבר מכירת הדירה נודע לה במקרה ולא ע"י הנתבעים או הקונים.

• התובעת טענה כי עת ידעה את דבר החתימה העתידית, פנתה לנתבע 1, שלחה את הסכם שכ"ט לנתבע 1 לחתימה, אולם הנתבע 1 התחמק והמשיך בדרכו בחתימת הסכם המכר.