אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 8567-04-15 קיטמן ואח' נ' שלמוני ואח'

ת"א 8567-04-15 קיטמן ואח' נ' שלמוני ואח'

תאריך פרסום : 20/12/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
8567-04-15
04/12/2016
בפני השופטת:
דניה קרת-מאיר

- נגד -
התובעים:
1. יוסי קיטמן
2. דינור גרינברגר
3. צח מיטרני
4. שומנאן בע"מ

עו"ד גיא הרשקוביץ
הנתבעים:
1. דוראל שלמוני
2. ל.מ.י. - הדור הבא (תל-אביב) בע"מ

עו"ד יובל אזני
עו"ד אהרון בדיחי
פסק דין
 

 עיקרה של המחלוקת בהליך שבנדון היא בדבר אופן סיום שיתוף הפעולה בין הצדדים בשני בתי עסק בתל אביב; פאב המילה בר ופאב הלונה בר.

במסגרת התובענה דורשים התובעים לאכוף את ההסכמה שהתגבשה בינם לבין נתבע 1, דוראל שלמוני (להלן: "דוראל" או "הנתבע") ולרכוש אחוזי אחזקותיו בנתבעת 2, ולמעשה במילה בר, בסך של 15,000 ₪ לאחוז אחזקה.

לחלופין, התבקש בית המשפט, להורות על התמחרות בתנאים שייקבעו על ידו, במטרה להביא לסיום שיתוף הפעולה בין הצדדים. בנוסף, ביקשו התובעים לקבל סעד של מתן חשבונות.

ביחס לבית העסק השני, הלונה בר, התבקש בית המשפט ליתן תוקף להסכמות הצדדים על פירוק השיתוף באמצעות מחילה על חובות הנתבע 1 ובכפוף להעברת אחוזי האחזקה של הנתבע 1 בלונה בר לתובעים בלא תמורה.

 

  1. הצדדים לתביעה, רקע ועובדות רלוונטיות 

    מירב העובדות הרלוונטיות התבררו לפני במסגרת הדיון בבקשה לצווים זמניים (להלן: "הבקשה"). ביום 14.7.2015 ניתנה על ידי החלטה בבקשה, במסגרתה קבעתי מספר ממצאים, הרלוונטיים גם לפסק הדין.

    פאב המילה בר, המצוי במרכז המחלוקת, הוקם בשנת 2013 ומשלהי אותה שנה מוחזק ומנוהל באמצעות הנתבעת 2, ל.מ.י – הדור הבא (תל-אביב) בע"מ (להלן: "ל.מ.י"), הרשומה על שמו של דוראל.

    ביוני 2014 הוקם הלונה בר, המתופעל באמצעות חברה בשם מ.י. לונה בע"מ הרשומה על שם התובע 3, צח מיטרני (להלן: "צח").

    בכתב התביעה נטען כי הצדדים הם למעשה שותפים בשני הפאבים, אותם הם מנהלים ומתפעלים כשותפות עסקית לכל דבר, כאשר התובעים 1-3 מחזיקים יחד ב-39% במילה בר ודוראל הוא בעלים של 61% בל.מ.י או במילה בר.

    לטענת התובעים, הסיבה היחידה שהסכם מייסדים בין הצדדים - שאמור היה לשקף, בין היתר, את חלוקת אחוזי האחזקות בין הצדדים במילה בר - לא נחתם בסופו של דבר, היא מחלוקות כספיות בענייני שכר טרחת עורך דין.

    לטענת דוראל, לעומת זאת, הצדדים אינם שותפים עסקיים והתובעים אינם זכאים למניות בעסק שכולו שלו, כי אם לרווחים בלבד.

    כך או אחרת, אין ספק כי בין התובעים 1-3 לבין נתבע 1 התקיים קשר עסקי לגבי ניהול שני הפאבים.

    התובעת 4 היא חברה מוגבלת במניות בבעלות התובע 2, דינור גרינבר (להלן: "דינור"), אשר הוקמה לשם רכישת אחוזי אחזקת דוראל בל.מ.י או במילה בר.

    לאחר זמן לא רב, חלה הרעה במערכת היחסים בין הצדדים ככל הנראה על רקע שני אירועים מרכזיים: גיוס התובעים כחודש לאחר פתיחת המילה בר למבצע "צוק איתן", מצב אשר יצר מתחים בין הצדדים בנוגע לחלוקת העבודה וההכנסות; ופתיחת פאב חדש בשם נישה על-ידי דוראל ואביו, לירון שלמוני (להלן: "שלמוני"), אשר ממוקם כ-30 מטר בלבד מהמילה בר.

    משעלתה מערכת היחסים בין הצדדים על שרטון, בא לידי ביטוי רצון משותף של הצדדים להביא לסיומו את שיתוף הפעולה העסקי ביניהם.

    אין חולק כי ביום 17.3.2014 נפגשו הצדדים והגיעו להסכמה ברורה בדבר היפרדותם העסקית.

    כפי שעולה מהמסרונים בקבוצת ה- WhatsApp (צורפו כנספח 11 לבקשה) ביום 18.3.2014 יידע דוראל את התובעים כי קיימת בידו הצעה של קונה חיצוני לרכישת המילה בר בסך של 1,200,000 ₪. התובעים השיבו כי הם סבורים שכדאי לחכות ולקבל הצעה גבוהה יותר ואף ציינו כי הם בקשר עם מספר אנשים רציניים שיהיו מעוניינים לקנות במחיר גבוה יותר.

    תשובתם של דוראל ואביו הייתה חד משמעית ואלו הבהירו כי מבחינתם עדיפה ההצעה הקונקרטית ואינם מתכוונים לחכות להצעה גבוהה יותר.

    התובעים מצידם חזרו וביקשו להמתין מעט ולחפש קונה שיסכים לרכוש את המילה בר בסך של 1,500,000 ₪ המגלם 15,000 ₪ לאחוז אחזקה.

    ביום חמישי ה-19.3.2014 בשעה 15:00 התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים, אותה זימן דוראל אך שעתיים לפני קיומה. במעמד אותה פגישה העמידו דוראל ואביו בפני התובעים את שלוש האופציות הבאות - מכירת זכויות הצדדים בל.מ.י או במילה בר בסך של 1,200,000 ₪ בהפחתה של דמי תיווך ומס חברות; רכישת זכויות התובעים בל.מ.י או במילה בר על-ידי דוראל בסך של 12,000 ₪ לכל אחוז אחזקה; רכישת זכויותיו של דוקאל במילה בר על-ידי התובעים בשווי של 15,000 ₪ לכל אחוז אחזקה.

    על פי עדות התובעים, שלא נסתרה בחקירתם הנגדית, דוראל ושלמוני דרשו כי תשובת התובעים באשר לאופציות שהועמדו בפניהם, תינתן לא יאוחר מאשר השעה 20:00. בהתאם לכך, עוד באותו יום הודיעו התובעים כי הם מבקשים למממש את האופציה השלישית ולרכוש את אחזקותיו של דוראל במחיר שהוצע על ידו, קרי; 15,000 ₪ לכל אחוז אחזקה.

    תחילה סוכם בין הצדדים כי התשלום בעד אחזקתו של דוראל ישולם על ידם תוך 48 שעות, היינו; ביום ראשון שלאחר מכן. אך בהמשך, בעקבות אורכה של 48 שעות שביקשו התובעים, סוכם שהצדדים יפגשו ביום שלישי ה-24.3.2014 במשרד עורך-דין ובמעמד זה ישלמו התובעים עבור העסקה (כך עולה, בין היתר, מתמלול שיחה בין קיטמן לשלמוני שצורפה כנספח 6/ב לבקשה).

    במהלך הימים שקדמו לפגישה שקבעו הצדדים ליום 24.3.2014, פנה התובע 1, יוסף קיטמן (להלן: "קיטמן") לדוראל ושלמוני וביקש לקבל טיוטת הסכם, כמו גם נתונים ומסמכים שונים כדוגמת – מידע אודות חובות המילה בר לספקים; מידע אודות חובות הלוואה שנטלה המילה בר; העתק השכירות; מידע לגבי רישיון העסק; (ראו נספח 17 לבקשה) כל זאת, לטענת התובעים, על מנת לאפשר להם ולמשקיע מטעמם לבצע בדיקה פיננסית של המילה בר טרם הרכישה.

    בהקשר זה ראוי להביא את הדברים שהוחלפו בין קיטמן לשלמוני באותה שיחת WhatsApp בה ביקש קיטמן לקבל נתונים ומסמכים שונים לקראת הפגישה שנקבעה ליום 24.3.2014. באותה שיחה, שלמוני שב וציין בפני קיטמן כי במידה ובמעמד הפגישה לא ישלמו התובעים את הסכום המוסכם, יהיו לכך השלכות ולמחרת היום דוראל יקנה את הזכויות מהם.

    קיטמן משיב לו: "היי לירון אם אתה חושב שהלחץ והאיומים עוזרים לקדם את העסקה אז אתה טועה, סיכמנו על מחיר בו אני דינו וצח קונים את החלק של דוראל בעסק... אנחנו לא חוזרים בנו מהמחיר כל מה שאנחנו מבקשים זה לעשות עסקה הוגנת ועסקה הוגנת זה לקבל את כל הנתונים שאנחנו צריכים, גם אתה היית עושה את העסקה אותו דבר, זה לגיטימי לקבל טיוטת הסכם (מעבר לסכום שסוכם) כי מה לעשות יש תנאים נוספים כמו העברת בעלות ספקים... וכמובן שאנחנו באים מחר ב-12:00 כמו שסיכמנו רק שזה מאד מפריע שאין לנו אפילו טיוטת הסכם להסתכל עליה".

    על כך שלמוני עונה לו (הטעויות במקור – ד.ק): "... תביא את הסכום שנקבת מחר ותקבל כל הזמן לארכן ולסדר את העניינים השוטפים אנני מאיים נהפוכו אני מעונין שתקנה את חלקו של דוראל אבל מה לעשות לפעמים בעסקים כאשר לא עומדים במילה שמוצאים משלמים על זה לפעמים בקטן לפעמים בגדול נראה מחר לכן נפגשים אצל עורך הדין שיעלה את הפרטים הנספחים על הכתב וחותמים... בהצלחה לך מחר בכל מקרה במידה ומחר אין תשלום הסכם ההבנות שנאמרו במילה בפגישה לא תקף".

    בתשובה לכך חוזר ומסביר קיטמן כי "עסקה עושים בהוגנות ולא תחת לחץ בלתי פוסק... גם כשאמרנו לך שכמעט מיליון ₪ לא מארגנים ביומיים שלושה... המשכת באיומים שתעיף אותנו במחיר של 12,000 ₪ לאחוז... אני לא מכיר עסקה שמשלמים כמעט מיליון ₪ ורק אחר כך בודקים נתונים ומסמכים על הרבה פרטים חשובים לעסקה".

    עוד ביקש קיטמן "אל תכריח אותנו לחתוך על הסכם שנבנה מעכשיו לעכשיו אצל עורך הדין שלך מבלי שהעברת לנו קודם... בלי שמי ששם את הכסף (שהוא לא מעניין אותך אבל כן מעניין אותך לקבל את הכסף) בדק את ההסכם בזמן כתיבתו".

     

    ביום 24.3.2015 התקיימה, כאמור, פגישה בין הצדדים, אשר התקיימה במשרדו של עורך-דין – אבי אוחנה (להלן: "עורך דין אוחנה") , אותו לא הכיר איש מהצדדים. לפגישה הגיעו התובעים עם המשקיע, יואל גרינברג, אחיו של התובע 2 (להלן: "יואל") ובליווי בא כוחם.

    כמפורט בהמשך, קיימת מחלוקת בדבר המניעים שעמדו מאחורי התנהלות כל אחד מהצדדים באותה ישיבה. יחד עם זאת, שני הצדדים אישרו כי הפגישה לא עלתה יפה והסתיימה בסופו של דבר לאחר כ-20 דקות.

    ככל הנראה, במהלך הפגישה עלו מספר שאלות מצד התובעים והמשקיע מטעמם ואלו דרשו לקבל פרטים נוספים בטרם יעבירו את מלוא התמורה. דוראל ואביו דרשו לקבל את התמורה עוד באותו מועד ולכל הפחות, כי מלוא הסכום יופקד בנאמנות אצל עורך-דין אוחנה.

    יוער, כי לטענת הנתבעים נועדה הדרישה לפיה תופקד התמורה בנאמנות כדי ליתן לתובעים אורכה נוספת של 7 ימים לערוך את כל הבדיקות הנדרשות להם.

    משסירבו התובעים להעביר את מלוא התמורה, גם לא בנאמנות, בטרם יקבלו את מלוא הנתונים הנדרשים להם לטענתם, עזבו דוראל ושלמוני, מבלי שהגיעו לכלל הסכמה וממילא מבלי שהתובעים שילמו את הסכום המוסכם.

    מעדותם של התובעים, ומהמסרונים שצורפו לבקשה (נספחים 20א-20ח) עולה כי לאחר שדוראל ואביו עזבו את הישיבה, המשיכו הם לדבר עם עורך-דין אוחנה בניסיון לגשר על הפערים ולאפשר ליואל לבצע בדיקה פיננסית.

    כך כותב קיטמן לשלמוני באותו הערב:

    "לירון שלום, לאחר שעזבתם את הפגישה ישבנו עם עוה"ד שלך כמעט שעה תהעלנו [הטעות במקור – ד.ק] אפשרות שלדעתנו הוגנת ולפיה יואל שמתכוון לקנות את החלק שלכם יעביר לנאמנות של עוה"ד כ-150,000 ויציג אסמכתא שמעידה שיש לו את כל הכסף לרכישת החלק שלכם. יואל יקבל 30 ימים לבצע את הבדיקות שצריך. במידה ויהא קונה שיקצה לקנות את כל העסק בזמן זה שיציג הצעה בכתב עם הוכחה על רצינות, יהא ליואל 7 ימים להשוות את ההצעה ואם לא ישווה העסק ימכר לקונה או החלק שלכם בעסק יימכר ליואל...".

    כמו כן, ביקש קיטמן לקבל קוד גישה וסיסמא לחשבון, וציין כי הוא צריך לדעת כמה שיקים יש בחוץ לספקים וכי לא דובר ביניהם מה עושים עם עובדי המילה בר.

    על כך השיב לו שלמוני כי התובעים לא עמדו בהתחייבותם להעביר את הכסף וזאת, למרות שניתנה להם אורכה מיום ראשון ליום שלישי ולמרות שהוצע להם להפקיד את כל סכום הכסף בנאמנות וכי לאחר מכן יתנו הם לתובעים את כל המידע שיידרש.

    עוד ציין שלמוני נתונים שיש בידי התובעים ואף טען כי יש בידיהם את הסיסמא לחשבון הבנק.

    יום לאחר מכן, הודיע דוראל לתובעים, באמצעות מכתב של בא-כוחו, כי הוא מממש את זכותו לרכוש את חלקם של התובעים כמוסכם בפגישה מיום 19.3.2015.

    מכאן התובענה שבנדון, שעיקרה, כאמור, בבקשת התובעים לאכוף את זכותם הנטענת לרכישת מניותיו של דוראל באותו מחיר של 15,000 ₪ לאחוז אחזקה ולחילופין, להחלת מנגנון By Me By You (להלן: "במבי") בפיקוח בית המשפט.

  2. ההליכים בין הצדדים 

    בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה על ידי התובעים, כאמור, בקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד.

    במסגרת הבקשה, התבקש צו מניעה שיאסור כל דיספוזיציה בנכסי ל.מ.י או המילה בר, לרבות איסור מכירת מניות או אחזקות התובעים בל.מ.י או בלונה בר.

    כמו כן, התבקש צו אשר יורה לנתבעים לא למנוע מהתובעים גישה למילה בר ויורה לאפשר להם להיכנס למילה בר ולתפעל אותו.

    עוד התבקש צו אשר יורה לנתבעים לא לקבל החלטות שיש בהן כדי לפגוע בזכויות התובעים במילה בר, לרבות התקשרויות חוזיות מכל סוג עם צדדי ג' וכן צו אשר יורה על מתן חשבונות.

    ביום 8.4.2015 נעתרה כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי באופן חלקי לבקשת התובעים לסעדים זמניים במעמד צד אחד. ניתן צו ארעי במעמד צד אחד לפיו יימנעו הנתבעים מכל פעולה בלתי הפיכה בעסק המשותף של התובעים ודוראל במילה בר ובלונה בר וזאת עד להחלטה אחרת.

    בהמשך לכך, הועבר התיק לשמיעה בפני. דיון בבקשה לסעדים זמניים התקיים ביום 29.4.2015, הצדדים הגישו סיכומיהם, וביום 14.7.2015 ניתנה על-ידי החלטה במסגרתה הוחלט להותיר את הצו לאיסור דיספוזיציות עד למתן פסק דין בתיק, בתנאי להפקדת ערובה בסך 250,000 ₪.

    ביום 17.12.2015 הגיש דוראל בקשה לאשר לו לקבל בחזרה 4% מזכויות הרווחים של המילה בר מליאור ביבל (להלן: "ביבל").

    לטענתו, זכויות אלו הועברו לביבל ביום 2.4.14 אך לאור חוסר השתלבותו והתאמתו של ביבל הסכימו הצדדים להיפרד בדרך של החזרת המניות לדוראל.

    ביום 12.1.2016 נעתרתי לבקשה להחזרת המניות באופן חלקי. אישרתי כי ביבל ישיב את הזכויות ברווחים בבר המילה בהתאם להסכמות בינו לבין דוראל, אך אלו יופקדו בנאמנות בידי בא כוחו של דוראל, כאשר צו איסור הדיספוזיציה יחול גם עליהן, עד למתן פסק דין בתובענה.

    במרץ 2016 התקיימו שני דיונים בפניי, במהלכם נחקרו עדי הצדדים בחקירות נגדיות. לאחר מכן, הגישו הצדדים את סיכומיהם.

  3. טענות הצדדים

    א.טענות התובעים

    • מערכת היחסים בין הצדדים

      בכתב התביעה נטען כי יש לראות בתובעים בעלי מניות בל.מ.י למרות שאין הם רשומים במרשם בעלי המניות. זאת, בהתבסס על חלוקת התפקידים בין הצדדים; חלוקת הזכויות והחובות במילה בר; ההחלטה לחתום על הסכם מייסדים והמתווה הקבוע בו; כמו גם קביעת מנגנון היפרדות מוסכם - כביכול - לפיו תינתן לתובעים זכות סירוב ראשונה בעת מכירת אחזקותיו של דוראל בל.מ.י.

      לחלופין, נטען, כי בין הצדדים קיימים לכל הפחות יחסי שותפות במסגרת המילה בר. זאת, בין היתר, בהתבסס על כוונת הצדדים; הצגת הצדדים כשותפים בפני הסביבה העסקית; אופן פעילותם וניהולם המשותף את המילה בר; חלוקת חובות וזכויות במילה בר; ערבויות התובעים למילה בר; הנוהג בתפעול וניהול עסקי מזון; ומנגנוני ההיפרדות שסוכמו כביכול בין הצדדים.

      לטענת התובעים, לאורה של מערכת יחסים נטענת זו, יש לבחון את התנהלותו של דוראל בתקופת ההיפרדות.

    • התנהלות דוראל בתקופת ההיפרדות

      על פי כתב התביעה, החל מיום 17.3.14, המועד בו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בדבר סיום מערכת היחסים העסקית ביניהם, עשה דוראל, ביחד עם אביו, הכל כדי שהמילה בר תישאר בידיו.

      לטענתם, הגם שעל פניו אופן ההיפרדות הוסכם על-ידי הצדדים (בפגישתם מיום 19.3.14), הרי שלמעשה דוראל הוא שהכתיב את אפשרויות ההיפרדות והעמיד בפני התובעים שלוש אופציות בלתי הוגנות, ביניהן נאלצו לבחור תוך שעות ספורות. זאת, במטרה לכפות על התובעים מכירת זכויותיהם לדוראל.

      כך, לטענתם, האופציה לפיה ירכוש גורם שלישי מעוניין את הזכויות במילה בר בסכום של 1,200,000 ₪ הייתה אופציה פיקטיבית ולמעשה לא היה רוכש פוטנציאלי קיים.

      באשר לאופציה לפיה דוראל ירכוש את חלקם של התובעים במילה בר בסכום של 12,000 ₪ לאחוז או שהתובעים יקנו את חלקו בסכום של 15,000 ₪ לאחוז, טוענים התובעים כי המדובר בפער חסר בסיס שנועד גם הוא להפעיל לחץ על התובעים למכור את מניותיהם.

      התובעים ממשיכים וטוענים כי אף לאחר שהחליטו למממש את אופציית רכישת זכויותיו של דוראל, עשה האחרון כל שניתן – תוך ניצול כוחו כמי שרשום כבעל מניות יחיד בל.מ.י – על מנת להכשיל את העסקה ואת האפשרות שהתובעים ירכשו את אחזקותיו, והתווה את הליך ההיפרדות כך שבסופו ירכוש הוא, באופן כפוי, לטענתם, את זכויות התובעים במילה בר.

      כך, לטענת התובעים, דוראל, ביחד עם אביו, הפעילו עליהם לחצים ואיומים וקבעו סד זמנים לחוץ שבלתי אפשרי היה לעמוד בו בעסקה מעין זו.

      עוד נטען, כי דוראל סירב ליתן לתובעים את הנתונים הפיננסים והחשבונאיים של המילה בר או של ל.מ.י לפני הפגישה שהתקיימה ביום 24.3.15, היות וידע שהתובעים לא יסכימו להשלים את רכישת חלקו במילה בר ללא קבלת נתונים אלו.

      לטענת התובעים, הם הגיעו לפגישה ביום 24.3.15 למרות שלא היו בידיהם אותה עת מלוא הנתונים אודות חובות הספקים, יתרות בחשבון בנק, מלאי, יתרות הלוואת וכד', מאחר ושלמוני הפעיל עליהם לחצים והם חששו שאם לא יגיעו, ירכוש מהם דוראל את זכויותיהם באופן כפוי. אולם, לטענת התובעים, לדוראל לא הייתה כוונה אמיתית למכור להם את זכויותיו. לכן, הערים קשיים ודאג להכשיל את הפגישה ולהביא לסיומה תוך זמן קצר מבלי שיתאפשר לצדדים להגיע להסכמות ולהוציא לפועל את העסקה.

      לגישת התובעים, הכשלת רכישת זכויותיו של דוראל על-ידי התובעים באותו יום, נועדה על מנת לאפשר לדוראל להיתלות בכך ולטעון כי זכות הרכישה עברה אליו, כפי שאכן עשה למחרת היום.

      בכתב התביעה הצהירו התובעים כי נכון להיום, הם סיימו את בדיקת הנתונים הכספיים וכי על אף שהתברר להם שקיימים חובות לספקים בסך של 100,000 ₪ וכי התבצעו משיכות על ידי דוראל שלא נרשמו בספרי ל.מ.י בסכום של 200,000 ₪, הם מבקשים לאכוף את ההסכמה שניתנה על ידם לרכישת חלקו של דוראל בסכום של 15,000 ₪ לכל אחוז אחזקה.

    • עילות התביעה

      לטענת התובעים, האופן בו התנהל דוראל לאורך תקופת ההיפרדות, מנוגדת לאמות מידה בסיסיות על פיהן יש לנהל משא ומתן בתום לב ובפרט, משא ומתן לחתימת הסכם היפרדות עסקית במסגרתו נדרשו התובעים לשלם סכומים לא מבוטלים.

      כמו כן, נטען, כי יש בהתנהלות זו משום כפייה כלכלית אסורה המנוגדת לסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

      בנוסף, טענו התובעים, כי התנהלותו של דוראל נוגדת את הסכמות הצדדים כפי שאלו סוכמו בתחילת דרכם המשותפת לפיהן, אם יאלצו הצדדים להיפרד, יעשו כן בדרך של "זכות סירוב ראשונה" או באמצעות מנגנון במבי (ראו דבריו של שלמוני בעמ' 406 לפרוטוקול ש' 22-24).

      ביחס לסירובו הנטען של דוראל לספק לתובעים מסמכים לצורך בדיקת המצב הפיננסי של המילה בר, מוסיפים התובעים וטוענים, כי דוראל הוא שהיה אמון על כלל החישובים הפיננסים וההתנהלות במילה בר ולכן, המסמכים המבוקשים היו למעשה בשליטתו הבלעדית.

      לטענתם, מעבר לכך שסירובו למסור את המסמכים לתובעים מהווה חוסר תום לב במשא ומתן, הרי שהוא עולה גם כדי הפרת סעיף 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות") המחייב שותף למסור מסמכים הנוגעים לשותפות ליתר שותפיו.

      עוד מוסיפים התובעים, כי לאור אופייה של מערכת היחסים הנטענת בינם לבין דוראל, יש לקבוע כי בהתנהלותו כלפי התובעים, הפר דוראל שורה ארוכה של הוראות דין וביניהן, הוראות סעיף 191 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") בדבר קיפוח המיעוט, וכן הוראות שונות בפקודת השותפויות (סעיפים 29-30, 35, 38-29 לפקודה).

      עוד צוינו עילות חוזיות, עוולות בנזיקין ועשיית עושר.

    • הסעדים המבוקשים

      התובעים עתרו בתביעה לקבל את הסעדים הבאים: פירוק שיתוף בדרך של אכיפת ההסכמות למכירת אחוזי אחזקתו של דוראל בל.מ.י או במילה בר, ולחלופין, קביעת מנגנון לפירוק השותפות; סעד הצהרתי שיש בו כדי להכריז כי ככל שהייתה העברת מניות או אחזקות של התובעים לצדדים שלישיים, מדובר בהעברה בטלה מעיקרה; מתן תוקף להסכמת הצדדים על העברת אחוזי אחזקתו של דוראל בלונה בר בתמורה למחילה על חובותיו; סעד של מתן חשבונות באשר להכנסות והרווחים של ל.מ.י או המילה בר ובהתאם לכך, שמירת זכותם של התובעים לדרוש פיצויים והשבה; בקשה לפיצול סעדים בקשר לנזקים שטרם התגבשו.

       

      ב.טענות הנתבעים

      ראשית טוענים הנתבעים, בין הצדדים לא קיימת שותפות עסקית אלא רק זכות לקבל רווחים. כמו כן, טוענים הנתבעים, הסיבה להסכמות אליהם הגיעו הצדדים ביום 19.3.2015 בדבר היפרדותם (להלן: "הסכם ההיפרדות") היא בטענות מרמה כלפי התובעים וכשל ניהולי.

      לגופם של דברים נטען, כי ההסכם מיום 19.3.2015 מבטא היטב את רצונם ההדדי של הצדדים להיפרד לטענת הנתבעים, שלוש האופציות אשר הוצעו באותה פגישה היו אופציות סבירות והוגנות. כך, לטענתם, האופציה למכירת המילה בר לקונה חיצוני כלל לא הייתה פיקטיבית והמידע לגביה התקבל על ידי מתווך עמו עבדו.

      באשר לפער בין שווי מניותיו של דוראל לבין שווי מניות התובעים, טוענים הנתבעים כי הדבר נובע מהשקעות אשר ביצעו הנתבעים במילה בר.

      עוד מוסיפים הנתבעים כי על אף שדוראל בעל הרוב המכריע של הזכויות במילה בר, נתן הוא את זכות הראשונים לתובעים לבחור את דרך ההיפרדות, ואלו בחרו מרצון חופשי ועל דעת עצמם, לרכוש את זכויותיו של דוראל.

      משכך, כנטען, לא יכולה להישמע טענת התובעים באשר לכפיית אופן ההיפרדות ורכישה כפויה של זכויותיהם. עוד צוין כי סד הזמנים הקצר שנקבע למימוש הרכישה לא נקבע מתוך גחמה או במטרה ליצור לחץ על התובעים, כי אם מתוך הכרח לאור אופיו של העסק.

      כך או אחרת, טוענים הנתבעים, התובעים התחייבו ללא כל סייג להשלים את התשלום ביום 24.3.15. משלא עשו כן, פעל דוראל בהתאם להסכם ההיפרדות ומימש כדין את האופציה שניתנה לו לרכוש את זכויות התובעים במילה בר. לגישתם, עצם כך שהתובעים לא עמדו בתנאי הרכישה ובניגוד למוסכם לא השלימו את הרכישה עד למועד הסכם, אינה מהווה הפרה של הסכם ההיפרדות, אלא שהמשמעות היא שהתובעים החמיצו את זכות הרכישה שניתנה להם והתוצאה היא העברת זכות הרכישה לדוראל. לכן, טוענים הנתבעים, אין כל מקום לדרישת התובעים לקבל סעד של אכיפת ההסכם, שכן גם היום הוא מקוים כדין.

      עוד נטען על ידי הנתבעים כי התובעים הציגו למראית עין מצג כאילו פניהם לתשלום.בפועל, משכו את הזמן על מנת לפתוח בהליך משפטי זה, שכל מטרתו, כך לטענת הנתבעים, לנסות לשפר באמצעותו את מצבם על חשבון הנתבע ולהתחמק מהתוצאה המתחייבת של הסכם ההיפרדות – רכישת חלקם על ידי דוראל.

      על פי הנטען, לתובעים לא הייתה יכולת כספית לרכוש את זכויותיו של דוראל ולכן, משהתחוור להם שזכות הרכישה עברה כדין לדוראל, מנסים הם להיתלות באמתלות שונות – כגון, אי הסכמת המשכירה; אי קיומו של מתווך; סך של 200,000 ₪ עלומים; מידע עסקי נדרש שלא היה להם ועוד. טענות אלו, לטענת הנתבעים הן טענות מופרכות שהועלו בדיעבד כדי לתרץ את הימנעותם מהשלמת הרכישה.

      באשר לטענת התובעים כי היה חסר להם מידע על מנת להשלים את העסקה, טוענים הנתבעים כי לאורך כל תקופת פעילותם במילה בר, היה לתובעים מידע זמין בדיוק כפי שהיה לנתבע וכי ביצועיה העסקיים של המילה בר היו ידועים להם היטב. לטענתם, לא היה לדוראל יתרון על התובעים בעניין זה ולרשותם עמד כל המידע הנדרש, בדיוק כפי שהיה בידי דוראל. כך, למשל, נטען כי הייתה לתובעים נגישות מלאה לחשבון בנק העסק, קופת העסק, הכנסות והוצאות העסק, הזמנות והתחשבנויות עם ספקים, ועוד.

      לטענתם, המשקיע, ולא התובעים, הוא אשר ביקש לבצע בדיקות נוספות בטרם הרכישה. לכך, לא יכולה להיות נפקות במישור היחסים בין התובעים לדוראל ודרישה זו אינה יכולה לפגום במועד שהוסכם בין הצדדים להעברת התשלום והשלמת העסקה.

  4. דיון והחלטה

    כבר בהחלטה מיום 14.7.15 קבעתי כי ברור באופן חד משמעי שאין הצדדים יכולים להמשיך ולנהל את העסק באופן משותף והבעתי עמדתי כי טוב יעשו אם יפעלו לשם ביצוע ההיפרדות בהקדם האפשרי.

    הצדדים לא עשו זאת ויש יש להכריע עתה באופן ההיפרדות – אכיפת הסכם ההיפרדות על ידי רכישת חלקו של המשיב בסכום של 15,000 ₪ לאחוז אחזקה; עריכת התמחרות בין הצדדים; או כל דרך אחרת.

    על מנת להכריע בשאלה למי מהצדדים עומדת בנקודת זמן זו הזכות לרכוש את חלקו של הצד שכנגד - יש לבחון האם ביום 24.3.15 עברה זכות הרכישה לדוראל וזה מיצה אותה כדין, אם לאו.

    שאלה זו היא שאלה חוזית בעיקרה, במסגרתה יש לבחון האם לאור העובדה כי ביום 24.3.2015 לא הושלמה הרכישה על-ידי התובעים, פקעה האופציה שניתנה להם ועברה לנתבעים.

    לצורך כך, יש לבחון את הסכם ההפרדות בין הצדדים ודרך פעולתם על פיו.

    קודם לכן יש להתייחס בקצרה לסוגיית אופייה של מערכת היחסים בין הצדדים;

    כאמור, השאלה המתעוררת במסגרת תובענה זו היא שאלה חוזית במהותה אשר בחינתה אינה תלויה בטיב היחסים בין הצדדים. לכן, אין צורך להכריע בשאלה האם בין הצדדים קיימת שותפות עסקית או האם לתובעים יש זכאות למניות במילה בר.

    יחד עם זאת, מצאתי לנכון להעיר זאת; אין ספק כי בין הצדדים היה קשר עסקי לגבי ניהול המילה בר והלונה בר אשר אינו מתמצה בשותפות ברווחים. עוד עולה, כי בטרם עלתה מערכת היחסים בין הצדדים על שרטון היא הושתתה על יחסי אמון בין התובעים לדוראל כאשר ניהול הבר נעשה במשותף על ידם וההתנהלות הייתה בלתי פורמאלית.

    במצב דברים זה, מן הראוי שבבוא הצדדים להיפרד וכאשר ניתנת לאחד הצדדים האופציה לרכוש את חלקו של הצד שכנגד, יתנהלו הצדדים בהגינות מוגברת.

    כעת אפנה לבחון את התנהלות הצדדים בתקופת ההיפרדות; לאחר מכן אבחן לאורה את טענת התובעים בדבר כפייה כלכלית, ואת טענת הנתבעים בדבר סיום אופציית הרכישה שניתנה לתובעים. לאחר שאבחן טענות אלו אפנה לקביעה מהו אופן ההיפרדות שעל הצדדים לנקוט; ולבסוף אבחן את טענת התובעים בדבר סעד החשבונות.

      

    • התנהלות הצדדים בתקופת ההיפרדות

      כאמור, אין חולק כי בין הצדדים הייתה קיימת הסכמה ברורה לפירוק השותפות אליה הגיעו ביום 17.3.15.

      עוד אין חולק כי ביום 19.3.15 הוסכם בין הצדדים כי לתובעים תינתן הזכות לרכוש את זכויות הנתבע במילה בר.

      כמו כן, מעדויות הצדדים עולה כי סוכם שהתשלום עבור רכישת זכויותיו של דוראל במילה בר יתבצע ביום 24.3.2015 במשרדו של עו"ד אוחנה, אך הפגישה בין הצדדים "התפוצצה" לאחר זמן קצר מבלי שהסכום שולם.

      מעדויות הצדדים והעובדות שהתבררו לפניי עולה כי עוד בתחילת הדרך ניהלו דוראל ואביו את המשא-ומתן מול התובעים בקשיחות, תוך ניצול מעמדו של דוראל כבעל מניות היחיד הרשום בל.מ.י ותוך יצירת לחץ העולה עד כדי חוסר תום לב.

      כך, עולה למשל מתכתובות הצדדים בקבוצת ה- WhatsApp ביום 18.3.2015.

      כזכור, באותו יום הודיע דוראל לתובעים כי קיים קונה חיצוני המוכן לרכוש את המילה בר בכ-1.2 מיליון ₪. התובעים סברו כי ניתן למצוא רוכש במחיר גבוה יותר וביקשו להמתין מספר ימים כדי שתינתן להם האופציה לעשות כן.

      דוראל ושלמוני מצידם סירבו לבקשה זו וכך עונה להם דוראל: "לצערי ולשמחתי אנחנו בעלי המאה שזה אומר שאנחנו בעלי הדעה!! זה שעד היום לא ניצלנו את זה אף פעם זה לא אומר שאין לנו את הזכות וכל משא ומתן נעשה אך ורק דרכינו! [...] לא לשכוח שהחברה על שמי הפרטי רבותיי לטוב ולרע".

       

      בהחלטה מיום 14.7.2015 קבעתי כי למצג לפיו היה קונה מעוניין אותה עת, לא היה בסיס.

      לאחר מתן ההחלטה, במסגרת הדיונים שהתקיימו בחוד מרץ 2016, העיד המתווך, רועי גרבובסקי, כי ביום 17.3.2015 ביקש ממנו דוראל למצוא עבורו קונה למילה בר וכי ביום 19.3.2015 (ולא ביום 18.3.2015 כנטען על-ידי הנתבעים) עדכן את דוראל כי קיים קונה מעוניין וסוכם ביניהם שדוראל יחזור אליו עם תשובות ביום 22.3.2015.

      אף אם יש לקבל עדות זו לפיה היה קונה שהתעניין ברכישת המילה בר אותה עת – אין להתעלם מסירובם העיקש של דוראל ושלמוני להמתין מספר ימים על מנת שיתאפשר לתובעים למצוא קונה חיצוני במחיר גבוה יותר.

      התנהלות חסרת תום-לב זו ממשיכה ומאפיינת את התנהלותם של שלמוני ודוראל אף לאחר שהתגבש הסכם ההיפרדות בין הצדדים;

      כך, עם הודעתם של התובעים על החלטתם לרכוש את זכויות הנתבעים במילה בר, הכתיב שלמוני לתובעים סד זמנים דחוק במיוחד להשלמת העסקה וקבע כי מועד התשלום יתבצע תוך ארבעה ימים בלבד - ביום שלישי 24.3.15.

      בהקשר זה יש לציין כי הנתבע ושלמוני ידעו כי לצורך מימון רכישת הזכויות במילה בר יצטרכו התובעים להיעזר במשקיע מטעמם.

      ראו למשל עדותו של שלמוני בעמ' 392 לפרוטוקול ש' 10-11:

      "...הם אמרו שיש להם משקיע, רק הם לא ציינו שמשקיע זה אח של דינור, אבל לא משנה.

      ...אני מדבר על משקיע..."

       

      עוד יש לציין, כי בטרם הודיעו התובעים לנתבע ביום 19.3.15 על החלטתם לרכוש את הזכויות במילה בר, שוחחו עם יואל אשר הסכים להשקיע כספים ברכישת אחוזי אחזקת הנתבע במילה בר, בכפוף לבדיקת וקבלת מלוא המסמכים. כך מעיד יואל בחקירתו הנגדית מיום 8.3.16 כי ביקש לקבל נתונים אודות "חובות לספקים, בכלל כל מה שהעסק מכניס, כל התזרים בעצם של העסק כדי להבין באמת מה העסק עשה... כל דבר שהעסק הזה מוציא בשביל להבין בדיוק לאן אני נכנס כי היה הרבה אפור שהחבר'ה השותפים של דינור צח ויוסי לא היה להם גישות" (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 5-7).

      עולה אם כן כי הנחת המוצא של הצדדים הייתה שלתובעים תינתן זכות הרכישה הראשונה כאשר ברור שיממשו זכות זו רק לאחר שיבדקו את מצב העסק לאשורו.

      לאור זאת, כאמור לעיל, עוד לפני מועד הפגישה שנקבע ליום 24.3.2015, פנה קיטמן לדוראל ושלמוני וביקש בשם התובעים לקבל טיוטת הסכם ולברר נתונים מסוימים בקשר לספקים, עובדים, מלאי וציוד לפני שיושלם הסכום של כמיליון ₪. בקשות אלו הן בקשות סבירות וצפויות במסגרת העסקה שסוכם עליה.

      הנתבעים מצידם אינם חולקים על העובדה כי נתונים פיננסים על העסק הם עניין מהותי בעסקה מעין זו. טענתם העיקרית בהקשר זה היא כי כל הנתונים היו ידועים לתובעים עוד לפני הישיבה שהתקיימה ביום 24.3.15 וכי להם לא הייתה חובה לספק לתובעים פרטים שונים (ראו למשל דבריו של שלמוני בחקירתו הנגדית, עמ' 396 לפרוטוקול).

      זאת, הם סומכים בעיקר על הטענה כי התובעים הכירו את העסק מלפני ולפנים ורואים בעובדה כי התובעים בחרו באופציית הרכישה כעדות לכך. כמו כן, טענו הנתבעים כי יש בידי התובעים סיסמאות כניסה לחשבון הבנק וכי רואה החשבון של התובעים קיבל מהם את מאזן הבוחן וכרטיסי הנהלת החשבונות לפני הישיבה. לכן, לא היה כל מקום לטענות בדבר צורך בבדיקה נוספת לאחר מועד הישיבה אליה היו המבקשים אמורים להביא את הכסף.

      מנגד, התובעים חולקים על כך כי המידע הרלוונטי היה זמין להם לחלוטין אף מבלי שיצטרכו שדוראל יספק להם מסמכים ונתונים שונים. בנוסף, קיימת בין הצדדים מחלוקת בדבר מועד שליחת מאזן בוחן של הפירמה על ידי רואת-החשבון של המילה בר לתובעים.

      מעדויות הצדדים עולה כי למרות שהתובעים הכירו היטב את המילה בר והיו מעורבים בניהולו, המידע שהיה להם על המצב הכספי של העסק היה חלקי. כך, למשל, התובעים העידו כי לא עודכנו בדבר העברת חשבון הבנק של המילה בר בינואר 2015 לבנק לאומי וממילא לא קיבלו סיסמה לחשבון זה (ראו למשל: עדותו של דינור בעמ' 105 לפרוטוקול; עדותו של צח בעמ' 109 לפרוטוקול ובעמ' 134 לפרוטוקול); עוד העידו התובעים כי דוראל הוא שהיה אחראי להתחשבנויות החודשיות בין הצדדים והתובעים היו מסתמכים על רישומים שערך במחברת שלו (ראו למשל: עדותו של קיטמן בעמ' 151 לפרוטוקול; עדותו של צח בעמ' 112 לפרוטוקול; עדותו של קיטמן בעמ' 34 לפרוטוקול הצווים הזמניים; עדותו של דינור בעמ' 72 לפרוטוקול הצווים הזמניים).

      בנוסף, אין מחלוקת כי לגבי חודש מרץ 2015 לא נערך חשבון עד ליום הפגישה והתובעים לא ידעו מה החובות של הספקים לאותו חודש.

      אך הגיוני כי בבוא משקיע חיצוני, בייחוד לאור חוסר האמון שנוצר בין הצדדים, יבקש לקבל מידע מלא ומהימן.

      מכאן עולה כי על אף שמדובר בדרישה סבירה לחלוטין ואף שלדוראל הייתה גישה מלאה ונרחבת משל התובעים לנתוני העסק, בחרו שלמוני ודוראל שלא להיענות לבקשות התובעים. הם חזרו ואמרו, כפי שעולה מהמסרונים המובאים לעיל, כי אם ביום 24.3.15 לא יועבר הכסף, תמומש האופציה לרכישת אחזקות המבקשים. כאמור, אין מקום לראות בהתנהלות זו כהתנהלות בתום לב.

      יש לציין כי אף אם הייתי קובעת כי רוב רובם של המסמכים היו נגישים לתובעים, הרי שמן הראוי כי צד תם לב אשר פועל יחדיו עם הצד השני לעסקה למען הגשמת מטרתם המשותפת, היה משתף פעולה ומספק לחברו את מלוא הפרטים והמסמכים שנדרשים לו.

      מכאן לפגישה שהתקיימה ביום 24.3.2015.

      כאמור לעיל, העובדה כי התובעים לא שילמו בסופו של דבר בפגישה זו את מלוא התמורה נעוצה לטענתם בכך שדרישתם לקבל מידע נוסף בטרם יעשו כן לא נענתה.

      לטענת הנתבעים, בניגוד למוסכם בין הצדדים, מלכתחילה לא היה בכוונת התובעים לשלם את מלוא סכום העסקה באותה פגישה. זאת, מאחר ולטענתם, לא היה ביכולתם הכספית וביכולתו של המשקיע מטעמם לעשות כן. לכן, טוענים הנתבעים, החלו התובעים לשאול שאלות שונות ולבקש נתונים ומסמכים שונים חלף השלמת העסקה.

      מנגד, טענו התובעים כי לא היה בכוונתם של שלמוני ודוראל להשלים את העסקה באותה פגישה והם הגיעו אליה מראש מתוך מטרה לסכלה במטרה שזכות הרכישה תעבור אליהם.

      לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ביחס לאותה פגישה, מצאתי כי כוונת התובעים לרכוש את הזכויות במילה בר הייתה רצינית וכי הגיעו לפגישה מתוך כוונה אמיתית להוציא לפועל את העסקה ולרכוש את אחזקותיו של דוראל.

      אכן, יואל לא התכוון לשלם את כל הסכום עד שיקבל את מלוא הנתונים שדרש לקבל. התובעים אישרו כי גם לא הסכימו להפקיד את כל הסכום בנאמנות.

      ראו למשל את תשובתו של צח בחקירתו הנגדית: "אבל למה אני צריך לשים מיליון ₪ אצל בן אדם שאני לא מכיר, אצל אנשים שגם ככה אני לא בקשר טוב איתם, אני הצעתי לשים 150,000 ₪ זה לא מספיק כסף תגיד לי? למה אני צריך לשים את כל הכסף? [...] אני מראה נכונות אני רוצה, בוא קח 150,000 ₪ תן לי לבדוק, למה אני צריך לבדוק ביומיים? מה אני קונה עסק במיליון ₪ למה אני צריך לקנות ביומיים?" (עמ' 128 לפרוטוקול ש' 10-18).

      את סירובם של התובעים ניתן להבין הן נוכח מערכת היחסים העכורה בין הצדדים והן נוכח העובדה כי חששו להפקיד את מלוא הסכום אצל עורך-דין שאף אחד מהצדדים לא הכיר קודם לכן.

      יחד עם זאת, אין ספק כי התובעים היו נכונים להפקיד חלק מהסכום בנאמנות על מנת להראות רצינות ולהתקדם בעסקה עם קבלת המסמכים שנדרשו להם – הצעה שהיא סבירה בהחלט – ואף היו נכונים לבדוק את כלל הנתונים הפיננסיים באותה הפגישה ולסכם את יתר הפרטים הנדרשים עוד באותו היום.

      כך העיד יואל בחקירתו הנגדית: "בפגישה הגעתי על מנת לרכוש את החלק שלהם. ביקשתי בשביל שנעשה גם את המהלך הזה לקבל עוד דברים שחסרים, מוכן לשים כסף בשביל להראות להם שאני נכון לעשות את העסקה הזאת, ופה הם פשוט קמו והלכו" (עמ' 12 לפרוטוקול).

      כך מעיד צח בחקירתו כנגדית: "... אני מבחינתי מוכן לשבת אצל עורך דין אוחנה אם באים עם דברים ולהראות לי בנקים, עובדים את כל הדברים, אני מוכן איתו גם 6 שעות לסגור הכל, ואם הכל מסוכם והכל רשום והכל סבבה, עושים את ההסכם הזה, וכן אני אשלם את הכסף..." (עמוד 125 לפרוטוקול).

      עדות זו הייתה אמינה עלי.

      אם כן, לתובעים וליואל בהחלט הייתה כוונה למממש את האופציה שניתנה להם לרכוש את הזכויות במילה בר. מטרתם באותה פגישה הייתה לקבל מדוראל ושלמוני את מלוא הנתונים ולגבש הסכם היפרדות כתוב.

      תומכת בכך העובדה כי ביום 23.2.15, יום לפני הפגישה בין הצדדים, נפתחה חברת שומנאן, היא התובעת 4, מתוך מטרה להיות האישיות המשפטית שבאמצעותה יירכש חלקו של דוראל במילה בר. עוד מעידה על כך העובדה כי גם לאחר הפגישה ביום 24.3.15, המשיכו הצדדים ופעלו על מנת לקבל את כל המידע והנתונים הרלוונטיים לצורך רכישת המילה בר.

      מנגד, עולה המסקנה כי לשלמוני ודוראל לא הייתה כוונה לפעול לשם השגת מטרה זו והם לא התכוונו לתת לתובעים כל מידע שהתבקש בטרם תועבר מלוא התמורה, לכל הפחות לחשבון נאמנות של עורך-הדין.

      גם לאחר הפגישה, עשו התובעים מאמצים של ממש כדי לנסות ולהגיע להסכמות המקובלות על שני הצדדים, באופן שיאפשר להם להשלים את העסקה ולרכוש מהם את זכויותיהם במילה בר.

      נראה כי גם דוראל היה מוכן להתקדם עם העסקה אך לבסוף, נוכח עמדתו הנחרצת והתעקשותו של שלמוני, בקשות התובעים לא זכו לשיתוף פעולה מצד הנתבעים.

      התוצאה היא כי אין מקום לטענת הנתבעים לפיה מטרתה של הגשת התובענה היא למנוע מהנתבע את זכותו אותה מימש על פי המוסכם לרכישת חלק במילה בר, אינה מקובלת עליי.

      כפי שעולה מהתנהלותם של שלמוני ודוראל בתקופת ההיפרדות, אלו העמידו את התובעים בסד זמנים קצר ביותר, מבלי שנענו לדרישתם הסבירה לאפשר למשקיע לבדוק נתונים פיננסים כדי להשלים את העסקה בדרך של רכישת אחוזי האחזקה של הנתבעים. הנתבעים אף מיהרו להודיע על מימוש אופציית הרכישה על ידם, יום לאחר שעזבו את הישיבה.

      המסקנה העולה מהתנהלות זו היא כי במהלך ביצוע הסכם ההיפרדות, פעל דוראל, יחד עם אביו, על מנת להביא למצב דברים בו הוא זה שירכוש את חלקם של התובעים במחיר שנקבע על ידו, מבלי לאפשר לתובעים לממש את זכות הסירוב אשר ניתנה להם כדי לרכוש את חלקו.

      התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב וחובת ההגינות המוטלות על שותפים עסקיים מכל סוג שהוא.

       

    • טענות התובעים בדבר כפייה כלכלית 

      התובעים חוזרים בסיכומיהם על הטענה כי בהתנהלותו, כפה עליהם דוראל את שלוש האופציות שהועלו בהסכם ההיפרדות, ובהמשך כפה עליהם תנאים בלתי הוגנים לביצוע העסקה.

      סעיף 17(א) לחוק החוזים מקנה למי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד האחר – ובכלל זה כפייה כלכלית – זכות לבטל את החוזה. מנגד, הסעד אותו מבקשים התובעים בתובענה זו הוא אכיפת ההסכמה בין הצדדים לרכישת חלקו של הנתבע, באותו סכום שהוצע על ידו.

      לכן, כפי שקבעתי עוד בהחלטתי מיום 14.7.15, עמידת התובעים על אכיפת ההסכמות ביניהם לבין הנתבעים, מלמדת כי אין כל בסיס לטענה בדבר כפייה כלכלית באופן המנוגד לסעיף 17 לחוק החוזים.

      אין בקביעה כי התובעים התקשרו בהסכם מתוך רצון חופשי ולא עקב כפייה שכפה עליהם דוראל, כדי לשלול את טענת התובעים בדבר הכתבת תנאים בלתי הוגנים לביצוע העסקה על-ידי הנתבע או את הטענה בדבר דרך רכישת זכויותיהם על-ידי הנתבע.

      טענות אלו אומנם אינם מלמדות על כפיית התובעים להתקשר בהסכם ההיפרדות, אך יש בהן, כמפורט בהרחבה בהמשך, כדי ללמד על הפרת חובת הנתבע לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במהלך ביצוע הסכם ההיפרדות, בניגוד לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים.

       

       

       

    • האם אופציית הרכישה עברה כדין לנתבעים

      הטיעון העיקרי אותו העלו הנתבעים לאורך ההליך הוא כי בין הצדדים נכרת הסכם. משלא עמדו התובעים בקיום האופציה המועדפת אליהם – רכישת זכויות הנתבעים במילה בר – עברה לנתבעים הזכות לקנות את חלקם.

      גם בסיכומים שבים הנתבעים וטוענים כי התובעים התחייבו ללא כל סייג שהוא להביא את הסכום המוסכם לפגישת ביום 24.3.15. לגישתם, משלא שולם התשלום באותו יום, עברה זכות הרכישה לנתבע לרכוש את זכויות התובעים.

      על פי הנטען, לתובעים לא היה את סכום הכסף הנדרש לרכישת זכויות הנתבעים במילה בר. לצורך כך הביאו משקיע אשר מסיבותיו לא היה מוכן לשלם במועד המוסכם.

      לטענת הנתבעים, אין זה מעניינם מדוע המשקיע לא שילם ביום שנקבע לכך. יהיו מניעיו אשר יהיו, אך אין בהם כדי להפקיע את ההסכם בין הצדדים.

      מנגד, טוענים התובעים כי דרישתם לקבל נתונים נוספים היא דרישה לגיטימית שאינה מהווה חריגה מההסכמות אליהם הגיעו הצדדים. בסירוב הנתבע ליתן להם הזדמנות לבחון את כל הנתונים הפיננסים שנדרשו להם, כפה הוא עליהם תנאים בלתי הוגנים ולבסוף אף כפה את רכישת המניות על ידו.

      תשובתם של הנתבעים לכך היא כי על התובעים היה לערוך את כלל הבדיקות שנדרשו להם קודם לעסקה. לטענתם, משסוכם סכום הרכישה ונקבע יום התשלום, הסתיימה העסקה ולא ניתן לסטות ממנה.

      אכן, מהמעט שהוסכם בין הצדדים עולה כי הוסכם שמי מהם שירכוש את זכויות הצד השני - ירכוש למעשה את זכויותיו as is. אולם, מכך לא נובעת המסקנה כי אין לאפשר לצד לו ניתנה האופציה לרכוש את הזכויות במילה בר, לבצע את הבדיקות הנדרשות בעסקה מעין זו בטרם הרכישה.

      כפי שציינתי גם בהחלטה מיום 14.7.15, ישנה בהחלט חשיבות לקבלת נתונים על העסקה וטיוטת הסכם, שכן עצם הסיכום על המחיר ואף עצם הסיכום על מועד התשלום אינו ממצה את המערכת ההסכמית המלאה בין הצדדים.

      משכך, ברור מאליו כי הודעת התובעים על מימוש אופציית הרכישה אינה פוגעת בזכותם לבצע, תוך זמן סביר, בדיקה של מסמכים ונתונים לעסק אותו הסכימו לרכוש.

       

      ניתן לתאר מצב בו בסיום כלל הבדיקות הרלוונטיות היו חוזרים בהם התובעים מכוונתם לרכוש את הזכויות במילה בר ובוחרים שלא למממש את האופציה שניתנה להם. במצב זה הייתה עוברת אופציית הרכישה כדין לנתבעים. אך ברור כי על הנתבעים היה לתת לתובעים אפשרות אמיתית למצות את זכות הראשונים שניתנה להם.

      אין משמעות הדבר כי לתובעים עמד זמן בלתי מוגבל לעריכת מלוא הבירורים ומימוש האופציה על-ידם. על התובעים היה לערוך את מלוא הבדיקות ולממש את זכות הראשונים תוך זמן סביר, שכן אחרת הייתה עוברת אופציית הרכישה לנתבעים וזאת, גם אם התובעים מבחינתם טרם סיימו לערוך את כלל הבדיקות שנדרשו להם.

      מכל מקום, התובעים אינם חוזרים גם היום מהמחיר בו הסכימו לרכוש את חלקם של הנתבעים. השאלה העיקרית היא אם כן –מהו אותו זמן סביר שלאחריו עוברת באופן אוטומטי אופציית הרכישה לנתבעים והאם הוא חלף בנסיבות המקרה.

      לא הובאו בפני כל ראיות מהן ניתן ללמוד כי עוד טרם בחרו התובעים באופציית הרכישה, הובהר מהו חלון הזמנים שיעמוד בפניהם אם יחליטו לבחור בדרך היפרדות זו. הצדדים קבעו אומנם כי עד ליום 24.3.15 יתבצע התשלום אך זאת, כמתואר לעיל, הוכתב על-ידי שלמוני אשר קבע באופן חד צדדי כי באי מימוש האופציה במלואה עד ליום זה, תעבור אופציית הרכישה לדוראל. יוצא כי חלון הזמנים שעמד לתובעים, על פי קביעתו של שלמוני, היה ארבעה ימים בלבד.

      אין מחלוקת כי הסכמים יש לקיים. עוד אין מחלוקת כי ההליך המשפטי לא נועד לבוא במקום ההסכם או ליצור עבור הצדדים הסכם אותו לא רצו. אולם, הלכה היא כי בקיום הסכם על הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת.

      סעיף 39 לחוק החוזים קובע את חובתו של צד לחוזה לקיים חיובים הנובעים מהחוזה ולהשתמש בזכויות הנובעות ממנו בדרך מקובלת ובתום-לב. משמעותה העקרונית של החובה, אשר תחומה וגבולותיה נקבעים בכל מקרה לגופו ולנסיבותיו, היא כי קיומו וביצועו של חיוב מחיובי החוזה ייעשה בדרך הוגנת ומתוך רצון לקיים את כוונת הצדדים לחוזה, לפי רוחו של החיוב ולא רק לפי ההסכמות הפורמאליות אליהן הגיעו הצדדים (ע"א 391/80 לסרסון ואח' נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237, 263 (1984)).

      אמנם, כפי שנפסק בעבר עמידה על זכות מפורשת ועשיית שימוש בה, אינן מהוות כשלעצמן חוסר תום – לב. לכן, כביכול, מימוש אופציית הרכישה על-ידי דוראל לגיטימית. עם זאת, ישנה משמעות לאופן בו צד לחוזה עומד על אותה הזכות, ולאופן בו היא מפורשת על-ידיו (ראו: בע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, עמ' 23 (פורסם בנבו, 9.8.2010); ע"א 1351/06 עו"ד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון בע"מ, פסקאות יט'-כ' (פורסם בנבו, 17.9.2007); ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס (פורסם בנבו, 7.9.2005)). עיקרון תום הלב מתיר אם כן במקרים נאותים סטייה מדרישות חוזיות לביצוע חיובים באופן מושלם.

      אני סבורה כי המקרה שבפניי הוא בהחלט מקרה בו היה ראוי לנהוג כך.

      לטענת הנתבעים, הסכם היפרדות מסוג זה היה צריך להתבצע במהירות על מנת לא להותיר עסק זה במבוי סתום או במצב ביניים היכולים להביא להתמוטטותו. אכן, בהחלט ייתכן כי בהתחשב באופי העסקה ובאופיו של העסק תקופת זמן של חודש-חודשיים, למשל, אינה סבירה, אך בוודאי שגם טווח זמנים של ארבעה ימיים אינם זמן סביר למימוש האופציה.

      עמידת הנתבעים על קבלת מלוא הסכום ביום 24.3.15 כפי שסוכם ביניהם טלפונית, היא עמידה דווקנית וחסרת תום לב על מימוש זכותם החוזית באופן שאינו נחוץ ושיש בו כדי להכשיל את הגשמת העסקה ומטרתה. זאת, בין היתר, לאור כך שמועד התשלום נקבע באופן נוקשה על ידי שלמוני וכי עוד קודם לפגישה נדרשו הוא ודוראל על ידי התובעים לספק נתונים נוספים. בפרט, כאשר הם יודעים שהתובעים השיגו מימון לצורך רכישת הזכויות במילה בר ואף הקימו לצורך כך חברה.

      הנתבעים לא עמדו בחובתם לשתף פעולה עם התובעים ולא פעלו למען הגשמת כוונתם המשותפת של הצדדים, תוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה, אלא מתוך עקביות להכשלת העסקה ושמירת מלוא הזכויות לדוראל.

      לו היו הנתבעים מתנהלים בדרך הוגנת ותמת לב, הרי שהיו נותנים הזדמנות אמיתית לרכישת זכויותיו של דוראל ומספקים לתובעים את כל המידע שהתבקש על-ידם וזמן סביר לבחון אותו כראוי.

      המסקנה העולה מכל האמור לעיל, היא כי זכות הקדימה שניתנה לתובעים ביום 19.3.15 טרם פקעה, ולכן, ממילא, לא עברה לנתבעים.

       

    • סעד למתן חשבונות

      ההלכה שנקבעה בפסיקה היא כי ככלל, כדי שהתובע מתן חשבונות יוכל לקבל סעד זה, עליו להוכיח קיומם של שני תנאים; ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות ושנית, עליו להוכיח כי קיימת לו זכות תביעה, ולו לכאורה, לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות (רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ, פ"ד מח(2) 130, 132; ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מו(3) 570, 584).

      עוד נקבע בפסיקה כי מערכת יחסים מיוחדת שתצדיק מתן חשבונות היא למשל מערכת יחסים של שליחות, הראשה, שותפות או נאמנות, וכי אין המדובר רשימה סגורה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 817 (מהדורה 12, 2015).

      כפי שקבעתי לעיל, בין הצדדים היה קיים קשר עסקי לניהול המילה בר והלונה בר אשר אינו מתמצה בשותפות ברווחים. כמו כן, כפי שציינתי לעיל, מערכת היחסים בין הצדדים הושתתה על אמון ודוראל הוא שניהל את מערך ההתחשבנויות במילה בר. עד אשר החלו היחסים בין הצדדים להיות רעועים, הסתפקו הצדדים בכך שדוראל הראה להם מידי חודש רישומים שערך במחברת שלו.

      לאור זאת, ניתן לקבוע כי דוראל חב חובת נאמנות לתובעים מעצם השיתוף העסקי ביניהם ומעצם כך שדוראל הוא שניהל את חשבונות המילה בר עבור יתר התובעים. יוער, כי אף אם הייתי קובעת כי בין הצדדים קיימת רק שותפות ברווחי המילה בר, היה מקום לקבוע כי כשותף ברווחים המנהל את חשבונות המילה בר עבור כלל השותפים ברווחים, חב דוראל בחובת נאמנות לתובעים. משכך, חייב הוא בהגשת חשבונות מהימנים של המילה בר ליתר השותפים – ושוב, גם אם המדובר בשותפים ברווחים בלבד.

      לטענת התובעים, החשבונות המבוקשים נחוצים להם על מנת לבחון משיכות כספים לא מדווחות שהתגלו להם בחומר החשבונאי שהועבר לידיהם ואשר לטענתם משך הנתבע שלא כדין. הנתבע נחקר בקשר לאותם סכומים וכפי שקבעתי בהחלטתי מיום 14.7.2015 מצאתי את עדותו בעניין זה בלתי אמינה.

      בחקירות שהתנהלו במרץ 2016, נחקרה רואת החשבון של הנתבע אשר הסבירה כי המדובר בדמי ניהול של התובע. הניסיון להתחקות במהלך חקירתה אחר הרכב אותו סכום ולהתאימו לרישומים בספרי החברה, העלה כי על מנת לבחון משיכה זו כראוי, נדרשים מסמכים נוספים.

      דחיתי לעיל את טענת הנתבעים לפיה כל המסמכים הנדרשים היו בידי התובעים אף קודם להסכם ההיפרדות. זאת במיוחד, לאור העובדה כי החל מחודש אפריל 2015 בוודאי שהתובעים אינם מעורים בחשבונות המילה בר.

      לכן, יש להורות לנתבעים להעביר לתובעים חשבונות בדבר ההכנסות והרווחים של ל.מ.י או המילה בר החל מחודש ינואר 2015 עד למתן למועד מתן פסק הדין.

       

    • סיום יחסי הצדדים בלונה בר

      ביום 25.3.15, שלח בא-כוח הנתבעים מכתב לתובעים בו הועלו על ידו שתי אופציות לסיום יחסיהם העסקיים של הצדדים בלונה בר; סגירת העסק וחלוקת חובותיו לפי הזכויות בו בין הצדדים, או נטילת העסק על ידי התובעים באמצעות העברת זכויותיו של דוראל בלונה בר לתובעים - ללא תמורה ובכפוף למחילה על חובות דוראל בלונה בר.

      התובעים התבקשו להשיב לעניין זה בתוך 48 שעות, אחרת "יפעל מרשי (דוראל – ד.ק) לפי ראות עיניו" (סעיף 13(ג) למכתב הנתבעים המצורף כנספח 2 לבקשה).

      ביום 29.3.2015 השיב בא-כוח התובעים למכתב הנתבעים.

      במסגרת תשובה זו הובהר כי התובעים יסכימו ככל הנראה להצעה לפרק את השותפות בין הצדדים בלונה בר באמצעות מחילה על חובותיו של הנתבע בלונה בר, בכפוף להעברת זכויותיו לתובעים ללא תמורה. זאת, ציינו התובעים, לאחר שתמונת מצבת החובות בלונה בר תתבהר להם באופן סופי.

      ביום 7.4.2015 הגישו התובעים את הבקשה לצווים זמניים.

      ביום 8.4.2015 שלח בא-כוח הנתבעים מכתב נוסף לתובעים, במסגרתו שב וביקש לקבל תשובה בדבר אופן ההיפרדות המועדף על התובעים בלונה בר. הנתבעים דרשו כי תשובת התובעים תינתן תוך 72 שעות.

      ביום 14.4.2015 הגישו התובעים את כתב התביעה בהליך הנוכחי במסגרתו הבהירו כי השלימו את בדיקת מצבת החובות של הלונה בר. עוד נאמר כי הם נותנים תוקף להסכמה העקרונית לפיה זכויות הנתבע בלונה בר יועברו לתובעים וכי הנתבע יהיה פטור מתשלום חובותיו בלונה בר. התובעים ביקשו, והם שבים ומבקשים כך בסיכומיהם, כי בית המשפט יתן תוקף להסכמות אלו.

      לאור האמור, אין בידי לקבל את טענות הנתבעים בסיכומיהם כי עד לרגע זה לא התקבלה תשובת התובעים ביחס לאופן ההיפרדות המועדף עליהם בלונה בר.

      אין גם מקום לטענה כי התובעים מתמהמהים במכוון מליתן תשובה ברורה, במטרה לשמור להם את האופציה לבוא בטענות לנתבע ככל שדרכם בניהול הלונה בר לא תצלח. תשובת התובעים ניתנה זה מכבר ביום 14.4.2015 במסגרת כתב התביעה שהוגש מטעמם.

       

    • סיכום 

      יש לקבל את התביעה ולהורות כדלקמן;

      זכות הקדימה שניתנה לתובעים ביום 19.3.15 עדיין עמדה להם ביום 25.3.15 ולכן, לא יכלו הנתבעים לרכוש הם את זכויות התובעים במילה בר. משכך, התוצאה היא כי רכישת זכויות התובעים על-ידי דוראל, כביכול, בטלה.

      כמו כן, לתובעים תינתן זכות להשלים את אופציית הרכישה שניתנה להם, במחיר שנקבע ביום 19.3.15, תוך שבעה ימים ממתן פסק הדין.

      במידה והתובעים לא ינצלו את זכותם במסגרת זמן זה, תועבר זכות הרכישה לנתבעים.

      בנוסף, משקבעתי כי לנתבעים לא הייתה זכות לרכוש את זכויות התובעים במילה בר בחודש מרץ 2015, הרי שגם לא יכלו להעביר זכויות אלו לגורמים שלישיים. משכך, אני קובעת כי זכות הרכישה של התובעים תעמוד להם אף ביחס לזכויות המופקדות בנאמנות בהתאם להחלטתי מיום 12.1.2016, וכן ביחס לזכויות שרכש אסף אדטו, תוך מודעות לסכסוך הקיים בין הצדדים, בכפוף לפיצוי המוסכם בין אדטו לדוראל הקבוע בסעיף 10 להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.4.2015.

      ביחס לסעד למתן חשבונות, כאמור לעיל, אני מורה לנתבעים להעביר לתובעים חשבונות בדבר ההכנסות והרווחים של ל.מ.י או המילה בר החל מחודש ינואר 2015 עד למתן למועד מתן פסק דין זה.

       

       

       

      באשר ללונה בר - משאופן ההיפרדות הוסכם על הצדדים יש ליתן תוקף להסכמות אלו ולקבוע כי זכויות הנתבע בלונה בר יעברו לתובעים ללא תמורה וכי הנתבע 1 יהא פטור מחובותיו בלונה בר.

      בהתחשב בתוצאות התביעה יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעים ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ש"ח, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

       

       

      ניתן היום, ד' כסלו תשע"ז, 04 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

       

       

      Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ