פלוני נ' אשר - פסקדין

בפניי תביעה שהגיש התובע יליד שנת 1992 נגד הנתבע, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בברך שמאל לאחר שהחליק ונחבל ביום 06.05.21 ("התאונה") כשהשתתף באירוע חתונה שהתקיים באולם שמחות בבעלות הנתבע, בשם "אחוזת אשר" בעיר רמלה (להלן: "האולם"). המחלוקת בין הצדדים היא האם החבלה הנטענת נגרמה תוך רשלנות הנתבע, או שמא מדובר באירוע שאינו קשור לנתבע כלל.

טענות הצדדים

התובע טוען, כי כחלק מחגיגות אירוע החתונה השתתף ב"טקס גילוח" שנערך לכבוד החתן. מדובר בטקס סמלי בלבד בו לא מגולח זקנו של החתן, אלא נעשה שימוש בקצף גילוח המדמה זאת. לאחר מכן, התובע הרים את החתן על כתפיו (עמוד 2, סעיף 6 לתצהיר התובע), ואז החליק ונפל על הרצפה.

לאחר טקס הגילוח נותרו ברחבה קצף ורטיבות, והרצפה הייתה חלקה באופן מסוכן. בהיותו עובד באיטליז, הוא מתורגל בהרמת משקלים כבדים, ולא הייתה לו כל בעיה להרים את החתן והסיבה היחידה לנפילה היא מצב הרצפה. הצוות שעבד באולם לא פעל לנקות את סביבת החוגגים לאחר הטקס, המדובר באירוע שהוא בגדר צפוי, אשר נגרם עקב רשלנות הנתבע. כמו כן, היה באחריות הנתבע להסביר למוזמנים אודות "סכנת פציעה" במקרה ש"מבצעים הרמת חתן על רצפה רטובה" (עמוד 3, שורה 17(ח), כתב התביעה).

על הנתבע לשאת בנטל הראיה ויש להחיל בענייננו את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין; צוות העובדים באולם הינו בגדר "שלוחיו" של הנתבע, ולכן יש לייחס לנתבע אחריות שילוחית; משהנתבע הפר כאמור את חובתו לדאוג לבטיחותם של האורחים שהשתתפו באירוע, בהם התובע, יש לחייבו בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מאירוע הנפילה.

הנתבע טוען שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה, ושהאירוע המתואר אינו מוכר לו או לעובדי האולם. לא נמסרה כל הודעה על אדם שהחליק באולם ונפצע בזמן אמת, והנתבע בעצמו התוודע לראשונה לאירוע כשנה וחצי לאחריו, באמצעות מכתב דרישה מטעם התובע [מיום 21.11.22, א.ס].

לא הובאו עדים רלבנטיים שיכלו לשפוך אור על קורות התובע באירוע. כך, לא הובאו החתן או צוות הצילום. לא הובא אח התובע שפינה אותו לבית החולים באותו ערב, ולא הובאו הורי התובע אצלם גר מספר חודשים. נוסף על כך, לא הובאו עדים ניטרליים. לא הוצג מסמך מ.ד.א למרות שפונה עם אמבולנס וככל שהיה מוצג, סותר היה את גרסת התובע שהאירוע התרחש באולם האירועים של הנתבע.

ראיות הצדדים

לאחר שינוי מותבים, נקבע דיון הוכחות ליום 29.09.25 במסגרתו נודע לבית המשפט כי הנתבע נעדר מהדיון עקב פטירת בנו, אשר שימש גם כעד מטעמו. לאור הנסיבות המצערות כאמור, ועל מנת לאפשר לנתבע להעיד עד נוסף, נעתר בית המשפט לבקשת בא כוח ונדחתה פרשת ההגנה.

בדיון ההוכחות הראשון, העיד התובע והעדים מטעמו: ד"ר רובינסון, המומחה מטעם התובע, מר נ.ק. חבר של התובע, (להלן: "נ.ק"), הגב' ר.ע (להלן: "ר'") אשתו של התובע, ומר ג'. ח. חבר של התובע (להלן: "ג'"). בדיון השני, העיד הנתבע.

עדות התובע

לדברי התובע הנפילה התרחשה "קרוב ל-23:00. בערך" (עמ' 39, ש' 26-27) ברחבת ריקודים באולם שהייתה מצויה בסמוך לבר אלכוהול, אם כי "היום אם תלך לאולם, תראה אותו בחוץ" (עמ' 40, ש' 9-12).

לשאלה אם היו מים על הרצפה ענה שהרצפה הייתה מלוכלכת בגלל מים או אלכוהול, כדבריו: "לא יודע אם זה מים או אלכוהול, אנשים היו עם משקאות, חלק שתו מים, חלק שתו אלכוהול. כל אחד, מה שהוא בוחר לשתות ואז גם, היה גם את הקצף. אחרי זה" (עמ' 40, ש' 16,24-26).

באשר לאופן שבו נפל, הסביר כי "החלקתי. זה שפגט עשה, פתח וכל זה", לדבריו אחד מהאורחים שנכחו באירוע הוא אח מוסמך אשר "הזהיר אותי ואמר לי ישר לבית חולים", "אני הרגשתי כאבים. הייתי חייב ללכת לבדוק" (עמ' 44, ש' 1-5).

התובע העיד שהחליק ונפל בזמן הריקודים, ולא הכחיש ש הרים את החתן: "בשבילי זו לא הייתה בעיה להרים את החתן. בעבודה שלי הייתי מרים רבעים של עגל. כל רבע, 100-110 קילו". לשאלה אם נפל בזמן שהוריד את החתן מהכתף, השיב "לא. הורדתי אותו בזמן, החלקתי בזמן שהוא עליי, יושב" (עמ' 42 , ש' 18-31).

הודה כי במועד האירוע לא עדכן אף אחד מעובדי האולם, לרבות הנתבע "לא הודעתי והם גם לא פנו לראות מה קרה שם, באמצע התאונה שהייתה. לא אכפת להם כאילו" (עמ' 39, ש' 18-24).

לדבריו, לאחר הנפילה הוא יצר קשר עם אחיו אשר הגיע ישירות לאולם על מנת להסיע אותו לבית החולים, הוא גם זה שליווה אותו במיון (עמ' 41, ש' 10-12). העיד שצלע וכי "כאילו ממש שהייתי הולך ליפול עוד פעם" (עמ' 41 , ש' 1-13). כשעומת עם העובדה שחדר המיון לא נרשם כיצד אירעה הנפילה, ענה "לא ציינתי בדיוק איך נפלתי. אבל אמרתי להם שנפלתי באולמי אשר" (עמ' 38, ש' 17-26).

למחרת האירוע, שב התובע למיון באמצעות אמבולנס אשר בשעות הבוקר הזמין מביתו. ביחס לסיבה בגינה הזמין אמבולנס, הסביר כי לאחר שהתעורר משנתו, ניסה לקום לשירותים אך "פתאום מרגיש כאבים מטורפים והרגל הייתה מנופחת ... משהו מטורף כאילו הנפיחות ואז, התקשרנו לאמבולנס" (עמ' 48, ש' 25-31).

לשאלות בנוגע לחזרה לעבודה, העיד כי כעבור כחצי שנה שב לעבודה במשרה חלקית, אך כיום עובד במשרה מלאה של מקסימום 8 שעות, זאת בשונה מהתקופה שלפני התאונה, כשעבד 12-13 שעות ביום (עמ' 43, ש' 19-30). בעבודה הנוכחית נדרש ממנו פחות מאמץ "גם בבשר. אבל אין רבעים, אין להרים. אני, הכול חתוך מגיע. יותר קל כאילו" במהלך השנה שלא עבד, התקיים מקצבת ביטוח לאומי. אישר כי כיום לא זקוק לעזרה כלשהיא (עמ' 46, ש' 20-31).

סיפר כי באחד מהביקורים הרפואיים הגיע באמצעות כיסא גלגלים. נשאל מדוע לא צוין במסמכים הרפואיים שהופיע עם כיסא גלגלים (עמ' 49, ש' 30-31), והשיב "לא יודע. תשאל את הרופא ... היו לי קביים, אחרי זה כיסא גלגלים" (עמ' 50, ש' 1-5).

העד נ.ק.

חברו של התובע – נ.ק. העיד כי היה נוכח באירוע החתונה, במסגרתו נערך "טקס גילוח... בערבית זיאני", מלשון "יופי – זינה", "טקס נהוג אצלנו שעושים כאילו לחתונה, מכינים את החתן כאילו לפגוש את הכלה, מקשטים אותו, מגלחים את הזקן" (עמ' 32, ש' 23,28,31).

אישר כי לא נעשה בפועל גילוח, וכי מדובר בטקס סמלי: "הגילוח, המנהג הוא גילוח של הזקן. בדרך כלל, באירועים האלה עושים שמח. משפריצים לכולם על הזקן" אישר כי מדובר בקצף גילוח לפנים (עמ' 37, ש' 1-7).

העיד כי הטקס התחיל באזור 22:30-23:00, ותיאר שלא היו מים על הרצפה אלא קצף גילוח. אישר כי שתה אלכוהול, כמו גם התובע.

אישר שהתובע הרים את החתן, אך לא זכר כמה זמן. בהמשך תיאר כי "באמצע הריקוד פלוני החליק, עיקם את הברך בצורה הזאת". אישר שהחתן היה על התובע כשנפל האחרון, והוא לא הצליח לקום לבד (עמ' 34 ש' 2,3,17-19,21). אישר שהמסיבה המשיכה, כך שכולם דאגו.

בהמשך סיפר שאף אחד אחר לא נפל, אך "הייתה רצפה מאוד מחליקה. רצפה חלקה, לא מחוספסת. בדרך כלל, אחרי טקסים כאלה, יש מלצר עומד ליד השולחן, מחכה שהטקס יסתיים וישר בא עם מגב. במקרה הזה, זה לא היה. הקצף נשאר, אני זוכר שהרצפה הייתה מאוד חלקה". (עמ' 37, ש' 14-26). לבסוף, אישר שהתובע חזר לעבוד באטליז.

עדות ר.ע.

אשתו של התובע – לא הייתה עדה לנפילה עצמה. אישרה שלא עדכנה מישהו מצוות העובדים של האולם לגבי הנפילה או פנתה לצוות כדי לקבל מהם עזרה, כשהתרכזה בבעלה. לדבריה הרצפה הייתה חלקה, והיא "לא הייתה מחוספסת", וכי "היה שם קצף גילוח. אף אחד לא ניקה שם" (עמוד 53, שורות 11-19).

בנוסף העידה, כי בעקבות האירוע היו לתובע כיסא גלגלים וקביים, כאשר כיסא הגלגלים היה בבית הוריו עת ששהה שם לתקופה ארוכה. כשחזר לביתם, הוא התהלך עם קביים.(עמ' 56, ש' 10-31).

העד ג'.ח.

חברו של התובע – העיד כי התובע נפל בעת שהרים את החתן ותוך כדי הרמה החליק. נקב באיזו רגל נפגע התובע, אך אמר שאינו בטוח (עמ' 59, ש' 18-24). אשתו של התובע לא נכחה באזור הרחבה בעת הנפילה, אולם מיד קראו לה. העיד שאחי התובע הגיע אח שלו לסייע, כי לא היה מוזמן (עמ' 60, ש' 3-6). כשהלך לרכב, הוא התפתל מכאבים.

מתאר כי הרצפה הייתה חלקה, וכי כנראה משקאות נשפכו, והיה מלוכלך (עמ' 58, ש' 16,18,27). לדבריו גם בלי קשר ללכלוך או לנוזלים שהיו ברצפה "הריצוף כמו, הוא חלק, אבל עם מים וזה הוא עוד יותר מסוכן" (עמ' 59 ש' 1-2,15), וכי "חלק מהדברים היו גם נוזלים וגם לכלוך. שזה חלק מזה, קצף גילוח אולי" (עמ' 61, ש' 32-33).

תמיכה בסיפור התביעה נמצא בדוח ביקור מיום 09.05.21 בו צוין, כי "לפני יומיים במהלך שהות באולם אירועים החליק ונפל, נחבל בברך שמאל".

עדות הנתבע

בדיון הוכחות מיום 09.12.25, נחקר הנתבע שהיה איתן בדעתו כי האירוע המדובר לא התרחש באולם. משך כשנה וחצי, הנתבע לא עודכן כלל בדבר הפגיעה. למנהל האירוע לא נמסר דבר בנוגע לאירוע, וגם יתר העובדים שעבדו באופן שוטף באולם במועד האירוע, לא שמעו דבר על המקרה. לציין, כי לא הובאה כל עדות תומכת בעדות הנתבע.

בשל השיהוי, נבצר ממנו מלבדוק את ההקלטות. לא ידוע לו על טקס גילוח שהתרחש באולם, וככל שנעשה, היה זאת על דעת החתן בלבד.

באולם פועלים עובדי ניקיון, סדרנים, מנהלי אירוע, מלצרים, כולם שומרים על הסדר והניקיון, אף על פי כן, לא הובא לידיעתם כל מידע על המקרה. שוב ייאמר, כי לא הובאה שום עדות תומכת, מסמך, הצהרה או דבר וחצי דבר שיתמוך בעדותו.

טען כי רצפת האולם אינה חלקה, לא היה מכשול שגרם לנפילה של התובע ובמהלך האירוע היא גם לא הייתה רטובה. בעת הזמנת האירוע, נערך למזמיני האירוע סיור באולם שכלל הדרכת בטיחות, וננקטים באולם כל אמצעי בטיחות וזהירות. גם לעניין זה לא הוצע כל תימוכין ראייתי.

ניכר היה מעדותו של הנתבע שהמצב אינו פשוט לא, אך לא הובררה לבית המשפט הסיבה, והאם הדבר נובע מעניין רפואי או אחר. כך או כך, לא הוצגה בפני בית המשפט כל ראייה התומכת בגרסתו של הנתבע, כאמור.

בסיכומים חזרו הצדדים על טענותיהם, שעיקריהן הוזכרו בפתיחת פסק הדין, בו מופיע לוז טענות הצדדים.

דיון והכרעה

האם התרחש האירוע?

בשל הכחשתו הכללית של הנתבע את האירוע, על בית המשפט לקבוע איזו גרסה סבירה יותר – האם זו של התובע, אליה צורפו מסמכים רפואיים התומכים בה, כמו גם עדויות הנוכחים במקום, או שמא, גרסתו של הנתבע, לפיה נפגע התובע מאירוע אחר, לה לא צורף דבר.

במחלוקת בין הצדדים מצאתי, כי הנפילה אירעה כפי שתיאר אותה התובע.

ראשית, התרשמותי הבלתי אמצעית מהתובע הייתה חיובית. עדותו הייתה שוטפת, וענה לשאלות שנשאל בפשטות ובספונטניות. ניכר היה שהתובע לא ניסה להתחמק מהשאלות, או להגזים בתיאורים.

שנית, לתמיכה בעדותו הובאו מספר עדים, אשר תיארו את המקרה באופן דומה לתיאור התובע, וחקירה נגדית לא שינתה גרסתם. לא התרשמתי שאי דיוקים כאלה או אחרים צריך שיובילו למסקנה כי גרסת התובע לא הוכחה.

כך, נכונה הטענה שהעד ג'.ח. טעה ברגל שנקב בה, ואכן מדובר באי דיוק. עם זאת, אין בכך סגי, מקום בו העד בעצמו אמר, באותה נשימה, כי אין הוא בטוח באיזו רגל מדובר. העד ג'.ח מסר כי התובע החליק בשל נוזלים לרבות אלכוהול, אך אמר שהיה גם קצף גילוח על הרחבה. שאר העדים טענו שהיה קצף על הרצפה. בנסיבות אלה, אכן ישנה סתירה מסוימת, אך לא כזו שתחתור תחת משקל צירוף הראיות.

שלישית, נוסף על העדויות, המסמכים הרפואיים תומכים גם הם בסיפור המקרה, ולו במסגרת הדברים. ראשית, מוזכרת חבלה באותו הערב. העדים מעריכים את שעת האירוע בשעה 23:00 לערך, כאשר הביקור במיון היה באזור השעה חצות וחצי, כך שהדבר תואם מבחינת סדר הזמנים לתיאור.

לשון אחר, טוען הנתבע כי לתובע אירע אירוע נוסף לאחר היציאה מאולם האירועים והוא הסיבה הרפואית לנזק הנטען. לא הוצג כל בדל ראיה לעניין זה, והתובע גם לא נשאל בעניין זה. משמעות העדר חקירה נגדית ברורה בפסיקה, וצד המוותר על חקירה בנושא מסוים נחזה כמי שויתר על טענתו בנושא, הגם שהדבר כפוף למכלול הראיות ולהצגת טעם להימנעות מחקירה בנושא (ע"א 4584-10 מ"י רגב שוובר [נבו] (04.12.2012)). לא מצאתי כי הוצג טעם כלשהו, ודאי לא סביר, להימנע מלחקור את התובע בנושא זה. טענה זו עלתה בסיכומים בלי שנתקל בית המשפט בקו הגנה זה במהלך הדיון ושמיעת הראיות.

במסמך רפואי נוסף צוין כי נפל במהלך שהות באולם אירוע, החליק ונפל (עמוד 26 לתצהיר התובע). כך גם במסמכים מימים 03.06.21, 24.06.21. רוצה לומר, ראיית על של מכלול הראיות מובילה למסקנה כי גרסת התובע סבירה יותר, הרבה יותר, מאשר הגרסה לפיה נפגע באירוע עלום נוסף.

אם לא די בכך, לא מצאתי את עדות הנתבע משכנעת. ראשית, לא הובא כל תימוכין לעדותו. אף לא עד אחד משדרת העובדים עליה העיד הנתבע לא הגיע לעדות, למרות שהדיון נדחה בדיוק לשם כך. שנית, בחקירה נגדית קצרה ענה הנתבע באופן בלתי רלבנטי, וחזר – כמעין מנטרה – על כך שלשיטתו האירוע לא התרחש, או לא אירע כפי שטענו התובע ועדיו. זאת, להבדיל ממתן הסברים ברורים, טענות ספציפיות או מענה ישיר לשאלות שנשאל.

לאור האמור, בהתאם לתאריכים המתועדים ברשומות הרפואיות, כך גם לגבי הנסיבות בהן אירעה הפגיעה כמתועד שהתובע נפגע בברך שמאל בעקבות החלקה, וכן מתואר כי מדובר בנפילה באולם אירועים, ובצירוף העדויות שהובאו מטעמו, אל מול גרסתו החסרה של הנתבע, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח במידה הנדרשת במשפט האזרחי את התרחשות הנפילה ואת הנזק שנגרם לו בעקבותיה.

ממה החליק התובע?

התובע טוען, כי הרצפה הייתה חלקה ורטובה. בעדותו לא שלל נוזלים על הרצפה. העד נ.ק העיד כי הרצפה הייתה חלקה והיה עליה קצף גילוח. כך טוענת גם אשתו של התובע. למעשה, ניתן להבין זאת גם מהעד ג.ח שמדבר על שילוב של רטיבות מסוימת ורצפה חלקה.

כל עדי התביעה העידו כי היה קצף גילוח על הרצפה, והיו חלוקים בשאלה אם היו נוזלים אם לאו, ולא אוכל לקבוע כממצא עובדתי אם הייתה רטיבות על הרצפה. כן לא אוכל לקבוע, כי התובע החליק רק בשל העובדה שהרצפה עצמה הייתה חלקה.

עם זאת, מאחר שההחלקה הייתה בסמוך לאחר טקס הגילוח, על פי כל הגרסאות, כאשר קצף גילוח נותר על הרצפה. שילוב הגרסאות מובילנו למסקנה, כי התובע החליק בשל היות הרצפה חלקה בשל שאריות קצף הגילוח.

אחריות הנתבע – האמנם?

משנטען כי הנזק נגרם בנכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, טוען התובע כי הנתבע הוא זה שצריך להוכיח שלא התקיימה התרשלות מצדו, זאת מכוח סעיף 41 לפקודה, לפיו יש להטיל על הנתבע את חובת הראיה. לשיטתו, על התובע להוכיח שהרצפה לא הייתה מחליקה או מלוכלכת, ושאין קשר בין אירוע הנפילה בגינו נגרם לתובע נזק לבין סוגיית ניקיון הרצפה או שאלת סוג הריצוף.

שיהוי התובע מיידוע הנתבע בדבר אירוע התאונה בסמוך לזמן אמת הקשתה עליו להתגונן מפני טענות התביעה, בייחוד בפן הראייתי (מצלמות שלא נשמרו וכיוצא באלה). הגם שכך, מלבד להכחיש את קרות האירוע, הנתבע נמנע משך שנתיים וחצי מלהגיש מלהציג ראיות מטעמו –ניסיונות שביצע כדי להמציא הקלטות, עדויות או חוות דעת בדבר הריצוף עצמו, הציפוי שלו, סטנדרט האיכות, עמידות במבחני החלקה וכדומה.

נושא ההימנעות מהבאת ראיות, הובהר על ידי השופטת נאור בעניין בית חולים כרמל (דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול (29.08.10)) כדלהלן:

"עלינו להכיר גם בכדשלים המובנים בהערכת הסתברויות שאנו, כשופטים, איננו חסינים מפניהם. על כן – על בעלי הדין או על מי מהם, מוטל הנטל להביא לבית המשפט את מיטב הראיות המדעיות שניתן להביאן ... כבכל עניין בו על בית המשפט להכריע בשאלה עובדתית, על הצדדים להביא לבית המשפט את מיטב הראיות שניתן להביא. להימנעות מהבאת ראיות יש משקל".

על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו על דרך של הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו, לעניין זה יפים דברי כב' השופט דנציגר בעניין סאג'ור (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (09.05.11)):

"בהליך האזרחי, כמו גם בהליך הפלילי, יש להבחין בין נטל השכנוע לבין חובת הראיה. נטל השכנוע מגלם את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בנטל זה יוביל לדחיית טענותיו. חובת הראיה היא חובה נלווית ומשנית לנטל השכנוע. "..... כמו כן, הכלל הבסיסי הוא כי "המוציא מחברו – עליו הראיה", ולכן נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50%".

לאור דברי התובע לעניין נסיבות פציעתו, העדויות הנוספות בהן דווח בהתמדה כי הרצפה הייתה מלוכלכת ורטובה, מבלי שאף אחד מצוות העובדים פעל לטובת ניקיון הרצפה, בצירוף המסמכים הרפואיים בהם תועדו בזמן אמת, ובהיעדר ראיות סותרות לאירוע המתואר מצאתי שטענת התובע לכך שהחליק ונפל בגלל שהרצפה הייתה מחליקה סבירה יותר.

בעלים של אולם שמחות חב בחובת זהירות כלפי באי המקום שהמקום יהא בטוח לריקודים. באולם בו מתארחים למעלה ממאה אורחים, היה צריך הנתבע לצפות שיישפכו נוזלים כלשהם על הרצפה, וגם את טקס הגילוח המוזכר יכול היה לצפות, מקום בו העיד התובע כי מדובר בטקס שכיח למדי. חובת הזהירות מוגברת קיימת לקראת שעות הלילה המאוחרות, כאשר הלכלוך נצבר, והיה מתבקש שהנתבע ינקוט בפעולות מסוימות למניעת החלקות של האורחים באולם – ולא היא. טענת הנתבע לא הוכחה.

המתחם בו אירעה הנפילה היה בשליטתו הבלעדית של הנתבע, וחובת הזהירות ברורה היא. לא מצאתי שהנתבע נקט באמצעי זהירות כלשהם כדי למנוע את התממשותה של סכנת החלקה, ומשכך התרשל בהיותו מחזיק בנכס ומנהל האירוע. הנתבע לא מילא חובתו בהינתן טקס גילוח החתן, במסגרתו נעשה שימוש בקצף גילוח; לא מילא חובתו לוידאו כי הרצפה בטוחה וניתן לרקוד בה ואף להרים את מי מחתני השמחה.

יתרה מזאת, מעיד גם נ.ק, כי "בדרך כלל, אחרי טקסים כאלה, יש מלצר עומד ליד השולחן, מחכה שהטקס יסתיים וישר בא עם מגב. במקרה הזה, זה לא היה. הקצף נשאר, אני זוכר שהרצפה הייתה מאוד חלקה" (עמוד 37 שורות 18-19). עדות זו, שלא נסתרה, מחדדת את רשלנות הנתבע כתשובה לשאלה – מה היה יכול להיות אחרת.

לבסוף אומר, כי כאשר יצא התובע בליווי אחיו מהמקום, יש להניח כי ראה אותו איש צוות – אם זה מלצר, מנקה, מאבטח, שוער וכיוצא באלה. לא הובא לעדות איש מטעם הנתבע ואולם האירועים, כאמור.

מכאן, אני קובע כי הנתבע אחראי לקרות התאונה בהתרשלותו.

אשם תורם

על בית המשפט לבחון את מידת תרומתו של התובע לאירוע. למעשה, הגם שהיה התובע מודע לרצפה חלקה, ודאי לאחר טקס הגילוח, הרים הוא את התובע ולאחר זמן קצר החליק ונפל. בנסיבות אלה, היה על התובע להיזהר יותר – אם דרך ויתור על הרמת החתן, אם על ידי שימוש באורח נוסף תמיכה, ואם בדרך אחרת.

התובע החליט על דעת עצמו לקחת חלק פעיל בטקס, זאת בידיעה שיעשה בטקס שימוש בקצף גילוח, כאשר לאחר מכן ייתכנו שאריות של הקצף על הרצפה. כל זאת במהלך אירוע רב משתתפים, חלקם שתו אלכוהול, בעודם רוקדים, לרבות התובע שהעיד שהחליק בזמן שרקד וכעולה מן העדויות אף הוא שתה אלכוהול.

לצד זאת, אחד מהעדים העיד שעמד מאחורי התובע כדי לתמוך בו (עמוד 33 שורה 23 עד עמוד 34 שורה 14). בנסיבות אלו, התרשמתי שהתובע תרם במידה מסוימת לפציעתו, כאשר סביר שללא הרמת החתן לא הייתה קורית התאונה. בנסיבות אלה, ישנו אשם תורם משמעותי, ומשום כך, אני קובע אשם תורם בשיעור של 30% לקרות התאונה.

שיעור הנזק

הנכות הרפואית

בתיק זה, באופן חריג יחסית לתיקים המתנהלים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], קיימת רק חוות דעת מטעם התובע, שנערכה ע"י ד"ר דרור רובינסון מומחה לאורתופדיה (להלן: "ד"ר רובינסון"). הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית למרות שניתנה לו האפשרות לעשות כן (וראה, לדוגמה, החלטה מיום 11.02.25, בה בוטל מועד דיון כדי לאפשר לנתבע להגיש חוות דעת נגדית, בכפוף לפסיקת הוצאות). למרות ההחלטה המוזכרת, לא הוגשה חוות דעת נגדית.

לאור כך, קבע בית המשפט (כבוד השופטת ר' קרלינסקי) בהחלטה מיום 10.05.25 "כי הנתבע יחשב כמוותר על הגשתה, על כל המשתמע מכך". בחוות הדעת של ד"ר רובינסון צוין כי התובע נפגע בחבלה צדדית לברך שמאל, עקב הפגיעה הוא נעדר משך כשנה ממקום עבודתו באטליז. לחוות דעת, צורף מכתב מרופא תעסוקתי, לפיו בבדיקה מיום 17.10.21 התובע כשיר לעבודה במשרה מלאה ללא עמידה או הליכה ממושכת, ללא הרמת משאות כבדים, תוקף המגבלה הינו כשנה (מיום 17.10.21 ועד ליום 31.10.22).

נקבע כי מדובר בשבר של טיביה עם אי יציבות של מפרק הברך וקרע של MCL בגין אלו נקבעה לתובע נכות צמיתה מיום 01.10.22 בשיעור 30% בגין אי יציבות של הברך. נכות זמנית בשיעור 100% נקבעה לשנה (מיום הפגיעה 06.05.21 ועד ליום 30.04.22), ונכות זמנית בשיעור של 50% לתקופה נוספת, עד ליום 30.09.22.

לדברי המומחה, נסיבות הנפילה לא תושאלו באופן יסודי כי הוא בודק את הנכות, ולא את הדרך בה נגרמה. ענה, כי כחמישית מהשברים מהסוג הזה מפוספסים בחדרי מיון, ולכן סביר שהתובע הגיע בפעם השנייה למיון שכן השבר התפספס בפעם הראשונה.

לשאלת בית המשפט, השיב שההליך קונסיסטנטי מבחינת התקדמות הזמנים. נכון שהרופאים במיון מצאו חוסר יציבות בבדיקה הראשונה, אך כבר אז הפנו אותו לביצוע בדיקת הדמיה מתקדמת.

בסוף החקירה הנגדית, נחקר המומחה באריכות לגבי שאלת יציבות הברך כאשר לשיטת הנתבע, מדובר ביציבות תקינה. לאחר חקירה ארוכה, כאמור, ולאחר שהוצגה לו בדיקה במסגרת המוסד לביטוח לאומי, בה נקבע כי ישנו כיפוף מלא של הברך ויציבות תקינה, הסכים המומחה עם ב"כ הנתבע כי יכול שהנכות של התובע היא עשרים אחוזים, ובלשונו: "אם הויכוח הוא בין 20 ל-30 אחוז, זה כבר בית המשפט יחליט. אבל זה, זה המשחק" (עמוד 29 לתמלול, שורה 10).

לא מצאתי כי החקירה הנגדית סדקה את קביעות המומחה בחוות דעתו, ולא מצאתי כל סיבה, ודאי לא מהותית, להתערב בחוות הדעת או בשיקול דעתו של המומחה. עם זאת, לאור הטווח שקבע המומחה בעצמו בסוף החקירה הנגדית, מקום בו הדבר עולה בקנה אחד עם התקנות ועם קביעת מל"ל, אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע עקב אירוע הנפילה, היא בשיעור של 20%.

הנכות התפקודית

התובע העיד לגבי שוני בתעסוקה לפני התאונה ואחריה. חזר לעבודה כמעט שנה אחרי התאונה, והתקשה. למרות זאת, התאמץ וכעת עובד משרה מלאה (עמוד 44, שורות 19-26). לפני התאונה עבד שעות נוספות "הייתי עובד 12-13 שעות, לא כמו [צ"ל היום, א.ס] 6-7 שעות" ובהמשך מעיד שעובד, לכל היותר, שמונה שעות (עמוד 44, שורות 28-30). כן העיד, כי טרם התאונה היה מרים משקל משמעותי של בשר: "בעבודה שלי הייתי מרים רבעים של עגל. כל רבע, 100-110 קילו" (עמוד 42, שורה 27).

התובע כלל לא נחקר בנקודה זו, שכן הנתבע התמקד בקו ההגנה לפיו האירוע לא היה ולא נברא, כי לא התרשל וכי למצבו הרפואי של התובע אין כל קשר אליו.

על פי הפסיקה, פגיעה ביד או רגל בשיעור של 20% תשקף, ברגיל, את הנכות התפקודית (ראה ע"א 3049-93 גירוגיסיאן נ' רמזי [נבו] (08.06.1995)). עם זאת, נכות רפואית ונכות תפקודית אינן זהות בהכרח, ואלו לא משקפות את הפגיעה בכושר ההשתכרות בהכרח (ע"א (מחוזי י-ם) 33299-01-24 פלונית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [נבו] (11.03.24)).

על פי תלושי המשכורת שהוגשו (מחודש ינואר שנת 2021, ועד תלוש מחודש מרץ 2024), חודש טרם התאונה משכורת הייתה, בממוצע, 10,109 ₪. במהלך שנת 2023 הגיע לשכר של 11,000 ₪ לערך (ראה תלושים מחודשים 11/2022-06/2023), ואחר כך מספר חודשים של 8,000 ₪ ואלו התלושים האחרונים שהוגשו לבית המשפט. מכאן, בחינת השכר טרם התאונה אל מול השכר העדכני מראה על ירידה של עשרים אחוזים (למרות מספר חודשים של שכר גבוה יותר).

אם כן, בחינת דברי התובע, לפיהם אופי עבודתו השתנה, כמו גם אורך שעות המשמרת בעבודתו, תומכים גם הם באפשרות כי הנכות הרפואית שווה לתפקודית ובמקרה זה משקפות שתיהן את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע עקב התאונה.

מכאן, ולאור השילוב בין הדברים, אני קובע כי הנכות התפקודית כמוה כנכות הרפואית.

רכיבי הפיצוי

כאמור, הנתבע לא התייחס כלל לנזקו של התובע, מקום בו לשיטתו אין זה קשור אליו. כדי לא לקפח את הנתבע, ישתדל בית המשפט לבחון את טענות התובע בדבר הנזק באופן ביקורתי, ולבכר דרך זו על קבלת טענות התובע במלואן, מקום בו לא הוצב מולן כל טיעון נוגד.

בחינה של השכר המצטבר של התובע על פי משכורת 04/2021 מובילה למסקנה, כי סך של 10,109 ₪ הוא בסיס השכר לעבר. מכאן, אעבור לבחון את רכיבי הפיצוי.

הפסד שכר לעבר – התובע עתר לפצותו בסכום של 340,000 ₪ על פי הפסד מוכח לשנה ולאחר מכן הפסד גלובאלי, שניהם ובתוספת פנסיה.

רכיב הפסד לעבר יחושב על פי ההכנסה הצפויה לתובע, אם לא היה עובר את התאונה. ייערך חישוב אריתמטי פשוט על בסיס שכרו לפני התאונה והפרש של סכום זה מהשתכרותו בפועל, ואז ישוערכו הסכומים.

על פי עדות התובע, נעדר הוא מהעבודה מהתאונה כשנה, עד חודש 05/2022. על פי התלושים שהוגשו, קיבל התובע שכר בחודש התאונה וגם בחודש לאחריו כאשר נוצלו 39 ימי מחלה, שווי ערך להיעדרות בת חודשיים. כאמור, לא הוצג כל טיעון מצד הנתבע לעניין זה. בגין חודשיים אלה אפסוק את ההפרש מהחודשים טרם התאונה. עבור חודש 05/2021 סך של 896 ₪, ועבור חודש 06/2021 סך של 3,900 ₪. סה"כ, לאחר שערוך, 6,246 ₪.

בעבור התקופה שבין חודשים 07/2021-05/2022 טוען התובע שלא עבד כלל. הוגשו אישורי מחלה מתאריך 07.05.21 ועד 30.09.2021. בהמשך נמצאת קביעה של רופא תעסוקתי 17.10.21-31.01.22. כאמור, התובע לא נחקר כלל על נושא זה. המומחה מטעם התובע קבע נכות זמנית של 100% מיום הפגיעה ועד יום 30.04.22, ובשיעור של 50% עד 30.09.22.

שילוב בין המסמכים מובילני למסקנה, כי לתובע מגיע פיצוי מלא בגין היעדרות למשך שבעה חודשים, בין חודש 07/2021 (תום ימי המחלה ועל פי התלוש האחרון לאחר התאונה), ועד חודש 02/2022 (לא כולל). הדבר מסתדר גם עם המסמכים שצורפו על ידי הנתבע במסגרת הסיכומים – מבלי לקבוע אם ראוי היה, או אפשרי, לצרף מסמכים בשלב כה מאוחר – שכן, גם שם דובר על אפשרות למשרה מלאה אך המינוח הוא "עבודה מתאימה". כלומר, גם אותם ממצאים בהם מנסה הנתבע להיתלות מחזקים את המסקנה שהתובע לא יכול היה לחזור לאותה עבודה. כך גם לגבי הרופא התעסוקתי (ראה בהמשך).

אם כן, שבעה חודשים לפי בסיס השכר, לאחר שערוך, מביאנו לפיצוי של 90,213 ₪. למרות נכות זמנית משמעותית שקבע המומחה, לא מצאתי להעניק פיצוי לעבר נוסף על האמור, עד המועד בו התובע חזר לעבוד בחודש 05/22.

בין החודשים 05/2022-10/2022 הכניס ברוטו סכום של 38,186 ₪ אותם אפחית משישה חודשים לפי בסיס השכר (10,109 ₪, כזכור) ומכאן ההפסד על תקופה זו הוא, לאחר שערוך, 27,334 ₪. מכאן והלאה, יש קביעה של רופא תעסוקתי לפיה התובע אינו כשיר לעבודה הנוכחית, אך כשיר לעבוד בעבודה ללא עמידה/הליכה ממושכת או ללא הרמת משאות כבדים. פרוטוקול ועדה רפואית במל"ל, מיום 15.08.22, לפיו חזר לעבודה חלקית באטליז ועונה לטלפונים, תומך גם הוא במסקנה כי התובע חזר לעבודה אחרת, בהיקף אחר, ומכאן הוא זכאי לפיצוי.

בחודשים 11/2022-06/2023 לא היה הפסד שכר שכן הכנסתו הייתה גבוהה יותר מבסיס השכר שנקבע, והשתכר 10,676 ₪. במשכורת חודש 07/2023 המשכורת היא מעין קנס, אך הדבר לא הוסבר בתצהיר התובע או בעדותו. לאור העובדה שבחודשים אלה הוכיח התובע יכולת השתכרות דומה ליכולתו טרם התאונה, כמו גם הקביעה המוזכרת של הרופא התעסוקתי, מצאתי כי אזקוף רק מחצית מההפסדים בעבר ממועד זה ועד היום.

על פי תלושי 02-03/2024, הכנסתו ברוטו המצטברת הייתה 15,800 ₪ וכשמחסירים זאת מבסיס השכר שנקבע עבור חודשיים, מקבלים לאחר שערוך את הסכום 5,010 ₪. בשנה שחלפה לא הוגשו תלושי משכורת, שכן זה היה המועד שהוגשו הראיות (בחודש 05/2024). משכך, אחשב הפסד לפי פגיעה בכושר ההשתכרות – 20% משכר שנתי – 24,262 ₪. מחצית הסכומים היא 14,636 ₪.

לאור דברי התובע, שאישר בחקירה נגדית כי עבר תאונה בה שבר יד (עמוד 45, שורות 21-25) והדבר היה אחרי התאונה, מצאתי – ולו כדי לא לקפח את הנתבע, הגם שלא הוגשו מסמכים בעניין זה – משכורת בת חודשיים, סך של 20,218 ₪ מתוך הנחה שהתובע הפסיד עבודה בשל התאונה האחרת.

סה"כ הפסד לעבר, בניכוי חודשיים, כאמור – 118,211 ₪.

אבדן השתכרות לעתיד – התובע ביקש בסיכומי לקבוע בסיס שכר לעתיד של 11,863 ₪, ובחישוב אקטוארי מלא, יש לפצותו בסכום של 924,000 ₪ לערך בתוספת פנסיה. לשאלת בית המשפט מדוע יש לערוך חישוב אקטוארי מלא השיב התובע כי זו נכות משמעותית בתחום האורתופדיה ובהתחשב במקצועו (עמוד 75, שורות 30 ואילך).

מצאתי כי בסיס השכר לעתיד שהציע התובע סביר תוך שמתחשב בית המשפט בפוטנציאל ההשתכרות בשנת 2023 ובשכר טרם התאונה. חישוב על פי הפגיעה בכושר ההשתכרות עם מקדם היוון עד גיל 67, 595,962 ₪.

לא מצאתי מקום לערוך חישוב אקטוארי מלא, כבקשת התובע. אין המדובר באיש צעיר במיוחד, ולא בנכות משביתה. העובדה שחזר לעבוד במשרה מלאה באותו מקום, עם שינויים מסוימים לאור פציעתו, גם היא מובילה למסקנה כי יש לערוך חישוב אקטוארי חלקי. מתחשב בית המשפט בגילו בפגיעה שנגרמה, ובשיעור הנכות התפקודית. בהינתן כל אלו, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי של 357,578 ₪.

פנסיה – 12.5% מאבדן ההכנסות הוא סך של 59,474 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות – התובע עתר להוצאות נסיעה מוגברות בשל אופי הפגיעה ברגלו. הסכום בו נקבע הוא 100,000 ₪. לאחר עיון, מצאתי כי הנתבע ישלם לתובע סכום של 20,000 ₪, הכולל גם את הוצאות חוות הדעת והחזר האגרה.

כאב וסבל – התובע עתר לפסוק ברכיב זה סכום של 210,000 ₪. לאור טיב הפגיעה, כמו גם הליך השיקום שתואר ובהתחשב בעדות התובע, מצאתי לפסוק סך של 150,000 ₪.

עזרת הזולת – ברכיב זה ביקש התובע לפצותו בסכום של 240,000 ₪ לעבר ובסכום של 1,184,000 ₪ לעתיד. מצאתי להתחשב בכך שכחצי שנה שהה התובע מחוץ לביתו, ובכך שאשתו של התובע העידה על כך (עמוד 55, שורה 30 ואילך), ועל כך שלא יכול היה בתחילה לעלות מדרגות. עוד התחשבתי בכך שתקופה זו הייתה למספר חודשים, לפחות חודשיים.

עוד התחשבתי בכך שלתובע היה מתנייד תקופה מסוימת עם כיסא גלגלים ועם קביים (ראה עמוד 56, שורה 15 ואילך), למרות השגות הנתבע, וזאת לאור תמיכת עדות האישה.

לא מצאתי לפסוק את מלוא הסכומים שביקש התובע. מנגד, התובע עבר תקופה לא מבוטלת של שיקום, שכללה מגורים בבית שאינו שלו, דבר המהווה ראייה ניצחת לכך שנדרש לעזרה. לאור זאת, מצאתי כי הסכום לעבר יהא 20,000 ₪, ולעתיד 60,000 ₪ כהערכה גלובאלית של העזרה שיזדקק לה. סה"כ 80,000 ₪.

ניכוי תגמולי מל"ל – התובע הסכים לנכות את שנפסק לתובע במסגרת ההליכים במוסד לביטוח לאומי, סך של 15,468 ₪ ולאחר שערוך 19,847 ₪ אותו יש להפחית מהפיצוי.

לסיכום, רכיבי הנזק הם כדלקמן:

הפסד שכר לעבר118,211

אבדן השתכרות לעתיד357,578

פנסיה59,474

הוצאות20,000

כאב וסבל150,000

עזרת הזולת80,000

_______________________________

סה"כ785,263

לאחר ניכוי 30% אשם תורם549,684

ניכויי מל"ל19,847

סכום סופי לפיצוי529,837

לאור האמור, ישלם הנתבע לתובע סכום של 529,837 ₪, בתוספת 23.6% שכ"ט עו"ד (הכוללים מע"מ) תוך 60 יום מהיום, אם לא כן יישאו הסכומים הפרשי ריבית שקלית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"ו, 19 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.