אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 7201-04-12 נ' ע' ז"ל(המנוח) נ' ע' ואח'

ת"א 7201-04-12 נ' ע' ז"ל(המנוח) נ' ע' ואח'

תאריך פרסום : 15/06/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
7201-04-12
09/06/2015
בפני השופטת:
שושנה ליבוביץ

- נגד -
תובעים:
עזבון המנוחה נ' ע' ז"ל (המנוח)
עו"ד אוסאמה אבראהים
נתבעים:
1. א' ע'
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

עו"ד מל רוזן
עו"ד נטע-לי אליה
פסק דין
 

 

  1. ביום 17.7.09 נהרגה נ' ע' ז"ל בהיותה כבת שנתיים בלבד (להלן: המנוחה או נ'). התובע 1 הוא עזבון המנוחה, התובעים 2 ו-3 הם הוריה והנתבעת 2 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את השימוש ברכב התובע 2. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הוכח ברמה הנדרשת כי המנוחה מצאה את מותה בתאונת דרכים.

     

    שאלת החבות

  2. מטעם התובעים העידו אבי המנוחה, א' ע' (להלן: האב), אמה, א' ע' (להלן: האם), דודה, ח' ע' (להלן: ח') וקרוב משפחה נוסף בשם מ' ע' ע' (להלן: ע'). מטעם הנתבעת 2 העיד השוטר דודו פולק אשר תיחקר את האב בדבר נסיבות התאונה לאחר התרחשותה. בהסכמת הצדדים הוגש תיק המשטרה בכללותו כראיה בתיק.

  3. גרסת התובעים לאירוע כפי שהיא עולה מהודעותיהם של א' וח' אשר נגבו לאחר האירוע, מתצהירי העדים ומחקירתם הנגדית היא כדלקמן: ביום התאונה, בשעה 21:00 בערך, נסעה משפחת ע' הגרה בבית צפפה לכיוון *** **** על מנת לאכול "כנאפה". הדוד ח' הצטרף אליהם. האב נהג ברכב. מדובר ברכב מסוג דימלרקריזלר עם שתי דלתות מקדימה ודלת אחת אחורית הממוקמת בדופן מאחורי מושב הנוסע שליד הנהג. התובעים הצהירו כי ח' ישב במושב הקדמי ליד החלון ובינו לבין האב ישבה הבת ס'. המנוחה ישבה ליד הדלת מאחור. לצדה ישבו אמה, התינוק ע' והאח מ' (בעניין זהות היושבים ברכב קיים שוני בין תצהירי התובעים להודעות שנמסרו במשטרה ולכך אתייחס בהמשך).

  4. לדברי האם בתה הרבתה לבכות במהלך הנסיעה ובשלב מסוים שחררה אותה מכיסא הבטיחות. היא עמדה לידה קרוב לדלת האחורית. ברגע כלשהו הפנתה האם את מבטה לכיוון בנה הקטן ע', שהיה אז כבן חצי שנה, ופתאום נפתחה הדלת ובתה נפלה ממנה תוך כדי הנסיעה. היא צעקה שהילדה נפלה.

  5. האב הצהיר כי נסע דרך כביש בגין ועלה לכיוון בית חנינא דרך כביש יגאל ידין. כשהגיע לצומת הגבעה הצרפתית פנה ימינה. ברמזור שמתחת לגשר הגבעה הצרפתית ביצע פנית פרסה על מנת להמשיך בנסיעה לכיוון בית חנינא. לאחר מכן שמע את אשתו צועקת שהילדה נפלה. הוא הסתכל אחורה וראה שהדלת פתוחה, עצר מיד את הרכב, ירד ממנו וראה את בתו במרחק של שני מטר לערך מאחור כאשר פניה לכיוון הכביש. הוא הרים אותה וראה שהיא מדממת מהאוזן והאף. הרכב שנסע מאחוריו נעצר. בעל הרכב הסיע אותו ואת בתו למרכז הרפואי בבית חנינא, המכונה "בית הרופאים" (להלן: המרכז הרפואי). בשלב מסוים, שאינו זוכר במדויק, התקשר האב לקרוב משפחתו ע' וביקש ממנו להגיע מיד. האם, ילדיה וח' נשארו במקום התאונה. ח' החנה את הרכב במפרץ חניה לאחר הרמזור, התקשר לדודו ב' וביקש ממנו להגיע. לאחר זמן מה הגיע קרוב משפחתם ע' והסיע את האם וילדיה חזרה לביתה. לאחר מכן הגיע ב' וח' נסע אתו, ברכב של האב בו אירעה התאונה, לכיוון המרכז הרפואי.

  6. כשהאב ובתו הגיעו אל המרכז הרפואי הרופא בדק אותה והתקשר מיד לאמבולנס. לאחר מספר דקות החלו להגיע אמבולנסים. הצוות הרפואי ניסה לבצע בה פעולות החייאה במשך כשעה וחצי. מאמצי ההחייאה לא צלחו ונקבע מותה.

  7. לדברי האב עוד בשלב בו בוצעו בבתו פעולות החייאה, הגיעו למרכז הרפואי שוטרי משמר הגבול. הם ביקשו ממנו להמתין במקום לכוחות המשטרה. בינתיים הגיע למקום ע' עם קרוב משפחה נוסף. האב יצא מהמרפאה על מנת לקחת את בתו הביתה. אחד החיילים הלך אחריו וביקש ממנו לעצור. החל להתאסף במקום המון. האב נאסף על ידי קרובו והם נסעו חזרה ל*** *****. מספר דקות לאחר שהגיע לביתו הגיעו גם כוחות משטרה. הוא וח' נחקרו ורכבו נבדק. הוא סרב שבתו תילקח לבית חולים לצורך חקירת נסיבות המוות אך הסכים שתיבדק בבית. ד"ר רבחי אבו דלו מבית החולים שערי צדק הגיע לביתו, ערך בדיקה חיצונית של הגופה וקבע שהתרשם כי המנוחה סבלה מחבלה תוך מוחית עם דימום מהאוזניים (ראו מזכר בתיק החקירה). בשעות הבוקר ניתן אישור לקבור אותה.

  8. ע' העיד כי בסביבות השעה 21:00 התקשר אליו האב וביקש ממנו להגיע מהר לכיוון רכס שועפאט. כשהגיע לשם ראה המולה וראה את האם בוכה והילדים לידה. גם ח' היה במקום. הוא הבין מהם שנ' נפלה מהרכב. הוא החזיר את האם והילדים הביתה. בדרך התקשר אליו האב שוב והודיע לו שנ' נפטרה. הוא לא סיפר זאת לאם. הוא הוריד אותה ואת הילדים בביתם. לאחר מכן הוא פגש קרוב משפחה אחר בשם מ' ע' שהוא נהג מונית וביקש ממנו שיתלווה אליו למרכז הרפואי. הם הגיעו לשם וראו את האב והמנוחה. היה שם המון רב וגם חיילים. האב ביקש ממנו לעזור לו, הוא אסף אותו עם המנוחה לרכב והם נמלטו מהמקום. במהלך הנסיעה ניסו לעצור אותם אך הוא הצליח לחמוק. כשהגיעו ל*** **** האב לקח את המנוחה לבית הוריו וכוחות המשטרה הגיעו מיד בסמוך.

  9. מדוחות הפעולה והמזכרים בתיק המשטרה וכן מעדותו של השוטר דודו פולק שתחקר את האב במרכז הרפואי עולה תמונת האירוע כפי שדווחה על ידי כוחות המשטרה. בשעה 22:31 נקלטה בתחנת המשטרה שפט קריאה מצוות מגן דוד אדום אשר ביקש ליווי משטרתי למרכז הרפואי בבית חנינא עקב חשש לחיי ילדה. בהמשך נרשם על ידי היומנאי כי בסמוך לשעה 22:00 צוות משטרתי נמצא במרכז הרפואי עם צוות של מגן דוד אדום והסתיימו תהליכי ההחייאה שבוצעו במנוחה. צוות נוסף בפיקודו של השוטר פולק הגיע לצומת גן עדן סמוך למרכז הרפואי בשעה 22:05. הצוות שהגיע לפניו למרכז הרפואי דיווח לשוטר פולק שתחקרו את האב ונמסר להם "כי הילדה בת שנתיים קפצה מהידיים של אימה וכך נפלה מהחלון של הרכב ליד הרמזור בסמוך לצומת גם עדן והם הביאו אותה לקופ"ח ושם האמבולנס קבע את מותה". בתחקור שערך השוטר פולק לאב נמסר לו "כי הוא היה באמצע נסיעה בקטע של בניית הרכבת ולפתע נפתחה הדלת והילדה עפה עם כיסא הבטיחות החוצה". לאחר מכן הפסיק האב לשתף פעולה עם השוטר פולק והודיע שהוא לוקח את בתו חזרה לביתם על מנת לקבור אותה. האב נמלט מכוחות המשטרה בסיוע קרוב משפחה שהגיע למקום עם רכב מסוג יונדאי בצבע ירוק (דו"ח פעולה מס. 6-016-0190-01).

  10. בהמשך הוצבו מחסומים על מנת לעצור את רכב היונדאי. המחסומים הוסרו מאוחר יותר כאשר הוחלט להגיע אל האב בדרכים אחרות. בשעה 1:00 לערך הגיעו כוחות משטרה ומשמר הגבול לבית בו היה האב. הם הבחינו באנשים רבים מחוץ לבית, וביניהם מוכתר הכפר אשר מסר כי "המשפחה נסעה ל*** **** ותוך כדי נסיעה הילדה נפלה וכול זאת עפ"י עדות שמיעה ששמע על כך". לאחר התייעצות הוחלט שכול הכוחות ייצאו מהכפר על מנת להרגיע את האווירה (דו"ח פעולה מס. 6-001-0014-04).

  11. מאוחר יותר בשעה 4:00 לפנות בוקר הגיע השוטר רן ישראלי לבית בו היה האב על מנת לגבות הודעות. במזכר שערך השוטר נרשם:

    "האב תיאר לי שנסע עם משפחתו ל*** ***** כדי לאכול כנאפה. הוא נסע דרך כביש 9 לכיוון הגבעה הצרפתית ובצומת הגבעה הצרפתית פנה ימינה ואז עשה פניית פרסה כדי לנסוע לכיוון בית חנינא ולפני שהגיע לרמזור הצומת אישתו שישבה במושב האחורי צעקה שהתינוקת נפלה, והוא מיד יצא מהרכב והלך לכיוון הילדה וראה שדם יורד לה מהאף והאוזניים. לדבריו אדם שהיה עם רכב מאחוריו פינה אותו יחד עם הילדה מיד למרכז הרפואי ב*** ****, שם כעבור שעה וחצי בהם ניסו להחיות את ביתו בת השנתיים, נ', נקבע מותה של הילדה".

    השוטר ציין כי:

    "... [ש]האב היה נראה במצב קשה ובסערת רגשות, אך שיתף פעולה באופן מלא".

    השוטר בדק את הרכב ומצא כי:

    "מדובר ברכב מסוג מרצדס מסחרי, עם מושבים גבוהים מאוד כשכיסא התינוק נמצא צמוד לדלת האחורית היחידה, בצד ימין".

    בהמשך נרשם כי:

    "לדברי בן משפחה שהיה ברכב בחלק האחורי ישבו האם, ועוד תינוק בן חצי שנה, והתינוקת בת השנתיים שנפלה".

  12. השוטר ישראלי ציין עוד כי האב סירב בתוקף להוציא את הגופה מהבית פרט לקבורה אך הסכים שיגיע רופא לבדוק אותה בבית. הוזמן למקום ד"ר אבו דאלו ריבחי מבית החולים שערי צדק "שקבע שלפי התרשמותו מדובר בחבלה תוך מוחית עם דימום מהאוזניים, והדבר עולה בקנה אחד עם העדויות שמסרו האב והעד שישב ברכב" (מזכר מיום 18.7.09).

  13. בעדותו בבית המשפט אישר השוטר פולק כי בתחקור שערך לאב במרכז הרפואי מסר לו האב שדלת הרכב נפתחה והמנוחה נפלה עם כיסא הבטיחות. כמו כן אישר שהאב מסר לו כי התאונה אירעה בצומת הגבעה הצרפתית מתחת לגשר. הוא שלח ניידת לחפש ממצאים שיעידו על קרות התאונה, כגון סימני בלימה, חלקים של כיסא בטיחות וכדומה. אולם בסריקה שבוצעה לאורך הציר מהמרכז הרפואי של *** ****, שואעפט והגבעה הצרפתית לא נמצאו ממצאים השייכים לתאונה.

  14. לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את העדויות מסקנתי היא, כי למרות קיומן של אי התאמות מסוימות בעדויות, התובעים הוכיחו ברמה הנדרשת את נסיבות התאונה בה נהרגה המנוחה. התרשמתי ממהימנות עדותם של האב, האם והדוד ח' לגבי עיקר גרסתם בנוגע לנסיבות התאונה. עדותם היתה עקבית ואחידה ומארג הראיות יוצר תמונה ברורה לגבי האופן בו התרחשה התאונה.

  15. כמו כן, העדויות נתמכות בראיות המחזקות את גרסת התובעים כדלקמן:

    ראשית, האב מסר לשוטר פולק במרכז הרפואי, זמן קצר לאחר התאונה, כי המנוחה נפלה מרכבו מתחת לגשר בגבעה הצרפתית. יש לייחס משקל רב לדברי האב אשר נאמרו זמן קצר לאחר התאונה בהיותו נתון בעיצומו של האירוע הטראגי. ההנחה היא כי מדובר בגרסה אותנטית שראוי ליתן בה אמון אלא אם כן קיים נימוק משכנע שלא לעשות כן. איני מתעלמת מכך שבדיווח היומנאי נרשם דבר קיומה הנטען של גרסה קודמת, שונה, לפיה המנוחה נפלה מחלון הרכב בצומת גן עדן. ברם האב הבהיר בעדותו כי לא יתכן שאמר דברים אלה מהטעם הפשוט שהחלון בדלת הרכב, לידו עמדה המנוחה, מקובע ברובו ואינו ניתן להזזה פרט לפתח של כ- (פרוטוקול עמוד 19 שורות 28-30 וראו גם צילום החלון שסומן כמוצג נ/4). השוטר שתחקר את האב ומסר את גרסתו הנטענת של האב לשוטר פולק לא הוזמן ליתן עדות. נוכח הסברו של האב - ובהעדר חקירת השוטר - איני מוצאת לייחס לכך משקל. אוסיף עוד, כי איני סבורה שאמירת האב לפיה המנוחה נפלה עם כיסא בטיחות מכרסמת באופן ממשי ממשקלה של ראיה זו. בהודעות שנגבו מהם מספר שעות מאוחר יותר מסרו הן האב הן ח' כי המנוחה נפלה ללא כיסא בטיחות אשר נותר ברכב. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, יתכן כי תשובתו המוקדמת של האב נבעה מחשש לגבי השלכות תשובתו על ייחוס אחריות לו עצמו או לאשתו בגין מות המנוחה. מכול מקום אין מדובר באי התאמה הפוגמת באופן מהותי במשקל דבריו בזמן אמת לגבי נפילת בתו מרכב.

    שנית, גרסת התובעים נתמכת בהודעות שנגבו מהאב ומח'. הודעת האב נגבתה על ידי השוטר ישראלי בבית הוריו ב*** ***** בשעה 4:10 לפנות בוקר. בהודעה מסר האב באופן ברור ומפורט את מקומה המדויק של התרחשות התאונה ונסיבותיה. הודעתו של ח', אשר נתנה בשעות הבוקר המוקדמות, תואמת בעיקרה את הודעת האב בכל הנוגע למקום התאונה ונפילת המנוחה.

    שלישית, עדות התובעים נתמכת במזכר שנרשם על ידי השוטר ישראלי אשר גבה את עדות האב והדוד. במזכר מציין השוטר ישראלי את התרשמותו כי האב נמצא במצב נפשי קשה ובסערת רגשות וכן מציין כי האב שיתף עמו פעולה באופן מלא. מהאמור עולה כי לא חשד באב שהוא מגלה טפח ומכסה טפחיים, אלא להיפך. בהקשר זה יוער כי בעת התחקור שנערך לאב במרכז הרפואי התרשם השוטר פולק אחרת מהאב וסבר כי אינו מגלה לו את העובדות לאשורם. אולם יש לבחון התרשמות זו על רקע נסיבותיה. התחקיר נערך בעיצומו של האירוע הטראגי, כאשר גופת המנוחה עדיין נמצאה במרכז הרפואי והאב חשש מאוד כי תילקח לנתיחה, פעולה לה התנגד נמרצות. לעומת זאת, בהודעה שנגבתה מהאב על ידי השוטר ישראלי, הוא היה כבר בבית הוריו עם גופת בתו והסתמן כי האירוע יסתיים ללא חיכוך נוסף עם המשטרה.

  16. איני מתעלמת מכך שקיימות אי התאמות מסוימות בעדויות התובעים עליהם מצביעים הנתבעים בהרחבה בסיכומיהם. ברם איני סבורה שיש בהם כדי לקעקע את מהימנות עדותם של התובעים באופן שיצדיק את דחיית גרסתם בכללותה. לפני שאתייחס בתמצית לטענות הנתבעים בעניין זה חשוב לזכור את הלך הרוח הקשה בו הייתה נתונה משפחת המנוחה. בדיעבד קל לתמוה על פעולות מסוימות שננקטו על ידם ולתהות מדוע פעלו כך ולא אחרת ברם מדובר בחוכמה שלאחר מעשה. כמו כן, ספק אם יש מקום לדקדק לגבי דברים שנאמרו בשעה של סערת נפש לאחר אירוע טראגי כאשר המנוחה טרם הובאה למנוחות. במקרה כזה, עיקר הגרסה חשובה ולא הפרטים אשר יתכן ואומרם לא דייק בהם בשל המצב הנפשי בו היה מצוי. אוסיף כי בשים לב לסיטואציה אליה נקלעו התובעים, אין לשלול את האפשרות כי האינטראקציה בינם לכוחות המשטרה הושפעה מהחשש לנקיטת צעדים פליליים נגדם ומהחשש שגופת המנוחה תנותח לשם חקירת סיבת המוות.

  17. להלן אתייחס בתמצית לעיקרי טענות הנתבעים בנוגע למהימנות עדויות התובעים:

  18. (1) מספר בני המשפחה שישבו ברכב וזהותם: קיימת אי התאמה בין הודעתו של האב במשטרה להודעתו של ח' לגבי מספר בני המשפחה שהיו ברכב בעת האירוע ולגבי זהותם. האב מסר בהודעתו כי נסעו אתו ברכב בתו ס' (המכונה סוסו) שישבה לידו, ומאחור אשתו, הבן מ' והמנוחה. הוא לא ציין את התינוק ע' ואת ח'. ח' מסר בהודעה שנגבתה ממנו כי הוא ישב בקדמת הרכב בצד הנוסע וס' ישבה בינו לבין האב. מאחור ישבו המנוחה (ליד הדלת), האם והתינוק ע'. הוא לא ציין את הבן מ'. לעומת זאת, בתצהיריהם העידו האם, האב וח' כי ח' ישב ליד ס' מקדימה וכי מאחור ישבו המנוחה, הבן מ', האם והתינוק ע'. כך גם העיד האב בחקירתו. ח' העיד בחקירתו כי אינו זוכר את מספר הילדים שהיו ברכב והיכן ישבו. אני סבורה שיש למקם את הדברים בהקשרם הראוי. האב וח' נחקרו לפנות בוקר, לאחר אירוע טראגי ומן הסתם לאחר לילה נטול שינה. ספק בעיני אם יש לזקוף לחובתם העדרה של התאמה מלאה לגבי רשימת בני המשפחה שישבו ברכב. יצוין כי מהמזכר שנערך על ידי השוטר ישראלי עולה כי העובדה שח' היה ברכב נודעה למשטרה כבר במהלך הלילה ואין טעם הגיוני לחשוב כי ח' היה קושר עצמו לאירוע אם לא נכח בו.

  19. (2) העדר ממצאים בשטח: השוטר פולק העיד כי למרות שנשלחו ניידות לאזור בו לדברי האב התרחשה התאונה, לא נמצאו בזירה ממצאים כלשהם המעידים על התרחשותה. ברם העדר ממצאים בזירת התאונה עולה על פני הדברים בקנה אחד עם עדויות התובעים לפיהן הנסיעה הייתה איטית, המנוחה נפלה מהרכב ללא כיסא הבטיחות, והדימום היה בעיקר באף ובאוזניים. בנסיבות אלה, נוכח תיאור נסיבות התאונה על ידי התובעים, אין בידי לקבוע כי העדרם של ממצאים בשטח מלמדים שהתאונה לא התרחשה במקום הנטען או לא התרחשה כלל.

  20. (3) לוחות הזמנים: בדו"ח הפעולה של המשטרה צוין כי התקבלה קריאה ממד"א לליווי משטרתי בשעה 22:31. השוטר פולק העיד כי נתון שעת פתיחת האירוע מוזן אוטומטית על ידי מחשב. לטענת התובעים התאונה התרחשה לאחר השעה 21:00. כמו כן, האב העיד כי הגיעו אמבולנסים למרכז הרפואי זמן קצר לאחר שהגיע עם בתו. במצב דברים זה קיים לכאורה פער בזמנים שאינו מוסבר שכן ניתן היה לצפות שהקריאה ממגן דוד אדום תקלט בשעה מוקדמת יותר. ברם מעיון בדיווח היומנאי עולה כי בשעה 22:00 צוות משטרה נכח כבר במרכז הרפואי (ויש להניח כי הגיע קודם) והשוטר פולק הגיע למקום בסמוך לשעה 22:05. זמנים אלה עולים בקנה אחד עם גרסת האב. בנסיבות אלה לא מצאתי בעניין זה של הזמנים כדי לאיין את הגרסה באשר לאופן התרחשות התאונה. אין לשלול את אפשרות כי התקבל דיווח מוקדם יותר לתחנת משטרה אחרת והקריאה הפורמאלית נקלטה מאוחר יותר בתחנה זו או כי קיים הסבר הגיוני אחר לכך ששעת פתיחת האירוע נקלטה בשעה מאוחרת יותר. מכול מקום, גם אם הדיווח שנרשם על ידי היומנאי לגבי השעה בה הגיעו צוותי השוטרים למרכז הרפואי מוטעה, אין מדובר בפער זמנים כזה שיש בו כדי לעורר ספק ממשי לגבי מהימנות עדויות התובעים בנוגע לאירוע בכללותו.

  21. אוסיף כי לא מצאתי לנכון לייחס חשיבות לטענות נוספות של הנתבעים בדבר הסתירות לכאורה בעדויות התובעים לגבי נסיבות הצטרפותו של ח' לנסיעה, בשאלה מי חגר את המנוחה לפני הנסיעה ומי סגר את הדלת, בעניין המקום המדויק בו עצר הרכב לאחר שהאם צעקה כי המנוחה נפלה ובנוגע למעורבותו של ע' באירוע. גם אם חלו אי אלו דיוקים בעדויות בעניינים אלה, כפי שפורט על ידי הנתבעים, אין הדבר פוגם ביציבות מערך העדויות בכללותו. פרט להערותיי לעיל, יש ליתן את הדעת בהקשר זה גם לשנים שחלפו מאז התאונה המקשות על התובעים לזכור את פרטי האירוע לאשורו, בוודאי בעניינים שוליים כגון בשאלה באלו נסיבות בדיוק הצטרף ח' לנסיעה - האם האב התקשר לח' טלפונית להזמינו או פגש אותו ליד ביתו והזמין אותו.

  22. אף איני מוצאת מקום לתמוה על כך שלאחר קרות התאונה לא התקשרו ההורים למשטרה או למגן דוד אדום והאב נסע למרכז הרפואי במקום לבית החולים הדסה הר הצופים. האב התייחס לכך בעדותו והסביר כי פעל לפי הצעה שקיבל מהאדם שעצר את רכבו וסייע לו וכי "אם הראש שלי היה עובד הייתי נוסע להדסה" (פרוטוקול עמוד 20 שורות 21-22). תשובה זו כנה ופשוטה. התנהגות האב בעת התרחשות האירוע מצביעה על אובדן עשתונות ומצוקה גדולה, תחושות מובנות מאוד במצב אליו נקלע.

  23. לסיכום, התובעים עמדו בנטל להוכיח כי המנוחה נהרגה כאשר נפלה בזמן נסיעה מרכב בו נהג אביה. אין מחלוקת כי בנסיבות אלה, התאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975.

     

    הקשר הסיבתי בין מות המנוחה לתאונה

  24. לטענת הנתבעים, התובעים לא הוכיחו את סיבת מותה של המנוחה ואת הקשר הסיבתי בין מותה לתאונה. מדובר ב"עניין שברפואה" ומשלא מונה בעניין זה מומחה רפואי ולא עמדה בפני בית המשפט חוות דעת רפואית דין התביעה להידחות. אין בידי לקבל טענה זו. הוכח כי המנוחה, שהייתה ילדה בת שנתיים, נפלה מהרכב כאשר פניה לכיוון הכביש, והובאה ממקום התאונה על ידי אביה למרכז הרפואי בבית חנינא. שם בוצעו בה פעולות החייאה במשך כשעה עד שעה וחצי אשר למרבה הצער לא צלחו ולפיכך נקבע מותה. לא נטען ולא הוכח כי המנוחה סבלה מבעיות רפואיות כלשהן לפני התאונה או כי קיים הסבר סביר אחר לפטירתה בטרם עת. במזכר שנרשם על ידי ד"ר אבו דאלו נרשמה סיבת המוות כ"חבלה תוך מוחית". בנסיבות אלה, קיימת חזקה עובדתית, המבוססת על ניסיון החיים וההיגיון, לפיה מותה נגרם עקב התאונה והנתבעים לא הביאו כל ראיה לסותרה.

     

    ראשי הנזק

    נזק לא ממוני

  25. בהתאם לתקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אני פוסקת לתובעים בגין כאב וסבל פיצויים בסך 25% מהסכום המקסימלי – 48,642 ₪.

     

    הוצאות קבורה ולוויה

  26. בהעדר אסמכתאות לגבי ההוצאות שנדרשו התובעים לשאת בהן בפועל, בגין קבורת המנוחה והלוויתה אני פוסקת על דרך האומדנא סך של 10,000 ₪.

  27. אין מקום לפצות את התובעים בגין הוצאות האבל שכן מדובר בנזק שאינו בר פיצוי (ראו סעיף 4(א) לחוק הפיצויים וסעיף 81(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

     

    אובדן השתכרות בשנים האבודות

  28. אין מחלוקת כי בענייננו יש לפסוק למנוחה בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות פיצוי בגובה 30% מבסיס השכר הממוצע במשק בניכוי מס מגיל 18 עד גיל 67 (ע"א 10990/05 עזבון פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (11.4.2006)).

  29. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש להוסיף ולפצות את עיזבון המנוחה בגין אובדן הכנסה בשנים שלאחר הפרישה. התובעים מפנים בעניין זה לפסק הדין בע"א 9209/03 עזבון ניסן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (6.11.2008) ולצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק שנכנס לתוקף ביום 1.1.08.

  30. אין בידי לקבל את טענת התובעים. בסוגיה זו אין לי אלא להצטרף למסקנתו של חברי, השופט ע' עאסי בת"א (שלום-י-ם) 33962-02-13 עזבון מזוז נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ (6.10.2011). בעניין עיזבון ניסן נדון מקרה של מנוח אשר הותיר אחריו תלויים ויורשים. במקרה כזה, קצבת הזקנה ותגמולי הפנסיה "מחליפים" את מקור הכנסתו מעבודה ועל כן הפסד הכנסות אלה שנגרם בשל המוות הינו נזק בר פיצוי. לעומת זאת, בעניין פינץ נקבע כיצד לחשב פיצויים במקרה של קטין. נוכח רמת אי הוודאות הגבוהה המאפיינת מקרים אלה נקבעה נוסחא המשקללת את הנתונים הרלבנטיים ומפשטת את חישוב הפיצויים. נקבע שם במפורש כי: "התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין לרבות הפסדי פנסיה". אין באמור בעניין ניסן כדי לשנות את הגיונה של ההלכה שנקבעה בעניין פינץ (לדעה שונה ראו: ת"א (שלום -ת"א) אבו נאגע נ' אבו סיאם (28.4.2013)).

  31. נוכח האמור לעיל, אני פוסקת לתובעים פיצויים בגין אובדן כושר ההשתכרות לפי 30% מבסיס השכר הממוצע במשק כפי שנקבע לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הידוע כיום (9,628₪) בניכוי מס (8,939₪) מגיל 18 עד גיל 67 ומקדמי היוון (מקדם היוון רגיל –307.8609, מקדם היוון כפול – 0.7441) ובסך הכל 614,253 ₪ (מעוגל).

     

    תוצאה

  32. הנתבעים ישלמו לתובעים פיצויים כאמור בפסקאות 25, 26, ו-31. לסכום שנפסק יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% והוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום.

  33. את הסכומים שנפסקו על הנתבעים לשלם לתובעים תוך 30 יום מהיום.

     

    המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ה, 09 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ