פלוני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

 רקע וטענות הצדדים 

1. בפניי תביעת נזיקין על פי חוק הפלת"ד. התובע, יליד 1988, טוען שנפגע בשתי תאונות דרכים: ביום 03.04.21 וביום 04.09.21. לגבי התאונה הראשונה טען התובע, שנפגע כשנסע עם אשתו בהיותה בחודש התשיעי להריונה במחלף ראשון לציון ורכב צד שלישי פגע בהם מאחור. לגבי התאונה השניה טען התובע, שהיה ישוב ברכבו שחנה בצמוד למדרכה צבועה באפור בעוד המנוע מונע, ורכבה של נתבעת 3 פגע בו מאחור. לאחר התאונה יצא לכיוון רכבה של נתבעת 3 וראה אותה מנהלת ויכוח עם בעלה שישב ברכב וכן שהיה כלב נובח ברכב.

    

2. נתבעת 1 היתה המבטחת של רכב התובע בשתי התאונות. נתבעת 2 מבטחת רכבה של נתבעת 3 שנהגה ברכב שפגע בתובע בתאונה השניה.

    

3. נתבעת 1, מתכחשת לחבותה בקשר לתאונה השניה וטוענת כי התובע לא היה 'משתמש' ברכבו בעת התאונה, ולפיכך אין היא חבה בנזקיו בקשר לתאונה זו. לחילופין שלחה הנתבעת הודעת צד ג' לנתבעות 2,3. לטענתה התובע היה מחוץ לרכבו בשעת התאונה כפי שעולה מעדותה של נתבעת 3 שהבחינה בו לראשונה כשהוא מחוץ לרכבו.

    

4. התובע ביקש למנות מומחים בתחום האורתופדיה, נוירולוגיה ואף אוזן גרון בכדי לבדוק את פגיעותיו מהתאונות.

    

5. בהחלטתי מיום 21.07.22 מיניתי מומחה בתחום הא.א.ג. ובהחלטתי מיום 07.03.23 מיניתי מומחה בתחום האורתופדי, בשל החמרה במצבו של התובע.

    

6. ביום 27.10.23 קיבלתי את בקשת התובע להגיש שאלות הבהרה למומחה בתחום האורתופדי, ובהחלטתי מיום 29.11.23 מיניתי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי.

7. הצדדים הגישו תחשיבי נזק, אך לנוכח הפערים בין הצדדים לא ניתנה הצעה והתיק נקבע להוכחות.

8. דיון ההוכחות התקיים ביום 12.06.25 בו העידו התובע, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי ד"ר משה לוינקופף, נתבעת 3, והחוקר הפרטי מר מני כהן.

9. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, התובע ביום 12.08.25, נתבעת 1 ביום 19.09.25, נתבעות 2,3 וצדדי ג' ביום 27.11.25 וסיכומי התשובה מטעם נתבעת 1 הוגשו ביום 09.12.25.

    

   דיון והכרעה

10. התובע העיד (עמ' 5 ש' 14 בפרוט' הדיון מיום 12.06.25):

    "כן. אני עברתי שתי תאונות דרכים. אחת הייתה באפריל 21', השנייה הייתה בספטמבר 21'. בתאונה באפריל, נסעתי ברכב, כביש מהיר, כביש 4, עצרנו בפקק באזור גשר ראשון, רכב שהגיע מאחור במהירות נכנס בנו. כתוצאה מכך הלכנו לבית החולים, ליווה אותנו שוטר שבמקרה היה באזור. משמה שלחו אותנו לטיפול, למיון, אשתי הייתה שם גם. זה מה שקרה בתאונה הראשונה. בתאונה הזאת בעצם התחילו לי הבעיות שעד היום מלוות אותי. אם זה צפצופים באוזניים, כאבים בצוואר ובגב, בעיות אורתופדיות שמקשות על היום-יום, בעבודה, בשינה, בבית. נרוץ קדימה, תאונה שנייה בספטמבר. מוצאי שבת, אני חוזר מנסיעה, היו לי סידורים באשקלון, מגיע לחניה מחוץ לבית, חניה רגילה, צבע אפור, בתוך מפרץ, יושב, ממתין חצי דקה לדקה ברכב, מהנסיעה. לפתע, בום מאחורה. כל התאונה הראשונה ככה פתאום חוזרת אליי בבום. נסער כמה שניות, יוצא מהאוטו, יוצא, רואה את נתבעת 3, לא זוכר.. את הגברת עם עוד מישהו, גבר, צועקים אחד על השני, צועקים על הכלב שהיה איתם באוטו שהוא הסיח להם את הדעת והוא השתולל באוטו. אני ככה מסתכל עליהם צועקים אחד על שני, על הכלב, סיטואציה ביזארית. טוב, אני רוצה להבין בדיוק מה עושים. ביקשתי מהגברת את הפרטים של הרכב והביטוח, הדברים הרגילים שמחליפים בתאונה, היא אמרה שאין את זה עליה כרגע והיא אמרה לי שהיא גרה פשוט בסוף הרחוב. אני גר בXXX, הכתובת שלה זה XXX, ממש בסוף הרחוב. אמרתי, בסדר, אני סומך עלייך, זה הבית. תבואי ותביאי את כל המסמכים. בינתיים יצאו מהבית אשתי, חמותי, כולם. כבר לא זוכר גם מה קרה ונכנסתי הביתה אחרי באמת כמה דקות, אני כבר לא זוכר, היא הגיעה החלפנו פרטים אצלי בבית. רשמתי את הכול והחתמתי אותה על מסמך שבעצם היא זאת שנכנסה בי מאחור וכאילו שלא, לא משהו שמשתמע לשתי פנים. החתמתי אותה בעצם שהיא מודה באשמת התאונה. היא חתמה לי. כמובן שזה נחתם באנגלית, לא בטוח שהיא שולטת בשפה כל כך טוב, אבל נשמע שיש לה מבטא אמריקאי, רציתי, מה שנקרא, להיות בטוח שהיא הבינה מה קרה. וזהו."

     

11. נתבעת 3 העידה שהיא הרימה את הראש אחרי התאונה וראתה את התובע עומד מחוץ לרכב (עמ' 43 ש' 23). התובעת העידה כך בחקירתו של החוקר הפרטי כפי שעולה מדוח החקירה. לאחר מכן טענה שכלל לא פגעה בתובע אלא רק ברכבו (עמ' 45 ש' 32).

     

     

12. לטענת הנתבעת גם אם מקבלים את טענת התובע לנסיבות התאונה השניה הרי שנסיעתו ברכב הסתיימה. כל ההסברים בנוגע לשהייתו ברכב לאחר החניה והשארת המנוע דולק בסיום הנסיעה למספר דקות בכדי שהטורים ירדו, לא הופיע בכתב התביעה המתוקן על אף שידע כי נתבעת 1 מתכחשת לחבות ואף לא בהודעה שמסר במשטרה, ומהווה עדות כבושה והרחבת חזית אסורה.לטענת נתבעת 2 התובע הסביר את עניין השהיה לאחר החניה כבר בפגישת הגישור כך שנתבעת 1 כבר ידעה על כך.

     

13. עדותו של התובע היתה אמינה וקוהרנטית בעיני ולא נסתרה בראיות מטעם ההגנה. דבריה של נתבעת 3 עולה כי כלל לא ראתה את התאונה כי עיניה היו מופנות לכלב שלה שהפריע לנהיגה, כך שסביר גם שהתובע יצא בזמן הזה והיא ראתה אותו לאחר התאונה ניגש לרכבה כפי שהוא העיד בעצמו. לפיכך אני מקבל את גרסת התובע לתאונה השנייה.

     

    הגדרת תאונת דרכים

14. בסעיף 1 לחוק הפלת"ד נקבע ש:

     

    "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;

     

    הגדרת ה"שימוש" בחוק הפלת"ד הנה כלהלן:

     

    ""שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו,"

     

    בפסיקה נקבעו שלושה מבחנים עיקריים בעניין הקשר הסיבתי משפטי, למושג "שימוש" :

    1. מבחן הזירה.

    2. מבחן הסיכון.

    3. מבחן השכל הישר.

     

15. מבחן הזירה – בית המשפט עושה אבחנה בין מצב בו הרכב שימש זירה בלבד, אי-אז האירוע לא נכנס לגדר תאונת דרכים, לבין מצב, שהשימוש ברכב הגביר את הסיכון לפגיעה, ואז מדובר בתאונת דרכים. הרעיון הבסיסי במבחן הזירה הוא, שאם בין הפגיעה לבין השימוש ברכב לא היה כל קשר, אזי הרכב שימש זירה בלבד ואין קש"ס משפטי. בתי המשפט אינם בוחנים את נסיבות האירוע לאור מבחן הזירה בלבד, אלא, נעזרים בו במקרים שונים קשים, במטרה להגיע לתוצאה, תוך השוואתו למבחנים האחרים.

     

    מבחן הסיכון - המבחן שואל האם הסיכון, שהתממש בפועל וממנו נפגע הניזוק, נמצא בתחום הסיכון של השימוש ברכב המנועי. הרעיון הוא, שלשימוש ברכב מנועי יש תחום טבעי של סיכונים ואם הסיכון, שהתממש נופל בתחום הסיכון הזה, אזי נאמר, שמתקיים קש"ס משפטי.

     

    מבחן השכל הישר – זהו מבחן אינטואיטיבי.

     

16. ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נגד פלוני (12.5.2019) הוזכרו החקיקה, הפסיקה והשינויים שחלו בהן בסוגיה הנדונה במשך השנים, ושם נבחן מהו השלב בו מתחילה הכניסה לרכב מנועי ומהו השלב שבו תמה הירידה ממנו, לאמור, מהם גדרי מתחם השימוש ברכב.

     

17. נקבע שהכניסה לרכב מתחילה עם תחילת המגע הפיסי בין הנכנס לבין הרכב, ואילו הירידה ממנו מסתיימת כאשר רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב ואולם, בית המשפט ציין כי אין די בהגדרה טכנית של מתחם השימוש הרכב על מנת לקבוע כי פעולה כלשהי באה בגדר "שימוש ברכב מנועי" שכן ייתכנו מקרים שהגם שנוצר בהם מגע פיסי בין הנכנס לרכב ולכן מצויים בתוך המתחם, לא ניתן לראות בהם התחלה של "כניסה" לתוכו. כך גם לא ניתן לומר כי כל הפעולות הנעשות בטרם רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב, או בטרם סגר הוא את דלת הרכב, מהוות חלק מפעולת ה"ירידה".

     

18. לפיכך, בית המשפט הוסיף למבחן הטכני הבוחן אם הפעולה הנדונה מצויה בתוככי המתחם או מחוצה לו, אף מבחן מהותי, במסגרתו הציע להחיל את שני התנאים המצטברים שנקבעו בעניין רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל (29.10.2007) לגבי "נסיעה" ברכב, אף על פעולות ה"כניסה" לתוך הרכב וה"ירידה" ממנו.

     

19. כלומר, ככל שהפעולה הנדונה שהביאה לקרות האירוע הנזיקי מצויה בתוככי המתחם, היינו, בין תחילת המגע הפיסי עם הרכב לבין עמידה יציבה מחוצה לו וסגירת דלתו, יש "לחלץ" מבין הפעולות המבוצעות בגדר מתחם זה את הפעולות המקיימות את שני התנאים הבאים במצטבר:

    1. פעולות חיוניות במובן ה"פיסי" לנסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, דהיינו פעולות אשר הימנעות מביצוען תיצור "חסם פיסי" להשלמת הפעולה;

    2. פעולות המהוות חלק טבעי ואינטגרלי מנסיעה הרכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו.

        

       ומן הכלל אל הפרט

20. לדידי אין לקבל את טענות נתבעת 1. על פי הדין והפסיקה השימוש ברכב מסתיים לאחר יציאה ממנו וייצוב הרגליים על הקרקע. גם אם התובע התמהמה ברכב זמן מועט והמתין לירידת הטורים שהיא מבחינתו פעולה שהינה חלק אינטגרלי ורגיל בנהיגתו תדיר, אין לקבוע כי נסיעתו הסתיימה והוא חדל מהשימוש ברכב עוד טרם ירידתו ממנו.

     

21. המתנה קצרה לירידת הטורים הינה פעולה פשוטה מוכרת קצרה ותלויה ברצונו של הנהג, ואין צורך במומחה בכדי להסבירה. באותה מידה יכול היה התובע לומר שהחנה את הרכב ובבואו לכבות את המנוע התרחשה התאונה. התובע לא היה "זקוק" לטענה זו לצורך הוכחת תביעתו והוא ציין אותה לתומו. משכך יש לתת אמון בגרסתו (מעין "טענת מיגו" – תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא דף לב עמ' ב'. וראו יישום הטענה למשל בת"א (שלום י-ם) 11709-09 אבני סלע יבוא ושיווק מוצרי בניה בע"מ נ' מגדל דוד פרזול ל.כ בע"מ (17.01.2012) ות"א (שלום י-ם) 790-03-16 גבריאל אוהב ציון נ' רועי לוי (22.11.2016).

     

22. אין הדבר דומה למקרים שהפנתה הנתבעת 1 שכן עצירת הרכב לשם שליחת הודעת טקסט או ניהול שיחת טלפון, אינה דומה להמתנה קצרה לירידת טורים או למקרים האחרים בהם היתה הפסקה ברורה בשימוש ברכב לצרכי תחבורה. בע"א (חיפה) 22942-10-19פלוני נ' פלוני (23.02.20) שהפנה ב"כ נתבעת 1 המלומד אינו דומה אף הוא לענייננו. שם דובר על מקרה בו התובע עצר את רכבו בצד הדרך וביתו ירדה לרכוש דבר מה בחנות. נפסק שם שהתובע אף שחשב שהפסקה זו תהיה קצרה היה תלוי בגורם חיצוני שהוא ביתו שיכולה היתה להתעכב, ולפיכך נקבע כי על אף שתכנן להמשיך בנסיעה לאחר חזרת ביתו לרכב – מדובר בהפסקת הנסיעה.

     

23. לא כן במקרה שלפנינו, בו התובע לא סיים נסיעתו וטרם החל ירידתן מהרכב. ודוק, אין הכוונה כי נסיעתו מסתיימת עם ירידתו מהרכב, אלא כי הנסיעה מסתיימת עם כיבוי המנוע וכל הפעולות הכרוכות כגון משיכת בלם היד ושחרור חגורת הבטחון וכגון אלו. התובע לא ביצע פעולה שהיא חלק מפעולות סיום הנסיעה הרגילות שנהג לעשות, ולפיכך לא סיים את הנסיעה והשימוש ברכב. לפיכך אני דוחה את טענות נתבעת 1 ומטיל עליה את החבות על התאונה הראשונה והשניה.

    סוגיית הנכות

24. בתחום האורתופדיה קבע המומחה מטעם בית המשפט ד"ר לוינקופף, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 6.5% בגין הפגיעה בעמ"ש צווארי, וכן 3.5% בגין הפגיעה בעמ"ש צווארי. ד"ר לוינקופף זומן על ידי נתבעת 1 לחקירה על חוות הדעת, ולאחר שהוצג בפניו תיעוד רפואי על תלונות התובע בגין הגב התחתון עובר לתאונה הראשונה, הפחית מהנכות הצמיתה שקבע לתובע בחוות הדעת בשליש (עמ' 34 ש' 9 בפרוט').

     

25. מומחה מטעם בית המשפט בתחום הא.א.ג. קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בשל הטנטון ממנו סובל התובע. מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. לפיכך אני קובע שנכותו הרפואית המשוקללת הצמיתה של התובע בעקבות שתי התאונות תעמוד על 13.2%.

     

26. לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית, ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792 ), הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה תהה זהה למלוא הנכות האורטופדית, קרי 13.2%.

    פגיעה בכושר ההשתכרות

     

27. התובע חישב את הפסדי ההשתכרות לעבר בסכום גלובלי של 20,000 ₪. וסך 1,015,267 ₪ לעתיד. ההגנה מציעה לחשב את הפיצוי לעבר על סך 6,000 ₪ , ו160,000 ₪ לעתיד.

     

28. לפי שכרו הממוצע של התובע לשנת 2024 ניתן לקבל את הצעתו של התובע לבסיס שכר של 27,500 כסכום סביר. נכותו של התובע 13.2% ומקדם היוון 234 חודשים.

     

29. התובע המשיך לעבוד ובהמשך שכרו השתבח אך אי אפשר לדעת מתי ילד יום וכיצד נכות זו תפגע בכושר השתכרותו בעתיד לפיכך נראה נכון לתת פיצוי גלובלי שמתקרב ל- 50% אקטוארי לעתיד בסך = 400,000 ₪.

     

    הפסדי פנסיה

     

30. לסכומים דלעיל יש להוסיף פיצוי נוסף בשיעור 12.5% בגין ההפסדים הסוציאליים, כולל פנסיה, שעתידים להיגרם לתובע (ראו ת.א. 7470/05 מ.ט. ואח' נ' המגן בע"מ ואח', (14.11.11), ות.א. 621/06 יונס ואח' נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח' (26.5.11).

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

     

31. התובע חישב את הוצאותיו בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי של 44,000 ₪.

    סבורני כי יש להעמיד ראש נזק זה על סכום גלובלי של 5,000 ₪.

     

    עזרת הזולת

     

32. התובע מחשב את הוצאתיו בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי בסך 55,000 ₪ בגין עזרת הזולת. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את סוג וטיב הנכות ממנה סובל התובע, סבורני שיש לשלם בגין ראש נזק זה סך של 10,000 ש"ח.

     

    כאב וסבל

33. לאור הנתונים בתיק ולפי התקנות, הנתבעת תפצה את התובעת, בגין ראש נזק זה, בסך מעוגל של 30,000 ₪.

     

     

    סוף דבר

34. התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% מהסך הנ"ל.

     

    הנתבעת 1 תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעות 2,3 וצדדי ג' בסך כולל של 18,000 ₪.

     

    המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים

     

     

    ניתן היום, י"ג שבט תשפ"ו, 31 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.