ת"א 62658-10-15 חג'בי ואח' נ' זרועה-מושב עובדים של הפועמ"ז להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ

לפניי בקשה לעיכוב הליכים והעברתם לבוררות, שהגיש הנתבע – מושב זרועה.

1.המחלוקת נשוא התיק שבכותרת הינה סירוב המושב להמליץ לרשות מקרקעי ישראל על הקצאת זכויות במגרש 255, בהרחבה של המושב, לטובת מומלץ מטעם התובעים. הסיבה לסירוב, כפי שעולה מכתבי הטענות, היא פלישת התובעים לשטח הצמוד לנחלתם, אשר עתיד לשמש מגרשים בהרחבה.

בתביעה ביקשו התובעים, חברי אגודה ובעלי זכויות בר רשות בנחלה במושב זרועה, להורות למושב להקצות זכויות במושב למומלץ מטעמם.

2.הבקשה לעיכוב הליכים מושתתת על סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ועל תניית בוררות שמופיעה בחלק ו' לתקנון האגודה של מושב זרועה, תנייה שנקבעה מכוח סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות הקובע כי אגודה רשומה יכולה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים שעניינם "עסקי האגודה". על פי תקנון האגודה, יישוב הסכסוכים בין חברים לבין האגודה יתבצע במסגרת בוררות זבל"א.

בדיון בבקשה לעיכוב הליכים , מיום 21.1.16, התרתי לצדדים להגיש השלמת טיעון בשני נושאים – חוסר סמכות עניינית ועיכוב ההליכים והעברתם לבוררות – אשר הועלו במסגרת כתב ההגנה מטעם האגודה.

טענות האגודה

3.לטענת האגודה של מושב זרועה (להלן: "האגודה"), בתקנונה נקבע מנגנון לפתרון סכסוכים, לפיו על הסכסוך להתברר במסגרת בוררות זבל"א. עוד טוענת האגודה, כי הסכסוך בין הצדדים נוגע "לעסקי האגודה" ואין לסווגו ככזה העוסק בענייני קרקעות או בעניינים חוקתיים. בהתאם לכך נטען כי הסכסוך עונה על המגבלה הקבועה בסיפא של סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות ונמצא מתאים לדיון בבוררות. בהקשר זה טוענת האגודה כי אף מתקיימים תנאיי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

4.באשר לסמכות העניינית, טוענת האגודה כי הסעד המבוקש הוא לחייב את האגודה להפנות מי מטעם התובעים (מומלץ) למגרש 255 בהרחבה של הישוב זרועה, ולכן לא מדובר בהקניית זכות במקרקעין. במצב דברים זה – כך טוענת האגודה – הסמכות העניינית מסורה לבית משפט השלום. בהקשר זה מבהירה האגודה כי לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, מתן הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים אינה מקנה לבית המשפט סמכות לבירור התביעה, אלא הכרעה בבקשת העיכוב ותו לא.

טענות התובעים

5.לטענת התובעים זכאים הם לקבל זכויות חכירה במגרש 255 במסגרת ההרחבה של מושב זרועה, ולכן עסקינן בזכויות במקרקעין. לטענתם, לא יכולה הייתה האגודה להתנות מתן זכות זו בפינוי התובעים ממגרשים אליהם "פלשו", וממילא לא הייתה פלישה שכזאת. התובעים טוענים כי הזכויות העומדות במחלוקת אינן מ"עסקי האגודה" כנדרש לפי סעיף 52(1) לפקודות האגודות השיתופיות, ולכן אין להחיל את תניית הבוררות הקבועה בתקנון האגודה. עוד טוענים התובעים כי המחלוקת מעוררת שאלות בעלות אינטרס ציבורי רחב, כגון "אחריותה של האגודה כלפי החברים בה, כוחן של החלטות ועד האגודה והאסיפה הכללית, מעמדן של הבטחות הוועד, ומשמעות הבטחה מעין זו...סמכותו של הוועד לחזור בו מהבטחותיו, דרך החזרה מהחלטות אלו, הסיבות לגריעת זכותו של חבר באגודה, ועשיית דין עצמי". התובעים מוסיפים וטוענים כי פעולותיה של האגודה מהוות העדפת זכויות, אפליה וקיפוח – שהם כולם בגדר נושאים חוקתיים. לפיכך מוצדק, לשיטתם, לשלול הבוררות במקרה דנן.