בן עזרא נ' עיריית עכו

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

המדובר בתביעה למתן צו עשה/צו מניעה, במסגרתה עותר התובע להטיל צו עשה המחייב את הנתבעת, עיריית עכו (להלן: "העירייה"), להציב חזרה למקומה יצירה שהונחה בכיכר הסמוכה לכניסה לבית הספר לקציני ים בעכו (פסל בדמות גולש), אותה הגה ועיצב, בתקופת עבודתו בעירייה, כיועץ בכיר לראש העירייה, וכפרויקטור וכן שלא לפגוע בה. ולחלופין, להורות לעירייה להעביר את היצירה לידיו של התובע.

העירייה טוענת כי את הפסל הזמין התובע במסגרת תפקידו בעירייה וזאת כפי שניתן ללמוד ממאפיינים רבים של התנהלות התובע: הנושא הוא מסוג העניינים בהם טיפל התובע בתפקידו כפרויקטור בעירייה. בדומה לפסל נשוא התביעה, טיפל התובע בפסלים נוספים שהוצבו ברחבי העיר אשר כולם מומנו ע"י העירייה; הנושא טופל ע"י התובע במהלך שעות עבודתו מתוך משרדי העירייה ותוך שימוש באמצעים שהעמידה העירייה לרשותו; העירייה היא זו שמימנה באופן מלא את ייצור הפסל ונשאה בתשלום לחברה המבצעת עפ"י הוראת התובע.

נטען כי התובע אומנם טוען כי הגה את הפסל בזמנו החופשי בביתו אלא שיש לזכור כי התובע הועסק בחוזה אישי המקובל במשרות בכירות בלבד, ללא מגבלת שעות. כמקובל בסוג כזה של העסקה, שעות העבודה נמשכות פעמים רבות מאד מעבר לשעות העבודה הרגילות, והעבודה מתבצעת פעמים רבות גם בביתו של העובד; טענת התובע לפיה היצירה נוצרה על ידו שלא לצורך עבודתו ובמהלכה וכי הוסכם בינו לבין העירייה כי כל יצירה של התובע תישאר בבעלותו בלבד תוך הסכמתו להעמידה לרשות הציבור לא רק שאינה נתמכת בכל ראיה שהיא ואף מנוגדת לשכל הישר אלא עומדת בניגוד לתנאי הסכם העסקתו של התובע ולדין החל עליו.

לאור האמור נטען כי מאחר והפסל בוצע ע"י התובע במסגרת עבודתו בעירייה, הרי שהסמכות הייחודית לדון בתביעה הינה לבית הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969; גם אם עצם קיום יחסי עובד מעביד בין התובע לעירייה, הינה במחלוקת הרי שהסמכות הייחודית להחליט בשאלה זו הינה לבית הדין לעבודה. לחלופין, טוענת העירייה כי הסמכות למתן צווי מניעה/צווי עשה מכוח זכויות יוצרים נתונה לבית המשפט המחוזי בחיפה, לאור סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984.

מנגד טוען התובע כי אין חולק כי הפסל אותו הגה ועיצב ואשר שורטט על ידו בביתו היה מיועד לכיכר הכניסה לביה"ס לקציני ים בעכו, כאשר מיקום הפסל, כמו גם עיצובו, היו בתאום מוחלט עם ראש העיר, והאחרון הוא שאישר זאת; בניגוד להחלטת ראש העיר, הוחלט על הוצאת הפסל ממקומו, תוך פגיעה בזכויות התובע בפסל. למרות שמדובר בכספי ציבור, ולמרות הפגיעה בזכויות התובע בפסל, הוחלט על בצעד חריג לעקור את הפסל, ולהשליכו בין פחי אשפה. נטען כי מי מנציגי העירייה מנסה לבוא חשבון עם התובע במעשים כגון הסרת הפסל ממקומו ואף בהסרת השלט המתעד את שמו של התובע מהפסל.