ת"א 57234-07-14 ש"ר נ' כהן ואח'

התובעת, ילידת 1990, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 28.4.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

ב"כ הצדדים ביקשו לקבל הצעת פשרה בכתב במקום בדיון, וכן ביקשו כי הצעת הפשרה תינתן לאחר 30.12.16 שנקבע למועד האחרון להשלמת הליכים מקדמיים.

דר' נחשון רנד, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי התובעת התלוננה בעבר על בעיות גב ללא קשר לתאונה בשנת 2006 (כאב גב אחרי נפילה), בשנת 2007 (פגיעה בגב בתאונת דרכים) ובשנת 2012 (כאבי ראש ורגישות בגב ובצוואר העליון). בסיכומו של דבר, קבע המומחה כי התאונה הנוכחית לא הותירה כל נכות צמיתה. עם זאת, ניתן להכיר בנכויות זמניות של חודש 100% וחודש נוסף בנכות זמנית של 50%.

דר' ירחמיאל ברבר, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי ההריון העצים את תחושת החרדה עקב התאונה, אולם היום כבר איננה סובלת מסיוטי לילה, אם כי מתלוננת על חרדות. אין עדות להפרעה פוסט-טראומטית. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 2.5% בהתאם לפריט 34 (ב) (2) לתוספת לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. עוד נקבעה נכות זמנית של 10% לתקופה של 18 חד' לאחר התאונה.

פרופ' מרדכי פרס, מומחה בתחום הראומטולוגי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי אין ספק שהתובעת סובלת מפיברומיאלגיה. עם זאת, התיעוד הרפואי מלמד כי כבר מגיל צעיר סבלה מכאבים רבים ללא הסבר. התאונה החמירה את סממני הפיברומיאלגיה. המחלה מאופיינת בעליות וירידות, אולם ניתן לומר כי לפני התאונה התובעת סבלה מהמחלה בשיעור של 10%, לאחר התאונה החריפה המחלה לנכות של 20% שעמדה בתוקפה עד יוני 2015 (26 חד'), ולאחר מכן חזרה לדרגה הקודמת שטרם התאונה של נכות בשיעור 10%.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בנכות צמיתה בשיעור מינורי של 2.5% בלבד ; עם זאת מדובר בשיעורים משמעותיים של נכויות זמניות לאחר התאונה בתחומים שונים ; התובעת חלקה על הקביעות של המומחה בתחום הראומטולוגי, וטענה כי נותרה החמרה גם בתחום הפיברומיאלגיה ; מנגד, הנתבעת טענה כי פרופ' פרס הדגיש כי מחלת הפיברומיאלגיה מטבעה נתונה לעליות ומורדות, ולכן לא ניתן לייחס כל החמרה דווקא לתאונה ; התובעת טענה לאי כושר מוחלט לתקופה של חצי שנה לאחר התאונה ; הנתבעת טענה כי מדו"ח רציפות עולה, כי שכרה של התובעת עמד לפני התאונה על 2,364 ₪ לחודש בלבד, כאשר התובעת המשיכה לעבוד לאחר התאונה, עד שיצאה לחופשת לידה ;התובעת עבדה לפני התאונה במשביר בשכר של 4,300 ₪ לחודש, אולם נטען כי היתה מגיעה לשכר הממוצע במשק ; הנתבעת טענה, כי עיקר נכותה של התובעת איננה קשורה לתאונה, והנכות הצמיתה המינורית איננה בעלת השלכה תיפקודית ;

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 15,000 ₪.