ת"א 55613-03-14 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' דיין

ההליכים וטענות הצדדים

1. לפני בקשת התובע (המבקש) לכוף על הנתבע (המשיב) במאסר לפי פקודת ביזיון בית משפט, לציית לצו המניעה שנקבע בפסק דין מיום 19.8.14.

2. הצדדים נקלעו לסכסוך לאחר שהמבקש נקט הליכי כינוס כנגד מלון מגיק סאנרייז שהיה בשליטת חברה של המשיב. במסגרת התביעה דנן, עתר המבקש לחייב את המשיב בפיצוי בסך של 2.5 מליון ₪ וליתן צו מניעה מפני פרסומים פוגעים כמפורט להלן.

3. בהסדר בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין, הוסכם כי ינתן צו מניעה קבוע כנגד המשיב האוסר עליו להפיץ או לפרסם כל פרסום הפוגע בשמו הטוב או בעיסוקו של המבקש, לרבות שלטים הכוללים את המילה "גנב" או "שדד" על הטיותיהן. צוין במפורש כי האיסור כולל את הביטויים "בנק דיסקונט בנק של גנבים" ו-"ראו מקרה מלון מג'יק סאנרייז שנשדד מבעליו".

   המשיב התחייב שלא יעשה כן, אף לא באמצעות צד שלישי לרבות בני משפחתו, לא יממן פעילות כזו ולא יסייע לה.

   הצדדים הסכימו, כי במידה והמשיב יפר את ההסכמה והמבקש יציג בפני רשם ההוצאה לפועל ראיות אודות ההפרה שיניחו את דעת הרשם, יהיה מוסמך הרשם לפסוק פיצוי בסך של 5,000 ₪ עבור כל פרסום בסך כולל שלא יעלה על 2.5 מיליון ₪.

   כן הוסכם, כי ככל שיתברר שהפרסום המפר נעשה בתוך שישה חודשים ממתן פסק הדין, יתווסף לפיצוי חיוב בהוצאות בסך של 30,000 ₪.

4. המבקש טען בבקשה, כי כבר למחרת מתן פסק הדין, הפר המשיב את צו המניעה שניתן בהסכמתו, ופרסם בעמוד פייסבוק הנושא את השם "דיסקונט–בנק של גנבים" ובו תמונה המציגה שלט מכפיש בפורמט המוכר של המשיב, פוסט בגוף ראשון, המתאר את הדיון שהתקיים בתיק זה וכולל ביזיונות כנגד המבקש.

   לדברי המבקש, הסכמתו של המשיב להפסיק כל פרסום מבזה ניתנה בחוסר תו"ל, שכן במהלך התקופה שחלפה ממתן פסק הדין ועד היום ממשיך המשיב לתלות ולפרסם שלטים ומודעות באותו פורמט בניגוד לצו המניעה, בצמתים מרכזיים ברחבי הארץ. עוד נטען, כי לאחרונה המשיב הרחיב את פעילותו באמצעות טוקבקים לכתבות שונות במדיה הווירטואלית, ואף מבצע את הפרסומים באמצעות מי מטעמו על מנת להסוות את מקורם.

   לטענת המבקש, יש לכוף על המשיב במאסר לציית לצו השיפוטי ולחדול ממעשיו המבזים, שכן הסנקציה הכספית שנקבעה בפסק הדין אינה מרתיעה את המשיב, נוכח העובדה כי ביום 29.12.14 ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי פסק דין בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיב, המחייבו באופן אישי בסך של 25,000,000 ₪.

5. המשיב עתר לדחיית הבקשה על הסף, מהטעם שאין לאפשר חריגה מהמנגנון שנקבע בהסכם הפשרה. נטען שהמבקש מנסה לעקוף את רשם ההוצל"פ, שהוא הגורם המוסמך על פי הסכמת הצדדים, לקבוע האם הצו הופר ומהי הסנקציה בגין כך. לטעמו של המשיב, לשון ההסכם ברורה ומפורשת, ונקבע בה מנגנון של סנקציות כלכליות מוגדרות באם תוכח הפרה.

   המשיב מכחיש את ההאשמות שהועלו כנגדו, וטוען כי אין בידי המבקש אף לא ראשית ראיה להפרות מצדו. יוער כי המשיב לא צרף תצהיר לתגובתו.