פלוני נ' עיריית ראש העין

בפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד X.X.76, ביום 10.11.21, כאשר נפל תוך כדי הליכה על מדרכה בראש העין. לטענת התובע, נפילתו הייתה בשל מפגע חמור במדרכה משובשת, בשלה הועף קדימה, הוטח ארצה ונחבל. מנגד, טוענת הנתבעת כי אין המדובר במפגע כלל, והדבר אירע באחריותו המוחלטת של התובע. הנתבעת אף מכחישה את הנזקים.

יש לבחון מספר שאלות בתיק זה. הראשונה, האם המדרכה בצורתה מהווה מפגע. השנייה, האם התובע נפל בשל המפגע. ככל שהתשובה חיובית לשתי השאלות, אזי הנתבעת אחראית לנזק, ואז נשאלת השאלה השלישית, מה שיעור הנזק.

העדויות בתיק

ביום 16.07.25 נשמעו העדים בפניי, כאשר מטעם התובע העיד התובע בעצמו, ומטעם הנתבעת העיד נציג הנתבעת, מנהל מחלקת שיפור פני העיר.

בעדותו ביאר התובע את התמונות שצורפו, ואמר שניתן לראות מהן את הפרשי הגובה במקום בו נפל, וכי נפל בשל אותו הפרש גובה (עמוד 3 ש' 20 עד עמוד 4 ש' 3). בהמשך, העיד כי פנה למוקד הנתבעת טלפונית, והודה כי לא מדד את הפרשי הגובה. עוד הודה התובע כי ניסוח התצהיר לא היה מדויק, וכי המילה "נתקע" אינה תואמת את קרות התאונה.

התובע העיד, כי הגיע למקום עם שני ילדיו כדי לחדש דרכונים לקראת נסיעה משפחתית לארצות הברית. הסכים כי שדה הראייה פתוח וכי ניתן לראות עשרות מטרים קדימה.

בהמשך, נשאל על עבר רפואי והשיב כי עבר תאונת דרכים בשנת 2005 (להלן: "התאונה הישנה") שפגעה בקרסול שמאל. לאחר הבהרה, הוסיף ואמר שהיה לו "שבר קטן מינימלי של מילימטר במסרק של האגודל ברגל ימין" (עמוד 8 ש' 12-13).

בהמשך, נחקר נגדית בהקשר קרסול ימין – הוא מושא הנכות בתיק זה – כאשר במשתמע נטען על ידי הנתבעת, כי הנזק שיוחס לתאונה דנן היה בתאונה הקודמת. לאחר דין ודברים, הסכים התובע כי יכול וטען לחוסר יציבות בגין קרסול שמאל בגין התאונה הישנה, אך טען שלא נפל מעולם בשל כך (עמוד 15 ש' 6). בהמשך, ולשאלת בית משפט אם יכול להיות שנפל לא רק בגלל המפגע, למעשה לא ענה אלא השיב שמצבו הבריאותי קשה יותר לאחר האירוע נשוא התביעה, וכי לפני כן יכול היה לעשות הכול.

מטעם הנתבעת העיד מר יהודה בן עזרא, מנהל מחלקת שיפור פני העיר מזה כשלוש שנים, כאשר הוא לא עבד אצל הנתבעת בזמן התאונה. העד טען שבדק ואין שום פנייה לגבי המקום הספציפי לגביו טען התובע כי פנה למוקד, או לגבי תאריך האירוע.

בהמשך אמר, כי אין במקום שום מפגע, גם לשאלת בית המשפט לפיה יש במקום גל (עמוד 22 ש' 30). העד מאשר שהמדרכה "עקומה קצת, עיר זה לא דבר מת" (עמוד 23, ש' 5-6). לעד לא הייתה תשובה מדוע הוגש דוח אירועים רק עד יום 11 בחודש, כאשר תלונת התובע הייתה ביום 15 בחודש.

הגם שכך, העיד מר בן עזרא, כי "הגיע לשם הבן אדם שמוכשר לטפל במפגעים כאלה ... הקמתי נט"ב, ניידת לטיפול בטיחותיים. הגיע בן אדם לשם, בדק את המקום, ראה שאין שום מגבלה ואמר הכול בסדר" (עמוד 24 ש' 8-11). לעד לא היה הסבר מדוע לא הוגש מסמך המתעד את האמור, או מדוע אותו עד לא הגיע, ואף לא צוין שמו.

לעד לא הייתה תשובה מה המשמעות שנרשם בדוח שהוצג "טופל", מקום בו המקום נראה אותו דבר כיום, לשיטתו. העד לא בדק אם מאז התאונה ועד היום, מישהו נוסף נפל ונפגע שם.

במהלך העדות הפתיע העד ואמר שסייר במקום, ואף ביקש להראות סרטון. כאשר ראתה ב"כ התובע את הסרטון, התנגדה להצגה כשטענה שלא מדובר במקום בו אירעה התאונה. כאשר התובע צפה בסרטון, אמר שמדובר במרחק של כמאה מטרים ממקום התאונה (עמוד 27 ש' 13), ובהמשך "זה לא השביל" (עמוד 28 ש' 3). כתגובה לאמור, ולשאלת בית המשפט, עונה העד בהגינות "אני לא יודע אם להראות לך את הנקודה הספציפית, אני צילמתי את כל המרחב" (עמוד 28, ש' 23-24).

ב"כ התובע התעכבה על עניין זה בהמשך החקירה, ושאלה את העד על הגל לגביו טוען התובע שמהווה מפגע, וממנו נפל, והוא השיב "אני לא ראיתי את הגל הזה, לא ראיתי את הגל הזה ספציפית", ואישר שיכול להיות שלא הגיע בסיור עד אותה נקודה (עמוד 29, ש' 29-30).

בהמשך העד חזר על כך שהיה במקום אדם מטעם הנתבעת, ובדק זאת כי זה המקצוע שלו, וכי "יש בן אדם שהוא הוכשר לעבוד במקום הזה ולכן הוא יודע לתת את התשובות, ואם צריך לתקן העירייה לא חוסכת כסף בלתקן" (עמוד 32, ש' 14-15).

העד המשיך ואמר שלא היה במקום מפגע, אך אישר שלא היה במקום לפני שחתם על התצהיר. לאחר תום החקירה הנגדית, ולשאלת בית המשפט מדוע לא הוגש הדוח המפורט של התיקון או הביקור, השיב העד שלא נתבקש להביא דבר כזה.

במסגרת סיכומי הצדדים, חזרו הצדדים על עיקרי האמור. התובע כי מדובר במפגע שהוביל לנכותו, ואילו הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח כל מפגע, נמנע מהבאת עדים, ועדותו היא עדות יחידה.

מסגרת נורמטיבית

רשות מקומית אחראית לשלומו ובטחונו של הציבור בשטח הרשות. הדבר נובע הן מחובת זהירות מושגית כללית וברורה, במסגרת דיני הנזיקין הרגילים, אך גם מפקודת העיריות [נוסח חדש] באופן ספציפי (סעיף 235(2), במסגרת פרק שכותרתו "חובות העירייה"):

רחובות

235.בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

...

(3)  תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;

חובת הזהירות של רשות מקומית נקבעה גם בפסיקה. בעניין שחם (ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' שחם (30.03.95)) מאמץ בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה:

"אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר. אין זו דרכם של בני אדם, ואף הנתבעת אינה רשאית לצפות כי כך ינהגו תושביה."

הגם שכך, אחריות אינה אוטומטית, וכי אין להתייחס לרחובות עיר כאל משטח סטרילי וחף מסטיות הנדסיות כאלה ואחרות.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת העדים, ועיון בכלל המסמכים, מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי קיים מפגע, וכי הנתבעת אחראית לו. עוד ייקבע, כי התובע נפל בשל המפגע, וזאת לצד אשם תורם מסוים לתובע, הכול כפי שיפורט.

בתיק זה אין המדובר בעדות יחידה של בעל דין, או אז על בית המשפט להיזהר בקבעו ממצא עובדתי על סמך אותו עד. בתיק זה הוצגו תמונות צבעוניות של המפגע הנטען, ישנם מסמכים רפואיים, ופנייה של התובע מספר ימים אחרי האירוע לעירייה בנוגע למפגע.

כבר בתמונה הראשונה, ניתן לראות כי ישנו מעין גל במדרכה, שתומך בעדות התובע, לפיה יש פער גבהים בין המרצפות השונות.

בתמונה נוספת ניתן לראות הבדלי גובה בלתי זניחים בין המקום הנמוך לגבוה, הגם שאם הייתה רק תמונה זו, היה קושי לבית המשפט להסיק פער גבהים, שכן הדבר קשור לזווית צילום, פרופורציה בתלת מימד מקום בו התמונה היא, למעשה, דו מימדית, וכיוצא באלה.

מתמונה שלישית ניתן להתרשם משני צידי הגל, כך שנוצר מעין עמק באמצע המדרכה.

מדובר בעמק לאורך עשרות סנטימטרים, למצער, ובפערי גבהים מתמשכים לאורך כמה פסיעות.

למעשה, התמונות מהוות ראייה בעלת משמעות, מהן ניתן להתרשם באופן ברור שמדובר במפגע מסוכן. מטעם הנתבעת לא הוצגו תמונות נוגדות, או תיעוד אחר כלשהו של מקום התאונה הנטענת. היה ניסיון לעשות כן, אך מבלי לעדכן את התביעה אלא בזמן החקירה הנגדית. הדבר נתקל בהתנגדות כפולה של התביעה, הן מבחינה דיונית, והן מבחינה מהותית, מקום בו התובע ציין כי כל שצולם על ידי העד לא היה במקום התאונה.

כך, למעשה לתמונות יש משקל פרובטיבי כפול. מחד, התמונות מצד התובע תומכות באופן פוזיטיבי בטענות התובע, ומראות מפגע ברור המהווה סיכון. מנגד, להעדר התמונות מצד הנתבעת משקל פרובטיבי שלילי כך שמחלישות את טענות הנתבעת.

מהתמונות לא התרשמתי כי מדובר בשקע נקודתי, בליטה מינימלית, או במפגע שלא ראוי שהנתבעת תיקבע אחראית לגביו. עסקינן בשקיעה ניכרת לאורך מספר צעדים, לכל הפחות, כך שנוצר הפרש גבהים כפול, בין צד אחד של הגל לתחתיתו של הגל, ומתחתית הגל אל צדו השני של הגל. מפגע כזה שנוצר נמצא תחת אחריות הנתבעת, ומהווה מפגע.

תמיכה ראייתית נמצאת במסמכים רפואיים שהוצגו. כך, במסמך מיום האירוע אושר כי התובע הגיע לטיפול רפואי לאור "כאב קרסול ימין, חבלה סיבובית היום" (עמוד 11 לראיות התובע), ומסמך בהמשך, לפיו "לפני שבוע וחצי נפל במדרכה" (עמוד 14).

ראייה תומכת נוספת היא פנייתו של התובע אל הנתבעת מספר ימים אחרי האירוע. התובע הציג אישור כי פנייתו נתקבלה (עמוד 9 לראיות התובע מיום 19.03.25), כאשר הנתבעת לא הוכיחה דבר באשר לטיפול בפניית התובע, כפי שיפורט בהמשך.

שילוב עדות התובע עם המסמכים הרפואיים, עם התמונות, ועם פנייתו בזמן אמת לנתבעת מוביל למסקנה ברורה, כי מדובר במפגע עליו אחראית הנתבעת. הנתבעת רשלנית כי לא דאגה לתקנו, וכי לא שמרה על בטחון הציבור. לא הוצגו בפני בית המשפט נתונים כלשהם על סיורים תקופתיים, דוחות מסודרים על תיקוני דרך, או כל ראייה שהייתה יכולה לסייע לבית המשפט להבין את דרך פעולת הנתבעת.

באשר לטענה כי אי הבאת ילדיו של התובע, יש בה כדי להחליש את עדותו, הרי שעלי לדחותה. לא מצופה כי יובאו ילדים לחזק עדותו, ודאי מקום בו ישנן תמונות צבעוניות ותלונה בזמן אמת על המפגע הנטען.

זאת ועוד, לשיטתי, הנתבעת הייתה זו שנמנעה מהבאת עדות. העד היחיד מטעמה הזכיר את האדם שמוכשר לקבוע אם מדובר במפגע, אדם שזהו מקצועו לדברי העד, אך לא הוצגה לבית המשפט כל סיבה מדוע לא הובא אותו אדם.

לא הוצגה ראייה ישירה ובה תשובה לשאלה אם היה ביקור במקום והוחלט שאין צורך לתקן, אם לאו. כל שניתן הוא תשובות של העד מטעם הנתבעת, שלא עבד באותה עת אצל הנתבעת הוא אף אישר שקודמו בתפקיד היה מודע לפניית התובע. למרות האמור, לא צורף דבר בהקשר טיפול התובע בפנייה, הגם שנטען באופן כללי שהיה טיפול.

לא צורף פלט ממוקד פניות העירייה הרלבנטי לתאריך פניית התובע (15.11.21) גם הוא בבחינת אי הבאת עדות, והדבר לחובת הנתבעת (וראה לדוגמה ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' צ'צ'יק ואח' (04.11.2001), פסקה 10), אלא אם הימנעות מהבאת העדות אינה מעידה על רצון להתחמק מעדות. לא מצאתי כי הסייג מתקיים בעניין זה, וכאמור לעיל, לא הוצגה כל סיבה, לא כל שכן סיבה סבירה להימנעות מהבאת אותו גורם מטעם הנתבעת לעדות.

באשר לטענת הנתבעת, לפיה לא הוכח שמדובר בפער גבהים שמצדיק קביעת מפגע ייאמר, כי צודקת הנתבעת שישנה פסיקה, לפיה כאשר ישנה מרצפת מדרכה שקועה או בולטת, אם מדובר בפחות מס"מ בודדים, אין המדובר במפגע (לדוגמה רע"א (מרכז) 1391-08-07 כפיר נ' המועצה המקומית גני תקווה (30.12.07). בעניין כפיר נקבע כי בליטה נקודתית של 1.5 ס"מ לא מהווה מפגע, וכי לא כל הפרש גובה מזערי מהווה מפגע. עוד נקבע, כי "לא כל סטייה מיושר מתמטי של מפלסי דרך הוא מפגע" (ע"א (מחוזי י-ם) 4344-97 ג'ני כהן נ' עיריית רמת גן (21.01.98)), כמצוטט בסיכומי הנתבעת.

עם זאת, אין זה המקרה כאן. המדובר – כפי שניתן לראות בתמונות שהוצגו – בקטע מדרכה של עשרות ס"מ, בו הגובה לא אחיד ברמה שהדבר מהווה סכנה לציבור. בעניין כהן "היה מדובר ב"אי-יושר" של כמחצית עוביה של של מרצפת, ואי אפשר לבוא בטענות על העירייה על ש"אי יושר" זה לא תוקן". אין זה המקרה בענייננו.

כפי שתואר לעיל, מדובר בגל משמעותי במשך עשרות סנטימטרים, והוא ארוך למדי יחסית למפגעים נטענים בתביעות דומות. המדובר במפגע חד משמעי, המהווה סיכון לבאי הדרך.

המפגע נשוא תביעה זו בהחלט יכול להוביל לנפילה של הולך רגל הצועד על מדרכה זו. ודוק, "כאשר קיים מכשול מהותי כגון בור במדרכה או הבדלי גובה פתאומיים הנובעים מסדק שעין אדם לא יכולה להבחין בהם מראש, אלו הם סיכונים שאינם בגודל הרגיל והמקובל אותם יכול וחייב אדם לצפות" [הדגשה שלי, א.ס] (ע"א (מחוזי תל אביב יפו) 2203-00 הדר בע"מ נ' משולם (30.12.2002)). גם בעניין משולם, תרומת התמונות הייתה בעלת משמעות לדיון.

אם כן, לאור הראיות שהוצגו, כמו גם אלו שלא הוצגו, וכן לאור הפסיקה שהוזכרה, אני קובע שמדובר במפגע לו אחראית הנתבעת שהתרשלה בתפקידה לדאוג לשלום הציבור ולשלמות פיזית של תושביה והבאים בשעריה.

כעת אבחן האם ישנו קשר סיבתי בין המפגע לבין נפילת התובע.

קשר סיבתי – האם התובע נפל בשל המפגע?

שאלה נוספת היא, האם התובע נפל בשל המפגע, וביתר פירוט, האם התובע נפל בשל המפגע, או בשל עברו הרפואי.

כפי שניתן לראות בסקירת העדויות, התובע שבר את קרסול ימין בעבר, ואף היה לו שבר בקרסול נשוא הנכות כאן. הדבר עלה בחקירה הנגדית באופן נרחב למדי, וער אני לטענות הנתבעת בנוגע למשמעות העבר מבחינת אי יציבות, אך טענת חוסר היציבות נזנחה בסיכומים. די בכך כדי לקבוע כי התקיים קשר סיבתי בין המפגע לנפילה.

מעבר לנדרש אומר, כי לא מצאתי מקום לקבוע שהנפילה הייתה עקב אי יציבות התובע בשל נכות או פגיעה מהעבר. התובע העיד כי לא נפל בשל כך טרם התאונה, וכשעומת עם נפילה קודמת, טען שהדבר קרה בשל החלקה, ולא ראיתי שהוצג נתון סותר על ידי הנתבעת.

יתר על כן, הנתבעת לא ביקשה לחקור את מומחה בית המשפט בנקודה זו, והוכחת עניין רפואי נעשית באמצעות חקירת מומחה מטעם בית המשפט (וראה תקנה 88(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, להלן "התקנות").

הסוגיה הבאה היא אשם תורם מצד התובע.

אשם תורם

התובע טען כי אין לו כל אשם תורם, בעוד הנתבעת טענה ששיעור האשם התורם .100%.

התובע התהלך במקום עם ילדיו, בדרך אל משרד הפנים. לא נתקבלה תשובה ברורה מצד התובע אם הסתכל על המדרכה או לא, ובכל מקרה, היה על התובע להיזהר יותר, ודאי מקום בו הייתה תאונה קודמת בה נפגע באופן רציני באחת מרגליו.

על פי הפסיקה, אשם תורם בתאונות כגון דא משתנה ונע בין העדר אשם תורם לבין אשם תורם משמעותי. חלק מהשיקולים הם עד כמה המפגע היה בולט, האם התאונה הייתה באור יום, האם דובר במקום מוכר לנופל ועוד.

בנסיבות היה מדובר באור יום כאשר לתובע ליקוי מסוים באחת מרגליו טרם האירוע, אמות מידה לפיהן היה עליו להיזהר. מנגד, המקום לא היה מוכר לתובע, וצורת הגל היא כזו שקשה לראותה ממרחק. בנסיבות אלה אני קובע, כי האשם התורם של התובע יהא בשיעור של 25%.

שיעור הנזק

הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם, ולאור מחלוקת ביניהם, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר ארנן גרינטל, שקבע לתובע 5% נכות בקרסול ימין "עם סימני אי-יציבות קלים". הצדדים לא ביקשו לחקור את מומחה בית המשפט, ומשכך הממצאים הרפואיים מקובלים עליהם (וראה תקנה 91(ד) לתקנות, וכן עמוד 9, שורות 3-15). נקודת המוצא היא 5% נכות.

באשר לרכיבי הנזק.

ראשית ייאמר, כי הנתבעת טענה שהתובע ויתר על טענותיו לנזק, אשר ממילא לא הוכחו. לא אוכל לקבל טענה זו, מקום בו התובע טען לנזקים מיוחדים וכלליים בכתב התביעה, בתחשיב מטעמו, ובסיכומים.

כאב וסבל – התובע העריך את רכיב הנזק הלא ממוני בסכום של 50,000 ₪. הנתבעת טענה שמדובר בפציעה שטחית וחולפת, והעריכה אותו בסכום של 4,000 ₪. בנסיבות בהן שבר בקרסול, קיימת נכות צמיתה בשיעור של חמישה אחוזים, ובנסיבות הכוללות, אני פוסק ברכיב זה פיצוי של 30,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר – התובע טען, כי רפואית היה בתקופת אי-כושר חודש ימים לפי תעודות מחלה, וכי היה חודש נוסף באי-כושר ללא תימוכין. מודה הוא בהגינות, כי עבד בביתו, ככל שהצליח. מנגד, טענה הנתבעת כי הדבר לא הוכח, וכי לא הוצג כל נתון.

במחלוקת בין הצדדים, הצדק עם הנתבעת, מקום בו לא הוצגו ראיות להפסד השתכרות. גם אם אצא מתוך נקודת הנחה, כי הייתה היעדרות מעבודה, הרי שבהעדר ראיות, מקום בו מדובר בנזק מיוחד, לא אוכל לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.

אבדן השתכרות לעתיד – התובע טען, כי מגיע לו הפסד השתכרות עד גיל 67, בתוספת פנסיה, וכי בסיס השכר שלו הוא 49,000 ₪. כך גם בכתב התביעה, גם בתחשיב וגם בסיכומים (הגם שנראה שנפלה שגגה בכתיבת המספרים בסיכומים). גם כאן טענה הנתבעת, כי הדבר לא הוכח, וכי לא הוצג כל נתון.

במחלוקת בין הצדדים מצאתי, כי התובע לא זנח את טיעוניו מקום בו טען לנזק זה בכתב התביעה, בתחשיב מטעמו וכן בסיכומים. גם מומחה בית המשפט שהתובע מהנדס תוכנה, דבר התומך באופן כללי בטיעון בסיס שכר גבוה לתובע. נוסף על כך, התובע כלל לא נחקר נגדית בנושא ההשתכרות או הפסדי השכר, ומכאן כי מבחינה אדוורסרית הסכימה הנתבעת לבסיס השכר (וראה בהיקש ע"ש (מחוזי תל אביב יפו) אלפסי נ' מנהל מס ערך מוסף (23.03.99) פסקה 18, בה התקבלה עמדת המשיב מקום בו המערער לא חקר נגדית בנקודה מסוימת).

לסיכום, לאור אופי עבודת התובע ושיעור הנכות הנמוך יחסית, בשל העובדה שלא ברור היכן תפגוש אותו הנכות בהמשך, ובהינתן משקל לחוסר ראייתי מסוים, מצאתי לפסוק הפסד גלובאלי מתון בסך 40,000 ₪ כולל פנסיה (המהווים כעשרה אחוזים מחישוב אקטוארי לפי שכר התובע לשיטתו).

הוצאות רפואיות וניידות – התובע העריך את הוצאותיו לעבר ולעתיד בסכום של 20,000 ₪, והוצגו קבלות על סך 9,502 ₪. התובע הצהיר על 14 טיפולי פיזיותרפיה שעבר, ולא נחקר על כך נגדית. מנגד, טענה הנתבעת שלא הוכח דבר, וכי אין כל הצדקה לפסיקת הוצאות.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי לפסוק פיצוי ברכיב זה בסך של 12,000 ₪. על פי הפסיקה, ניתן לפסוק פיצוי בגין רכיב זה גם בהעדר קבלות. במקרה זה, הוצגו קבלות כאמור, וניתן פיצוי מעט מעבר לסכום המצוי בקבלות.

עזרת הזולת – התובע טען, כי הזדקק לעזרה והעריך רכיב זה בסכום של 50,000 ₪. בתצהירו ציין את הנכויות הזמניות שנפסקו לו על ידי המומחה מטעמו, והוא לא נחקר על כך נגדית. מדובר בשלוש תקופות של שלושה חודשים לפי שיעורי הנכות הבאים – 100%, 50%, 30%. מנגד, טענה הנתבעת כי ככל וקיבל עזרה, לא חרג הדבר מעזרה רגילה שניתנת על ידי בני משפחה, וכי נמנע להביא את אשתו לעדות.

לתובע נגרם שבר בקרסול, והיה מושבת לזמן מה, והדבר מצדיק הערכת פיצוי ברכיב זה. מנגד, חוות הדעת מטעם הנתבעת ומטעם בית המשפט לא התייחסו כלל לנכויות זמניות. משקל מסוים ניתן גם לעובדה שהתובע לא העיד את אשתו ברכיב זה. לאור האמור, מצאתי לפסוק ברכיב זה פיצוי בסך של 12,000 ₪.

סה"כ הפיצוי הנו 94,000 ₪.

לאחר ניכוי אשם תורם, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 70,500 ₪, בתוספת הוצאות חוות דעת, שכר טרחה (בשיעור של 20% ועוד מע"מ), והחזר אגרת משפט ששולמה. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, אם לא כן יישא הפרשי ריבית שקלית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ו, 05 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.