ת"א 49014-05-14 מועד ואח' נ' אבו חאטום ואח'

לפניי בקשת הנתבעת 5 לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת היעדר יריבות.

1.עניינה של התביעה במחלוקת שהתעוררה בנוגע לחיובים בהם חויבו הנתבעים 1-4 בקשר לעסקאות לכאורה שערכו לרכישת מוצרים ושירותים של המבקשת, חברת פלאפון תקשורת בע"מ , באמצעות חברה ששימשה כמשווקת שלה לאותה עת – חברת תהל-פון תקשורת וייעוץ 2003 בע"מ (להלן – החברה). בתמצית, התעוררה מחלוקת האם מדובר בעסקאות וחיובים אמיתיים או שמא עסקאות פיקטיביות. בעקבות הליך משפטי קודם אותו נקטו הנתבעים 1-4, הודיעה חברת פלאפון כי לאחר בדיקה היא מזכה את הנתבעים הנ"ל בגין חיובים בהם חוייבו. במקביל חייבה היא את החברה (המשווקת) בגין אותם סכומים.

2.התובעת הינה מי ששימשה בשעתו כמנהלת השיווק של החברה. היא מחזיקה בידה כתב המחאת זכות מיום 30.4.12, לפיו המחתה החברה לה ולמר חוסאם סלים מועד, בעלה ומי שהיה בעל המניות בחברה (ומייצג את התובעת בהליך דנן), את כל זכויותיה הכספיות ו/או זכויות התביעה של החברה. מכוח המחאת הזכות הנ"ל הגישה התובעת את תביעתה דנן, בה עותרת היא לחיוב הנתבעים כולם בתשלום הסכומים בהם חייבה פלאפון את החברה עם זיכוי הנתבעים 1-4, בסך כולל של 88,531 ₪. המבקשת (פלאפון) הגישה מצידה הודעות לצדדי ג' נגד הנתבעים 1-4, החברה ומי שהיתה בשעתו עובדת החברה.

3.בישיבת קדם משפט מיום 20.6.16 צויין מטעם התובעת כי החברה מצוייה בהליכי פירוק. לנוכח זאת ולבקשת המבקשת, הוריתי על הגשת החלטת הפירוק. עוד קבעתי כי ככל שלא יוגשו בקשות נוספות בענייני הליכים מקדמיים בתוך פרק הזמן שנקצב, אורה על הגשת תצהירי עדות ראשית והתיק ייקבע להוכחות.

4.לאחר הדברים האלה הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר יריבות מול התובעת.

5.שלושה טעמים עיקריים מעלה המבקשת בבקשתה לסילוק על הסף.

האחד - לטענת המבקשת, לאחר שהסתבר כי החברה בהליכי פירוק, הרי שהמחאת הזכויות שנעשתה עובר לכניסה להליך הפירוק ובסמוך אליו, מהווה מהלך פסול של ניסיון לרוקן את החברה מנכסיה.

השני – לטענת המבקשת, המחאת זכויות החברה לתובעת הינה חסרת תוקף כלפיה, וזאת נוכח הגבלת זכות ההמחאה של זכויות החברה כלפי המבקשת, כפי שנקבעה באגרת חוב עליה חתמה החברה ואשר נרשמה כדין.

השלישי – הגבלה כאמור על זכות ההמחאה מעוגנת אף בהסכם ההתקשרות בין המבקשת לחברה.

6.בתגובתה טענה התובעת כי טענות המבקשת בדבר היעדר תוקף להמחאה והיעדר יריבות עקב כך, מהוות הרחבת חזית משהן לא הועלו כלל בכתב ההגנה. בנוסף טענה התובעת טענות לגופם של דברים, בדבר היות ההגבלה באג"ח רלוונטית אך לגובה חובה (הנטען) של החברה למבקשת העומדת לגישת המבקשת עצמה על סך של 12,465 ₪ בעוד סכום התביעה הגבוה מכך, ובדבר חוסר נפקותה של ההוראה החוזית בדבר איסור המחאת זכויות החברה לאחר שהחוזה בוטל על-ידי המבקשת. לעניין הפירוק טוענת התובעת כי המחאת הזכויות קדמה לצו הפירוק שניתן ביום 30.01.13, כך שאין נפקות לפירוק החברה.

7.המבקשת בתגובתה לתגובה טוענת כי אין מדובר בהרחבת חזית אסורה. לטענתה, טענה בדבר היעדר יריבות אינה ממן הטענות שחובה להעלותן בהזדמנות הראשונה. כמו-כן, בהתאם לתקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי לבית המשפט סמכות להורות בכל עת על דחיית תביעה על הסף מחמת נימוק המצדיק זאת. עוד טוענת היא כי מאחר שהטענה הועלתה לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה ובשלב מקדמי של ההליך, הרי שלא מתקיים הראציונל העומד בבסיס האיסור על הרחבת חזית פסולה, שהוא, מניעת הפתעת הצד שכנגד בטענות שלא עלו בהליך. כן חוזרת המבקשת על טעמי הבקשה לגופם של דברים.

8.לאחר עיון בטענות הצדדים מסקנתי היא כי אין לשעות לטענות המבקשת בדבר היעדר יריבות, כפי שהועלו על-ידה בבקשתה וזאת המטעם שהטענות האמורות מהוות הרחבת חזית. בכתב ההגנה המפורט שהגישה המבקשת אין כל אזכור לטענותיה בבקשה בדבר היעדר יריבות בין הצדדים מחמת פגם בהמחאה לנוכח הגבלות הקבועות באג"ח ובהסכם בין החברה למבקשת. הפניית המבקשת בתגובתה לסעיף 20 בכתב ההגנה איננה ממן העניין, שכן שם נטען להיעדר יריבות בהקשר שונה לחלוטין – בשל כך שנשוא המחלוקת מצוי במישור היחסים שבין החברה לנתבעים 1-4. יתרה מזאת, המבקשת עצמה מפנה ומסתמכת בכתב ההגנה על כתב ההמחאה, במסגרת טענתה לחוב שנותרה החברה חבה לה וטענתה לקיזוז מול התובעת בהקשר זה (סעיף 70 לכתב ההגנה). כתב ההגנה מאזכר באופן כוללני את קיומו של הסכם שיווק בין החברה למבקשת ואת השעבוד הצף שנרשם לטובת המבקשת מכוח האג"ח עליה חתמה החברה, אך מבלי לאזכר, לא כל שכן לטעון, להגבלה על המחאת זכויות החברה מכוחם. יצויין כי אף בהליך קודם בו היו מעורבים הצדדים בקשר לפרשה נשוא התביעה הנוכחית, לא טענה המבקשת כנגד תוקף המחאת הזכות של החברה לתובעת בשל הגבלת זכות ההמחאה ביחסים מול המבקשת, אלא מיקדה טענתה נגד ההמחאה שנעשתה אך בטענה להיעדר פרוטוקול של האסיפה הכללית של החברה המאשרת את ההמחאה, טענה שאיננה רלוונטית עוד לענייננו (ולפיך אף לא הועלתה בכתב ההגנה של המבקשת בתביעה דנן), וזאת משלתביעה הנוכחית צורך פרוטוקול כאמור.

9.עולה מהמקובץ כי לטענת המבקשת בדבר היעדר תוקף להמחאת זכותה של החברה לתובעת וחוסר יריבות בינה לבין התובעת עקב כך, אין זכר בכתב ההגנה שהוגש מטעמה והיא הועלתה לראשונה במסגרת הבקשה הנוכחית. אין בידי לקבל את טענות המבקשת כי אין פסול בכך מאחר שמדובר בטענה מקדמית שניתן להעלות בכל עת ולא רק בהזדמנות הראשונה וכי בית המשפט מוסמך להורות על סילוק תביעה על הסף בכל שלב של הדיון. הדגש בענייננו הוא לא אי-העלאת הטענה בהזדמנות הראשונה אלא אי-העלתה כלל בכתב ההגנה, אשר אל מול כתב התביעה מגבש את זירת המחלוקת בין הצדדים להליך. משהטענה לא הועלתה בכתב ההגנה, ולאחר שהתובעת התנגדה להרחבה חזית, לא ניתן להיזקק לה במתכונת בה הועלתה ע"י המבקשת. פסה"ד שניתן ברע"א 8500/15 ד"ר שי ירקוני נ' עו"ד אבישי אליאש (פורסם במאגרים) (2016), אליו מפנה המבקשת, איננו מלמד אחרת. באותו מקרה נקבע עובדתית כי הטענה בדבר היעדר יריבות כן הועלתה בכתב ההגנה, ומשום-כך לא היוותה בגדר הרחבת חזית פסולה ולא היה מוצדק לדחותה מטעם זה בלבד. לצד זאת הוסיף בית המשפט וציין גם כי יש חשיבות לכך שהטענה הועלתה בשלב מוקדם יחסית של ההליך שכן הדבר מחליש במידה מסוימת את הראציונל של הכלל האסר על הרחבת חזית אשר נועד למנוע "הפתעת" הצד השני. אולם כפי שצויין במפורש בפסה"ד הנ"ל, מדובר היה בשני טעמים מצטברים לדחיית הטענה להרחבת חזית והנימוק של מועד העלאת הטענה לראשונה לא עמד בפני עצמו בלבד. כלשון כב' השופט דנציגר, שם: "אמנם לא די בעיתוי המוקדם כשלעצמו כדי לקבוע כי טענה פלונית אינה מהווה הרחבת חזית, אף בנסיבות העניין יש בו, כשהוא מצטרף לטעם הראשון עליו עמדתי לעיל (קרי – הקביעה כי טענת היעדר היריבות הועלתה בכתב ההגנה – ע.ג), כדי להצדיק התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית". (ההדגשות הוספו). הינה-כי-כן, אין בפסה"ד האמור כדי לתמוך בטענות המבקשת בנסיבות ענייננו, אלא להיפך.

10.נוכח כל המקובץ, דין הבקשה לעניין סילוק על הסף בשל היעדר יריבות להידחות בשל היותה בגדר הרחבת חזית, וזאת מבלי צורך להידרש לטענות לגופן.

11.אשר לטענה בדבר פירוק החברה והשפעת הדבר על ההליך דנן; הנתון בדבר פירוק החברה הועלה לראשונה על-ידי התובעת בישיבת קדם המשפט, ולפני כן לא היה ידוע לצדדים ולבית המשפט.

עובדת כניסת החברה לפירוק עשויה להיות בעלת נפקות לענייננו בהקשר של המחאת זכויות החברה, על-אף שההמחאה נעשתה בטרם מועד הפירוק (ובסמוך אליו), וזאת נוכח הוראות סעיף 356 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג – 1983 וסעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"מ – 1980. בנסיבות אלה, נוכח הודעת התובעת בקדם משפט בדבר היות החברה בהליכי פירוק, ומשאין זה ברור האם המפרק/המפרק הזמני מודע להמחאה העומדת ביסוד ההליך שנקטה התובעת והאם ננקט בעניין זה הליך כלשהו מצדו אל מול בהמ"ש המוסמך לכך, ולמען הזהירות לאחר שהנתון אודות הליך הירוק הובא בפני בית המשפט, אני מורה על העברת העתק התביעה וההחלטה דנן לידי המפרק/המפרק הזמני שמונה לחברה. המפרק מתבקש להגיש בתוך 60 ימים הודעה בעניין זה ככל שננקט הליך בעניין המחאת הזכות שביצעה החברה אן שבדעתו לנקוט הליך כאמור.

12.הצדדים ימציאו העתק ההחלטה וכתב התביעה לידי המפרק/המפרק הזמני של החברה, והודעה על ביצוע ההמצאה תוגש לתיק בית המשפט בתוך 10 ימים.