ת"א 48895-02-15 חמדאן נ' ג'והג'אה

לפני תביעה כספית על סך 108,000 ₪. לטענת התובעת, נטלה הלוואה בסכום 100,000 ₪, אשר שימשה לתשלום עבור חלקה של הנתבעת ברכישה משותפת של זכות חכירה בקרקע ממינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) בהתאם למכרז שהוציא. על פי הנטען, נטלה התובעת עבור התובעת את ההלוואה אשר עלותה בפועל 120,000₪, והעבירה את הכסף למינהל על חשבון תשלום חלקה של הנתבעת בתשלום למינהל. לטענתה, הנתבעת התחייבה להשיב לתובעת את כספי ההלוואה ב- 60 תשלומים חודשיים של 2,000 ש"ח, אולם החזירה רק 6 תשלומים בסכום כולל של 12,000 ₪, ומכאן שהיא חייבת לתובעת 108,000 ₪.

הנתבעת מכחישה את הנטען נגדה וטוענת כי אינה חייבת דבר לתובעת.

ברקע הדברים חוזה חכירה מהוון של מקרקעין בכפר קרע לתקופה של 98 שנים שנחתם ביום 3.7.2012 בין מינהל מקרקעי ישראל (המחכיר) לבין הנתבעת והתובעת במשותף למטרת בניית דירת התובעת ודירת הנתבעת על המקרקעין.

אין חולק כי התובעת והנתבעת היו בעבר מיודדות וכי שתיהן נשואות לגברים שהיו בעבר תושבי הרשות הפלסטינית והתגוררו בטול כרם, ואשר אף הם היו מיודדים זה עם זה.

כפי שהקורא יוכל להיווכח מיד, הן גרסת התובעת והן גרסת הנתבעת עמוסות פרטים ומורכבות. כפי שיווכח בשלב מאוחר יותר, גרסת התובעת כמו גם גרסת הנתבעת אינן נקיות מסתירות ומסימני שאלה.

למען הנוחות, לאורך פסק הדין יכונה בעלה של התובעת גם בשמו הפרטי, סלאח, וכמוהו גם בעלה של הנתבעת, חוסאם.

גרסת התובעת  בכתב התביעה

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת פנתה אל התובעת וביקשה ממנה כי שתיהן תגשנה הצעה משותפת למכרז לשם חכירה משותפת של מגרש בכפר קרע לבניית דירות מגורים למשפחותיהן. כנטען, התובעת הסכימה להצעת הנתבעת והשתיים הגישו הצעה משותפת במכרז. הצעת השתיים זכתה והשתיים פנו לגייס את המימון לרכישת הקרקע בגובה 254,000 ₪. שטח המגרש שבו זכו השתיים היה 527 מ"ר.