פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע נפגע בתאונה ביום 04.02.2020 (להלן: "התאונה"). בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם התאונה היא בגדר תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ג – 1973 (להלן: "החוק") וכן ביחס להיקף נזק הגוף שנגרם לתובע.

רקע עובדתי ודיוני

1. התובע, יליד X.X.1974, שימש עובר לתאונה כנהג משאית מנוף בחברת פ.ע. עמר מרכיבי מתכת בע"מ (להלן: "המשאית" ו – "המעסיק" בהתאמה).

2. ביום 04.02.2020 הגיע התובע במשאית לבית מלאכה בדימונה, על מנת להעמיס עליה צינורות פלסטיק, שלטענתו כל אחד מהם באורך 6 מ' ובקוטר 50 ס"מ. על מנת להעמיס את הצינורות על המשאית, נעשה שימוש ברכב מסוג מלגזה מ.ר. 8783 (להלן: "המלגזה") שבמועדים הרלבנטיים היתה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת מס' 1.

3. בכתב התביעה טען התובע כי התאונה התרחשה כאשר "נשאה המלגזה צינורות, אחד מהצינורות הנ"ל נפל משיני המלגזה ופגע בידו הימנית של התובע" (סעיף 5).

4. ממקום התאונה הובהל התובע למרכז הרפואי "בריאותא" בבאר שבע עם נפיחות באזור הקרפלי והגבלות בתנועה, טופל ושוחרר לביתו. התובע טען עוד בכתב התביעה, כי לבד מהפגיעה האורתופדית, נגרמה לו טראומה נפשית עם הפרעה פוסט טראומתית, דיכאון וזיכרונות חודרניים. עוד טען התובע, כי התאונה שללה ממנו את כושר העבודה, למעשה עד למועד ההוכחות, ולמעט תקופה קצרה בתווך.

5. אירוע התאונה הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וביום 07.04.2021 נקבעה לתובע נכות צמיתה של 10% בגין פגיעה בשורש כף יד ימין – "הגבלה בתנועות שורש כף היד עם אפשרות כיפוף של גבי של 15 מעלות". כבר כעת יצוין כי התובע לא טען במל"ל לנזק נפשי ומטבע הדברים גם לא נקבעה לו כל נכות בתחום זה. כמו כן התובע לא ביקש מינוי מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי ועל אף שטען לקשיים ניכרים בהיבט זה.

6. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסדר בעקבות הצעת פשרה שניתנה, ובפרט נוכח המחלוקת בשאלת החבות וסיווג התאונה, הוריתי על הגשת ראיות וכונס דיון הוכחות. מבחינת העדויות, הגיש התובע את תצהירו שלו בלבד, והנתבעים לא השמיעו עדות של מאן דהוא.

   סיווג התאונה

7. כאמור הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה היא בבחינת תאונת דרכים בהתאם לחוק.

   בהקשר זה מסר התובע גרסאות אחדות, שלשיטת הנתבעים מצדיקות לדחות את עמדתו.

8. הגרסה הראשונה נכללה בטופס 250 שהגיש למוסד לביטוח לאומי, ששם נרשם "בזמן הנפת צינור עם מלגזה, הצינור נפל עם ארגז המשאית על היד".

9. בטופס הכרה ותשלום דמי פגיעה נרשם "מלגזה הרימה צינורות כדי להניח אותם על ארגז המשאית עליה אני עובד. אני הייתי ליד הארגז. לפתע מהתזוזה של המלגזה צינור אחד נפל מהמלגזה ופגע ביד שלי שהיתה על ארגז המשאית".

10. תיאור שלישי של התאונה מצוי בכתב התביעה, כפי שצוטט לעיל - "נשאה המלגזה צינורות, אחד מהצינורות הנ"ל נפל משיני המלגזה ופגע בידו הימנית של התובע".

11. תיאור רביעי מצוי בפרוטוקול הדיון מיום 24.06.2024:

    "לשאלת ביהמ"ש מה קרה לפני התאונה, בתאונה ואחריה, אני אומר שמה שהיה, הוא שרציתי להעמיס לים המלח צינורות פלסטיק מבית המלאכה בדימונה. בהעמסה, מעמיסים אותי עם מלגזה. לא עם המנוף. כשהעמסתי את הצינורות, המלגזה התחילה להעמיס את הצינורות. הצינורות הם 6 מ' קוטר 50 בערך, פלסטיק. הם מגיעים 4 צינורות, חבילה אחת מהודקת. אני עומד ליד המשאית לכוון את המלגזן להוריד את החבילה למקום הנכון. כשהוא הרים, התקדם למשאית, נקרע לו הקשירה של הצנרת, ואז הצינורות התפזרו ונפלו, חלק על המשאית וחלק החוצה. קיבלתי מכה ביד ממה שנפל מחוץ למשאית. פינו אותי לבריאותא, עשו  לי צילום ואז גילו סדק ביד. לשאלת ביהמ"ש איפה עמדתי אני אומר בצד שמאל של המשאית. איפה שמעמיסים. שם התפזרו הצינורות".

12. הפעם החמישית, במסגרת תצהיר עדותו הראשית, שם תיאר את התאונה כך:

    "ביום האירוע הייתי אמור להעמיס צינורות מפלסטיק. מדובר בצינורות באורך של כ – 6 מ' כל אחד... הצינורות מגיעות בחבילות, כל חבילה מכילה 4 צינורות שמחבורת ביחד, את העמסה של הצינורות עושים באמצעות מלגזה שמרימה את החבילה, ומניחה אותה על המשאית. בעת קרות האירוע אני עמדתי בצד השני של ארגז המשאית על מנת לוודא כי נהג המלגזה ממקם את החבילות במקום הנכון על ארגז המשאית. המלגזה... הרימה את החבילה הראשונה התקרבה למשאית התמקמה ליד המשאית לצורך הורדת חבילת הצינורות למשאית ותוך כדי השתחררו הצינורות מהקשירה ונפלו, חלקם נפלו על ארגז המשאית וחלקם נפלו מחוץ לארגז ואני נפגעתי מאחת הצינורות שנפלו" (סעיפים 4-6 לתצהיר – השגיאות הלשוניות במקור).

13. במסגרת חקירתו הנגדית, פירט התובע בשישית את גרסתו ביחס להתרחשות התאונה ואלו הציטוטים העיקריים ממנה (רא' עמ' 2 שו' 18 ואילך; עמ' 5 שו' 39 ואילך):

    " ש.  היית על המשאית והצינור נפל לך על היד, נכון?

    ת': אני הייתי עומד מאחורי המשאית בצד שמאל על מנת לקבל את המלגזה להוריד את הצינורות. זה 4 צינורות ביחד.

    ש': והצינורות נפלו לך מהבגאז' של המשאית?

    ת': ברגע שהמלגזה התמקמה על מנת להוריד את הצנרת, נקרע הכבל קשירה שלהם ו...

    ...

    ש': הצינור שפגע לך ביד נפל מהארגז של המשאית, נכון?

    ת': כן.

    ...

    ש': ודבר נוסף שקודם אישרת לנו, שהצינור שפגע לך ביד נפל מהמשאית. זה מה שאמרת.

    ת': נפל מהמלגזה על הארגז של המשאית, וחלק נשאר על המשאית, וחלק יצא החוצה.

    ש': אבל מה שפגע בך זה מאחד הצינורות שהיו על המשאית ונפלו לך על היד.

    ת': תראה, זה לא הניח את זה על המשאית, זה הוא התמקם והצינורות היו באוויר ונקרע להם הכבל ואז נפלו מהמלגזה. חלק על המשאית, וחלק יצא החוצה.

    ש': ואיזה צינור פגע לך ביד?

    ת': אחד מהצינורות ה...

    ש': שהיו על המשאית, זה מה שכתבת שמה בטופס 250. וקודם אמרת גם את התשובה הזאת שכן. אז אני שואל אותך פעם אחרונה...

    ...

    ביה"מ: לא, הוא שואל אותך ככה. הצינור שפגע בך, הוא צינור שנפל מהמלגזה, נפל על הארגז של המשאית ואז על היד שלך.

    ת': ואז על היד שלי, כן.

    ביה"מ: על היד שלך, הצינור הספציפי.

    ת': כן. "

14. הנתבעים טענו כי התובע שינה גרסת שוב ושוב ביחס לאופן התרחשות התאונה ובשל כך ובשל החשיבות של הדקויות שבתיאור, על מנת לגבש מסקנה ביחס לסיווג התאונה, אין אפשרות לביהמ"ש לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לנסיבות התאונה וממילא יש לדחות את התביעה. לא זו אף זו, הנתבעת הוסיפה כי גרסאות התובע מבססות שינוי חזית שהנתבעים התנגדו לו, בהודעה מיום 20.05.2024. הנתבעים טענו עוד, כי גם אם תתקבל גרסת התובע, כפי שהועלתה על ידו בביהמ"ש בעדויותיו, שעל פיה הצינור נפל בשל קריעת חבל הקשירה, עדיין אין המדובר בתאונת דרכים על פי החוק, שכן הפעולה מוחרגת במסגרת החזקה הממעטת של "טעינה ופריקה". כמו כן טענו הנתבעים לחילופין, כי אף אין המדובר במקרה של ניצול כוחו המכני של הרכב (המלגזה), שכן אין קשר הסיבתי בין השימוש בכוח המכני של המלגזה לבין התנתקות הכבל שקשר את הצינורות, שהיא גרמה לנפילת הצינורות לשיטת התובע.

15. התובע עמד על עמדתו שהאירוע הוא תאונת דרכים על פי החוק שכן הדבר התרחש מכוחה המנועי של המלגזה, ששימשה למטרתה הטבעית. התובע הוסיף, כי המשאית הייתה לכל היותר זירה פסיבית לתאונה.

16. לאחר בחינת טענות הצדדים ועדויות התובע לפניי, יש לקבל את עמדת התובע ביחס לסיווג התאונה.

17. בכל הנוגע להבדלים בגרסאות שמסר התובע כאמור, איני שותף לעמדת הנתבעים שמדובר בסתירות או בהבדלים מהותיים שלא ניתנים לגישור עובדתי, או כאלה המלמדים על גרסת שקר של התובע. מטבע הדברים כאשר נמסרים דברים בהזדמנויות שונות, ניתן לצפות לשינויים, כאלה או אחרים בתיאור, שלעיתים הוא תמציתי ולעיתים רחב יותר. כך בין היתר, כוללות הפניות למוסד לביטוח לאומי, תיאור תמציתי של התאונה, שדי בו בכל הנוגע לתביעה במל"ל, שהמוקד בה הוא סוגיית הנכות, ואיני סבור שיש לזקוף לחובת התובע הימנעות מפירוט מדוקדק ונרחב של ההשתלשלות. בסופו של דבר התיאורים האמורים אינם כוללים סתירות מובהקות, והגרסאות אינן כאלה שלא ניתן בשום אופן ליישבן זו עם זו. אכן בחלק מן הגרסאות ציין התובע את נפילתו של "צינור" לשון יחיד, ובחלק אחר בלשון רבים, ואכן, נושא קשירת הצינורות לא עלה מפי התובע עד למועד דיון קדם המשפט שהתקיים לפניי. עם זאת, כאמור, איני סבור כי מדובר בשנויים העולים כדי סתירות מהותיות. מתקבלת על הדעת האפשרות שכאשר ציין התובע צינור אחד, הוא התייחס לצינור שנפל על ידו ובעת שבגרסתו המורחבת שלפיה נפלו מן המלגזה מספר צינורות, תיאר מאפיינים נוספים של ההתרחשות. גם נושא הקשירה בא בגדר פירוט הגורמים לנפילת הצינורות ואין בו בבחינת סתירה לתיאורים קודמים שלא כללו אותו.

18. כמו כן, כי התובע בעדויותיו לפניי הותיר רושם של אמינות בסה"כ. להתרשמותי הוא תיאר בלשונו את התאונה כפי שהייתה, מבלי להעמיק חקר במידת ההתאמה שבין עדותו לבין המצב המשפטי הרלבנטי, כלומר לשאלה האם התיאור מכניס את העניין אל תוך גבולות החוק. ודוק: אם היה מעוניין התובע להתאים את גרסתו עד כמה שניתן למגבלות החוק, במטרה שתוכר התאונה כתאונת דרכים, עדיף היה מצדו שלא להעלות כלל את נושא קשירת הצינורות, שהרי הוספת רכיב אלו לתיאור העובדתי הביאה לעולם את הטענה להעדר קשר סיבתי בין הפעלת הכוח המכני של המלגזה לבין הנפילה.

19. הנתבעים טענו שאין לסמוך על עדות התובע, שהיא עדות יחידה, ביחס לתיאור התאונה, וכי יש לזקוף לחובתו את העובדה שנמנע מלהביא לעדות את נהג המלגזה שנכח במקום, אולם להבנתי הנתבעים שוגים בהקשר זה. על התובע הנטל הראשוני להוכיח את תביעתו ואין מניעה שאת התיאור העובדתי הוא יבסס על עדותו שלו, כפי שעשה. בכך עמד התובע בנטל הראשוני. ככל שביקשו הנתבעים לקעקע את עדותו של התובע, היה עליהם להביא עדות נוגדת ובפרט את עדות נהג המלגזה, הנתבע מס' 2. אדרבה, בכך שבחרו שלא להשמיע עדות זו, יש כדי להביא למסקנה כי אם הייתה מושמעת הייתה פועלת נגד הנתבעים. אם הייתה מובאת עדות נגדית, כי אז היה מקום לשמוע את טענת הנתבעים על כך שאין לתת משקל לעדות התובע לבדה, והיה מקום לבחון את האפשרות שבמצב דברים זה לא הורם הנטל מצד התובע להוכיח את גרסתו למעלה מ – 50%. אולם, משלפני אך ורק עדות התובע ובהינתן שזו לא הופרכה בחקירה הנגדית או באמצעות ראיות אחרות, ומשהנתבעים משיקוליהם בחרו שלא להביא גרסה נגדית, נשמטת הקרקע תחת טענת הנתבעים לחיסרון הראייתי מצד התובע בדמות עדות יחידה של בעל דין.

20. בהתחשב באמור ולאור הדברים שציין התובע לפני, שוכנעתי במידה הנדרשת כי התאונה התרחשה כאשר התובע עמד לצד המשאית, כשהוא מכוון את נהג המלגזה במטרה שזה יניח את הצינורות על המשאית, כאשר המלגזה התקרבה למשאית באופן ששיני המלגזה נמצאים מעל המשאית, נקרע הכבל החובק את הצינורות, והצינורות נשמטו מן המלגזה כלפי מטה. אחד הצינורות שנפל על המשאית פגע בידו של התובע וגרם לנזק.

21. אחר שגובש הממצא העובדתי לגבי אופן התרחשות התאונה יש לפנות לשאלה האם מדובר בהתרחשות שהיא בגדר תאונת דרכים על פי החוק. לטעמי התשובה לכך – חיובית.

22. אין מחלוקת בין הצדדים שהמלגזה היא רכב מנועי לפי החוק וכי על הנתבעת מכוח פוליסת החובה לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל תאונת דרכים שגרמה המלגזה. כן אין חולק, כי בעת התאונה השימוש במלגזה היה שימוש טבעי ומתאים למלגזה. אני שותף לעמדת התובע שהאירוע חוסה תחת הגדרת "תאונת דרכים" שבחוק, שכן מדובר ב"ניצול הכח המכני של הרכב" וכאשר "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

23. המלגזה היא רכב שייעודה המקורי כולל הן נסיעה והנפת מטענים והורדתם. המלגזה דנן ניצלה את כוחה המכני להרמת והורדת הצינורות, כחלק מייעודה המקורי. ודוק, גם אם גם ההתרחשות אינה נופלת לגדר ההגדרה הבסיסית של "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כאשר מתקיימים יסודות החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני, מבלי שהרכב שינה מייעודו המקורי, המקרה ייחשב לתאונת דרכים (רא' סעיף 40 לרע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, נ(3) 532(1996)) וכן - רע"א 7254/12 תאופיק ג'ברין ושות' נ' עזבון המנוח זכריא אסעד ג'בארין ז"ל ואח' (נבו 21.8.2014). להסרת ספק יוסף כי מקרה כזה אף גובר על החזקה הממעטת של "פריקה וטעינה".

24. לעניין הטענה של ניתוק קשר סיבתי בין פעולת המלגזה לבין התנתקות הכבל החובק, מדובר בטענה ממשית, אולם לדידי דינה להידחות. גם בהקשר זה היה על התובע לבסס את תביעתו במידה הנדרשת במשפט אזרחי. מסתברת יותר האפשרות שהיקרעות הכבל שחבק את הצינורות התרחשה כתוצאה מהנפת הצינורות על ידי המלגזה ו/או נסיעת המלגזה וו/או עצירתה סמוך למשאית, על פני האפשרות שהקשירה הייתה נקרעת בכל מקרה, גם אם הצינורות היו מונחים במקומם על רצפת המקום, ללא כל מגע. לפיכך, יש לקבוע קשר סיבתי בין השימוש במלגזה לבין נפילת הצינורות ממנה, ולדחות את הטענה לניתוקו.

25. לעניין טענת הנתבעים לשינוי חזית, יש לדחות את הטענה. מדובר בהרחבת התיאור העובדתי שנכלל בכתב התביעה בתמצית. כמצוין לעיל, בכתב התביעה טען התובע שהמלגזה נשאה צינורות ואחד מהצינורות הנ"ל נפל ופגע בידו הימנית. כאמור, תיאור זה אינו סותר בהכרח את הגרסה המורחבת שלפיה נפלו מן המלגזה מספר צינורות, אלא מתייחס לצינור שפגע בידו של התובע. גם נושא הקשירה אינו בגדר שינוי החזית או הרחבה אסורה שלה, שכן כאמור עניינו פירוט הגורמים לנפילת הצינור. נדחית לפיכך טענת הנתבעת לשינוי אסור של החזית או הרחבתה.

26. על יסוד האמור אני קובע כי אירוע התאונה הוא בגדר "תאונת דרכים" על פי החוק. מכאן אפנה לבחון את שאלת הנזק.

    הנזק והפיצוי

27. כפי שצוין במוסד לביטוח לאומי נקבעו לתובע 10% נכות בגין הפגיעה בשורש כף היד. עובר לתאונה עבד התובע כשכיר אצל המעסיק, ולדבריו עבודתו זו דרשה ממנו כוח פיזי, כאשר בעדותו ציין "אני מה שאני יש לי רישיון של משאית, כי מנופאי לחזור כי מנופאי זה יהיה לי קשה כי מנופאי זה לשים שרשראות ודברים כבדים וקשירות. מה שאני רוצה ללכת לעבוד עכשיו זה לעבוד כנהג, אבל... נהג עם עוזר, כי אני לא יכול לעשות את הכל לבד..." (עמ' 9 שורה 12 לפרוטוקול).

28. אין מחלוקת שבמהלך עבודתו אצל המעסיק, עובר לתאונה, השתכר התובע כ – 12,700 ₪ לחודש (ראה מסמכים שצירף התובע לתצהירו ודו"ח תקופות עיסוק במל"ל, שסומן נ/1).

29. במהלך חודש אוגוסט 2020 התובע החל בגידול סמים מסוג קנביס בחממות בבעלותו, כאשר על פי עדותו שלו ביצע את כל העבודה בעצמו (עמ' 3 שורה 30 ואילך לפרוטוקול) ואני מקבל את ההנחה שהדבר היה כרוך במאמץ פיזי לא מבוטל.

30. לטענת התובע, התדרדרותו לפלילים נבעה מהתאונה, בשל חוסר המעש, העדר תעסוקה ומצב נפשי קשה. מכל מקום ב-20 באוקטובר 2020, נעצר התובע, שהה במעצר מאחורי סורג ובריח במשך כחודשיים, ובהמשך שהה במעצר בית באיזוק אלקטרוני במשך כ – 8 חודשים עד חודש אוגוסט 2021.

    באוגוסט 2021, הוקלו לטענתו תנאי מעצר הבית והתובע חזר לעבוד כמחסנאי במשך כ – 5 חודשים אצל המעסיק במשרה חלית בתמורה לשכר של כ – 3,000 ₪, לחודש אולם לאחר מכן פסק מעבודתו בפברואר 2022. בחודש מרץ 2022, החל התובע לרצות עונש מאסר בפועל ושוחרר בנובמבר 2023, בשחרור מנהלי. לאחר השחרור, נכנס התובע להליך שיקום במרכז "חוסן" עד לשחרורו הסופי בסוף דצמבר 2024.

31. התובע הדגיש כי עבד זמנית כמחסנאי בשל מצבו אולם גם בעבודה זו היה לו קשה מאוד, שכן גם במסגרתה נאלץ לסדר ארגזים ולהרים כלים (עמוד 7 לחקירתו, שורה 30 ואילך). בדיון שהתקיים בפברואר 2025, ציין התובע כי בכוונתו לחזור לעבודה והוא העלה את האפשרות שישוב לעבוד בשכר מופחת כנהג משאית עם עוזר, ולא כמנופאי

32. מבחינת בסיס השכר, יש ליטול בחשבון את העובדה שמשנת 2016 לא עבד התובע באופן סדיר, כפי שעולה מדוח העיסוקים (נ/1), שממנו נראה כי בחודשים 06-11/2018 לא עבד התובע כלל, כך גם בחודשים ינואר – פברואר ומאי 2019. כמו כן, כפי שעולה מהמסמכים לעיל, מאז שחרורו ממרכז "חוסן" ומסתבר שעד הגשת סיכומיו ביום 17.03.2023, התובע לא עובד כלל. יוסף כי שכרו של התובע בשנת 2019, ב – 9 חודשים שבהם עבד, עמד על כ – 10,900 ₪ לחודש, ובשנת 2018 ב – 7 חודשים שבהם עבד, השתכר כ – 5,700 ₪ לחודש. בשנת התאונה, עבד התובע חודש ינואר 2020 מלא והתאונה התרחשה כאמור ב – 04.02.2020. מאז התובע הפסיק לעבוד עד לאוגוסט 2021, אז כאמור חזר לעבוד למשך 7 חודשים, עד פברואר 2022 בתמורה ל – 3,000 ₪ לחודש.

33. כאשר נלקחת בחשבון השתכרות התובע תקופה לא מבוטלת אצל המעסיק קודם לתאונה (12,700 ₪ לחודש), אני סבור שעד למעצרו באוקטובר 2020 יש ליטול בחשבון בסיס שכר של 12,700 ₪ כשיעור השתכרותו בחודשים שקודם לתאונה. ולאור חוסר היציבות בעבודה, לתחום הפלילי על מנת להתפרנס והימנעות מעבודה כלל בתקופות שעל פניו יכול התובע לעבוד, ולאור כך שגם בתקופה שעבד, היה זה באופן חלקי ביותר, בסיס השכר בתקופת העבר שבה עבד התובע חלקית, ולאחר מכן התקופה שלאחר שחרורו ממרכז חוסן, ותקופת העתיד, יעמוד על 9,000 ₪ בחודש.

34. בכל הנוגע לטענות התובע על קשר בין התאונה לבין הסתבכותו הפלילית, יש לדחות את הקשר מכל וכל, למצער במישור האופרטיבי, המשפטי. התובע לא טען לנכות בתחום הנפשי, לא פנה לביטוח לאומי בזיקה לכך ולא ביקש מינוי מביהמ"ש. לא זו אף זו, למרבה הצער רבים במקומותינו סובלים במידה קשה בהיבט הנפשי; רבים מהם מתקשים מהם גם במישור הכלכלי, לרבות כאלה שפרנסת משפחה עליהם, אולם על אף זאת, רובם המכריע לא פונים לגידול סמים או לנתיבי פשיעה אחרים, כפי שעשה התובע. משום כך, יש לדחות את האפשרות לפסוק לתובע אובדן שכר בעבר עבור תקופות בהן שהה במאסר, במעצר בית או במרכז שיקום. את הפיצוי יש לפסוק אך ורק לתקופה שעד מעצרו באוקטובר 2020, כלומר קודם לנקיטת הליך הפלילי כנגד התובע, ובהמשך מינואר 2025 לאחר ששוחרר ממרכז השיקום. בין לבין יש לפסוק פיצוי גם ביחס לחודשים אוגוסט 2021 ועד פברואר 2022 שאז הוקלו תנאי מעצר הבית והתובע עבד באופן חלקי.

35. על פי מכתב המל"ל מיום 29.07.2020, התובע הוכר כ"נכה נזקק" הזכאי לקצבה של 100% עד ליום 30.10.2020 ומשלא עבד כלל בתקופה זו ושולמו לו גמלאות שיש לנכות אותן, בחישוב הפיצוי יש להתייחס לתקופה שעד מעצרו ככזו שלא היה לתובע כל כושר עבודה.

36. יצוין כי מבחינת הנכות הרפואית, נקבעו לתובע נכויות זמניות של 50% עד ליום 20.03.2020 ו – 20% עד ליום 05.01.2021, כלומר אל מעבר לתקופת ההכרה כ"נכה נזקק", אולם אין לכך רלוונטיות לאור כך שהתובע בכל מקרה לא יכול היה לעבוד בתקופה זו בשל מעצרו.

37. מבחינת גובה הנכות התפקודית לתקופה שלאחר תום מעצר הבית המלא, אין מקום לקבוע אותה בשיעור זהה לנכות הרפואית. כמו שצוין התובע גילה חוסר יציבות בעבודה, חודשים רבים לא עבד כלל וחודשים אחדים עבד באופן חלקי מאוד. הימנעות מוחלטת מחזרה לעבודה בחודשים האחרונים, בצירוף מאפייני התעסוקה עד התאונה, מקשים על היכולת לקבל את טענת התובע על פגיעה מרחיקת לכת בכושר העבודה ובוודאי שלא בשיעור כפול מן הנכות הרפואית כטענתו. לדבריו באפשרותו לשמש כנהג משאית, אך לא הוכח די הצורך הטיעון שלפיו אין באפשרות התובע לשוב ולשמש נהג משאית מנוף ולשוב למשכורת לכל הפחות קרובה לזו שהרוויח קודם לתאונה. עם זאת, לאור מיקום הפגיעה, בשורש היד, אני מניח כי קיימת מגבלה תפקודית מסוימת, שאינה מבוטלת, בפרט ביכולת לבצע עבודות הכרוכות במאמץ של היד. במכלול הדברים אני מוצא כי קביעה שלפיה כושר העבודה של התובע נפגע בשיעור של 7% תהא מאוזנת.

38. על יסוד כל האמור יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות כדלקמן:

    1. מיום התאונה ועד ליום 20.10.2020, שאז נעצר התובע, תקופה החופפת את הכרתו של התובע כ"נכה נזקק" יש לקבוע לתובע פיצוי מלא, על יסוד בסיס שכר של 12,700 ₪. הסכום כשהוא משוערך עולה כדי -139,826 ₪.

    2. עבור חודשי העבודה החלקית, בחודשים אוגוסט 21 עד אוקטובר 22, יש לפסוק לפי בסיס שכר של 9,000 ₪ ונכות תפקודית של 7%, ובסה"כ, משוערך – 5,467 ₪.

    3. מחודש ינואר 2025, לאחר סיום שהות התובע במוסד השיקום ועד היום, יש לקבוע גם כן פיצוי של 9,000 ₪ לחודש כפול 7%נכות תפקודית. הסכום המשוערך עולה כדי 5,206 ₪.

    4. ביחס לתקופת העתיד, יש ליטול בחשבון בסיס שכר של 9,000 ₪ ונכות תפקודית של 7%. הסכום לאחר היוון (מקדם 150.56) עולה כדי 94,850 ₪.

    5. הפסד פנסיה (12.5%) – 30,669 ₪ .

39. כן זכאי התובע לכאב וסבל על פי דין בשיעור של 19,162 ₪ (ע"פ מחשבון כולל שערוך).

40. בכל הנוגע לעזרת צד ג' והוצאות – התובע לא הניח ראיות מצדו בהקשר זה, לא בדמות עדויות ולא בדמות מסמכים. עם זאת אני מניח כי נגרמו לתובע הוצאות מסוימות וכן ייתכן שנזקק לעזרה כזו או אחרת בתקופה הסמוכה לתאונה, החורגת במידת מה מעזרה רגילה של בני משפחה. במכלול הנסיבות ייפסק לתובע סכום גלובאלי של 15,000 ₪ לעבר ולעתיד, בגין עזרה והוצאות.

41. סך הכול נזקי התובע בשל התאונה – 310,180 ₪.

    ניכויים

42. אין מחלוקת בין הצדדים על שיעור הניכוי הנומינלי, אך יש לקבל את טענת הנתבעת, כי את תגמולי המל"ל לשערך (כפי ששוערכו סכומי אבדן ההשתכרות). טענת התובעת ביחס לגובה השערוך (161,925 למועד הגשת סיכומיה) מקובלת עלי, שכן היא אף מקלה במידת מה עם התובע לעומת החישוב שנערך על ידי. לפיכך, יש לנכות מן הפיצוי המגיע 163,900 ₪ (משוערך להיום).

43. לאחר ניכוי זכאי התובע לפיצוי בגובה 146,280 ₪.

    סיכום

    על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת, ואני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע בגין נזקיו שנגרמו בתאונה, 146,280 ₪.

    בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובע שכר טרחת עו"ד של 22,439 ₪ וכן תשיב לו האגרה ששילם.

    הסכומים ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו בתוך 30 ימים, מיום שיימסר פסק הדין לב"כ הנתבעים, אחרת ישוערכו כדין, מהיום.

    זכות ערעור כדין.

    ניתן היום, י' אלול תשפ"ה, 03 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.