אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' איגוד האגרוף בישראל ואח'

פלוני נ' איגוד האגרוף בישראל ואח'

תאריך פרסום : 13/05/2018 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
4409-02-14
10/04/2018
בפני השופטת:
דיאנה סלע

- נגד -
תובע:
פלוני
נתבעים:
1. איגוד האגרוף בישראל
2. איגוד כפפות הזהב עכו
3. ויליאם שחאדה
4. אמין בדארנה
5. ד"ר פאיז אסווד
6. מחמוד תרשיחאני

פסק דין

 

 

1.בפניי תביעתו של י.ע. יליד 1988, מתאגרף עטור פרסים, אשר זכה להצטרף לסגל האולימפי הישראלי (להלן: התובע או י'), לפיצויים בגין נזקי גוף, שעיקרם אובדן ראיה באחת מעיניו, אשר נגרם לו לטענתו בעקבות תחרות אגרוף בה השתתף.

 

2.זהות הנתבעים בתביעה זו

א. נתבע 1, איגוד האגרוף בישראל (להלן גם: איגוד האגרוף או האיגוד), הוא עמותה רשומה, אשר מטרותיה הן פיתוח, ריכוז וניהול ענף האגרוף בישראל, ובכלל זה ארגון וניהול תחרויות אגרוף לאומיות ובינלאומיות, וכן טיפוח קשרים עם גופים בינלאומיים העוסקים באגרוף.

 

בהתאם לתקנון האיגוד, החברות באיגוד היא של אגודות (קבוצות) המסונפות לו בלבד, אשר החברים בהן הם מתאגרפים חובבנים - אשר אינם מקבלים שכר, למעט מלגות - ולא של בודדים. האיגוד מהווה למעשה "ארגון גג", הכולל בתוכו קבוצות אגרוף מרחבי ישראל, אשר בהן חברים מתאגרפים דוגמת התובע.

 

ב. נתבעת 2, כפפות הזהב עכו (להלן גם: כפפות עכו) היא עמותה רשומה החברה באיגוד, אליה הצטרף התובע בשנת 01', והתאגרף באיגוד האגרוף כחבר בה.

 

ג. נתבע 3, ד"ר ויליאם שחאדה (להלן גם: ד"ר שחאדה) כיהן כמנכ"ל האיגוד בין השנים 99'-14' (עמ' 44, ש' 30).

 

ד. נתבע 4, מר אמין בדארנה (להלן גם: בדארנה) הוא יו"ר האיגוד.

 

ה. נתבע 5, ד"ר פאיז אסוואד (להלן גם: ד"ר אסוואד) הוא רופא, המכהן כחבר הועדה האירופית של האגרוף, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש רופא של האיגוד. ייאמר כבר עתה כי ד"ר אסוואד אינו רופא עיניים.

ו. נתבע 6, מחמוד תרשחאני (להלן: הנתבע 6 או תרשחאני) שימש כמנהלה של כפפות עכו ומאמנו של התובע, והצדדים חלוקים באשר לתקופה במהלכה מילא תפקידו זה.

 

ז. יוער, כי בתחילה הוגשה התביעה גם נגד גוף הקרוי "כפפות הזהב ישראל" (להלן גם: כפפות הזהב), אולם לבקשתה ובהסכמת התובע נמחקה נתבעת זו מכתב התביעה, מן הטעם של היעדר יריבות (ראו החלטתי מיום 17/11/14); הסוגיה בדבר גובה ההוצאות המגיעות ל"כפפות הזהב ישראל", תידון בבקשה אחרת.

 

3.העובדות הצריכות לענייננו, ואשר אינן שנויות עוד במחלוקת

א. התובע החל להתאגרף בשנת 01', בהיותו בן 13, במסגרת חברות בכפפות עכו, ובשנת 03' התקבל לאיגוד האגרוף.

 

ב. אין חולק כי עוד בטרם החל להתאגרף, היה התובע קצר רואי. ואולם, במסגרת חברותו אצל הנתבעים 1-2 (האיגוד וכפפות עכו), התעלמו הן התובע והן הנתבעים מנתון זה, ולא נתנו לו כל ביטוי או התייחסות במהלך השנים. כך למשל, בבדיקה הרפואית הראשונה שנערכה לתובע מטעם האיגוד, על ידי ד"ר אסוואד ביום 15/6/03, צוין כי מצבו הרפואי תקין ('Normal') וזאת ללא כל התייחסות לנושא קוצר הראיה, כפי שמראה התיעוד בפנקס הרישום הרפואי של התובע.

 

ג. בבדיקת ראייה שעבר התובע באופן פרטי כעבור שישה חודשים, ביום 6/11/03, נמצא כי הוא סובל מקוצר ראיה גבוה (עין ימין 7 דיופטר; עין שמאל 4 דיופטר), כשחדות הראיה המתוקנת בעין ימין היא 6/36 ובעין שמאל 6/9.

 

ד. על אף האמור, ממסמך בדיקה רפואית מטעם האיגוד מיום 4/10/07, עולה כי מצבו הרפואי של התובע נמצא תקין.

 

ה. התובע השתתף בתחרויות רבות משך השנים, בארץ ובחו"ל. כך למשל השתתף בטורניר בינלאומי בהונגריה בין התאריכים 1-13/2/10, ניצח פעמיים ואף זכה במדליית זהב.

 

ו. ביום 7/4/10 השתתף התובע בשני קרבות בתחרות אגרוף בטורקיה, בין התאריכים 6-12/4/10 (להלן: התחרות), במהלכן ניצח בקרב אחד והפסיד בשני. לטענת התובע, המוכחשת על ידי הנתבעים, נחבל במהלך התחרות בפניו ובעינו הימנית (להלן: הפציעה או החבלה), פציעה שהובילה בסופו של דבר לאיבוד הראייה בעין זו.

 

ז. לאחר חזרתו ארצה מן התחרות, פנה התובע מיוזמתו לרופא משפחה בקופת חולים ביום 13/4/10, והתלונן על כאבים בעין ימין וטשטוש בראייה. ממצאי הבדיקה היו אודם בלחמית.

 

ח. בבדיקה שנעשתה למחרת - 14/4/10 - על ידי רופא העיניים ד"ר ולרי דיאצ'וק, אליו נשלח התובע (להלן: ד"ר דיאצ'וק), אובחנה ירידת ראייה משמעותית (3 מטר ספירת אצבעות), העין הייתה גרויה, העדשה שקופה ונמצאה הפרדות רשתית "חדות ראייה של 6/120 בעין ימין, היפוטוניה והיפרדות רשתית". להמשך טיפול, הופנה התובע לחדר מיון עיניים.

 

ט. ביום 16/4/10, דהיינו כעבור יומיים, פנה התובע לחדר מיון של בית החולים בני ציון (להלן גם: בני ציון), והוחלט לאשפזו. בבדיקה נמצא שחדות ראייתו ירדה "ל-10 ס"מ ספירת אצבעות", הלחמית הייתה גרויה, הלחץ התוך עיני היה אפס, נמצאו פגמים אפיתיליאליים על פני הקרנית, RAPD חיובי פאקודוניזיס של העדשה, כשבבדיקת המקטע האחורי נמצאTobacco Dust, והיפרדות רשתית שטוחה שאובחנה גם באולטרה סאונד של העין. בנוסף, נעשה CT לגלגל העין הימנית, שהראה אי סדירות אחורית של הגלגל עם חשד לקרע אחורי בסקלרה. בתום האשפוז ביום 18/4/10, הועבר התובע להערכה והתייעצות בבית חולים שיבא בתל השומר (סיכום האשפוז בבני ציון, צורף לנספח ז' לכתב התביעה).

 

י. בבדיקה בבי"ח שיבא ביום 18/4/10 נמצא כי חדות ראייתו של התובע ירדה "לתנועות יד", נמצאה היפוטוניה משמעותית, לחמית גרויה, קרנית שקופה, הלשכה הקדמית צלולה, נמצא פאקודוניזיס ניכר בעדשה, ובבדיקת המקטע האחורי אובחן דימום לזגוגית והיפרדות רשתית תחתונה. משכך, הומלץ לתובע על ניתוח דחוף (להלן: הניתוח), והוצע לו להישאר באשפוז ולדחות את ההחלטה על קיום הניתוח ליום המחרת- 19/4/10. הרופאים בשיבא הסבירו לתובע את המשמעויות של דחיית הניתוח או ויתור על הניתוח, כולל סיכון לעיוורון מוחלט בעין הפגועה, כמו גם פטיזיס של העין וצורך בהוצאה ניתוחית של העין בהמשך, אם כי במקביל הוסבר לו גם כי לא ניתן להתחייב שהניתוח ישקם את הראייה. התובע - אשר ציין כי הוא בדרך למחנה אימונים בחו"ל - החליט שלא לעבור את הניתוח והשתחרר מביה"ח שיבא על פי בחירתו.

 

יא. ביום 19/4/10 ולאחר שהתובע לא התייצב לניתוח, נערכה תרשומת בבית החולים שיבא, בזו הלשון: "פרופ' מויסייב דיווח לפרופ' רפי הדר, אחראי על ניהול סיכונים רפואיים בתה"ש, על המקרה. פרופ' הדר ביקש ליצור קשר עם כל גורם שיכול למנוע מהחולה המשך אימוני אגרוף (לציין כי בעת שחרורו החולה ציין כי הוא בדרך למחנה אימונים בחו"ל), תוך ידיעה כי החיסיון הרפואי של החולה מופר בכך. פרופ' מויסייב יצר קשר עם מר אמין בדרנה, יו"ר איגוד האגרוף בארץ ודיווח לו על המקרה. מר בדרנה מסר שהוא לוקח על עצמו לשוחח עם החולה ולשלוח אותו לאשפוז לצורך ביצוע ניתוח. פרופ' מויסייב דיווח על השיחה לפרופ' הדר". (ההדגשות אינן במקור).

 

יב. אין חולק כי על אף האמור, ביום 20/4/10 שלחו הנתבעים את התובע למחנה אימונים באוקראינה, עם בדיקות רפואיות - לרבות בדיקות עיניים- תקינות, החתומות על ידי ד"ר אסוואד. כאן המקום לציין, כפי שיפורט גם להלן, כי בעוד שהתובע טוען כי לאחר שעזב את בית החולים שוחח עם נציגי האיגוד על הבעיה בעינו, נפגש עמם ואלה הבטיחו כי ידאגו לטפל בדרוש, לרבות באמצעות שליחתו לניתוח בגרמניה, מכחישים הנתבעים כי סיפר התובע על פציעתו והתלונן בפניהם על כאבים בעינו, ולגרסתם הדבר נודע להם לראשונה עת נפסל להתמודד בתחרות בשנת 11'.

 

יג. התובע חזר לבית החולים שיבא במטרה לעבור ניתוח רק ביום 17/8/10. חדות הראייה בעינו הפגועה ירדה לתחושת אור בלבד והיפרדות רשתית שלמה closed funnel עם ניאו וסקולריזציה נרחבת בהיקף ובספק גם קרע ענק. בשלב זה הודיעו לו הרופאים כי אין כל אפשרות לנתחו.

 

יד. חרף האמור לעיל, בדיקה רפואית שנערכה לתובע מטעם האיגוד ביום 25/11/10 - קרי, שבעה חודשים לאחר הפציעה הנטענת ואבדן הראייה המשמעותי - נמצאה תקינה.

 

טו. בבדיקות עיניים נוספות שנעשו לתובע, בין היתר בגרמניה, ובבדיקה בבית חולים מאיר ב-12/7/11, שנערכה על ידי ד"ר י' פרנץ, מנהל יחידת רשתית (אשר לימים מונה כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט בתיק זה) - המסקנה נותרה זהה לזו שנמצאה בסעיף יג. לעיל. בבדיקת אולטרסאונד מיום 12/7/11, נראתה בבירור היפרדות שלמה של הרשתית עם פנל סגור, מצב שלא ניתן לניתוח.

 

טז. אין חולק כי התובע המשיך להתאגרף גם לאחר האירועים המתוארים לעיל.

הוא השתתף במחנה אימונים באוקראינה בין התאריכים 20/4/10 – 31/5/10, ואף השתתף בתחרויות בקרסון בין התאריכים 11-17/5/10; התובע השתתף באליפות אירופה שהתקיימה במוסקבה בחודש יוני 10', ואף זכה במדליית ארד, לאחר שניצח בשני קרבות נגד קוריאה וגרמניה, הישג בגינו צורף לסגל האולימפי הישראלי; השתתף במחנה אימונים באוקראינה בין התאריכים 18/1/11 – 20/2/11; השתתף בטורניר בדברצן בהונגריה בתאריכים 8-13/2/11; השתתף בטורניר בגרמניה בתאריך 17/3/11; השתתף בטורניר בצ'כיה ביום 24/3/11; השתתף במחנה אימונים באוקראינה בין התאריכים 5/4/11 – 20/6/11, ובמהלך תקופה זו אף השתתף בטורניר באוקראינה בין התאריכים 3/4/11 – 6/5/11, שם זכה במדלית זהב לאחר שני ניצחונות בפועל וניצחון טכני; התובע אף השתתף באליפות אירופה בטורקיה בין התאריכים 14-24/6/11, שם, בשלב מסוים, פסל רופא התחרות את התובע מלהשתתף בתחרויות באליפות עקב בעיות ראייה.

 

התובע חדל להתאגרף בחודש יוני 11'.

 

 

4.א. התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעים ביום 3/2/14. נתבעים 1,3-6 הגישו כתב הגנה מטעמם, ואילו כפפות עכו לא הגישה כתב הגנה, על אף שהתובע המציא העתק בדבר אישור מסירה לכתובתה הרשומה.

 

ב. יצוין כבר עתה, כי התובע טען שנהלי איגוד האגרוף הבינלאומי - International Boxing Association (AIBA) (להלן: AIBA, כללי AIBA או נהלי AIBA או הנהלים האמורים, בהתאמה), קובעים מעין "תנאי סף" לעניין כשירותם הרפואית של מתאגרפים, והנתבעים לא עמדו בהם בעניינו. הנתבעים, מנגד, התנגדו לתחולתם של הנהלים האמורים, בהעדר ראיה מהימנה מטעם התובע כי היו קיימים בנוסחם הנטען במועדים הרלוונטיים לתביעתו.

 

5.חוות דעתו של ד"ר ג'ריס בלוט

א. התובע צירף לתביעתו חוות דעת מיום 29/7/13 של ד"ר ג'ריס בלוט (להלן: ד"ר בלוט), מנתח ומומחה לרפואת עיניים, אשר קבע כי התובע סובל מקוצר ראייה גבוה בשתי העיניים, כאשר קוצר הראייה גבוה יותר בעין הימנית, החל להתאגרף לפני 12 שנים, הצטרף לאיגוד האגרוף והשתתף בהרבה תחרויות בניגוד לנוהל הרפואי הקבוע ב-AIBA. לדבריו, "במהלך תחרות אגרוף ב-9/4/10 ומתוך עשרות ומאות האגרופים המכוונים לפנים, נחבל גם בעין ימנית וכתוצאה מכך נגרמה היפרדות רשתית שלא טופלה בזמן, ובעקבות זה איבד את ראייתו בעין ימנית לצמיתות". כמו כן ציין, כי כיום, התובע "סובל מכאבים עזים וכרוניים בעין ימנית, הוא מוגבל בכל התפקודים היומיומיים הבסיסיים, בנוסף לפגיעה הקשה בדימוי העצמי כתוצאה משינוי מבנה העין והפנים". (נספח ז' לכתב התביעה).

 

למסקנה זו הגיע על יסוד ממצאים שנקבעו בבדיקתו שבוע לאחר הפגיעה (כשחזר ארצה), בה נצפתה הפרדות רשתית בעין ימין "עם ממצאים המלמדים על חבלה כהה לעין (פאקודוניזיס, החשד לקרע האחורית שנראה ב-CT, התפתחות הקטרקט והדימום לזגוגית). הממצאים הנ"ל (במיוחד פאוקודוניזיס וקטרקט) אינם נלווים להפרדות רשתית כשהגורם להפרדות הינו רק קוצר ראיה, ואין ספק שנוכחותם בעין הפגועה ובהעדר אותם ממצאים בעין השמאלית מלמדים על קיומו של גורם סיכון נוסף שהביא להפרדות הרשתית בעין ימנית".

 

כן ציין כי "הספרות המקצועית מוצפת במאמרים המתארים את הפגיעות הגופניות ובפרט הפגיעות העיניות כתוצאה מאגרוף (Boxing), אך סקירה מורחבת (800 עמודים) נמצאת בספרם של Fredrich and Julia Taylor Underharnscheidt משנת 2003 בנושא "Boxing - Medical Aspects" שבו מובהר הקשר ההדוק בין ה- Boxing לפגיעות עיניות כשהפגיעות השכיחות המתוארות הינן: דיסלוקציה או סובלוקסציה של העדשה, קטרקט, דימום לרשתית, כורואיד לזגוגית, קרעים ברשתית והפרדות רשתית (שנמצאו בשכיחות גבוהה במיוחד באלה עם קוצר ראיה)". (עמ' 4 לחוות הדעת).

 

בחוות דעתו, ציין ד"ר בלוט, כי בנהלים האמורים נקבע דיופטר מקסימאלי מותר עד 3.5 וחדות ראיה טובה מ- 6/20. לפיכך, המסקנה הנובעת מהדברים היא שהתובע השתתף במשך השנים בעשרות או מאות תחרויות אגרוף בניגוד לנהלים האמורים.

 

ב. ביום 10/11/14, לאחר שהוגשו כתבי ההגנה, הגיש ד"ר בלוט נספח משלים לחוות דעתו, בסוגיית הרשלנות מצדו של ד"ר אסוואד. ד"ר בלוט ציין, כי ד"ר אסוואד – אשר למיטב ידיעתו, אינו מומחה למחלות עיניים - אישר את הצטרפותו של התובע לאיגוד האגרוף בניגוד לנוהל הרפואי של AIBA, ללא התייחסות לקוצר הראייה הגבוה ולראייה הפגועה בעין הימנית, ולא הפנה את התובע לבדיקות עיניים שגרתיות אצל רופא עיניים, בניגוד לנהלי AIBA, המחייבים בדיקת עיניים שגרתית פעם בשנה. ד"ר בלוט ציין כי ד"ר אסוואד הצהיר וחתם על מצב בריאות תקין של התובע כולל מצב העיניים, גם לאחר איבוד הראייה בעין הימנית, וכן הצהיר וחתם על בדיקת עיניים תקינה גם לאחר האשפוז של התובע בבית החולים עקב איבוד הראייה בעינו הימנית, תוך הפנייה להצהרות הרפואיות מיום 1/6/10 ו-25/11/10. בהצהרותיו אלה אישר ד"ר אסוואד את השתתפותו של התובע בתחרויות אגרוף עד שנה לאחר איבוד הראייה בעינו הימנית (עד 5/4/11), בניגוד לנהלי AIBA.  

 

6.לאחר בחינה של ראיות הצדדים – נוכח מורכבותו של הענין, לרבות בחירתו של התובע להמנע מניתוח, ועל אף שהנתבעים לא הגישו חוות דעת רפואית מטעמם – מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום העיניים, ולאחר שניתנה לצדדים אפשרות להתייחס להחלטה זו לרבות זהות המומחה, מונה בהסכמתם ד"ר י' פרנץ, מומחה למחלות עיניים, מנהל יחידת רשתית וזגוגיות בבית החולים "מאיר" בכפר סבא (להלן: ד"ר פרנץ).

 

יובהר כי בקדם משפט רביעי שהתקיים ביום 26/10/15, עובר למיניו של המומחה כאמור, הודיע ב"כ הנתבעים כי אין בכוונתו להגיש חוות דעת נגדית מטעמם, וכי לא יתנגד למינוי של מומחה מטעם בית משפט גם ללא חוות דעת מטעם הנתבעים. (עמ' 10 לפרוט'). עוד יצוין כי בשלב מינויו של ד"ר פרנץ לא היה בית המשפט ער לכך שהוא בדק את התובע בעבר, אך עובדה זו לכשעצמה לא צוינה כבעייתית על ידי הצדדים בשום שלב של ההליך הנדון דידן.

 

7.תמצית חוות דעתו של ד"ר פרנץ 

ד"ר פרנץ, אשר בדק את התובע, נדרש לכל המסמכים הרפואיים שהומצאו לו וכן למכלול הראיות אשר הועברו אליו, ניתח את השתלשלות העניינים החל מהמועד בו התקבל התובע לאיגוד - לשיטתו, בניגוד לתקנון של האיגוד עצמו ולכללי AIBA - ועד היום.

 

א. ד"ר פרנץ הגיש את חוות דעתו (מ/1) לבית המשפט ביום 30/6/16, וקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) כדלהלן:

"אחוזי נכות

1. חדות ראייה לפי סעיף 52(1) 10(א) מקנה 30%. מכיוון שחדות הראייה הטובה ביותר בעין ימין הייתה לפני האירוע 6/18, מה שהקנה לו 10% נכות לפי סעיף 52(1) 4(א), הנכות שנובעת מהפגיעה היא 20% נכות.

2. הצטמקות העין (PHTHISIS), בחישוב אריתמטי נוסף על אחוזי נכות לפי הלוח, 5%.

סך כל אחוזי הנכות שמגיעים לתובע הוא 35%, מהם 25% כתוצאה מהיפרדות הרשתית וסיבוכיה".

 

ד"ר פרנץ קבע כי על אף שהתובע, אשר היה קצר רואי מילדותו, והתקבל לאיגוד בניגוד לתקנונים, לא נגרם לו נזק כתוצאה מהאגרוף עד מועד הפגיעה, אך לא קבע את מועד הפגיעה, בשל חילוקי דעות בין התובע לנתבעים. ד"ר פרנץ קבע כי "הפגיעה בעינו הייתה קרוב לוודאי על רקע טראומטי", וכי "העדר ניתוח מידי מנע אפשרות לתקן או לפחות לנסות לתקן את היפרדות הרשתית וסיבוכיה".

 

עוד ציין כי למרות שאין חילוקי דעות על כך שלפחות מאפריל 10' היה בידי האיגוד המידע על עיוורון התובע בעינו הימנית, האיגוד לא מנע מהתובע המשך פעילות במסגרתו בניגוד גמור לתקנותיו. משכך, הטיל ד"ר פרנץ את האחריות להיפרדות הרשתית בעינו הימנית של התובע ולתוצאותיה, על איגוד הספורט.

 

ב. ב"כ הנתבעים שלח שאלות הבהרה למומחה, ולאחר שהמומחה השיב לו ביום 5/7/16, שלח לו הערות נוספות ביום 6/7/16. ביום 7/7/16, בעקבות שאלות ההבהרה וההפניה למחלוקות בין הצדדים, תיקן המומחה את חוות דעתו וביקש לחזור בו מקביעתו לגבי האחריות להיפרדות הרשתית. במקום משפט זה קבע כדלהלן:

"האחריות על כל התקופה מאז שהתובע החל את פעילותו כמתאגרף ועד אותו יום שנעשתה האבחנה של היפרדות רשתית, מוטלת לדעתי על הנתבעים".

 

המומחה לא חזר על קביעתו בקשר לאחריות להיפרדות הרשתית, וציין כי הוא מעדיף שבית המשפט יחליט על אופן חלוקת האחריות בין התובע לנתבעים לגבי התקופה המתחילה ברגע בו הודיעו לתובע כי עליו להינתח בקשר לאי הופעתו לניתוח בבית החולים תל-השומר, וחזרתו רק אחרי מספר חודשים ובהמשך, עד שאסרו עליו להתאגרף.

 

ג. כמו כן, בהמשך להערה של ב"כ הנתבעים לאחר תשובה ראשונית ששלח, הוסיף פיסקה כדלהלן:

"מכיוון שכשהתובע הופיע לתל השומר מצבו העיני היה גרוע מבחינת חדות הראייה, ומטרת הניתוח המיועד הייתה בעיקר לשמר את עינו, ההבדל בין חדות הראייה הנוכחית לבין פוטנציאל הראייה אילו היה מנותח לא מתבטא בהבדל באחוזי הנכות: ההבדל הוא בין סעיף 52(1) 10(א) שרשמתי בחוות הדעת לבין סעיף 52(1) 9(א) שהיה מגיע לו אם היה מנותח. שניהם מקנים 30% נכות, אבל אם היה מנותח, סיכוי גבוה שלא היה מגיע למצב של phthisis, ואז תוספת של "הצטמקות העין (PHTHISIS), בחישוב אריתמטי נוסף על אחוזי נכות לפי הלוח, 5%" היה נמנע. כך שלדעתי ההחלטה של השופטת על חלוקת האחריות נוגעת ל - 5% מתוך אחוזי הנכות שמגיעים לתובע".

 

8.תמצית טענות התובע 

א. לטענת התובע, הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לנזקיו, וביצעו כלפיו את העוולות הבאות:

 

רשלנות – הנתבעים או מי מהם התרשלו בין היתר בכך שלא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים עת קיבלו את התובע לאיגוד ולא ערכו לו בדיקות רפואיות כמתחייב בחוק ו/או בנוהל; הפרו את חובת האחריות והפיקוח; הציגו לתובע מצג שווא ו/או בדיקות לא תקינות כתקינות; ערכו בדיקות רפואיות על ידי רופא חסר מיומנות בבדיקת ספורטאים, שאינו רופא ספורט; לא טרחו להתייעץ עם רופא עיניים ולא טרחו לשלוח את התובע לבדיקות עיניים; ד"ר אסוואד חתם על תקינות הבדיקות הרפואיות הן לפני והן אחרי הפגיעה, וזאת על אף שאינו רופא עיניים; הנתבעים אפשרו לתובע להתאגרף בידיעה שהוא סובל מקוצר ראייה; הסתירו מעיני התובע את העובדה שאסור לו להשתתף בפעילויות אגרוף במסגרת האיגוד בשל קוצר ראייה; לא דאגו לשלומו ולבריאותו של התובע הן בעת התאונה והן לאחריה, עד שהתובע איבד את ראייתו; לא שעו לתלונותיו של התובע; לא נערכו כראוי להתמודד עם הסכנה הכרוכה בהימצאות התובע בתחרויות, המחייבת פיקוח ושליטה קפדניים; רשמו מידע כוזב ברשומות הרפואיות ו/או בפנקס הבדיקות הרפואיות של AIBA, שלפיו התובע מסוגל וכשיר להיות באיגוד ולהשתתף בפעילות אגרוף, זאת הן בעת קבלתו לאיגוד האגרוף, הן לפני הפציעה והן לאחריה; נמנעו מלטפל בתובע לפני ו/או בעת ו/או אחרי התאונה; התעלמו במתכוון מפציעתו של התובע ושיתפו אותו בפעילות אגרוף כשהם יודעים שהדבר אסור לו, הכול כדי שהתובע יביא תארים ויזכו בתקציבים גדולים יותר; גרמו לנזק ראייתי על ידי העדר או העלמת רישום הולם.

 

הפרת חובה חקוקה – הנתבעים או מי מהם הפרו את ההוראות הבאות: פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), ובמיוחד סעיף 63 לפקודה; חוק הספורט תשמ"ח-1988 (להלן: חוק הספורט), ובמיוחד סעיפים 7, 8, 15, 5, 17ה(ב)3; תקנות הספורט (ביטוח), תשנ"ה-1994; תקנות הספורט (בדיקות רפואיות), תשנ"ז-1997 (להלן: תקנות הספורט), סעיפים 1-7; חוק העמותות, תש"ם-1980; סעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996; נהלי AIBA.

 

ב. עוד טען התובע, כי נטל ההוכחה רובץ על כתפי הנתבעים בהתאם לכלל "הדבר מדבר בעדו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

 

9.תמצית טענות הנתבעים 

הנתבעים, אשר כפרו בחלק מהעובדות הנטענות על ידי התובע, ביקשו לדחות את טענותיו מכל וכל, וממילא לדחות את התביעה. עיקר טיעוניהם כדלהלן:

 

א. ראשית, הנתבעים הכחישו את הפציעה הנטענת של התובע בתחרות בטורקיה, וטענו כי התובע לא טרח לעדכן איש מהם לגביה. לטענתם, לו נפצע התובע בתחרות כטענתו בהליך זה,

הייתה התחרות מופסקת בו במקום.

 

ב. שנית, על התביעה חל הכלל של "הסתכנות מרצון": התובע ידע שענף האגרוף טומן בחובו סיכונים, חשף עצמו לסיכונים אלה מרצון, ולפיכך קיבל על עצמו את האחריות לתוצאות הנובעות ממעשיו.

ג. שלישית סירוב התובע לעבור ניתוח ניתק כל קשר סיבתי נטען בין התנהלות הנתבעים לבין אבדן הראיה בעינו של התובע.

 

ד. הנתבעים טענו כי הליקוי בעינו של התובע הוא מובנה וגנטי, וכי גם בני משפחה אחרים שלו סובלים מבעיות בעיניהם.

 

ה. כל אחד מהנתבעים 3-6 הכחיש בנפרד את אחריותו, הן מהטעמים המנויים לעיל, והן מטעמים נוספים שיפורטו במסגרת תצהיריהם.

 

ו. הנתבעים טענו לחלופין, כי לתובע יש רשלנות תורמת בלעדית, ואשם לנזקו בשיעור של 100%. התובע בחר להתאגרף למרות שידע שהוא קצר רואי וסובל ממחלה בעיניו (כנראה תורשתית), סירב לעבור את הניתוח שהומלץ לו עליו, ואף הוסיף לעסוק באגרוף במשך למעלה משנה לאחר הפציעה הנטענת, תוך שהוא מסתיר את מצבו הרפואי מן הנתבעים וכן מעשרות רופאים שבדקו אותו בארץ ובעולם, בהיותו מודע לכך כי הוא מסכן את עינו. רק במחצית שנת 11', למעלה משנה לאחר מועד הפציעה הנטענת, עדכן את האיגוד במצבו הרפואי, ולאחר מכן טופל בבית החולים מאיר וכן בגרמניה.

 

10.גדר המחלוקת 

א. התנהלותו של התובע כחניך וכמתאגרף עובר לפציעתו המהותית; האם רישומו של התובע לאיגוד נעשה לאחר בדיקות רפואיות כנדרש? ההתנהלות של התובע והנתבעים במהלך השנים עד לתחרויות הארציות והבינלאומיות, לרבות הבדיקות שנערכו לו והפיקוח על מצבו.

ב. האם חלים נהלי AIBA על ענייננו?

ג. האם הוכחו הפגיעה והפציעה הנטענת בעינו של התובע במהלך התחרות?

ד. האם נגרם נזקו של התובע כתוצאה מהפציעה הנטענת?

ה. התנהלות הצדדים לאחר הפציעה ותוצאותיה.

ו. האם התרשלו הנתבעים בהתנהלותם בעניינו של התובע, ואם התשובה לכך היא חיובית, האם קיים קשר סיבתי בין התרשלותם לנזקו של התובע?

ז. האם הפרו הנתבעים חובה חקוקה בהתנהלותם בעניינו של התובע?

ח. נכותו של התובע.

ט. האם פעל התובע תוך הסתכנות מרצון?

י. האם התנהלותו של התובע מנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעים לנזק?

יא. האם לתובע יש אשם תורם לנזקו?

יב. חלקו של כל אחד מהנתבעים בהתנהלות הנוגעת לתובע.

יג. נזקו של התובע.

 

11.ראיות הצדדים

מטעם התובע העיד הוא עצמו וכן המומחה מטעמו, ד"ר בלוט ג'ריס.

מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 3, 4, 5 ו-6.

הנתבעים ביקשו לחקור גם את ד"ר פרנץ, המומחה מטעם בית המשפט.

 

דיון והכרעה 

12.אקדים ואומר, כי דין התביעה להתקבל נגד כל הנתבעים, אם כי לתובע אשם תורם לא מבוטל בגין התנהלותו, כפי שיפורט להלן.

 

רישומו של התובע לאיגוד, והתנהלותו משך כל השנים עד לפציעה.

13.הצדדים אינם חלוקים לגבי התנהלותם במהלך התקופה מאז החל התובע להתאגרף במסגרת כפפות עכו ועד לפציעתו המוכחשת, למעט בסוגיית הבדיקות הרפואיות שנערכו לו.

 

בדיקות רפואיותהמצב הנורמטיבי 

לשם הבהרת התמונה ועל מנת לבחון את גרסת הנתבעים כי ערכו לתובע את הבדיקות הרפואיות הנדרשות בדין ובתקנון האיגוד, אדרש תחילה להוראות החוק הרלוונטיות.

 

א. חוק הספורט, תשמ"ח-1988 (לעיל ולהלן: חוק הספורט), קובע חובה לקיים בדיקות רפואיות לספורטאים, בסעיף 5 כדלהלן:

 

"5. (א) אגודת ספורט, מכון ספורט, אגרון ספורט והתאחדות או איגוד לא ישתפו ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים.

(ב) השר, בהסכמת שר הבריאות, רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות בהתאחדות או באיגוד הנוגע לענין, את סוגי הבדיקות הרפואיות ותדירותן.

(ג) הבדיקות הרפואיות ייערכו בתחנות לרפואת ספורט ששר הבריאות קבע לענין זה."

 

ב. תקנה 2(א) לתקנות הספורט (בדיקות רפואיות), תשנ"ז- 1997 (להלן: תקנות הספורט), אשר הותקנו מכוח סעיף 5(ב) לחוק הספורט, והיו בתוקף במועדים הרלוונטיים לתביעה (אך בוטלו לאחר מכן עם התקנת תקנות הספורט (בדיקות רפואיות), תשע"ג- 2013), קובעת כדלהלן:

 

"הבדיקות הרפואיות לקביעת כשירות, שספורטאי חייב להיבדק בהן לפי סעיף 5(א) לחוק קודם שישותף בתחרויות ספורט הן בדיקה ארגומטרית ובדיקה גופנית כללית".

"בדיקה גופנית כללית", מוגדרת בתקנה 1 לתקנות הספורט כ"בדיקה גופנית כללית לספורטאי, לפי הפרטים שבטופס 2 בתוספת".

 

לפי טופס 2 המצורף לתקנות הספורט (להלן: הטופס), "בדיקה רפואית כללית" כאמור, נערכת על ידי רופא, ובמסגרתה מחויב הוא לבדוק איברים שונים מאיברי הגוף, המנויים בטופס וביניהם העיניים, וכן לפרט בטופס את תוצאות בדיקתם.

ג. בתקנון שהתקין האיגוד בדבר רישום אגודות וספורטאים (להלן: התקנון), אשר תכנו אינו שנוי במחלוקת, נקבע, כי "הרשמת ספורטאי חדש תעשה ע"י הגשת טופס הרשמה הכולל אישור של בדיקה רפואית חתומה על ידי רופא כשהוא ממולא וחתום כחוק".

 

ד. בנוסף לבדיקה רפואית הנדרשת במסגרת ההרשמה הראשונית, נקבע בתקנון איזה, כי לצורך חידוש הרישום מדי שנה "כל איגוד/קבוצה חייבת לערוך בדיקות רפואיות לספורטאיה לפחות אחת לשנה". חובה זו, הקבועה בתקנון, מחמירה ביחס להוראה הקבועה בתקנה 3(א)(1) לתקנות, לפיה "בדיקה גופנית כללית תיערך לספורטאי עד גיל 34 - מדי שנתיים".

 

14.גרסת התובע 

א. התובע הצהיר והעיד כי החל להתאגרף בשנת 01' בהיותו כבן 13, במועדון "כפפות הזהב בעכו", שם היה רשום גם בהמשך; לאחר מכן עבר לנבחרת ישראל, עליה אחראי איגוד האגרוף, והתאגרף ברצף עד חודש יוני 11'. כאשר התאגרף בחו"ל עשה זאת מטעם איגוד האגרוף הישראלי (תצהיר עדותו הראשית, ת/1, ועדותו בעמ' 24, ש' 6-21 לפרוט'). לדבריו, הנתבעים לא בדקו אותו ביום קבלתו לשורותיהם, בהתאם לחוק ובהתאם לנוהל הרפואי הבינלאומי של AIBA. במשך כל השנים שיתפו אותו בעשרות ו/או במאות מחנות אימונים, בתחרויות ובמשחקים, הן במדינת ישראל והן מחוצה לה, כאשר ייצג את דגל המדינה.

 

עוד הצהיר כי הנתבעים רימו אותו ואפשרו לו להתאגרף, ביצרם מצג כוזב לפיו מותר לו לעשות כן, וד"ר אסוואד נהג לאשר אותו רפואית, גם במסמך רפואי בפנקסי AIBA הבינלאומי.

 

ב. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הוא הרכיב משקפיים מגיל 3, מגיל 13-14 ידע שיש לו מספר מינוס 8 (לפחות) בעין ימין, וכיום הוא עם עדשות. לדבריו, הוא בחר להתאגרף על אף שהיה קצר רואי והתאגרף ללא משקפיים וללא עדשות, באומרו "הייתי רואה". (עמ' 23 ש' 14-עמ' 24, ש' 5). הוא התקבל לאיגוד משהיה חזק, טוב באגרוף ומצליח, אך לא עבר בדיקות רפואיות כלשהן; ד"ר שחאדה, מנכ"ל האיגוד, הכניסו לאיגוד, היה אחראי עליו, קבע לו את מחנה האימונים והתחרויות ומימן אותן, ומאמנו היה בוריס סביאטוחה, שהיה כפוף לד"ר שחאדה. עת יצא התובע לתחרויות, למשחקים ולאימונים, התלוו אליו לעיתים (ביחד או לחוד) ד"ר שחאדה, בדארנה וסביאטוחה.

 

ג. התובע אישר כי עבר בדיקות רפואיות במהלך התחרויות הבינלאומיות בהן השתתף, ותיאר

כי תחילה בדקו את המסמכים ואת הפנקס שהביא עמו מהארץ, ולאחר מכן בדקו אם יש לו

שברים בידיים, בחזה ובראש, לחץ דם "וזה הכל". (עמ' 25, ש' 1-19). משנשאל אם אי פעם אמר למי מעשרות הרופאים שבדקוהו בחו"ל במשך השנים שהוא סובל מבעיות בעין ימין, השיב כי בהיותו באליפות אירופה במוסקבה - לאחר הפציעה וכשכבר לא ראה בעינו - אמר זאת לרופאה מגרמניה; היא פנתה לד"ר שחאדה, שאמר לה שהכל תקין, ועזר לו לעבור את הבדיקות. (עמ' 25, ש' 23-26). התובע אישר כי במהלך כל הקריירה שלו אמר רק פעם אחת שהוא סובל מבעיות בעין ימין, בהסבירו כי נהג להגיע לבדיקות עם משקפיים, ולו היו בעיות הם היו אומרים לו. מכל מקום, הוא לא אמר דבר מפני שלדבריו ראה, אם כי ראה "חלש".

 

לשאלה כיצד לא מנע ממנו איגוד האגרוף מעולם להתאגרף למרות הבעיות בעיניו, השיב כי מאז שהחל בקריירה שלו, לא שלח אותו האיגוד להיבדק אף פעם בבדיקת עיניים. לשאלה כיצד אישרו לו עשרות רופאים בחו"ל להתאגרף, חזר והסביר כי הרופאים מסתכלים תחילה על המסמכים, ובכל פעם שנסע לחו"ל, נשא עימו מסמכים חתומים "שהכל תקין ואני יכול להתאגרף". הרופאים בארץ ובחו"ל לא בדקוהו, אלא חתמו על הפנקסים אחרי שראו את החתימה הראשונה של ד"ר אסוואד.

 

לדבריו, הוא עבר כל שישה חודשים בדיקה רפואית כללית, אך במסגרת זו מעולם לא עבר בדיקת עיניים, "והיו נותנים לי מסמכים רפואיים כל חצי שנה שהכל תקין בלי בדיקה". בשנת 03' עבר בדיקה אחת בלבד, לצורך התאמת משקפיים, ומ-03' לא נשלח לכל בדיקה רפואית בקשר לעיניו. בין השנים 03'- 08' לא נבדקו עיניו כלל, ובשנת 08' על אף שעבר בדיקה אצל אופטומטריסט, המלמדת על שינוי במספרים והרעה בעין, לא עשה דבר בנושא מיוזמתו, באומרו "הייתי מתאגרף בינלאומי אז, ולא היה לי זמן לעשות שום דבר. לא הלכתי. על דעת עצמי לא הלכתי", והוא לא זכר כיצד התבטאה ההרעה בעין. (עמ' 26 ש' 1– עמ' 27, ש' 8; עמ' 29, ש' 4-14; עמ' 32, ש' 24-32).

 

עוד לדבריו, הכיתוב בפנקסי האיגוד נעשה "סתם", וכאמור מעולם לא בדקו את עיניו, אלא בדקו אם יש לו שברים בידיים ובחזה וכן לחץ דם. (עמ' 27, ש' 18-29). הוא נהג להגיע לבדיקות עם משקפיים, כמו מתאגרפים רבים אחרים, אך אף רופא לא שאל אותו איזה מספר יש לו; הוא העיד כי מקובל שהרופא של האיגוד מאשר למתאגרפים המרכיבים משקפיים להתאגרף, אם כי לא ידע מה היו נסיבותיו של כל מקרה. (עמ' 29, ש' 29-31). לדברי התובע, חבש מגן ראש בעת אימוניו. ב"כ הנתבעים הציג בפני התובע מגן ראש מתוצרת אדידס וכפפות, וביקש ממנו לחבוש את מגן הראש, אשר כיסה את אזניו של התובע, חצי ממצחו, גבותיו, וחלק אחורי של גולגולתו, באופן שכל החלק העליון של הגולגולת נותר חשוף. התובע ציין כי התאמן עם כפפות ומגן ראש טובים יותר, מסוג "גרין היל או טופ טן", וכי באליפות באירופה כולם השתמשו אז ב"טופ טן" (עמ' 32, ש' 23).

 

ד. לענין "הסיפור המשפחתי" - התובע אישר כי אביו אינו רואה בעין אחת, משקיבל מכה מברזל במהלך עבודתו בשיפוצים ו"הוא מקבל על זה נכות". לדבריו, גם אחיו אינו רואה בעין אחת, בשל פציעה שנגרמה לו מעבודתו כרתך, "האור עשה לו בעיה בעין". הוא קיבל "זריקת סיליקון" בבית החולים בנהריה "וזה לא הצליח" (עמ' 38, ש' 16-23). לדברי התובע, הוא היחיד במשפחה שמרכיב משקפיים. הוא נולד עם "בעיה", ובהיותו בן חמש אמרו הרופאים לאמו, שתהיה לו "בעיה בעתיד או נכות ברגליים או בעיה בעין" (עמ' 38, ש' 29-31).

 

ה. לסיכום, התובע חזר והעיד כי נסע למשלחת בחו"ל עם פנקס חתום ומאושר על ידי רופא האיגוד, אותו הגדיר- "הפנקס הבינלאומי", וכי בחו"ל לא היו בודקים אותו ומסתמכים על האישורים הנמצאים בפנקס, כך גם לגבי כל המשתתפים האחרים. כאשר התבקש לתאר את אופן הבדיקה שעבר בארץ ובחו"ל סיפר כי "...בארץ לא היו בודקים אותי. היו נותנים לי מסמכים חתומים, הכל טוב ויפה. כשאני מגיע לחו"ל, אני מגיע לרופא בשעות הבוקר, נותן לו את הפנקס, בודק את הפנקס. אם חתום אז הוא עושה לי בדיקה, בודק אם יש שבר בידיים, באצבעות ולחץ דם. אם הכל תקין, חותם על הכרטיס" (עמ' 41, ש' 30-33).

 

ו. גרסת התובעסיכום ביניים

אקדים ואומר כי גרסת התובע מהימנה עלי, כנותו בלטה לאורך כל הדרך, וניכר היה כי התובע אינו מהסס לספר גם דברים שאינם מתיישבים עם האינטרס שלו, ועלולים לפגוע בסיכויי תביעתו.

גרסתו של התובע אף מתיישבת עם ראיות נוספות שהוגשו לבית המשפט, ואני רואה לקבלה כבסיס לקביעת ממצאים עובדתיים בתיק זה.

 

גרסת הנתבעים 

15.כללי

א. הנתבעים הצהירו והעידו כי התובע החל להתאגרף בשנת 01', כי הם היו מודעים להיותו קצר רואי - משהרכיב משקפיים או עדשות - וכי מדי שנה נערכו לתובע במכון וינגייט בדיקות רפואיות כלליות, לרבות בדיקות עיניים, כנדרש בחוק, והוא אף נבדק עשרות פעמים הן בארץ והן על ידי רופאים בחו"ל לפני התחרויות הבינלאומיות, ואלה חזרו ואשרו כי מצבו הרפואי תקין, והתירו לו להתחרות.

 

ב. הנתבעים 3-6 מסרו תצהירים דומים ובחלקם אף זהים. הם דחו בתצהיריהם את מרבית טענותיו של התובע, בהצהירם כי גרסתו אינה גרסת אמת, וכי הגשת תביעה אישית נגדם היא חצופה, חסרת בסיס ומלמדת על כפיות טובה. כן הצהירו כי התובע מודה כי היה קצר רואי עוד בטרם החל להתאגרף, אך גרסתו כי התחרה ללא אישור רפואי, אינה נכונה עובדתית. לדבריהם, הבדיקה שמבצע הרופא הנותן אישור לספורטאי להתחרות, היא בדיקה חיצונית, המבוססת בעיקרון על דברי הספורטאי ודיווח על מצבו. הוא בחר להתאגרף ביודעו כי הוא קצר רואי, בניגוד לעצת רופאיו. איש לא הכריח אותו להתאגרף או להתחרות, וככל שנגרמו לו נזקים רפואיים, המוכחשים, אלה אינם קשורים אל הנתבעים.

 

ג. ד"ר שחאדה, בדארנה ותרשחאני הצהירו (נ/1, נ/2, נ/4, בהתאמה) כי התובע הציג עשרות אישורים של רופאי AIBA על השתתפויות בתחרויות, ומאידך גיסא טוען כי הדבר היה בניגוד להוראות AIBA. בנסיבות אלה, היה על התובע לתבוע את AIBA ורופאיו.

 

לדבריהם, על פי כללי הרפואה של AIBA, ראייה עד טווח של 10% מאפשרת להמשיך להתאגרף. על פי חוקת האגרוף החובבני, החלה על האגרוף בישראל ועל התחרויות בהן השתתף התובע, על כל מתאגרף בזירה לחבוש מגן ראש מרופד, באופן המונע כל פגיעה בעין. המשתתף משתמש בכפפת אגרוף שאינה יכולה לחדור לעין מבעד למסכה. רק בינואר 14' ביטלה AIBA את ההנחיה והחובה להשתמש במגן ראש.

 

 

כן הצהירו כי במשפחתו של התובע קיימת בעיה רפואית בתחום העיניים, הוא אינו היחיד הסובל מבעיות עיניים במשפחתו, וכנראה שמדובר בבעיה מובנית ואולי אף גנטית. מכל מקום, התובע הסתיר מהנתבעים את מצבו הרפואי האמיתי, למעט העובדה שהוא מרכיב משקפיים.

 

16.עדותו של ד"ר ויליאם שחאדה

א. ד"ר שחאדה הצהיר והעיד, בנוסף לאמור לעיל, כי היה מתאגרף משך שנים רבות, אלוף ישראל, אלוף המכביה, ד"ר לחינוך גופני, שופט בכיר, בעל מוניטין בתחום בארץ ובעולם, בשנת 96' היה יו"ר איגוד האגרוף וב- 99' נבחר למנכ"ל האיגוד וכיהן בתפקיד זה עד שנת 14'. בפתח חקירתו הנגדית סיפר כי עבר אירוע מוחי ביום 31/12/14 וכי הוא בתהליך שיקום. (נ/1, עמ' 44 לפרוט', ש' 19-33).

 

אשר לכפפות הזהב ישראל, מסר כי במועד הרלוונטי היה היו"ר שלה, כיום הוא המנכ"ל, ואילו היו"ר הוא בדארנה (עמ' 56, ש' 20). לדבריו, מדובר בהתאחדות לאגרוף שהוקמה בשנות ה- 70', כמעט בכל עיר במדינה יש כיום סניף של כפפות הזהב ויש לה הנהלה כללית, אולם ההתאחדות לא תפקדה הרבה שנים, לא נוהלה באופן תקין, אין לה תקציבים, ורק נשארה בשם "כפפות הזהב בישראל". לשאלה מה התפקיד של כפפות הזהב ישראל ביחס לכפפות עכו, והאם הראשונה מפקחת על האחרונה, השיב כי ככלל, סניפי ההתאחדות בכל הארץ מנוהלים באופן תקין, פועלים כעמותה רשומה, בעלי תקציבים מהמדינה ומתפקדים לבד (עמ' 56, ש' 23-29). עם זאת, אישר כי כפפות עכו לא מתפקדת לפחות חמש שנים (לפני מועד עדותו ב 28/11/16); כאשר נשאל שוב ד"ר שחאדה בכמה שנים מדובר (מהטעם שתרשחאני מסר כי אינה פועלת כבר כשתים עשרה שנים), השיב "הרבה שנים היא לא מתפקדת", וב"כ הנתבעים ענה בשמו כי הוא אינו יודע. (עמ' 57, ש' 2-10).

 

ב. לדבריו, התובע נכנס בשנת 00'- 01' לאיגוד דרך מועדון כפפות עכו, ומשך כל התקופה השתייך לכפפות הזהב, בהסבירו כי האיגוד בנוי מאגודות לפי כוח המתאגרפים שנמסר לו, והמתאגרפים משתייכים לאגודות ולא לאיגוד עצמו. האיגוד אחראי על המתאגרפים בנבחרת ישראל, בידיו ההחלטה אילו מתאגרפים ישארו בנבחרת, הוא אחראי על התכנית השנתית, מחנות האימונים, תחרויות בינלאומיות, ואליפות אירופה, והיה אחראי על התובע משהשתייך לסגל הנבחרת. (עמ' 44, ש' 29-33; עמ' 45, ש' 2-8; עמ' 47, ש' 32-33).

 

ג. לדבריו, התובע הגיע לאיגוד עם משקפיים, אחר כך הרכיב עדשות ראיה, וידוע שהוא סובל מבעיה תורשתית. ועוד, מבדיקה של תקנון האיגוד וכללי AIBA עולה כי אפילו אם קיימת חולשה בראייה אצל הספורטאי, הוא רשאי להתאגרף כל עוד יש לו אחוז ראייה "10/100 או 20/200" (ראיה בטווח של 10%). משנטען בפניו כי הדבר אינו נכון, מנוגד לנהלים ולקביעה של שני מומחים בתיק, וכי למי שסובל מקוצר ראיה מעל 3.5 אסור להתאגרף, השיב "אנחנו אומרים על פי התקנון של ה-AIBA 20/200 זה מספיק בשביל להתאגרף" (נ/1; עמ' 45, ש' 9-17; עמ' 58, ש' 17).

 

 

ד. לדברי ד"ר שחאדה, החזיק בתיקו הרפואי של התובע באיגוד (להלן: התיק הרפואי), ומשביקשו התובע, הבטיח למסרו אחרי שיחזור מאליפות אירופה. בחלוף שבוע הגיע אל בית התובע, ומצא אותו שם עם אביו ועם בא כוחו, אשר אמר לו כי עליהם ללכת למשטרה. ד"ר שחאדה עמד על כך כי מסר במשטרה את התיק הרפואי עם כל המסמכים הנוגעים לו, כולל תוצאות הבדיקות בגרמניה, וזעם כאשר נטען בפניו שהתיק לא כלל בדיקות רפואיות. כשהוצג בפניו התיק הרפואי שנמסר למשטרה, לא זכר את צבע הכריכה שלו, אלא שהיו בתיק "הרבה דפים ביחד". (עמ' 46, ש' 30- עמ' 47, ש' 1-2, 5-14). לשאלה אם הוא יכול לשלול שזה התיק שמסר, השיב "אני לא זוכר. איהאב, אני היום נכה, צריך לדעת את זה. אני לא רואה טוב, לא הולך טוב, אני היום נכה, מה אתה רוצה ממני?" (עמ' 47, ש' 21-22).

 

ה. לדברי ד"ר שחאדה, באיגוד יש שלושה רופאים המוזמנים בהתאם לאליפויות ישראל, ו"בלי רופא לא מתאגרפים" (עמ' 49, ש' 8-9). הוא העיד כי הבדיקות הרפואיות לספורטאים נערכו על פי חוק הספורט, ובמהלך התקופה בה היה התובע באיגוד נבדק בבדיקות כלליות של לב, נשימה, ראייה, וכן נבדק קיומן של פציעות בגוף, בראש ובידיים. לדבריו, בבדיקה מסתכלים על המצב הכללי של המתאגרף, אם הוא בריא; כך גם נעשה בהתאחדות הבינלאומית, ומבחן העיניים הוא כמו בדיקה אצל רופא עיניים, באומרו "זה בולשיט, זה טסט שעושים" (עמ' 48, ש' 28-33). הבדיקות הרפואיות על ידי הרופאים באיגוד נערכו על מנת לדעת את מצב הספורטאי, והם לא ערכו בדיקות חיצוניות לפני התחרות, גם במצב דברים בו מישהו מאוד רצה להתאגרף וסבל ממום בלב עליו לא דיווח. (עמ' 54, ש' 6-7).

 

ו. התובע השתייך לספורט ההישגי במכון וינגייט, והמכון מחויב לבדוק מדי שנה את הספורטאים בסגל האולימפי ובנבחרת ישראל. בהעדר אישור רפואי, לא יכלו להשתתף בתחרויות. "כמה הוא הגיע או לא הגיע לשם- צריכים לשאול את הועד האולימפי ואת ספורט הישגי. אנחנו לא אחראים לזה". לדבריו, ספורטאי הרוצה להשתתף בתחרויות, יודע בעצמו כי עליו לעבור בדיקות רפואיות מידי שנה, והאיגוד לא צריך להכריח אף אחד שיבצען, אף שהוא אישר כי ספורטאי שלא עבר בדיקות, לא יתקבל לתחרויות. עוד העיד כי לפני תחרויות אין עורכים לספורטאים בדיקות חיצוניות, כך גם במצב דברים בו ספורטאי הרוצה להתאגרף סובל ממום בלב ואינו מדווח עליו. לשאלה אם ספורטאי יכול לבחור אם לבצע את הבדיקות אם לאו - השיב כי מאחורי כל ספורטאי יש אגודה, ומאמן המודע לחובת הספורטאי לעבור בדיקות, "רק אם הוא אידיוט הוא מרשה לספורטאים שלו לא לעבוד בדיקות" (עמ' 54, ש' 6-16; 25-26).

 

רק בסופו של יום אישר ד"ר שחאדה מפורשות כי ספורטאי אינו יכול להמשיך להתאמן ולהתחרות, אם לא עבר את הבדיקות הרפואיות, ולשם כך קיימת הבדיקה הרפואית בבוקר לפני הכניסה לתחרות, הכוללת "בדיקות לחץ דם, בדיקה של המצב הכללי של הגוף שלו, מכות או פציעות", וכי באליפות אירופה חייבים הספורטאים לעשות כמה תרגילי ספורט לשם בדיקת הנשימה והכושר. בדיקת עיניים עושים לדבריו באופן כללי "'תסתכל פה, תסתכל פה' לא משהו רציני" (עמ' 55, ש' 4-8).

 

 

ז. עת נשאל על קביעתו של ד"ר פרנץ כי יש צורך לעשות גם בדיקת פונדוס, נמנע מלהשיב. כאשר הופנה לכללי AIBA בנוגע לבדיקת עיניים שיש לעשות, ונשאל אם ידוע לו שהרופא של האיגוד, שאינו רופא עיניים, חתם על כל הפנקסים normal, גם לאחר הפציעה, ועל אף שהתובע היה קצר ראיה והרכיב משקפיים, השיב בחיוב. לשאלה כיצד הוא מאפשר זאת, השיב "פשוט מאוד י' הוא "נורמל" מבחינת העיניים שלו. לא מבין את הבעיה. צריכים להגיע ל-AIBA, להתאחדות הבינלאומית, להגיש להם הצעת חוק שמי שיש להם משקפיים או עדשות אסור לו להכנס לאיגוד האגרוף ולהתאגרף. פתרו את הבעיה". (עמ' 55, ש' 21-23).

 

ח. אשר לרופא שבדק את התובע וחתם על המסמכים, ד"ר שחאדה אישר כי מדובר בד"ר אסוואד, וכי לאחר שהאחרון חתם שבדק את התובע, היה הוא - ד"ר שחאדה - חותם. הוא לא היה בחדר כאשר נבדק התובע, אך ידע שד"ר אסוואד בדק הכל, ושלל אפשרות כי האחרון חתם מבלי לערוך בדיקה. לשאלה אם "אתה יודע רק שהוא חתם, וחתם- משמע בדק" השיב "ברור". (עמ' 49, ש' 24-25).

 

ט. ד"ר שחאדה אישר כי כאשר קיבלו את התובע לאיגוד, ובמשך כל 15 השנים, ראו וידעו כי התובע הרכיב משקפיים וכן עדשות, אך לא שלחו אותו לרופא עיניים מוסמך שיבדוק אם הוא כשיר להשתלב ולהמשיך את פעילויות הספורט; זאת, משום ש"הוא היה רואה. אני לא מדבר עכשיו כרופא. הוא רואה, מוריד משקפיים ורואה, ועם המשקפיים היה רואה. מה יש לנו לשלוח אותו לבדיקה". (עמ' 51, ש' 10-11). כאשר הופנה לנהלי AIBA לפיהם לספורטאים הסובלים מקוצר ראיה מעל 3.5 דיופטר אסור להתאגרף, ונאמר לו כי מומחים קבעו לתובע היה דיופטר 8- מלידה, הכחיש עובדה זו, באומרו כי "בהתחלה לא היה לו את ה-8 -" וכי "הוא ראה רגיל כמו כל אחד אחר, אבל זה תהליך, תהליך של רשתית העין שלו... לא צריך להיות מומחה. הוא רואה". (עמ' 51, ש' 18-19).

 

י. משנדרש ד"ר שחאדה לחובת הביטוח של המתאגרפים, מסר כי על פי תקנון האיגוד על כל אגודה לבטח את מתאגרפיה; לדבריו, לכפפות הזהב ישראל אין ביטוח, מפני שהעמותה

"אינה עובדת", אך יש קבוצות השייכות לכפפות הזהב ולכל קבוצה יש את ההנהלה שלה.

התקציבים מתקבלים מ"עוצמה" - אגודת ספורט עצמאית, ודרכה עושים את הביטוח; "הכסף מגיע ממועצת ההימורים, רשות הספורט, הכנסות עצמאיות והכנסות שווי כסף (ברטים)" (עמ' 46, ש' 18-19). ד"ר שחאדה העיד כי הוא אחראי על כפפות הזהב כפר יאסיף, ואין לו ידיעה מי מנכ"ל המועדון בעכו. אולם בהמשך אישר, כי תרשחאני ניהל את כפפות הזהב בעכו, ואמר "אני לא יודע אם היו צריכים לעשות ביטוח". לאחר מכן העיד כי כפפות עכו עדיין קיימת מבחינת המתאגרפים, אך סבר כי העמותה עצמה אינה קיימת (עמ' 46, ש' 3-5; עמ' 47, ש' 27-28; עמ' 48, ש' 7, 9).

 

בסוגיית הביטוח של התובע, ד"ר שחאדה העיד תחילה כי לאחר שהתובע קיבל מדלית ארד באליפות אירופה, הוא נכנס לסגל האולימפי, ומשחלה על האיגוד חובה לבטח את הספורטאים בסגל האולימפי, נעשה לו ביטוח ביולי 10', "אחרי הפציעה הנטענת". הביצוע נעשה דרך "עוצמה" - מרכז אגודות ספורט עצמאיות. (עמ' 48, ש' 12-19).

 

לאחר מכן אישר כי האיגוד שלח את התובע לטורניר בטורקיה באפריל 10', ולדבריו, לא ביטח אותו מפני שהיה מבוטח מטעם האגודה שלו, ואין טעם בעשיית שני ביטוחים. משנדרש להציג את הביטוח טען כי אינו ברשותו. אשר לתחרויות בחו"ל טען שהאיגוד אינו צריך לדאוג לביטוח, משום המדינה שמארחת טורניר בינלאומי עושה ביטוח לכל משתתפיו, "... יש ביטוח מהאגודה שלו ויש ביטוח מהמדינה", כך שכשהיה התובע באליפות אירופה הוא היה מבוטח. (עמ' 56, ש' 1-9).

 

יא. גרסתו של ד"ר שחאדה - סיכום ביניים

ד"ר שחאדה, יו"ר האיגוד בתקופה הרלוונטית וכיום מנכ"ל, ניסה להתרחק - כמו כל הנתבעים האחרים - מכל אחריות בעניינו של התובע, בנסותו להטיל על התובע את מלוא האחריות לנזקיו. לא ניתן שלא לציין כי גרסתו לקתה בחוסר קוהרנטיות, בלשון המעטה, היתה רוויית סתירות פנימיות, סתרה את גרסת התובע וכן גרסתם של נתבעים אחרים, ואף עמדה בניגוד לראיות חיצוניות שהובאו בפני בית המשפט.

 

כך ניסה ד"ר שחאדה לגמד את אחריותו של האיגוד לביצוען של בדיקות רפואיות בכלל, ואת חשיבותן של בדיקות העיניים שנדרשו למתאגרפים, עד אבסורדום "תסתכל פה תסתכל פה, לא משהו רציני", תוך מתן גיבוי בשתיקה לכך שד"ר אסוואד, אשר אינו רופא עיניים, לא ערך את הבדיקות הדרושות. עוד ניסה ד"ר שחאדה להרחיק עצמו מכל אחריות לביצוען של בדיקות תקופתיות למתאגרפים, כשהוא מטילן על רופאי האיגוד – אשר לא זומנו להעיד, רופאי וינגייט ועוד, וכן על התובע עצמו, אשר לדבריו היה אחראי לעבור בדיקות, אם רצה להתאגרף ולהתחרות.

 

ד"ר שחאדה לא נתן כל הסבר סביר לכך שבתיקו של התובע באיגוד לא נמצאו כל הבדיקות הרפואיות שבוצעו לו, תוך מתן תשובות מתחמקות לגבי התיק הרפואי שמסר, ענין שיזקף לחובת האיגוד ולחובת האורגנים שלו.

ועוד, ד"ר שחאדה, אשר לא היה רופא מימיו, החליט כי התובע "ראה רגיל כמו כל אחד אחר", באומרו כי "לא צריך להיות מומחה. הוא רואה", תוך התעלמות מוחלטת מקוצר הראיה המשמעותי שלו בעין ימין, ומשמעותו לגבי מתאגרפים, על אף תפקידו הרם, והחזקה כי הוא יאכוף את הכללים החלים על ענף הספורט הרלוונטי.

 

ד"ר שחאדה הגדיל עשות כאשר נדרש לביטוח החובה למתאגרפים. פעם אחת מסר כי על כל אגודה לבטח את מתאגרפיה באומרו כי תרשחאני ניהל את כפפות עכו, והתקציבים הגיעו לצורך זה מ"עוצמה", על אף שחזקה עליו כי היה מודע לכך שכפפות עכו לא פעלה או שעמדה בפני פירוק; פעם שנייה משהעיד כי אינו יודע אם כפפות עכו הייתה צריכה לבטח את התובע כלל; פעם שלישית משמסר כי האיגוד שלח את התובע לטורקיה, אך לא ביטח אותו מפני שהוא היה מבוטח מטעם האגודה שלו, על אף לא הציג כל ביטוח כאמור, מפני שלא היה קיים; פעם רביעית משסיפר כי האיגוד לא ביטח את התובע, מפני שהמדינה המארחת מבטחת את כל משתתפי התחרות; פעם חמישית משציין כי לאחר שהתובע זכה במדליית ארד, הוא נכנס לסגל האולימפי, ומשחלה על האיגוד החובה לבטחו, נעשה לו ביטוח ביולי 10', רק אחרי הפציעה הנטענת.

 

לא נעלמו מעיני דבריו של ד"ר שחאדה בדבר אירוע מוחי שעבר ביום 31/12/14, אולם ד"ר שחאדה, מכהן גם כיום כמנכ"ל האיגוד, דהיינו חזקה עליו שהוא מסוגל לכך. ועוד, הוא גילה בקיאות רבה בנושאים בהם העיד, לרבות תאריכים ועובדות שונות, וניכר היה כי הבעייתיות בגרסתו לא נבעה ממצבו הבריאותי.

 

בנסיבות אלה, איני רואה להסתמך על גרסתו של ד"ר שחאדה, ככל שאינה מתיישבת עם גרסת התובע או ראיות חיצוניות אובייקטיביות.

 

17.עדותו של מר מחמוד תרשחאני 

א. תרשחאני, פעיל בענף האגרוף מזה עשרות שנים, מאמנו לשעבר של התובע, הצהיר והעיד כי החל להתאגרף בגיל 14, ועבד בעירית עכו עם נערים במצוקה, ביניהם התובע, שהיו לו בעיות בבית וברחוב "ולקחתי אותו מהרחוב" (נ/4, עמ' 83, ש' 16-19). הוא קיבל את התובע למועדון כפפות הזהב בעכו בשנת 01', התובע "גדל" אצלו בבית ובמועדון, שם אימן אותו, תמך בו כלכלית ועזר לו בתרומות ביחד עם אחרים, והוא עצמו שימש מאמנו עד שנת 09'. תרשחאני הצהיר כאמור לגבי בעיה רפואית הקיימת במשפחתו של התובע בתחום העיניים, ולשיטתו גם אצל התובע מדובר בבעיה מובנית ואולי אף גנטית. מכל מקום, התובע מעולם לא אמר לו כי הוא סובל ממחלת עיניים, וכל שידע כי הוא מרכיב משקפיים "ומתחרה תמיד עם מגן", וגרסת התובע כי התחרה ללא אישור רפואי אינה נכונה (נ/4).

 

משנשאל בחקירתו הנגדית לשאלה אם נכח בבדיקות רפואיות שנערכו לתובע, השיב כי לפני שהתובע נסע לאליפות אירופה לנוער, הוא עצמו לקח אותו לווינגייט, שם עבר במשך יום וחצי את כל הבדיקות הנדרשות, לרבות בדיקת מאמץ, ולאחר מכן נסעו לאסטוניה (עמ' 85, ש' 20-22). לדבריו, מדי שנה היו עוברים המתאגרפים הפעילים בדיקות רפואיות אצל רופא ספורט מוסמך, והתובע עבר את הבדיקות הרפואיות בווינגייט משהשתייך לקבוצת הספורט ההישגי. שמשנשאל אם לתובע יש תיק רפואי ובו הבדיקות הרפואיות שעבר, השיב כי הוא אינו הכתובת לכך וכי יש לפנות בענין זה לד"ר שחאדה (עמ' 87, ש' 1-15).

 

ב. תרשחאני מסר כי כפפות עכו פורקה ואינה קיימת מזה 12 שנים, היא משמשת כחוג לילדים בעיתיים מהרחובות, ולא ל"ילדים לתחרויות, לא לאליפות עולם ולא תוצרת לחוץ", וכי הוא עצמו עובד שם התנדבות. (לא למותר לציין כי גרסה זו לפיה כפפות הזהב בעכו פורקה, נשמעה גם מפי ב"כ הנתבעים, עוד בתחילתו של ההליך; ראו עמ' 15 לפרוט', ש' 2-3).

 

ג. תרשחאני עמד על כך כי המאמן הראשי של התובע בשנים 10'- 11' היה בוריס סביאטוחה, ודחה את טענת התובע כי הוא היה מאמנו הראשי, ואילו סביאטוחה היה מאמן משנה.

 

לגרסת תרשחאני, הוא ליווה את התובע לתחרויות בחו"ל שלוש פעמים בלבד- לאסטוניה בשנת 05', לארצות הברית בשנת 06' ולטורקיה בשנת 10', והאיגוד ווינגייט היו אחראים על הנסיעות ועל מימונן. הוא הכחיש כי נסע עם התובע לתחרות במוסקבה ביוני 10', בה זכה התובע במדליית ארד, וכי הוא עצמו קיבל סך של 18,000 ₪ מכספי מענק שקיבל התובע עבור הישגו זה, באומרו "לא נכון. כל החיים אני קיבלתי 2,000 ₪... לא יכול להיות. בכלל לא. אני עבדתי בהתנדבות" (עמ' 85 לפרוט', ש' 3-11).

 

לדבריו, סביאטוחה קיבל כל חודש 600 דולר על תפקידו כמאמן ראשי, והוא עצמו לא קיבל דבר. "איך אני מאמן ראשי ואני לא מקבל כסף?", ואף סיפר כי היה לו ויכוח על כך עם ד"ר שחאדה, שאמר לו "אתה לא מאמן ראשי" (עמ' 87, ש' 18-26). לטענה, כי הוא היה היחיד שהתלווה אל התובע ברוב התחרויות, ונכח איתו בכל המענקים ו"ההתכבדויות" שהיו במדינת ישראל על הישגיו של התובע, כעולה מהתמונות בהן הוא מצולם ואשר צורפו לכתב התביעה, בעוד שסביאטוחה אינו מצולם באף אחת מהן, חזר ואמר כי הוא לקח את התובע "מבית הספר", אך לא השיב עניינית לשאלה. (עמ' 87, ש' 29-32).

 

לשאלה מדוע, אם כך, נסע עם התובע לטורקיה בשנת 10', השיב "טענתי שאני רשום כמאמן ולא נוסע לחו"ל, אז נתנו לי לנסוע כמלווה של י'", וחזר והדגיש כי נסע עם התובע לחו"ל שלוש פעמים בלבד, בעוד התובע נסע פעמים רבות למדינות שונות בשנים 07' -09', לתחרויות ולמבחן לאולימפיאדה - נסיעות אליהן לא הצטרף, לגרסתו. בניגוד לדברי תרשחאני בתצהירו כי היה מאמנו של התובע עד שנת 09', העיד כי היה זה עד שנת 06' בלבד, "מ-06' הוא לא בא למועדון שלי...". כאשר הוטח בפניו כי הוא היה מאמנו גם לאחר שנת 09', ולא בכדי נסע עמו באפריל 10' לטורקיה, הצטלם איתו וקיבל מענקים, השיב, "אני אומר לך, לא במועדון שלי. היה במועדון האולימפי בכפר יאסיף. אמרו לי 'בוא תיסע'" (עמ' 88, ש' 15-17).

 

כאשר הופנה בחקירתו לעמ' 24 לתקנון משנה "סיכום מדליות למתאגרפים באליפות אירופה והעולם 1996-2010" (להלן: סיכום המדליות (נספח ה' לתצהיר התובע)), שם נכתב כי הוא המאמן של התובע, השיב, "...הכוונה שלי היא שלא היה מתאמן בעכו ואני אימנתי אותו". לשאלה אם אימן את התובע במקום אחר, השיב "היה מתאמן בכפר יאסיף. לא אימנתי אותו במקום אחר, לא אימנתי אותו בכפר יאסיף". הוא הסביר כי כתוב בסיכום המדליות הנ"ל שהוא המאמן משום שאימן את התובע "רק בעכו", ולשאלה היכן אימן את התובע בשנת 10'- השיב "בעכו", אולם באותה הנשימה טען כי התובע התאמן בכפר יאסיף, (עמ' 90, ש' 18-19). לדבריו, בתחום האגרוף שימש כמאמן בעכו בלבד "כחוג ולא כעמותה ולא שום דבר. כחוג". כאשר הופנה לעמ' 27 לסיכום המדליות, בו נכתב במפורש כי בטורנירים בינלאומיים בשנת 11' השתתפו התובע ואחרים, ו"מלווים: מחמוד תרשחאני, בוריס סביאטוחה", הכחיש מכל וכל כי ליווה את התובע, וטען כי "האיגוד ממציא. לא נסעתי איתו ... נסעתי איתו לאסטוניה, נסעתי איתו לארצות הברית. אני לא הייתי מלווה". (עמ' 90, ש' 18-19). הוא לא ידע להשיב מי כתב את הדברים בתקנון, "...אין לי תשובה לענות לך. אולי עורך דין, אולי ויליאם, לא יודע". (שם, ש' 21). לטענתו, הוא לא ראה את "סיכום המדליות למתאגרפים" ואת המסמך בו נכתב מי השתתף באליפות אירופה בטורנירים בינלאומיים, ולאחר שב"כ הנתבעים הגיש את המסמכים לעיונו בדיון, השיב כי הוא אינו יודע מי ערך אותם (עמ' 91, ש' 1-7).

 

ד. גרסת תרשחאני - סיכום ביניים

תרשחאני התרחק, כמו כל הנתבעים האחרים מכל אחריות בעניינו של התובע, בנסותו להכחיש את חלקו באימון התובע בתקופה הרלוונטית - על אף שלא נעלם מעיני כי התובע הצהיר שהמאמן שלו בתחרות היה סביאטוחה - הנסיעות המשותפות עמו לתחרויות בחו"ל, ואת התועלת שצמחה לו מכך, לרבות מענקים כספיים, בנסותו לגמד את חלקו ואת אחריותו לתובע אותו אימן. דא עקא, שעדותו של תרחשחאני עומדת בניגוד לראיות חיצונית, כגון מסמך סיכום המדליות, תמונות בהן הופיע עם התובע בנסיעות שהוכחשו על ידו, רישומים של האיגוד ועוד. תרשחאני, שניהל את כפפות עכו, לא ראה עצמו מחויב להסביר מדוע לא ביטח את התובע, למרות שלדברי ד"ר שחאדה הגיעו לאגודה זו תקציבים לצורך זה ממש.

בנסיבות אלה, יש קושי להסתמך על גרסתו של תרשחאני, ככל שאינה מתיישבת עם גרסת התובע או ראיות חיצוניות אובייקטיביות.

 

18.עדותו של מר אמין בדארנה 

א. בדארנה העיד כי היה חבר הנהלת איגוד האגרוף בישראל משך שנים, ובתקופה הרלוונטית שימש יו"ר האיגוד. תצהירו היה דומה עד זהה לתצהיריהם של ד"ר שחאדה ושל תרשחאני, כמפורט לעיל, ועדותו התמקדה בפציעה הנטענת של התובע.

 

 

בדארנה, כמו הנתבעים האחרים, אישר- אף שהדבר אינו מצוין במפורש בתצהירי התשובות לשאלון שהגישו הנתבעים– כי נכח עם התובע בטורניר בטורקיה באפריל 10', ושימש יו"ר המשלחת הישראלית, אם כי הכחיש את הפציעה הנטענת (עמ' 59, ש' 6-7).

ב. חקירתו הנגדית התמקדה בעיקר בהתנהלותו ובהתנהלות האיגוד ממועד הפציעה ואילך, אליהן אדרש בהמשך. לשאלה האם נכח בבדיקות שנערכו לתובע בטורקיה לפני התחרות בטורקיה בחודש אפריל 10', והאם ראה כי נערכו לו בדיקות, הסביר כי בבוקר התחרויות בינלאומיות כל המתאגרפים נשקלים ועוברים בדיקה רפואית. לדבריו, הנוהל הוא כי המאמנים הם אלה שיוצאים עם המתאגרפים מישראל, ולא ראש המשלחת, ורק אם מתגלה בעיה פונים לראש המשלחת והוא מטפל בה. לדבריו, להבדיל מד"ר שחאדה וד"ר אסוואד, הבקיאים לדבריו בבדיקות הנערכות לספורטאים, הוא לא נכנס אף פעם למקום בו נערכות הבדיקות הרפואיות (עמ' 60, ש' 1-3; 5-7).

 

ג. בשאלת הביטוח של התובע, השיב כי על פי התקנות הורה איגוד האגרוף לכל האגודות לבטח את המתאגרפים, וכי מדובר בהנחיה שלדעתו נשלחה על ידי מנכ"ל האיגוד לפני אפריל 10'. הוא לא ידע לומר דבר בנדון בקשר לכפפות עכו, בציינו כי "הנייר של אגודת עכו, בתיק של עכו, נמצא אצל מנכ"ל איגוד האגרוף" (עמ' 64, ש' 9-11).

 

בדארנה אישר כי הכיר מקרה של מתאגרף אחר, טארק דבדוב, אשר תבע את האיגוד בשנת 09', לא היה לו ביטוח והאיגוד התפשר עמו, אך טען כי מדובר במקרה שונה לגמרי, משעזב את כפפות הזהב וחזר להתאגרף אחרי שנה, ואחרי התחרות תבע את הארגון. לדבריו, לא הכיר את הענין היטב ולא שילם לו מכיסו (עמ' 64, ש' 25-29).

 

ד. גרסת בדארנה - סיכום ביניים

בשלב זה איני רואה להדרש לגרסתו של בדארנה, מפני שהוא לא התייחס למהות הבדיקות

שנערכו לתובע, עמו נסע לתחרות בטורקיה, ונושא הפציעה, אותה הכחיש, והתנהלות האיגוד

והאורגנים שלו יבחנו בהמשך.

 

 

 

19.עדותו של ד"ר פאיז אסוואד 

א. ד"ר אסוואד הצהיר והעיד כי הוא רופא המתמחה, בין היתר, בהרדמה, טיפול נמרץ, רפואת משפחה וילדים וכן ורפואת כאב; הוא חבר הוועדה הרפואית האירופאית של האגרוף, אך אינו רופא עיניים. לטענתו אין בחוק הגדרה לרופא ספורט מוסמך. לדבריו, הוא לא בדק את התובע ולא נדרש לכך כאשר החל להתאגרף באיגוד, ואף לא לפני ובמהלך התחרות הנטענת בטורקיה, שם נבדק התובע על ידי רופאי התחרות. התובע לא הציג בפניו מעולם את בעיותיו הרפואיות, וכל שידע היה כי התובע מרכיב משקפיים. ד"ר אסוואד מסר כי ראייה מעל 20/200 היא תקינה, ועם מגן פנים ועיניים היא מאפשרת להתאגרף. (נ/3).

 

בחקירתו הנגדית ציין כי אף שאינו רופא עיניים, כל רופא משפחה, ילדים או רופא ספורט מחויבים לעשות לפציינטים שלהם בדיקת עיניים כחלק מהבדיקות הכלליות (עמ' 75 לפרוט', ש' 8-13).

 

ב. ד"ר אסוואד העיד כי הוא משמש רופא של האיגוד מזה 25 שנה, ועושה זאת בהתנדבות מלאה, מכל הלב, במטרה "לעזור ולשמור על הילדים". הוא לא היה אחראי על הבדיקות הרפואיות השנתיות הנערכות לספורטאים, והחובה לביצוען חלה על האיגוד ועל מנכ"ל האיגוד בפרט, ובכל הנוגע לתובע היה עליו להבדק במסגרת הספורט ההישגי, דרך הועד האולימפי. לדבריו, נהג האיגוד לקחת את כל הספורטאים לבדיקה כללית אצל רופא ספורט, כנדרש על פי החוק, והוא היה מבצע את הבדיקות הנדרשות (עמ' 68, ש' 30-31), הבדיקות היו נערכות בווינגייט וכללו גם בדיקת פונדוס (קרקעית העין), ובדיקת מאמץ. (עמ' 75, ש' 1-2; עמ' 79, ש' 14-17; עמ' 82, ש' 26-28).

 

הוא עצמו פעל בהתנדבות כאשר נקרא על ידי האיגוד, ובדק את הספורטאים המתאגרפים לפני המשחקים בארץ ולפני תחרויות; הוא לא היה אחראי על השחקנים המייצגים את המדינה כאלופים, ולא היה לו כל קשר לתחרויות שנערכו בחו"ל; שם, לדבריו, נערכות מדי יום בדיקות רפואיות לספורטאים, והתובע לא נכנס לזירה ללא בדיקה. (עמ' 68, ש' 20-21; עמ' 72, ש' 1-9; ש' 13-14; עמ' 74, ש' 23-31, עמ' 79, ש' 16-17).

 

בהמשך אישר ד"ר אסוואד כי המנכ"ל ד"ר שחאדה רשם אותו (את ד"ר אסוואד) כחבר בוועדה האירופית, המתכנסת מדי שנה, אך לדבריו, הוא לא היה פעיל ולא השתתף בישיבות למעט ישיבה אחת ראשונה בשנת 95'. לשאלה האם העובדה שהיה חבר הועדה האירופית אינה משליכה על מידת האמון שנתנו הרופאים בחו"ל לחתימה שלו על הפנקס, השיב כי מאז שנת 06' הוא אינו רשום בוועדה. מזה שלוש-ארבע שנים אין לו עסק עם תחום האגרוף, אם כי לעיתים מזמינים אותו כאורח (עמ' 82, ש' 12-13; 23-26).

 

ג. ד"ר אסוואד אישר כי חתם על הפנקסים של התובע, שצורפו לכתב תביעתו, ועשה כן לאחר שקרא את נהלי AIBA, ובדק את התובע. הוא בדק אם יש לתובע שברים בידיים, בשיניים, אוושה בלב ולחץ דם. כן היה מסתכל בעיניו של התובע, ואם מצא הבדל בין האישונים היה בודק את קרקעית העין, כדי לראות אם קיים דימום. לדבריו, "בכל הבדיקות שבדקתי את י' לא היתה לו שום בעיה. מבחינתי ראיתי שהוא רואה לא ממטר אפילו משני מטרים, יותר מ- 10%. הוא גם היה מחבק אותי, צוחק עלי, "אבא שלי", אז הייתי בודק אותו. בטוב לב הייתי חותם שאני בטוח שי' הוא הגיבור של ארץ ישראל...". (עמ' 68, ש' 3-9). לדבריו, גם רופא עיניים לא יכול לדעת הכל מבדיקת קרקעית העין, והוא בודק אם יש המטומה או שינויים קלים ברשתית. לדבריו, "זה שהוא לא הלך לרופא עיניים זה לא בעיה שלי". (עמ' 70, ש' 1-6).

 

לשאלה מה כללה בדיקת עיניים רגילה שנהג לבצע לתובע, השיב ד"ר אסוואד, כי בדיקות אלה נועדו לבדוק גם שימוש בסמים, אך לא רק זאת, ובכל הנוגע לתובע ידוע שהוא לא נטל סמים, ולא היה חשש כאמור. הוא הסתכל על האישונים "ואם הוא רואה ממרחק של 2-3 מ', הוא יכול להתאגרף". הוא בדק אם יש הרחבה או היצרות של האישונים (המעוררות חשד לנטילת סמים), אם יש הבדל ביניהם, בהסבירו כי כל שינוי באישונים מצריך בדיקת עיניים. כאשר האישונים צרים או לא שווים, הדבר יכול להעיד על בעיה או מחלה המצריכה בדיקה, לרבות פגיעה ברשתית, דימום בעין שמקורו למשל בפגיעה או טראומה, או שמדובר במשהו פרוגרסיבי כמו סרטן, היכול לגרום ללחץ על הרשתית ועל עצב הראיה. (עמ' 72, ש' 25 - עמ' 73, ש' 25-26; עמ' 74, ש' 10-14).

 

ד. לדבריו, ידע כי התובע מרכיב משקפיים, משהרכיבם רוב הזמן (וגם לאחר שנת 11'), ואישר כי על סמך הבדיקות והחתימה שלו על הפנקסים עלה התובע לזירה. כאשר נדרש לכך שבכל הפנקסים רשם "normal" בלבד, בעוד שבמשבצת של בדיקת העיניים הנדרשת בפנקסים, על הרופא לציין אם הנבדק מרכיב משקפיים, אם יש לו עדשות וכן לציין את חדות הראיה שלו, חזר והדגיש כי הוא מתנדב וזה לא התפקיד שלו: "אני צריך לבדוק ידיים, שיניים, עיניים, אם יש דימום או יש אישונים לא שווים, ואני לפעמים בודק לחץ דם...". לדבריו, התובע השתייך לסגל האולימפי והיה צריך להיבדק אצלם, ובכל הנוגע לתקופה שקדמה להשתייכותו זו "היינו בודקים אותו כרגיל, לפני תחרויות". (עמ' 68, ש' 9-13, 20-29). לשאלה אם ידע כאשר חתם על הפנקסים שבדיקת העיניים היא "נורמל", שהוא לוקח על עצמו אחריות לאשר לו להמשיך להתחרות, השיב כי "כאשר אנחנו כותבים "נורמל", אני מאשר שהוא יכול להתאגרף". לדבריו, התובע יכול היה לראות למרחק של יותר משני מטרים. בעין הראשונה ראה יותר מ-30%, בשנייה ראה 10% ובעצמו החליט להמשיך להתאגרף (עמ' 70, ש' 10-13, עמ' 77, ש' 18-20).

 

לדברי ד"ר אסוואד, "אני בדקתי אותו. לפני שבדקתי אותו בדקו אותו עשרים רופאים ואחרי בדקו אותו עוד אחד עשר רופאים" . (עמ' 69, ש' 13-16).

 

משנדרש למשמעות החתימות שלו על פנקסי האיגוד לפני תחרות אגרוף, איבחן בין משחקים בארץ לבין תחרויות בחו"ל. לגבי תחרויות בארץ - אם נכתב בפנקס "normal", משמע שהמתאגרף נבדק ויכול להתאגרף. לגבי תחרויות בחו"ל - הרופאים בחו"ל אינם מסתמכים על הבדיקות בארץ, אלא בודקים שיש לו דרכון של מתאגרף, וקיים ועד של רופאים, ביניהם אורתופד ורופא עיניים, אשר בודקים אותו. לדברי ד"ר אסוואד, החתימה שלו היא כמו חתימה על דרכון ותעודת זהות, והחתימה החשובה היא של הועד שבודק אותו; "החתימה שלי לא מאושרת בחוץ לארץ. עושים לו בדיקות כל יום... אני רק בארץ חותם, בחו"ל אני לא יכול לחתום. איך אתה הגיוני?". עם זאת, אישר כי הפנקס עליו חתם נחשב לפנקס בינלאומי, על אף שלתובע יש פנקס אחר נוסף שהוא בינלאומי. (עמ' 82, ש' 1-10; 16).

 

ה. כאשר הופנה למאמר של פרופ' ג'אן לואי לוקה, שצורף לכתב התביעה - בו נכתב במפורש כי הספורטאים חייבים לעבור כל שנה בדיקת עיניים, וכי בדיקה שנתית מומלצת כדי לשמור על "גבול סביר באגרוף" (כך במקור – ד.ס.), וכדי לבדוק את מצב העין ונגעים קיימים סביב הרשתית, ולייעץ על טיפול מניעתי - השיב כי בשנת 10' התקיימה בדיקה כאמור לפי בקשתו של ד"ר שחאדה, זאת לאחר הנסיעה לטורקיה ולפני הנסיעה לאוקראינה (נספח יא. לכתב התביעה; ׁעמ' 77, ש' 10-16).

 

ו. בנושא הביטוח העיד, כי כל מתאגרף מביא עמו לכל משחק טופס מרופא המשפחה שלו ושתי תמונות, ומשלם 50 ₪ עבור ביטוח למשחק באותו היום, ואילו בחו"ל הוא עובר ועדה רפואית של ארבעה-חמישה רופאים. "הוא חייב לצאת עם שתי מעטפות, הוא יודע. מעטפה ראשונה שיש בה כרטיס נסיעה, ובמעטפה השנייה יש ביטוח נסיעה עם לקיחת סיכונים... כל נוסע חייב לצאת עם ביטוח", בהסבירו כי למיטב ידיעתו מתאגרף בנבחרת ישראל מבוטח בביטוח נסיעות רגיל הכולל עיסוק בספורט אתגרי, אלא אם כן המנכ"ל מבטח אותו בביטוח חיים או אחר (עמ' 80, ש' 20-21, 25-29). משנשאל אם ספורטאי הנוסע לתחרות מבוטח כמו תייר רגיל, השיב "כן, ככה עושים. זה לא אני, זה המנכ"ל, זו לא העבודה שלי. אבל, ויש אבל גדול, י' נשאר כמעט שנה או יותר באוקראינה. זה כישלון לא יודע של מי. אם עשה ביטוח או לא אני לא יודע". (עמ' 81, ש' 1-3).

 

ז. גרסת ד"ר אסוואד - סיכום ביניים

ד"ר אסוואד, רופא האיגוד בתקופה הרלוונטית, ניסה אף הוא להתרחק - כמו כל הנתבעים האחרים - מכל אחריות בעניינו של התובע, בנסותו להטיל על התובע את מלוא האחריות לנזקיו, כשהוא חוזר ומדגיש כי בצע את תפקידו בהתנדבות. גם גרסתו של ד"ר אסוואד לא התיישבה עם חלק מהראיות החיצוניות שהוגשו, כגון פנקסי AIBA והרישומים בהם.

 

ד"ר אסוואד, כחבריו, ניסה לגמד את חשיבותן של בדיקות העיניים שנדרשו למתאגרפים, בקלות ראש, תוך התעלמות מכך שאינו רופא עיניים, ולא היה מסוגל לבצע בדיקות של חדות ראיה ובדיקת קרקעית העין; על אף שד"ר אסוואד, בהיותו רופא, היה מודע לכך שהתובע סובל מקוצר ראיה כבד בעינו הימנית, התעלם מההשלכות של קביעתו כי מצבו של התובע הוא "normal", מבלי שהתובע יעבור את כל בדיקות העיניים הנדרשות לצורך קביעה כאמור, תוך שניסה להציג בקיאות גם בתחום בו אינו מומחה. זאת, מעבר לכך, שד"ר אסוואד היה מודע לכך שרק בעקבות חתימתו על הפנקס של התובע, הורשה התובע להתאגרף.

 

ד"ר אסוואד אף ניסה להמעיט בחשיבות חתימתו על הפנקס הבינלאומי של התובע, באומרו כי לפניו ואחריו בדקו את התובע עשרות רופאים, כמי שאומר כי אין כל חשיבות לחתימתו, זאת בניגוד לדברי התובע, המקובלים עלי, כי הרופאים שבדקו את התובע עובר לתחרויות, הסתמכו על חתימתו בפנקס הבינלאומי שלו, וככלל לא ביצעו לו בדיקות עיניים.

 

למען הסר ספק, לא מן הנמנע כי ד"ר אסוואד בכישרונו אכן צדק בכך שהתובע לא סבל מבעיה מיוחדת בקרקעית העין או ברשתית עובר לפציעתו, אך אין לכך רלוונטיות מבחינת ההתנהלות הכללית של האיגוד, האורגנים שלו ובעלי התפקידים הבכירים בו. אשר לביטוח, גרסתו של ד"ר אסוואד היתה כללית, תיאורטית, ולא תאמה את דבריו של ד"ר שחאדה.

בנסיבות אלה, איני רואה לקבל את גרסתו העובדתית של ד"ר אסוואד בקשר לבדיקות שנערכו לתובע וממצאיהן, או בנושא הביטוח של התובע, ככל שאינה מתיישבת עם גרסת התובע או ראיות חיצוניות אובייקטיביות שהוגשו.

 

האם חלים בענייננו נהלי AIBA, והאם הופרו על ידי הנתבעים?

20.א. לטענת התובע, התרשלו הנתבעים בכך שקיבלו אותו לאיגוד, ואפשרו לו להשתתף כנציגם בתחרויות אגרוף בינלאומיות באירופה, בניגוד לנוהל הרפואי של AIBA לו הם כפופים, הקובע כי מותר לספורטאי להתאגרף בתנאי שקוצר הראיה שלו (דיופטר) אינו עולה על 3.5 -, בעוד שהוכח כי קוצר הראיה שלו היה גבוה יותר. לתמיכה בגרסתו צרף התובע לתביעתו מאמר מיום 20/7/07 של Jean-Louis Liouquet בנושא "פציעות עיניים באגרוף" (להלן: המאמר), המפרט לשיטתו את ההנחיות הרלוונטיות של AIBA לענין עיניים. (נספח יא לכתב התביעה, המאמר ותרגומו).

 

כן טען התובע כי הנתבעים הפרו את נהלי AIBA, משלא ערכו לו בדיקות עיניים כמפורט בפנקסי AIBA, אותם נשא מטעמם בתחרויות בארץ ובחו"ל, כאשר השתתפותו בתחרויות הייתה מותנית בכך שהפנקסים חתומים והבדיקות בהם מאושרות כתקינות על ידי האיגוד ורופאיו.

 

ב. מנגד טענו הנתבעים - אשר ציינו כי גם ד"ר בלוט הסתמך בחוות דעתו על המאמר בלבד - כי אין מקום להסתמך על המאמר, שאינו תקנון מחייב. בנוסף טענו כי בניסיון לא ראוי למקצה שיפורים, המציא ד"ר פרנץ לאחר סיום ההוכחות קובץ נחזה של איגוד האגרוף האירופאי התקף מיום 1/2/15 - והוכח כי חוות דעתו אינה נסמכת על כל תקנה של AIBA במועדים הרלוונטיים לפציעה הנטענת.

 

21.הראיות הנוגעות לנהלי האיגוד והפרתם הנטענת

א. התובע התייחס בעדותו לרישום בפנקסים שניתנו על ידי האיגוד (עמ' 27 לפרוט', ש' 18 – עמ' 29, ש' 5 ועוד). עיון בפנקסים אלה מלמד כי הם נושאים כותרת AIBA.

 

גרסתו של התובע חוזקה בעדותו של ד"ר שחאדה, אשר אישר כי הפנקסים של האיגוד "מעידים על AIBA" (עמ' 51, ש' 12-13); גרסה דומה נמסרה גם על ידי ד"ר אסוואד, אשר העיד כי הפנקסים עליהם חתם הם לפי נהלי AIBA. (עמ' 74, ש' 19-21).

 

ב. ד"ר בלוט קבע, כי האיגוד שלח את התובע לתחרויות בניגוד לנהלי AIBA, היות שקוצר הראיה שלו בשנת 03' היה גבוה מהמותר - דהיינו, גבוה מ- 3.5-, וחדות ראייתו בעינו הימנית היתה נמוכה מהמותר. לפיכך, קבע כי הצטרפותו של התובע לאיגוד האגרוף בניגוד לנוהל הרפואי גרמה לעיוורון בעינו הימנית בשנת 10'. בחקירתו הנגדית עמד המומחה על כך שבמאמר שצרף התובע משנת 07' צוטטו נהלי AIBA, וגם מחיפוש עצמאי שלו באתר AIBA ומצא כי ההנחיות המפורסמות שם, אשר פורסמו בשנת 13', זהות להנחיות שפורטו במאמר משנת 07', ועליהן הסתמך בחוות דעתו. מכך הסיק כי חלו על התובע במועד הפגיעה (עמ' 93, ש' 1 - עמ' 94, ש' 15). משנדרש לפנקסי התובע, אשר מלמדים כי נבדק על ידי רופאים רבים, גם בשנים 06' ו-07', וכולם אשרו לו להתאגרף, הדגיש כי אין מדובר ברופאי עיניים (עובדה אשר אושרה על ידי ב"כ הנתבעים), ולכן הבדיקות לא תקינות, באומרו כי "דעתי היא שהבדיקות לא אמינות" (עמ' 94, ש' 25-30).

 

ג. ד"ר פרנץ, המומחה מטעם בית המשפט (להלן גם: המומחה) פירט בחוות דעתו את ארבע הדרישות הרפואיות הקבועות בנהלי AIBA לעניין העיניים, ואת עמידתו או אי-עמידתו של התובע בדרישות אלה, כך:

 

"תקנות AIBA (International boxing association) בהקשר לדרישות מבחינת העיניים. אני מבין שדרישות אלה חלות על כל מתאגרף שמשתתף בתחרות בינלאומית. הדרישות כוללות:

 

א. חדות ראייה של 6/60 בכל עין ללא תיקון אופטי. אצל התובע בדיקה זו לא רשומה.

ב. חדות ראייה מתוקנת של 6/18 או טובה יותר, מתאימה לנדרש עד שנת 03'. בבדיקה בקופת חולים ב-3/1/03 רשום שחדות הראייה המתוקנת בעין ימין היא 6/36, שהיא מתחת לסף המותר.

ג. מיופיה של לא יותר מ--3.5 בכל עין. עין ימין ב-16/12/98 רשום שזקוקה לתיקון משקפיים של -8.00-2.25x70, עין שמאל: -3.00. בעין ימין זה הרבה מעבר למותר. בעין שמאל זה הגבול העליון המותר. אבל החל מ-6/11/03, ביום בו נבדק על ידי אופטומטריסט שמצא קוצר ראייה של -4.00 בעין שמאל, מרגע זה גם לגבי עין שמאל המספר גבוה מהמותר. מסקנה: גם דרישה זו לא מולאה.

ד. חייבת להיות היעדרות של פגמים מסוכנים בהיקף הרשתית. אם להתייחס לבדיקה האחרונה שבה הרשתית נבדקה, ב-3/1/03, הרי לא היו פגמים כאלה, וזה מתאים לדרישה.

בהתייחסות לנקודות לעיל, אגודת האגרוף קיבלה את התובע לשורותיה בניגוד לדרישות AIBA לגבי העיניים. די היה לבדוק את התיק האישי בקופת החולים כדי לראות שהוא לא עומד בתנאי העיניים".

 

במסמך שהגיש פרנץ לבית המשפט - שעניינו העתק של מייל ששלח לב"כ הנתבעים ביום 6/7/16 - ציין בין השאר כי צרף את התקנון המעודכן של AIBA מפברואר 15', בפרטו את בדיקות העיניים הנדרשות לביצוע.

 

בחקירתו הנגדית, משנדרש לטענה כי מלכתחילה אסור היה לתובע להתאגרף מכיוון שמצב המיופיה שלו היה גרוע מ-3.5-, השיב בחיוב לגבי התקופה בה עלה מספרו של התובע, בציינו כי על פי הנהלים שפורטו במאמר, תנאי הסף הוא חדות ראיה של לא פחות מ-6/60 בכל עין בלי משקפיים (דהיינו, בלי תיקון; עמ' 106, ש' 30-33). אשר לעובדה כי לתובע קוצר ראיה של 8-, הסביר כי "במינוס 8 הוא יכול לראות 6/6, אבל אם הוא לא רואה בלי משקפיים 6/60 הוא לא יכול להתאגרף בגלל שהמספר גבוה... בלי משקפיים הוא חייב לראות יותר טוב מ-6/60, ועם 8- הוא לא יכול לראות 6/60. מיופיה, כלומר קוצר ראיה, לא יותר מ-3.5 באחת משתי העיניים". כן הסביר כי המשמעות הרפואית היא שכאשר אדם בעל קוצר ראיה גבוה מקבל אגרוף לעין, הסיכון שהעין שלו תתפוצץ גבוה יותר מאשר אצל אדם שהמספר שלו נמוך יותר, זאת משום שהמספר של העין נקבע לפי גודלה - ככל שהעין גדולה יותר, המספר גדול יותר, הדופן של העין דקה יותר ולכן היא רגישה יותר לחבטות. (עמ' 107, ש' 1-13). כן אישר ד"ר פרנץ כי הנתבעים לא הציגו לפניו מסמך הסותר את נהלי האיגוד עליהם הסתמך. עוד, כמפורט לעיל בהרחבה, הטיל ספק במהימנותן של הבדיקות שנערכו לתובע על ידי רופאי AIBA (עמ' 108, ש' 7-16).

 

ד. נטל הבאת הראיות

טענת האיגוד כנגד המאמר אליו הפנה ד"ר בלוט, אשר ציטט את נהלי AIBA, ונהלי AIBA ששלח ד"ר פרנץ לבית המשפט תמוהה, בלשון המעטה.

 

ראשית, ד"ר פרנץ הוא מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט, ידו הארוכה, והגורם המקצועי שמונה כדי להביא בפני בית המשפט את הנתונים החשובים למתן הכרעה בנדון. לכן, לא היה כל מקום לטענה כי ד"ר פרנץ ניסה לשפר עמדות של צד כלשהו.

 

לא זו אף זו, הנתבעים מאשרים למעשה כי האיגוד פעל בהתאם לנהלי AIBA, והוכח כי הפנקסים שלו אף נשאו כותרת של AIBA. קרי, הנהלים הרלוונטיים של AIBA קיימים אצל הנתבעים, או מי מהם, ולמצער אין להם כל בעיה לאתרם ולהגישם לבית המשפט. הנתבעים בחרו שלא לעשות כן, ולהותיר את בית המשפט באפלה לגבי הנהלים להם היו כפופים ועל פיהם פעלו, ללא כל הסבר.

 

ודוק: אף שנטל השכנוע לעולם מוטל על כתפי התובע, הרי שנטל הבאת הראיות עובר לעתים מצד לצד. מסמכים מן הסוג האמור, מצויים מעצם טיבם וטבעם בשליטתם הבלעדית של הנתבעים, ובפרט האיגוד וכפפות עכו, ובענייננו הוכח כי תיקו של התובע באיגוד היה למצער בשליטתו של ד"ר שחאדה. לפיכך, יש מקום להפעיל את הכלל הראייתי המטיל על הנתבעים נטל להביא ראיות הנמצאות רק בידיעתם ובשליטתם, ולא בידיעת התובע (ראו בעניין זה: ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, נז (5), 776, מפי כב' הש' שטרסברג כהן (להלן: ענין סנדובסקי); רע"א 2262/13 זוז תעשיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (22/4/13), מפי כב' הש' רובינשטיין (להלן: ענין זוז תעשיות; ועוד).

 

הנהלים אליהם התייחס המאמר משנת 07' מוקדמים למועד הפציעה, אך חלים לכאורה על התקופה בה התאגרף התובע בכפפות עכו ובאיגוד; הנהלים משנת 15' ששלח ד"ר פרנץ , מאוחרים לתקופה הרלוונטית, אך פרנץ ציין כי מדובר בנהלים זהים.

 

לו היה שוני בין הנהלים שהוגשו לבית המשפט או אלה שצוטטו במאמר שצרף התובע משנת 07' - לבין הנהלים אשר חלו בתקופה הרלוונטית לתביעה - לא היה לנתבעים כל קושי להגישם לבית המשפט; משלא עשו כן, חזקה עליהם כי נהלים אלה זהים לנהלים שהוגשו לבית המשפט, או שתכנם אף מחמיר עם הנתבעים.

 

ה. הנתבעים הצהירו והעידו כי על פי כללי הרפואה של AIBA, ראיה לטווח של 10% מאפשרת להמשיך להתאגרף, וכי התובע עמד בדרישה זו, אולם לא תמכו טענתם בראיה חיצונית כלשהי.

 

דא עקא שהמומחה ד"ר פרנץ העיד כי עקב קוצר הראיה הגבוה של התובע, שעמד על 8-, הוא לא יכול היה לראות בלי משקפיים 6/60, דהיינו התובע לא עמד בדרישה המינימלית על פי כלליAIBA - ראיה לטווח של 10%, בניגוד לנטען על ידי הנתבעים. קביעותיו של ד"ר פרנץ לא נסתרו, משבחרו הנתבעים להימנע מהגשתה של חוות דעת מטעמם, וכנראה שלא בכדי.

 

ו. לסיכום, בנתונים אלה, הוכח ברמת ההסתברות הנדרשת כי התובע התקבל לאיגוד בניגוד לנהלי AIBA - נוכח קוצר הראיה הגבוה שלו, ומשלא נערכו לו כל הבדיקות הדרושות על פי הנהלים, לרבות בדיקת עיניים - ובהמשך איפשר האיגוד לתובע להשתתף בתחרויות כשהוא אינו עומד בתנאי הסף של דרישות העיניים המפורטות בנהלי AIBA.

 

22.עמדתו של ד"ר פרנץ 

ד"ר פרנץ נדרש לסוגיית הבדיקות, על יסוד החומר שהומצא לו.

 

בחוות דעתו ציין ד"ר פרנץ כי פנה לב"כ הנתבעים בבקשה לקבל מידע אודות בדיקות עיניים, כולל הרחבת אישונים, שנעשו לתובע במשך פעילותו כמתאגרף בין השנים 01'- 10', וכי האחרון השיב לו, שכל ספורטאי – וכך גם התובע - נבדק בהתאם להוראות מכוח חוק הספורט ותקנות הספורט, ובנוסף לכך נבדק כל מתאגרף לפני כל תחרות בחו"ל על ידי עשרות רופאים שונים. משלא הוצגו בפני ד"ר פרנץ המסמכים הרפואיים הדרושים, ובשים לב לכך שבדיקת העיניים המקיפה הראשונה שקיימת בחומר שהוצג לרשותו היא מיום 14/4/10 (על ידי ד"ר זיאצ'וק), הגיע למסקנה כי "רופא העיניים לא בדק או לפחות אין כל רישום על בדיקה לאורך תקופה זו".

בהמשך קבע המומחה כי אין עדות לכך שהרשתית נבדקה אחרי הרחבת אישונים, עד המועד שבו הודיע התובע על איבוד ראיה בשנת 10', בציינו כי בדיקה כזאת היא הכרחית אצל מי שיש לו קוצר ראיה; "בדיקה זו יכולה לגלות שינויים ניווניים ברשתית, כולל קרעים ברשתית. אם מוצאים קרע, מטפלים בלייזר, מה שיכול למנוע בד"כ סיבוך של היפרדות רשתית". (עמ' 2, סעיף 3 לחוות דעתו).

 

כן ציין המומחה, בהתייחס להוראות תקנון האיגוד המחייבות עריכת בדיקה רפואית כאמור לעיל, כי "העין היא אחת מאיברי הגוף, ובדיקת קרקעית העין עם הרחבת אישונים, במיוחד אם הנבדק הוא קצר ראייה, היא חלק בלתי נפרד מהבדיקה הרפואית; המסקנה היא שהאגודה לא מילאה אחר התקנון שלה עצמה".

 

במענה לשאלות ב"כ הנתבעים מיום 5/7/16, כתב המומחה כך:

 

"תקנון האיגוד קובע שעל המתאגרף להיבדק בדיקה גופנית פעם בשנה. כפי הידוע לי, העין היא אחד האיברים שבגוף. רופא שהוא לא רופא עיניים מטעם האיגוד שרושם שבדיקת העיניים תקינה, רושם מסמך שקרי, ולכן המסקנה המתבקשת היא שלא נעשתה בדיקה לפי התקנון של האיגוד עצמו!! זה מה שכתבתי בחוות הדעת. (ההדגשה אינה במקור –ד.ס.).

 

הסעיף אליו אני מתייחס רשום בחוות דעתי תחת הכותרת "חלק ראשון", סעיף 5. אחזור ואצטט מה כתבתי בסעיף זה: "ש'הגשת טופס הרשמה לאיגוד צריכה לכלול בדיקה רפואית חתומה על ידי רופא", ובסעיף חידוש רישום הספורטאים, סעיף 5, רשום "כל איגוד/קבוצה חייבת לערוך בדיקות רפואיות לספורטאיה לפחות אחת לשנה'". (סעיף 2).

 

לסיכום, ד"ר פרנץ הגיע למסקנה כי לא נעשתה לתובע בדיקת העיניים הנדרשת, וכי הרישומים בעניין זה אינם נכונים, בלשון המעטה.

 

ניתוח הראיות לגבי התקופה עד לפציעת התובע - סיכום

23.א. לאחר שבחנתי את גרסתם של הצדדים, אני רואה להעדיף את גרסתו של התובע, אשר הותיר רושם מהימן על בית המשפט, על פני גרסתם של הנתבעים, כפי שצוין בסיכומי הביניים לעיל. מעבר לאותות האמת שנמצאו בעדות התובע, נתמכים דבריו בראיות חיצוניות רבות, תעודות ורשומות רפואיות, וחלקית אף בגרסתם של הנתבעים עצמם בחקירות הנגדיות.

 

אשר לגרסאות הנתבעים, לא זו בלבד שהנתבעים סתרו את דברי התובע, אלא שהן היו רוויות בסתירות פנימיות וחוסר קוהרנטיות, הם אף סתרו איש את גרסת רעהו.

 

ב. דברי התובע לפיהם לא עבר בדיקה רפואית שלמה, הכוללת בדיקת עיניים, הן בעת קבלתו לכפפות עכו ובהמשך לאיגוד, לא נסתרו. זאת, מפני שבשום שלב בהליך לא הוגש לבית המשפט טופס הרשמה כאמור בתקנון, הכולל בדיקה רפואית כנדרש, מלבד פנקס הבדיקות של AIBA, עליו עוד ידובר בהמשך, ואשר בכל מקרה אינו כולל תיעוד של בדיקות רפואיות של התובע לפני קבלתו לאיגוד בשנת 03', קרי, כשנתיים לאחר שהתובע נכנס לכפפות עכו.

 

 

גם בעניין זה - הנהלים המחייבים את איגודי האגרוף - חל נטל הבאת הראיות על איגוד האגרוף והאורגנים שלו, אשר הנהלים מעצם טיבם נמצאים בחזקת ובשליטתם, ואינם נגישים לתובע, והם לא עמדו בנטל זה.

 

לו היה ממש בגרסת הנתבעים, כי לתובע נערכו כל הבדיקות הנדרשות, היה עליהם להמציא לבית המשפט מסמך, כגון טופס הרשמה הכולל בדיקה רפואית. משלא עשו כן, פועל הדבר לחובתם, ומוביל למסקנה, כי – כגרסת התובע- לא נערכו לו כל הבדיקות כנדרש.

 

ג. בנסיבות אלה, מקובלים עלי דברי התובע כי לא נערכה לו בדיקה רפואית מלאה במועד קבלתו לאיגוד האגרוף, ולמעשה אין בפי מי מהנתבעים טענה פוזיטיבית מפורשת בדבר ביצוע בדיקת העיניים האמורה. בעוד שד"ר אסוואד אישר כי בדיקת עיניים היא אחת הבדיקות שיש הכרח לבצע בעת עריכת בדיקות כלליות, הודה ד"ר שחאדה מפורשות כי התובע לא נשלח לבדיקת עיניים עם קבלתו לאיגוד.

 

ד. אשר לחידוש הרישום, שוכנעתי בגרסתו של התובע כי במסגרת הבדיקות הכלליות שעבר, לא נערכו לו בדיקות עיניים מלאות כנדרש. למען הסר ספק, אין חולק כי גם התובע לא הלך מיוזמתו לבדיקת עיניים, למעט בדיקת עיניים שעבר בשנת 03' לצורך התאמת משקפיים, ובדיקה נוספת משנת 08'.

 

ה. אין מחלוקת כאמור כי כבר בעת שהחל את פעילות האגרוף היה התובע קצר רואי והרכיב משקפיים (עדות ד"ר שחאדה בעמ' 45, ש' 10), כפי שגם ציין ד"ר פרנץ בחוות דעתו, בהתבסס על תוצאות בדיקת עיניים שעבר התובע בשנת 95', מהן עולה כי התובע "...סובל מקוצר ראיה גבוה של 8.00- בעין וימין ושל 3.375- בעין שמאל (בחישוב הצילינדר) 2. עין ימין אמבליופית (עצלה) עם חדות ראיה של 6/18" (עמ' 2 לחוות הדעת).

 

הדרישה לעריכתה של בדיקת עיניים, הכוללת בדיקת קרקעית העין עם הרחבת אישונים -כחלק ממערכת הבדיקות הנדרשת בתקנות הספורט ובתקנון - מקל וחומר כאשר הנבדק קצר רואי (כפי שציין ד"ר פרנץ), אושרה למעשה על ידי ד"ר אסוואד, אשר מסר כי המתאגרפים נלקחו מדי שנה לבדיקת מאמץ ובדיקת פונדוס (קרקעית העין). דא עקא, שאין כל ראיה חיצונית על ביצועה של בדיקת עיניים כאמור - ולו אחת - משך כל השנים, גם לא לאחר הפציעה הנטענת, ועד לפסילתו של התובע מהתחרות למעלה משנה לאחריה.

 

הנתבעים בחרו שלא לפעול להשגת המסמכים הרפואיים של התובע מווינגייט אודות הבדיקות הרפואיות, שכללו לדבריהם גם בדיקות עיניים שנערכו לטענתם לתובע כנדרש, ובחרו שלא להעיד מטעמם את הרופאים בווינגייט לענין זה, משיקוליהם, על אף החסר הבולט במסמכים הנ"ל ועל אף חיוניותם לתמיכה בגרסתם. בנסיבות העניין, לא נסתרה גרסתו של התובע בתצהירו כי לא נבדק בדיקות עיניים כנדרש, וכי תיקו באיגוד הוגש על ידי ד"ר שחאדה למשטרה, כשהוא חסר מסמכים מהותיים.

 

ו. כאמור לעיל, ד"ר שחאדה עצמו העיד כי במסגרת הבדיקות שנערכו לתובע על פי חוק הספורט (שכאמור, לא הוכחו), היו בדיקות הראיה כלליות, ומבחן העיניים הוא כמו אצל רופא עיניים, "זה בולשיט, זה טסט שעושים". דברים אלו עומדים בסתירה לעדותו של ד"ר אסאווד בדבר עריכת בדיקת פונדוס (קרקעית), ותומכים בטענת התובע כי עיניו לא נבדקו במסגרת הבדיקות השנתיות ובכלל.

 

גם גרסתו של ד"ר אסאווד, כי לפני אליפות אירופה, לקח בעצמו את התובע לבדיקות רפואיות שנמשכו יום וחצי, אינה נתמכת בראיות חיצוניות, וממילא דבריו אלו לא התייחסו לבדיקת העיניים הנדרשת. יתר על כן, גרסתו זו עומדת בסתירה לדבריו כי לא היה אחראי לביצוען של הבדיקות הרפואיות, ולא היה לו כל קשר אליהן.

 

איני רואה לקבל את נסיונו של ד"ר שחאדה בחקירתו לגלגל את האחריות והחובה לערוך את הבדיקות הרפואיות הנדרשות על פי דין על מכון וינגייט, זאת שעה שהתובע התאמן בווינגייט בחסותו של האיגוד והאחריות לעריכת הבדיקות חלה עליו. יתר על כן, טענה זו לא בא זכרה גם בסיכומי הנתבעים 1, 3-6, ואין בפיהם של אלה טענה כי האחריות לביצוע הבדיקות על פי דין אינה חלה עליהם.

 

ז. הימנעותם של הנתבעים מלהעיד מי מהרופאים במכון וינגייט אשר ערכו לגרסתם את הבדיקות הרפואיות לתובע מידי שנה מלמדת, כי חששו מהעדתם של אלה ומחשיפתם לחקירה שכנגד, והיא פועלת לחובתם. (לענין הימנעותו של בעל דין מלהביא ראיה רלוונטית, ראו גם ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא (3) 18 (2006), מפי כב' הש' ארבל, והאסמכתאות שם).

 

ח. לסיכום, משנמנעו הנתבעים מלהגיש את המסמכים הרפואיים אשר היו בשליטתם ו/או לפעול להשגתם ממכון וינגייט ו/או מרופאים על ידם נבדק התובע, או להעיד רופאים אלה, ללא כל הסבר המניח את הדעת להימנעותם זו, לא הרימו את הנטל להוכיח גרסתם כי התובע עבר את הבדיקות הנדרשות, לרבות בדיקת עיניים, הן על פי דין והן על פי תקנון האיגוד.

 

24.העדר ביטוח לתובע

גרסת התובע כי הנתבעים לא פעלו לבטחו משך כל השנים, לא זו בלבד שלא נסתרה על ידי הנתבעים, אלא חוזקה על ידם. ראשית, הנתבעים לא הציגו לבית המשפט פוליסת ביטוח של התובע ביחס לכל התקופה לפני פציעתו בשנת 10'; שנית, דבריו של ד"ר שחאדה, כי לא בטחו את התובע באפריל 10' משום שבוטח על ידי אגודתו - כפפות הזהב בעכו - עליה מוטלת החובה לבטחו, נטענו בעלמא, ומסמך בדבר החלת החובה על האגודות לבטח את הספורטאים שלהן הוצא על ידי ד"ר שחאדה רק בשנת 11', לאחר פציעתו של התובע (נספח ה' לכתב התביעה, עמ' 36 ממסמכי איגוד האגרוף שצורפו לתביעה), שעה שהן ד"ר שחאדה והן תרשחאני היו מודעים למצבה וחוסר תפקודה של כפפות עכו; דהיינו הדבר היה בידיעת האיגוד וחרף האמור לא פעל האיגוד לבטח את אחד המתאגרפים המצוינים שלו. שלישית, אמרתו הכללית של ד"ר שחאדה, כי התובע היה מבוטח בעת תחרויות בחו"ל על ידי המדינה בה התחרה לא נתמכה בכל ראיה חיצונית, מעבר לכך שאין בה כדי למלא את דרישת החוק החלה על האיגוד.

 

25.עוד אני רואה להעדיף את גרסתו של התובע ממנה עולה כי גם תרשחאני וגם סביאטוחה היו מאמניו. נראה כי תרשחאני היה מאמנו האישי ואילו סביאטוחה היה המאמן של האיגוד, וגם מאמנו הראשי, כעולה מהתמונות ומהמסמכים שנערכו על ידי האיגוד עצמו בזמן אמת. גרסתו של תרשחאני, אשר ניסה להתרחק מאחריות כלפי התובע, נגועה בסתירות פנימיות שלא הובהרו, כאמור לעיל. כזכור, תחילה הכחיש מכל וכל כי אימן את התובע לאחר 06', בעוד שבתצהירו טען כי אימן אותו עד שנת 09', לאחר מכן אישר בעדותו כי אימן אותו בשנת 10', אך רק בעכו, ומיד לאחר מכן אמר כי לא אימן את התובע בעכו בשנת 10' והתובע התאמן בכפר יאסיף "ואמרו לי שאני נוסע איתו לטורקיה", בעוד שהוא שימש מאמן בעכו בלבד במסגרת חוג. (עמ' 90, ש' 1-7).

 

עדותו של תרשחאני, הנעדרת עיגון ראייתי כלשהו, נסתרת הן בנספח ה' לתצהיר התובע - "סיכום מדליות למתאגרפים באליפות אירופה והעולם 1996-2010", אשר נערך על ידי גורם באיגוד האגרוף, שם נכתב במפורש כי תרשחאני וסביאטוחה היו מאמניו של התובע, והן בתמונות בהן הוא מצולם עם התובע בכתבת עיתונות משנת 10'. (נספחים י' לכתב התביעה).

 

לפיכך, שוכנעתי בגרסת התובע כי תרשחאני היה המאמן האחראי על התובע מטעם האגודה שלו, כפפות עכו, והיה אחראי עליו ביחד עם סביאטוחה באימונים ובתחרויות בהן השתתף בחו"ל, אפילו לא התלווה לכולן.

 

26.בדיקות התובע לפני התחרויות והרישום בפנקסיAIBA  מטעם האיגוד

אקדים ואומר כי גם בבדיקות שעבר התובע על ידי ד"ר אסוואד לפני התחרויות אין די כדי לקיים את דרישת סעיף 5 לחוק הספורט, המייחד כאמור את חובת האיגוד לערוך לספורטאים בדיקות לפני השתתפותם בתחרויות ספורט, "המאורגנת בידם או מטעמם".

א. כעולה מפנקסי AIBA של התובע ומדבריהם של ד"ר פרנץ וד"ר בלוט, בדיקת העיניים המפורטת בפנקסים שמולאו על ידי ד"ר אסוואד, כוללת במפורט ובמפורש בדיקת חדות ראיה עם או בלי משקפיים וכן בדיקת פונדוס, כחלק מבדיקות העיניים שנדרש לבצע. אין חולק כי ד"ר אסוואד חתם באופן שיטתי וגורף לאורך השנים כי בדיקות העיניים של התובע הן תקינות - ברשמו את המילה מormal"" - בלא שמילא את ממצאי הבדיקות הנדרשות

בפנקסים - וכי פנקסי האיגוד נשאו גם חותמת של האיגוד, שאושרה על ידי ד"ר שחאדה.

ב. ד"ר בלוט, אשר ונדרש לפרטים שיש למלא בבדיקות העיניים בפנקסי AIBA, העיד כי "כשאני שומע את המילים בדיקת עיניים... זו בדיקה שכוללת חדות ראיה, בדיקת לחץ בתוך העין, בדיקת המקטע הקדמי של העין ובדיקת הקרקעית והמקטע האחורי - למה שאנחנו קוראים פונדוס" (עמ' 97, ש' 25-30). הוא אף פירט, באומרו "חדות ראיה עם תיקון ובלי תיקון - הכוונה עם משקפיים ובלי משקפיים, לחץ תוך עיני, בדיקת המקטע הקדמי שכוללת קרנית ועדשה, ובדיקת פונדוס", באמרו כי בפנקס התובע כתוב כי יש לבדוק פונדוס. (עמ' 100, ש' 9-13).

 

ג. ד"ר פרנץ התייחס אף הוא לענין זה בחוות דעתו, בכל הנוגע לתקופה שקדמה לפציעה הנטענת, בקבעו כי "בדיקת עיניים שרשום עליה "תקינה"... אין לבדיקה זו כל משמעות. אין לי כל ספק כי הרשתית לא נבדקה, כי אין דבר כזה בדיקת עיניים תקינה, בבדיקת עיניים חובה לרשום מה נבדק ומה תקין ובטופס הבדיקה שד"ר אסווד פאיז חתם אכן רשומים הפרטים שצריך לבדוק, אבל הם לא מולאו. בדיקת קרקעית היא אחת הבדיקות שרשומות בטופס, אך יש רישום כללי: Normal"". יתר על כן גם במקום שצריך למלא חדות ראיה, ללא משקפיים, המקום שם צריך למלא מספר, לא מולא".

 

בתשובותיו מיום 6/7/16 לשאלות הבהרה לב"כ הנתבעים התייחס ד"ר פרנץ לטבלת הבדיקות שיש לבצע על פי נהלי AIBA, אליהם נדרש עוד בהמשך, כך:

 

"אני שולח לך את התקנון המעודכן של AIBA מפברואר 15'. בעמ' 35 יש טבלה של בדיקות. תחת הכותרת Head רשומות הבדיקות שצריך לבצע. העתקתי אותן עבורך. אחת הבדיקות היא Fundi, שזו בדיקת קרקעית (רשתית).

Head

Cranial nerves, eyes, pupil size and reactivity, Fundi, vision by chart (record)

Normal abnormal

Mouth, teeth, throat

Normal abnormal

בדיקה נוספת שרשומה היא vision by chart (record), כלומר היה צריך לבדוק חדות ראייה ולתעד. באף אחת מהבדיקות לא תועדה חדות ראייה. אפילו בבדיקה מ-25/11/10, כשכבר ידוע היה שעין אחת עיוורת, רשום שבדיקת העיניים תקינה, חתומה על ידי ד"ר אסווד פאיז וחותמת נוספת של איגוד האגרוף הישראלי. לכן אני אשמח אם תסביר לי זאת והאם עדיין אתה סבור ששאלתך אם כל הרופאים טעו היא במקום". (ההדגשה אינה במקור- ד.ס.).

 

גם בתשובותיו להערותיו של ב"כ הנתבעים מיום 5/7/16 (מ/1א), חזר ד"ר פרנץ והתייחס לבדיקות המפורטות בפנקסי האיגוד, בציינו כי "... כמו גם בטופס הבדיקה מטעם האיגוד רשום:

בדיקת עינים, ואחת הבדיקות המצויינת שם זה: fundi שפירושו: קרקעית. קרקעית העין זוהי הרשתית. אם מישהו סבר שבדיקה לא נחוצה מדוע היא רשומה בין יתר הבדיקות? ומדוע רשום שהבדיקה נורמלית".

 

גם בעדותו, כאשר נשאל אם ראה בפנקסי התובע חתימה של רופא עיניים מהארץ או מחו"ל, עמד על הבדיקות שיש לבצע על פי הפנקס, באומרו"אני לא יודע מה ההכשרה של מי שכתב פה, אבל היה פה דבר אחד מוזר. הדבר המוזר הוא שכתוב "medical examination", וכתוב "normal". יש פה רשימה של דברים, כתוב head and face וכתוב eyes. כתוב pupils, right and left, וכתוב fundi (קרקעית העין). יש על זה קו וכתוב "normal". למטה כתוב "visual acuity", כלומר חדות ראייה,"without glasses", ובלי עדשות מגע, right, left, ולא כתוב שום דבר. על הכל כתוב "normal". אני רוצה להדגיש שרופא שהוא לא רופא עיניים לא יכול לכתוב על פונדוס שהוא "normal", ו-ב', חסרים המספרים של חדות ראייה. זה רק אופטומטריסט, רופא עיניים או טכנאי עיניים יכול לכתוב את המספרים פה. עקרונית, גם מי שלא רופא עיניים יכול לענות על זה, מה חדות הראייה בלי משקפיים אם הוא עושה בדיקה. הוא שם לוח, כתוב 5 בגדול, 3 ביותר קטן, הוא שם אותו במרחק של 5 מ', סוגר עין ימין, סוגר עין שמאל, ושואל מה הוא רואה, עד איזה מספר הוא רואה למטה, כאשר המספרים למטה הם הכי קטנים, ואז רושמים את המספר. אם לא רשום, לא נבדק". (עמ' 104, ש' 4-18).

 

הנה כי כן, מעבר לכך שהעיניים נכללות באיברים שמחויב איגוד או אגודת ספורט לבדוק אצל ספורטאים לפני השתתפותם בתחרויות, הוברר כי בדיקת עיניים לפני תחרות אגרוף – לרבות בדיקה הכוללת חדות ראיה, לחץ תוך עיני, ובדיקת שני המקטעים של העין, לרבות פונדוס – היא משמעותית ונחוצה, כמפורט בפנקסי AIBA שהוגשו לבית המשפט. (ראו גם עדותו של ד"ר פרנץ בעמ' 109, ש' 8-10).

 

ד. הוכח כי ד"ר אסוואד לא ביצע את כל הבדיקות המפורטות בפנקסים, משאישר כי בדק את האישונים, קיומו של הבדל ביניהם, ורק במקום בו היה דימום ביצע בדיקה של קרקעית עין. ד"ר אסוואד אינו רופא עיניים, ולא ברור כיצד ביצע בדיקה של קרקעית העין, אם ביצע, ללא מכשור מתאים. מכל מקום, בהעדר תיעוד הממצאים של בדיקות אלה, איני רואה לקבל את גרסתו, לגבי בדיקה של קרקעית העין של התובע.

 

כפי שנאמר לעיל, מהימנה עלי גרסתו של התובע כי לא נעשתה לו בדיקת עיניים לפני התחרויות, ואני רואה להעדיף את דבריו על פני עדותו של ד"ר אסוואד, אשר לא נתן הסבר מניח את הדעת לסיבה בגינה נמנע באופן שיטתי מלפרט את ממצאי הבדיקות המפורטות בפנקסי האיגוד - אם הנבדק מרכיב משקפים, אם יש לו עדשות, ולפרט את חדות הראיה בעיניים - אשר עצם הדרישה לציינן מלמד על החשיבות שראה האיגוד בביצוען. גרסתו כי לא היה זה תפקידו לעשות כן, בהיותו מתנדב, אינה מתקבלת על הדעת, שעה שאין חולק כי שימש באופן קבוע כגורם הרשמי הבודק את התובע מטעם האיגוד לפני אימונים ותחרויות.

 

ד"ר אסוואד לא הצביע על רופא אחר שהיה אחראי לבצע בדיקות אלה מטעם האיגוד, ואישר כי הותר לשחקנים לצאת להתאגרף על יסוד האישור שנתן, על סמך הבדיקות שערך. משכך, לא ניתן לקבל את עדותו כי לפנקסים עליהם חתם לא היה כל ערך באירופה, באין חולק כי אלה הוצגו בפני רופאי התחרות בחו"ל, ואני רואה לקבל את גרסת התובע בנדון, כי האחרונים הסתמכו עליהם בעת הבדיקות שערכו לתובע לפני התחרויות.

 

גרסתו של התובע לפיה עיניו כלל לא נבדקו כנדרש, נתמכת גם בכך שגם לאחר שנפגעה ראייתו בגין היפרדות הרשתית שנגרמה לו בשנת 10' (עליה ידובר גם בהמשך), המשיך ד"ר אסוואד, כתב וחתם כי בדיקות העיניים של התובע תקינות, אף שמהממצאים הרפואיים עולה כי חדות הראיה שלו ירדה משמעותית, ותוך זמן קצר התעוור בעינו.

 

ה. נוכח כל האמור לעיל בפרק זה, ובהעדר ראיות חיצוניות להוכחת גרסת הנתבעים, אין מנוס מן המסקנה כי האיגוד לא מילא אחר הדרישות בחוק הספורט ובתקנות הספורט וכן לא פעל על פי התקנון שלו עצמו.

 

הפגיעה והפציעה הנטענת בעינו של התובע במהלך התחרות

27.גרסת התובע 

בתצהיר עדותו הראשית, מסר התובע כי ביום 6/4/10 נשלח על ידי הנתבעים לטורניר בטורקיה על שם אחמד קומרט, ושם ליוו אותו תרשחאני, שהיה מאמנו האישי, בוריס סביאטוחה ויו"ר המשלחת בדארנה, וכי כולם נסעו וחזרו ביחד. בסיבוב השני שנערך למחרת, ביום 7/4/10, בקרב נגד מתאגרף מאזרבייג'ן, נפצע התובע בעינו הימנית, והמשחק נמשך עד תום ולא הופסק, כאשר התובע ניצח במשחק זה. לדבריו, לאחר המשחק, הם הלכו לבית מלון, הוא סבל מכאבים בכל הפנים ובעיקר בעינו הימנית, פנה בחדר האוכל לראש המשלחת בדארנה ואמר לו שיש לו כאבים עזים בעין. בדארנה לא עשה דבר מלבד לומר לו "...שזה יעבור לך תוך יום או יומיים". התובע הצהיר כי הנתבעים "נתנו לו" לשחק גם ביום 9/4/10, נגד מתאגרף ממקדוניה, למרות שאמר להם שהוא לא יכול והוא סובל עדיין מכאבים. התובע הפסיד בקרב זה. (ת/1).

 

לדבריו, עד יום חזרתו לישראל - 12/4/10 - עברו עליו ימים קשים, אשר במהלכם לא דאגו הנתבעים לשלוח אותו באופן דחוף לקבלת טיפול רפואי מתאים והולם בטורקיה ולאחר מכן בישראל, אלא זנחו אותו ולא טיפלו בו, ובמיוחד בדארנה ותרחשאני, אשר ליוו אותו בטורקיה. לאחר שחזר ארצה, ובשל הכאבים העזים שליוו אותו, דיבר מיד עם איגוד האגרוף, שלא עשה דבר, ולמחרת הלך על דעת עצמו לקופת חולים בעכו, שם נבדק על ידי ד"ר ניזאר וושאחי, שראה, כאמור, אודם בלחמית; ביום 14/4/10 נבדק שוב בקופת חולים כללית על ידי ד"ר ולרי ביארצ'וק, אשר איבחן ירידה משמעותית בראיה, חדות ראיה של 6/120 בעין ימין, היפוטוניה והפרדות רשתית; הוא הופנה לבית החולים בני ציון, התייצב שם ביום 16/4/10, ואושפז עד יום 18/4/10. בבני ציון מצאו כי חדות הראיה ירדה למניית אצבעות מ- 10 ס"מ, PAPD, היפוטוניה, פאקודונזיס היפרדות רשתית ובאולטרסאונד נמצא חשד לקרע אחורי של הסקלרה, והתובע נשלח להתייעצות בבית החולים תל השומר (שיבא). (ת/1).

 

התובע הצהיר כי כאשר פנה ביום 18/4/10 לתל השומר, שם אובחנה ירידה בחדות הראיה שלו לתנועות יד, נמצא דימום בזגוגית והיפרדות רשתית, הוצע לו אשפוז וניתוח למחרת. עם זאת, הסבירו לו גם מפורשות את סיכויי הניתוח, וכי לא ניתן לשקם את הראיה בעין. לדבריו, יצר מיד קשר עם האיגוד, דיבר עם ד"ר שחאדה והסביר לו את מצבו הרפואי. לדבריו, אמר לו ד"ר שחאדה מפורשות "תגיע לאיגוד מותר לך לשחק יש לך מחנה אימונים באוקראינה לפני אליפות אירופה ונחשוב איך נעזור לך". לדבריו, האמין לד"ר שחאדה, הודיע לרופאים כי התייעץ עם האיגוד והוא מסרב לאשפוזו, כי יש לו מחנה אימונים באוקראינה לפני אליפות אירופה והם יטפלו בו. (ת/1).

 

28.ראיות התומכות בגרסת התובע

פניית התובע לבדיקות רפואיות לאחר פציעתו, ואמרותיו לרופאיו בעת הבדיקות הרפואיות

א. התובע פנה ביום 13/4/10 לרופא המשפחה בתלונה על כאבים בעין ימין וטשטוש בראייה. למחרת נבדק על ידי רופא העיניים ד"ר דיאצ'וק, והופנה למיון עיניים. במכתב השחרור של התובע מיום 16/4/10 מחדר המיון בבני ציון, נכתב כי התובע מתלונן מזה כשבוע על כאבים בעין ימין, כי נשלח למיון אך לא פנה מיד אלא ביום 16/4/10 בשל התגברות הכאבים.

 

ב. התובע אושפז, כאמור, במחלקת עיניים בבני ציון בין התאריכים 16/4/17 – 18/4/17, ובמכתב השחרור מהמחלקה צוין כדלהלן: "בן 22, התקבל באופן דחוף בשל ירידה חדה בראיה וכאבים בעין ימין. ברקע: מיופיה בשתי העיניים, בריא בד"ר עוסק באגרוף. מזה כ- 10 ימים ירידה חדה בראיה מלווה בכאבים בעין ימין. נבדק על ידי רופא בקהילה לפני יומיים ונמצאה היפרדות רשתית. הופנה למיון אך לא פנה על דעת עצמו. לדבריו תמיד מקבל מכות בזמן הטורניר ולא מציין מכה מיוחדת לעין. עסק ב- 10 ימים האחרונים בתחרות אגרוף". בהמשך בפרק מהלך האשפוז ודיון צוין "מדובר בחולה קצר ראיה מתאגרף במקצועו שמזה כ- 10 ימים לפחות אינו רואה בעין ימין. שולל חבלה הישירה לעין ...". (ההדגשות אינן במקור – ד.ס.).

 

ג. התובע הועבר, כאמור, להתייעצות ובחינת אפשרות לניתוח בעין ימין בבית חולים שיבא.

בסיכום הביקור מיום 18/4/10 במיון עיניים בביה"ח שיבא צוין בפרק "היסטוריה רפואית עינית" כי "...לפני כ-8 ימים נחבל באזור עין ימין (לטענתו לא היתה פגיעה ישירה) במהלך טורניר אגרוף בטורקיה, לאחר החבלה ירידה משמעותית בעין זו...". כזכור, נוכח מצבו של התובע, הומלץ לו על ניתוח דחוף, אך הוא סרב לעבור ניתוח, ועזב את בית החולים, בציינו כי הוא בדרך למחנה אימונים בחו"ל. לאחר עזיבתו של התובע, ולאחר שיחה עם פרופ' הדר, שביקשו ליצור קשר עם כל גורם שיכול למנוע מהתובע להמשיך להתאגרף, שוחח פרופ' מויסייב, מנהל מחלקת העיניים בשיבא, עם יו"ר האיגוד בדארנה, ובסיכום הביקור צוין כי "מר בדארנה לוקח על עצמו לשוחח עם החולה ולשלוח אותו לאשפוז לצורך ביצוע ניתוח...".

 

מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע דיווח בזמן אמת על כאבים כתוצאה מחבלה באזור עין ימין במהלך התחרות מיום 7/4/10, אם כי שלל פגיעה ישירה בעין. (על מאפייניה של הפגיעה אעמוד בהמשך).

 

29.א. בחקירתו הנגדית, חזר התובע על גרסתו בתצהיר עדותו הראשית, לגבי התחרות בטורקיה באפריל 10', אליה הגיע עם מאמנו האישי תרשחאני, יו"ר הארגון ויו"ר המשלחת בדארנה ועוזר מאמן המשלחת, סביאטוחה. הוא השתתף בשני קרבות בלבד בתחרות ולא "עלה הלאה", משום שהפסיד בקרב השני "בגלל המצב של העין". התובע עמד על כך כי התלונן בפני בדארנה עוד בטורקיה, אחרי הקרב, בהיותם בחדר האוכל בבית המלון, ואמר לו שנפצע והוא סובל מכבאים בעין, ואילו בדארנה אמר לו "תלך לנוח, יום-יומיים וזה יעבור, ככה כל המתאגרפים", ודחה את גרסת האחרון כי לא אמר לו דבר לאחר שיצא מהזירה. הוא לא הלך לרופא משום ש"אף אחד לא שלח אותי", ועל אף גילו, היו צריכים לשלוח אותו לרופא כאשר לא הרגיש טוב, מפני שהיה במשלחת ולא היה יכול לצאת בלי אישור של יושב הראש. על אף הפגיעה בעינו, המשיך להתאגרף יום למחרת, על סמך המסמכים הקיימים. לאחר התחרות הוא לא חש בטוב, חזר ארצה, הלך לרופאים ולבית החולים כאמור בתצהירו, וסיפר להם את אשר ארע (עמ' 33 לפרוט', ש' 13- עמ' 34, ש' 6; עמ' 40, ש' 3-5).

 

ב. עוד לדבריו, לאחר שקיבל את המכה בזירה, כל הראש והפנים שלו "היו בכאבים", ואחרי שהתקלח היו לו "כמה כאבים בעין" והעין הייתה אדומה. הוא אישר כי כל המתאגרפים היו עם פרצוף אדום ונפוח ממכות "כולם כמעט אותו הדבר... יש מצבים שמתאגרף עולה לזירה, ומקבל אלף וחמש מאות מכות אבל הוא לא נפצע, הוא יורד אחרי יום הוא נח ויכול לעלות לזירה. אבל מתאגרף שעולה, מקבל אגרוף לפנים ונפתחת לו הגבה למעלה, אסור לו לחזור לזירה, אלא לאחר כמה חודשים". לשאלה מה ראו אצלו בחוץ בעין, השיב "ראו אך ורק שזה אדום, בעין בפנים. זה מה שהם אמרו", ואצל אחרים לא היה כך (עמ' 41, ש' 14-20).

 

ג. כאשר נדרש התובע לאמרותיו בבני ציון ובשיבא, כמצוין בסיכום האשפוז, לפיהן הוא נהג לקבל מכות בזמן הטורניר, לא ציין "מכה מיוחדת לעין" ושלל "חבלה ישירה לעין" – הסביר כי כאשר מתאגרף יורד מהזירה "כל הגוף שלו כואב, מהראש עד הרגליים. זה לוקח איזה יום יומיים, עד שהכל יעבור ואתה בדיוק יודע איפה באמת יש מכה". כאשר עומת עם העובדה שהלך לבית החולים רק בעבור שבוע מתום התחרות, לאחר שביקר אצל שני רופאים, וגם אז אמר במפורש כי לא קיבל מכה ישירה לעין, השיב כי "מרוב המכות שקיבלתי, אני לא

זוכר איזה מכה קיבלתי". (עמ' 34, ש' 23-25, 30).

ד. התובע הסביר כי לא עבר את הניתוח עליו המליצו רופאי שיבא, משום שנאמר לו כי גם אם ינותח לא יוכל לחזור לראות בעין, וכי מטרת הניתוח היא אך ורק בשביל לשמור על צורתה של העין. (עמ' 35, ש' 1-2). כאשר עומת עם תוכנו של סיכום הביקור מיום 18/4/10, לפיו הוסברה לו המשמעות של דחיית הניתוח או ויתור עליו, כולל סיכון לעיוורון מוחלט בעין, פטיזיס של העין וצורך בהוצאה ניתוחית של העין בהמשך, וכן סיכוני הניתוח, וכי לא ניתן להתחייב כי ניתוח עיני ישקם את הראיה, וכי החליט, לאחר שהתייעץ עם משפחתו לא לעבור את הניתוח – השיב כי לא התייעץ עם המשפחה (עמ' 35, ש' 19). אולם, בהמשך אמר כי אחיו הגדול מרואן היה איתו בביה"ח שיבא, ואמר לו לדבר עם האחראים עליו באיגוד האגרוף, לבדוק מה יגידו ובמה הם יכולים לעזור לו (עמ' 36, ש' 17-19).

 

לדבריו, על אף שבדארנה שוחח עם רופא ביה"ח ולקח על עצמו לשוחח עם התובע ולשלוח אותו לאשפוז לצורך ביצוע ניתוח, בפועל "...הוא לא שלח אותי. הוא שלח אותי אחרי יום למחנה אימונים לחודשיים" לקראת אליפות אירופה, זאת על אף שגם התובע הסביר לו את מצבו הבריאותי, כי הוא אינו רואה בעין וכי הציעו לו לעבור ניתוח. בדארנה אמר לו "תגיע אלינו נשב ונראה איך נעזור לך". לדברי התובע, הוא הגיע לישיבה באיגוד, "ישבנו ודיברנו", והם אמרו לו כי ישלחו אותו לגרמניה לעשות את הניתוח. לשאלה מדוע לא הלך לניתוח אחרי הישיבה, השיב "כי הם לא שכנעו אותי ללכת לניתוח. שכנעו אותי ללכת למשהו אחר לגמרי" (עמ' 36, ש' 8). לדבריו, העדיף את הצעת האיגוד על פני המלצת הרופאים לעבור ניתוח מידי על מנת להציל את עינו, משום ש"ברגע הזה הם אחראים עלי והם צריכים לשלוח אותי, והם לא הציעו לי את זה, הם הציעו לי משהו אחר לגמרי" (עמ' 36, ש' 11-12).

 

התובע הכחיש את הטענה כי אילו היה עובר את הניתוח באפריל 10' יתכן שהיה רואה היום בעין ימין, באומרו "אני לא חושב שהייתי יכול לחזור לראות בעין" (עמ' 36, ש' 22-25).

 

30.המומחה מטעם התובע, ד"ר בלוט 

א. כזכור, בחוות דעתו קבע ד"ר בלוט כי הפרדות הרשתית נגרמה לתובע בעקבות חבלה בעינו במהלך התחרות מיום 9/4/10 (צ"ל 7/4/10 – ד.ס.), "מתוך עשרות או מאות האגרופים המכוונים לפניו".

 

ב. בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל מה הסיבה לנזקו של התובע בעינו, השיב כי לתובע יש קוצר ראיה, "...לפי הסיפור, הוא קיבל חבלה בעין, והחבלה הזו גרמה להפרדות רשתית ואובדן ראייה". לשאלה אם היה שינוי במצב אלמלא היה התובע קצר רואי, השיב "אני מניח שהוא גם היה מקבל הפרדות רשתית. חבלות קהות, קשות, עלולות לגרום להפרדות רשתית". הוא לא זכר אם התובע אמר לו כי קיבל חבלה ישירה בעין, אך ציין כי בתחרות הוא קיבל אינספור של חבלות בפנים, ו"סטטיסטית חלק מהחבלות האלה יפגעו גם בעיניים" (עמ' 95 לפרוט',

ש' 27- עמ' 96, ש' 2).

 

כאשר נשאל האם יתכן כי נזקו של התובע נבע מעשרות או מאות מכות שקיבל בעין במהלך הקריירה שלו, ללא פגיעה מסוימת בעין, השיב "תאורטית, כן"; עם זאת אמר כי התובע אינו

זוכר מכה ישירה לעין מפני שהוא קיבל כל הזמן אגרופים לפנים, והסביר כי לו נבע הנזק מכך שהתובע קיבל מכות בפניו פעם אחר, הייתה לו ירידה הדרגתית בראייתו ולא ירידה פתאומית. לשאלה אם הירידה הפתאומית בראיה של התובע הביאה אותו למסקנה כי הייתה חבלה חודרנית, השיב בשלילה. "לא, חבלה קהה, blunt, חבלה קהה זו לא חבלה חודרנית. Perforation זו חבלה חודרנית שחודרת את הכדור של העין". (עמ' 96, ש' 3-21).

 

ד"ר בלוט אישר כי הוא מכיר את ההיסטוריה המשפחתית של התובע בתחום העיניים, מפני שאבי התובע איבד את עינו כתוצאה מחדירת גוף זר והיה בטיפול אצלם בבית החולים (בנהריה), וכי גם אחיו איבד את מאור עינו, אך הסיבה לכך אינה ידועה לו, מפני שהאח לא היה במעקב אצלו והוא לא חקר את העניין. ד"ר בלוט שלל את טענת הנתבעים כי אחת הסיבות להפרדות רשתית היא הגורם התורשתי, באומרו כי להפרדות רשתית אין גורם תורשתי, זאת להבדיל מקוצר ראיה העשוי להיגרם מתורשה. (עמ' 96, ש' 21-33).

 

כאשר הופנה למאמרו של ד"ר נדב בלפר, אודות הפרדות רשתית, לפיו היסטוריה רפואית היא אחד מגורמי הסיכון להפרדות רשתית, הסביר ד"ר בלוט כי להפרדות רשתית לכשעצמה אין סיפור משפחתי, אך קוצר ראיה הוא אחד מגורמי הסיכון להפרדות רשתית, והוא יכול להיות תורשתי, אם כי לא זכר בכמה אחוזים הוא מהווה גורם סיכון (עמ' 97, ש' 1-5).

 

31.גרסת התובעסיכום ביניים

התובע הותיר רושם מהימן על בית המשפט, וגם בענין זה אני רואה לקבל את גרסתו - הנתמכת גם בחוות דעתו ובעדותו של ד"ר בלוט, המקובלות עלי - במלואה.

 

גרסת התובע נתמכת בראיות חיצוניות, אמרותיו הספונטניות לרופאיו, מיד לאחר התחרות בטורקיה, ודווקא העובדה כי לא ניסה לייחס את פציעתו למכה אחת מתוך כל עשרות המכות שקיבל בפניו, מלמדת על כך שהוא לא בדה את הדברים מלבו, אלא ניסה לענות תשובות אמת לרופאיו.

 

אני מאמינה לתובע כי התלונן בפני בדארנה על כאבים בעינו בחדר האוכל בבית המלון בטורקיה, וכי הלה הרגיע אותו ואמר לו לנוח יום יומיים והכאב יעבור. התובע עצמו העיד כי מרבית המתאגרפים סובלים מכאבים בכל הגוף לאחר תחרויות, וכעבור יום יומיים מרבית הכאבים עוברים.

 

עוד מהימנה עלי גרסת התובע כי לאחר שהרופאים בשיבא הסבירו לו את החשיבות בניתוח של עינו הפגועה, הנזק בדחיית הניתוח או בוויתור עליו – עיוורון מוחלט ואף צורך בהוצאה ניתוחית של העין - אך גם כי אינם יכולים להתחייב שהניתוח יציל את ראייתו, הוא התייעץ עם ד"ר שחאדה ועם בדארנה. הם היו מודעים למצבו, אך במקום לשכנע אותו ללכת לניתוח, הם אמרו לו להגיע לאיגוד, כי מותר לו לשחק, כי יצא למחנה האימונים באוקראינה, והם יחשבו איך לעזור לו. התרשמתי כי התובע לא האמין שיש סיכוי להציל את עינו, אך האמין שהאיגוד יטפל בו.

 

אשר לטענת הנתבעים כי הפגיעה בעינו של התובע נובעת מגורם תורשתי, התובע – אשר דחה טענה זו - נתן הסברים מלאים לכך שאביו ואחיו נפגעו בעיניהם מגורם חיצוני, גרסה זו אומתה בחלקה על ידי ד"ר בלוט, שהכיר את נסיבות פציעתו של אביו, אך לא של אחיו, וגרסתו לא נסתרה.

 

32.גרסת הנתבעים 

כל הנתבעים הכחישו בתצהיריהם - אשר היו דומים עד זהים בחלקם - את גרסתו של התובע כי נפצע במהלך התחרות בטורקיה באפריל 10', בטענה כי ככל שנגרמו לו נזקים הם אינם קשורים לנתבעים. הנתבעים מסרו כי לו נפצע התובע במהלך הקרב, היה הקרב מופסק, והיה מוגש דו"ח פציעה ודו"ח של בדיקת רופא במקום. לדבריו כל אלה אינם קיימים מכיוון שהתובע לא נפצע בתחרות. כן הפנו לדבריו של התובע בעת הבדיקות הרפואיות, אשר הודה כי לא קיבל מכה ישירה בעין לפני התחרות, נבדק על ידי רופא מטעםAIBA שאישר לו להתחרות, ואף המשיך להתחרות עד חודש יוני 11', דהיינו למעלה משנה לאחר האירוע הנטען. (נ/1, נ/2).

 

ייאמר כבר עתה כי על אף שבתצהירי הנתבעים נעדר שמו של בדארנה כמי שליווה את התובע לתחרות בטורקיה, במהלכה נפצע לטענתו, במהלך שמיעת הראיות הודו גם בדארנה וגם יתר הנתבעים כי בדארנה אכן ליווה את התובע, והסבירו כי שמו נשמט בטעות. בדארנה עצמו מסר כי סבר שהוא נדרש לציין רק את שמותיהם של האחרים מלבדו, ולכן לא ציין את שמו.

הנתבעים לא זימנו את סביאטוחה לעדות, ולא הגישו חוות דעת רפואית נגדית לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובע.

 

33.גרסתו של בדארנה

א. בדארנה הכחיש מכל וכל את הפציעה של התובע, תוך הדגשת דיווחו של התובע בזמן אמת כי לא ספג חבטה ישירה לעין. כן מסר כי התובע לא אמר דבר על בעיות ראיה לד"ר אסוואד, כפי שלא אמר זאת לאיש, אלא במחצית שנת 11' (נ/2).

 

ב. בחקירתו הנגדית, הכחיש בדארנה את גרסת התובע, לפיה לאחר המשחק פנה אליו ואמר לו כי יש לו כאבים בעין וכי הוא פצוע בעין, באומרו "אני מכחיש שאני יודע על מה מדובר". לדבריו, בזירה "למעלה" נוכחים שופט ושני מתאגרפים, ו"למטה" יש חמישה שופטים ונוכח גם רופא. למיטב זכרונו התחרות של התובע "נגמרה בנקודות", והשופט לא הפסיק את הקרב בעקבות פציעה. בדארנה אישר כי דבריו מתייחסים לפציעה הנראית לעין, "מתי ששופט זירה רואה שיש פציעה, הוא קורא לדוקטור, אם יורד דם או משהו". עוד הכחיש בדארנה כי כאשר היה בחדר האוכל פנה אליו התובע בנושא הפציעה, ואמר כי אילו היה פונה "היינו לוקחים אותו לפחות לראות רופאים שיש באולם", ולו היה משהו חמור יותר "היינו שולחים אותו למקום אחר" (עמ' 59 לפרוט', ש' 2-21). לדבריו, במשך כל הימים ששהו בטורקיה לא אמר לו התובע כי קיבל מכה בעין.

 

ג. בדארנה אישר כי ביום 19/4/10 יצרו עמו קשר מבית החולים שיבא, שוחחו עמו על מצבו של התובע, ואמרו לו כי אסור לו לעשות פעילויות ספורטיביות בגלל מצב העין שלו; כן אישר כי הוא לקח על עצמו אחריות לשוחח עם התובע ולשלוח אותו לאשפוז לצורך ביצוע ניתוח, וכי שיחה זו דווחה גם לפרופסור, למרות הפרת החסיון הרפואי, עקב מצבו החריג של התובע. הוא אף אישר כי למחרת היום שלח האיגוד את התובע למחנה אימונים של חודשיים באוקראינה (עמ' 60, ש' 21-32).

 

בהמשך אמר כי נאמר לו "אנחנו מבקשים ממך כיו"ר ארגון האגרוף להביא את הבחור לבית החולים ולעשות לו ניתוח", אך הוא לא ידע שאסור לתובע להמשיך ולהתאגרף. משנשאל מה עשה עם המידע שנמסר לו, השיב כי לא היה ברשותו טלפון של התובע, משלא היה ביניהם קשר טלפוני, והקשר של התובע היה עם ד"ר שחאדה. לכן, התקשר לד"ר שחאדה, אשר לא ענה לו; למחרת בבוקר התקשר אליו שוב, סיפר לו את תוכן השיחה מבית החולים, אך האחרון השיב לו שהתובע כבר נסע לאוקראינה. (עמ' 61, ש' 2-13). בהמשך, חזר בו ואמר כי אינו זוכר אם דיברו ספציפית על התובע, בציינו כי ד"ר שחאדה נסע עם התובע לגרמניה ולכל מיני בתי חולים בארץ והכל התנהל בין שניהם, בעוד הוא בדארנה לא היה נוכח. הוא לא ידע להסביר מדוע העיד ד"ר שחאדה כי נודע לו על הפציעה של התובע לראשונה כאשר נפסל התובע בטורקיה בשנת 11', ולא סיפר כי בדארנה עדכן אותו בדבר השיחה משיבא, באומרו על עצמו "אני אגיד אמת כל החיים שלי" (עמ' 62, ש' 20-27). בסופו של יום חזר בו ושוב ואמר כי העביר לד"ר שחאדה את המסר לפיו על התובע לעבור ניתוח. (עמ' 66, ש' 13-16).

 

בהקשר זה, העיד בדארנה כי לתובע הייתה תכנית שנתית שהוכנה לו בתחילת השנה על ידי ועדה מקצועית ביחד עם המנכ"ל ד"ר שחאדה, ואושרה בישיבת הנהלה, ולפיה קנו לו כרטיסים, בציינו כי הוא לא היה נוכח בהכנתה (עמ' 61, ש' 11-18). לכן, למרות שהיה ידוע שיש לתובע בעיה בעין המצריכה ניתוח, הסכימו לאשר לו להמשיך להתאגרף, בשנים 10' ו- 11'. לשאלה מדוע נתנו לו להמשיך להתאגרף וגם בנו לו תכנית לשנת 11', השיב "אחרי שתכנית נבנתה, אני אישית, כיושב ראש, אין לי עניין לאן הוא נוסע, יש לו ביטוח, אין לו ביטוח, אם יש לו ועדה רפואית. זו לא העבודה שלי. הניירת נמצאת אצל המנכ"ל, אצל מנכ"ל הארגון, לא אצלי. המשרד היה בתוך הבית מנכ"ל איגוד האגרוף. תשאל את י' למי היה שולח את הניירת שלו, לאמין בדארנה או למנכ"ל, או שתשאל כל מתאגרף בישראל". (עמ' 62, ש' 2-6).

 

לשאלה מדוע לא עשו ניסיון לעצור את התובע ואפשרו לו להמשיך להתאמן, ומדוע לא אמר לד"ר שחאדה כי יש לעצור את התובע מלהתאגרף גם אם הוא רוצה להמשיך, השיב "אני כיושב ראש האיגוד הייתי אפס. אני לא מחליט" וחזר שוב על דבריו כי מי שמחליט זו הועדה המקצועית והמנכ"ל בישיבת ההנהלה על התכניות שהם מגישים, ומעבר לכך הוא לא ידע אם נסע התובע ולאן נסע (עמ' 62, ש' 33 - עמ' 63, ש' 3).

 

ד. גרסתו של בדארנה - סיכום ביניים

לאחר שבחנתי את גרסתו של בדארנה, יו"ר האיגוד, איני רואה לקבלה כמשקפת את העובדות כהווייתן. אקדים ואומר כי לאחר שהתרשמתי מדבריו ומדברי הנתבעים האחרים, איני רואה לקבל את דבריהם כי שמיטת שמו של בדארנה כמי שליווה את התובע לתחרויות בטורקיה באפריל 10' ביחד עם תרשחאני וסביאטוחה, נובעת מטעות או מאי הבנה, וכי בדארנה לא הבין שעליו לציין את שמו כמי שהיה ראש המשלחת בטורקיה.

 

התרשמתי כי נסיונותיהם של בדארנה ושאר הנתבעים להרחיק אותו מהתחרויות הרלוונטיות בטורקיה, שם נפגע התובע בפניו ובעינו, התלונן בפני בדארנה, וכל שנאמר לו היה שינוח יום יומיים והכאב יעבור, מלמדת על תחושת האשם של בדארנה , וכן על הבנתם של הנתבעים האחרים כי אין מדובר בענין של מה בכך.

 

אין כל טענה כי התובע נפצע במהלך התחרות פציעה מהסוג שבגינה הופסקו קרבות, ומולאו דו"חות. מדובר בפגיעה שעוצמתה נתבררה לתובע מאוחר יותר, אז ביקש עזרה ולא נענה.

 

ועוד, לו היה ממש בטענתו של בדארנה כי לו היה מודע לפציעתו של התובע, היה לוקח אותו לראות רופא, אינה מתיישבת עם התנהלותו של בדארנה לאחר שפרופ' מויסייב פנה אליו ישירות, הסביר לו את חומרת מצבו של התובע, וביקש ממנו לדאוג שלא יתאגרף עוד, וכי יבוא לשיבא כדי לעבור את הניתוח הדחוף שהוצע לו. ומה עשה יו"ר האיגוד? לא זו בלבד שלא עשה כפי שנתבקש, אלא שאיפשר לתובע, ביחד עם ד"ר שחאדה, לצאת למחנה אימונים ולהמשיך להתחרות. דהיינו, אין ממש באמרתו כי היה שולח את התובע לרופאים. במקום לעשות כן, נשלח התובע להתחרות גם בתחרות השניה בטורקיה, עם עינו הכואבת, ובהמשך לאוקראינה.

 

ועוד, בדארנה היה יו"ר האיגוד, והגורם אליו התקשר פרופ' מויסייב כדי לוודא שהתובע לא ימשיך להתאגרף. אם אכן היה ממש בדבריו של בדארנה כי תפקידו היה שולי ביחס לתפקידו של המנכ"ל ד"ר שחאדה, היה עליו לומר זאת ראשית בתצהירו ולאפשר לד"ר שחאדה להידרש לסוגיה זו . כמו כן היה עליו להבהיר את הדברים לד"ר שחאדה ולתובע, להבטיח בשיחה עם התובע, כי התובע מודע לסיכון הכבד שהוא נוטל בהמשיכו להתאגרף. השלכה של מלוא האחריות על ד"ר שחאדה, היא בעייתית, מעבר לכך שד"ר שחאדה מכחיש את דבריו של בדארנה מכל וכל, כפי שיפורט בהמשך. למען הסר ספק, שוכנעתי כי בדארנה אכן טלפן לד"ר שחאדה מיד לאחר שקיבל את השיחה וגם למחרת, וכי העביר את תוכן השיחה כלשונה, וניסיונו לחזור בו נעשה כדי ל"היות בסדר" עם ד"ר שחאדה, משיקוליו.

בנתונים אלה, איני רואה לבסס קביעתם של ממצאים עובדתיים על גרסתו.

34.גרסתו של תרשאחני

א. תרשחאני הצהיר כי נכח בתחרות באפריל 10' בטורקיה, התובע לא נפצע שם, והוא המשיך להתחרות למעלה משנה לאחר מכן. לדבריו, מנסיונו הרב, לו נפצע התובע היה הקרב מופסק, היה דו"ח פציעה ודו"ח של בדיקת רופא במקום. לדבריו כל אלה אינם קיימים מכיוון ש"הפציעה שהתובע מציין לא הייתה". (נ/4).

 

ב. בחקירתו הנגדית, כאשר הופנה לתצהיר תשובות לשאלון שהגיש (נ/4א), בו הצהיר כי התובע כלל לא נפצע בטורקיה, אמר כי התובע לא אמר לו שנפצע והוא גם לא ראה שנפצע. הוא דחה את הגרסה לפיה ידע שהתובע פנה לבדארנה, ואמר לו שיש לו "טיקים בעין" וכי האחרון אמר לו "לך, עוד יום יומיים זה יעבור". (עמ' 86 לפרוט', ש' 10-12).

 

ג. גרסתו של תרשחאני - סיכום ביניים

גם גרסתו של תרשחאני אינה מקובלת עלי והדברים שנאמרו לגבי בדארנה - הן לענין השמטת שמו כמי שנסע עם התובע לטורקיה והן לענין הפסקת הקרב בגין פציעה - יפים גם כאן.

 

35.גרסתו של ד"ר שחאדה

א. ד"ר שחאדה הצהיר כי התובע לא נפצע בטורקיה, בהדגישו כי התובע עצמו הודה, כאמור, כי לא קיבל מכה ישירה לעין במסגרת התחרות, בהדגישו כי הקרב בו השתתף לא הופסק בעקבות פציעה כלשהי. לענין זה הפנה לסיכום הביקור בבית החולים שיבא בתאריך 16/4/10, בטענו כי הוא מלמד כי תביעתו של התובע היא תביעת בדים. בנוסף הדגיש כי התובע לא התלונן ולא פנה לראש המשלחת ולמאמנו בטענה כי נפצע, כעולה מדבריו של תרשחאני אשר היה עמו בתחרות, ואף לא פנה לרופאים מטעם AIBA שנכחו בתחרות בטענה כי נפצע (נ/1).

 

ב. בחקירתו הנגדית טען כי הבעיה של התובע אינה נובעת ממכה שקיבל בתחרות, אלא מדובר בבעיה תורשתית במשפחה "... ככה נכנסה הבעיה. זו לא מכה, זו לא תחרות אגרוף, זה כלום. זה פשוט מאוד תורשה אצלו בבית, שהוא ירש את זה, ופשוט מאוד אלוהים לא רצה שהוא יגיע רחוק, לאולימפיאדה או לאליפות העולם... זה הגורל שלנו, שי' לא ראה יותר בעין ימין שלו. זה לא איסטנבול, לא טורקיה ולא מכות. אני יכול להגיד שהוא קיבל מספיק כסף מאיגוד האגרוף, ספורט הישגי מהוועד האולימפי, הוא רצה להמשיך לקבל כסף, הרבה כסף, אבל אנחנו לא בנק לאומי ולא בנק דיסקונט. הצענו לו לקבל את המשכורת שלו, שהוא קיבל את ה-2,000 ₪ אחרי שלא ניתן לו להתאמן, הצענו שיהיה מאמן. היה לנו קורס מטעם מכללת משגב, שהוא בא אלינו לשיעור או לשני שיעורים ונעלם, לא בא יותר. הוא גם צפצף על הדבר הזה שהוא יקבל עזרה מאיגוד האגרוף, ימשיך לקבל וייתן מהניסיון שלו לחניכים ולמתאגרפים. הוא חשב או חושב שדרך בתי משפט הוא יכול להיות מיליונר בסוף. אני גם היום נכה ולא מיליונר, וחי. דרך אגב, עורך הדין שלו, איהאב ספייה, היה מתאגרף אצלי והיה אלוף כמה שנים. הנה, תראה, יש לו עיניים יפה, פרצוף יפה, הכל בסדר". (עמ' 45 לפרוט', ש' 7-26).

כאשר עומת עם העובדה ששני מומחים בדקו את התובע ושללו את הטענה כי הוא סובל מבעיה תורשתית, וכי הבעיה בעין היא קרע ברשתית, השיב כי לא ידע שלתובע יש בעיות בעין ולראשונה נודע לו הן על הבעיה והן כי התובע טוען כי נפצע או קיבל מכה, רק בשנת 11', לאחר שהתובע נפסל בטורניר בטורקיה, והם התחילו לרוץ אתו לבדיקות בגרמניה ובארץ; "אז התחיל להיות ברור לנו שהתובע אינו רואה בעין ימין, בגלל שרשתית העין לא גדלה, המים לא מגיעים לעין והיא נסגרת..." (עמ' 46, ש' 25-26; עמ' 51, ש' 32- עמ' 52, ש' 2).

 

ג. לשאלה אם בדארנה הודיע לו כי ביום "19/4/11" (צ"ל 19/4/10),לאחר שהתובע השתחרר מבית חולים שיבא יצרו עמו קשר מבית החולים ואמרו לו כי לתובע יש בעיה בעין ואסור לו להתאגרף, השיב "אני לא זוכר, פשוט מאוד. אני לא במצב שאני יכול לזכור", וכן כי אינו זוכר אם אמר לו זאת במהלך כל השנה. (עמ' 52, ש' 32). עוד אמר כי אינו זוכר אם במשך כל התקופה התלונן בפניו התובע על כאבים בעין וכי הוא אינו רואה. כאשר נדרש לכך שקודם לכן ענה בפירוט לשאלות שנשאל ברמה של ידיעה על מה שאירע בשנים 01', 08', 09' ושלט בחומר באופן יוצא דופן, וכאשר השאלות בעייתיות הוא אינו זוכר דבר, השיב "אני לא במצב שאני יכול לחזור כרונולוגית על כל דבר ודבר. אני יודע שהייתה לו בעיה. מתי התחלתי לדעת שיש לו את הבעיה הזו - אני עכשיו לא זוכר יותר". לשאלה אם ידע שיש בעיה והוא המשיך להתאגרף, חזר ואמר כי "אני אומר לך שכשידענו שיש לו את זה, התחלנו לטפל בו, התחלנו לרוץ איתו" (עמ' 53, ש' 5-9; 12).

 

ד. גרסתו של ד"ר שחאדה - סיכום ביניים

גם בעניין זה אין גרסתו של ד"ר שחאדה מקובלת עלי ולא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך דבריו.

 

ד"ר שחאדה מסר גרסאות מפורטות למדי בנושאים בהם בחר לפרוש את משנתו – הסברים רפואיים, למרות שאינו רופא, כגון הסיבה הגנטית לדעתו לפגיעתו של התובע בעינו, נסיונו להכפיש את התובע כמי שמנסה להתעשר על חשבון האיגוד ללא הצדקה, ועוד, עד אשר נשאל שאלות שעליהן לא היתה לו תשובה. או אז הסביר כי הוא לא זוכר, וניסה להתחמק ממתן תשובה. איני רואה לקבל כמהימנה את דבריו של ד"ר שחאדה כי אינו זוכר שבדארנה טלפן אילו וסיפר לו כי קיבל שיחת טלפון דחופה, לפיה יש להבהיל את התובע לבית החולים לעבור ניתוח, וכי הוא אמר לו שהתובע נסע לאוקראינה, משהתרשמתי כי מדובר בזכרון סלקטיבי.

 

ד"ר שחאדה לא נתן תשובה ממשית לכך שבמקום לשלוח את התובע באופן מידי לניתוח, או להסביר לו את הסיכונים העומדים בפניו, בחר לשלוח אותו למחנה אימונים באוקראינה, והבטיח לו כי האיגוד יטפל בבעיה הרפואית שלו.

 

באתי לכלל מסקנה כי האיגוד וראשיו העדיפו למצות את הפוטנציאל הגלום בתובע לצרכיהם, הבטיחו לו כי יטפלו בו בגרמניה, והתעלמו בגסות לב מהסיכונים שנגרמו לתובע אם ימשיך

להתאגרף. הוכח כי הם החלו לטפל בו רק לאחר שנפסל על ידי רופא בשנת 11' ולא לפני כן.

36.גרסתו של ד"ר אסוואד 

א. ד"ר אסוואד הצהיר כי הפרדות רשתית יכולה להתרחש ממספר סיבות, וביניהן קוצר ראייה פתולוגי ממנו סובל התובע, קרעים ברשתית ההיקפית, וממחלה תורשתית גנטית במשפחתו. מצבו של התובע נובע, לדעתו, מסיבות אלה ולא בשל מעשי הנתבעים. (נ/3).

 

ב. בחקירתו הנגדית חזר וטען כי כאשר בדק את התובע הן באפריל 10', והן לאחר שחזר מאוקראינה, כלל לא היה מודע לכך שהיה בבית חולים והתובע לא אמר לו כי הוא סובל מהעין. לדבריו, התובע אמר לו כי הוא "חייב בדיקה" כי הוא חוזר לאליפות אירופה; הוא בדק את התובע, אשר "לא היה סובל מהעין, לא היתה לו פציעה, ולא ידעתי שהוא היה בבית חולים. אני נשבע באשתי ובילדים שלי שהוא לא היה אצלי ולא אמר לי שהוא חולה, גם לא המנכ"ל ולא ראש האיגוד. כשהיה בבית חולים והיה צריך לעבור ניתוח, אני אישית לא ידעתי על כך. ראיתי אותו פעם אחת עם השיק על סך 38,000 ₪ ומדלית ארד באליפות אירופה..." (עמ' 69 לפרוט', ש' 19-25). לגרסתו, עת בדק את התובע בבדיקת עיניים שטחית, לא הבחין בבעיה בעינו, ואם היה יודע כי התובע היה בבית חולים, וכי היה פצוע או הייתה החלטה על ניתוח, לא היה חותם לו על הפנקסים (עמ' 69, ש' 30-32; עמ' 77, ש' 25, 30; עמ' 79, ש' 27-28).

 

ג. גרסתו של ד"ר אסוואד - סיכום ביניים

גרסתו של אסוואד, רופא האיגוד, בעייתית אף היא, בלשון המעטה.

גם ד"ר אסוואד, שאינו רופא עיניים, נתן הסברים רפואיים בעייתיים בתחום העיניים, לרבות הסיבה הגנטית לדעתו לפגיעתו של התובע, העדר בעיה כלשהיא בעינו של התובע לדעתו - בשעה שבכירי רופאי העיניים בשיבא סברו שהוא עומד לאבד את ראייתו, ועשו ככל יכולתם כדי למנוע ממנו להתאגרף ולעבור את הניתוח, אשר לדעתם היה עשוי לעזור לו, אם כי לא התחייבו לכך - וכדומה.

 

מדבריו של ד"ר אסוואד בדבר האבחנה שלו בדבר מצב העין של התובע באפריל 10' או סמוך לאחר מכן, ניתן להתרשם כי – כטענת התובע וכקביעתם של המומחים שנתנו חוות דעת בתיק זה – הוא לא הוכשר לבצע לתובע בדיקות עיניים, ולחתום בפנקס כלשהוא כי מצב העיניים של התובע הוא נורמלי.

 

37.עמדתו של ד"ר פרנץ ביחס לפציעה הנטענת בעינו של התובע

קביעותיו של ד"ר פרנץ מחזקות את גרסת התובע - אשר סבל מקוצר ראיה גבוה - ואת טיעוניו לגבי התנהלות האיגוד בניגוד לדין, הן בקבלתו לאיגוד והן משלא נערכו לו הבדיקות הנחוצות, אך על אף האמור קובע המומחה, כי לא נגרם לתובע נזק כתוצאה מהשתתפותו בפעילות אגרוף, עד התאריך שבו החלו תלונותיו, דהיינו אפריל 10'.

 

א. בחוות הדעת קבע המומחה בכל הנוגע לתקופה שקדמה לפציעה כדלקמן:

 "1. ב-4/6/08 עדיין חדות הראייה בעין ימין הייתה 6/36, בדומה למה שהיה ב- 2003.

2. תלונה של התובע על כאבים ואיבוד ראייה בעקבות תחרות בתורכיה. הוא הגיע לראשונה לרופא עיניים רק יומיים אחרי שחזר לארץ, וגם זאת לא בגלל איבוד הראייה אלא בגלל הכאבים. חדות הראייה הייתה 6/120. גם לאחר שנבדק ונשלח דחוף לבית החולים, עברו עוד יומיים עד שהגיע לבית חולים בני ציון בתאריך 16/4/10. אז חדות הראייה הייתה כבר מניית אצבעות. הוא הופנה לתל השומר בגלל חומרת המצב, אבל במקום להינתח כפי שהמליצו לו, עזב את בית החולים. למרות מאמצים מצד בית החולים להביאו לניתוח בהתערבות פרופ' מויסייב, מנהל המחלקה, ושיחתו עם יו"ר איגוד האגרוף בארץ, מר אמין בדארנה, התובע נשלח למחנה אימונים בחו"ל, ורק לאחר חזרתו לארץ ב-17/8/10 פנה שוב לתל השומר לניתוח, אבל אז חדות הראייה הייתה כבר תחושת אור בלבד ולא הייתה כבר אפשרות לנתח.

דיון

1. התובע התקבל לאיגוד בניגוד לכללים של AIBA.

2. עיניו לא נבדקו כראוי בניגוד לתקנון איגוד האגרוף.

3. עין ימין אובחנה כעין עצלה שטופלה בעבר עם סגירות. חדות הראייה הטובה ביותר שמתוארת היא 6/12 בבדיקה חד פעמית, ולכן אני מתעלם מבדיקה זו, אבל לרוב נעה בין 6/18 ל-6/36. אני מבקש להדגיש שבמצב אמבליופיה, אם העין הגיעה בעבר לאחר טיפול בסגירות לחדות ראייה מסוימת, ובמשך השנים חדות הראייה ירדה, כאשר יש פגיעה בעין השנייה, הטובה, אז חדות הראייה בעין האמבליופית יכולה לשוב ולהגיע לראייה היותר טובה שהייתה בעבר. הייתי מתייחס לעין ימין כראייה פוטנציאלית מקסימלית של 6/18.

4. בקוצר ראייה גבוה חובה לעשות בדיקת עיניים בהרחבה ללא קשר למקצוע. בדיקה זו יכולה לאתר קרעים ברשתית, ואם מטפלים בהם בזמן, זה יכול למנוע היפרדות רשתית. העובדה שהוא סובל מקוצר ראייה גבוה הייתה צריכה להדליק נורות אדומות אצל הרופא של האיגוד, ד"ר פאיז, ואם כבר קיבלו אותו לאיגוד, לפחות היה עליו לדאוג שייבדק על ידי רופא עיניים בדיקות תקופתיות כדי לוודא שלא נוצר קרע שדורש טיפול. לכן, גם אם ההנחה היא שההיפרדות לא נבעה באופן ישיר מההתאגרפות, אלא כתוצאה מקוצר הראייה הגבוה, גם אז יתכן מאוד שבדיקה כנדרש הייתה יכולה להציל את עינו.

5. מכיוון שלא היו תלונות על איבוד ראייה או כאבים עד שנת 10', ההנחה שלי היא שלמרות השתתפותו של התובע בפעילות אגרוף, הדבר כנראה לא גרם לו לנזק עד התאריך בו הופיעו תלונותיו". (ההדגשות אינן במקור – ד.ס.).

 

משמע, המומחה מצא כי על אף שבדיקות תקופתיות כנדרש יכלו להציל את עינו של התובע, למרות קוצר הראיה של התובע ואי עריכת בדיקות כדין במהלך השנים, לא נגרם לו נזק כתוצאה מהאגרוף, עד למועד בו החלו תלונותיו, דהיינו אפריל 10'.

ב. כן קבע המומחה כי "הפגיעה בעינו הימנית היתה, קרוב לוודאי, על רקע טראומטי", זאת הסיק בין היתר מבדיקות העיניים שעבר התובע לאחר התחרות בטורקיה, מתזוזה של העדשה, המופיעה בעיקר לאחר טראומה, מהקרע שנמצא ברשתית, גודלו ומאפייניו, הירידה הפתאומית בלחץ התוך עיני, היכולה לגרום לכאבים עזים, וההתקדמות המהירה של הפרדות הרשתית ביחד עם הירידה בחדות הראיה, קיומו של קטרקט מסובך. וכך קבע בעניין זה:

 

"6. בדיקות העיניים בבתי החולים בני ציון ותל השומר תומכות בכך שהיפרדות רשתית נבעה מהטראומה. פאקודונזיס (תזוזה של העדשה) מופיעה בעיקר לאחר טראומה. אמנם יכולה להופיע גם במחלות תורשתיות, כגון מחלת Marfan, אבל אז הפאקודונזיס היא דו צדדית. העובדה שבאולטרסאונד נראה היה שיש קרע בסקלרה (דופן העין) והתיאור בבדיקה בבית חולים תל השומר שיש קרע ענק, גם הם תומכים באטיולוגיה הטראומטית. גם העובדה שהיו כאבים בעין תומכת באטיולוגיה הטראומטית. היפרדות רשתית יכולה לגרום לעיוורון, אבל לא לכאבים. טראומה יכולה לגרום לכאבים.

7. ירידה פתאומית בלחץ התוך-עיני יכולה לגרום לכאבים עזים. היפרדות רשתית לא טראומטית יכולה לגרום להיפוטוניה, אבל אז ההיפוטוניה היא הדרגתית ולא פתאומית, ולכן לא גורמת לכאבים. טראומה עם או בלי קרע בסקלרה (Rupture globe) המלווה בהיפרדות רשתית יכולה לגרום להיפוטוניה אקוטית וכתוצאה לכאבים עזים.

8. העובדה שההיפרדות התקדמה מהר יחד עם ירידה מהירה בחדות הראייה מוכיחה שההיפרדות ארעה זמן קצר לפני שהתובע נבדק על ידי ד"ר ולרי. מאוד לא שכיח שבהיפרדויות ממושכות פתאום חלה התדרדרות כל כך מהירה.

9. המעבר מהיפרדות חלקית להיפרדות מלאה closed funnel תוך ארבעה חודשים, גם היא תומכת באטיולוגיה הטראומטית.

10. קטרקט מסובך (complicated cataract) גם הוא ממצא שמופיע בטראומה ולא בהיפרדות ספונטנית לא טראומטית.

11. העובדה שהתובע המשיך להתאגרף והעיוורון בעין ימין לא הפריע לו לא מפתיעה. עין ימין הייתה עצלה מילדות, והוא השתמש בעיקר בעינו השמאלית. גם זו סיבה שמה שהביא אותו לרופא עיניים וגם לבית החולים זה לא איבוד הראייה אלא הכאבים".

 

ג. בתשובותיו מיום 5/7/16 לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים, קבע כי הסיפור המשפחתי של התובע אינו רלוונטי במקרה הנדון. מפאת חשיבות הדברים, אני רואה להביאם במלואם: "לא הסיפור המשפחתי גורם לאיבוד הראיה אלא המחלה ממנה החולה סובל. מה שגורם להפרדות הרשתית זה לא הסיפור המשפחתי, אלא השאלה אם לאדם שלפנינו יש שינויים פתולוגיים שמעלים את הסכנה להיפרדות רשתית. למשל, קרע ברשתית זה ממצא שאם קיים ולא מטופל יכול להביא להיפרדות רשתית. הסיפור המשפחתי יכול להעלות את הסיכון להופעה של קרע, אבל טיפול מתאים יכול למנוע היפרדות רשתית. גם עצם העובדה שהיה לו קוצר ראייה גבוה יכול להעלות את הסיכון בהופעה של קרע, וגם טראומה בעין עם קוצר ראייה גבוה הוא בסכנה יותר גבוהה מאשר עין ללא קוצר ראייה. זוהי הסיבה שמי שיש לו קוצר ראייה מעל -3.50 לא רשאי לעסוק באגרוף לפי תקנות AIBA, אבל הדבר לא הפריע לאיגוד הספורט להעסיק אותו, ומבחינת הרופא הבודק מטעם האיגוד, "בדיקת העיניים תקינה", למרות שהיה ידוע שיש לו קוצר ראייה גבוה של -8.00. כך שאין כאן כל חשיבות מה הסיפור המשפחתי. בתקנון של AIBA רשום במפורש שבבדיקה שנתית חייבים לבדוק את הרשתית ולטפל בלייזר אם מוצאים פגמים בבדיקה הרשתית, אז אחת מן השתיים: או שרופא בדק את התובע פעם בשנה ולא מצא קרעים ברשתית, ואז הסיפור המשפחתי לא רלוונטי, או שרופא לא בדק את הרשתית ועשה שני דברים לא תקינים: גם לא בדק וגם כתב שבדק וציין שהבדיקה תקינה, וגם אז הסיפור המשפחתי לא רלוונטי. האחריות לעבור בדיקת עיניים שנתית היא על האיגוד ולא על המתאגרף!!" (ההדגשות אינן במקור – ד.ס.).

 

אשר לעובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה התובע חבש קסדה במהלך התחרות, השיב המומחה כי טראומה יכולה להתרחש גם בעת חבישת קסדה.

 

ד. בעדותו, כאשר נשאל האם התובע איבד את ראייתו כתוצאה ממחלה תורשתית שהתחילה לאט, או שהתרחש מקרה טראומתי או אירוע שגרם לאיבוד הראיה, השיב ד"ר פרנץ כי "...לפי המהלך של המקרה הרבה יותר הגיוני שמה שקרה לו זה פוסט טראומתי" (עמ' 105, ש' ש' 3). בהמשך הסביר המומחה כי טראומה במקרה הזה מוגדרת על ידו כ"כל פגיעה באזור הראש שגורמת לזעזועים קשים של הראש ושל העין, או טראומה שהעין עצמה נפגעת, כלומר מכה ישירה...". (עמ' 112, ש' 32-33).

 

אשר להשפעה של היות התובע קצר רואי, הסביר כי "מי שיש לו קוצר ראייה גבוה והוא מקבל בוקס לעין, הסיכון שהעין שלו תתפוצץ או שיקרה לו משהו, הוא יותר גבוה מאשר מי שהמספר שלו יותר נמוך. אם אתם רוצים להבין למה, במילה אחת - כי המספר של המשקפיים נקבע לפי גודל העין. ככל שהעין יותר גדולה, המספר יותר גדול. ככל שהעין יותר גדולה, הדופן של העין יותר דק, ולכן היא יותר רגישה לחבטות, vulnerable". (עמ' 107 לפרוט', ש' 9-13).

 

משנדרש המומחה לכך שאביו ואחיו של התובע איבדו את הראיה באחת בעיניהם, אישר כי אף שלא בדק את המשפחה, ראה שקיים אלמנט תורשתי במשפחה, ולא שלל אפשרות כי לתובע היו שינויים ניווניים ברשתית במשך שמונה השנים בהן לא נבדק. עם זאת, חזר והדגיש כי במקרה מיוחד זה לא הגורם התורשתי הביא להפרדות הרשתית בעינו של התובע.

 

"...מה שגורם לעיוורון זו לא הגנטיקה אלא המצב של העין. כלומר הגנטיקה יכולה לגרום שהעין תהיה במצב מסוים, ... שיש במשפחות אנשים מסוימים שיש להם שינויים בהיקף של הרשתית, זה משפחתי, ... אבל רואים את הסימנים הניווניים כשמסתכלים להם לתוך העין. פה - אחד מהשניים. או שהוא נבדק ונמצא שזה תקין, ואז אין שאלה, או שהוא לא נבדק וכתבו שזה תקין, ואז עולה השאלה אולי היה שם משהו או לא. מה שאני יכול להגיד זה שיכול להיות בין אז, כשבדקו לו את הרשתית ב-02', עד 10', שקרה לו משהו בעין. בהחלט יכול להיות. לא בגלל שזה משפחתי, אלא בגלל עצם העובדה שיש לו קוצר ראייה גבוה... ואחד הסיבוכים של קוצר ראייה הוא שינויים ניווניים בהיקף של הרשתית". (עמ' 111, ש' 31- עמ' 112, ש' 10).

 

הוא אישר כי "יש מחלות תורשתיות שגורמות לכך שלפציינט יהיה סיכוי יותר גבוה שתהיה לו היפרדות רשתית, אבל במקרים האלה אנחנו רואים את הסימנים גם בעין השנייה. פה היה מקרה מיוחד. דבר אחד שהוא הכי לא סביר שזה קרה בגלל תורשה, זה כשבדקו אותו, כתוב במפורש שהעדשה שלו זזה. כתוב פאקו דונזיס. זה לא מצב שגורם להיפרדות רשתית. ... פה הייתה לו תזוזה שנובעת מטראומה". (עמ' 112, ש' 13-30). (ההדגשה אינה במקור – ד.ס.).

 

המומחה אישר כי ידוע לו שהתובע שלל מכה ישירה לעין, אך מכות חוזרות בראש זו טראומה. (עמ' 113, ש' 1-8). ד"ר פרנץ שלל את האפשרות כי הפגיעה של התובע היא תוצאה של תהליך מתמשך של הפרדות רשתית, באומרו כי בניגוד למצב דברים בו התהליך של הפרדות רשתית כתוצאה מקרע עשוי להמשך גם שבועות, במקרה הנדון היה התובע ב"מצב אקוטי" - ראשית, משום שהתלונן על כאבים עזים, אשר אינם קיימים בתהליך מתמשך, ושנית, משראו בבדיקת ה-CT שפוענח שכנראה יש קרע של דופן העין, שאינו נגרם מהפרדות רשתית תורשתית. כן הבהיר כי "העובדה שזה התפתח כל כך מהר אומרת שקרה משהו באותה תקופה, זה לא משהו ממושך". כן אישר כי הסיכוי להיפגע בעין באגרוף הוא יותר גבוה מאשר במצב בו התובע לא היה מתאגרף (עמ' 113, ש' 6-92, 22-31).

 

38.חוות דעתו של ד"ר פרנץסיכום ביניים

אין צורך להכביר מלים על גישת הפסיקה לענין מעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית משפט, המהווה זרועו הארוכה של בית המשפט, ומוחזק כגורם אובייקטיבי. משכך, נקבע כי המומחה מטעם בית המשפט זוכה למעמד מיוחד בהליך המשפטי, וכך גם חוות הדעת המקצועית הניתנת על-ידו.

 

אמנם בית המשפט הוא הפוסק האחרון בעניין כוחה של חוות הדעת של המומחה והוא הקובע מהי המידה, מהו האופן ומהו ההיקף של האימוץ על-ידיו של האמור בחוות הדעת. יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות ומממצאי המומחה מטעמו וכי נדרשים טעמים כבדי משקל כדי להצדיק סטייה מחוות דעת כאמור. (ראו גם ע"א 409/84 מ"י נ' ד"ר י' שגב, פ"ד מ(3) 706, 719, מפי כב' הש' בן - דרור; ע"א 605/88 תבורי - בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11; וע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' י' אליהו, פ"ד מו (4) 154, שניהם מפי כב' הש' לוין; ע"א 402/85 רחל מרקוביץ נ' עיריית ראשון- לציון, פ"ד מא (1) 133, 139, מפי כב' הנשיא שמגר).

 

לאחר בחינת הדברים, אני רואה לאמץ במלואן את קביעותיו של ד"ר פרנץ בדבר הנסיבות שגרמו להפרדות הרשתית בעינו הימנית של התובע. התרשמתי כי חוות דעתו של ד"ר פרנץ היא יסודית ועולה בקנה אחד עם העובדות, הראיות החיצוניות והממצאים הרפואיים בעניינו של התובע. המומחה אף התמודד עם כל הסוגיות שהועלו על ידי הצדדים לגופן, ואין כל הצדקה לסטות מחוות דעתו.

 

מדבריו של ד"ר פרנץ עולה, בקליפת אגוז, כי הפרדות הרשתית בעינו הימנית של התובע נגרמה כתוצאה מטראומה, וקוצר הראיה המשמעותי של התובע בעין זו היה גורם סיכון משמעותי לכך שהטראומה אשר נגרמה לעינו הימנית הביאה להפרדות הרשתית ולתוצאותיה. בעניינו של התובע חל הכלל של "הגולגולת הדקה", אשר היה ידוע לאיגוד ולכלל העוסקים בתחום ספורט האגרוף – משהיה התובע מועד לפורענות עקב נתוניו הבסיסיים - קוצר ראיה של 8- בעינו הימנית - אשר בגינה אסור היה לאפשר לתובע להתאגרף בכלל, ולהשתתף בתחרויות מהסוג בו עסק בפרט.

 

39. פציעתו של התובעסיכום 

א. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הנוגעות לפגיעה בעינו הימנית של התובע, אני רואה לקבל את גרסתו, לפיה נחבל בעינו במהלך הטורניר בטורקיה באפריל 10', וקובעת התובע לא הוכיח שלפני מועד זה נגרם לו נזק כתוצאה מעיסוקו בתחום האגרוף.

 

ב. אני רואה לאמץ את קביעתו של ד"ר פרנץ, כי על אף קוצר הראיה הגבוה של התובע, לא נגרם לו נזק בעקבות האגרוף במשך כל השנים עד לתחרות בה השתתף באפריל 10'. כזכור, מסקנתו זו לא נסתרה על ידי הנתבעים, ואין בפני ראיה על החמרה בראייתו של התובע בגין האגרוף עד למועד הפציעה הנטען באפריל 10'.

 

ג. גרסתו של התובע בדבר פציעתו, נתמכה בקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט, בדבר הנסיבות שגרמו להפרדות הרשתית בעינו הימנית של התובע, אשר נסמכו על כל החומר המצוי בתיקו של בית המשפט, ואין הנתבעים יכולים להיוושע מדבריו של התובע כי לא קיבל מכה ישירה בעינו במהלך התחרות, משלא זכר בדיוק איזו מכה מהמכות הרבות שספג מטבע הדברים, במהלך הקרב, גרמה לפציעה. זאת, בין השאר, גם לאור דבריו של ד"ר פרנץ, כי הפרדות הרשתית בעינו של התובע יכלה להיגרם מכל פגיעה באזור הראש שגרמה לזעזועים קשים של הראש ושל העין, לרבות מכות חוזרות בראש, וכי טראומה כאמור יכולה להיגרם גם בעת חבישת קסדה.

ד. כאמור לעיל, איני רואה ליחס חשיבות לכך שהקרב, אשר במהלכו נפגעה עינו של התובע, לא הופסק בעקבות החבטות שספג התובע בפניו, וכי התובע ניצח בו והשתתף בקרב נוסף ביום 9/4/10 בו הפסיד, מפני שהתרשמתי כי אין מדובר באירוע חריג בענף האגרוף, והאירוע אף לא דווח - בזמן הקרב עצמו או לאחריו – לרופאים במקום או לגורמים מקומיים פרט לבדארנה ולתרשחאני. זאת ועוד, התובע אף העיד בכנות, כי אלמלא הפסיד בקרב השני, היה "עולה" וממשיך להתחרות על אף מצב העין שלו, מפני ששאף להגיע לאולימפיאדה.

 

התנהלותו של התובע במהלך הקרב וסמוך לאחריו מתיישבת גם עם הסברו של ד"ר פרנץ, לפיו איבוד הראיה לא הפריע לתובע להמשיך להתחרות, בגלל היותה של עין ימינו עצלה, מצב בגינו הוא עושה שימוש בעיקר בעין השמאלית, ומה שהביאו לבית החולים אלה הכאבים ולא איבוד הראיה. ועוד, הנוהל של הפסקת משחק על ידי שופטי התחרות - המתואר על ידי בדארנה, כראיה לכך שהפציעה הנטענת לא ארעה - אינו רלוונטי למקרה הנדון, שעה שבדארנה עצמו אישר כי הוא התכוון לפציעה הנראית לעין, לרבות פצע מדמם, בעוד שבענייננו אין חולק כי הפציעה שאירעה לתובע לא היתה גלויה, כאמור לעיל.

 

ה. לא ניתן שלא להתרשם כי כל המעורבים היו חדורי מטרה - והיא העפלתו של התובע לאולימפיאדה והתמודדותו על התואר הנשגב של אלוף עולם. בנתונים אלה, אין גרסתו של התובע כי בדארנה לא עשה דבר לשמע תלונתו על כאבים אינה מופרכת, שעה שהוכח כי גם כאשר נעשתה אל בדארנה פניה רשמית על ידי פרופ' מויסייב, במסגרתה הובהר לו מצבו של התובע וההכרח במניעת המשך אימוני אגרוף, לא זאת בלבד שלא עמד בדבריו לפרופ' מויסייב כי הוא לוקח על עצמו לשוחח עם התובע ולשלוח אותו לאשפוז לצורך ביצוע הניתוח, אלא שהתובע נשלח כבר ביום המחרת למחנה אימונים בחו"ל, כאמור לעיל.

 

ו. עוד אני רואה לאמץ את קביעתו כי הפרדות הרשתית בעינו הימנית של התובע אינה תוצאה של גורם תורשתי (על אף הסיפור המשפחתי של התובע), או של תהליך מתמשך של הפרדות רשתית בעקבות קוצר הראיה ממנו סובל התובע, כי אם נגרמה לתובע כתוצאה מחבלה קהה, אשר התממשה עקב קוצר הראיה המשמעותי ממנו סבל התובע בעינו הפגועה, אשר היווה גורם סיכון גבוה יותר להפרדות רשתית ולעיוורונו כתוצאה מהטראומה.

ממצאים אלה תומכים בגרסת התובע כי נחבל בעינו במהלך התחרות ביום 7/4/10.

 

ז. בנסיבות העניין, הנתבעים אינם יכולים להיוושע מהטענה כי נזקו של התובע נגרם אך כתוצאה מקוצר ראיה ומחלה תורשתית במשפחתו, בבחינת "הסיבה בלתה אין", משזו נדחתה לגופה על ידי המומחה, כמפורט לעיל, תוך מתן הסברים מפורטים שלא נסתרו. כן הדגיש בעדותו את "המצב האקוטי" בו היה נתון התובע לאחר התחרות בטורקיה, דהיינו הכאבים העזים והקרע הגדול בדופן בעין, התומכים גם הם, לדבריו, באתיולוגיה הטראומטית ולא בסיפור המשפחתי התורשתי הנטען.

 

טיעוני הנתבעים בנדון לוקים בסתירה פנימית - בבחינת נסיון לאחוז בחבל בשני קצותיו; מן העבר האחד הם טוענים, כי משך כל השנים נערכו לתובע בדיקות כנדרש בדין, וכן בדיקות לפני תחרויות ובמהלכן שנמצאו תקינות, כראיה לכך שלא התרשלו בכך שאישרו לתובע להתאגרף חרף קוצר הראיה ממנו הוא סובל; באותה נשימה הם טוענים - בהכחישם את הפציעה הנטענת – כי הנזק לעינו של התובע נגרם כתוצאה מהפרדות רשתית שהתהוותה בהדרגה; טענה שלו היה בה ממש ללא היה קושי להוכיחה באמצעות בדיקות עיניים של התובע בין השנים 01' עד 10', אשר ביצוען לא הוכח על ידי הנתבעים. לפיכך, אין בטיעונים אלה, כדי לסתור את קביעותיו והסבריו המפורטים של המומחה מטעם בית המשפט.

 

ח. אשר לתרשחאני, שניסה בכל מאודו להתרחק ממעורבותו בשליחת התובע לקרב השני בטורקיה, נגד המתאגרף ממקדוניה, על אף שהתלונן בפניו ובפני בדארנה על כאבים בעינו, אני מעדיפה גם בענין זה את גרסתו של התובע, אשר פנה למחרת חזרתו ארצה לרופא מיוזמתו, כמפורט לעיל.

 

ט. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים, כי התובע בחר שלא להעיד את מי מחבריו אשר נסעו עמו לתחרות בטורקיה, לתמיכה בגרסתו בדבר הפציעה, אולם בנסיבות הקיימות, נוכח הרשימה הנכבדה והחשובה של הנתבעים, הוא היה מתקשה לאתר ספורטאי פעיל, שהיה יוצא מול הנתבעים. אכן התובע לא העיד על כך, אך גם לא נדרש לשאלה זו בחקירתו הנגדית. מקום מקום, גרסתו נתמכה בראיות חיצוניות כמפורט לעיל, לרבות חוות דעת המומחה, ודי בכך.

 

י. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לאמץ את קביעותיו של ד"ר פרנץ במלואן, וקובעת כי עיוורונו של התובע בעינו הימנית נגרם כתוצאה מחבלות שספג בראשו /ואו בפניו במהלך התחרות בטורקיה ביום 7/4/10, אשר גרמה להפרדות הרשתית בעינו הימנית.

 

התנהלות הצדדים לאחר הפגיעה ותוצאותיה

40.התנהלותו של התובע לאחר הפציעה ומצבו הבריאותי

א. התובע הצהיר, כי לאחר בדיקתו בבית החולים שיבא הגיע לאיגוד, ומבלי שבדקו אותו או נגעו בו, נתנו לו פנקס AIBA חתום ומאושר רפואית "שהכל אצלו בסדר ואין לו בעיות רפואיות", ובגדר "נורמל", ובמיוחד בשתי העיניים, ושלחו אותו עם המאמן סביאטוחה למחנה האימונים מיום 20/4/10 עד 31/5/10, שם עבר סדרה ארוכה של אימונים ושיחק בטורניר ביום 12/5/10 (סעיף 13 לת/1). לדבריו, לאחר חזרתו ארצה ביום 31/5/10, נשלח בין התאריכים 4/6/10-14/6/10 לאליפות אירופה בוגרים ברוסיה יחד עם ד"ר שחאדה, ושוב "עם בדיקות רפואיות תקינות כאמור שהכל נורמל וגם העיניים". הנתבעים וד"ר שחאדה אישרו לו לשחק בכל התקופה הנ"ל, שם שיחק שלושה משחקים ביום 6/6/10 ו-9/6/10, כאשר המשחק השלישי הופסק בשל כאבים שהיו לו בעין. הוא הגיע לגמר אליפות אירופה בוגרים ברוסיה עם מדלית ארד - ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו, בגינו קיבל מענק בסך 37,500 ₪ ותרשחאני קיבל 18,700 ₪. (ת/1).

לאחר שנח, דיבר עם הנתבעים "כדי לדעת מה הולכים לעשות איתי כי יש לי בעיה בעין ואני לא רואה בה. כולם ענו לי שהכל יהיה בסדר, ושאני 'רק צריך לחשוב על האימונים לקראת 'האולימפיאדה 2012 לונדון' ולא יותר והם יסדרו לי את הכל". לאחר מכן, נשלח לטורנירים ומחנות אימונים באירופה, למרות שידעו שיש לו בעיה בעין והוא אינו רואה בה. לדבריו, "ואני חשבתי שהכל בסדר מבחינה רפואית כי הרופא ד"ר פאיז אסואד אישר לי זאת וגם תמיד אמרו לי שלפי הנהלים מותר לך להתאגרף". (ת/1). בשנת 11' שלחו אותו הנתבעים שוב למחנה אימונים באוקראינה, ולאחר מכן הוא נסע עם סביאטוחה ישר לאליפות אירופה 11' בטורקיה, שם היה בדארנה. הוא הגיע לבדיקה רפואית והרופא הטורקי פסל אותו בשל הבעיה בעין ימין ולא נתן לו להתאגרף. (ת/1).

 

כאשר חזר ארצה, החל "לרוץ אחרי הנתבעים" כדי שיטפלו בו כפי שהבטיחו לו. ד"ר שחאדה הבטיח לקחת אותו לגרמניה כדי לעבור ניתוח בעין ולחזור להתאגרף. ביום 25/7/11 נסע עם ד"ר שחאדה לגרמניה, אך המומחים בתחום העיניים אליהם פנו אמרו לו שהם לא יכולים לעזור "וזה בלתי אפשרי להחזיר לו את העין ולראות בה". ביום 27/7/11 חזר ארצה עם ד"ר שחאדה, והם הלכו ביחד אל פרופ' עינת לוינשטיין, מומחית למחלות עיניים בת"א, אשר מצאה אף היא "שאין מצב להחזיר את הראיה בעין". אז לקח ד"ר שחאדה את התיק הרפואי שלו וסירב להחזירו לו, ומאותו יום זנחו אותו הנתבעים והתרחקו ממנו. "פניתי אליהם אחד אחד אולם גירשו אותי, למרות זאת אני לא התייאשתי הייתי רץ אחריהם ומבקש ומתחנן אליהם שיעזרו לי. אמרו לי תשמע אנחנו נדאג לך ניתן לך לאמן ותרוויח משכורת טובה", כל זאת כדי שישתוק ולא יתבע אותם. (ת/1).

 

ב. לאחר שהתייאש, פנה לעו"ד מנהריה שייצג אותו, והופתע בהמשך משקיבל תצהיר ובו אמרות שקריות, אותו העביר ד"ר שחאדה לעו"ד מנהריה כשהוא מבקש שהתובע יחתום עליו. התובע לקח את התיק ופנה לבא כוחו הנוכחי. (ת/1, נספח 6).

 

ג. בתצהיר שניסה ד"ר שחאדה להכתיב לו צוינו הישגיו, נכתב כי מועדון כפפות עכו ואיגוד האגרוף בישראל עזרו לו בכל ההוצאות, ואף שילמו לו תמריצים שנתיים וחודשיים ודמי כיס. עוד נכתב כי הוא התאגרף מרצונו, מכל הלב, כי איש לא הכריח אותו להתאמן ולהתחרות, ושהוא עשה הכל על דעת עצמו, כי הוא רצה להגיע לאולימפיאדה. חבריו וכל משפחתו עמדו מאחוריו כדי לממש את חלומו. עוד נכתב בתצהיר כי התובע המשיך באימונים ובתחרויות למרות מצב העיניים שלו והבעיות בעיניו, אותן ירש מאביו וקיימות גם אצל אחיו, ובמיוחד ברשתית העין הימנית שנחלשה. כן נכתב בתצהיר כי "ידעתי שיבוא יום אני לא יכול לראות בעין ימין, מה שקורה אצל אבא ואח שלי. רציתי להגיע לאולימפיאדה עם קצת הראיה שהיתה אצלי", אך לצערו "פספס" את החלום באליפות אירופה 11', שם לא היה לו מינימום ראיה לפי החוק הבינלאומי. כך נכתב כי אחרי האליפות לקח אותו איגוד האגרוף לרופאי עיניים בעכו, בכפר סבא, בגרמניה, בתל אביב, שילם לו את כל ההוצאות, הנסיעות והשירותים, אך הסיכויים להצלחת הניתוח היו נמוכים.

כן צוין כי הוא נכנס לדיכאון למרות שאיגוד האגרוף היה אתו בקשר כל הזמן, עזר לו כספית ונפשית, ואפילו הציע לשלב אותו בצוות המאמנים כדי שיתרום מניסיונו. כך גם נכתב כי הוא אינו יודע מדוע אמר את הדברים שאמר בכתבה בידיעות אחרונות ביום 8/11/11, הוא לא מאמין שדיבר דברים אלה, מבקש להתנצל בפני האיגוד, היו"ר, המנכ"ל, המאמן, ההנהלה וכל האנשים שפגע בהם.

 

ד. לאחר שב"כ התובע שלח לנתבעים מכתבי התראה, עליהם לא הגיבו, נודע לתובע שכל דבריהם – לרבות האמירות לפיהן מותר לו להתאגרף לפי החוק - היו שקר, הם דאגו רק למדליה שהוא יביא ואף לא עשו לו ביטוח. ד"ר שחאדה סירב לבקשתו להעביר לו את תיקו הרפואי, ורק בעקבות תלונה במשטרה, מסר לו את התיק כשהוא חסר מסמכים מהותיים. רק באותו זמן הבין כי ד"ר אסוואד חתם על פנקסי AIBA בניגוד לחוק וללא סמכות מפני שהוא אינו רופא עיניים, כי הנתבעים ניצלו אותו ואת חוסר נסיונו וגרמו לו לעיוורון.

 

ה. בחקירתו הנגדית, כאשר הופנה התובע לפנקסים שהגיש בקשר לבדיקות הרפואיות שנעשו בעניינו, אמר כי ד"ר אסוואד מעולם לא בדק את עיניו. לדבריו, כאשר היה באליפות אירופה ב-6/6/10, נבדקו האישונים שלו על ידי רופאה מגרמניה בנוכחותו של ד"ר שחאדה, אך הוא לא יודע מה הם בדקו באישונים ואמר "הם לא בדקו הם רק כתבו". (עמ' 28 לפרוט', ש' 24-27). לדבריו, "מרוב שאהבתי את האגרוף נשארתי כל הזמן במחנה האימונים בכפר יאסיף... רק בסוף השבוע חוזר הביתה... עזבתי את בית הספר בגלל האגרוף... בגיל 15-16". (עמ' 27, ש' 9-15).

 

התובע אישר כי לא אמר לאנשי היחידה לספורט הישגי, שאינו יכול להתאגרף בגלל בעיות בעינו, מפני שרצה להמשיך להתאגרף, "אני אגיד לך את האמת, עם חצי עין הייתי יכול להמשיך להתאגרף אם היה לי אישור, הייתי רוצה להגיע לחלום ששמתי מולי ואמרתי שזו הנקודה שאני צריך להגיע אליה" (עמ' 37, ש' 3, 5-6). הוא נשלח לרופאים של היחידה לספורט הישגי בבית חולים מאיר, שם נבדק על ידי ד"ר פרנץ בנוכחותו של ד"ר שחאדה, אולם היה זה לאחר הפציעה, בשנת 11', כאשר באותה התקופה, התאגרף "בלי עין". עם זאת, אישר כי למרות מצבו זה זכה בשנת 11' במקום הראשון בטורניר באוקראינה, וקיבל מענק של 24,000 ₪ (שם, עמ' 15-19). לדבריו, הפסיק להתאגרף ביולי 11', כאשר פסלו אותו מאליפות אירופה בטורקיה, ומאז הוא אינו מתאגרף, מתפרנס מעבודתו כמאבטח מלווה, והוא אינו מקבל קצבה מהמל"ל, משבקשתו נדחתה בגלל שיעור אחוזי הנכות (35%) הנמוך שנקבע לו.

 

41.טיעוני הנתבעים לגבי התנהלות התובע ומצבו לאחר הפציעה

הנתבעים 3-6 הצהירו והעידו כי סירובו של התובע לעבור ניתוח באפריל 10' מנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנטענת בעינו לבין התנהלות הנתבעים, לאחר שהמשיך מבחירתו בפעילות ספורט במשך למעלה משנה, עד יוני 11', בניגוד להנחיות הרופאים, ורק בתחרות באנקרה מנעו ממנו להתאגרף בשל מצבו הבריאותי. לדבריהם, התובע רצה להתאגרף כדי להשתכר ולהגיע למשחקים האולימפיים, ואיש לא הכריח אותו לעשות כן. הם מעולם לא אישרו לתובע להתאמן כאשר הוא פצוע, ולא ידוע להם כי אחרים אישרו זאת. עוד לדבריהם, התובע הסתיר את העובדה שרופאים רבים בארץ ובחו"ל בדקו אותו, ואישרו לו להתאגרף במהלך הקריירה שלו וגם בתקופה הנדונה. הוא השתתף באליפות אירופה שהתקיימה במוסקבה בחודש יוני 10', ואף זכה כחודשיים לאחר הפציעה הנטענת- המוכחשת לכשעצמה- במקום שלישי, לאחר שניצח בשני קרבות, הישג בגינו צורף לסגל האולימפי הישראלי. לטענתם, לאחר שנודע לאיגוד על מצבו הרפואי, הוא טופל כיאות בבית חולים מאיר בארץ וכן בגרמניה.

 

ד"ר שחאדה, תרשחאני ובדארנה העלו טענות נוספות עובדתיות ומשפטיות, וביניהן טענה בדבר הסתכנות מרצון של התובע, "רשלנות תורמת רבתית ובלעדית", ואשם תורם בשיעור של 100%. לדבריהם, התובע לא דיווח להם על מצבו הרפואי והטעה אותם בכוונה תחילה כאשר התחרה כשאינו כשיר פיזית, ונהג שלא כמו אדם או ספורטאי או מתאגרף סביר בנסיבות העניין (נ/1; נ/2).

 

42.גרסתו של ד"ר אסוואד 

א. ד"ר אסוואד, אשר הכחיש כזכור כל ידיעה על פציעתו של התובע, ביקוריו בבתי החולים והמלצת הרופאים כי ינותח, העיד כי גם לאחר אפריל 10', בבדיקה שטחית של עיני התובע לא ניתן היה לראות בעיה באישונים. "לא ראיתי שום דבר, אני אישית לא ראיתי... עובדה, הוא המשיך עד שנת 11'". (עמ' 69, ש' 30-32).

 

ד"ר אסוואד חזר ואמר כי בדק את התובע בפעם האחרונה בשנת 10', אם כי התובע המשיך להתאמן ולהתחרות עד שנת 11', וקיבל כנראה משכורת מהאיגוד עד שנת 13'. זאת, לדבריו, מפני שלאחר מכן, היה התובע כל הזמן בחו"ל, ד"ר אסוואד לא היה פעיל כל כך, ו"אני לא חתמתי שום חתימה". (עמ' 79, ש' 11). עם זאת, חתם על פנקסי התובע גם לאחר אפריל 10', באומרו כי התובע "היה צריך לצאת למחנה אימונים ולא למשחקים אחרי טורקיה, אני מודה שחתמתי לו אז". (עמ' 77, ש' 27-28). ביום 1/6/10 חתם כי בדיקותיו של התובע תקינות "normal", בטענה כי היה זה לפני תחרות בארץ, אליה הגיע התובע כדי לקבל תעודה על היותו אלוף הארץ ולא בשביל להתחרות. בהמשך אישר, כי באותו מועד נסע התובע לאליפות אירופה, בה זכה במקום השלישי (עמ' 78, ש' 1-7).

 

כאשר הופנה לחתימה נוספת שלו בפנקס מיום 25/11/10, ונטען בפניו כי במועד זה כבר היה התובע עיוור בעין אחת, השיב "היה לו מעל 10% ראייה בעין אז", וטען כי האישונים והעין נראו רגילים, "אני זוכר שבדקתי והיה בסדר", בהדגישו כי החתימה לא ניתנה עבור התחרות הבינלאומיות, אלא בעקבות בדיקה רגילה לפני מחנה אימונים, וטען שהתובע ידע זאת. (עמ' 78, ש' 10-14, 16-19). משנשאל האם אישוניו של התובע היו שווים בבדיקה ביום 25/11/10, השיב "אני בדקתי אותו בבדיקה רגילה. העיניים היו בסדר. אני לא זוכר אם האישונים היו שווים כי לא כתבתי. כתבתי "Normal", שהוא יכול להתאגרף". (עמ' 78, ש' 21-30).

 

הוא חזר על גרסתו כי לא ידע שהרופאים בשיבא קבעו שעל התובע לעבור ניתוח דחוף, באומרו "אם הייתי יודע, לא הייתי חותם לו לפחות. ...אמרתי שלו הייתי יודע שי' היה בבית החולים, היה פצוע או שהייתה החלטה על ניתוח, לא הייתי חותם" (עמ' 77, ש' 25, 30; עמ' 79, ש' 27-28). ומשנדרש לאישור כי מצבו של התובע היה "normal", השיב "איך אנחנו מסבירים שאחד עשר רופאים אחרים בדקו אותו וקבעו גם הם נורמל? איך אנחנו מסבירים שכתבו בבית חולים שהוא צריך לעבור ניתוח, והוא בחר בעצמו..." (עמ' 78, ש' 24-25).

 

ב. בסיום עדותו הוסיף כי "אני רוצה רק צדק. הזמינו אותי להיות אורח באיגוד הזה. הוא איבד עין. אני קיבלתי ממנו לחץ דם, סכרת ומחלת לב. גם אני לא בריא. יש לי בת שהיא גם לא בריאה, שהיא חולה במחלה גנטית". (עמ' 82, ש' 28-30). לאחר שב"כ התובע, אשר היה מתאגרף בעבר, התנצל בפני ד"ר אסואד, אמר לו כי הוא אוהב ומעריך אותו, וכי הוא עשה את עבודתו בתור עורך דינו של התובע, אמר ד"ר אסואד כי הוא מאחל בריאות לתובע, הזהיר אותו כי ישמור על עינו השנייה, שמצבה מתדרדר אף הוא, והוסיף כי תרם לתובע רבות בעבר, וימשיך לתרום לו ובכלל, ללא קשר לתוצאות המשפט הנדון.

 

ג. ד"ר אסוואד - סיכום ביניים

התנהלותו של ד"ר אסוואד לאחר פציעתו של התובע מחייבת אותו, את כל הנתבעים, וכנראה שגם את רופאי AIBA בחו"ל לערוך בדק בית משמעותי, בכל הנוגע לקיום הוראותיו של חוק הספורט ונהלי AIBA.

 

ראשית, איני רואה לקבל את גרסתו של ד"ר אסוואד כי לא היה מודע למצבו של התובע באפריל 10', וכי ראשי האיגוד, בדארנה וד"ר שחאדה, שהיה חותם אחריו על פנקסיו של התובע לא עדכנו אותו לגבי דבריו של פרופ' מויסייב והניתוח שהוצע לתובע, וכן על דבריהם של ד"ר שחאדה ובדארנה שאמרו לו שידאגו לו לניתוח בגרמניה. מדובר בעניינים רפואיים, והתרשמתי כי נוכח הקרבה בין השלושה, ובעיקר בינו לבין ד"ר שחאדה, הדברים הועברו והיו ידועים לכל השלושה, בנוסף למאמניו של התובע. זאת, בנוסף לכך ששוכנעתי כי התובע עצמו, אשר היה גלוי ופתוח, סיפר לו על כך.

 

זאת ועוד, מצב עינו הימנית של התובע באפריל 10' הוכח במסמכים רפואיים ובחוות הדעת של המומחים. לכן, ממה נפשך; או שד"ר שחאדה בכותבו "normal", בחר לכתוב ממצאים בלתי נכונים בעליל בעניינו של התובע, והתיר לו להתאמן ולהתחרות ביודעו את מצבה הגרוע של עיני הימנית, או שלא היה לו הידע הנחוץ לערוך את הבדיקות אותן ערך, והתרשל בתפקידו לאורך כל השנים, עובר ולאחר פציעתו של התובע, ענין העלול להשליך לא רק על התובע אלא גם על ספורטאים אחרים באיגוד.

לא למותר לציין כי התנהלותו של ד"ר אסוואד לאחר הפציעה משליכה גם על ד"ר שחאדה, אשר הוכח כי היה מודע לפציעה, ואף על פי כן, חתם על הפנקסים אחרי ד"ר אסוואד, כי מצבו של התובע הוא "normal", והוא כשיר להתאמן ולהתחרות בזירה.

 

בנתונים אלה, כפי שנכתב לעיל, לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם על גרסתו של ד"ר אסוואד.

 

43.גרסתו של בדארנה 

א. בדארנה ניסה לגמד את חלקו בהחלטות שהתקבלו באיגוד ביחס לתובע, לפני ואחרי שהיה ברור כי התובע עומד לאבד את הראיה בעינו, כמפורט לעיל, בהפנותו את האחריות להחלטה לאפשר לו להמשיך להתאגרף אחרי אפריל 10', ולבנות לו תכנית לשנת 11', למנכ"ל ד"ר שחאדה וכן לתובע, אשר בחר להמשיך להתאגרף על אף מצבו הרפואי הבעייתי, מפני שלו היה מנצח, היה מגיע לאולימפיאדה ומגשים את חלומו. "היה חשוב לו, לצערי, לי' להגיע להישג הזה, יותר מהבריאות שלו" (עמ' 62, ש' 2-6; 11-16).

 

בדארנה הדגיש כי יחסיו עם התובע לא היו קרובים כמו היחסים בין התובע לד"ר שחאדה, באומרו כי אף מתאגרף במדינה לא זכה ליחס החם שקיבל התובע מד"ר שחאדה ומהאיגוד; "הוא היה הילד המועדף", משום שד"ר שחאדה זיהה אצלו משהו "והוא שם את כל הכוח שלו" עליו. לדבריו, לאחר אישור התכנית השנתית, המנכ"ל הוא המבצע אותה, ולולא פסל הרופא בטורקיה את התובע ביום הראשון, יתכן שהיה מתחרה באולימפיאדה עם עין אחת (עמ' 63, ש' 21-24, עמ' 65, ש' 5-10). "כשאומרים לי שהבחור באוקראינה חודשיים ושיש לו אליפות אירופה בעוד חמישה עשר או עשרה ימים, והוא חזר והוא קיבל מדליה ומענק, הוא הזמין את כולם והם שתו עד הבוקר בבית שלו, ואותי הוא לא הזמין. אני לא יודע איפה הבית של י'". (עמ' 66, ש' 20-22).

 

ב. משנדרש בדארנה למערכת היחסים בינו לבין ד"ר שחאדה, ונשאל מדוע – על אף עמדתו של ד"ר שחאדה - לא הודיע לנציגי האיגוד כי אסור לתובע להתאגרף ועליו לעבור ניתוח דחוף, כדי שיצביעו על כך, השיב, "אני לא הייתי במצב הזה. נכון שהתקשרו אלי מבית החולים, נכון שהתקשרתי לד"ר שחאדה והוא אמר לי שהוא כבר באוקראינה, ואני יודע שיש לו תחרות במוסקבה אחרי אוקראינה ובמוסקבה... אני לא הייתי איתו, ד"ר שחאדה היה איתו - הוא קיבל מדליה. אני לא יכול להיות במצב הזה מקל בגלגלים, אם יש החלטה שהוא יסע, ואם הוא לא רוצה ללכת לבית החולים, אני יכול לעצור אותו?" לדבריו, לא נערכה הצבעה בעניינו של התובע כי הייתה "תכנית עבודה מראש מההתחלה" (עמ' 65, ש' 28 - עמ' 66, ש' 2).

 

ג. לשאלה מדוע הכחיש בתקשורת כי התובע נפצע, ואמר שהוא שקרן, על אף שקיבל טלפון מבית החולים על מצבו, השיב כי בשיחה לא נאמר לו שהתובע קיבל מכה בטורקיה, אלא רק שהתובע צריך לעבור ניתוח, ולא נאמר לו שאסור לתובע להתאגרף (עמ' 67, ש' 3-5). כשנשאל שוב מה עשה במשך שנה תמימה כדי למנוע מהתובע, הזקוק לניתוח, לעלות לזירה, השיב "אני רוצה לשאול אותך שאלה. אם הבחור אחרי הטלפון מבית החולים לוקח מדליית זהב בטורניר באוקראינה, לוקח מקום שלישי באליפות אירופה במוסקבה, והיעד שלו, כמו שהוא אמר עכשיו לפני כמה רגעים, הוא אולימפיאדה. מה אתה רוצה ממני, אני? אני לא רוצה שיהיה לנו אלוף? אני לא יודע מה החומרה... לא ידעתי מה חומרת הפציעה, אם הוא רואה או לא רואה בעין. אני ידעתי כשהייתי איתו באנקרה, בטורקיה, כשפסלו אותו" (עמ' 67, ש' 6-10). הוא חזר ואמר כי לא היה מודע לחומרת הפציעה של התובע בעינו, כי הוא אינו נביא ולא ידע שיש למנוע מהתובע להתאגרף בשל הפציעה ממנה סובל, וכי היה רואה אותו פעם בשנה ולא על בסיס יומי (עמ' 67, ש' 15-20).

 

ד. גרסת בדארנה - סיכום ביניים

כפי שנאמר בסיכומי הביניים הקודמים בעניינו של בדארנה, יש קושי לבסס ממצאים עובדתיים על גרסתו.

 

אף שסביר להניח שיש ממש בדבריו של בדארנה, כי התובע היה מקורב יותר לד"ר שחאדה, בדארנה היה מודע היטב לפציעתו של התובע ולמצב הגרוע של העין שלו, אך לא עשה דבר בנדון, ואף לא הביא את הדברים להצבעה באיגוד, תוך העדפת עניינו של האיגוד וענייניהם של מנהליו, על פני חובותיהם כמנהלים ואורגנים של ארגון ספורט חשוב.

 

התנהלות זו באה לידי ביטוי ביתר שאת בהכפשתו של התובע כשקרן בתקשורת, ביודעו כי התובע התלונן על כאבים בעינו כבר לאחר התחרות בטורקיה, הלך לבית החולים, נדרש לעבור ניתוח ועוד, כאשר כל אלה התגמדו מול האינטרס שלו ושל חבריו באיגוד, שמסתכם במשפט "אני לא רוצה שיהיה לנו אלוף?".

 

44. גרסתו של ד"ר שחאדה 

א. ד"ר שחאדה העיד, כאמור, כי אינו זוכר אם בדארנה דיווח לו בזמן אמת על דבריו של פרופ' מויסייב, וכי לראשונה נודע לו שהתובע אינו רואה בעינו רק כאשר התובע נפסל בטורניר בטורקיה בשנת 11', ומיד כשנודע להם התחילו לטפל בו, גרסה המנוגדת לדבריו של בדארנה, כמפורט לעיל. לשאלה אם הוא עצמו לא ידע משך שנה ושלושה חודשים שהתובע נפגע בעינו, השיב "לא היה כתוב בשום מקום". כן מסר כי התובע נפסל בתחרות בשנת 11' "בגלל העין, בגלל שהוא לא רואה בעין". (עמ' 52, ש' 6-19).

 

בתצהירו טען כי התובע סיכן עצמו למען בצע כסף ובשאיפה להגיע למשחקים האולימפיים, וכן מפני שהעדיף לטוס לאוקראינה ולהיות עם בת זוגו על פני טיפולים הכרחיים. (נ/1).

ב. ד"ר שחאדה אישר כי ערך את התצהיר נספח ו' לכתב התביעה, וכי העבירו לב"כ התובע דאז, עו"ד ואסים טנוס, וביקש שיחתים את התובע עליו, והתובע סירב לחתום. לדבריו, היה זה לאחר שפורסמה כתבה בידיעות אחרונות, במסגרתה סיפר התובע כי האיגוד נטש אותו.

ג. גרסתו של ד"ר שחאדהסיכום ביניים

גרסתו של ד"ר שחאדה לגבי האחריות שלו לטיפול בתובע אינה מהימנה עלי, כפי שנכתב לעיל בהרחבה, והדברים מתחזקים נוכח הנוסח התצהיר השקרי שביקש להכתיב לתובע, כדי להתפרק מאחריותו ומאחריות האיגוד והנתבעים האחרים למצבו.

 

אשר לגרסתו החוזרת ונשנית של ד"ר שחאדה, כי לא ידע על פציעת התובע ועל פנייתם של רופאי שיבא לאסור על התובע להתאגרף ולשכנע אותו לעבור ניתוח, בניגוד לדברי התובע וחברו בדארנה, בתואנה כי "לא היה כתוב בשום מקום", מוטב היה לה שלא תטען משתטען.

 

45.גרסתו של תרשחאני 

א. תרשחאני הצהיר והעיד כי מעולם לא אישר לתובע להתאמן כשהוא פצוע, כי הוא לא ידע שהתעוור, וכי גרסת התובע לפיה התאגרף כשהוא עיוור נראית לו "שקר אחד גדול" (נ/4). בהרחיקו עצמו מכל קשר לאימונו של התובע בזמנים הרלוונטיים לפציעה ולאחריה, הכחיש תרשחאני גם כי מי מהאיגוד נתן לתובע להתאגרף, באומרו "גם את זה אני לא יודע" (עמ' 90, ש' 27-28).

 

ב. תרשחאני - סיכום ביניים

יש לראות בחומרה את האופן בו ניסה תרשחאני להתרחק מכל ידיעה בדבר מצבו המוכח של התובע, על אף שהיה מאמנו האישי, והיה מודע לכך שהוא התעוור והמשיך התאגרף בעידודם של הנתבעים, והעדר כל אמפטיה למצבו של התובע, אשר בזכותו זכה גם הוא למענקים משך השנים.

 

בנתונים אלה, לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם על גרסתו.

 

ניתוח הראיות בדבר התנהלות הצדדים לאחר הפציעה

46.לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים בפרק זה, אני רואה לאמץ את גרסת התובע, המהימנה עלי בכללותה, על פני גרסת הנתבעים, בהיותה נתמכת בראיות חיצוניות ובעניינים מסוימים אף בגרסאות הנתבעים עצמם.

 

כאמור לעיל, שוכנעתי בגרסת התובע כי הנתבעים כולם היו מודעים בזמן אמת לפציעתו בתחרות בטורקיה, לאשפוזו ולהמלצה של רופאי שיבא כי על התובע לעבור ניתוח דחוף בעינו, שאם לא כן יאבד את מאור עינו. עוד שוכנעתי כי התובע התלונן בזמן אמת בפני בדארנה ותרשחאני כי הוא סובל מכאבים ואינו רואה בעינו, התייעץ עם ד"ר שחאדה, אשר הבטיח בפניו כי אם יסע למחנה האימונים המצפה לו כמתוכנן, ידאג כי יקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו, ואף נפגש עם בדארנה, אשר הציע לו שיפגשו וידברו, הבטיח לתובע כי ידאגו לו והציעו לו תכנית לפיה יילקח לניתוח בגרמניה.

 

כך גם לאחר הפציעה, משהתלווה ד"ר שחאדה אל התובע - שנשלח עם בדיקות רפואיות תקינות כאמור, "שהכל נורמל וגם העיניים", אשר נחתמו על ידי ד"ר אסוואד - לאליפות אירופה בוגרים ברוסיה בין התאריכים 4/6/10-14/6/10. שם הופסק המשחק השלישי בו השתתף בשל כאבים בעינו, ענין שאיש מהנוכחים שם לא יכול היה להחמיץ.

 

47.שוכנעתי כי עדותו של ד"ר שחאדה הייתה מגמתית ונועדה להרחיקו מכל קשר ואחריות לנזקו של התובע. לא ניתן שלא להתרשם כי ד"ר שחאדה עשה שימוש באירוע המוחי שעבר לצרכיו, בכל הסוגיות הנתונות במחלוקת לצרכיו, כשהוא מפגין זכרון סלקטיבי מובהק, לפי הענין.

 

יתר על כן, גם בטיוטת התצהיר שפורטה לעיל, ושד"ר שחאדה ניסה להכתיב לתובע ללא הצלחה עובר להגשת התביעה - תוך ניצול לרעה של ההשפעה הרבה שהייתה לו על התובע בעבר - אין זכר לטענה לפיה הנתבעים ונציגי האיגוד לא היו מודעים לבעיה בעינו של התובע. ברי כי התצהיר נועד "לנקות" את הנתבעים מכל אחריות לפציעה ולנזק, כאשר במרכזו הטיעון כי התובע סובל מבעיה תורשתית בעינו, ראייתו נחלשה וחרף האמור המשיך להתחרות על מנת להגשים את חלומו ולהגיע לאולימפיאדה. חזקה על ד"ר שחאדה והנתבעים, כי היו דואגים להדגיש ולציין בטיוטת תצהיר האמור כי לא היתה להם בזמן אמת כל ידיעה על מצב עינו של התובע, וכי הוא מעולם לא התלונן בפניהם על כאבים או ירידה בראיה, לו היה בכך ממש, ולא כך הוא. מכאן שגם לשיטתם, אין ממש בגרסתם זו.

 

בדארנה העיד, וגרסתו לא נסתרה, כי ד"ר שחאדה היה במועד הרלוונטי הגורם המרכזי באיגוד, וכי על פיו ישק האיגוד כולו. משרד האיגוד היה בביתו, כל המסמכים היו בחזקתו, לרבות תיקו של התובע, אותו בחר שלא למסור לתובע, עד אשר נאלץ התובע להגיע למשטרה, והוא היה הגורם שהיה בקשר עם התובע, הורה לו כיצד לנהוג והבטיח לו הבטחות. לא בכדי היה זה ד"ר שחאדה, שאינו מנכ"ל כיום אלא יו"ר האיגוד, אשר ניסח את טיוטת התצהיר, כדי לחסום את דרכו של התובע מלהגיש תביעה זו. עם זאת, בהעדר ראיה אחרת, שוכנעתי כי ד"ר שחאדה ובדארנה שיתפו פעולה זה עם זה בעניינו של התובע, ועמדתם כלפיו לאורך כל הדרך היתה משותפת.

 

48.נוכח האמור לעיל, לרבות הסתירה בין גרסאותיהם של בדארנה וד"ר שחאדה, אני רואה להעדיף את גרסתו של התובע, כי לאחר שעזב את בית החולים שיבא, על אף שהרופאים המליצו לו לעבור ניתוח דחוף, שוחח עם ד"ר שחאדה על הדברים והלה הורה לו מפורשות להגיע לאיגוד, באומרו כי מותר לו לשחק וכי בפניו מחנה אימונים באוקראינה לקראת אליפות אירופה, "ונחשוב איך לעזור לך". כן שוכנעתי כי לפני נסיעתו נקרא על ידי בדארנה להגיע לאיגוד "ונראה איך נעזור לך", כי התקיימה באיגוד פגישה, במהלכה הובטח לו שלאחר מחנה האימונים ישלחו אותו לגרמניה לעבור את הניתוח, וכי התובע האמין לנתבעים כי ידאגו לו ככל שימשיך להתחרות.

 

49.הסבריו של בדארנה להתנהלותו, הן מיד לאחר הפציעה והן במשך למעלה משנה עד שנפסל התובע מהתחרות, אינם משכנעים, בלשון המעטה. גרסתו כי בשיחה הטלפונית עמו מטעם בית החולים לא נאמר לו כי אסור לתובע להתאגרף, עומדת בסתירה למסמך הרפואי שנערך בבית החולים בזמן אמת, ביום 19/4/10. ממסמך זה עולה מפורשות כי השיחה עם בדארנה באה לאחר הנחיה של פרופ' הדר, האחראי על ניהול סיכונים רפואיים בבית החולים שיבא, "ליצור קשר עם כל גורם שיכול למנוע מהחולה המשך אימוני אגרוף", וכי בשיחה דיווח פרופ' מויסייב לבדארנה "על המקרה". משהוכחה תכלית השיחה של בית החולים עם בדארנה, קשה להלום כי פרופ' מויסייב לא אמר לו מפורשות כי אסור לתובע להתאגרף, ולא הסביר לו את הסיכון הכרוך בהימנעותו מביצוע הניתוח הדחוף. יתר על כן, גם עצם הפניה לבדארנה, כנציג האיגוד, ולא אל בני משפחת התובע, מחזק את המסקנה כי הצורך למנוע מן התובע המשך אימוני אגרוף הובהר לבדארנה בזמן אמת. אפילו נניח כי הדבר לא נאמר לבדארנה במפורש – ולא כך התרשמתי - עצם ההבהרה כי התובע נדרש לניתוח דחוף בעינו, באמצעות שיחה טלפונית בלתי שגרתית ממנהל מחלקת העיניים, היתה צריכה להוביל כל אדם סביר למסקנה המתבקשת כי המשך האגרוף, שתוצאתו הימנעות מלהינתח, יזיק לתובע.

 

איני רואה לקבל את הסברו של בדארנה כי האיגוד לא עצר את התובע מלהתאגרף מיד לאחר הפציעה ובמשך למעלה משנה לאחריה, בשל התכנית השנתית בה דבקו כולם, בבחינת אורים ותומים, וכי הוא כיו"ר היה חסר יכולת והשפעה בענין זה, באמרו על עצמו כי הוא "אפס" ו"כלום". חזקה על בדארנה כי לו היה ממש בדברים, היה מפנה את פרופ' מויסייב לשוחח עם ד"ר שחאדה - אשר לדבריו היה בעל ההשפעה ביחד עם הוועדה המקצועית. אין צריך לומר כי תכנית שנקבעה לספורטאי מראש אינה יכולה לשמש תחליף למציאות ולנסיבות היוצרות מניעה בריאותית לקיימה כמתוכנן. נימוק זה של בדארנה להתנהלותו אינו משכנע כלל ועיקר, לא נזכר בתצהירו, ולא ניתן שלא להתרשם כי מדובר בגרסה כבושה שנולדה לצרכיו.

 

שוכנעתי, בניגוד לדבריו של בדארנה ונסיונו להרחיק עצמו מכל ידיעה אודות תכנית האימונים של התובע ומצבו, כי הוא היה מעורב ובקיא בעניינו של התובע, וכי בדומה לד"ר שחאדה הורה לו להמשיך להתאמן ולהתחרות כמתוכנן, חרף הפניה מבית החולים וחרף תלונותיו.

 

50.אשר לד"ר אסוואד, הוכח כי גם לאחר פציעתו של התובע באפריל 10', הוא המשיך לכתוב בפנקסו כי כל הבדיקות תקינות. כך ביום 1/6/10, וכך ביום 25/11/10, על אף העובדה כי ביום 17/8/10 ירדה חדות ראייתו של התובע לתחושת אור בלבד, ונגרמה לו הפרדות רשתית מלאה, בעטיה לא נותר טעם לנתחו.

 

ד"ר פרנץ העיד כי במצבו של התובע לאחר אפריל 10', בבדיקת אישונים פשוטה ניתן היה לראות כי קיימת בעיה. "מסתכלים עליו, רואים שאישון אחד לא מגיב. אם הוא יודע לעשות את הבדיקה" (עמ' 109, ש' 21-28). מכאן כי ד"ר אסוואד לא בדק את התובע כנדרש, או שבדקו, ובחר לכתוב מסמך שקרי, כפי שקבע ד"ר פרנץ בחוות דעתו.

 

בנתונים אלה, אני רואה להעדיף את גרסתו של התובע, כי חתימותיו על ד"ר אסוואד על פנקסי האיגוד, לפיהן מצבו של התובע הוא ""normal, נעשו מבלי שבדק את עיניו.

למען הסר ספק, איני רואה ליתן אמון בגרסתו של ד"ר אסוואד כי לא היה מודע לפציעתו של התובע, לאשפוזו ולהחמרה במצב עינו, עד לפסילתו של התובע בשנת 11', שאחרת לא היה מאפשר לו להתאמן, הן בשל הפירכות בגרסתו בנושאים שונים, והן מששוכנעתי כי מצבו של התובע היה ידוע לכל הגורמים הבכירים באיגוד, וממילא לרופא האיגוד, שהיה מקורב לד"ר שחאדה. ועוד, בעדותו חזר ד"ר אסוואד והדגיש כי חתימותיו של הפנקסים לאחר הפציעה נועדו אך ורק לצורך אימונים ולא לתחרויות, גרסה שאינה מתיישבת עם הטענה כי כלל לא ידע על מצב העין. מה היה לו לסייג את חתימותיו לאימונים בלבד, אם לשיטתו היה התובע כשיר ודבר פציעתו לא היה ידוע לו בזמן אמת? דבריו אלה – כמו כל גרסתו - נועדו להפטיר אותו מכל אחריות לנזקו של התובע בגין התחרויות בהן השתתף. לא ניתן שלא להתרשם כי ד"ר אסוואד "יישר קו" עם עמדת הנתבעים האחרים לכל אורך הדרך, על מנת לאפשר לתובע להמשיך ולהתחרות.

 

גם בעניין זה אני רואה להעדיף את גרסת התובע, לפיה חרף הפציעה אמר לו ד"ר אסוואד כי הוא יכול להמשיך ולהתאגרף, והתובע הסתמך על אישוריו על גבי הפנקסים כי בדיקותיו תקינות, ואלה שרתו גם את מטרתו של התובע, כשם ששרתו את מטרת האיגוד.

 

51.אשר לבדיקות שנערכו לתובע על ידי רופאי התחרות בחו"ל - עליהן מבקשים הנתבעים להסתמך כראיה להעדר התרשלות מצדם - הן ד"ר בלוט והן ד"ר פרנץ הטילו ספק גדול באמינותן, כמפורט לעיל. גם בעניין זה קשה להלום כי עיניו של התובע אכן נבדקו על ידי עשרות "רופאי התחרויות" לאחר אפריל 10', כגרסת הנתבעים, וכי איש מהם לא הבחין בהפרדות הרשתית שהתפתחה במהירות עד למצב של עיוורון, פרט לרופא מטורקיה, אשר פסל את התובע בחודש יולי 11'. העובדה כי אושר לתובע להמשיך ולקחת חלק בתחרויות באירופה על אף מצב עינו גם לאחר ה-17/8/10, מחזקת את גרסת התובע, הנתמכת בקביעותיו של ד"ר פרנץ, כי עיניו לא נבדקו על ידי רופאי התחרויות באירופה לפני כל תחרות, וכי האחרונים הסתמכו על הבדיקות שנערכו לתובע בארץ על ידי ד"ר אסוואד (ראו עדות ד"ר פרנץ עמ' 108, ש' 14-16).

 

מהימנה עלי גרסת התובע, אשר לא נסתרה, כי לאחר הפציעה, במהלך אליפות אירופה במוסקבה, אמר לרופאה מהתחרות כי הוא סובל מבעיות בעינו הימנית, וכי האחרונה פנתה לד"ר שחאדה, אשר אמר לה כי הכל תקין.

 

 

משבחרו הנתבעים להימנע מלהעיד ולו רופא אחד שבדק את התובע בחו"ל במחנות האימונים ולפני התחרויות בהן השתתף, הם אינם יכולים להיוושע מגרסתם כי התובע נבדק על ידי עשרות רופאים בחו"ל, והעובדה כי הותר לתובע להתחרות באירופה על אף מצבו אינה יכולה להכשיר את התנהלותם; זאת, שעה שהבסיס לאישור זה היה לפי גרסת התובע - שלא נסתרה - המצג שיצר האיגוד בישראל בפני רופאי התחרויות בחו"ל, לפיו בדיקותיו של התובע תקינות, כולל עיניו, וכי הוא כשיר להתחרות.

52.אשר לתרשחאני, איני רואה לקבוע ממצאים על יסוד גרסתו, משהתרשמתי כי גרסתו נועדה אך ורק לפטור אותו מאחריות לנזקו של התובע בגין עיוורונו, אותו הכחיש גם במסגרת ההליך. שוכנעתי כי תרשחאני, אשר אימץ את התובע, הכניסו לעולם האגרוף, ליווה אותו משנת 01', גם כנציג של כפפות הזהב, התלווה אליו לתחרות בטורקיה במהלכה נפצע, ולתחרויות נוספות, היה מודע לפציעה, לכאבים מהם סבל התובע, לירידה החדה בראייתו, לאבחנה של רופאי שיבא, לבחירה של התובע להמנע מלהינתח ולעמדת הנתבעים האחרים כי עליו להמשיך באימונים ובתחרויות, ולא עצר את התובע מלהמשיך ולהתאמן, על אף המלצת הרופאים, וזאת במשך למעלה משנה לאחר הפציעה.

 

53.אין חולק כי הנתבעים המשיכו לשלוח את התובע לאימונים ותחרויות, גם לאחר שחדות ראייתו ירדה לתחושת אור בלבד והפרדות הרשתית הושלמה ולא ניתן להציל את עינו, עד לפסילתו עקב מצב העין שלו בטורקיה בנובמבר 11'.

 

לאחר הפסילה ליווה ד"ר שחאדה את התובע לבדיקות רבות הן בגרמניה והן בארץ על מנת לבדוק אפשרות לטפל בעינו למען יוכל להמשיך להתאגרף, אך התברר כי אפסו הסיכויים להציל את עינו.

 

54.אשר להתנהלותו של התובע, עליה ידובר בהמשך, הוכח כי על אף מודעותו לצורך בניתוח, סיכוייו וסיכוניו, הוא בחר במודע, בתמיכה של נציגי האיגוד והבטחתם כי ידאגו לו וישלחוהו לניתוח בגרמניה, לנסוע למחנה האימונים באוקראינה ולהשתתף בתחרויות, והלך מיוזמתו להיבדק שוב במטרה לעבור את הניתוח רק ביום 17/8/10, בשלב בו התברר כי כבר לא ניתן לנתחו עקב התדרדרות מצב העין. לא זו אף זו, גם במצב דברים זה המשיך התובע להתאגרף, והשתתף במחנות אימונים ובתחרויות נוספות, כמפורט לעיל, עד לפסילתו בחודש יוני 11', למרות שהוא אינו רואה כמעט בעין אחת, ובסכנו עצמו, שמא תפגע גם עינו השנייה. התובע העיד בכנות כי לו היה לו אישור, היה ממשיך להתחרות גם עם "חצי עין", והכל במטרה להגשים את חלומו ולהגיע לאולימפיאדה בשנת 12', גם על חשבון בריאותו (עמ' 31 לפרוט', ש' 10-13). הגם שהתובע סבל כאבים וחלה התדרדרות מהירה בחדות ראייתו, בחר להמשיך ולהתאגרף, בהתעלם מההמלצות המפורשות של רופאי ביה"ח שיבא.

 

עם זאת, מהימנה עלי גרסת התובע כי היה תלוי באיגוד, מחויב להחלטותיו ולדרישותיו, והסתמך על ההבטחות של בדארנה וד"ר שחאדה כי ידאגו לו. התובע העיד, בניגוד לאינטרס שלו, בין השאר, כי למעט שתי בדיקות עיניים שעבר ב- 03' ו- 08' לא נבדק מיוזמתו עד לפציעה, כי חרף פציעתו ומצב עינו המשיך להתאגרף ולא להינתח, לא התפנה להיבדק שוב כארבעה חודשים תמימים עד שנפסל, וכי למעט פעם אחת לא התלונן בפני רופאי האיגוד העולמי על בעיה בעינו, ואילו ניתן לו, היה ממשיך להתאגרף גם עם חצי עין על מנת להגשים את חלומו ולהתחרות באולימפיאדה. חזקה על התובע כי הוסברו לו היטב משמעותיהן המשפטיות של אמרותיו אלה, ואף על פי כן חשף את הדברים בהגינותו.

עוולת הרשלנותהאם התקיימו יסודותיה?

55.עוולת הרשלנות, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מחייבת הוכחת שלושה אלה: קיומה של חובת זהירות בין המזיק לניזוק, הפרת אותה חובה בהתרשלות וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, מפי כב' הש' ברק (להלן: ענין ועקנין); ע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' ציזיק ז"ל, פ"ד מא(3) 169, מפי כב' הש' לוין; ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, מפי כב' הש' טירקל (להלן: ענין תנעמי) ועוד).

 

א. חובת הזהירות המושגית: קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות: האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק (ענין ועקנין, עמ' 123). הכלל הוא כי מקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית, אלא אם קיימים שיקולים מיוחדים של מדיניות משפטית המצדיקים צמצום החובה או שלילתה (ענין תנעמי, עמ' 17). ההכרעה הסופית בשאלת הצפיות הנורמטיבית, המרכיבה את חובת הזהירות המושגית, היא עניין של מדיניות משפטית (ע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד נג(5) 817, עמ' 825, מפי כב' הש' אנגלרד).

 

אין חולק למעשה כי לאיגוד, לכפפות עכו, ולכל הנתבעים קיימת חובת זהירות מושגית כלפי הספורטאים המתאגרפים במסגרת ההתאחדות והאגודות למיניהן, וממילא כך לאורגנים שלהן, ולגורמים המקצועיים הרלוונטיים. חובות אלה נלמדות גם מהוראות חוק הספורט והתקנות לפיו, מהתקנונים של האגודות למיניהן, מנהלי AIBA ועוד, זאת מעבר למדיניות משפטית ראויה בכגון דא.

 

ב. חובת הזהירות הקונקרטית: השאלה הנשאלת במסגרת זאת, היא האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, נשאל האם אותו אדם סביר היה צריך היה צריך לצפות את התרחשותו של אותו נזק כעניין שבמדיניות. (ענין ועקנין; ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3), 66, מפי כב' הש' ארבל (להלן: ענין לוטם)).

 

הוכח – בהוראות הדין, הנוהג והנהלים המקומיים והבינלאומיים בעניינם של ספורטאים – כי הנתבעים יכלו והיו צריכים לצפות את התרחשות נזקו של התובע. לא בכדי נקבעו קריטריונים לעניין היקף קוצר הרואי המאפשר לספורטאים להתאגרף, נוכח הידיעה הקונסטרוקטיבית הקיימת בענף האגרוף כי קוצר רואי מהווה גורם סיכון משמעותי להפרדות רשתית כתוצאה מטראומה וסיכון לעיוורון כתוצאה מכך.

 

משכך, היה על הנתבעים לצפות כי קוצר ראייתו הגבוה של התובע חושף אותו לסיכון משמעותי ביותר שאם יפצע בעינו, תגרם לו הפרדות רשתית, וממילא היה עליהם לצפות כי אם התובע לא ינותח, שעה שהרופאים טוענים כי מדובר בניתוח דחוף, עלול הדבר להחמיר את מצבו עד כדי עיוורון.

 

ג. השאלה הנשאלת בענייננו היא האם הפרו הנתבעים את חובת הזהירות המוטלת עליהם, ואם התשובה לכך היא חיובית, האם יש קשר בין הפרתה לבין נזקו של התובע.

 

56.הדבר מדבר בעדו 

דין טענתו החלופית של התובע בדבר תחולתו של הכלל "הדבר מדבר בעדו", לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, להידחות, מהטעם שתנאיו אינם מתקיימים בענייננו. זאת, מהטעם שהנסיבות שהובילו לקרות הנזק שנגרם לתובע ידועות לו, ואף נטענו על ידו במפורש.

 

האם התרשלו הנתבעים בהתנהלותם

אקדים ואומר כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעים התרשלו בהתנהלותם כלפיו.

57. על משמעותו של יסוד ההתרשלות עמד כב' הש' דנציגר בע"א 878/06 טרויהאפט נ' עטיה (4/1/09), כדלהלן:

"מזיק החב חובת זהירות כלפי הניזוק, אין אחריותו כלפיו חלה בכל מקרה בו נגרם נזק לניזוק, בשל מעשיו או מחדליו של המזיק. אין ללמוד מעצם קרות הנזק שחובת הזהירות הופרה. אחריותו של המזיק כלפי הניזוק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ורק אם לא נקט באלה, ובשל כך נגרם הנזק, מתגבשת אחריותו של המזיק (ע"א 437/87 כהן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מד(1) 807, 809 (1990)). סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. רמת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית (ועקנין, עמ' 131). "אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ולבריאותו של העובד, הנובעת מאותו סיכון, אם אכן יתממש" (ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 229 (1993))". (להלן: ענין טרויהאפט; ההדגשה אינה במקור –ד.ס.)

 

58.א. בחינה של מכלול הראיות, שהובא בפני בית המשפט, מלמד כי הנתבעים או מי מהם התרשלו בהתנהלותם כלפי התובע לאורך תקופה ארוכה. התרשלותם החלה עם קבלתו של התובע לכפפות עכו בשנת 01', ובהמשך לשורותיו של האיגוד בשנת 03' או בסמוך לכך. הוכח, כאמור, כי הנתבעים קיבלו את התובע לשורותיהם מבלי לערוך לו בדיקה רפואית לשם בדיקת כשירותו להתאגרף, בניגוד לתקנות ולתקנון האיגוד, זאת על אף שהיו מודעים לכך שהתובע הוא קצר רואי, כאשר על פי הבדיקות הרפואיות משנת 95' סבל, כאמור, מקוצר ראיה גבוה של 8- בעין ימין, שהיא עין עצלה עם חדות ראיה של 6/18, ושל 3.375- בעין שמאל.

 

משנתנו הנתבעים לתובע אפשרות להתאגרף – להתאמן ולהתחרות בתחרויות אגרוף מטעמם, חשפו אותו לסיכון כי חבלה בעיניו, באזור פניו ו/או בראשו תגרום לנזק קרוב לוודאי, אותו ניסו הגורמים שהגבילו את קבלתם של מתאגרפים קצרי רואי לשורותיהן. מדובר בנזק שהיה בתחום הסיכון שיצרה התנהגותם של הנתבעים, והיה עליהם לצפות את התרחשותו בנסיבות העניין.

 

ב. כן הוכח כי האיגוד ונציגיו לא ערכו לתובע בדיקות עיניים תקופתיות כנדרש במסגרת הבדיקות הכלליות המתחייבות על פי דין ותקנון, כמפורט לעיל, וגם לא ערכו לו בדיקות עיניים כנדרש לפני השתתפותו מטעמם באימונים ובתחרויות בחו"ל. כזכור, ד"ר פרנץ עמד בחוות דעתו ובעדותו על ההכרחיות שבעריכת בדיקת עיניים אצל מי שיש לו קוצר ראיה גבוה, בדיקה שהייתה עשויה לגלות שינויים ניווניים ברשתית, כולל קרעים ברשתית, וכדי לאפשר לטפל בה באמצעות לייזר, על מנת למנוע הפרדות רשתית. הוכח כי התובע התאגרף בארץ והשתתף בתחרויות בחו"ל בניגוד לנהלי AIBA, והנתבעים חזרו והתרשלו, משאפשרו לתובע להתחרות מבלי לעקוב באמצעות בדיקות תקופתיות אחר שינויים במצב הרפואי של עיניו, על כל הכרוך בכך.

 

ג. עוד הוכח כי סמוך לאחר פציעתו בתחרות באפריל 10' - בעקבותיה נפגעה עינו הימנית, ירדה חדות ראייתו משמעותית וחלה אצלו הפרדות רשתית, כמפורט לעיל - פנה התובע לבדארנה, אשר התלווה אליו לתחרות, ועדכן אותו כי הוא סובל מכאבים עזים בעינו, וכי האחרון לא התייחס באופן רציני לתלונותיו, באומרו כי ינוח ויעבור לו. כן שוכנעתי, כאמור, כי תרשחאני, מאמנו של התובע, אשר אף הוא התלווה אל התובע לטורקיה, היה מודע לפציעה ולכאבים שהינם מנת חלקו של התובע בעינו הימנית, ולא עשה דבר בנושא. כבר בשלב זה של הדברים היה על בדארנה ותרשחאני לדאוג כי התובע ייבדק על ידי רופא עיניים ו/או רופא התחרות, ולא זאת בלבד שלא עשו כן, אלא אפשרו לתובע להשתתף בתחרות נוספת ביום 9/4/10, על אף שהתלונן בפניהם על כאביו. בכך יצרו סיכון בלתי סביר כי השתתפותו של התובע בתחרות תחשוף אותו לפגיעות נוספות בפניו ובראשו, העשויות להחמיר את מצבו. בהתנהלותם התעלמו בדארנה ותרשחאני מסבלו של התובע ומתלונותיו, והפרו את חובת האחריות והזהירות המוטלת עליהם לברר את מצבו הרפואי, לדאוג לשלומו ולבריאותו.

 

ד. הנתבעים היו מודעים לסיכון הבלתי הפיך שעשוי היה להיגרם לעינו של התובע אם לא יפעל כהמלצת רופאי שיבא לעבור ניתוח דחוף, שתכליתו למנוע התדרדרות מצב העין עד לעיוורון מוחלט. לא זו בלבד שבדארנה אשר עודכן בזמן אמת בדבר מצבו הרפואי של התובע והצורך בניתוח דחוף, והתחייב לדאוג כי התובע יעבור את הניתוח - וכך גם ד"ר שחאדה, אשר עודכן על ידי בדארנה - חרגו מהמצופה מהם בתוקף תפקידם, לדאוג, בין השאר, לשמירה על בריאותם של הספורטאים הנמנים על שורות האיגוד, לא המליצו לתובע לאלתר לעבור את הניתוח בדחיפות, ולא מנעו ממנו להתאגרף, אלא הורו לו להמשיך בשגרת האמונים, בהבטחה כי האיגוד יטפל בו בהמשך, והתובע נשלח כבר למחרת היום, 20/4/10, למחנה אימונים באוקראינה, בניגוד גמור להמלצת הרופאים.

 

היה זה אך סביר לצפות מבדארנה ומד"ר שחאדה, כי יכנסו באופן מידי את הועדה המקצועית, את תרשחאני, מאמנו של התובע ומנהל כפפות עכו, את סביאטוחה, מאמנו של התובע מטעם האיגוד, וכל נציג איגוד רלוונטי, ויודיעו להם כי עליהם לשנות התכנית שהותוותה לתובע בשנים 10'-11', ולהורות לתובע להפסיק להתאגרף. תחת זאת, שלחו אותו להתאמן ולהתחרות עם בדיקות עיניים הנחזות להיות תקינות. בכך חרגו בדארנה ושחאדה מסטנדרט התנהגות סביר, משהחליטו על דעת עצמם לחשוף את התובע לסיכון, הן עקב דחיית הניתוח והן נוכח חשיפתו לטראומות נוספות, תגרם לו הפרדות רשתית מלאה והוא יאבד את מאור עינו, נזק התממש שבסופו של דבר.

 

ה. זאת ועוד, הנתבעים לא דאגו כי התובע יעבור אפילו בדיקת עיניים אחת הכוללת בדיקה של קרקעית העין, במשך ארבעה חודשים לאחר הפציעה, במהלכם שהה במחנה אימונים באוקראינה והשתתף בתחרויות בקפריסין ובמוסקבה, כמפורט לעיל. הוכח כי כאשר פנה התובע מיוזמתו לבית החולים שיבא לצורך מעבר ניתוח, רק ביום 17/8/10, כבר לא היתה אפשרות לנתחו, נוכח ירידה בחדות הראיה לתחושת אור בלבד והפרדות רשתית מלאה.

 

גם בשלב זה, לא עצרו הנתבעים את התובע מלהמשיך באגרוף, מחשש פן תפגע גם עינו השמאלית, ושלחוהו לאימונים ותחרויות בהן השתתף על פני עשרה חודשים נוספים, עד אשר נפסל, כאמור, ביוני 11', ורק אז נלקח התובע על ידי הנתבעים להיבדק, הן בגרמניה והן בארץ, כמפורט לעיל. היה על הנתבעים לדאוג לערוך לתובע בדיקות עיניים על מנת לבדוק את מצב עינו השמאלית.

 

ו. ד"ר אסוואד, רופא האיגוד, אשר כתב וחתם בפנקסי התובע באיגוד ובפנקסי AIBA , כי בדיקות העיניים שלו תקינות –מבלי לערוך לו בדיקות עיניים כנדרש עד פציעתו, ובניגוד למצב הנכון והאמיתי של עינו הימנית באפריל 10', לאחר שאובחנה בבתי החולים בני ציון ושיבא - חתימות שאושרו כאמור בחותמת האיגוד, חרג מסטנדרט התנהגות של רופא ארגון סביר ורופא בכלל. בהתנהלותו זו הכשיר את השתתפותו של התובע באימונים ובתחרויות בארץ ובחו"ל על אף קוצר הרואי הגבוה ממנו הוא סובל, מבלי לבדקו, וכן את כשירותו להמשיך ולהשתתף בתחרויות גם לאחר שנפצע, על אף מצב עינו, ובניגוד להמלצת הרופאים כי עליו להימנע מלעסוק באגרוף ולעבור ניתוח דחוף כאמור.

 

ז. אשר לתרשחאני, שפעל בשני כובעים – מאמן ומנהל כפפות עכו - גם הוא לא נהג כמנהל ומאמן סביר, שעה שלא נתן מענה הולם לתלונותיו של התובע לאחר הפציעה בתחרות בטורקיה, בה נכח, ולא דאג כי התובע ייבדק בבדיקת עיניים כנדרש לאחר הפציעה, ואפשר לו להמשיך ולהתחרות תקופה ארוכה. מצופה היה כי כמאמנו האישי של התובע , יוודא כי יעבור בדיקת עיניים מיד לאחר הפציעה, אצל רופא עיניים או למצער על ידי רופא התחרות בטורקיה, וכי יתנגד להמשך עיסוקו באגרוף לנוכח הצורך כי יעבור ניתוח דחוף. תרשחאני אף הוא חרג בהתנהלותו מסטנדרט התנהגות סביר, המצופה ממנו כמאמן.

 

ח. אשר לכפפות עכו, שכזכור בחרה שלא להתגונן בהליך זה, הוכח כי התובע התקבל לאיגוד, מתוקף היותו חבר באגודת כפפות עכו, וחברותו בה נמשכה משך כל התקופה הרלוונטית. תרשחאני היה מנהלה, ואימן את התובע במסגרתה. לפיכך כפפות עכו ותרשחאני היו אחראים לוודא כי התובע, אשר הרכיב משקפיים, עמד בתנאי הסף, עבר בדיקות כנדרש, ולמצער לעצור אותו מלהמשיך להתאגרף לאחר הפציעה. הדברים שנקבעו ביחס לאיגוד נכונים גם ביחס לכפפות עכו, והדברים שנקבעו ביחס לראשי האיגוד חלים גם על תרשחאני המאמן מטעם כפפות עכו והאיגוד ומנהל כפפות עכו.

 

ט. לסיכום, הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי התובע, משך שנים באופן שיטתי, ואף לאחר שנפגע, כאמור לעיל, ומשכך התרשלו כלפיו, כנטען על ידו.

 

האם הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק

59.א. חובה על הניזוק להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי בין הפרת חובת הזהירות כלפיו לבין הנזק שנגרם לו (סעיף 64 לפקודת הנזיקין; פרשת ועקנין, עמ' 144; ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1, 7, מפי כב' הש' ברק (כתוארו דאז), (להלן: ענין ברדה).

 

בחינת הקשר הסיבתי נעשית, כידוע, בשני מישורים, במישור העובדתי ובמישור המשפטי.

 

יעודם של כללי הסיבתיות הוא לקבוע אם קיימת, מבחינת הדין, זיקה מספקת בין אשמו של המזיק לבין הנזק שסבל הניזוק. קיומה של זיקה זו מקים את אחריותם של המזיק או של המזיקים לנזק, ואת זכותו של הניזוק לסעדים הנובעים מאחריות זו (ראו: ישראל גלעד "הסיבתיות במשפט הנזיקין הישראלי" - בחינה מחודשת, משפטים יד 15, 16).

.אשר לקשר הסיבתי העובדתי - הדרישה הבסיסית היא שהנזק ייגרם עובדתית על ידי ההתנהגות של המזיק. התנהגות זו צריכה להיות גורם הכרחי, או גורם מספיק לקרות הנזק (ראו: ישראל גלעד "על יסודותיה של עוולת הרשלנות במשפט הנזיקין הישראלי", עיוני משפט יד 319, 326).

על מבחני הסיבתיות המקובלים בקשר הסיבתי המשפטי נקבע:

 

"במישור המשפטי נקבעו במרוצת השנים שלושה מבחני סיבתיות משפטית מקובלים, והם: "מבחן הסיכון" – הבוחן אם הנזק שנגרם לניזוק הוא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק. השאלה הנשאלת על פי מבחן זה היא, מהו הסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע, ומשנקבע מתחם של סיכון – כל תוצאה מזיקה, הנופלת לתוך אותו מתחם, מקיימת את הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש; "מבחן הצפיות" – הבודק אם הנזק שנגרם בפועל הינו הנזק שבגינו סווגה ההתנהגות ככזו שיש בה משום התרשלות; ו"מבחן השכל ישר" – הנתפס כמבחן נגטיבי, קרי: כזה השולל סיבתיות – במקרים שבהם ההתנהגות העוולתית לא הגדילה את הסיכון לגרימת הנזק, במקרים בהם ההתרמות הסיבתית היא מקרית, או כשקיים גורם דומיננטי אחר לנזק, כמו מאורע טבע נדיר, או אשם מכריע של הניזוק או של צד שלישי (רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב [פורסם בנבו] (30.12.2010) בפיסקה 7 והאסמכתאות שם; ועיינו גם: ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות 633-569 (2012) (להלן: גלעד דיני נזיקין)" (ראו ע"א 8650/08 רפאלוב נ' מ"י - שירות בתי הסוהר (17/7/13), מפי כב' הש' מלצר).

 

60.התקופה מיום קבלתו של התובע לכפפות עכו ועד לפציעתוהעדרו של קשר סיבתי

במקרה הנדון, בכל הנוגע לתקופה מקבלתו של התובע לכפפות הזהב ובהמשך לאיגוד ועד לפציעתו באפריל 10', קבע ד"ר פרנץ כי "למרות השתתפותו של התובע בפעולות האגרוף, הדבר כנראה לא גרם לו לנזק".

 

לפיכך, הגם שהוכח כי הנתבעים התרשלו בעצם קבלתו של התובע לכפפות עכו ובהמשך לאיגוד, בהימנעותם מלערוך לו בדיקות עיניים עם קבלתו, בדיקות תקופתיות ובדיקות עיניים לפני תחרויות, במיוחד בשים לב לקוצר הראיה הגבוה ממנו סבל, לא הוכח כי נגרם לו נזק בפרק זמן זה.

 

61.התקופה מיום 9/4/10 עד 17/8/10 - קשר סיבתי 

כאמור, הפרדות הרשתית, הפגיעה בחדות ראייתו של התובע ובסופו של דבר עיוורונו של התובע בעינו הימנית, נגרמו כתוצאה מהטראומה בעקבות החבלות הקהות שקיבל התובע במהלך התחרות באפריל 10', על רקע קוצר הראיה המשמעותי שלו, שהיה הגורם המרכזי לכך שהטראומה אשר נגרמה לעינו הימנית הביאה להפרדות הרשתית ובסופו של יום לעיוורונו. העובדה כי התובע לא עבר ניתוח מיד לאחר שנדרש לכך, מנעה לדעת המומחה ד"ר פרנץ אפשרות לתקן או לפחות לנסות לתקן את היפרדות הרשתית וסיבוכיה.

 

א. הסיכון אליו חשפו הנתבעים את התובע, כאמור לעיל, דהיינו כי קרוב לוודאי שבשלב מסויים יגרמו חבלות בעיניו של התובע, באזור פניו ו/או בראשו לנזק ממשי – הפרדות רשתית - התממש בפועל; מדובר בנזק שהיה בתחום הסיכון שיצרה התנהגותם של הנתבעים, והיה עליהם לצפות את התרחשותו בנסיבות העניין.

 

ב. לא נעלם מעיני כי הפרדות רשתית בעינו של אדם קצר רואי ברמה גבוהה עשויה להתרחש גם מבלי שיהיה מתאגרף, ואולם, מקובלת עלי טענת התובע בסיכומיו כי יש להחיל בעניינו את כלל הגולגולת הדקה, בעניינו נקבע:

"עתה – לטענת הגולגולת הדקה. על טענה זו נאמר, כי "הרעיון הוא שהמזיק אחראי גם לנזקים שנבעו ממצבו הגופני יוצא הדופן של הניזוק. תכונותיו של האדם הנפגע, כגון מצבו הפיזי הירוד או כושרו להרוויח יותר מאחרים, אינן עשויות בעיני החוק 'להרחיק' את הנזק ממעשה העוול הנדון, אף אם בפועל יש להן משום השפעה מסוימת בקשר להגדלת אותו הנזק" (אמנון כרמי, בריאות ומשפט,312-311 (2003); ראו גם ד"נ 12/63 ליאון נ' רינגר, פ"ד יח(4) 726 (1964)). בע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח מנחם אלברט ז"ל, פ"ד סב(1) 330, פסקה 12 לפסק-דינו של השופט כתארו אז גרוניס (2006), נכתב:

 

"הסוגיה עימה מתמודד בית המשפט בסיטואציה של 'גולגולת דקה' עניינה השפעת נתוניו של התובע על תוצאות העוולה (ההדגשה במקור – א"ר). בהקשר זה לא מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי העובדתי, שכן ברור כי העוולה הינה 'גורם בלעדיו אין' לנזק אף אם הוא בלתי צפוי. במילים אחרות, בסיטואציה של 'גולגולת דקה' אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל 'גולגולת דקה'. לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה". (ע"א 7965/15 פלוני נ' קצין התגמולים, 17/12/15, מפי כב' הש' רובינשטיין).

 

ג. הוכח כי בשלב בו נבדק התובע בשיבא אפריל 10', ניתן היה לנתחו על מנת לנסות ולתקן את הפרדות הרשתית, או למצער לעצור את התפתחותה, אף שהרופאים לא התחייבו שיצילו את הראיה של התובע.

לענין זה קבע ד"ר פרנץ בחוות דעת כי העדר ניתוח מיידי "מנע את האפשרות לתקן או לפחות לנסות ולתקן את הפרדות הרשתית וסיבוכיה". בהמשך העיד כי הניתוח בתל השומר אמור היה למנוע את הצטמקות העין. לשאלה האם היה סיכוי כלשהו כי הניתוח ישפר את הראיה של התובע, השיב, כי התובע הגיע לניתוח עם היפרדות שלמה של הרשתית, והשיפור המקסימלי בחדות הראיה שיכול היה להגיע אליו, במקרה הטוב ביותר "הוא אולי תנועת יד מול העין. אני מסתכל על האחוזים, ההבדלים בין העדר תחושת אור לבין תנועת יד מול העין - אלה אותם אחוזים". (עמ' 101, ש' 24-27).

ד"ר פרנץ הסביר את המשמעות של הימנעותו של התובע מלעבור את הניתוח באפריל 10' וההשלכות של השתתפותו במחנה אימונים ובתחרויות עד יולי 10'. לדבריו "הוא חזר אחרי ארבעה חודשים, אנחנו יודעים מה קרה. גם אם הוא היה שוכב במיטה, היה קורה לו אותו הדבר. זו התשובה. ברגע שיש היפרדות רשתית, העין עובדת, לא משנה מה אתה עושה, יש שם תהליכים ביולוגיים שגורמים להתקדמות של היפרדות הרשתית, עד שכל מה שקרה אצלו - כל הרשתית נפרדה ויצאה למצב של רשתית מכווצת ב-360 מעלות שאי אפשר לפתוח יותר". דהיינו, התובע "הפסיד זמן, והדבר היה קורה לו גם אלמלא התאגרף". (עמ' 105, ש' 19-23, 46-47).

משמע, לאחר הפציעה, לא עצם העיסוק באגרוף העמיד את התובע בסיכון, אלא חלוף הזמן, והדבר היה קורה גם אילולא המשיך התובע להתאגרף.

 

ואולם, הוכח כי התובע התייעץ עם בדארנה וד"ר שחאדה לאחר ששמע את רופאיו, והם הבטיחו לעזור לו בהמשך, ושלחו אותו למחנה אימונים באוקראינה. גם לאחר שהרופאים בשיבא, אשר סברו שעינו של התובע מצויה בסכנה כה גדולה – בגין הסיבוכים האפשריים - ומדובר בעניין כל כך חשוב ואקוטי, שיש הצדקה להפר חסיון רפואי בגינו, מצאו לנכון לבקש מפרופ' מויסייב להתקשר לבדארנה, וזה עדכן את ד"ר שחאדה, לא חזרו בהם האחרונים מהמלצתם הראשונית לתובע, אלא נהגו על פי תכנית העבודה, ושלחו את התובע למחנה אימונים, במקום לניתוח, ביודעם כי הדבר עלול לגרום לנזק בלתי הפיך. זאת, כאשר השניים היו מודעים למצבו של התובע, לצורך בניתוח דחוף, ולדברי הרופאים לפיהם אסור לנתבעים להתיר לתובע להתאגרף.

 

ד. המישור העובדתי והמישור הסיבתי משפטי - על יסוד הראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי אלמלא שלחו בדארנה וד"ר שחאדה את התובע להמשך אימונים באוקראינה, אלמלא הבטיחו לו כי האיגוד יטפל בו, ואלמלא סבר התובע בצדק כי ראשי האיגוד מאמינים ביכולתו להתחרות ולנצח בתחרויות, היה התובע חוזר לשיבא ועובר את הניתוח.

 

מטבע הדברים היה מצופה כי ד"ר שחאדה ובדארנה ידברו עם התובע ועל לבו כי יעבור את הניתוח, לאחר שבדארנה הבטיח לפרופ' מויסייב כי ידאג שהתובע ינותח; אך אפילו לא היו עושים כן, באתי לכלל מסקנה כי לו הודיעו לו השניים, שאינו יכול לנסוע לאימונים או לתחרויות נוספות, הוא היה מבין שאין לו אפשרות להמשיך בתחרויות האגרוף, היה חוזר לשיבא ועובר את הניתוח.

 

כך גם לגבי ד"ר אסוואד, שאילולא צייד את התובע בפנקסים שבהם כתב כי מצב עיניו "נורמלי", לא יכול היה להתאמן ולהתחרות בחו"ל, וממילא היה מוחזר ארצה וסביר להניח שהיה עובר את הניתוח, בהעדר חלופה טובה יותר באותו זמן.

 

לא למותר לציין כי הנתבעים היו צריכים לצפות שבשלב מוקדם כלשהוא, על אף הפנקסים השקריים של התובע, לפיהם הכל "נורמלי", ועל אף ההתנהלות עליה העיד התובע - לפיה הרופאים בחו"ל הסתמכו על פנקסי התובע ועל דבריו של ד"ר אסוואד - יגיע רופא אחראי, אשר יבדוק את התובע ויפסול אותו מלהתחרות בשל העיוורון בעינו הימנית.

 

לכן, שוכנעתי כי חלוף הזמן מאפריל 10' עד 17/8/10 אז התברר סופית כי התובע מצבה של העין אינו מאפשר ניתוח נעוץ בהתנהלות הנתבעים, אשר יצרו אצלו הזדמנות להמשיך להתאמן ולהתחרות בתחרויות בינלאומיות – ביודעם מה ההשלכות של התנהלות זו - במקום להודיע לו כי אינו יכול להתאגרף עוד – ובכך לגרום לו לטפל בעצמו, ולנסות למנוע סיבוכים מיותרים בעינו, שהיתה ממילא במצב גרוע.

 

ה. לסיכום, הוכח כי הנזק הבלתי הפיך נגרם לתובע בפרק הזמן בו התחרה מטעם האיגוד, עת השתייך גם לכפפות עכו וגם לאיגוד. לו אסרו הנתבעים על התובע להתאגרף בתחרויות, למצער לאחר שהיו מודעים לניתוח הדחוף שנדרש, כפי שהיה מצופה מאיגוד ספורט סביר, לא מן הנמנע כי היה עובר את הניתוח, וניתן היה לנסות לתקן את הפרדות הרשתית וסיבוכיה, או למצער לשמר את מצב העין ולמנוע את הצטמקותה, לרבות פגיעה במראהו של התובע.

 

62.התקופה מיום 17/8/10 – יוני 11' - העדר קשר סיבתי 

הוכח כי תקופה זו אינה משמעותית בכל הנוגע לנזקו של התובע.

בכל הנוגע לפרק הזמן בו המשיך התובע להתחרות לאחר אוגוסט 10', עת התברר כי הוא עיוור בעינו, הגם ששליחתו לאימונים מהווה חריגה מסטנדרט התנהגות סביר של האיגוד ונציגיו, לא הוכח כי המשך האגרוף גרם לתובע נזק נוסף על הנזק שכבר התגבש ולא היה בר טיפול. משכך, לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלותם של הנתבעים בפרק הזמן שבין אוגוסט 10' ליוני 11' לבין נזקו. לכך התייחס המומחה בתשובותיו לב"כ הנתבעים מיום 5/7/16: "השנה הנוספת בה המשיך להתאמן כבר לא הייתה מוסיפה או מורידה מבחינתו. הוא איבד כבר את הראייה".

 

63.נוכח המקובץ לעיל, התובע הרים את הנטל להוכיח את יסודותיה של עוולת הרשלנות.

 

הפרת חובה חקוקה

64.נוכח מסקנתי כי הוכחה רשלנותם של הנתבעים כלפי התובע, לא מצאתי להידרש לעומקם של דברים בטענות התובע כי התנהלות הנתבעים מהווה אף הפרה של חובות חקוקות, טענה לה התנגדו הנתבעים, משלא הוכחה לשיטתם.

 

א. בקליפת האגוז יאמר כי התובע הרים את הנטל להוכיח הנתבעים הפרו את ההוראה החוקית הקבועה בהוראת סעיף 5 לחוק הספורט וסעיף 2 לתקנות מכוחו, המפורטים לעיל, לערוך לתובע בדיקות עיניים במסגרת בדיקות רפואיות כלליות, וכן לפני השתתפותו בתחרויות מטעמם בארץ ובחו"ל. כידוע, אין די בהפרת החובה, וגם בעוולה זו יש להוכיח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי כאחד בין הפרת החובה לנזק שנגרם, כאשר המבחן הרלוונטי הוא מבחן הסיכון שהתכוון החיקוק למנוע.

 

הוכח כי לו נערכה לתובע בדיקת עיניים רצינית ואחראית, היה מקום לאסור עליו, כבר מלכתחילה, להתאגרף לנוכח קוצר הראיה הגבוה שלו, אשר חשף אותו לסיכון משמעותי ביותר, כאמור לעיל, ולא היה מתאגרף במסגרת הנדונה בהליך זה. אף שאין לדעת אם התובע לא היה נחבל בפניו או בעינו גם אלמלא התאגרף, הסיכון גבר כאשר חשף עצמו באופן קבוע למאות חבטות בראשו ובפניו.

יתר על כן, לו ערכו הנתבעים לתובע בדיקת עיניים כנדרש בפרק הזמן של ארבעה החודשים מפציעתו ועד לבדיקתו הנוספת, מיוזמתו, באוגוסט 10'' - הכוללת בדיקה של קרקעית העין, כמפורט על ידי ד"ר פרנץ, היו ערים להתפתחותה המהירה של הפרדות הרשתית והירידה המשמעותית בחדות ראייתו של התובע בעקבות הפציעה, ולסיכון הכרוך בהימנעותו מלעבור את הניתוח, וכי יש לאסור עליו לעסוק באגרוף. לו נכתבו הדברים כנדרש בפנקסי התובע, לא היה התובע רשאי להתאמן ולהתחרות, היה מוחזר ארצה, וסביר להניח כי היה פונה לביצוע הניתוח הדחוף שהיה עליו לעבור.

 

דהיינו, התובע הרים גם את הנטל להוכיח כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה, וכי כתוצאה מכך נגרם לו נזק ממשי.

 

ב. אשר לטענות התובע בדבר הפרת חוק העמותות וחוק זכויות החולה, אלה נטענו על ידו בעלמא, ללא כל פירוט ולא הוכחו על ידו, וממילא איני רואה צורך להידרש להן , משהוכחה רשלנותם של הנתבעים, כאמור.

 

65.נכותו הרפואית של התובע

א. התובע ביקש לאמץ את קביעת המומחה בדבר נכותו הרפואית, ואילו הנתבעים טוענים כי נכותו הרפואית בגין הפרדות הרשתית היא 20% בלבד, בהתאם לחוות דעתו המתוקנת של ד"ר פרנץ ולעדותו (מ/2).

 

ב. לאחר חקירתו הנגדית של המומחה, אשר עמד על קביעותיו, ושמיעת עדותו של התובע, התרשמתי כי יש מקום להעמיד את נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע על 33.5%, כמפורט בחוות דעתו מ/1, גם לאחר התיקון לחוות הדעת מ/2, כאשר נכות משוקללת של 24% הימנה נגרמו לו כתוצאה מהאירועים המפורטים לעיל, והמצויים באחריות הנתבעים, בין אפריל – אוגוסט 10'.

 

בחקירתו הנגדית הסביר ד"ר פרנץ כי סך אחוזי הנכות המגיעים לתובע הם 30% פלוס 5%, שנגרמו כתוצאה מצמצום והצטמקות של העין; זאת, מכיוון שמלכתחילה הראיה של התובע לא היתה טובה, הוא בדק את חדות הראיה שלו בשתי העיניים וקבע כי הוא התחיל באגרוף עם נכות של 10%, ו-20% נכות נגרמו לו כתוצאה מהיפרדות הרשתית. כך שלמעשה, הנזק בתיק זה מתייחס ל-25% נכות, מתוכם 5% מתייחסים להצטמקות העין. (עמ' 10 לפרוט', ש' 7-14). קביעתו של ד"ר פרנץ ביחס לשיעור אחוזי הנכות הרפואית של התובע ומקורם לא נסתרה.

 

ג. חיזוק לקביעתו של ד"ר פרנץ יש בעדותו של התובע, כי פנה אל הביטוח הלאומי, אשר קבע לו נכות צמיתה בשיעור של 35%, אם כי לא שילם לו קצבת נכות, מפני שתביעתו נדחתה; גרסה זו לא הוכחשו על ידי הנתבעים (עמ' 37, ש' 29- 33).

 

ד. לאחר שבחנתי את אחריות הנתבעים להצטמקותה של עינו, מצאתי כי היא נובעת בעיקרה מבחירתו של התובע להימנע מלעבור את הניתוח בשיבא, על יסוד דבריהם של ד"ר שחאדה ובדארנה, אשר שכנעו אותו לעזוב את בית החולים, ולצאת למחנה האימונים באוקראינה, תוך הבטחה כי יטפלו בו בעתיד.

 

ה. לסיכום, משהוכח כי אסור היה לתובע להתאגרף מלכתחילה בשל קוצר הראיה הגבוה ממנו סבל (לגביו, כאמור, קבע ד"ר פרנץ כי היה גורם מרכזי לכך שהטראומה אשר נגרמה לעינו הימנית הביאה לעוורונו), הרי שהנתבעים אחראים מכוח עוולת הרשלנות לנזק שנגרם בעקבות הפציעה בכללותו, כמו גם להצטמקות העין שנוצרה לאחר מכן כתוצאה מההפרדות המלאה של הרשתית והעיוורון.

 

בנתונים אלה, אני רואה לאמץ את קביעתו של ד"ר פרנץ, ולהעמיד את נכותו הרפואית המשוקללת הצמיתה של התובע, בגין חלקם של הנתבעים בגרימתה, על 24% נכות.

 

הסתכנות מרצון

66.אקדים ואומר כי דין טענת הנתבעים, לפיה עומדת להם ההגנה של "הסתכנות מרצון" - להידחות.

 

א. סעיף 5(א) לפקודת הנזיקין, אשר מבסס את הגנת "הסתכנות מרצון", קובע:

 

"בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו".

 

סעיף 5 (ב) לפקודה קובע כי הגנה זו אינה חלה על עוולת הפרת חובה חקוקה.

 

ב. משקבעתי כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה, היה מקום לדחות את טענת הנתבעים על הסף, אך למעלה מן הצורך אדרש לה לגופה.

 

ג. הגנה רחבת היקף זו מפני עצם האחריות בנזיקין - הסתכנות מרצון - סויגה באופן שיטתי בפסיקה, והמבחנים שנקבעו להפעלתה מצמצמים עד מאוד את המקרים בהם ניתן להחילה.

 

לצורך גיבושה של הגנת ה"הסתכנות מרצון", צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים, אשר יש קושי להוכיחם:

 

 

"התנאי הראשון עניינו בידיעת הניזוק אודות מצב הדברים יוצר הסיכון, ובכלל זה הערכת מהות הסיכון, אופיו המסוכן של המעשה ... וסוג הסיכונים העומדים לפתחו. אכן, ברי כי מי שאינו מודע לאפשרות קיום הסכנה או מי שמודע למצב הדברים אך לא יודע להעריך את אופיים המסוכן, לא ייחשב כמי שלקח סיכון מרצונו... התנאי השני, הינו כי הניזוק יחשוף עצמו בפועל למצב הדברים יוצר הסיכון, הפיסי והמשפטי...התנאי השלישי הוא כי הניזוק יחשוף עצמו לסיכון מרצון, אשר צריך שיתקבל בהכרה ברורה של הסכנה, בידיעת הניזוק את זכותו להישמר מפניה, ומתוך בחירה חופשית ונטולת פגם להסתכן בכל זאת...

...ואמנם, צריכות להתקיים נסיבות יוצאות דופן כדי שניתן היה לומר שאדם סביר ויתר מרצונו על הזכות המשפטית לתבוע פיצוי בגין עוולה שהסבה לו נזק. ההגנה עשויה להתברר כבלתי יעילה מבחינה כלכלית, לאור פגיעתה האפשרית בהרתעה מפני מעשים עוולתיים, וכבלתי מוצדקת, לעיתים, מבחינה חברתית (הרמן, בעמ' 357). כשמדובר בנזקי גוף, עלולה ההגנה במקרים מסוימים אף לפגוע בעיקרון קדושת החיים...".(ע"א 11172/05 אלון נ' חדד (21/10/09), מפי כב' הש' ארבל; ראו גם ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם (12/3/13), מפי כב' הש' רובינשטיין; ע"א 3388/12 נהרות משלחות רפטינג בעמ' נ' עזבון המנוח שלמה חרובי ז"ל (13/4/14), מפי כב' הנשיאה נאור, והאזכורים שם (להלן: ענין נהרות); ע"א 335/59 ריחני נ' צדקי, פ"ד טו 159, מפי כב' הש' כהן).

 

67.מן הכלל אל הפרט

במקרה הנדון דידן, מדובר בטענה שובת לב, ולטעמי הוכחו לפחות שניים מן התנאים הנדרשים לקיומה של ההגנה, לפחות מיום 19/4/10 ואילך, מפני שלגבי התקופה המוקדמת לפציעתו, מקובלת עלי גרסתו של התובע לפיה משך כל השנים עד לפציעתו, סבר שעל אף קוצר הראיה הגבוה שלו, הוא עומד בדרישה של תקנון האיגוד ונהלי AIBA, כפי שהובטח לו על ידי ד"ר אסוואד ואחרים.

 

א. כאמור לעיל, שוכנעתי על יסוד מכלול הראיות כי מיום 19/4/10, היה התובע מודע למהות פציעתו, לסיכונים הכרוכים בסירובו לעבור ניתוח, ובוודאי שהיה מודע לסיכון שהוא נוטל על עצמו ביציאתו לאחר פציעה זו לאימונים ולתחרויות.

 

כמפורט לעיל, ידיעתו של התובע אודות הסיכון אותו נטל על עצמו ביודעין נלמדת מנסיבות האירוע, התנהלות התובע עובר לו, מעשיו במהלכו ולאחריו, וכן התנהלותו בהליך אותו יזם. התובע הודה כי היה מודע לצורך הדחוף שראו הרופאים בניתוח אותו הציעו לו, ואף על פי כן בחר לצאת מבית החולים והחליט להמנע מלעבור את הניתוח, בהיותו משוכנע כי הוא לא יגרום לשיקום ראייתו. לא זו אף זו, התובע העיד במפורש כי היה מוכן לאבד להגיע לאולימפיאדה עם "חצי עין".

 

 

מדובר בספורט אתגרי, במסגרתו בחר התובע לעבור מרצונו החופשי, מטעמיו, ללא לחץ או כפיה של אחר, אימונים ולהשתתף בתחרויות, בהיותו מודע לסיכונים הקיימים, ותוך מתן אישור לכך שמשאת נפשו היתה להשתתף באולימפיאדה, כאשר לצורך זה אף היה מוכן לאבד את עינו, אך לא בהכרח לקבל על עצמו את הסיכונים הרגילים להתרחשות הנזק.

 

ב. ואולם, על הטוען טענה של הסתכנות מרצון להוכיח גם תנאי נוסף - שהתובע הסכים לחשוף את עצמו ביודעין לתוצאות המשפטיות שנגרמו, דהיינו הסיכון המשפטי שלא יפוצה בגין מעשיו, ואין די בכך שהסכים לסיכון הפיזי לו נחשף, דהיינו ידיעתו כי קיימת אפשרות שייגרם הנזק. בשל תנאי זה, רוקנה ברבות השנים הגנה זו מתוכן של ממש, וחלותה מצומצמת בעיקר לתוצאותיו של ספורט אתגרי, אם כי גם שם היא נדחית תדיר. (ראו עמדתו של כב' הש' דנציגר בענין נהרות).

 

תנאי זה, שהתובע נטל סיכון שלא יפוצה בגין מעשיו, הוא קשה להוכחה, והנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם בנדון. כאמור, מהימנה עלי גרסת התובע כי הן בדארנה והן ד"ר שחאדה הבטיחו לו כי ידאגו לו ויטפלו בו, והתנהלותו מלמדת כי הסתמך על הבטחה זו. הוכח כי משנפסל התובע מלהתאגרף בטורקיה בשנת 11', והנתבעים או מי מהם הבינו - לאחר שפניותיהם לרופאים במחוזות שונים העלו חרס – כי התובע לא יוכל להתחרות, דהיינו, הם לא יפיקו ממנו תועלת עוד, משכו ידיהם ממנו, ולא דאגו לו.

 

שוכנעתי כי התובע הסתמך על דבריהם כי הם לא ינטשו אותו, דהיינו ידאגו לו, משמע יפצו אותו על נזקיו. קרי, התובע לא היה מוכן לוותר על הפיצוי המגיע לו, והנתבעים לא הוכיחו כי התובע היה מוכן לחשוף עצמו לתוצאות המשפטיות שיגרמו כתוצאה מהסתכנותו.

 

ג. בנתונים אלה, משלא הוכחו תנאיה המשפטיים של הגנת ה"הסתכנות מרצון", היא נדחית.

 

ניתוק הקשר הסיבתי

68.הנתבעים העלו טענה חלופית נוספת בדבר ניתוק הקשר הסיבתי בין התרשלותם הנטענת, המוכחשת על ידם, לבין נזקו של התובע, זאת בשל אשמו, שהיה הסיבה המכרעת לנזקו. התובע דוחה עמדה זו מכל וכל.

 

בנסיבות הענין, אני רואה להדרש גם לסוגיית קיומו של "קשר סיבתי-עובדתי ומשפטי" (ענין ברדה הנ"ל) בין רשלנותם הנטענת של הנתבעים לבין נזקו של התובע - איבוד מוחלט של הראיה בעינו הימנית, ולשאלה האם קשר סיבתי זה נותק במעשיו של התובע.

 

סעיף 64 לפקודת הנזיקין קובע כדלהלן:

 

"אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:...

(2)אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק".

 

נקבע כי כאשר התערב בגרימת הנזק גורם נוסף פרט למעוול, עלינו לבחון האם התערבות זו הייתה צפויה והאם ניתקה את הקשר הסיבתי בין מעשיו של המעוול לקרות הנזק. לצורך קביעת הקשר הסיבתי בין ה"אשם" לנזק, הפסיקה הבחינה בין הקשר הסיבתי העובדתי לבין הקשר הסיבתי המשפטי.

 

"הקשר הסיבתי העובדתי נבחן, על דרך הכלל, על ידי מבחן "סיבה בלעדיה אין" (או – "מבחן האלמלא").מתן מענה לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי מצריכה התייחסות לשלוש שאלות חלופיות:

 

(א) מבחן הצפיות – האם המזיק, כאדם סביר, היה צריך לצפות כי התרשלותו שלו תביא לנזק. באשר להחלת המבחן כאשר נטענת טענה של ניתוק הקשר הסיבתי, יש לבחון האם התערבותו של אותו גורם זר בו מדובר הייתה צפויה.

 

(ב) מבחן הסיכון – האם הנזק הינו בתחום הסיכון שיצרה ההתנהגות הרשלנית (וזאת, גם אם התוצאה נגרמה על ידי גורם זר מתערב).

 

(ג) מבחן השכל הישר – האם התכונות, המאפיינות את ההתרשלות, תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה, או שמא התערבותו של הגורם הזר שוללת את קיומו של הקשר. ראו: ... (להלן: פרשת ברדה); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982) (להלן: פרשת ועקנין); פרשת קיבוץ מעיין צבי." (ע"א חוות צברי אורלי בע"מ נ' מ"י (27/8/12), מפי כב' הש' מלצר; ראו גם ע"א 2028/99 פאר נ' חברה לבניין סילובט (1964 בע"מ, פ"ד נה (3), 493 (2001); ע"א 9199/01 עזבון המנוח עופר מירו ז"ל נ' יואב מירו, נז (2), 785, שניהם מפי כב' הש' דורנר).

 

אקדים ואומר כי גם תחולתה של הגנה זו צומצמה משך השנים, משנקבע כי התערבותו של הגורם הזר - בין צד שלישי ובין הניזוק עצמו - אפילו היא עולה כדי רשלנות חמורה או פזיזות או פעולה מכוונת או מעשה פלילי - אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, אם ניתן היה לצפותה נורמטיבית.

 

"ברגיל, פעולה רשלנית של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, ואפילו פעולה מכוונת של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי אם ניתן היה לצפותה" (ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר, פס' 22 (7.9.2010); ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עזבון המנוח יבגני גולובין, פס' כ"ב-כ"ג (15.4.2012); אריאל פורת נזיקין א 456-448 (2013))." (ע"א 3507/14 ציפורה נ' ג'ריס (11/10/15), מפי כב' הש' עמית).

 

יחד עם זאת, בניגוד לתפיסה הרווחת, לא נדחקה הגנה זו לחלוטין מהבמה, ובמקרים חריגים נעשה בה שימוש, אף במקרה של קיפוח חיים.

 

69.מן הכלל אל הפרט

אקדים ואומר כי דין טענת הנתבעים לפיה הקשר הסיבתי בין התרשלותם הנטענת לבין נזקו של התובע, בעטיים של מעשיו - להידחות.

 

הסוגיה הראשונה והמרכזית בענייננו היא שאלת הצפיות. הפסיקה הרחיבה את חובת הצפיות של מזיקים בפוטנציה (ענין ברדה), וקבעה כי אין צורך לצפות את ההתרחשות הספציפית בכל מקרה, אלא די בכך שניתן לצפות את התרחשות הנזק בקווים כלליים כדי לדחות טענה זו.

 

"הלכה היא כי די לצפות את סוג הנזק ואין צורך בצפיית ההתרחשות המדוייקת שתסב את הנזק כפי שאמר השופט חשין בע"א 1061/90 אילנה מרצלי נ' מ"י, פ"ד מז (1) 802 בעמ' 817: "אכן, המזיק אינו צריך לצפות את פרטי ההתרחשויות בקווים הכלליים, מספיק לו שרואה הוא או שצריך לראות הוא את יסודות ההתרחשויות ועיקריה". (ע"א 615/89 מעון פאר הר ציון בע"מ נ' עיריית גבעתיים (10/5/95), מפי כב' הש' ד' לוין).

 

הנתבעים צפו או היו צריכים לצפות את הסיכון הכרוך בשילובו של אדם בעל קוצר ראיה כה גבוה בשורותיהם, מבלי לערוך לו בדיקות רפואיות כנדרש, בדיקות תקופתיות ובדיקות מעקב, ומבלי להיות קשובים באופן מידי לתלונותיו בדבר כאבים בעינו לאחר תחרות, באופן שיעתרו לבקשתו להימנע להתחרות ולקבל חבטות בפניו מיד לאחר מכן, כפי שעשו באפריל 10' בטורקיה. בנוסף, היה עליהם לצפות את הסיכון הכרוך בכך ששלחו את התובע - אשר נמנע מלעבור את הניתוח הדחוף, בגינו פנה פרופ' מויסייב אל בדארנה והבהיר לו את הסיכון הספציפי – למחנה אימונים ולתחרויות אגרוף נוספות לאחר פציעתו.

 

משהוכח כי סיכון זה הובהר לנתבעים או מי מהם, ושוכנעתי כי כל הנתבעים היו מודעים לו, על אף שהתרשמתי כי מעשיו והתנהגותו של התובע היו תמוהים בנסיבות הענין - אם כי שוכנעתי שהוא האמין בכנות שהניתוח לא ישקם את ראייתו - לא ניתן לומר כי נזקו של התובע היה מחוץ למתחם הצפייה הסביר של הנתבעים. לא זו אף זו, הנתבעים עצמם יצרו את התנאים שעודדו את התובע להמנע מלעבור את הניתוח, התעלמו אף הם מהמלצות רופאיו, ועודדוהו להמשיך בשגרת יומו על אף מצבו.

 

ג. לפיכך, דין הטענה בדבר ניתוק הקשר הסיבתי להידחות.

 

70.אשם תורם

אקדים ואומר כי הנתבעים הרימו את הנטל להוכיח טענתם לפיה לתובע יש אשם עצמי תורם בגרימת נזקו.

 

א. הוכח כי האחריות לנזקו של התובע החל מיום 9/4/10 מוטלת על כתפי הנתבעים, אך אין בכך כדי לשלול את אשמו החלקי או המלא של התובע לקרות התאונה בהתאם לסעיף 68(א) לפקודת הנזיקין, הקובע:

 

"סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תכשל תביעת הפיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזקות, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק".

 

הנתבעים טוענים יש להטיל על התובע אשם תורם מכריע, היינו בשיעור של 100%, ומנגד טוען התובע כי הנזק לא נגרם באשמו כלל, וממילא רשלנותם של הנתבעים מאיינת את אשמו התורם.

 

בע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2/12/09), עמד כב' הש' עמית על מהותו של האשם התורם ועל המבחן הכפול לקיומו, וכך נקבע:

 

"האשם העצמי התורם מהווה הגנה למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו (י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין דיני הנזיקין- תורת הנזיקין הכללית, עמ' 236 (מהדורה שנייה, ג' טדסקי עורך, תשל"ז)). המבחן לקיומו של אשם תורם הינו כפול. על בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה, שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ע"א 1962/15 והבי נ' נזאל (10/5/16), מפי כב' הש' עמית, והאזכורים שם).

 

ב. בנסיבות המקרה הנדון, סבורני כי יש מקום להשית על התובע אשם תורם לא מבוטל. יש לתת ביטוי לתרומתו של התובע להחמרה במצב עינו לאחר הפציעה, נוכח הימנעותו מלעבור את הניתוח, וממילא לנזקו.

 

כאמור לעיל, במועד הפציעה היה התובע בגיר בן 22, בעל שיקול דעת, המבין את השלכות מעשיו ואחראי להם. על אף זאת, נהג התובע בחוסר אחריות ובחוסר זהירות, בסרבו לעבור את הניתוח הדחוף על פי המלצת רופאי ביה"ח שיבא, על אף שהיה מודע היטב לסיכון כי יתעוור בעינו אם לא ינותח. על התובע מוטלת חובה כלפי עצמו, והוא נטש אותה.

 

על אף האמור, איני רואה ליחס לתובע אשם תורם מכריע. אף שהתובע היה מודע לקוצר הראיה הגבוה ממנו סבל, מהימנה עלי גרסתו - הנתמכת בעדויותיהם של הנתבעים עצמם - כי כל הנתבעים חזרו ואמרו לו במהלך כל התקופה הרלוונטית, שבמצב העיניים שלו הוא רשאי להתאגרף, וכי השתתפותו באימונים ובתחרויות אגרוף אינה מנוגדת לתקנון האיגוד או לנהלי AIBA. לא זו אף זו, משהותר לו להתאגרף גם על ידי הרופאים בחו"ל, היה לו בסיס להאמין כי הוא אינו מזיק לעצמו בעצם השתתפותו בספורט האגרוף.

 

משכך, שוכנעתי כי התובע אינו אחראי לתוצאות פציעתו בטורקיה בחודש אפריל 10', שהותירה לו נכות של 20% נוספים על נכותו הקודמת שהסתכמה ב- 10%, בגין מצבן הבסיסי של עיניו. ועיקר תרומתו לנזקו הכולל (נכות משוקללת של 24%), היא בכך שסירב לעבור את הניתוח הדחוף שהוצע לו, והמשיך להתאגרף גם לאחר מכן. משקבע ד"ר פרנץ כי מדובר בתרומה של 5% בלבד לנזקו הכללי, מדובר באשם תורם הנופל באופן משמעותי מאחריותם של הנתבעים, אשר יצרו מצב שעודד אותו להימנע מהניתוח המומלץ ולהמשיך להתאגרף, בניגוד לעצת הרופאים בשיבא.

 

לסיכום, בשים לב להתנהלותו של התובע ולאשם שיש ליחס לו בגינה, ובראיה כוללת של כל פרטי המקרה, אני רואה ליחס לתובע אשם תורם בשיעור של 25%.

 

71.הפרת חובת הביטוח

ייאמר כבר עתה כי האיגוד הפר את חובתו על פי דין לבטח את התובע, ספורטאי שנטל חלק בתחרויות ספורט שאורגנו על ידם ומטעמם.

 

א. התובע טען כי הנתבעים הפרו את החובה לערוך לו ביטוח על פי חוק הספורט והתקנות מכוחו, ואילו הנתבעים טענו כי חובה זו חלה על כפפות עכו ולא על האיגוד, וכי התובע בוטח בנסיבותיו לתחרויות בחו"ל. בסיכומיהם נמנעו הנתבעים מלחזור על גרסתם זו, והעלו טענת אחרות שלא בא זכרן בכתבי הטענות שהגישו: טענת התיישנות, טענה לפיה התובע התייחס לראשונה בסיכומיו לתקנות הביטוח, כי התובע לא הוכיח שהתאגרף רק לאחר שווידא שיש לו ביטוח ועוד. כן נטען כי אפילו יתקבלו כל טיעוני התובע, והתובע לא בוטח, ממילא אינו הוא אינו זכאי ליותר מ- 30,000 ₪, אם תתקבל תביעתו.

 

ב. סעיף 7 לחוק הספורט מעגן את חובת הביטוח החלה על אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד, כלפי ספורטאי הנוטל חלק בתחרויות ספורט מטעמם, וקובע כדלקמן:

 

"7. (א) אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם.

(ב) השר רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות בממונה על הביטוח במשרד האוצר ובארגוני הספורט, את סכומי הביטוח המזעריים ואת פרטי הביטוח, לענף הספורט, כולו או מקצתו".

בתקנות הספורט (ביטוח), התשנ"ה – 1994, אשר תוקנו מכוחו של סעיף 7(ב) (ו18(ג)) לחוק הספורט, נקבעו פרטי הביטוח הנדרשים וסכומי הביטוח המזעריים (סעיפים 2 ו- 3 לתקנות).

תקנה 3 קובעת כי במקרה של נכות, יהיה סכום הביטוח המזערי למקרה ביטוח בכל ענפי הספורט - 150,000 ₪ לנכות בשיעור 100%, וחלק יחסי מהם לכל שיעור נכות אחר.

ג. מן הכלל אל הפרט

אין חולק כי התובע השתתף בתחרויות בארץ ובחו"ל מטעמם של כפפות עכו והאיגוד, בשליחותם וכנציגם, וכי כפפות עכו והאיגוד לא ביטחו את התובע כנדרש, או וידאו בזמן אמת כי נעשה לתובע ביטוח כחוק. גרסתו של ד"ר שחאדה בדבר הביטוח שנערך לתובע בנסיעותיו לחו"ל לא זאת בלבד שנטענה בעלמא ללא תימוכין, אלא שספק אם היתה עומדת בדרישות של חוק הספורט והתקנות מכוחו, אפילו הוכחה.כן הוכח כי כתוצאה מכך שהתובע לא בוטח, נגרם לו נזק, והוא לא קיבל פיצוי עקב פציעתו במסגרת עיסוקו הספורטיבי.

 

יש קושי בטענת הנתבעים כי אפילו נערך לתובע ביטוח כחוק, היה זוכה לכל היותר לפיצוי של 30,000 ₪ בגין נכותו. עיון בסעיף 3 (2) ו – 3(5)(ב) לתקנות הספורט (ביטוח), מלמדים כי בנוסף לסכום החד פעמי אשר היה משולם לו בגין נכותו, הוא היה זכאי גם לפיצוי שבועי של 400 ₪ החל מהיום ה-11 לאי הכשירות ואילך, דהיינו כ- 1,700 ₪ לחודש משך שנים.

 

על רקע האמור לעיל, התקיימו כל יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה בענייננו. מדובר בחובת עריכת ביטוח על פי דין בעלת תוכן קונקרטי וממוקד, אשר הופרה על ידי האיגוד. החיקוק במקרה דנן נועד לטובת ולהגנת התובע, כספורטאי, האיגוד הפר את החובה המוטלת עליהם, ההפרה גרמה לתובע נזק בדמות היעדר כיסוי ביטוחי לו הוא זכאי, ונזק זה נועד החיקוק למנוע. (לתנאים של עוולת הפרת חובה חקוקה ראו ענין תנעמי הנ"ל, עמ' 14 לפסק הדין). לעניין המשמעות הנזיקית של הפרת חובת עריכת ביטוח על פי חוק הספורט, ראו: י' אליאס, ביטוח בריאות פרטי בראי המשפט (תשע"א – 2011), עמ' 399).

 

אחריותם של הנתבעיםהאם הוכחה אחריותם האישית של נתבעים 3-6 ?

72.הוכח כי האיגוד וכפפות עכו חבים בגן אחריותם לנזקו של התובע בגין רשלנותם כלפי התובע והפרת חובה חקוקה, כפי שפורט לעיל בהרחבה.

 

התובע טוען שיש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, מאחר שמדובר במספר מזיקים אשר גרמו לנזק אחד, אשר אינו ניתן לחלוקה, ואילו האיגוד, כפפות עכו וכל הנתבעים אחרים מכחישים כזכור כל אחריות לנזק, בטענה כי לא הוכחה, טענה אשר נדחתה, כמפורט לעיל.

 

בנושא זה נותרה לדיון השאלה היא גם נתבעים 3-6 או מי מהם אחראים אישית לנזקו של התובע.

 

73. אחריות אישית בתאגידיםמתווה נורמטיבי

נושא אחריותם האישית של אורגנים ונושאי משרה בתאגידים נלמד מסעיף 12 לפקודת הנזיקין, מסעיפים 54- 56 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999, והפסיקה המתפתחת בנדון.

 

ראו לענין זה דבריה של כב' הש' ארבל בענין לוטם, המצטטת בהרחבה את דבריו של כב' הנשיא שמגר בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5),661, אשר בחן את הרציונל בהטלת אחריות אישית על אורגנים ונושאי משרה בתאגידים:

 

"14. ...הנשיא שמגר ציין כי "מודל האחריות האישית הינו עקרון יסוד במשפטנו האזרחי..." (שם, בעמ' 695) וכי "היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו" (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן (להלן – עניין בריטיש קנדיאן בילדרס [5]), בעמ' 256). פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות זו. הלכה זו נובעת מהעמדה האינדיווידואליסטית של דיני הנזיקין, שלפיה כל אדם בחטאו יישא (ראו דבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים [6], בעמ' 794), והיא מוכרת ומיושמת מימים ימימה על-ידי בתי-המשפט (ראו למשל ע"א 77/57 שרף נ' קליין [7]). הלכה זו יושמה גם בפסקי-דין מאוחרים יותר (ראו למשל: ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל [8]; רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ'Lloyds underwriters through Willis Faber Ltd. [9]; ע"א 3942/98 הבר שפע מזון לדרום בע"מ נ' כונס הנכסים של חברת אלי צבעוני סוכניות מזון אקספרס בע"מ [10]; ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ [11]; ע"א 811/02 י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ נ' צדיק [12]; עניין חברת פסל [2], לעיל). עיקרון זה עולה בקנה אחד עם מטרות דיני הנזיקין – הוא משתלב הן עם עקרון האשם שנובע ממטרות הצדק וההגינות שבבסיס דיני הנזיקין, הן עם עקרון ההרתעה היעילה (ראו עניין צוק אור [4] לעיל, בעמ' 698).

15. ... כפי שצוין, אני סבורה כי ההיגיון, כמו גם התכלית, העומדים מאחורי הלכה זו נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעוולה נזיקית שנגרמה בתאונת עבודה. תאונות עבודה, הנגרמות במקרים רבים בשל התנהגויות רשלניות, תוצאתן פגיעות בגוף, ולעתים בנפש. מדובר בתופעה חמורה אשר לא תמיד מקבלת את תשומת הלב הראויה לה". (ההדגשות אינן במקור –ד.ס.).

ראו גם דבריו של כב' הש' ריבלין בע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי (1/8/10), (להלן: ענין נשאשיבי)), בדבר אחריות של אורגנים או נושאי משרה מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, והדברים יפים גם לענייננו:

 

"על סעיף 12 לפקודת הנזיקין נאמר כי הוא "מרחיב את היקף החייבים באחריות הנזיקית". נקבע כי ההוראה המופיעה בסעיף 12 היא "הוראה כללית. לכן, היא מוחלת על אורגן ועל נושא משרה בחברה" (ראו: עניין צוק אור, לעיל, בעמ' 697). במסגרת סעיף 12 לפקודת הנזיקין ניתן לראות באורגנים או בנושאי המשרה בחברה כמסייעים לביצוע עוולה ובשל כך להטיל עליהם אחריות אישית בנזיקין [ראו: רע"א 10700/05 מ.ד נאור בנין והשקעות בע"מ נ' ניב ([פורסם בנבו], 30.3.2006)]. לצורך הטלת אחריות לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין נדרש להראות קיומו יסוד נפשי של מודעות (ראו: עניין צוק אור, לעיל, בעמ' 703). בהקשר זה נקבע, כי אדם הלוקח חלק במעשה שמוביל בסופו של יום לנזק, יחוב כשותף למעשה הנזיקין, אם בהצטרפו למבצע המעשה ידע לקראת מה הוא הולך (ראו: ע"א 6871/99 רינת נ' רום ([פורסם בנבו], 21.4.2002) בפסקה 9 לפסק דינו של השופט [כתוארו אז] א' ריבלין)".

 

מודל האחריות האישית בחברות אומץ בפסיקה ובספרות גם בנושא עמותות, בשינויים המחויבים. ראו לענין דבריו של כב' הש' (כתוארו דאז) פרקש בת"א (י-ם) 7506/05 בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ (בפירוק) נ' אגודת ספורט בית"ר ירושלים (בפירוק) (28/12/10):

"על פי מודל האחריות האישית בנזיקין, היותו של אדם אורגן בחברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין. אין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של החברה, מקום בו נקבע כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על ידו. במצב כזה, האורגן אחראי אישית למעשיו והחברה אחראית אישית למעשה האורגן. המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין. בפסיקה הובהר, כי האחריות האישית של אורגן היא תופעה משפטית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו באופן אישי בשל פעולותיו, ואילו הרמת מסך היא תרופה שמשמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. בכך מקיימת האחריות האישית את עיקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (בעוד שהרמת המסך מכרסמת בעיקרון אחרון זה) (ע"א 407/89 צוק-אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 694 ואילך (1994)). מבלי להרחיב יתר על המידה אומר, כי על פי המתואר לעיל, הוכחה האחריות האישית המוטלת על דדש ועל פדרמן על פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות בדיני הנזיקין".

 

ראו לענין זה את האמור בספרם של גרינברגר ובן-תור בספרם, דיני עמותות – להלכה ולמעשה, כרך א', פרק שביעי, עמ' 510, כדלהלן:

 

"חוק החברות תשנ"ט קובע בסעיפים 56-54 (סעיפים 105 ו-106 לפקודת החברות), הוראות מפורשות בנדון, לפיהן חברה ומי שפועל מטעמה לא יבצעו פעולה שיש בה חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון, וכן לא יבצעו פעולה בלא הרשאה או פעולה בחריגה מן ההרשאה. לפעולה מסוג זה אין תוקף כלפי החברה, אלא אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה, לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר הרשאה. חריגה מן המטרות ניתנת לאישור בדיעבד על ידי האסיפה הכללית, ואילו חריגה מהרשאה או בלא הרשאה יכולה שתאושר בדיעבד על ידי הגוף המוסמך לתת את ההרשאה.

 

למרבה הצער, אין הוראות מקבילות להוראות אלה של חוק החברות, בחוק העמותות, פרט להוראות סעיף 27 הנ"ל, המטיל חובה על חבר הוועד לפעול לטובת העמותה במסגרת המטרות, התקנון והחלטות האסיפה הכללית. אולם העקרונות הטמונים בהוראות הנ"ל מקובלים לגבי כל תאגיד, לפי דיני התאגידים הכלליים".

74.מן הכלל אל הפרט 

על בסיס הראיות שהונחו בפני, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעים, אשר עוולו כלפי התובע כמפורט לעיל ברשלנות ובהפרת חובה חקוקה, נושאים אף באחריות אישית לנזקיו.

 

הוכח כי ד"ר שחאדה ובדארנה היו אורגנים ונושאי משרה בכירים של האיגוד, ואילו תרשחאני, מעבר להיותו מאמן של התובע, הוא אורגן של כפפות עכו, מאז ועד היום. אף שאין חולק כי כפפות עכו אינה פעילה, הרי לא הובאה בפני ראיה כי היא פורקה כדין.

 

אשר לד"ר אסוואד, רופא האיגוד, תפקידו באיגוד היה תפקיד מרכזי, וללא חתימתו על פנקסי התובע, כי הוא כשיר להתאמן, להתאגרף ולהתחרות – לא היה התובע "עולה לזירה".

בנתונים אלה מדובר בנושא משרה מרכזי, אשר נושא באחריות אישית מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין למצער.

 

75. חלוקת האחריות בין הנתבעים

א. הראיות שהובאו בתיק זה מלמדות כי עסקינן במעוולים במשותף, מששיתפו הנתבעים פעולה לאורך שנים, והיו מעורבים בפעילות יוצרת הנזק בתקופה הרלוונטית. חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר קובע את שיעור ההשתתפות של כל אחד מהמעוולים, לפי מידת אשמתו המוסרית של כל צד (ראו ענין תנעמי הנ"ל; ענין טרויהאפט הנ"ל; ע"א 3656/99 טרנס כלל נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344, מפי כב' הש' אנגלרד).

 

חלק מהנתבעים גרמו לתובע נזק שאינו ניתן לחלוקה. (ראו ע"א 5509/09 ח'אלד עבד אלקאדר מוחמד תיים מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה פסק דין עבד אלקאדר (23/2/19), מפי כב' הש' חיות; וכן ענין לוטם הנ"ל).

 

ב. התובע נסע כאמור תחת חסותו של האיגוד לתחרויות; האיגוד ואורגניו, הם אשר שלחו את התובע עם בדיקות תקינות להתחרות על אף הסיכון המשמעותי כי יגרם לו נזק אם יפצע; בדארנה התעלם מהוראות הרופאים, האיגוד צייד את התובע בבדיקות תקינות, וד"ר שחאדה עזר לתובע לעבור אותן גם בחו"ל, בדארנה וד"ר שחאדה עודדו את התובע להמשיך בשגרת אימוניו על אף שנאסר עליו להתאגרף לאחר פציעתו, תוך הבטחה כי ידאגו לו, אותה לא קיימו, אלא לאחר שנפסל וכבר לא ניתן היה לנתחו.

 

ג. כפפות הזהב מחויבת בנזקו של התובע מעצם היות התובע חבר בה, ואף היא – כמו האיגוד - לא נקטה אמצעי זהירות סבירים, באשרה לתובע להתאגרף באיגוד הן בארץ והן בחו"ל, וחשפה אותו לסיכון המשמעותי כי יפגע ותגרם לו הפרדות רשתית. הוכח כי תרשחאני, מאמנו האישי של התובע ואורגן של כפפות עכו, היה מקורב אליו מנעוריו, ליווה אותו לתחרות בה נפצע ולזו שאחריה, בה נאלץ להתחרות על אף כאביו ותלונותיו, וכן בתחרויות האחרות משך שנה שלמה עד אשר נפסל. חזקה על תרשחאני שהיה מודע למצב התובע לכל אורך הדרך, כאשר המשיך את אימוניו בארץ ובחו"ל במסגרת כפפות עכו, כפי שהעיד התובע, וגם במסגרות אחרות.

 

 

דא עקא שהנתבעים לא היו חלוקים בענין חוסר פעילותה של כפפות עכו, והם הקפידו להימנע מלמסור מועדים מדויקים למועד בו פורקה. אם אכן פורקה כפפות עכו עובר למועד בו נפגע התובע, כגרסת תרשחאני, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים האחרים, המעורים בענין הנדון, חזקה על האיגוד כי היה מודע לכך, ונטל על עצמו את חיוביה של כפפות עכו כלפי התובע, ספורטאי מסור וחשוב לאיגוד, שלא יוותר ספורטאי השייך לאגודת ספורט שהתפרקה, לאיגוד וליחידת הספורט ההישגי בווינגייט, ללא גוף רשמי המקבל על עצמו זכויות וחובות כלפי הספורטאי. שאלמלא כן, נהגו כל הנתבעים נגד התובע בחוסר תום לב, תוך הצגת מצג שווא כי הוא מוגן על ידי גורם רשמי ואחראי, והדעת נותנת שלא כך נהגו.

 

לפיכך, אם אכן התפרקה כפפות עכו כנטען על ידי הנתבעים, ישא האיגוד במלוא נזקיו של התובע. אם כפפות עכו לא פורקה, בניגוד לגרסתם של הנתבעים, ישא האיגוד – אשר אחראי למרבית נזקיו של התובע, נוכח העובדות שהוכחו כאמור לעיל, ב- 75% מנזקי התובע, ואילו כפפות עכו תשא ב- 25% מנזקיו.

 

ד. אשר לאחריותם האישית של הנתבעים 3-6, המשמשים אורגנים ונושאי משרה באיגוד ובכפפות עכו, סבורני כי אשמתם המוסרית של כל הארבעה היא משמעותית. בדארנה וד"ר שחאדה ניהלו את האיגוד ואחראים להתנהלות הכוללת המתוארת לעיל; בין השאר, בדארנה היה ראש המשלחת בתחרות בטורקיה, ובמקום לשלוח אותו מידית לרופא עיניים, כאשר התובע התלונן על כאבים עזים וסבל בעינו לאחר התחרות הראשונה, שלח את התובע לתחרות השניה, על אף שהתובע ביקש להמנע מכך, שכנע את התובע ביחד עם ד"ר שחאדה לעזוב את שיבא ולא לעבור את הניתוח, בהבטיחו כי האיגוד יטפל בו בעתיד; הבטיח לפרופ' מויסייב לשלוח את התובע לניתוח, ובמקום זאת שלח אותו עם ד"ר שחאדה למחנה אימונים באוקראינה, באופן שהתובע דחה את הניתוח והפסיד את הסיכוי לשיפור בעינו, ועוד; ד"ר אסוואד איפשר כל השנים וגם בתקופה הרלוונטית את השתתפותו של התובע בכל המשחקים בניגוד למותר, כמפורט לעיל, ותרם ליצירת הסיכון שהתממש; תרשחאני ניהל את כפפות הזהב, אימן את התובע, לא דאג לבטחו, ולא דאג לכך שהתובע לא ישתתף בקרב השני בטורקיה באפריל 10'.

 

ה. על אף האמור, סבורני כי אחריותו של האישית של תרשחאני לנזקו של התובע נופלת מאחריותם של האחרים, מפני שהתרשמתי כי בתקופה בה נפצע, נפלה מידת ההשפעה שלו ושל מעשיו מזו של האחרים. לפיכך, בנסיבותיו של מקרה מיוחד זה, ככל שהעמותות לא ישאו במלוא נזקו של התובע, ו/או יגישו תביעת שיבוב נגד תרשחאני, תוגבל אחריותו האישית של תרשחאני ל - 5% מכלל נזקו של התובע.

 

ו. אשר לד"ר אסוואד, מלבד העובדה כי היה רופא האיגוד, ערך בדיקות לספורטאים, וחתם על הפנקסים, בחרו הנתבעים להימנע מלמסור מידע מדויק בדבר מעמדו המשפטי באיגוד; דבריו של ד"ר אסוואד כי עבד בהתנדבות אינם מעידים על חובותיו וזכויותיו. לפיכך, ככל שהעמותות לא ישאו במלוא נזקו של התובע, ו/או שיגישו תביעת שיבוב נגד ד"ר אסוואד, תוגבל אחריותו האישית של ד"ר אסוואד ל – 10% מכלל נזקו של התובע. (יש לזכור כי עסקינן באחריות אישית של נושאי משרה בתאגיד ולא בהרמת מסך של הנתבעות 1 ו-2. (השוו ענין לוטם הנ"ל; ענין נשאשיבי הנ"ל).

 

ז. לסיכום, בסייגים שפורטו לעיל, אני מחייבת את כל הנתבעים לשאת בנזקי התובע ביחד ולחוד.

נזקו של התובע

76.נכותו התפקודית של התובע ואובדן כושר השתכרותו

א. לטענת התובע, יש להעמיד את נכותו התפקודית ואובדן כושר השתכרותו, על שיעור שלא יפחת מ - 50%; זאת נוכח אבדן הראיה בעינו האחת, והסיכון הרב לו הוא חשוף אם יאבד חלילה גם את עינו השנייה, וכתוצאה מכך גם יאבד לחלוטין את כושרו להשתכר. לטענתו, מצב דברים זה מגביל את קשת המקצועות בהם יוכל לעסוק בעתיד, בהדגישו כי השפעת נכותו תלך ותחריף ככל שיחלוף הזמן, ובעת הגיעו לגיל מבוגר ראייתו תקהה, ומצבו יהיה קשה מנשוא. לטענתו, הוא נעדר השכלה גבוהה ומקצוע, משהקדיש את כל חייו, רוחו וגופו לספורט, ובמיוחד לאגרוף, ובשל כך הוא השתלב בעבודה במערך האבטחה, אשר מטבעה היא מסוכנת, ולשיטתו "רמת הסיכון לאיבוד העין השנייה הינו ברף העליון של הסכנה".

 

הנתבעים טענו כי כושר השתכרותו של התובע לא נפגע כלל, הוא עובד כמאבטח ומשתכר למחייתו, משכורתו החודשית עולה על 8,000 ₪ ושכרו כיום גבוה בהרבה משכרו כמתאגרף.

 

ב. כידוע, הערכת הפגיעה התפקודית מושפעת ממספר גורמים, ובראשם הנכות הרפואית והנכות התפקודית: "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית, הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית". (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני (4/7/05), מפי כב' הש' ריבלין; ע"א 4302/08 שלמאייב נ' בדארנה (25/7/10), מפי כב' הש' פרוקצ'יה).

 

הפסיקה רואה ב"הערכת נכותו התפקודית של נפגע" כאחד "מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית..." (ע"א 438/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (23/7/14), וכן ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (12/6/11), שניהם מפי כב' הש' עמית). שיעור הנכות התפקודית במהותו נקבע על פי נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי, שיעור הנכות הרפואית, ועוד.

 

ג. שאלת הערכת הנכות התפקודית עקב אבדן עין אחת נדונה בע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן (12/9/10), מפי כב' הש' עמית (להלן: ענין איסכור), וכך נקבע:

 

"הערכת הנכות התפקודית, וליתר דיוק, הערכת אובדן כושר ההשתכרות עקב אובדן עין אחת, אינה מן הדברים הקלים (להבחנה בין נכות תפקודית לבין אובדן כושר השתכרות, ראו ע"א 3049/93 ג'רוסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995))... ככלל, אדם בעל עין אחת יכול לתפקד בחי היום-יום כאחד האדם ויכול לעבוד כמעט בכל מקצוע, הן בעבודה משרדית והן בעבודת כפיים ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הדרושים...".

 

באותו ענין קבע כב' הש' עמית כלל לפיו במקרה של אבדן עין ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין:

 

"... הפסיקה בנושא של אבדן עין אחת דלה יחסית, וממנה עולה כי בתי המשפט העמידו את אובדן כושר ההשתכרות במקרה של פגיעה בעין אחת על 15% - 30%. אסקור להלן את הפסיקה בנושא זה...

 

ברוח הפסיקה דלעיל, אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטיה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה (כפי שאכן אירע במקרה דנן בתאונה השנייה אם כי פגיעה זו לא גרמה, חלילה, לאובדן הראיה בעין השניה). חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסוימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו.

 

אשר על כן, וגם בהנחה כי נכותו הרפואית של המשיב גבוהה יותר מ-30% עקב הפגיעה האסתטית בעפעף, אציע לחברי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות של המשיב על 30%" (שם).

ד. מן הכלל אל הפרט

בענייננו לא הוכיח מי מהצדדים כי יש לסטות מהכלל המנחה שקבע כב' הש' עמית בענין איסכור. למעלה מן הדרוש, ייאמר כי הוכח שהתובע, בן ה-27 כיום, הינו חסר מקצוע, עובד משנת 10' כמאבטח מלווה, עיסוק בו החל במקביל לאגרוף, והמשיך בו לאחר פציעתו ובעטיה החל משנת 14' ועד היום, כאשר משנת 15' השתלב בעבודה נוספת כמאבטח.

 

ד"ר פרנץ בעדותו התייחס לעובדה כי מבחינה תפקודית אדם משתמש בעינו הטובה - "כל אחד מתפקד לפי העין הטובה שלו" - ובמקרה של התובע זו היתה העין השמאלית, אשר לא נפגעה. לדבריו, עינו הימנית של התובע היתה חלשה מילדות, "אמבליופית", ולמעשה לא שימשה אותו גם עובר לפציעה. לדבריו, "מבחינה תפקודית, זה לא משנה, עם העין או בלי העין, מבחינה תפקודית זה אותו הדבר. ברגע שיש עין אחת בה הוא לא רואה טוב, אין לו ראיה תלת מימדית... והתפקוד שלו הוא בעיקר בעין הטובה". הוא הבהיר כי בכל זאת עדיף היה שתהיינה לתובע שתי עיניים, כי גם אם העין השנייה חלשה אולי זה מוסיף לו קצת בשדה הראיה, אך "קשה מאוד לכמת את התוספת, כי עין עצלה בדרך היא עין כזאת שהפציינט מתעלם ממנה ביום יום" (עמ' 101 ש' 29 - עמ' 102 ש' 2). דהיינו, לאיבוד העין אין השפעה ממשית על תפקודו של התובע.

 

אשר לגורלה של עינו השמאלית של התובע בעתיד, ד"ר פרנץ הסביר כי קוצר הראיה של התובע הוא בינוני-גבוה, ומגיע עכשיו למינוס שש (6-), ובבדיקה שערך לו לא קיימים סימנים פתולוגיים היכולים לסכן לו את הראייה, דהיינו הוא לא יותר חשוף לפתולוגיה והוא לא בסכנה גדולה יותר מכל אדם אחר. לדבריו, כמו כל אדם אחר הסובל מקוצר ראיה, על התובע להיבדק פעם בשנה- שנתיים, כל עוד הוא אינו עובד בעבודה העלולה לסכן אותו, "אם הוא לא מקבל בוקס בעין" (עמ' 102 ש' 6 - עמ' 103 ש' 6).

 

ה. בנתונים אלה, ונוכח קביעתו של המומחה, התרשמתי כי נכותו הרפואית של התובע אינה משפיעה על תפקודו באופן ממשי בהווה, למעט המגבלות החלות עליו לעסוק במקצועות המחייבים ראיה בשתי העיניים דווקא, ומקצועות שעלולים לגרום לעייפות יתר בעינו האחת. יחד עם זאת, נוכח עיסוקו כמאבטח, קיים חשש ממשי כי יהיה מעורב בתקריות אלימות, העלולות להגביר את הסיכון לפגיעה עתידית בעינו היחידה.

 

לפיכך, אני רואה להעמיד את נכותו התפקודית של התובע ואת אובדן כושר השתכרותו בעתיד על שיעור הקרוב לנכות הרפואית שנקבעה לו בגין אבדן העין, דהיינו על 25%.

 

77.בסיס השכר של התובע

א. התובע טען בתביעתו כי עובר לאירועים נשוא התביעה היה אדם פעיל, עובד ומתפרנס, עבד בהתמדה כמאבטח בקיבוץ יגור ארבע שעות ביום בשל היותו מתאגרף, ושכרו עמד על 3,000 ₪ לחודש. בנוסף לכך, הרוויח וקיבל תשלומי מלגות על ההישגים והניצחונות בתחרויות בהן השתתף, אשר הסתכמו כל שנה בסך שבין 52,400 ₪ ל-62,500 ₪ נטו. כן טען כי אלמלא הפציעה בגינה נפסל, היה ממשיך להשתכר במשרה מלאה סך של 8,700 ₪ ברוטו לחודש, כשיעור השכר הממוצע במשק דאז. לפיכך, ביקש להעמיד את בסיס שכרו לעבר ולעתיד על השכר הממוצע במשק בערכו כיום. לכך עתר גם בסיכומיו.

 

למען הסר ספק, יערך הדיון בסוגית השכר בסכומים ברוטו, אלא אם ייאמר אחרת, משיערך התחשיב ללא ניכוי מס.

 

בנוסף לכך, עתר התובע לפסוק לו פיצוי בגין אבדן מלגות שהיו מגיעות לו בעבר ובעתיד אם היה ממשיך בקריירת האגרוף, כאשר את הפיצוי לעבר העמיד בסיכומיו על 437,500 ₪.

 

ב. התובע צרף לתביעתו מסמכים, מהם עולה כי שכרו החודשי בשנת 10' עמד על ממוצע של 7,665 ₪, וכי בחצי הראשון של שנת 11' (כזכור התובע נפסל מלהתחרות בטוריה ביוני 11', ומאז לא שב להתאגרף), עמדה הכנסתו החודשית על ממוצע של 13,000 ₪.

 

מטופס ניכויים לשנת המס 10' ומאישורים על תשלומים שקיבל מאיגוד האגרוף, מהקרן לעידוד ספורטאים ומהוועד האולימפי על פני שנה זו, עולה כי בשנת 10' השתכר התובע סך כולל של 22,007 ₪ מעבודתו כמאבטח, וכן קיבל מענקי הישג ומלגות בסך כולל של 69,975 ₪ (נספחים ח' לכתב התביעה). דהיינו הכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על סך של 7,665 ₪ לחודש.

 

מטופס ניכויים לשנת המס 11' עולה כי התובע השתכר סך של 15,971 ₪ מעבודתו כמאבטח, וכן קיבל מענקי הישג ומלגות בסך כולל של 64,839.95 ₪. מכך ניתן להסיק כי עבור עבודתו כמאבטח בשנת 11' השתכר בממוצע 1,330 ₪ לחודש, ועבור עיסוקו באגרוף עד יוני 11', אז נפסל ומאז לא שב להתאגרף, הרוויח בממוצע 11,639 ₪ לחודש ברוטו. באותה תקופה השתייך התובע לסגל האולימפי, כך ששכרו החודשי עד פסילתו בשנת 11' עמד על ממוצע של 12,969 ₪.

 

גם בחקירתו הנגדית העיד התובע כי כמתאגרף היה מקבל גם משכורת מאיגוד האגרוף וגם כספים "מפה ומפה", ושכרו החודשי עמד על 12,000-13,000 ₪; לדבריו, מאיגוד האגרוף קיבל 2,000 ₪, מהוועד האולימפי 5,000 ₪, בשנה אחת אף קיבל מאיגוד האגרוף העולמי 1,500 דולר, ובנוסף לכך קיבל גם בונוסים. (עמ' 38, ש' 7-13).

 

ג. בדיון מיום 11/1/18, שהתקיים בבקשת התובע להגשת ראיות נוספות שצורפו לראשונה לסיכומיו - תלושי שכר בגין עבודתו בתקופה שבין מאי 15' עד ינואר 17' - חזר התובע והעיד כי משכורתו כמתאגרף היתה טובה ומכניסה. לדבריו, הוא השתכר לא פחות מ-13,000-14,000 ₪ לחודש, שכרו היה מורכב מ"מלגה מהוועד האולימפי בסכום של 5000-6000 ₪ בחודש. התחלתי לקבל את זה בשנת 00', ב-2005 שהבאתי מקום שלישי התחלתי לקבל מלגה של 1500 ₪ וזה עלה. בשנת 2009 האמת אני לא זוכר כמה קיבלתי ואני זוכר שלא קיבלתי פחות מ- 5,500-6,000 ₪ בחודש. כשהייתי במקום שלישי באירופה קיבלתי פרס של 37,500 ₪ וקיבלתי כל חודש 5,000 ₪ מהועד האולימפי וקיבלתי עוד 2,000 ₪ מאיגוד האגרוף. והדבר השלישי שאני לא יכול להוכיח את זה הייתי מקבל 1000 דולר מאיגוד האגרוף בעולם שאיגוד האיגרוף בישראל היה מקבל והיה צריך להעביר לי. הוא לא היה מעביר לי אלא חלק לבוריס סביטוחה המאמן וחלק לא היו נותנים לי. והייתי כל סוף שנה מקבל פרס על התוצאות של האגרוף. בשנת 2009 קיבלתי לא פחות מ15,000-20,000 ₪". (עמ' 4 לפרוט', ש' 1-9). (בהחלטה שניתנה במעמד הדיון, בהסכמת הצדדים, הותר לתובע להגיש את תלושי השכר שצרף לבקשותיו, והוא חויב בתשלום הוצאות הנתבעים בגין האיחור בהגשתם, בסך של 2,500 ₪. יצוין כי כל תלושי השכר הנוספים שהגיש התייחסו לשכרו לאחר פסילתו מאגרוף).

 

ד. הנה כי כן, התובע הוכיח בראיות שצרף לכתב תביעתו, אשר אמינותן אינה שנויה במחלוקת - שכן כל הסכומים פורטו על ידי הנתבעים בסיכומיהם המשלימים לענין הנזק - כי שכרו החודשי הממוצע בחצי השנה שלפני פסילתו, הכולל גם את המענקים והמלגות שקיבל, עמד על 13,000 ₪, שכר העולה על השכר הממוצע במשק אז והיום. הוכח כי דווקא לאחר פציעתו התקבל התובע לסגל האולימפי, ובכך ההסבר לפער בין שכרו החודשי הממוצע בין שנת 10' לשנת 11', ויש להניח כי לו השתתף בתחרויות באולימפיאדה בשנת 12', היה זוכה למלגות ומענקים נוספים על הישגיו.

 

ואולם, הוכח כי פוטנציאל ההשתכרות הגבוה של התובע היה קשור בכישרונו המיוחד בתחום האגרוף, ויש לזכור כי הייתה זו שאלה של זמן בלבד, עד אשר ימצא הרופא שיערוך לתובע בדיקת עיניים כנדרש, ימצא כי הוא עיוור בעינו האחת, ויפסול אותו מלהתחרות בתחרויות אגרוף, בין השאר שמא יאבד גם את עינו היחידה שנותרה.

 

ה. אקדים ואומר כי אני רואה להעמיד את בסיס שכרו של התובע משנת 12' על השכר הממוצע במשק על פי חישוב ממוצע שנתי עד היום.

 

הוכח, כאמור, כי הכנסתו של התובע מעבודה ומספורט עמדה על סכום הגבוה מהשכר הממוצע במשק. השאלה הנשאלת היא מהו כושר ההשתכרות של ספורטאי מצטיין, שהכנסותיו תלויות בין השאר בהישגיו, אך לא ניתן לצפות מראש כמה זמן יצליח להחזיק בשיאים וברמה גבוהה של מקצועיות, וממילא יהא זה קשה לקבוע עד איזה גיל היה ממשיך לעסוק באגרוף מקצועי. בעוד שלטענת התובע היה זוכה למלגות ומענקים על הישגים מאגרוף עד גיל 50, טוענים הנתבעים כי קריירה של מתאגרף מסתיימת לרוב עד גיל 30 לכל המאוחר. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע והוא לא הרימו.

 

נתון נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו הוא קוצר הראיה המולד של התובע, אשר מראש היה גורם סיכון לפציעה ולהפסקת הקריירה הספורטיבית של התובע בגיל צעיר יחסית, אם היה מקום לאפשר לו מראש לעסוק בתחום האגרוף בגינו.

בנוסף, הוכח כי שכרו של התובע לא היה קבוע אלא דינאמי, ותלוי בתחרויות בהן השתתף, וכן בשאלה אם ניצח בהן אם לאו. עם זאת, אין לשכוח כי במועד האירוע הנזיקי היה התובע בן 22 שנים בלבד, כך שבהחלט יכול היה להשתלב בעבודה אחרת, שהשכר בצדה היה מגיע כדי השכר הממוצע במשק.

 

ו. לפיכך, בשים לב לשכרו של התובע עובר לאירוע הנזיקי ולגילו, יועמד בסיס השכר שלו גם לעתיד, כמבוקש על ידו, על השכר הממוצע במשק, העומד כיום על 10,200 ₪.

 

78.הפסד השתכרות בעבר

א. התובע הוכיח כי עובר לפסילתו מלהתאגרף בשנת 11', עמדה הכנסתו החודשית על 13,000 ₪.

 

עוד הוכח, ואין חולק על כך, כי בשנת 12' המשיך לקבל מהאיגוד מענקי הישג ומלגות בסך כולל של 5,300 ₪, אף שלא נמנה על סגל האגרוף הפעיל.

 

ב. התובע טען בסיכומיו כי כתוצאה מהפציעה ופסילתו ביוני 11', הפסיק לעבוד לחלוטין, ורק ביום 1/3/14 השתלב בעבודה כמאבטח בחברת אבטחה. לדבריו, נע שכרו החודשי בין 600 ל-1,000 ₪, ואם עבד שעות נוספות, עמד שכרו על לכל היותר 2,400 ₪. על פרק זמן זה לא הגיש התובע ראיות כלל.

 

ג. התובע טען בסיכומיו, כי מיום 1/5/15 השתלב בעבודה נוספת כמאבטח, ושכרו החודשי מעבודה זו מאז ועד היום אינו עולה על 6,000 ₪. מתלושי שכר חלקיים שהגיש לשנים 15'-17', במהלכן עבד בשתי חברות האבטחה (אס איי אייץ ישראל אבטחה בע"מ, בה החל לעבוד ב-1/3/14, וחב' דוכיפת בטחון בע"מ, בה החל לעבוד ב- 1/5/15), עולה כי השתכר בממוצע סך של 8,840 ₪ (כך בחודש יוני 15' השתכר משתי העבודות סך של 7,895 באוקטובר 15' - 7,794 ₪; בינואר 16' - 8,446 ₪; בפברואר 16' - 8,072 ₪; במרץ 16' - 9,817 ₪; במאי 16' - 11,515 ₪ ברוטו; ובינואר 17' - 8,266 ₪).

 

דהיינו הוכח כי החל מחודש מאי 15' ועד היום עומד שכרו הממוצע של התובע מעבודותיו בשתי חברות האבטחה עמד על סך של 8,840 ₪.

 

ד. בנתונים אלה, אני רואה לקבל את דבריו כי במחצית השנה מאז פסילתו של התובע ועד 1/1/12, הוא לא עבד, אלא התרוצץ עם הנתבעים בין הרופאים, כדי לבדוק אם ניתן לטפל בו. לפיכך, לגבי מחצית השנה הראשונה מאז פסילתו מלהתאגרף ועד 1/1/12, בטרם נפלט מהאיגוד, ייפסק לתובע פיצוי מלא בגין אובדן כושר השתכרותו, על בסיס שכר של 13,000 ₪, בסך של 78,000 ₪.

 

מקובלת עלי גרסתו של התובע, כי בשנת 12' קיבל 5,300 ₪ לחודש, ולא עבד עד שנת 14', אז השתכר סכום נמוך ביותר. עם זאת, אין מקום לפסוק לו את מלוא הפסדיו בתקופה זו, בהעדר הוכחה כי לא היה מסוגל להשתכר סכום נוסף מעבודה.

בהתחשב בעובדה כי התובע עשה להקטנת נזקיו באופן משמעותי משנת 15' ואילך, ייפסק לו - החל מיום 1/1/12 עד יום 30/4/15 - פיצוי בשווי של 25% מהשכר הממוצע במשק באותה תקופה, ואילו מיום 1/5/15 עד היום, פיצוי בגין הפער בין השכר הממוצע במשק לבין שכרו של התובע בפועל.

 

השכר הממוצע בשנת 12' עמד על 8,784 ₪, והפסדו של התובע עמד על 26,352 ₪;

השכר הממוצע בשנת 13' עמד על 9,000 ₪, והפסדו של התובע עמד על 27,000 ₪;

השכר הממוצע בשנת 14' עמד על 9,145 ₪, והפסדו של התובע עמד על 27,435 ₪;

השכר הממוצע בשנת 15' עמד על 9,347 ₪, והפסדו של התובע עמד על 13,403 ₪;

השכר הממוצע בשנת 16' עמד על 9,557 ₪, והפסדו של התובע עמד על 8,604 ₪;

השכר הממוצע בשנת 17' עמד על 9,855 ₪; והפסדו של התובע עמד על 12,180 ₪;

השכר הממוצע בשנת 18' עמד על 10,200 ₪, והפסד התובע עד היום עומד על 5,440 ₪.

_______________

בסך הכל 120,414 ₪.

 

ה. לסיכום, הפסד שכרו של התובע בעבר עומד על 198,414 ₪, ובמעוגל 200,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (נובמבר 14'), ובסך הכל 215,000 ₪ במעוגל.

 

79.אובדן השתכרות לעתיד 

א. התובע עובד כמאבטח בשתי עבודות, ובשלב זה עומד הפסד שכרו החודשי על סך של 1,360 ₪, שיעור הפסד נמוך מאובדן כושר השתכרותו – 25% מתוך השכר הממוצע במשק.

 

בנתונים אלה יפסק לו פיצוי בסכום גלובלי עבור חמש השנים הראשונות מהיום - בהתחשב בשינויים בשיעור השכר הממוצע במשק - בסך של 90,000 ₪.

 

ב. עם זאת, נוכח הסיכון הקיים בסוג העבודה אותה מבצע התובע עם עין אחת, שלוקה אף היא בקוצר ראיה, וכן האפשרות כי לא יוכל להמשיך לעבוד בשתי עבודות, יפסק לו החל מגיל 35 עד הגיעו לגיל 67 (9/4/2023- 24/1/2055), פיצוי על פי אובדן כושר השתכרותו כמפורט לעיל, דהיינו 25% מהשכר הממוצע במשק.

 

חישוב נזקיו המוערכים לתקופה זו, למשך 379 חודשים, עם מקדם היוון כפול למשך חמש שנים מהיום, מביא למסקנה לפיה הפיצוי המגיע לו עומד על סך של 441,147 ₪ ובמעוגל – 441,150 ₪ במעוגל.

 

ג. בסה"כ יעמוד הפסד השתכרותו של התובע בעתיד על סך של 531,150 ₪.

80.הפסד השכרות כולל לעבר ולעתיד

בנתונים אלה, יעמוד הפסד השתכרותו של התובע בעבר ובעתיד על סכום כולל של 746,150 ₪.

81.הפסדי פנסיה

הפסד הפנסיה של התובע יעמוד על 12.5% מהפסד השתכרותו בעבר ובעתיד, דהיינו על סך של 89,538 ₪, ובמעוגל - 90,000 ₪.

 

82.כאב וסבל 

התובע עתר להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על 300,000 ₪, זאת בשל גילו הצעיר במועד פציעתו, אבדן הראיה התלת ממדית ואבדן שמחת החיים משנפסל מלהתאגרף בעקבות מצב עינו ובכך נגדע חלומו להגיע לאולימפיאדה. הנתבעים מצדם התנגדו לכך מכל וכל בטענה כי מדובר "בסכום דמיוני חסר בסיס הנוגד כל דין".

 

התובע איבד את עינו הימנית, ואין צורך להכביר במילים על הנזק הלא ממוני הנגרם מאובדנה של עין אחת, וביחוד כאשר אין מדובר באיבוד הראיה בלבד, אלא אף באיבוד צורה של העין והצטמקותה, הניכרת לעין כל, ובפגיעה במראהו.

 

בנסיבות המתוארות לעיל, אשר אין צורך לחזור לפרטן, לרבות גילו הצעיר של התובע, הסבל שעבר עליו כתוצאה מהאירועים המתוארים לעיל, נטישתו על ידי הנתבעים משחדל להביא להם תועלת, תיאורו בתקשורת כשקרן, אני רואה לפסוק לתובע נזק לא ממוני בסכום של 270,000 ₪.

 

83.עזרת הזולת לעבר ולעתיד

התובע עתר בסיכומיו לפסוק לו סך 10,000 ₪ בגין עזרת הזולת לעבר, וכן סך 100,000 ₪ בגין עזרת הזולת בעתיד בגין טיפול וסיעוד, ואילו הנתבעים מתנגדים לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בראש נזק זה בטענה כי אין מדובר בתובע התלוי באחרים כי אם באדם עצמאי לחלוטין המתפקד ללא כל הבעיה, כאמור.

 

בסיכומיו לא חזר התובע על טענות שהעלה בכתב התביעה, אשר נטענו בעלמא בדבר חוסר מסוגלותו לתפקד באופן עצמאי, כי חיו הפכו דלים ומצומצמים בפעילויות, וכי נזקק כיום ויזקק בעתיד לעזרת הזולת (כולל משק בית, עבודת אחזקת וקניות) עד תום תוחלת חיו – ולא בכדי.

 

התובע לא טען וממילא לא הוכיח, כי בעבר שכר עזרה, ואף לא הצביע על צורך ממשי לעזרה מוגברת מאת הזולת לעתיד. ועם זאת, בשים לב לנכותו של התובע, ולאפשרות כי בנסיבות כאלה ואחרות תפגע גם עינו השניה, או אז יזקק לעזרה מוגברת מאת הזולת, אני רואה לפסוק לו בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 40,000 ₪.

 

84.הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד

בראש נזק זה עותר התובע לפיצוי עבור הוצאות רפואיות לעבר בסך של 10,000 ₪, בטענה כי לא שמר קבלות, וכן הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ופרא רפואיים עתידיים בעינו השמאלית המתדרדרת, וכן הוצאות נסיעה וניידות בעתיד בסך כולל של 50,000 ₪.

הנתבעים טוענים כי אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בראש נזק זה בהעדר ראיה להוצאות רפואיות כלשהן לעבר והוצאות רפואיות בעתיד, וטיפולים עתידיים כלשהם, ומשהוכח כי התובע מתפקד ללא כל בעיה.

 

עתירתו הכללית של התובע לפיצוי בראש נזק זה נטענה בעלמא. בכל הנוגע לעבר, התובע לא הציג קבלות על הוצאות כלשהן שהוציא, ולגבי העתיד אין בנמצא התוויה רפואית שתצריך הוצאות של ממש בראש נזק זה, שאינם ממומנים על ידי קופת החולים. עם זאת, בשים לב לנכותו של התובע, ובאשר להתכנות המוגברת כי בעתיד בנסיבות כאלה ואחרות יאבד כליל את מאור עיניו, אני רואה לפסוק לו בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 30,000 ₪.

 

85.סיכום ראשי הנזק:

כאב וסבל 270,000 ₪

הפסדי שכר לעבר 215,000 ₪

הפסדי שכר לעתיד 531,150 ₪

הפסדי פנסיה 90,000 ₪

עזרת הזולת בעבר ובעתיד 40,000 ₪

הוצאותרפואיות ואחרות 30,000 ₪

___________________________

סך הכל 1,176,150 ₪

 

86.לאחר ניכוי סך של 294,038 ₪ בגין אשמו התורם של התובע, יעמוד הפיצוי המגיע לו על סך של 882,112 ₪.

 

87.סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד את הפיצוי המגיע לו בסך של 882,112 ₪; בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט שנגרמו לתובע וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק, כולל מע"מ כחוק. כל הסכומים שנפסקו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

 

בנסיבות המיוחדות של תיק זה, אני פוטרת את התובע מיתרת אגרה.

 

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ח, 10 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ