פלונית נ' עיריית נוף הגליל

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1947, בתאונה מיום 9.8.21.

התביעה

1. בכתב התביעה תוארו נסיבות התרחשות התאונה כלהלן:

   "ביום 9.08.21 בשעה 11:24 לערך, עלתה התובעת בגרם מדרגות ממתכת כאשר ביקשה להגיע למתחם עסקים המצוי ברח' העמל 11 או בסמוך לכך בנוף הגליל, איבדה שיווי משקל, נפלה מגובה ונחבלה ברגל שמאל. מייד חשה בכאב עז עם תפיחות שהופיעה בקרסול שמאל ולא יכלה לעמוד על הרגל."

    

2. התביעה הוגשה נגד עיריית נוף הגליל, שנטען, כי היא הייתה הבעלים, המחזיקה, האחראית, המפקחת, המשפצת או המתחזקת של המדרגות.

3.  

   1. התובעת הובהלה מיד לאחר התאונה באמצעות אמבולנס למרכז רפואי "העמק" בעפולה. שם עברה שורה של בדיקות וצילומים. היא אובחנה כסובלת משבר בטיביה ובפיבולה דיסטלית עם תזוזה. במיון בוצע לתובעת שחזור סגור וקיבוע בגבס. התובעת אושפזה לצורך השגחה. בהמשך עברה בדיקת CT והוחלט על טיפול ניתוחי.

   2. ביום 10.08.21 עברה התובעת ניתוח שחזור סגור וקיבוע חיצוני של השבר. היא שוחררה לביתה בתאריך 12.8.21 עם המלצות להמשך מעקב, איסור דריכה על הרגל, מדללי דם, משככי כאבים לפי הצורך ומנוחה.

   3. בתאריך 12.10.21, עברה התובעת ניתוח להוצאת המקבע החיצוני.

   4. התובעת טופלה בפיזיותרפיה, גרב לחץ ומשככי כאבים.

       

4. התובעת הגישה חוות דעת רפואית של ד"ר קריוצ'קוב פבל, מומחה לכירורגיה אורתופדית אשר קבע, כי נותרו לתובעת נכויות זמניות כלהלן:

   100% מיום 9.08.21 עד 31.12.21;

   50% מיום 1.01.22 עד 31.03.22;

   30% מיום 1.04.22 עד 31.08.22.

   20% נכות צמיתה החל מ- 1.9.22, בשל כאבים והגבלה בתנועות לאחר שבר מסוג PILON בטיביה ובפיבולה עם מעורבות מפרק קרסול שמאל, בהתאם לסעיף 35(1)(ג) לתקנות המל"ל.

    

5. במישור החבות, התובעת טענה כי בנסיבות העניין חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו. עוד נטען, שהנתבעת הפרה חובות המוטלות עליה על פי כל חיקוק ובמרכזם פקודת העיריות ודיני הרשויות המקומיות, דיני ההגנה על המשתמש במקרקעין ואחריותו של המחזיק בהם.

   לחלופין, טענה התובעת, כי התאונה אירעה עקב רשלנותה של הנתבעת, כמפורט בסעיף 14 לכתב התביעה. בין היתר, בכך שלא הקצתה משאבים ראויים על מנת לפקח על מצב המעברים או המדרגות שברח' העמל 11, ולא התריעה מפני המפגעים שבהם.

    

   ההגנה

6. הנתבעת מכחישה את נסיבות האירוע (ייאמר כבר עתה שבמהלך ניהול ההליך הנתבעת חזרה בה מהכחשת האירוע), החבות והנזק. בין היתר היא טענה, כי לא חלה עליה כל רשלנות אשר עליה תחוב ובשל כך יש לדחות את התביעה נגדה.

   הנתבעת הוסיפה, כי היא חרטה על דגלה את שאיפתה למצוינות ושמירה על תקינות כלל השטחים העירוניים אשר נמצאים באחריותה. היא עושה כל שביכולתה ושבחובתה כדי לגלות מפגעים באמצעות סיורים יזומים על ידי צוותי סיור.

    

   הנתבעת פירטה, כי היא מפעילה מוקד עירוני בטלפון, המרכז את כל פניות תושבי העיר והמבקרים בה. המוקד עורך מעקב ובקרה אחר ביצוע העבודה. הנתבעת טענה, כי במועד התאונה לא היה כל דיווח על המפגע מושא התביעה במוקד.

    

   לחלופין, טענה הנתבעת כי לתובעת יש תרומה מכרעת להתרחשות האירוע, שאירע כתוצאה מרשלנותה המלאה והבלעדית של התובעת שלא נהגה בזהירות.

    

7. המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר מרדכי קליגמן, קבע כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית בשיעור 10% בהתאם לסעיף 48(3) לתקנות המל"ל, בגין הגבלה בתנועות קרסול שמאל.

    

   עדויות

8. מטעם התובעת העידו: התובעת (תצהיר עדותה הראשית סומן ת/1); בעלה, מר פלוני (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/2).

9. מטעם הנתבעת העיד: מר איגור אובסיביץ, מפקח במחלקת ההנדסה בנתבעת (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/1).

    

   דיון והכרעה

10. אין מחלוקת בין הצדדים לעצם אירוע התאונה וכי המדרגות הן באחריות הנתבעת. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבעת התקינה את המדרגות החדשות במקום המדרגות הישנות שמהן נפלה התובעת (ראו בעניין זה הודעת ב"כ הנתבעת בפתח ישיבת ההוכחות שהתנהלה ביום 4.2.26).

11. המחלוקת המרכזית בין הצדדים, הדורשת הכרעה, נוגעת לשאלת אחריות הנתבעת לאירוע הנפילה, לשאלת האשם התורם של התובעת, ושאלת הנזק. ראשי נזק נתבעו בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת.

     

    שאלת האחריות

12. אקדים מסקנה לניתוח ואציין, כי דין התביעה במישור האחריות להתקבל.

     

13. כלל ידוע הוא, לשם חיוב הנתבעת בנזקי התובעת יש להוכיח קיומה של חובת זהירות מושגית, חובת זהירות קונקרטית, הפרת חובה זו כלפי הניזוק (התובעת) וקשר סיבתי בין הפרת חובה זו ובין הנזק שאירע (ראו: ע"א 145-80ועקניןנ'המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1989) (להלן: "ועקנין").

14. נפסק לא אחת כי לרשות מקומית קיימת חובת זהירות מושגית כלפי כלל הציבור ולעוברי אורח העושים שימוש במקרקעין שבתחום שיפוטה ואחריות, לרבות מדרכות, דרכים ציבוריות וכדו' (ראו: ע"א 73-86לוי שטרנברגנ'עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343 (1989)).

     

15. חובה זו מעוגנת גם בסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], אשר קובע:

    בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

    (1)  תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב;

    (2)  תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;

    (3)  תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;

     

16. סעיף זה מטיל חובת זהירות על הרשות המקומית כלפי עוברי האורח והציבור. הוא מטיל עליה גם חובה לפקח ולדאוג להסרת מכשולים ומפגעים בשטחים תחת שיפוטה, וזאת כדי להבטיח את שלום הציבור.

     

17. בנסיבות התיק שלפני, אין מחלוקת בין הצדדים כי גרם המדרגות שמהן נפלה התובעת הן באחריות הנתבעת. מכח סעיף 1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] הגדרת מדרכה היא: "חלק מרחוב המיועד למעבר הולכי רגל, לרבות אבני שפה, קיר משען, מדרגות וקירות תומכים;".

18. לאור המתואר לעיל, על הנתבעת מוטלת האחריות לדאוג לתקינות גרם המדרגות.

     

19. חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת על פי מבחן הצפיות. כלומר, בנסיבות שבהן הנתבע יכול וצריך היה לצפות את הנזק באורח סביר, קמה לגביו חובת זהירות קונקרטית (עניין ועקנין).

     

20. בנסיבות התיק שלפני מתבקשת המסקנה, שעסקינו בסיכון הניתן לצפייה מראש, והוא אינו בגדר סיכון טבעי ורגיל. אומנם הפסיקה אינה מטילה אחריות מוחלטת בגין כל מפגע ומפגע, אך בענייננו, מדובר בסיכון בלתי סביר והיה מצופה מהנתבעת לנקוט באמצעי זהירות לשם מניעתו.

21. מעיון בתמונות (ת/3) ניתן לראות שהיה מדובר במדרגות ישנות, לא מתוחזקות. הן צמודות לקיר מצד אחד, ומהצד השני הן ללא כל מעקה. מצב זה עלול לסכן את הציבור העושה שימוש בהן, כפי שאירע בנסיבות ענייננו.

22. במהלך חקירתה הנגדית התובעת תיארה, כי היא איבדה שיווי משקל. היא ניסתה להיאחז בקיר התומך, אך היד שלה החליקה. התובעת פנתה לצד השני וראתה פתאום שאין מעקה (עמ' 5, ש' 4-6), ואז נפלה. ייאמר כי הימצאותו של מעקה או מאחז יד באותן נסיבות היה בו כדי למנוע את הנפילה ואת הנזק שאירע לתובעת.

23. בעלה של התובעת העיד כי זכור לו שהוא פנה לפקחים והודיע כי המדרגות מסוכנות, ישנות ורעועות וללא מעקה. לאחר זמן מה, הנתבעת ביצעה שיפוץ נרחב והוחלף גרם המדרגות למדרגות חדשות עם מעקה שאותן גם צילם (סעיף 6 לת/2 וכן תמונות גרם המדרגות ת/4) (ראו גם עדותו בעמ' 6, ש' 8-12).

     

24. מכאן ניתן להסיק כי חלה חובת זהירות קונקרטית על הנתבעת ביחס לנזק שאירע לתובעת בגין השימוש במדרגות ללא מעקה, המהוות מפגע בטיחותי והנתבעת הפרה חובה זו.

     

25. הנתבעת ניסתה לטעון, כי היא מפעילה צוות סיור ומוקד עירוני הזמין לתלונות הציבור.

26. העד מטעם הנתבעת הצהיר, כי מבוצעים סיורים יזומים על ידי צוות סיור כדי לאתר מפגעים. הוא הצהיר גם כי הנתבעת מפעילה מוקד עירוני הזמין לתושבי העיר ומבקריה 24 שעות ביממה, המרכז כל פניות תושבי העיר והמבקרים.

    העד ציין כי מבירור הנסיבות מושא התביעה, לא הייתה כל פניה על אודות המפגע דנן במוקד העירייה. לכן לא ניתן היה לצפות כי הנתבעת תדע על קיומו של המפגע.

27. במהלך עדותו לפני, עד הנתבעת לא השיב באופן ענייני וברור לשאלות שהופנו אליו. עדותו לא סייעה בהוכחת גרסת הנתבעת שלפיה באמצעות המוקד העירוני היא יצאה ידי חובתה מכל אחריות בגין המפגע מושא תיק זה. יודגש שהמדרגות הותקנו ללא מעקה כך שהדבר היה ידוע לנתבעת שכן המדרגות כאמור באחריותה, גם אם לא קיבלה דיווח בדבר מצבן.

    למשל העיד עד הנתבעת כי אין הוא יודע אם בוצעו סיורים במקום שבו אירעה התאונה, וכי הדבר אינו 'שייך אלינו' (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 13-14). הוא העיד גם שאינו יודע על תכנית לשיפוץ המדרגות וכי הדבר שייך למחלקת ביצוע בהנדסה (עמ' 9 פרוטוקול, ש' 19-20).

    בניגוד להצהרת ב"כ הנתבעת שהמדרגות הן בשטח ואחריות הנתבעת, עד הנתבעת העיד: "קודם כל אני יכול להגיד לך שאני לא יודע למי שייך המדרגות הללו, זה אזור תעשיה".

     

28. לפיכך, אין בטענות הכלליות של הנתבעת בדבר קיומו של מוקד עירוני כדי לפטור אותה מאחריות למפגע. כמתואר, המדרגות נראות ישנות ולא מתוחזקות. לא הוכח כי הנתבעת נקטה בפעולות סבירות לאיתור המכשול ותיקונו על ידי התקנת מעקה בטיחות או מאחז יד.

     

29. בנוגע לטענת הנתבעת שסיבת הנפילה היא איבוד שיווי משקל של התובעת, ללא כל גורם חיצוני, שמנתק את הקשר הסיבתי בין מצב המדרגות ובין התוצאה המצערת. הנתבעת הוסיפה כי התובעת בעלת עבר עשיר של נפילות ופציעות.

    אין כל ממש בטענה זו, ודינה להידחות. היעדרו של מעקה או מאחז יד בגרם המדרגות מהווה מחדל רשלני. גם אם התובעת איבדה שיווי משקל רגעי, מעקה היה מאפשר לה לאחוז בו ולמנוע את הנפילה או למזער את נזקיה.

    לפיכך, קיים קשר סיבתי ישיר בין מחדל זה לבין הנפילה והנזק שהתרחש.

     

30. לסיכום- לאור המקובץ לעיל, מתבקשת המסקנה שהיה על הנתבעת לצפות את התרחשות הנזק שאירע בנסיבות העניין. היה עליה לדאוג לתקינות המדרגות והמעבר באמצעות הצבת מעקה בטיחות וביצוע עבודות אחזקה למדרגות. משלא עשתה כן, היא הפרה את חובתה וקיים קשר סיבתי בין מחדלה זה ובין אירוע הנפילה והנזק שהתרחש.

     

    אשם תורם

31. הנתבעת טוענת, כי יש להטיל על התובעת 100% אשם תורם, בשל הצטברות גורמים, הכוללים מצבה הרפואי הידוע (נוירופתיה סוכרתית וניתוח ראש), עבר עשיר בנפילות ופגיעות, ונעילת כפכפי אצבע בגרם מדרגות לא מוכר לתובעת.

32. נוסף על כך, הנתבעת מציינת חוסר תשומת לב מצד התובעת שהעידה כי לא שמה לב לדרך לפני שעלתה במדרגות ולא ראתה שאין מעקה.

33. התובעת, לעומת זאת, טוענת כי אין להטיל עליה כל אשם תורם. היא מדגישה, כי פעלה בהתאם לנהוג ולמקובל, לא ביצעה כל פעולה חריגה, וחטאה היחיד היה שעלתה בגרם המדרגות באופן רגיל ומקובל ונפגעה.

     

34. בנסיבות העניין לא מצאתי לייחס לתובעת אשם תורם משלא הוכיחה הנתבעת מעשה רשלני של התובעת. התובעת העידה, כי זאת הפעם הראשונה שהיא משתמשת בגרם המדרגות הזה והיא לא שמה לב שאין מעקה (עמ' 5, ש' 1-3).

    היא העידה עוד כי "... אנחנו רגילים לזה כשיש מדרגות, יש מעקה. את לא מסתכלת על כל הדברים האלה, הייתי צריכה להגיע לתופרת, אני עולה לתופרת וממשיכה...". כאשר נשאלה אם ניסתה להיאחז בקיר בצד השני, היא העידה: "ניסיתי אבל היד שלי החליקה, אמרתי שאחזיק בצד השני ולא היה מעקה אז נפלתי" (עמ' 5, ש' 7-11).

    מעדות זו ניתן להסיק שלא היה מצופה מהתובעת להתנהג אחרת. היא דווקא ניסתה להיאחז בקיר וידה החליקה. אי-הימצאות מאחז יד או מעקה הוא הגורם הבלעדי להתרחשות התאונה והנזק.

     

35. מה גם ייאמר כי הנתבעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין מצבה הרפואי או עברה בנפילות של התובעת לבין אירוע הנפילה הספציפי, מלבד טענות כלליות. טענות הנתבעת בדבר נעילת כפכפי אצבע גם הן לא הוכחו כגורם תורם לנפילה.

    דווקא בהקשר זה יש להדגיש כי קיומו של מעקה או מאחז יד נועד לשם מניעת נפילה במקרה של איבוד שיווי משקל מסיבה כלשהי, בין אם מסיבה שנעוצה במשתמש עצמו במדרגות ובין אם מסיבה חיצונית.

36. לאור המתואר, בנסיבות העניין אין לייחס לתובעת אשם תורם.

     

    הנזק

37. התובעת ילידת X.X.1947, בת כ- 74 במועד התאונה, והיא בת 78 כיום.

    הנכות הרפואית

38. בשל הפערים בין חוות הדעת מונה ד"ר אייל מלמד כמומחה רפואי בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט. המומחה ציין בחוות דעתו, כי בתאונה נגרם לתובעת "שבר PYLON של הקרסול השמאלי, עם עירוב של ההיבט הקדמי של הפלפונד, שנדחה כלפי מעלה. משמעות דחיסה זו היא פגימה באיכות הסחוס והפרעה במשטח הסחוסי. שבר שכזה פוגע קשות בקרסול, למרות טיפול שנראה עם שחזור מיטבי של הקרסול ככל שניתן בנסיבות. הצוות המטפל עשה בחירה לקבע קיבוע חיצוני ולא קיבוע פנימי מדויק, וזאת קרוב לוודאי בשל המצב הוורידי והריסוק (להערכתי ,החלטה נבונה מאד). למרות זאת, הקרסול נותר עם שינויים ניווניים, כמודגם בבדיקתי וביתר דיוק בטומוגרפיה המחשבית. הנזק לקרסול הוא סופני. גב' XXX מוגבלת מאוד וזקוקה לניתוח לביטול מפרק הקרסול (לדעתי יש אינדיקציה מלאה להחלפתו במשתל, ולא להדביק את המפרק. זאת ממספר סיבות, אבל גם משום שיש נזק והפרעה במפרקים שמתחת לגובה הקרסול)".

39. סיכום המומחה בנוגע לנכויות התובעת:

    • בנוגע לנכות הזמנית, קבע המומחה, אי כושר מלא למשך ארבעה חודשים; 50% למשך ארבעה חודשים נוספים; ו-30% למשך ארבעה חודשים נוספים. המומחה המליץ להחיל את הנכות הצמיתה בחלוף שנה מיום התאונה.

    • בנוגע לנכות הקבועה, קבע המומחה כי הנכות בגין מפרק הקרסול, שהוא למעשה מפרק מנוון, ויהיה צורך לבטלו בניסיון לשפר את מצבו התפקודי, היא בשיעור של 20% בהתאם לסעיף 48(3)(ב) או סעיף סל. המומחה קבע עוד נכות בשיעור של 3.3% בגין פגיעה ושבר דחיסה של המפרק CCJ שמתחת לקרסול וקרוב לוודאי התעוררות של קואליציה קלקניאו-נביקולארית. סך הכל נכות משוקללת – 22.6% על פי סעיף סל 35(1)(ג), בהתאמה.

40. התובעת אינה חולקת על ממצאי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. היא טוענת, כי נכות זו, בשילוב גילה, גורמת להשפעה תפקודית מובהקת. היא מקשה עליה בפעולות יומיומיות כמו הליכה, עמידה ממושכת, עלייה וירידה במדרגות, וכן באחזקת משק הבית. התובעת מבקשת להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור של 25%.

41. הנתבעת טוענת כי התובעת, ילידת 1947, בעלת "היסטוריה רפואית עשירה", הכוללת אוסטיאופורוזיס, סוכרת, ניתוח מנינגיומה מוחית, פגיעות קודמות ברגל ובאגן. לטענתה, אין להשליך את הירידה בתפקוד, אם בכלל, על האירוע הנטען.

    הנתבעת הוסיפה כי נכותה התפקודית של התובעת נמוכה מנכותה הרפואית. תפקודה כיום כתפקודה עובר לתאונה. לכן יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור של 10%.

     

42. עיון בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט מלמד כי מדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת כדבעי. אין בה כל טעות הבולטת לעין המביאה לידי סטייה מאותה חוות דעת. לכן, אני מאמצת את האמור בה וקובעת כי נותרה לתובעת נכות רפואית בשיעור של 22.6%.

     

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

43. התובעת טוענת כי נזקקה לעזרת צד ג' באופן חריג בשל אופי פגיעתה והקושי בשימוש ברגלה הפגועה בחודשים הראשונים. היא נזקקה לכך גם לאחר תהליך שיקום וטיפולים רבים. היא התקשתה להתנייד ונעזרה באופן צמוד בבעלה ובבני משפחתה. כמו כן, העסיקה עוזרת בשכר.

44. התובעת טענה גם כי במשך חודשים, כשהייתה מנועה מלעשות כמעט כל פעולה, בני משפחתה נאלצו לדאוג לכל צרכיה הבסיסיים. צרכים אלה כללו ניקיון, הכנת מזון, סיוע ברחצה והיגיינה אישית וסידורים אישיים. בעלה ובני משפחתה סעדו אותה במשך כל תקופת השיקום, והיא הייתה סיעודית לחלוטין.

45. התובעת מעמידה את הפיצוי על סך 50,000 ש"ח עבור עזרת צד ג' לעבר (5,000 ₪ לחודש למשך 10 חודשים). סכום נוסף של 66,000 ₪ (1,500 ₪ למשך 44 חודשים). סכום של 119,448 ₪ נתבע לעתיד (1,000 ש"ח לחודש למשך 12 שנים נוספות, לפי תוחלת חיים עד לגיל 89). סך הכל הפיצוי הנדרש הוא 235,448 ₪.

     

46. הנתבעת טוענת כי התובעת צירפה לתחשיב הנזק אישור מטעם המל"ל המראה, כי מועסקת אצלה עובדת בתקופה שבין 10/22-3/24. אישור זה הוא מחודש 9/2024, וניתן להבין כי כיום לא מועסקת אצלה עובדת משק בית.

    הנתבעת הוסיפה כי התובעת לא ציינה אם בעבר העסיקה עוזרת בית, ולא ניתן להיווכח, כי העוזרת הועסקה אך ורק בעקבות אירוע התאונה הנטען.

     

     

47. מעיון בנתונים שהוצגו לפני, מתבקשת המסקנה שסמוך לאירוע התאונה התובעת נזקקה לעזרת הזולת בעקבות התאונה. אותה מסקנה מתבקשת גם מהנכויות הזמניות הגבוהות שנקבעו לה על ידי המומחה מטעם בית המשפט (כנ"ל), וגם מעיון בתיעוד הרפואי כמפורט להלן:

48. בסיכום האשפוז מתאריך 12.8.2021, צוין, כי קודם לתאונה התובעת הייתה עצמאית בתפקוד; בעקבות התאונה היא סבלה משבר קשה ברגל שמאל שהצריך ניתוח קיבוע שבוצע לתובעת בתאריך 10.8.2021. כן נרשם בסיכום טיפול פיזיותרפיה "במחלקה הודרכה להפעלת מפרקים חופשיים, תרגול מבערים, תרגול NWB מס' צעדים עם הליכון. זקוקה לעזרה רבה בתפקוד היומי בתקופה הקרובה. ממליץ על ביקור בית חד פעמי להדרכה למניעת נפילות ותרגול מעברים" (ראו ת/5).

49. עוד תואר בסיכום האשפוז, כי התובעת הייתה מיועדת לטיסה לחו"ל ביום קבלתה, ולאור הפגיעה והטיפול הצפוי אסורה מטיסות למשך כחודש וחצי חודשיים. בהמלצות לשחרור ממרכז הרפואי העמק, כן צוין, שהתובעת הולכת ללא דריכה בסיוע קביים/הליכון כפי שתורגלה במחלקה, הקפדה על רגל מורמת ככל הניתן, וכי התובעת זקוקה להסעה באמבולנס.

50. בסיכום סיעוד בשחרור: סטטוס סיעוד בשחרור "זקוק לעזרה חלקית", באשפוז זוהתה בעיית ניידות, וסיכון לנפילה.

51. בסיכום מידע רפואי של קופת החולים כללית מתאריך 22.8.2021, שנערך על ידי ד"ר רבין אנטולי, נרשם: "כעת מוגבלת מאוד בפעולות ADL והניידות".

52. בסיכום ביקור מרפאה אורתופדית של מרכז רפואי העמק מתאריך 2.9.2021, בין היתר נרשם בהמלצות: "המשך הליכה ללא דריכה על הרגל עם הליכון או בכיסא גלגלים... זקוקה להסעה באמבולנס...".

53. בסיכום ביקור מרפאה אורתופדית של מרכז רפואי העמק מתאריך 30.9.2021, בין היתר נרשם בהמלצות: "ממליץ על הוצאת מקבע חיצוני והרכבת מגף הליכה עם התחלה של הפעלת הקרסול. תוזמן לניתוח בהקדם האפשרי. זקוקה לאמבולנס לאור שלא ניידת".

54. בתאריך 12.10.2021 התובעת עברה ניתוח נוסף לצורך הוצאת הקיבוע והתקנת גבס.

55. בסיכום ביקור במרפאה אורתופדית של מרכז רפואי העמק מתאריך 14.10.2021, בין היתר נרשם בהמלצות על שימוש במגף דריכה ארוך ללא דריכה על הרגל למשך חודש, לאחר מכן דריכה מלאה עם המגף – שימוש בקביים לפי הצורך, וכן תואר כי התובעת זקוקה להסעה באמבולנס לביתה עקב קושי בניידות.

56. בסיכום ביקור במרפאה אורתופדית של מרכז רפואי העמק מתאריך 16.12.2021, בין היתר נרשם, כי התובעת מזה 4 חודשים וטיפול במקבע חיצוני, מתהלכת עם מגף הליכה עם דריכה מלאה ללא כאבים, בצילומי ביקורת עמדה טובה ואיחוי מלא. והומלץ לתובעת לעבור לנעלי ספורט.

     

57. לאור המתואר לעיל, ניתן להסיק, שבעקבות התאונה התובעת נזקקה לעזרת הזולת, לרבות בני המשפחה, מעבר לחובתם המוסרית. עזרה זו ועל פי המתואר בתיעוד הרפואי הייתה אינטנסיבית בעיקר סמוך לתאונה, בתקופה שבה התובעת עברה ניתוחים ונאסר עליה לדרוך על רגלה, ועד שמצבה התייצב.

58. אומנם התובעת לא צירפה אסמכתא לשם תמיכה בחישובים שבוצעו על ידה, הן לעבר והן לעתיד, שכן אין נתונים המלמדים על השכר ששולם בגין העסקת עזרה בשכר. אולם אין להתעלם מכך שהעזרה שניתנה לה על ידי בני משפחתה היא חורגת מהרגיל ומעבר לחובתם המוסרית, ואשר מזכה אותה בפיצוי.

59. כיום מצבה של התובעת השתפר ואין הוא מצריך עזרה כפי שהיה סמוך לאירוע. זאת, כפי שתואר בסיכום ביקור במרפאה אורתופדית של מרכז רפואי העמק מתאריך 16.12.2021, שבו צוינה הליכה עם דריכה מלאה ללא כאבים.

    עם זאת, אין להתעלם מהנכות האורתופדית הצמיתה שנקבעה לתובעת ואשר תשפיע באותה מידה על יכולת התפקוד שלה. נכות זו תלווה אותה לאורך כל חייה, ודווקא בהתחשב בגילה המבוגר, הנכות תקשה עליה יותר ויותר ככל שתתקדם בגיל באופן שיצריך עזרה מוגברת של אחרים מעבר לזו שתצטרך לה אישה בגילה.

60. לאור המתואר לעיל, ובהתחשב בכלל השיקולים שתוארו, מצאתי לנכון לקבוע פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד, באופן גלובאלי בסכום של 90,000 ₪.

     

    כאב וסבל 

61. התובעת מעמידה את הפיצוי בגין נזק זה על סכום של 150,000 ₪. היא טוענת כי בהתחשב בנכותה, בגילה ובתקופות ההחלמה הממושכות, הטיפולים שעברה, וההשפעה על הנאות החיים, כגון טיולים, ספורט ועוד נגרם לה סבל רב.

62. הנתבעת סבורה שאומדן הפיצוי המבוקש על ידי התובעת הוא מוגזם ומופרז. היא מציעה פיצוי בסך 25,000 ₪, וזאת בהתחשב בעברה הרפואי הקשה וגילה.

     

63. בהתחשב באופי פגיעתה של התובעת – שבר מרוסק בקרסול שמאל, שבגינו נדרשה לעבור טיפולים רבים וניתוחים לשם קיבוע השבר, וכן בנכות הרפואית שתלווה אותה לאורך חייה. כמו כן, בהתחשב בגילה המבוגר ובקושי שייגרם לה בעקבות הפגיעה האורתופדית, אני מעמידה את הפיצוי על סכום של 90,000 ₪.

     

     

    הוצאות רפואיות

64. התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות רבות בגין טיפולים רפואיים, פיזיותרפיה, משככי כאבים, נסיעות, אביזרים אורתופדיים ותרופות. היא נאלצה אף לבטל טיול מתוכנן לאיסלנד. התובעת מבקשת 45,000 ש"ח עבור הוצאות אלו, וטענה שהיא שמרה על קבלות חלקיות.

65. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הביאה אסמכתאות להוצאות עתידיות, וכי רוב הטיפולים מכוסים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הנתבעת מציעה פיצוי בסך 3,000 ש"ח עבור ראש נזק זה.

     

66. עסקינן בראש נזק מיוחד שיש להוכיח אותו בראיות. התובעת צירפה לתצהירה קבלות חלקיות שאין הן תומכות בסכום הנטען על ידה (ראו ת/10).

67. אך יחד עם זאת אין להתעלם מכך שבעקבות התאונה נגרמו לתובעת הוצאות בגין רכישת תרופות והוצאות נסיעות לטיפולים שעברה. לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות על דרך האומדנה בסכום של 5,000 ₪.

     

68. לסיכום:

    כאב וסבל 90,000 ₪

    עזרת הזולת 90,000 ₪

    הוצאות 5,000 ₪

    סה"כ185,000 ₪

     

    סוף דבר

69. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 185,000 ₪. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט בסך של 7,188 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ (כולל מע"מ).

    הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הם יישאו ריבית שקלית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

     

    ניתן היום, ל' ניסן תשפ"ו, 17 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.