אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 40686-03-14 פישר נ' בנק בינלאומי הראשון לישראל בע"מ

ת"א 40686-03-14 פישר נ' בנק בינלאומי הראשון לישראל בע"מ

תאריך פרסום : 31/12/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום רמלה
40686-03-14
27/12/2015
בפני השופט:
זכריה ימיני

- נגד -
תובעים:
אליעזר פישר
נתבעים:
בנק בינלאומי הראשון לישראל בע"מ
פסק-דין

 

 

התובע ניהל בבנק הנתבע שני חשבונות בשני סניפים שונים. הנתבע דרש מהתובע לפרוע את יתרת

החובה בחשבון שבאחד מסניפיו. לאחר מכן ביטל הנתבע לתובע את מסגרת האשראי בשני הסניפים, ולאחר מכן סירב לכבד שיקים שמשך התובע על חשבונותיו. לטענת התובע הנתבע ביטל לו את מסגרות האשראי שלא כדין וכנקמה על תביעה שהגיש כנגדו התובע. על כן הגיש נגד הנתבע תביעה זו לפיצויים בסך 100,000 ₪.

 

כללי:

בעלי הדין:

  1. התובע הוא עו"ד במקצועו, ובכל הזמן הרלוונטי לתביעה היה לקוחו של הנתבע.

     

  2. הנתבע הוא בנק המורשה ליתן שירותי בנקאות בישראל, ובכל הזמן הרלוונטי לתביעה היה התובע לקוחו של הנתבע.

     

    מערכת היחסים בין הצדדים:

  3. בתאריך 4.5.08 ובסמוך לכך היו קיימים לתובע שני חשבונות בשני סניפים שונים אצל הנתבע:

    1. חשבון מס' ******** בסניף *** (קרית המלאכה) הנמצא ברחוב שוקן בתל-אביב (להלן-"חשבון שוקן" או "חשבון קרית המלאכה").חשבון זה הוא חשבון ותיק הפועל למעל מ-15 שנה, ומסגרתו העמיד הנתבע לתובע כ-6 שנים לפני הגשת התביעה מסגרת אשראי בסך 25,000 ₪;

    2. חשבון מס' ****** בסניף *** (להלן-"חשבון נווה אביבים"). במסגרת חשבון זה העמיד הנתבע לתובע מסגרת אשראי בסך 10,000 ₪. בטרם פתיחת החשבון בנווה אביבים גילה התובע לעובדי הסניף שיש לו חשבון נוסף בסניף שוקן של הבנק. גם ללא גילוי יזום של התובע, היו עובדי סניף נווה אביבים מגלים מידע זה, שכן מידע זה היה עולה על גבי מסך המחשב עם הקלדת מספר הזהות של התובע. עניינים אלו הן מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.

       

      טענות הצדדים:

  4. טוען התובע בכתב התביעה כדלקמן:

    1. בכך זמן הרלוונטי לתביעה היה חשבון שוקן מצוי בתוך מסגרת האשראי שנקבעה לו, דהיינו 25,000 ₪;

    2. כתוצאה מחוסר פעילות בחשבון נווה אביבים, נדרש התובע על ידי פקידות הבנק בנווה אביבים להסדיר את הפעילות בחשבון. ואכן, בחודשים יוני-יולי 2008 הפקיד התובע לחשבון נווה אביבים סכומי כסף שהביאו את החשבון לתוך מסגרת האשראי המאושרת שנקבעה לו בסניף זה.

    3. למרות האמור לעיל ולמרות שהתובע ייצב את מסגרת האשראי בחשבון בסניף נווה אביבים, החלה הנתבעת משגר הודעות ודרישות על ידי מר רפי אלול, שציטט לפני התובע בכיר מההנהלה הראשית של הבנק בשם אלי גודיס, אשר על פי הוראתו דרשה הבנק מהתובע לסלק את כל חובו בסניף נווה אביבים, תוך איום מפורש שאם לא יסגור את החשבון בסניף נווה אביבים, יגדיר אותו הבנק כלקוח קשה גבייה ואת חשבונו בסניף שוקן כחשבון קשה גבייה, יבטל את מסגרת האשראי ויורה על ביטול וחילול שיקים הנמשכים על ידו מחשבונו בסניף שוקן.

    4. התובע השיב למר אוליאל כי איום כזה אינו חוקי, ולא רק שהוא מהווה התניית שירות בשירות, אלא שאי אפשר ואסור לפגוע באופן מיידי ושרירותי שכזה בתובע על ידי ביטול מסגרת האשראי של התובע ולחלל שיקים שכבר נמשכו מהחשבון, ואי אפשר ואסור לכרוך את מצב חשבונו של התובע בסניף נווה אביבים לזה שבסניף שוקן, מה עוד ששני החשבונות האמורים בשני הסניפים מצוי התובע בתוך מסגרות האשראי שאושרה לו כדין על ידי הבנק.

    5. לשם "שלום בית" ומאחר והתובע התעתד להיות לקוח של הבנק, הבטיח התובע לסור לסניף נווה אביבים על מנת לכסות את "החוב" שם. ביקור של התובע התאחר עקב החגים ועקב עומס עבודה המוטל על כתפי התובע, שהינו משרד של עו"ד אחד.

    6. ביום 30.4.09 נסע התובע במיוחד לסניף נווה אביבים והכין ומשך שיקים מחשבונו בסניף שוקן, כדי להפקידם בחשבונו בסניף נווה אביבים ולסלק בכך את החוב, קרי לאפס את החשבון. בבוא התובע לסניף נווה אביבים הופנה לפקידת הסניף בשם ענת, אשר קיבלה בתחילה את השיקים ידי התובע, אך אמרה לו שעליה לקבל את רשותו של מר גודיס מהנהלת הבנק. הפקידה ענת פנתה אל מר גודיס, ולתדהמת התובע השיב לה מר גודיס שהוא אוסר עליה לקבל את השיקים מידי התובע, שכן הבנק התחיל כבר בטיפול במחלקת הגבייה כלפיו. התובע ניסה לדבר על מר גודיס, אך זה אמר לו שאם תוך שעה הוא לא מעביר את כל הכסף בהעברה בנקאית לחשבון, הוא יורה להגביל אותו גם בחשבון בסניף שוקן ולהחזיר לו שיקים. התובע אמר למר גודיס כי דברים אלו מהווים לא רק התניית שירות בשירות, אלא ביצוע עוולה ופגיעה שלא כדין בשני חשבונות בנקים בהם מצוי התובע בתוך מסגרת האשראי המאושרת לו בסניפים על ידי הבנק.

    7. למרות שהתובע היה מצוי בתוך מסגרת האשראי לפחות בחשבון שוקן, לא שינה הדבר את דעתו של מר גודיס. על כן הפקיד התובע ביום 1.5.08 את הסך 4,000 ₪ במזומן בחשבון נווה אביבים.

    8. ביום 2.5.08, יום שישי בבוקר, נודע לתובע דרך סניף שוקן כי למרות ההפקדות במזומן שביצע לסניף נווה אביבים, הגדיר מר גודיס את חשבונותיו בבנק כחשבון לקוח קשה גבייה, והורה על סירוב כל השיקים שמשך התובע. בכך גרם הבנק לתובע לנזקים בכל שהשיקים שמסר התובע לצדדים שלישיים סורבו על ידי הבנק.

    9. בעת שהגדיר מר גודיס את התובע כלקוח קשה גבייה גרם לו לנזקים קשים מיידיים ועתידיים, שכן הגדרה זו רשומה בכל המערכת הבנקאית בארץ, שכן נפגעה יכולתו של התובע לקבל מסגרת אשראי בכל בנק ובכל סניף שיבקש לקבל מסגרת אשראי.

    10. ההוכחה הניצחת לטעותו של מר גודיס הינה שמספר ימים לאחר שמר גודיס ביטל לו את מסגרת האשראי בחשבון שוקן, הצליחה תובע לגייס סכום שיכסה את כל חוב מסגרת האשראי שיצר מר גודיס, והתובע הפקיד בחשבון שוקן את הסך 25,000 ₪.

    11. כחלק מניצול מצוקתו לשימור מסגרת האשראי בחשבון שוקן, מספר פקידים "יותר מהמליצו" לתובע לפתוח מספר תכניות חסכון או תכניות פקדון, ובכך כפו למעשה על התובע לפתוח לא פחות מאשר 4 תכניות חסכון שכאלה, מחוסרות כל טעם והגיון כלכלי, שכן הרבית על מסגרת האשראי המאושרת, שלא לומר הרבית על חריגות ממסגרת זו, הייתה יקרה בהרבה מהרבית הזעומה המעותדת, אם בכלל, שהייתה נצברת בגין תכניות הפקדון.

    12. הבנק המשיך לגבות את ההפקדות והרבית הגבוהה במסגרת האשראי, למרות שהיה נוכח שהתובע נאבק להישאר בתחום מסגרת האשראי, ובכך הגדיל את יתר החובה בחשבון. התובע נאלץ לפרוע את תכניות החסכון טרם מועד פרעונן, ובכך הפסיד את תמורתן והטבתן של אלו. גם נזקים אלו נובעים במישרין מאותו מעשה חורבן כלכלי שהמיט עליו מר גודיס.

       

  5. טוען התובע כי הנתבע הוציא עליו שם רע בכך שהגדיר אותו כלקוח קשה גבייה, ביצע כנגדו עוולה של הפרת חובה חקוקה בכך שהתנה מתן אשראי בפתיחת תכניות חסכון, פעל שלא כדין בכך שכרך את חשבון שוקן עם חשבון נווה אביבים, והתנהגות מר גודיס שהוא שליח הבנק הייתה לא סבירה ולא מידתית.

     

  6. טוען התובע כי נזקין הם אבדן שם טוב בגין סירוב השיקים, חוסר יכולת לקבל מסגרות אשראי בכל סניפי הבנקים, לאו דווקא בסניפי התובע, לאור זאת תובע התובע מאת הנתבע את הסך 100,000 ₪.

     

  7. בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את התביעה כנגדו מהסיבות כדלקמן:

    1. המדובר בתובע סידרתי, שלאורך השנים האחרונות הגיש תלונות ותובעניות כנגד הבנק, תוך שהוא בוחר להפנות טענותיו, בכל פעם, אישית, כנגד עובד בנק אחר, הכל באופן בלתי ראוי, על מנת להפעיל על הבנק לחץ, ובנסיון להתעשר על חשבון הבנק שלא כדין;

    2. התביעה הוגשה על סף תקופת ההתיישנות, היא נגועה בשיהוי וחלקה המתייחס לתכניות חיסכון שנפתחו בשנים 2006-2007 נגועות בהתיישנות;

    3. התובע ניהל חשבונותיו ברשלנות ופיזר שיקים ללא כיסוי. הנתבעת צירף 8 התראות על משיכת שיקים ללא כיסוי מאז שנת 2002 ועד שנת 2014;

    4. מתקופה הנדונה בתביעה, משכשלו מאמצי הבנק לגרום לתובע לפרוע חוב בחשבונו, לאחר פניות דרישות והתראות, ולאחר שהתובע הפר התחייבות מפורשת מצידו לפרוע את החוב, נאלץ הבנק להגדיר את החשבון כקשה גבייה, ולהעבירו לטיפול מחלקת הגבייה בבנק, על מנת לנקוט בהליכים משפטיים לשם גביית החוב;

    5. הגדרת חשבונו של התובע כקשה גבייה גרמה להגדרת חשבון נוסף שניהל התובע בבנק כקשה גבייה ולביטול מסגרת האשראי גם בחשבון הנוסף, וזו עילת התביעה. יש לציין שמיד עם הגדרת חשבונו של התובע כקשה גבייה, פרע התובע את חובו, וסימול החשבון כקשה גבייה בוטל מייד;

    6. לשיטת התובע, על אף שהוא סירב לפרוע חוב בחשבון אחד לבנק, לא היה הבנק צריך "לכרוך" בעניין זה את חשבונו הנוסף, ולהעבירו גם כן לטיפול מחלקת הגבייה בבנק. דהיינו, לשיטת התובע, בעוד הוא מסרב לפרוע חובו בחשבון אחד, הבנק חייב היה להמשיך ולהעמיד לו אשראי בחשבון אחר;

    7. סימול חשבונו הנוסף של התובע כקשה גבייה הוא סימול פנימי שהיה למשך 5 ימים בלבד, ולא הועבר לאף גורם חיצוני, ולטענת התובע גרם לו נזק;

    8. על מנת להוסיף נפח "לתביעה" מעלה התובע טענות להתניית שירות בשירות בגין תכניות חיסכון בסכומים זעומים של מאות ₪ בודדים (2,000 ₪ בסה"כ) שפתח בשנים 2006-2009, שלא היה להן כל קשר למסגרת האשראי, שהייתה גדולה פי 10 (בסך 25,000 ₪)שהועמדה לתובע כבר שנים קודם לכן;

    9. בשנת 2007 לא נענה תובע לדרישות הבנק לכסות את החריגה בחשבון נווה אביבים, ועל פי חוק, הבנק אינו חייב ליתן אשראי ללקוח, הבנק רשאי לבטל מסגרות אשראי שניתנה ולהעמיד חוב לפרעון מיידי על פי שיקול דעתו ועל פי ההסכמים שנחתמו עם התובע, בין היתר, בנסיבות בהן הלקוי לא שילם לבנק את חובו במועד;

    10. ביום 2.1.08 שלח הבנק לתובע הודעה על ביטול מסגרת האשראי בחשבון נווה אביבים. משלא נענה התובע לדרישה זו, נשלחו אליו שני מכתבים נוספים בעניין זה, האחד ביום 10.1.08 והשני ביום 6.2.08. הבנק גם יצר קשר טלפוני עם התובע, אך התובע ללא כיסה את יתרת החובה בסניף נווה אביבים, למרות שבאותה תקופה הפקיד בסניף קרית המלאכה עשרות אלפי ₪ וביצע פעילות בניירות ערך;

    11. ביום 26.3.08, לאחר פניות טלפוניות רבות מצד הבנק, שלח התובע לבנק מכתב בו התחייב לפרוע את מלוא חובו בחשבון אביבים תוך 10 ימים, היינו, עד ולא יאוחר מיום 6.4.08, אך התובע לא עשה כן. לאור זאת הוגדר החשבון בסניף אביבים כקשה גבייה, ודבר זה גרר את הגדרת החשבון בקרית המלאכה כקשה גבייה. התובע ידע שזו תהיה התוצאה;

    12. רק החשבונות האישיים של התובע הוגדרו כחשבונות קשי גבייה ולא חשבון הפקדונות של התובע;

    13. לאחר 5 ימים מהגדרת החשבונות כחשבונות קשי גבייה, כיסה התובע את יתרת החובה בחשבון אביבים, ואי לכך בוטלה באופן מיידי הגדרת התובע כלקוח קשה גבייה בשני החשבונות;

    14. התובע פתח את תכניות החיסכון בלי שהבנק או מי מנציגיו היתנה מתן שירות אחר בחשבון בפתיחת תכניות חיסכון.

       

  8. בכתב התשובה טען התובע כדלקמן:

    1. הוא הגיש תביעה נגד הבנק עקב כך שהבנק החזיר לו שיקים כתוצאה מימי ערך שגויים של הבנק לגבי הפקדת זיכויים של כרטיסי אשראי של לקוחותיו, אמנם תביעתו בעניין זה נדחתה, אך תוך כדי כך שהבנק משלם לו פיצויים;

    2. הבנק החזיר לו שיקים כתוצאה מחישוב ימי הערך השגויים ולאחר שהגדיר את החשבון שלו בקרית המלאכה כחשבון כקשה גבייה;

    3. הדרישה של לפרוע את יתרת החובה בחשבון נווה אביבים וחשבון קריית המלאכה לא הייתה של מנהלי הסניפים, אלא של ההנהלה הראשית, שכן בשני החשבונות הנ"ל היה בתוך מסגרת האשראי, ולכן לא הייתה הצדקה לביטול מיידי של מסגרת האשראי;

    4. הבנק מצטט באופן מגמתי את מכתבו מיום 26.3.08, שכן אינו מצטט את כל האמור במכתב;

    5. הגדרת התובע כקשה גבייה, אך רישומיה של הגדרה זו מלווים אותו עד היום בכל מאמציו להשיב את מסגרת האשראי על מכונה או לפתוח חשבון כלשהו בסניף אחר או אפילו בבנק אחר. כמו כן הבנק לא צירף כל מסמך על פיו בוטלה הגדרתו כלקוח קשה גבייה;

    6. לגבי בקשה לגריעת השיקים, הוא הגיש בקשה לגריעת השיקים לביהמ"ש בת"א, אך ביהמ"ש בת"א קבע שיש להגיש תחילה תביעה עיקרית על נזקים שנגרמו לו בגין סירוב השיקים.

       

      העדויות:

  9. מטעם התובע העיד אך ורק התובע, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ותיק מוצגים. בעיקרון, חזר התובע על האמור בכתב התביעה. התובע נחקר על תצהירו חקירה שכנגד בה העיד כי ההליך שפתח בבית משפט השלום בת"א בשנת 2008 זו הייתה התגובה שלו לסירוב השיקים, אך לא הגיש בקשה לגריעת שיקים לגבי שיקים אחרים; חשבון נווה אביבים היה חשבון פרטי ולא חשבון עסקי שלו כעו"ד, אך רשום שהוא עו"ד, כי הפקידה שאלה אותו אם הוא עו"ד והוא השיב בחיוב; לא קיבל הודעה על ביטול מסגרת האשראי בסניף נווה אביבים, מכיוון שהפקידה בסניף בלבלה בין כתובת המשרד לכתובת הפרטית; לשאלת ביהמ"ש לב"כ הבנק התשובה הייתה שהמכתב נשלח בדואר רגיל; גם אם היה מקבל את המכתב בחודש ינואר 2008, היה בתוך מסגרת האשראי. אמנם היו לו חריגות פעוטות, אך בדרך כלל היה בתוך מסגרת האשראי; הבנק לא רצה שיהיה לו חשבון שני, לכן עטף זאת בכל מיני עטיפות; מסניף נווה אביבים פנו אליו באמצעות מר רפי אלול מסניף שוקן שיסגור את החשבון, והוא השיב לרפי ואמר לו מדוע לא פונים אליו ישירות, ומדוע מבקשים לסגור את החשבון והוא נמצא בתוך מסגרת האשראי. מר רפי אלול נתן לו עצה להפקיד את הסך 960 ₪, ולכתוב מכתב שתוך 10 ימים יפרע את החוב, אך כתב שבכפוף להסכמתם ואישורם, וכוונתו הייתה שיפסיקו להפחיד אותו; הוא לא פרע את יתרת החובה בתוך 10 ימים, כי היה פסח באמצע והוא היה עסוק. ביום 1.5.08 הפקיד לחשבון 4.000 ₪, ולאחר מכן הכריזו עליו כלקוח קשה גבייה; השיחות לסגירת החשבון לא היו מסניף נווה אביבים אלא ממר רפי אלול מסניף שוקן, שאמר לו שאינו מבין מדוע דורשים ממנו לסגור החשבון, והוסיף בצחוק שכנראה הם "מחפשים" אותו בגלל התביעה שהגיש נגדם; כאשר מדובר בכספים שהתקבלו בהעברה, העברה זו נעשתה ע"י לקוח או ע"י חבר; לא הפקיד כסף לסניף נווה אביבים כי ידע שהוא נמצא שם בתוך המסגרת; הוא מפקיד כספים בסניף קרית המלאכה (שוקן) מכיוון שהוא עובד בקרבת מקום, ומפקיד את פירות עבודתו באופן מיידי; לא ידע שביטלו לו את מסגרת האשראי בסניף נווה אביבים, ולכן הפקיד בסניף שוקן; בסוף חודש מרץ חייב אותו סניף נווה אביבים בעמלת הקצאת אשראי לאשראי בסך 6,000 ₪, כך שהטענה של ביטול מסגרת האשראי לא הייתה נכונה; גר רח' עמק דותן במודיעין, אך עבר דירה (לא נאמר באיזה מועד עבר דירה); מסגרת האשראי שלו בחשבון שוקן בוטלה ביום 30.4.08 ולא ביום 4.5.08, וביום 30.4.08 וביום 4.5.08 היה בתוך מסגרת האשראי בסניף קרית המלאכה; בסניף שוקן לא בוטלה מסגרת האשראי, כי נציגת הבנק הצהירה ביום 14.5.08 שהחזירו לו את מסגרת האשראי, וביום 1.4.08 חייב אותו הבנק בעמלת הקצאת אשראי בסך 112 ₪, שהיא עמלה של הקצאת אשראי בסך 25,000 ₪; יש לו חשבון אחר בבנק לאומי; בשנת 2007 היו לו לקוחות משני סוגים, האחד עברייני תנועה, והשני חולים שהגישו תביעות בבית הדין לעבודה; התדפיס של סניף שוקן מעיד על הכנסותיו בשנים 2007 ו-2008; בשנת 2008 היה לו חשבון פקדונות סך של מאות אלפי ₪ העיד על שכ"ט של קרוב ל- 80,000, ₪, אשר הופקד בסניף קרית המלאכה; הוא לא הפקיד הכספים בסניף נווה אביבים, כי בסניף זה היה חשבון פרטי ולא עסקי; הוא ניסה לפתוח חשבון בבנק איגוד, בבנק המזרחי ובבנק הפועלים, וכשהם קיבלו דו"ח BDI וראו את הדיווח ואת החזרת השיקים, לא רצו ליתן לו אשראי כלל וכלל; לאחרונה פתח חשבון בבנק מרכנתיל, שם הוא פתח את כל הסיפור בפני מנהל הסניף, אשר אמר לו כי הוא מאמין לו, ונתן לו מסגרת אשראי של 20,000 ₪; גודיס הגדיר אותו כקשה גבייה למרות שהיה בתוך המסגרות.

     

  10. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר גודיס אברהם, אשר ממונה על הגבייה בהנהלת הבנק. מר גודיס נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא והתובע לא נפגשו מעולם, וכי מר גודיס היה מורשה חתימה בסניף שוקן; ביום 1.4.08 נגבתה מהתובע עמלת הקצאת אשראי בגין תקופת אשראי שמיום 1.4.08 ועד ליום 30.6.08; ביום 1.5.08 בוטלה מסגרת האשראי, וקיבל זיכוי יחסי של העמלה; אין לו מושג מתי בוטלה מסגרת האשראי בין 1.4.08 לבין הזיכוי. יכול להיות שהיא בוטלה על דעת הסניף, אך הוא הגיע להעיד מטעם מחלקת הגבייה על פי החלטה משפטית; מה שראה בדפי החשבון שכל ההפקדות של התובע היו בחשבון שוקן ולא בסניף נווה אביבים; הבנק חייב אותו בעמלת הקצאת אשראי מיום 1.5.08, למרות שחידש לו את האשראי רק ביום 11.5.08; אין לו הסבר מדוע הבנק החזיר את מסגרת האשראי ביום 11.5.08 וביטל אותה לאחר חודשיים; ההגדרה של קשה גבייה בסניף אביבים הייתה ביום 28.4.08, והפקדת הסך 4,000 ₪ הייתה לאחר מכן; הגדרת חשבון אביבים כקשה גבייה השפיעה גם על חשבון שוקן; בעת הגדרתו כקשה גבייה לא עמדו בפניו החסכונות שלו וקופות הגמל שהיו בסך של כ-11,000 ₪, כי קופות הגמל לא משמשות כבטחונות (כבר עתה אציין שמר גודיס לא השיב על החסכונות אלא רק על קופות הגמל); טוען שביום 26.3. או 27.3.08 פנה לתובע ואמר לו שיבוא לסגור את יתרת החובה בסניף נווה אביבים, אך אין לו תרשומת על שיחה זו; מכתב הדרישה נשלח בדואר רגיל, ואין לו אסמכתא שהתובע לא קיבל מכתב זה; כל סניף בפני עצמו, ולכן לא כתב לו מכתב ואמר לו שהוא על הכוונת ואם לא יפרע את יתרת החוב בחשבון נווה אביבים יבטלו לו את מסגרת האשראי בחשבון שוקן; הוא אמר לתובע שאם לא יפרע יתרת החובה בחשבון אביבים הוא יגדיר אותו קשה גבייה בבנק השני ושלא יופתע מכך; הבעיה בסניף נווה אביבים הייתה שהייתה מסגרת אשראי בסך 10,000 ₪ אך לא הייתה בו פעילות (כבר עתה אציין שמנהל סניף אביבים לא הובא להעיד על נקודה זו).

     

  11. למרות שהתובע פירט שמות של פקידי הבנק בתצהירו ובתיק המוצגים מטעמו, לא מצא הבנק לנכון להגיש תצהירים של פקידים אלו. על כן, כל מקום בו ציון התובע שמו של פקיד מסוים והבנק לא הגיש עדות של אותו פקיד, יפעל הדבר נגד הבנק. שכן מעמידים בעל דין בחזקתו שיביא כל עדות שהיא לטובתו, ואם לא הביאה, אזי עדות זו פועלת כנגדו. ראה לעניין זה את . ראה בענין זה את ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ. מתתיהו, פ"ד מה(4) 651,658; ע"א 55/89 קופל נ. טלקאר, פ"ד מד(4) 595,602; ע"א 27/91 קבלו נ. ק. שמעון קבלנות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. רוזנברג, פ"ד מז(2)605, 614; ע"א 369/99 ארדמן נ. חברץ פרויקט אורנים בע"מ, פ"ד נח(2), 385.

     

  12. לאחר החקירות הנגדיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם.

     

    דיון ומסקנות:

    יחס הבנק לתובע:

  13. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע תבע את הבנק בתביעת רשלנות וזכה בה בפשרה. אמנם התביעה נדחתה, אך התובע קיבל מהבנק פיצויים בסכום גבוה. נראה שתביעה זו גרמה לתובע להיות לצנינים בעיני הבנק, וזה המקור ליחס של הבנק כלפי התובע, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

    1. כבר בסעיף 14 לכתב ההגנה טוען הבנק כי המדובר בתובע סידרתי, שלאורך השנים האחרונות הגיש תלונות ותובענות כנגד הבנק, תוך שהוא בוחר להפנות טענותיו, בכל פעם, אישית, כנגד עובד בנק אחר, הכל באופן בלתי ראוי, על מנת להפעיל על הבנק לחץ, ובנסיון להתעשר על חשבון הבנק שלא כדין;

    2. הבנק לא הביא כל עד מסניפי הבנק בהם ניהל התובע את חשבונותיו, לא מסניף נווה אביבים ולא מסניף קריית המלאכה. במקום זאת הביא לעדות את מר גודיס, על פי החלטה משפטית. דבר זה מלמד שעניינו של התובע נוהל בדרגים הגבוהים של הבנק במקום בדרגים המקומיים, כפי המתחייב מהדברים;

    3. הבנק החזיר לתובע את מסגרת האשראי ביום 11.5.08 עקב בקשה לסעד זמני שהגיש התובע, אך ביטל אותה לאחר כחודשיים;

    4. מר גודיס העיד שבמכתבים ששלח לתובע לא הזהיר אותו שאי פרעון יתרת החובה בסניף אביבים יפגע בחשבון בסניף קריית המלאכה, כי כל סניף בפני עצמו. בכל זאת הגדיר אותו כקשה גבייה, על מנת לפגוע בחשבון התובע בסניף קריית המלאכה;

    5. מר גודיס נשאל בחקירה הנגדית בדבר החסכונות וקופות הגמל שהיו לתובע בחשבון שוקן, אך בתשובתו הוא התעלם מהשאלה לגבי החסכונות והשיב אך ורק קופות הגמל.

       

  14. לאור כל האמור לעיל, סבור שהבנק התייחס לתובע כאל טרדן שיש להתייחס אליו בהתאם, דבר שהשפיע על מעשיו של הבנק.

     

    מסגרת האשראי בחשבון אביבים:

  15. התובע פתח את חשבון נווה אביבים בעת שהיה לו את החשבון בסניף קריית המלאכה. התובע הודיע לסניף נווה אביבים שיש לו חשבון אחר בבנק, ופקיד הבנק יכול היה לראות זאת על גבי מסך המחשב שהיה לפניו, אך בכל זאת סניף נוה אביבים פתח לתובע את חשבון אביבים.

     

  16. ביום 13.6.06 החתים הבנק את התובע על סדרה חדשה של מסמכי פתיחת חשבון בסניף קריית המלאכה, שהיו מעודכנים יותר מהתנאים שהיו בעת פתיחת החשבון. במסגרת זו ציין התובע כי השירותים הבנקאיים שיינתנו לו במסגרת החשבון והפרקים לתנאים הכלליים שיחולו עליהם בהתאם, וזאת בנוסף פרק א' (כללי) הם:

    • פקדונות במט"י ובמט"ח לרבות תכניות חסכון – פרק ב' לתנאים הכלליים;

    • ניירות ערך לרבות ני"ע חו"ל – פרק ב' לתנאים הכלליים;

    • שימוש בכרטיסי מידע – פרק ו' לתנאים הכלליים;

    • שימוש בקווי תקשורת – פרק ז' לתנאים הכלליים;

    • הוראות כלליות לענין אשראי – פרק ה'1 לתנאים הכלליים;

    • מסגרת משיכת יתר והלוואות – פרק ה'2 לתנאים הכלליים;

    • הוצאת ערבות בנקאית – פרק ה'3 לתנאים הכלליים;

    • שימוש בכרטיס בנק – פרק ו' לתנאים הכלליים.

       

  17. הצדדים לא צירפו לתיק בית המשפט את פרק א' לתנאים הכלליים, ששם יכולות להיות ההוראות לעניין השפעת חשבון בנק אחד על חשבון בנק אחר. משלא הגישו הצדדים את פרק זה, יש לדון כל חשבון בפני עצמו ללא כל קשר לחשבון אחר בסניף אחר של הלקוח באותו בנק.

     

  18. כמו כן הצדדים לא צירפו את תנאי החוזה שבין התובע לבין הבנק לגבי סניף נווה אביבים, אך יוצא אני מנקודת הנחה שמערכת החוזים בשני החשבונות הייתה זהה, שכן הבנק עובד על פי מסמכים סטנדרטיים בכל הסניפים.

     

  19. כפי העולה מדפי החשבון, בתחילה ניתנה לתובע בחשבון זה מסגרת אשראי בסך 15,000 ₪. לאחר מכן הופחתה מסגרת האשראי לסך 10,000 ₪. בדף חשבון מס' 1 לשנת 2008 מצוי חיוב של 28 ₪ עמלת הקצאת אשראי, שהוא הוכחה חד משמעית כי בחשבון היה גבול אשראי, בעוד שבפועל הוא לא הוצב פורמלית על ידי הבנק.

     

  20. כאשר החשבון היה בתוך מסגרת האשראי ביום 30.1.08, לא הייתה כל הצדקה להביא לפרעון מיידי של יתרת החובה בחשבון. על כן, אם רצה הבנק להפסיק את מסגרת האשראי בחשבון אביבים לתובע היה עליו לפעול בהתאם להוראות סעיף 31.3 סיפא לפרק ה'1 לחוזה שבין הבנק לבין התובע הקובע כי:

    "הקטנת או הפסקת האשראי תעשה בהודעה שתינתן לבעל החשבון 21 יום מראש (או תקופה אחרת שלא תפחת מהדרוש על פי כל דין), או באופן מיידי וללא כל הודעה מוקדמת בהתקיים נסיבות המסכנות באופן ממשי את יכול הגבייה של הבנק."

    בנסיבות העניין לא היו לבנק נסיבות המסכנות באופן ממשי את יכולת הגבייה של הבנק, שכן בעדותו אמר מר גודיס שהבנק התרעם מדוע התובע מפקיד כספים בחשבון שוקן ולא בחשבון נווה אביבים. דהיינו, הבנק ידע שהתובע הינו עו"ד פעיל אשר יש לו הכנסות שוטפות, שמדפי החשבון עולה שהיו לו מיד פעם הכנסות של עשרות אלפי ₪ בכל פעם. על כן היה על הבנק לשלוח לתובע הודעה בכתב על אי חידוש מסגרת האשראי.

     

  21. ההודעות ששלח הבנק לתובע היו בדואר רגיל ולא בדואר רשום. סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי:

    "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."

    וסעיף 19 לחוק זה קובע כי אם עילת הביטול נוגעת רק לגבי חלק אחד, ניתן ליתן הודעת ביטול רק לגבי אותו חלק.

    וסעיף 60(ב) לחוק זה קובע כי:

    "מקום שמדובר בחוק זה על מסירת הודעה, רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיעה לנמען או אל מענו."

     

  22. הבנק שלח לתובע את ההודעה על ביטול מסגרת האשראי בחשבון נווה אביבים רק בדואר רגיל ולא בדואר רשום. על כן הבנק לא יכול להוכיח מתי נמסרה ההודעה על ביטול מסגרת האשראי לתובע. זאת במיוחד כאשר התובע העיד שהיה מדובר בחשבון פרטי, ואילו במכתבים נרשמה כתובת של משרד עורכי דין.

     

  23. המועד הראשון בו ניתן ללמוד שהתובע ידע על הדרישה של הבנק לפרוע את יתרת החובה בחשבון אביבים היה ביום 26.3.08, בו שלח התובע מכתב לבנק שיפרע את יתרת החובה בסניף נווה אביבים בתוך 10 ימים. על כן, הבנק היה יכול לבטל את מסגרת האשראי בחשבון אביבים רק 21 יום לאחר מכן, דהיינו ביום 16.4.08. התאריך העברי של מועד זה היה י"א ניסן תשס"ח, ויומיים לאחר מכן חל ליל הסדר ולאחר מכן חל חג הפסח, שבו יוצאים לעולם לחופשה, וחוזרים לעבודה ביום כ"ב בניסן, 27.4.08.

     

  24. מאחר והתובע ניהל שני חשבונות בבנק, כאשר בסניף שוקן התנהלותו הייתה תקינה והחשבון היה פעיל, לא הייתה לבנק עילה להגדיר את התובע בחשבון זה כלקוח קשה גבייה, על מנת לעקוף את הקביעה של מר גודיס בעדותו שכל חשבון עמד בפני עצמו ולא היה כל קשר בין שני החשבונות. התנהגותו זו של הבנק הייתה התנהגות חסרת תום לב, שכן לא מצאנו כל דרישה של מנהל סניף אביבים לפרוע את יתרת החובה בחשבון אביבים. אי העדתו של מנהל סניף נווה אביבים והעברת הטיפול למחלקת הגבייה והגעת מר גודיס לעדות לפי החלטה משפטית, תוך מניעת עדים אחרים מהבנק להגיע להעיד, פוגעת קשות ברצינות טענותיו של הבנק, ותומכת בטענותיו של התובע. הפגיעה בחשבון שוקן ועקב כך החזרת שיקים לתובע אכן פגעה בתובע על פי עדותו.

     

  25. בסניף שוקן לא היה הבנק בסכנה מיידית של אי יכולת לעמוד בהתחייבויות התובע לכסות את יתרת החובה, שכן גם מר גודיס מודה שהחשבון היה פעיל, ולא היו לו כל תלונות על ניהול חשבון זה. לכן, על מנת לבטל את מסגרת האשראי בחשבון זה היה על הבנק לשלוח לתובע הודעה על ביטול מסגרת האשראי, שתיכנס לתוקפה 21 יום לאחר שההודעה הגיעה לתובע. הבנק לא עשה כן, ועל כן הפר את החוזה שבינו לבין התובע. כתוצאה מכך סירב הבנק לפרוע שיקים של התובע שהוצגו לפרעון. סירוב שיקים אלו הודע לכולם על פי חוק שירות נתוני אשראי, תשס"ב-2002, וכך נגרם לתובע נזק אותו תיאר בעדותו.

     

  26. אינני יודע אם הגדרת התובע קשה גבייה על ידי הבנק הוא הגדרה פנימית של הבנק עצמו או שמא הגדרה זו מופצת לכל הבנקים ולכל חברות המידע לנתוני אשראי, אך תוצאותיה של הגדרה זו מופצות לכולי עלמא בהתאם לחוק שירות נתוני אשראי, תשס"ב-2002.

     

    התניית שירות בשירות:

  27. התובע תבע בכתב התביעה פיצויים בגין התניית שירות בשירות. מסיכומי התובע עולה שהוא זנח טענתו זו.

     

    שאלת הנזק:

  28. התובע הגיש תביעתו כ-6 שנים לאחר האירועים הנזכרים בכת תביעתו, ולשיהוי זה יש משקל בעת פסיקת הפיצויים.

     

  29. הפיצויים אותם תובע התובע הם פיצויים על פי אומדן בית המשפט. סבור אני שהסך 20,000 ₪ הינו סכום סביר בנסיבות העניין.

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

    1. את הסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    2. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    3. שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

       

      ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ו, 27 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ