אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ח' נ' ח' ואח'

ח' נ' ח' ואח'

תאריך פרסום : 24/12/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
3956-06-15
10/12/2017
בפני השופטת:
ישראלה קראי-גירון

- נגד -
התובע:
א.ח.
עו"ד גיא קינן ואח'
הנתבעים:
1. ש.ח.
2. י.ג.
3. ר.ע.ל.
4. מ.ז.
5. ל.ש.
6. א.י.ש.
7. למברג חברה לפיתוח חקלאי וסחר בע"מ

עו"ד מוריס חרלמפ ואח'
פסק דין

 

 

א. מבוא

 

1.בתביעה זו עותר התובע (להלן: "מר א' ח'") לבטל את פסק-הדין שניתן בתיק ה"פ 23122-06-14 ולהצהיר כי מכיוון שהוא היורש היחידי של רכוש אביו המנוח (להלן: "מר י' ח'") יש להורות על רישומו כבעלים של הזכויות בדירה ברחוב XXX XXX הידועה גם כXXX(להלן: "הדירה"). זאת בכפוף לאילוצים הקיימים על-פי דין לרבות ההערות הרשומות על הזכויות הרשומות בדירה.

 

2.אין מחלוקת בין הצדדים לצורך ההכרעה בתיק זה כי:

 

א.מר א' ח' הינו היורש היחידי על-פי דין של המנוח י' ח' ז"ל.

 

ב.מר ש' ח' הנתבע 1 (להלן: "מר ש' ח'") וגברת א' ש' ז"ל, שעיזבונה ויורשיה הם הנתבעים 2-6 (להלן: "המנוחה א' ש'"), הינם אחיו למחצה של מר א' ח'. מר א' ח' הוא בנו של המנוח מנישואיו השניים ומר ש' ח' והמנוחה א' ש' הינם שניים מילדי המנוח מנישואיו הראשונים.

 

ג.הזכויות בדירה רשומות כיום על שם הנתבעת מס' 7, למברג חברה לפיתוח חקלאי וסחר בע"מ (להלן: "החברה"). החברה התקשרה בשנת 1972 עם מר ר' כ'. גברת רחל ג'נרו ומר רוברט הדג'ס בהסכם שכלל עסקת קומבינציה, ועל פיו הוקם במגרש שהיה בבעלותה בנין. בבניין שהוקם מצויה הדירה. הבניין נרשם כבית משותף הידוע כXXX.

 

ד.מר ש' ח' והמנוחה א' ש' הגישו בחודש יוני 2014 תובענה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם כבעלים של הזכויות בדירה. זאת במסגרת תיק 23122-06-14 (להלן: "התביעה"). מר א' ח' לא היה צד להליכים שנוהלו בתביעה.

 

ה.בתביעה ניתן פסק-דין הצהרתי, בהעדר הגנה, המורה כי הזכויות בדירה הם של מר ש' ח' ושל ועזבון המנוחה א' ש'.

במסגרת ההליך כאן אין מחלוקת כי דין פסק-הדין שניתן בהעדר הגנה להתבטל, ועל בית-משפט זה לדון מחדש במחלוקת לעניין הזכויות בדירה ואופן רישומם.

 

3.המחלוקת הטעונה הכרעה בתיק זה הינה מיהו הזכאי להירשם כבעלים של הזכויות בדירה. אין מחלוקת כי הבעלים הרשום של הזכויות בדירה מסכים כי הזכויות בדירה נמכרו לאחר. זאת במסגרת עסקת הקומבינציה לפיה נבנה הבניין בו מצויה הדירה ואשר נרשם כבית משותף. קיימת הסכמה כי שאר דיירי הבניין המתגוררים בדירותיהם שמצויות בבניין רשומים, כל אחד, כבעלי הזכות בדירתו. קיימת הסכמה כי אין מניעה שדבר דומה ייעשה בנוגע לדירה וזכויות החברה בדירה יועברו ל מי שבית משפט זה יורה.

 

בשל כך לא הוגשה כל הגנה מטעם החברה, וזו לא לקחה כל חלק בהליכים כאן.

 

כך גם נאמר מפורשות על-ידי ב"כ נתבעת 3 כאמור בסעיף 35 לכתב התביעה שלא נסתר.

 

אין גם מחלוקת כי אי רישום הזכות בדירה עד כה על-שם גורם אחר מלבד החברה לא נעשה בשל שגגה, רשלנות או סתם מחדל בעשיה.

 

4.המחלוקת בין צאצאיו של המנוח י' ח' הטעונה הכרעה בתיק זה הינה מיהו הזכאי להירשם כבעלי הזכות בדירה. מחד התובע טוען כי הזכויות בנכס הינם של המנוח י' ח', אשר מימן רכישת הזכויות בדירה, ומשכך שייכות ליורשו היחיד, הוא התובע. מאידך הנתבעים טוענים כי כבר במועד הרכישה נרשמו מר ש' ח' וגברת א' ש' כרוכשים של הזכויות בדירה, זאת על-פי בקשה מפורשת של המנוח י' ח'. לפיכך, לטענתם, הם הזכאים, מכוח רכישה זו, ומכוח כוונה זו של מממן הרכישה, אביהם המנוח, י' ח' ,להעניק להם במתנה הזכויות בדירה, להירשם כבעלים של הזכויות בדירה.

5.יש להבהיר כבר עתה כי לטענת מר א' ח', גם אם היה ממש בטענה שאכן נתבעים 1-2 נרשמו כרוכשים על-פי הסכם הרכישה, שלאיש מן הצדדים אין העתק ממנו, וכזה לא הוצג במסגרת ההליכים כאן, הרי עסקינן ברכישה שנעשתה בנאמנות עבור המנוח מר ח' י'.

 

6.לעניין זה טוענים הנתבעים כי טענת הנאמנות לא נטענה בכתבי הטענות ומהווה הרחבת חזית אסורה משום שנטענה רק בסיכומים. לא מצאתי ממש בטענה זו.

 

על טענת הרכישה בנאמנות ניתן ללמוד מהאמור בסעיפים 24-29 לכתב התביעה ובמיוחד מהאמור בסעיף 29 לכתב התביעה. תימוכין למסקנתי זו ניתן למצוא גם בעובדה כי בכתב ההגנה קיימת התייחסות לטענה אפשרית בדבר רכישה בנאמנות כאמור, למשל בסעיף 6 לכתב ההגנה.

 

7.אציין עוד כי גם אם טעיתי ולא נטענה טענת רכישה בנאמנות בכתבי הטענות, הרי הדיון בטענה זו הכרחי ונכון, ואינו בבחינת הרחבת חזית אסורה בנסיבות המקרה דנן. שהרי אין מחלוקת בין הצדדים כי המממן של רכישת הזכויות בדירה היה המנוח י' ח'. הצדדים נחלקים, בדבר משמעת כוונתו. אם אכן הנתבעים 1-2 היו בעצמם צד להסכם המקורי. (דבר שהוכחש על-ידי התובע ,ולא הוכח על-ידי הנתבעים ,בהעדר הסכם רכישה מקורי), יש לדון בשאלת כוונת המנוח י' ח'. קרי האם היה בכוונתו להעניק מתנה למי מצאצאיו או האם יש ללמוד על כוונה כזו מכוח חזקות משפטיות רלוונטיות. אם אין כך הדבר אזי מכוח חזקות משפטיות רלוונטיות יש לראות בהתנהלותו (אם אכן ביקש כי צאצאיו ולא הוא ירשמו כרוכשים) משום הבעת רצון כי הרכישה תתבצע על-ידי צאצאיו כנאמנים עבורו. משכך עסקינן בסוגיה משפטית רלוונטית שיש לדון בה לאור טיב העניין המתגלה אגב ניהול הליך זה. אין מקום למנוע הכרעה בעניין זה, רק בשל הטענות בדבר הרחבת חזית אסורה.

 

בהעובדות

 

8.ואלה העובדות שמרביתן מוסכמות על הצדדים:

 

Iהמנוח ניהל בחייו עסק לשווק וממכר צינורות בשם "י' ח' צינורות ופרופילים" (להלן: "העסק"). אין מחלוקת כי במהלך ניהול העסק הסתבך המנוח עם שלטונות המס ואף ננקטו נגדו הליכים משפטיים.

 

IIמר ר' כ' (אשר העיד כעד תביעה בתיק זה) היה ידיד אישי של המנוח.

IIIמר כ' רכש יחד עם שני שותפים זכויות החברה היא הנתבעת 3 בנכס מקרקעין בXXX והקים עליו עם שותפיו בנין. הבניין נרשם לאחר הקמתו כבית משותף (XXX). בבניין זה מצויה הדירה.

 

IVמר כ' הציע למנוח י' ח' כידידו לרכוש הזכויות בדירה בבניין וזה נענה להצעה ומימן רכישת הזכויות ולא נסתרה הטענה כי מימון רכישת הזכויות בדירה נעשה על-ידי המנוח י' ח' בלבד.

 

במהלך ניהול ההליכים נעשה ניסיון על-ידי הנתבע מס' 1 לטעון באופן רפה כי גם הוא נטל חלק במימן רכישת הזכויות בדירה מכוח כספים שהגיעו לו אגב עבודתו משחר נעוריו עבור אביו. טענה זו לא הוכחה ונסתרה מתיאור מר ח' ש' עצמו ותיאור אחותו גב' ע' ת' את היחסים במשפחה. כמו כן לאור גילו הצעיר של מר ש' ח' במעמד הרכישה לא סביר כי זה היה שותף במימון רכישת הזכויות בדירה.

 

בחקירתו הנגדית הודה ח' ש' כי אביו מימן רכישת הזכויות בדירה, כך אמר הנתבע 1 בעדותו בעמ' 17 לפרוטוקול:

 

"ת.אני לא זוכר שום דבר.

ש.תאשר לי שמי ששילם את התמורה הוא י', אבא שלך.

ת.לא יכול לאשר לך, אני לא זוכר.

ש.אתה לא זוכר מי שילם את התמורה?

ת.לא. יכול להיות שאבא שלי.

ש.היית בן 18, חייל. מי שילם את התמורה? היה לך כסף?

לבית המשפט: יכול להיות שאתה שילמת את התמורה על הדירה הזו? ת.אולי שילמתי חלק, אני לא יכול לזכור. אחרי 40 שנים אני לא יכול להגיד שום דבר במקרה הזה.

ש.מפנה לסעיף 12 לכתב ההגנה שהגשת. כשהגשת את כתב ההגנה זכרת שאבא קנה לכם את הדירה, זו הייתה הגרסה שלכם.

ת.או-קיי.

ש.אז כפי שהצהרת לבית המשפט, אבא קנה את הדירה מכספו במתנה.

ת.זה לא מדויק שאבא קנה מכספו. אני עבדתי אצלו מגיל 12, מגיל 12 עד מי יודע כמה, ומה הייתה המשכורת שם, אז זה היה חלק ממה שהיה מגיע לי. הוא פיזית שילם את הכסף על הדירה. יכול להיות שמי שהביא את הכסף זה אבא. אם אבא הביא את הכסף, זה חלק ממה שמגיע לי."

 

Vרכישת הזכויות בדירה הייתה בחודש ינואר 1973.

הסכם הרכישה המקורי לא הוצג והצדדים נחלקים מי נרשם כרוכש בהסכם הרכישה, המנוח או הנתבעים 1-2.

דווח על עסקת הרכישה הוגש לפקיד שומה נתניה ביום 18/3/81. כעולה מנספח א' ל-נ/1 בהתאם לדיווח, שמות רוכשי הזכויות בדירה הם נתבעים 1 ו-2.

 

VIIהחזקה בדירה נמסרה למנוח וזה עשה מנהג בעלים בדירה עד יום מותו. הדירה הושכרה על-ידי המנוח לצדדים שלישיים, המנוח גבה דמי שכירות ונשא בהוצאות המוטלות בדרך כלל על בעלים ומשכיר. מאז מותו של המנוח נותרה הדירה ריקה ולנתבע מס' 1 על-פי עדותו אין מפתח לדירה. אין מחלוקת שנתבעים 1-2 לא עשו שימוש בדירה מאז מותו של המנוח.

 

VIIIבצוואת המנוח נמצא פירוט נכסיו של המנוח. הדירה אינה מוזכרת בצוואה. עם זאת יש לזכור כי קיימים גם נכסים נוספים אשר אין מחלוקת כי הם שייכים למנוח וגם הם אינם מפורטים בצוואתו. זאת כעולה למשל מהאמור בעמ' 14-15 לפרוטוקול בעדותו של התובע, ענין זה גם אושר בעדות ת' ע', בתו האחרת של המנוח י' ח' מנישואיו הראשונים.

 

IXהדירה כן מוזכרת בהצהרות ההון שהגיש המנוח למס הכנסה בשנת 1990. הדירה אינה מוזכרת בהצהרת ההון שהגיש מר ש' ח' למס הכנסה בשנת 1995 והכוללת מצבת נכסיו נכון ליום 31/12/93. קיימת מחלוקת האם מוזכרת הדירה בהצהרת ההון שהגיש מר ש' ח' למס הכנסה בשנת 2003 (מוצג נ/2).

 

Xבין המנוח וחלק מצאצאיו מנישואיו הראשונים נוהלו הליכים משפטיים בבית-המשפט לענייני משפחה, זאת במסגרת תמ"ש 59580/05 בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב והמרכז. בהליך זה הגישו תביעה נגד המנוח שלוש מבנותיו ובכללן גברת ת' ע' שהעידה בהליך זה, ועזבון אשתו הראשונה של המנוח. בתביעה עתרו התובעות לבטל הסתלקותן מעיזבון האם המנוחה לטובת המנוח. זאת בטענה כי חתימתן על תצהיר הסתלקות הייתה פרי תרמית מצד אביהם, הוא המנוח י' ח'. במסגרת הליך זה הוגש על-ידי בתו של המנוח גב' ת' ע' שהעידה גם בהליך דנן, תצהיר הוא ת/3 לתיק המוצגים כאן. ב-ת/3 טענה גם ת' ע' בסעיף 45(ט) לתצהיר כי בעקבות חקירה שנערכה על-ידי בנותיו של המנוח הוברר שלמנוח זכות בדירה.

 

XIבין המנוח והנתבע 1, הוא בנו מנישואיו הראשונים, נוהל הליך משפטי בשנת 2006 במסגרתו תבע המנוח מבנו, הנתבע 1, החזר כספים שטען כי נתן לו כהלוואה.

 

XIIבמועד רכישת הזכויות בדירה היה הנתבע 1 בן 20 (הנתבע 1 יליד 1953) והמנוחה א' ש' הייתה בת 23-24 שנים.

 

גהמסקנה

 

9.לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, לאחר שהאזנתי לעדויות והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בסכום טענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, וכך אני מורה.

 

10.זאת אני עושה גם אם אקבל הטענה כי ניתן ללמוד מטופס הדווח, נספח א' לתצהיר הנתבע מר ש' ח' נ/1 (להלן: "תצהיר מר ש'") כי אכן מר ש' ח' וגב' א' ש' נרשמו כרוכשים בהסכם הרכישה, שלא הוצג בפני.

 

11.לטעמי, יש לעשות כן בנסיבות שהוכחו בפני ולאור נטלי הראיה הרלוונטיים ומכוח החזקות המשפטיות הרלוונטיות שיש להפעילן במקרה דנן. הוכח כי רכישת הזכויות בדירה בוצעה במימון המנוח וזה נהג עד מותו מנהג בעלים בדירה. משכך ולאור הראיות שהובאו לפני בנוגע לנסיבות המשפחתיות ששררו במשפחת המנוח ובמיוחד יחסיו עם צאצאיו מנישואיו הראשונים, נסתרה לטעמי במקרה דנן החזקה בדבר הכוונה להעניק מתנה רק לחלק צאצאי המנוח מנישואיו הראשונים. משכך יש לקבוע כי בנסיבות שהוכחו יש כדי ללמד על קיומה של כוונת רכישת זכויות בנאמנות עבור המנוח. זאת גם ללא הסכם נאמנות בכתב.

 

12.זאת ועוד בהעדר קיומו של הסכם רכישה מקורי אין לטעמי די בטופס הדווח כדי להוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי הרוכשים המקוריים של הזכויות בדירה היו הנתבעים 1-2 ולא המנוח. זאת בהתחשב בעדות מר כ', הצהרות ההון שהוגשו על-ידי המנוח מחד שכללו את זכויותיו בדירה ועל-ידי נתבע 1 מנגד שלא כללה זכויותיו בדירה. כן יש ללמוד על כך מאופן התנהלות הצדדים באשר לדירה ממועד רכישת הזכויות בה ועד היום.

 

 

13.לטעמי בנסיבות העניין בהתחשב בנטלי הראיה ובהתרשמותי מהעדויות שנשמעו בפני, איני יכולה לקבוע על סמך עדותו היחידה של הנתבע 1 ממצאים עובדתיים מספיקים כדי לטעון שהתובע לא הרים נטל הראיה המוטל עליו, להוכיח שהמנוח היה זה שרכש הזכויות בדירה ואם זה לא נרשם כרוכש היה זה משום כוונתו כי הרכישה תעשה בנאמנות עבורו. עניין זה גם תואם הראיות שהובאו בפני כי במועד הרכישה היה המנוח מסובך עם שלטונות המס.

 

לטעמי הערכת העדויות שהובאו על ידי התובע, הסתמכות על המסמכים שהומצאו, העדר הסכם הרכישה המקורי ואופן התנהלות הצדדים בנוגע לדירה בשנות חייו של המנוח מחייבים המסקנה כי התובע הרים נטל ההוכחות המוטל עליו.

 

אין די בעדות הנתבע מס' 1 עצמה ובמיוחד בכל הנוגע להתנהלות המנוח וכוונותיו כדי להוכיח כי הזכויות בדירה נרכשו על ידו ועל ידי המנוחה א' ש', במתנה מהמנוח ועבורם בלבד.

 

איני יכולה גם להתעלם לעניין זה מטענות סותרות שהשמיע נתבע 1 בהליך כאן ובהליך הקודם במסגרתו ניתן פסק דין במעמד צד אחד ובהעדר הגנה בכל הנוגע לשאלת החזקה בדירה לאחר מותו של המנוח.

 

דדיון

 

14.כאמור לטעמי יש להיעתר לתביעה גם אם אניח כי הוכח כנדרש שהרוכשים על-פי הסכם הרכישה היו הנתבעים. זאת כעולה מהדווח המאוחר (בשנת 1981) שנעשה לשלטונות המס בנוגע לרכישה שבוצע בינואר 1973 (נספח א' ל-נ/1). זאת משום שלטעמי בנסיבות העניין לא הוכחה כוונת המנוח להעניק מתנה ובנסיבות שהוכחו יש לקבוע כי מדובר ברכישה שבוצעה בנאמנות עבור המנוח.

 

15.אכן הלכה פסוקה היא כי מקום בו עסקינן בטענת הגנה של מתנה ולא הלוואה כאשר אין מדובר ביחסי קרבה מיוחדים הנטל על הטוען לקיומה של מתנה.

 

מקום בו מדובר ביחסי קרבה מיוחדים – בני משפחה, קיימת חזקה בדבר כוונה לתת מתנה ואולם גם זו ניתנת לסתירה. ברור הוא כי קיומה של חזקה ניתנת לסתירה בדבר כוונה להעניק מתנה כאשר מדובר ביחסי משפחה, מצומצמת רק לקשרים אשר אך טבעי לראות בהם כוונה להעניק מתנה. זאת למשל כאשר המעביר מחויב לדאוג לרווחתו של הנעבר.

ראה לעניין זה: רע"א 5237/12 י' סולימן נ' נעמה גולן, החלטה מיום 28/8/12.

 

16.במקרה דנן רבים הם הסימנים כי למרות שמדובר בבני משפחה לא הייתה זו מערכת יחסים שניתן להסיק ממנה על כוונת המנוח להעניק מתנה. במיוחד לא כאשר מדובר בכוונה להעניק מתנה רק לחלק מצאצאיו של המנוח מנשואיו הראשונים, והכל משום שהוא מחויב לשאת ברווחתם.

 

17.יש לזכור כי במועד ביצוע הרכישה היו הנתבע והמנוחה א' ש' בגירים והמנוח לא היה מחויב לשאת ברווחתם. יש לזכור גם כי במועד הרלוונטי היו למנוח צאצאים קטינים מנשואיו הראשונים שכלפיהם בוודאי הייתה לו חובה גדולה יותר לשאת ברווחתם, והוא, לטענתם, לא עשה כן.

 

18.מערכת היחסים המשפחתית של המנוח וצאצאיו מנשואיו הראשונים לא התאפיינה בדאגה כלכלית של המנוח לצאצאיו. נהפוך הוא בין המנוח לחלק מצאצאיו נוהלו הליכים משפטיים וחלקם אף האשימו את המנוח בתרמית לצורך גזילת רכוש ששייך להם והועבר להם בירושה מאמם המנוחה.

 

זאת ועוד בנוגע לנתבע 1 עשה המנוח עוד בחיים מעשה. הוא הגיש נגדו תביעה להשבת כספים שלטענתו נתן המנוח לבנו כהלוואה. נקיטת צעד זה מלמדת בוודאי על קיומן של נסיבות מיוחדת במשפחה הספציפית הזו הסותרת החזקה בדבר כוונה לתת מתנה. זאת גם אם נרשמו הנתבע 1 ואחותו המנוחה כרוכשים בהסכם הרכישה המקורי. העובדה שבתביעה זו לא תבע המנוח החזר זכויותיו בדירה רק מלמדת כי זה סבר שהוא הבעלים של הזכויות בדירה ולכן אין מקום להגיש בעניין תביעה.

 

19.בוודאי נכון הדבר גם לאור עדות אחות הנתבע ,(בתו מנשואיו הראשונים של המנוח) ,גב' ת.ע., אשר העידה כי אין בינה לבין אחיה קשרי משפחה מיוחדים. כמו כן עדותה בעמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 1/2/17 כי אביה החתים אותם על טופס מבלי שהייתה לה ידיעה או כוונה לוותר לו על ירושה אמה ובעקבות כך הוגשה על ידה ועל ידי שתי אחיותיה תביעה נגדו, מהווה תמיכה נוספת להנחה כי אין עסקינן במשפחה בה יש תחולה לחזקת הכוונה להעניק מתנה לבן משפחה שהמעביר מחויב לרווחתו.

 

20.סתירה נוספת לקיומה של החזקה בדבר כוונה להעניק מתנה היא העובדה שאין כל אינדיקציה כי המנוח העניק מתנות אחרות מרצונו ומתוך כוונה לדאוג לרווחתם של צאצאיו האחרים מנשואיו הראשונים.

 

ויותר מכך בעדותה (עמ' 9 לפרוטוקול) מספרת גב' ת.ע. כי בעקבות חקירת חוקר פרטי ששכרה עם אחיותיה כהכנה לתביעה שהתעתדה להגיש נגד אביה הוברר כי הדירה בXXX היא של אביה. הנה כי כן בת אחרת של המנוח מצהירה בהליך משפטי אחר כי הדירה הייתה רכוש אביה המנוח.

 

21.ההנחה כי למנוח הייתה כוונה להעניק מתנה לחלק מצאצאים מנשואים ראשונים משום שחש מחויב לרווחתם נסתרה גם מתיאורי גב' ת' ע' את הנעשה במשפחתה. זו תארה בעדותה את אדישות אביה המנוח למצוקות צאצאיו מנשואיו הראשונים במיוחד אחרי מות אמה. הכול כאמור בתצהיר שנספח ל-ת/3.

 

22.הכוונה להעניק זכויות המנוח במתנה נסתרת גם מעדות הגב' ת' ע' (עמ' 9 לפרוטוקול) ,שם העידה כי אביה ישב בבית סוהר בשנות השבעים כתוצאה מהסתבכות מס. שהרי עניין זה תומך בטענה כי רכישת הזכויות בדירה בשנת 1973 נעשתה על-ידי המנוח, ומר ש' ח' והמנוחה א' ש' נרשמו כרוכשים רק מתוך כוונה של המנוח להעלים רכוש משלטונות המס. מכך יש ללמוד על כוונה של המנוח שהרכישה תהיה בנאמנות עבור המנוח, הכול כטענת התובע.

 

23.לאור האמור לעיל, איני סבורה כי בנסיבותיו של תיק זה הוכח בפני כי למנוח, שאין מחלוקת כי הוא מימן רכישת הזכויות בדירה, הייתה כוונה להעניק מתנה לצאצאיו מנשואיו הראשונים הם הנתבע מס' 1 ואחותו המנוחה א' ש'.

 

24.אשר לטענה כי הנתבעים הם שנרשמו כרוכשים בהסכם הרכישה כעולה מהדווח לרשות המס (נספח א' ל-נ/1), לטעמי חלות בעניינו החזקה בדבר קיומם של יחסי נאמנות. כאמור אין מחלוקת כי המנוח מימן את רכישת הזכויות בדירה ולנתבעים, שהיו צעירים לימים במועד הרכישה, לא הייתה כל יכולת לממן רכישה כזו.

 

משכך, לאור חזקת הרכישה בנאמנות ומשנסתרה החזקה בדבר כוונה להעניק מתנה, יש ממש בטענות התובע ודין תביעתו להתקבל.

 

ראה לעניין זה:

עמ"ש (ת"א) 41483-05-13 פלוני נ' פלוני, פסק דין מיום 21/9/15;

עמ"ש 60625-11-16 צחי חן ואח' נ' עמוס בגא, פסק דין מיום 3/10/17 והאסמכתאות שם (להלן: "הלכת בגא").

 

25.בדקתי טענות ב"כ הנתבעים המבקשים לאבחן את פסק דין בגא הנ"ל מענייננו ולא מצאתי בהם ממש. הטענה כי התובע כאן טען טענות סותרות בהשוואה להליכים אחרים שניהל אין בה כדי להבהיר מדוע ההלכה בפס"ד בגא אינה חלה בענייננו.

 

אציין עוד כי טענת הרכישה בנאמנות נטענה לפני לחלופין. זאת משום שראשית טען ב"כ התובע, ויש ממש בטענתו, כי כלל לא הוכח שהרוכשים של הזכויות בדירה היו הנתבעים. הכרעתי היא כי גם אם הייתה מוכחת טענה זו (ואין כך הדבר) עדיין מכוח חזקת הרכישה בנאמנות העומדת לאדם שמימן הרכישה ונהג בדירה מנהג בעלים כל ימי חייו ולא הוכחה כוונה מצידו להעניק מתנה לבן משפחה, יש לראות את המנוח כמי שרכש הזכויות בדירה.

 

26.זאת ועוד כאמור במקרה דנן לא הוצג בפני הסכם רכישה והטענה כי הנתבעים הם רוכשי הזכויות בדירה נסמכת רק על דווח מאוחר לשלטונות מס (נספח א' ל-נ/1).

 

מאידך, הנתבע מס' 1 אינו זוכר דבר באשר לנסיבות חתימת הסכם הרכישה כעולה מעדותו בפרוטוקול בעמ' 17 שצוטט לעיל. מנגד ידידו של המנוח שהיציע למנוח לרכוש זכויות בדירה העיד מטעם התביעה ,ועדותו תמכה במסקנה כי המנוח הוא שרכש הזכויות בדירה.

 

בנוסף, הרוכשים לא מימנו את רכישת הזכויות. מימון הרכישה נעשה על-ידי המנוח.

 

טענת הנתבע 1 כי הוא מימן הרכישה מכספים שהגיעו לו מאביו שעה שכילד עבד בעסקי אביו לא הוכחה. זאת מפני שטענות אלו נסתרו בתצהירה ועדותה של גב' ת' ע', זו תארה את מערכת היחסים המשפחתית. תיאור זה לא מאפשר לקבוע כי הובן במשפחת המנוח כי עבודת הילדים עבור אביהם נעשתה תמורת שכר מוסכם או הבטחה עתידית לקבל ממנו מתנות כדוגמת רכישת זכויות הדירה.

 

עוד אציין כי העובדה שהמנוח לא תבע החזר הזכויות בדירה מבנו במסגרת ההליך שניהל המנוח נגד בנו הנתבע 1 בשנת 2006 מחזקת מסקנתי כי הנתבעים לא היו רוכשי הזכויות בדירה. מעצם הימנעות המנוח מהגשת תביעה בנוגע לדירה יש להניח שלמנוח לא היה כל ספק שהוא רוכש הזכויות בדירה.

 

כמו כן, התקשיתי לקבוע ממצאים עובדתיים על-פי עדותו היחידה של הנתבע אשר הודה בעדותו בפני כי כלל לא הייתה לו חזקה בדירה ובהליך משפטי אחר בו ניתן פסק-דין בהעדר הגנה (בתביעה שהוגדרה לעיל) כאמור לעיל טען ההיפך.

 

המנוח נהג מנהג בעלים בדירה, השכירה לצדדים שלישיים ושילם ההוצאות הכרוכות בכך והמוטלות על הבעלים/המשכיר. מנגד הנתבעים לא הוכיחו כי שילמו הוצאות עבור הדירה מאז רכישתה או נהנו ממנה או עשו שימוש בה שלא לטובת המנוח כל עוד היה המנוח בחיים.

 

הנתבעים אף לא הוכיחו כי כללו הזכויות בדירה בהצהרת ההון מטעמם. גם עדות הנתבע 1 על מאמצים שנעשו להעביר הזכויות בדירה מהחברה אליהם מלמדת כי אלו נעשו על-פי בקשת המנוח ,ועל דעת. ולא הוכח כי מאמצים אלו נעשו רק בעבור הנתבעים, ולא כחלק מפעילות נדרשת עבור אביהם המנוח.

 

יותר מכך, גם לא נסתרה הטענה שלאחר מותו, הנתבעים לא עשו כל שימוש בדירה .נתבע 1 אף העיד כי כלל לא בטוח שיש לו מפתח לדירה. אי עשיית שימוש בדירה מאז מותו של המנוח וויתור עזבון המנוחה א' ש' ויורשיו על הצורך לקחת חלק בהליך זה מלמדים אף הם כי המנוחה א' שקל ויורשיה לא ראו בדירה רכוש המנוחה. כך גם הצהירה גב' ת' ע', אחותו של נתבע 1, משהבהירה בתצהיר שהגישה במסגרת הליך שנקטה יחד עם אחיותיה כנגד אביה (ת/3) כי בעקבות חקירת חוקר פרטי הובהר שהדירה בXXX שייכת לאביה.

 

למעלה מן הצורך אציין כי העדה סתרה את האמור בתצהירה בעדותה בפני ואולם לאחר מכן שינתה גרסתה. התרשמותי מעדותה אינה כזו שאני יכולה לבסס ממצאים עובדתיים על סמך עדותה.

 

הסיכום

 

לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי:

 

27.לא הוכח בפני שרכישת הזכויות בדירה נעשתה על ידי ועל שם הנתבעים בהעדרו של הסכם הרכישה.

 

28.גם אם היו הנתבעים הרוכשים של הזכויות בדירה בהסכם הרכישה מדובר ברכישה שנעשתה בכספי אביהם המנוח ובעבורו בנאמנות ולא הוכחה כוונה אחרת של המנוח להעניק מתנה.

 

29.אשר על כן התביעה מתקבלת.

 

פסק דין בתיק 23122-06-14 מבוטל ולתובע כיורש היחיד של המנוח י' ח' הזכות להירשם כבעלי הזכויות בדירה.

 

בנסיבות העניין ישלמו הנתבעים הוצאות לתובע בסך כולל של 15,000 ₪.

 

כספים שהופקדו בקופת בית המשפט על-ידי התובע יושבו לידיו באמצעות בא כוחו לאחר תשלום הוצאות.

 

כספים שהופקדו על-ידי הנתבעים יועברו לתובע באמצעות בא כוחו לאחר תשלום ההוצאות.

 

ניתן והודעה היום כ"ב כסלו תשע"ח, 10/12/2017 במעמד הנוכחים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ