אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> א.נ. נ' בית חולים זיו 'צפת'

א.נ. נ' בית חולים זיו 'צפת'

תאריך פרסום : 31/10/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
38890-12-12
24/10/2017
בפני השופט:
כרמי מוסק

- נגד -
התובעת:
נ.א.נ.
עו"ד יעקב לוי
הנתבע:
בית חולים זיו 'צפת'
עו"ד חגי פלמון
פסק דין
 

 

 

1.התובעת טוענת, כי נפגעה בשתי תאונות בעת שעבדה כאחות אצל הנתבע, זאת עקב רשלנות מצד הנתבע. בתאונות אלה נגרמו לתובעת נזקי גוף. התובעת דורשת מהנתבע לפצותה בגין נזקים אלה.

 

א.רקע עובדתי

2.התובעת, ילידת 18.5.61, גרושה ואם לשלושה.

 

3.על פי כתב התביעה, התאונה הראשונה אירעה ביום 9.4.07. נטען על ידי התובעת כי מהלך עבודתה בבית החולים באיסוף מגשי אוכל לאחר ארוחת בוקר, במהלך הליכתה החליקה ונפלה עקב הימצאותם של מים וסבון בסמוך לכניסה לאחד מחדרי החולים.

 

4.התאונה השנייה התרחשה ביום 20.11.07. לטענת התובעת היא הגיעה לעבודתה בבית החולים דרך קומת המרתף לצורך החתמת כרטיס הנוכחות. באותו יום ירדו גשמים ובכניסה לבית החולים במקום המיועד להחתמת הכרטיס הייתה הצטברות של מים. מעט לאחר סיום החתמת הכרטיס ביקשה התובעת לשוב לכיוון המעבר ממנו נכנסה, אז החליקה על המים שהצטברו בכניסה ונפלה (צילום האירוע הוגש לבית המשפט נספח א לתצהיר התובעת).

 

5.התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונות נגרמו לה פגיעות שונות ועקב כך נכות, כמפורט להלן.

 

ב. התאונה הראשונה

6.בעקבות התאונה הראשונה נזקקה התובעת לשורת טיפולים רפואיים. פנייה מיידית לחדר המיון. הוגש מסמך אשפוז ממחלקה אורטופדית מיום 1.5.07-4.5.07, כאבים בגב ובקרסול שמאל. במכתב השחרור נרשם כי קיימת הגבלה בתנועות, רגישות למישוש, ירידה בכוח גס בגפה שמאלית תחתונה. התובעת טופלה באמצעות זריקת וולטרין, ללא הטבה. בוצע סיטי עמוד שדרה מותני, וכן בבדיקה על ידי רופא נוירוכירורג הומלץ על זריקה אפידורלית אותה עברה התובעת, אך ללא שינוי במצב הכאבים. בשחרורה הומלץ על מנוחה פיזית למשך שלושה שבועות.

 

7.התובעת שבה ופנתה לקבלת טיפול רפואי. היו פניות חוזרות מיום מיום 24.5.07 וכן בימים 4.6.07 ו-21.6.07. הומלץ על המשך טיפול במרפאת כאב, ביקור במרפאת א.א.ג. לגבי עצבנות יתר, הומלץ על טיפול ב-assival לפי הצורך. ברישום מיום 27.6.07: "כאב קרסול שמאל מזה שלושה חודשים, מצב לאחר נפילה. בבדיקה: צליעה על רגל שמאל, נפיחות, רגישות". וכן רישום מיום 11.7.07: "עדיין כאבים בקרסול שמאל, תלונות על כאבים בגב תחתון ובישבן. עד כה קיבלה פעמיים זריקה אפידוראלית עם שיפור קל בכאבי גב תחתנון אבל לא מסוגלת לדרוך על הרגל וסימנים לפגיעה שורשית עם almost complete drop foot". ביום 6.8.07: "הייתה הקלה לאחר זריקה מקומית. מבקשת זריקה חוזרת". בביקור מיום 21.9.07: "עדיין כאבים חזקים מאוד בקרסול שמאל והגבלה רצינית בתנועות הקרסול, מצב רוח ירוד, תאבון ירוד, נדודי שינה, עצבנות יתר ובכי". רישום רפואי מיום 25.9.07: "רגישות בגידים הפירוניאלים משמאל עם הגבלה בתנועות הקרסול". באותו מועד נשלחה התובעת ל-MRI של הקרסול, וכן הופנתה לרופא שיקום על מנת לשקול הידרותרפיה.

 

8.התובעת הופנתה לרופא תעסוקתי לשם אישור כשירותה לעבוד. התובעת נבדקה ביום 2.9.07. לפי תוצאת הבדיקה: "יכולה לחזור לעבודה בהדרגה. בחודש הראשון יכולה לעבוד במסגרת עבודה חלקית, 4 שעות ביום. מוגבלת בעמידה והליכה ממושכת, בהרמת וטלטול משאות כבדים ובעבודה פיזית מאומצת. זקוקה להערכה בוועדה רפואית במל"ל. בדיקת ביקורת במחלקתנו לפי הצורך".

 

9.במקביל, התובעת התלוננה על עצבנות יתר, מתח, חרדות ונדודי שינה. במסמך פסיכיאטרי של המחלקה לבריאות הנפש בבית החולים זיו מיום 15.10.07, ציין הפסיכיאטר ד"ר לובקוב ולרי כי התובעת "סובלת יותר מחצי שנה לאחר שנפלה בזמן העבודה וקיבלה מכות בגב וברגל, עד היום סובלת מכאבים עם הגבלה בתנועה". התובעת מתארת מצב של חרדה ודכאון. ביום 17.7.07 ציין ד"ר לובקוב כי "התובעת מתלוננת על מתח פנימי, חרדות, מצב רוח ירוד".

 

ג.התאונה השנייה

10.ביום 20.11.07, זמן קצר לאחר שהתובעת שבה לעבודה באופן חלקי בלבד, נפלה התובעת בשטח בית החולים לאחר שהחתימה את כרטיס הנוכחות. התובעת פונתה לחדר המיון ואושפזה משך שבוע ימים, עד ליום 26.11.07. בהתאם לרישום באשפוז סובלת מכאבים בצוואר, בגב, באגן, בברך ובקרסול ימין. במהלך אשפוזה עברה התובעת בדיקות דימות שונות, לרבות סיטי עמוד שדרה צווארי, סיטי עמוד שדרה מותני ובוצעו גם בדיקות EMG ו-EEG. בהתאם לגיליון השחרור, התובעת התלוננה על סחרחורות, כאבי צוואר וגב תחתון, כאבים בברך ימין ובקרסול ימין. נמצאה רגישות והגבלה ביישור ובכיפוף הצוואר. תחושה מופחתת באספקט אחורי של זרוע שמאל. בשחרור ביום 26.11.07 הומלץ שימוש במשככי כאבים וכן פיזיותרפיה והידרותרפיה, שימוש ב-air cast בזמן הליכה, טיפול בשיטת apos, ביצוע בדיקת EMG וחופשת מחלה למשך שבוע ימים. ביום 2.12.07 עברה תובעת בדיקת NCT שלימדה על כך כי הולכה חשמלית גב וצוואר אינה תקינה.

 

11.התובעת החלה בסדרת טיפולים פיזיותרפיים במכון הפיזיקלי בבית החולים זיו בצפת וכן טיפול רפואי ואבחון אורתופדי במרכז הטיפולי אפוס. במסמך מיום 25.12.07 מתואר קושי ניכר בפעולות הבאות: קימה מישיבה, כניסה ויציאה מרכב, עלייה וירידה במדרגות. בנוסף תיארה התובעת כי היא מתקשה להירדם בלילה וכן סובלת מסחרחורות. במזכר מיום 7.1.08 עליו חתומה שלי קנר, פיזיותרפיסטית, מתוארת הגבלה בתנועות גב וצוואר וכן בעיית יציבות חמורה ביותר בקרסוליים, ממשיכה לקבל טיפול פיזיותרפי אינטנסיבי.

 

12.התובעת המשיכה במעקב רפואי, לרבות מעקב במרפאה תעסוקתית. בסיכום בדיקה רפואית מיום 28.108 עליו חתומה ד"ר לובה לוקץ, נרשם כי התובעת אינה מסוגלת לחזור לעבודתה עד ליום 20.2.07. כן זקוקה להערכה בוועדה רפואית במל"ל. בד בבד, המשיכה התובעת לפקוד את קופת החולים לצורך קבלת עזרה וייעוץ רפואי אף ביום 6.3.08 וכן בימים 9.3.08 ו-1.5.08, שם ציין ד"ר אלון כמוס רופא המשפחה, כי לתובעת התקפי חרדות ומצב רוח ירוד. פניות נוספות לרופא המשפחה היו בתאריכים שונים נוספים. בבדיקת פסיכיאטר מיום 17.7.08 נכתב כי התובעת במצב של דכאון.

 

13.התובעת פנתה להידרותרפיה ושחייה שיקומית. התובעת ביצעה שורת טיפולים פרה-רפואיים – טיפולים כירופרקטיים, עיסויים הוליסטיים וכן טיפול בשיטה רפלקסולוגית ובריפוי סיני.

 

14.ביום 16.1.12 פנתה התובעת לד"ר חביב אללה גאזי, מומחה בכירורגיה אורתופדית ובכירורגיית עמוד השדרה, אשר קבע כי בהתאם לבדיקה הקלינית, התובעת איבדה את מלוא כושרה להשתכר ממקצועה הנוכחי לשנה הקרובה ויהיה צורך בבדיקה חוזרת בעוד שנה לצורך הערכת מצבה. בנוסף הפנה המומחה את התובעת למרפאת כאב והמליץ על חיזוק שרירי הגב התחתון ללא נשיאת משקל והפניה חוזרת לטיפול הידרותרפי וביקורת שינה. התובעת ביקרה במרפאה ביום 1.2.12 בו בוצע צילום CT עמוד שדרה מותני.

 

15.ביום 23.6.13 בבדיקה אצל ד"ר עמאר ספורי ראומטולוג נכתב "תמונה של כאבים מוסקולוסקליטליים ותמונה של ארורליגה ופיברומיאלגיה לאחר תאונה". ביום 16.7.13 בבדיקה במרפאה אורתופדית הומלץ לתובעת על החלפת מפרק.

 

16.התובעת טוענת כי המשיכה לסבול מכאבים עזים. לצורך הקלתם, ביום 12.5.13 וביום 17.7.13 עברה אלחוש מלעורי למפרק אחורי מותני בהנחיית CT. ביום 29.8.13 עברה התובעת שיכוך כאב כרוני S/B.F STF/B.R.N. שלאחריהם הועברה להשגחה באשפוז יום.

 

17.התובעת ממשיכה בקבלת טיפולים. מסמכים מיום 25.9.13 ומיום 17.6.14 החתומים על ידי אלי וולוצקי, פיזיותרפיסט, מטפל אפוס מוסמך, התובעת הולכת כיום עם נשיאת משקל גדולה יותר על רגל ימין, בתבנית אסימטרית, מהירות הליכתה איטית ואורך צעדים קצרים.

 

18.התובעת עברה ניתוח החלפת מפרק ירך שמאל (ניתוח מיום 27.9.15), כאשר בנוסף קיימת המלצה לביצוע קיבוע של פרק קרסול (בדיקת רופא מיום 31.7.16).

 

19.על פי החלטת בית המשפט מונו מומחים לצורך הערכת מצבה הרפואי ונכותה של התובעת. ד"ר דורסט רמונה מונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי. פרופ' מאירי (אירי) ליברגל מונה בתחום האורתופדי.

 

20.בחוות דעתה של ד"ר דורסט נקבע, כי: "המצב הקשה של התובעת נמשך מיום התאונה בעיקר אחר תאונה ב". ועוד: "בעקבות התאונה, וכנלווה לבעיות הגופניות שהתעוררו הופיעה תגובה נפשית חריגה, הסתגרה בבית, כמעט ולא יצאה, איבדה יכולת הנאה ורצון להיות בקרב אנשים וחברה. מצב רוחה היה ירוד-דכאוני, שנתה הייתה גרועה, מחשבות על מצבה הגופני וכל הידרדרותה טרדו והכאיבו לה". ד"ר דורסט קבעה כי התובעת "שיתפה פעולה בבדיקה, כי הגישה שמדובר בהתחזות אינה מקובלת עלי" (עמ' 7 לחוות הדעת).

 

21.המומחית קובעת את נכותה הנפשית של התובעת:

א.נכות נפשית זמנית בגין שתי התאונות, וביחס שווה ביניהן בשיעור של 20% עד לשנת 2013 כלומר כ-6 שנים.

ב.נכות נפשית צמיתה, החל משנת 2013, בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל. המומחית הדגישה כי מדובר בנכות הלוקחת בחשבון את העובדה כי ישנו עבר נפשי לתאונה, כלומר כי נכותה הכוללת של התובעת גבוהה יותר.

 

22.על פי חוות דעת פרופ' ליברגל, נקבע כי התובעת "סובלת ללא ספק ממחלה שלדית במערכת מפרקים רבים כאשר נראה כי מדובר במחלת מפרקים סיסטמית (ראומטואדית) או שחיקתית. תחלואה זו פוגעת הן בפרקי עמוד השדרה לכל אורכו, והן במפרקים גדולים בגפיים התחתונות (ירך, ברך, קרסול)". סך נכותה בהתאם לחוות הדעת עומדת על 60% לפי סעיף 35(1) בין ה ל-ו (מותאם) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. המומחה מציע לייחס 1/3 מנכותה (20%) הכוללת האורתופדית של התובעת לתאונות דנן אשר גרמו להתבטאות קלינית ולחלק באופן שווה בין התאונות (10% ו-10%).

 

23.המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונות בהן נפגעה התובעת כתאונות עבודה. ביחס לתאונה הראשונה נקבעה נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 10% בתחום האורתופדי בגין סעיף 35(1)(ב) ו-5% בתחום הנפשי בגין סעיף 34(א)-(ב). בנוסף, הופעלה תקנה 15 במלואה כאשר בהתאם לקביעות הוועדה הרפואית התובעת תתקשה לבצע עבודה הכרוכה בעמידה. סך הכל 19% נכות צמיתה. ביחס לתאונה השנייה קבעה ועדת רפואית של המוסד נכות בשיעור 10% לצמיתות בגין הפגיעה בעמוד שדרה צווארי.

 

24.התובעת שהתה בחופשת מחלה רציפה למעשה ממועד התאונה השנייה. בהתאם להחלטת ועדה רפואית מחוזית של הנתבעת מיום 5.1.09, 29.1.09 אשר אושרו על ידי ראש המחלקה הרפואית לעובדי המדינה ונקבע אחוז נכות לצורך גמלאות בשיעור של 63% לצמיתות.

 

25.בהתאם להמלצות הוועדה הופסקה עבודתה של התובעת בשירות המדינה והיא פוטרה מעבודתה למרות רצונה להישאר בתפקידה. ממועד זה לא שבה עוד התובעת, לטענתה, לעבוד בשום עבודה שהיא.

 

ד.התאונה הראשונה  העובדות שהוכחו

26.התאונה הראשונה אירעה בסביבות השעה 09:00 בבוקר, שעה שלדברי התובעת החליקה ונפלה על סבון ומים במבואה שבין הכניסה לחדרים 5-6, לפני הכניסה לחדר שם ביקשה לאסוף מגשי אוכל לאחר ארוחת הבוקר (עדות התובעת עמ' 17, ש' 22). התובעת העידה ביחס לנקודה זו והתעקשה שמדובר היה במים ובסבון ולדבריה בחקירתה הנגדית (עמ' 19, ש' 3) "הרגשתי את השמנוניות של זה". התובעת טוענת כי קיומם של מים וסבון במבואה בשטח כניסה לחדרי חולים שעה שאחות אמורה לעבור במקום מהווה סיכון בלתי סביר ומלמדת על התרשלות מצד המעביד. טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי מדובר היה ב'נקיעה' סתם וכי לא היה במקום כל מים וסבון.

 

27.הראיות בנוגע לאירוע התאונה הראשונה היו בעיקרן כדלקמן:

א.עדותה של התובעת שטענה באופן עקבי לכל אורך הדרך כי נפגעה עקב מים וסבון עליהם החליקה.

ב.עדותה של עדת הנתבעת הגב' ליז אבורמד שעבדה ביום המקרה במחלקה כעובדת ניקיון.

ג.עדותה של הגב' כרמלה לוי שהגישה תצהיר לבית המשפט בו טענה שהתובעת לא החליקה אלא נקעה את רגלה. העדה חתמה על שני מסמכים שונים, הן בסמוך לתאונה והן בשנת 2011, בו אישרה שהיא ראתה את התובעת מחליקה על גבי מים וסבון בסמוך לכניסה לחדרי החולים. המסמך הראשון הוא בל 250 אשר המעביד חותם עליו עם קרות אירוע תאונת עבודה. מסיבה שאינה ברורה, הגב' כרמלה לוי היא שחתמה על המסמך, ומסמך זה אומץ על ידי הנתבעת כמסמך בל 250 לתיק זה כעולה מתשובת הנתבע לשאלון.

ד.במסמך נרשם כי התאונה אירעה "בזמן איסוף מגשי האוכל מארוחת הבוקר החלקתי על מים וסבון וסובבתי את קרסול שמאל ונפלתי על הישבן וכף יד שמאל" (דברי התובעת). החתימה על המסמך היא של הגב' כרמלה לוי. לצורך זיהוי הגב' לוי מצוין במסמך מספר הטלפון ומספר הטלפון הנייד של הגב' לוי וכי היא שהתה ליד אמה הגב' מלול עזיזה שהייתה מאושפזת במקום. בחקירתה הנגדית אישרה הגב' לוי כי אמנם חתמה על המסמך אך לא הסתכלה על מה שחתמה (עמ' 27, ש' 16).

ה.בשנת 2011 ניתנה גרסתה הכתובה של גב' לוי במסמך שהוגש וסומן ת/3 מיום 26.6.11, בו נרשם: "אני החתומה מטה, לוי כרמלה... מצהירה בזה כי נוכחתי במקום נפילתה של האחות נ' בזמן א. הבוקר. אימי הייתה מאושפזת במחלקה ועמדתי ליד נ' להחזיר מגש של הארוחות בוקר של אמא. לפתע האחות הנ"ל החליקה ונפלה. ניסיתי לעזור לה וקראתי לשאר הצוות שיעזור. שם היית[ה] רצפה רטובה ממים שאחד הנכדים של החולה מחדר 5 עבר עם קערת מים לרחוץ אותה והמים עם הסבון נשפכו בכניסה לחדר. בין האחיות שעזרו לנ' להתרומם מנפילתה הייתה האחות ראיסה ועוד אח ממחלקה גריאטרית שלא זכור לי שמו".

ו.ביחס לשאלה מדוע החליטה כרמלה להגיש תצהיר שקרי והפוך לגרסאות אותן אישרה בזמן אמת במהלך חקירתה הנגדית, מסתבר שגב' לוי סברה כי בנה מקיים מערכת יחסים מחוץ למסגרת הנישואים עם התובעת והגב' לוי רתחה על כך וביקשה מהכלה שלה לנתק כל קשר עם התובעת, שכן סברה שהתובעת הורסת את ביתו של בנה.

ז.הנתבע לא הביא עדים שנכחו במקום התאונה, חרף העובדה כי שמות עדים כאלה שהיו בשליטת הנתבע ראו את אירוע התאונה והיו נוכחים במקום התאונה בעת התרחשותה (גב' לב תל, האחות ראיסה ואח נוסף).

ח.הוכח כי במקום אירוע התאונה נעשה שימוש בסבון ומים, כדלקמן:

(1)בהתאם לעדות ושרטוט שהוגש לבית המשפט ואושר על ידי עדת הנתבעת ליז (ת/4), לכל צמד חדרים ישנה מבואה קטנה שאינה חלק מהמסדרון שם נמצאים השירותים והמקלחת המשותפים לשני החדרים, ובמעבר מהמבואה לחדר עצמו החליקה התובעת על מים וסבון.

(2)כך העידה התובעת לגבי מיקום הנפילה (עמ' 17, ש' 25): "במבואה יש פרוזדור ארוך ועשרה חדרים מצד אחד ושישה חדרים בצד השני. בין חדר 5 לחדר 6 יש מקלחת בצד שמאל ובצד השני שירותים, וברגע ששמתי שם עגלה ורציתי להיכנס לחדר הרגל שלי נזרקה הצדה לפני שהספקתי להיכנס לחדר".

 

28.מעדותו של מר רונן כהן, עד הנתבע האחראי על נושא המשק וניקיון בית החולים, עולה כי העד לא עיין בסידור העבודה הנמצא במשרד ולא ידע לומר כלל מיהם העובדים שעבדו ביום האירוע (עמ' 33, ש' 18). לדבריו, לעתים לא מתבצעת שטיפה באמצעות מכונה ועל כן עובדת שוטפת את המסדרון (שם, ש' 25). העד לא ידע אם בפועל באותו יום הייתה שטיפת מכונה ואז אכן העובדת עוברת ושוטפת את המסדרון (שם, ש' 28). העד לא בדק כלל אם יש דיווחים אודות המקרה דנן שכן הניח שעורך הדין של בית החולים בדק את (עמ' 34, ש' 2-5). לפיכך, הגרסה שהעלה הנתבע כי באותו יום בוצעה שטיפת מכונה לא הוכחה.

 

29.העדה ליז העידה באופן ברור וחד משמעי כי היא מגיעה לעבודה בסביבות השעה 07:00, מסדרת את המחלקה שלה במשך כשעה וחצי ומתחילה בשטיפת החדרים בסביבות 08:30 (עמ' 21, ש' 1-2). שטיפת החדרים נעשית בצמדים, וניקיון של כל צמד חדרים אורך כ-45 דקות, כאשר חדרים 5-6 נשטפים ראשונים ובערך עד השעה 09:15 (עמ' 32, ש' 3-6). העדה גם העידה כי את החדרים ואת המבואה לחדרים כולל המקלחת והשירותים שוטפים במים ובסבון. כל החדרים נשטפים במים ובסבון, שנגררים למבואה לצורך ייבוש האזור (עמ' 31, ש' 13 ואילך). חסימת החדרים נעשית באמצעות מתקן פלסטיק צהוב בודד אחד המלווה אותה. לכן, כאשר היא מסיימת את שטיפת חדרים 5-6 בסביבות שעה 09:15 היא לוקחת איתה את המתקן ועוברת איתו לחסימת חדרים 7-8 כאשר הכניסה לחדרים 5-6 אינה מסומנת ואינה חסומה. ליז העידה כי לאחר שהיא מסיימת את השטיפה וגרירת המים האזור כבר יבש. עולה השאלה אם אכן מדובר בטענה הגיונית. סביר להניח כי חלקים נותרים לחים. ניתן היה להציב משולש אזהרה צהוב נוסף כדי לוודא שהמקום אכן התייבש.

 

30.ליז הוסיפה בעדותה כי מניסיונה, לעתים חולים מתקלחים, עוברים למיטה וכך נוצרת רטיבות במבואה. הדרך מהמקלחת לחדר עוברת במבואה. עולה כי לא קיים נוהל של ייבוש רטיבות זו והעדה ליז אינה עוסקת בכך.

 

31.עולה כי אין שילוט המבקש שלא להרטיב את המסדרון בין השירותים לחדר ואין גם כל אמצעי למניעת הרטיבות במעבר לאחר מקלחת החולים. כאשר מר רונן כהן נשאל בעניין אמצעי למניעת החלקה במעבר השיב תחילה "אין לזה סוף. אתה צריך לשים פסים כאלה בכל בית החולים" (עמ' 34, ש' 31). לאחר מכן ניסה לטעון כי בכל זאת יש אמצעי מונע החלקה במקום אך הדבר נטען ללא ביסוס. הוא העיד כי "מייבשים את החולה במקלחת עד כמה שניתן" (עמ' 35).

 

 

 

ה.התאונה השנייה  העובדות שהוכחו

32.האירוע השני צולם במצלמות האבטחה של בית החולים והוגש לתיק בית המשפט כנספח א לתצהיר התובעת והוצג במהלך הדיון. בסרט נראית התובעת כשהיא נכנסת לבית החולים בכניסה הסמוכה למחלקה שלה על מנת להחתים כרטיס עבודה. באותו יום ירדו גשמים ומתנועת העצים במקום ניתן להסיק כי רוח מנשבת בכל העת בחוץ. האזור כולו פתוח ופרוץ לפגעי מזג האוויר ולמים הזורמים פנימה לתוך בית החולים, ואין דלת הזזה או דלת הנסגרת באופן אוטומטי למניעת חדירת מי הגשמים מבחוץ פנימה. בכניסה נוצרת הצטברות מים כדי שלולית של ממש ואין ניקוז של המים. המקום אינו מגודר באופן כלשהו ואינו מסומן כמסוכן או אסור למעבר או לכניסה. אין במקום עובד של הנתבע לצורך סילוק המים. התובעת העידה כי לא הייתה לה שום אפשרות לעקוף את השלולית במעבר בין הכניסה לבין השעון (עמ' 20). הנתבע לא סתר עדות זו ולא הביא ראיות מטעמו לסתור את הנצפה בסרט הצילום, שהוא ראייה אובייקטיבית.

 

33.מר רונן כהן עובד המשק של הנתבע העיד כי פעולת הניקיון נעשית למעשה רק על פי דיווח וכי ללא דיווח על מקרה, אין פעולה לתיקון המפגע. היווצרות שלולית בכניסה לבית החולים אינה מתרחשת בדקה אלא מדובר בהליך ממושך שכולו מצולם במצלמת האבטחה של הנתבע בזמן אמת וחרף זאת העיד מר כהן כי המפגע אינו מטופל אם מחלקת האבטחה לא מדווחת אודותיו למחלקת משק הבית (עמ' 24, ש' 3 ואילך). בהמשך העיד כי המפגע לא תקין ולא טופל (עמ' 35).

 

34.יש לומר באופן ברור וחד משמעי כי מדובר במפגע חמור הטומן בחובו סכנה למי שנכנס לבית החולים. העובדים נכנסו דרך זו כדי להחתים את הכרטיס. ברור כי אין מדובר באירוע חד פעמי, ומזג אוויר שכזה אינו מפתיע, אינו בלתי שגרתי, בפרט בעיר צפת. לא ברור ולא מובן כיצד הנתבע לא נקט בפעולה כדי למנוע את המפגע, כמו למשל התקנת גגון או אמצעי מיגון כלשהו, כגון דלת וכדומה. נראה כי הנתבע בחר להתעלם ממפגע זה ומדברי מר כהן תלוי באדם שנכנס, שכן אחרים לא החליקו.

 

ה.מהימנות התובעת

35.הנתבע טוען כי התובעת אינה אמינה ויש לדחות את טענותיה העובדתיות. הנתבע סומך על עדות חוקר מטעמו, שהוגשה לבית המשפט וכן ראיות נוספות שנשמעו בבית המשפט כגון עדות המומחה פרופ' ליברגל שציין כי התובעת תיאטרלית.

 

36.הנתבע מפנה לאמירות שונות של רופאי המל"ל שבדקו את התובעת, כדלקמן:

"א. הועדה הרפואית של המל"ל מתאריך 29.12.99, מציינת בסעיף 28 לפרוטוקול המצ"ב ומסומן א', כי התובעת 'מתנגדת אקטיבית ליישור'.

ב. הועדה הרפואית של המל"ל מתאריך 1.8.00 מציינת בסעיף 28 לפרוטוקול המצ"ב ומסומן ב', כי 'יש רושם שהנ"ל מתנגדת באופן אקטיבי לבדיקה (אין סיבה אורגנית אובייקטיבית לכך)'.

ג. הועדה הרפואית של המל"ל מיום 5.9.07 מציינת בסעיף 26 לפרוטוקול המצ"ב ומסומן ג', כי 'מהלכה עם צליעה מופגנת מידי'.

ד. ד"ר פל פסיכיאטר מטעם המל"ל שערך חוות דעת רפואית בגין פגיעתה של התובעת מתאריך 9.4.07 (התאונה הראשונה נשוא התיק דנן) מציין בחוות הדעת מתאריך 12.2.08 המצ"ב ומסומנת ד' כי 'דיבורה של התובעת בטון בכייני'.

ה. הוועדה הרפואית של המל"ל מתאריך 16.9.08 מציינת בסעיף 26 לפרוטוקול המצ"ב ומסומן ה', כי 'בבדיקה שיתוף פעולה לקוי... נכנסת לחדר מפגינה סבל רב, נתמכת בקביים אך קיימת דריכה מלאה על הרגליים כולל רגל שמאל'.

ו. הועדה הרפואית של המל"ל מתאריך 28.11.08 מציינת בסעיף 21 לפרוטוקול המצ"ב ומסומן ו', כך: 'מבחינה אורטופדית שיתוף הפעולה מינימאלי. קיים קושי בביצוע הבדיקה... אין כל דרך לבדוק את טווח התנועות'.

ז. בפרוטוקול ועדה רפואית נוספת של המל"ל, המצ"ב ומסומן ז', נכתב בסעיף 26: 'בניסיון לבצע את מב[ח]ן הרמת הגפה, תנגודת עצמית נמרצת. כנ"ל לגבי צד ימין.... תנועות ע"ש צווארי... עם תנגודת עצמית'.

ח. רופאי הוועדה המחוזית במשרד הבריאות שבדקו את התובעת ב-29.1.09 ציינו בפרוטוקול הוועדה המצ"ב ומסומן ח', כי 'התובעת נכנסה לחדר באמצעות קביים. על פניה ביטוי של סבל בצורה תיאטרלית מעט. גם התבטאויות והתנהגותה מוגזמים (האטה מכוונת) מדברת בקול נמוך... עושה רושם שמשחקת את תפקיד הקורבן במידה מסוימת'".

 

37.יש להדגיש, כי כותבי אמרות אלה לא נחקרו. לעומת זאת, מונו מומחים מטעם בית המשפט שחיוו דעתם.

 

38.מטעם הנתבע העיד החוקר אלדד מזרחי. הנתבע טוען כי: "בסרטון שהוגש לביהמ"ש על ידי החוקר, נראית התובעת מבצעת פעולות שונות ללא מגבלה. התובעת נצפתה מתהלכת באופן חופשי בלא קביים או אמצעי עזר, נושאת שקיות בידיה ומעמיסה אותם לרכב הג'יפ שלה. בהמשך המעקב נראתה התובעת נוהגת ברכבה, עוצרת ליד המוסד לביטוח לאומי ואז מוציאה קביים מהרכב ומתחילה לצלוע לכיוון הביטוח הלאומי".

 

לפיכך טוען הנתבע, שהתובעת נצפתה מתהלכת ללא מגבלות זאת בסתירה לעדותה ולעדות בני משפחתה, כי היא שבר כלי ואף נזקקת לסיר לילה.

 

39.עוד טוען הנתבע כי התובעת השתתפה בתכנית הריאליטי מאסטר שף המצריכה עמידה ממושכת ומאמץ פיזי רב. הוגשו תמונות של התובעת מעמוד הפייסבוק שלה כי היא מקיימת אורח חיים חברתי פעלתני, עלה כי התובעת טסה מספר פעמים לחו"ל, נסעה לטיולים לתאילנד ולארה"ב, והדבר מצביע על כך שהיא אינה מוגבלת ואינה סיעודית.

 

40.הנתבע טוען, כי התובעת מסרה למומחה מטעמה, ד"ר ליבני, פרטים אודות אירוע התאונה השנייה. ד"ר ליבני רשם מפיה בחוות דעתו כי באירוע זה נחבלה בצוואר בשל מכה שקיבלה מהעציץ שהיה מצוי סמוך למקום הנפילה, אלא שמצפייה בסרטון אירוע התאונה השנייה עולה באופן ברור, כי לא היה כל מגע בין הצוואר של התובעת לבין העציץ.

 

41.הנתבע מפנה לתיקה האישי של התובעת, ממנו עולה כי לתובעת בעיות רבות של טוהר המידות ויושר אישי במהלך עבודתה אצל הנתבע, כגון דיווח שאינו אמת אודות שעות עבודה ומילוי שאינו אמת של טופס קצובת נסיעה.

 

42.לאחר שבחנתי טענות אלה יש לקבוע , כי באשר לנטייתה של התובעת להגזים בנוגע למצבה הרפואי, הדבר יובא בחשבון לנושא נכותה והפגיעה התפקודית, ואין בכך כדי להשפיע על עצם התרחשות שתי התאונות והראיות הנוספות הנוגעות לכך מלבד עדותה של התובעת. לעניין האמור בתיקה האישי אינני סבור כי מדובר בנושאים המביאים למסקנה שהתובעת אינה דוברת אמת ביחס לאירועי התאונות אלא קשורים לענייני שעות העבודה ותנאי העבודה. עובדה היא כי הנתבע מעולם לא פיטר את התובעת על רקע זאת.

 

ז. הכרעה לעניין האחריות

43.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שנשמעו מטעמם, יש לקבל את הגרסה העובדתית של התובעת ביחס לאירועי התאונות. באשר לתאונה הראשונה, עולה כי הגרסה העובדתית של התובעת נתמכת דווקא בראיות שעלו מטעמו של הנתבע, בפרט לאור העדויות שפורטו מפיה של המנקה הגב' ליז. מעדותה עלתה אפשרות סבירה שגם לאחר שסיימה לשטוף ולנקות את המבואה של החדרים, היינו האזור בו אירעה התאונה, עדיין נותרה רטיבות במקום, וכמו כן עלה מעדותה כי אין פיקוח על רטיבות שנגרמת לאחר שסיימה את תפקידה, כמו במקרים בהם חולה מתקלח וחוזר לחדר, או כאשר אדם ממלא קערה עם מים וסבון כדי לרחוץ חולה בחדר שאינו יכול לקום ממיטתו. מעדותה עלה כי לאחר שהיא מסיימת את שטיפת החדרים, היא אינה עוסקת עוד בניקיון. לא הובאה לפניי ראיה כי קיים גורם אחר בבית החולים המטפל בניקיון לאחר מכן או דואג לייבש רטיבות הנגרמת לאחר שליז מסיימת את תפקידה. לכך יש להוסיף את עדותה של הגב' כרמלה לוי, שחזרה בה מגרסתה שנמסרה למוסד לביטוח לאומי. אינני מקבל את טענתה של גב' לוי כי מאן דהוא הכריח אותה לחתום על המסמכים שהוגשו, ובפרט על מסמך ת/3 המתאר את אירוע התאונה וממנו עולה באופן מפורש כי התובעת החליקה על מים ששפך אחד הנכדים של אחד החולים כאשר לקח קערה כדי לרחוץ את אותו חולה. מעדותה עלה, כי עתה היא זועמת על התובעת שכן לדעתה התובעת מנסה לפגוע במשפחתה, זאת בנסיבות הקשורות בעניינים אישיים. קיימת אפשרות סבירה כי הגב' לוי בחרה לשנות את עדותה כדי להשיב לתובעת כגמולה. גם עדותו של רונן כהן, האחראי על נושא המשק והניקיון, תומכת בגרסת התובעת, שכן למעשה הוא לא יכול היה לבסס את גרסת הנתבע כי התובעת אינה דוברת אמת. אוסיף ואדגיש, כי ממכלול העדויות עלה שלא נהוג אצל הנתבע לבדוק באופן סדיר את הניקיון או את רטיבות הרצפה, למרות שהיה ידוע שרטיבות כזו נגרמת מדי פעם. כמו כן, הגב' ליז (המנקה) הייתה מצוידת בשלט אזהרה אחד (משולש צהוב). משמעות הדברים היא, כי כאשר סיימה לנקות מבואה של שני חדרים ועברה למבואה הבאה, לא הייתה אזהרה כי הרצפה זה עתה נוקתה כאשר ברור שלעתים נותרת רטיבות באותו מקום. לפיכך יש לקבוע, כי הנתבע התרשל במילוי חובותיו כמעסיק וכמי שמחזיק במבנה לדאוג לכך שלא תהיה רטיבות, שיהיה פיקוח סביר ואנשים לא יחליקו וייפגעו.

 

44.באשר לתאונה השנייה, לאור הסרטון שהוצג לפניי עולה כי ביום התאונה היה מזג האוויר סוער והייתה רטיבות רבה, לרבות שלוליות מים בכניסה לבית החולים המיועדת לעובדים, שם נמצא שעון ההחתמה בו מחתימים את כרטיס העובד. כמו כן הייתה באותו יום רוח חזקה. סבורני כי בתנאים אלה, גם אדם שאינו סובל מפגיעה בעצמות השלד כמו זו של התובעת, היה יכול ליפול או להחליק כתוצאה מהרטיבות. כפי שעלה מעדותו של רונן כהן, הנתבע לא עשה דבר כדי למנוע מצב מסוכן זה כמו התקנת גגון, קיר מגן, או דלת. על פי עדותו של רונן כהן, הנתבע סבר כי יש לסמוך על המזל כאשר לעתים עובד ייפול והאחר לא ייפול. ברור, כי הנתבע אחראי כלפי עובדיו להסיר סיכון שכזה ומאחר שלא נקט באמצעי כלשהו, הרי הפר חובה זו ויש לקבוע כי התרשל.

 

45.יש לקבוע כי התובעת עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח כי קיים קשר סיבתי עובדתי באשר לעצם התרחשות שתי התאונות ויש לקבל את גרסתה כי החליקה עקב הרטיבות או המים שהיו במקום בשתי התאונות, וכי הנתבע התרשל במילוי חובותיו כלפיה. יש לקבוע כי אילו הנתבע היה נוקט באמצעים שיש לראותם כסבירים, היה יכול למנוע את התאונות.

 

46.הנתבע, כמעבידה של התובעת, אחראי לתקינות ובטיחות מקום העבודה, בפרט לשטח בו עובדת התובעת מידי יום. לא אחת נקבע, כי לנתבע אחריות מושגית כלפי המבקשים במקרקעין בו הוא מחזיק ובוודאי כלפי עובדיו.

 

47.היה על הנתבע להנהיג שיטת עבודה, שלטי אזהרה, להעסיק עובדים שידאגו לכך שהמסדרונות יהיו יבשים, בפרט כאשר היה ידוע שנגרמת רטיבות באזור המבואה ואין מי שיטפל בכך, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במפגע בדלת הכניסה לבית החולים המשמשת את העובדים לצורך החתמת שעון הנוכחות.

 

48.לא ניתן לקבל את טענת הנתבע, כי נקט בכל האמצעים האפשריים. הנתבע יכול היה למנוע את המפגעים תוך נקיטת אמצעים מינימאליים כפי שפורט לעיל אולם הוא בחר להעלים עין מאותם מפגעים.

 

49.עולה, כי חרף העובדה שהנתבע קבע "נהלי בטיחות", בין היתר כאלה הנוגעים למניעת רטיבות, איש לא בחן אם נהלים אלה מבוצעים.

 

50.לא ראיתי מקום להטיל על התובעת "אשם תורם" בשיעור כלשהו שהרי זו ביצעה את עבודתה, על פי חובתה לעשות כן כאחות במחלקה. כך גם לגבי הכניסה לבניין כעובד לצורך החתמת שעון הנוכחות.

 

51.מהראיות עולה כי קיים קשר סיבתי עובדתי ברור וחד משמעי בין התרשלות הנתבע לאירועי התאונות. כך גם בשאלת האחריות והקשר הסיבתי המשפטי כפי שנקבע לא אחת בפסיקה בנושא תאונות עבודה שנגרמו עקב מפגעים שהיוו סיכון ומכשול לעובדים.

 

ח.הנכות שנגרמה לתובעת (הנכות הרפואית והתפקודית)

52.מטעם בית המשפט מונו שני מומחים. ד"ר רימונה דורסט בתחום הנפשי ופרופ' מאיר ליברגל בתחום האורתופדי. אמנם שני הצדדים הגישו לבית המשפט חוות דעת של מומחים מטעמם, אך הם בחרו להתייחס אך ורק לחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, ולמעשה ויתרו לצורך הדיון על חוות הדעת מטעמם.

 

53.בתחום הנפשי קבעה ד"ר דורסט בחוות דעתה כי לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 20% למשך שש שנים, ולאחר מכן נכות לצמיתות של 10% הקשורה לתאונות. ד"ר דורסט הביאה בחשבון את מצבה הנפשי הכללי של התובעת. היא מצאה לייחס חלק ממנו לאירועי התאונות. מחוות דעתה עולה, כי באופן כללי מצבה הנפשי של התובעת גרוע יותר. יש לקבל את חוות דעתה של ד"ר דורסט שהיא מומחית אובייקטיבית מטעם בית המשפט. היא בדקה את התובעת, ערכה חוות דעת ממצה. לא התעלמה מפרט כלשהו ובסופו של דבר הגיעה למסקנות כפי שפורטו לעיל. לא הונחה לפניי תשתית ראויה שלא לקבל את חוות דעתה. זאת ועוד, הצדדים ויתרו על חקירתה בבית המשפט.

 

54.באשר לנכות האורתופדית, המומחה פרופ' ליברגל קבע כי מצבה האורתופדי מתאים ל-60% נכות. המומחה לא התעלם מכך שהתובעת סובלת מתחלואה הקשורה למצב השלד והעצמות ולאחר שבחן את אירועי התאונות, מנגנוני התאונות והפגיעות שנגרמו בהן כעולה מהמסמכים הרפואיים, סבר כי יש להעריך ששליש מהנכות הכללית של התובעת קשור לאירועי התאונות, היינו נכות בשיעור 20% לצמיתות. המומחה נחקר בבית המשפט והסביר כי התובעת סובלת מתחלואה סיסטמית, אך לעתים דווקא במצב זה כאשר נגרמות תאונות הפוגעות בעצמות ובשלד, כי אז נגרמת נכות לצמיתות עקב התאונות, שלעתים היא קשה ומהווה פגיעה עצומה בחולה. יודגש, כי בא כוח הנתבע תקף את חוות דעתו של המומחה וחקר את המומחה באופן נמרץ וממצה תוך שהוא מציג למומחה אסופת מסמכים מעברה הרפואי של התובעת וכן מסמכים רפואיים שנערכו לאחר אירועי התאונות. בא כוח הנתבע ביקש להסיק מכך שנכותה של התובעת אינה נובעת כלל מאירועי התאונות אלא ממצבה הרפואי הכללי. המומחה חזר והסביר את עמדתו. לאחר ששקלתי את הדברים, לא ראיתי מקום לקבוע כי עמדתו של המומחה נסתרה בצורה כלשהי או כי הוא התעלם ממסמכים רפואיים היכולים לשנות את חוות דעתו המקצועית. יש לזכור כי מדובר במומחה שמונה על ידי בית המשפט והוא אובייקטיבי ומנוסה מאוד בתחום האורתופדי. מדובר במומחה המתמנה במקרים רבים על ידי בית המשפט והוא מורגל בבחינת מצבם הרפואי של נפגעים בתאונות. אין זאת הפעם הראשונה שמומחה זה בוחן ומעריך נכות של מי שנפגע בתאונה וסבל מתחלואה כזו או אחרת. המומחה מודע היטב למצבים אלה וידע להפריד את הנכות שנגרמה בשתי התאונות לבין התחלואה ממנה סובלת התובעת. כמו כן, הוא הבהיר והסביר בחקירתו את הקשר שבין המחלה לתאונות ועשה כמיטב יכולתו להבהיר את עמדתו כיצד הגיע למסקנה בדבר הנכות הצמיתה שנגרמה עקב התאונות. יש להצטרף באופן מלא לעמדת המומחה כי מדובר בהערכה הנסמכת על נתונים רבים וכי אין מדובר בדיוק מתמטי, אלא בהערכה רפואית שנעשתה על ידי המומחה כמיטב יכולתו. בנסיבות אלה, יש לקבל את הערכת המומחה ולקבוע כי לתובעת נגרמה נכות לצמיתות בשיעור 20% זאת בעקבות שתי התאונות.

 

55.באשר לנכות התפקודית, התובעת טוענת כי למעשה נכותה גבוהה בהרבה מזו שקבע המומחה. לטענתה, נתון זה עלה מחקירתו של המומחה. התובעת סבורה כי יש להבחין בין הנכויות הרפואיות שקבעו שני המומחים לבין הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות. לעניין זה מפנה התובעת לפסיקה לפיה במקרים רבים במצבים דומים נקבעה נכות תפקודית גבוהה באופן ניכר מהנכות הרפואית. התובעת טוענת כי עלה מהעדויות שעובר לתאונות היא הייתה אישה עצמאית שניהלה בית למופת, הייתה "חולת" ניקיון, עבדה והשתכרה כאחות במחלקה האורתופדית, היינו עבודה פיזית קשה, ומאז התאונות מצבה התפקודי התדרדר באופן קשה עד שהפסיקה את עבודתה, הפכה ליושבת בית, תלויה לגמרי בזולת והיא במצב מוזנח וכך גם ביתה. התובעת טוענת כי עניין זה נתמך ועולה מעדותו של פרופ' ליברגל, שהבהיר כי לעתים תובעת עם תחלואה קודמת, הפגיעה התפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית.

 

56.לאחר שבחנתי את מכלול עדותו של פרופ' ליברגל, אינני סבור כי כך הם פני הדברים. מעדותו עולה דווקא כי המחלה ממנה סבלה התובעת גרמה לה לנכות תפקודית שאינה קלה כלל ועיקר וכי בנכות שקבע התייחס גם למגבלות התפקודיות. מעדותו עלה כי הוא סבור שהנכות שקבע מתייחסת בין היתר גם למגבלות התפקודיות מהן סובלת התובעת עקב התאונות, על רקע מצבה הקודם להן. בהקשר זה יש להתייחס בכובד ראש לראיות שהובאו מטעם הנתבע, לרבות החקירות שערך חוקר פרטי מטעמו, מהן עולה כי מצבה התפקודי של התובעת אינו כפי המתואר על ידה. יתר על כן, עלה מהראיות כי טרם התאונות פחת תפקודה של התובעת בבית החולים בשיעור ניכר זאת כפי שעלה מתיקה הרפואי עב הכרס של התובעת ומהתיק האישי שהוגש כראיה בתוך תיק המוצגים מטעם הנתבע. עולה, כי התובעת נעדרה מעבודתה עוד קודם לתאונות פעמים רבות, התלוננה על קשיים תפקודיים בלתי פוסקים עקב כאבי צוואר וגב עם הקרנות לגפיים. עיון בתיק הרפואי מלמד, כי גם לאחר התאונה לא פסקו התלונות וההיעדרויות, שאמנם עלו אך אין לומר שמדובר בעלייה דרסטית המלמד על נכות תפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית שנקבעה. יש לזכור כי הועברו אל המומחה בדיקות הדמיה רבות שגם מהן ניתן ללמוד שלא היה שינוי משמעותי מעבר לנכות שנקבעה על ידי המומחה.

 

57.במסגרת חקירת המומחה וכן בסיכומים מטעם הנתבע הובא פירוט רב של מסמכים רפואיים, ביקורים, תלונות וכדומה עוד טרם התאונות אודות איברים שונים, היעדרויות מהעבודה, חבלות שונות מהן סבלה התובעת, נפילות, שברים וכדומה. אינני סבור כי יש מקום לפרט עניינים אלה. לאחר שקראתי את המסמכים אליהם הפנה בא כוח הנתבע בסיכומיו וכן במהלך חקירתו של פרופ' ליברגל, סבורני שמצב הדברים מלמד כי אכן התובעת סבלה מנכות עוד קודם לתאונה שפגעה בתפקודה, וכי התאונות אכן החמירו את מצבה התפקודי, אך אינן הגורם המרכזי למצבה התפקודי הכולל לאחר התאונות.

 

58.הנתבע טען במסגרת סיכומיו כי התובעת הפרה את חובתה להקטין את נזקה, שכן אינה טורחת למצוא מקום עבודה. לטענת הנתבע, היא מסוגלת לעבוד בעבודות אחרות שאינן מצריכות מאמץ פיזי רב, אף כאחות בעבודה קלה יותר, או כקופאית בסופר או כמזכירה וכדומה. מאחר שנכותה התפקודית של התובעת אינה בשיעור של 100%, אינני סבור כי ראוי להתייחס לטענה זו, מה גם שיש להביא בחשבון את מצבה הכולל של התובעת ואת גילה. ספק רב אם במצב זה יכולה התובעת למצוא מקום עבודה ראוי ובוודאי שלא במשרה מלאה, ועל כן יש לדחות טענה זו, מה גם שנכותה התפקודית אינה עולה כדי 100%.

 

59.אין חולק כי לפני התאונות התובעת עבדה ותפקדה כאחות, למרות המחלה השלדית ממנה סבלה. מעדות פרופ' ליברגל עולה, כי הוא סבור ששתי התאונות גרמו לכך שהתובעת איבדה את כושר השתכרותה כאחות. מעדותו עלה עוד, כי המומחה "נזהר" במלים אותן הוא בוחר והוא התלבט בשאלת השפעת שתי התאונות על מצבה התפקודי של התובעת זאת לאור מצבה עובר לתאונות. מסיכום עדותו עלה כי לדעתו התובעת סבלה מפגיעות שהייתה להן השלכה תפקודית גם לפני התאונות אולם שתי התאונות "העבירו" את התובעת ממצב של תפקוד, ולו רק חלקי, למצב בו אינה מסוגלת לתפקד בעבודתה והיא סובלת מליקויים קשים במישור זה.

 

60.אל מול דברים אלה עומדות ראיות נוספות שהובאו לפני בית המשפט ובפרט החוקר שהופעל על ידי הנתבע. מעדותו, ומהראיות שאסף, עולה כי התובעת לעיתים נטתה להגזמות באשר ליכולת התפקוד, אופן הליכתה, שימוש בעזרים וכדומה.

 

61.עוד יש לזכור, כי פרופ' ליברגל אישר כי אילו היה לתובעת רקע רפואי קודם, הרי שהפגיעות שנגרמו לה בתאונות הייתה יכולה להמשיך בעבודתה. אינני סבור כי מדובר ב"גולגולת דקה" אלא מדובר בפגיעות ובחבלות המצטרפות למצב רפואי קודם. אין מדובר בפגיעות הזהות ל"מחלה השלדית" ממנה סבלה התובעת לפני התאונה, שלפי הערכת פרופ' ליברגל, גרמו לנכות של 40%.

 

62.יש לשקול את הראיות שהובאו, לאחר התאונות, לפיהן התובעת עבדה בעבודות שונות, אמנם כאלה שאינן מצריכות מאמץ פיזי כמו עבודתה של אחות, אך הדבר מלמד שאין מדובר באובדן מוחלט של הכושר להתפרנס.

 

63.עוד יש להביא בחשבון את הנכות הנפשית שנקבעה על ידי ד"ר דורסט. נכות זו כשהיא מצטרפת לנכות האורתופדית, ודאי משליכה על מצבה התפקודי של התובעת.

 

64.לפיכך, סבורני כי במקרה זה, עם כל הקושי הטמון בהערכת הנכות, יש לקבוע כי כל תאונה גרמה ל-15% נכות תפקודית, היינו פגיעה בכושר השתכרותה של התובעת, וביחד נכות תפקודית בשיעור של 30% בגין שתי התאונות. בשנים 2008 ועד 2013 תעמוד הנכות התפקודית על שיעור של 40%, זאת בהתחשב בנכות הזמנית שקבעה ד"ר דורסט (בעניין קביעת שיעור הנכות התפקודית לא ראיתי מקום לערוך חישוב משוקלל אלא צירוף הנכויות, נוכח מצבה התפקודי של התובעת כתוצאה מהתאונות).

 

ט.שיעור הפיצויים

65.על פי המסמכים שהונחו לפניי, לרבות דיווחים על שכרה של התובעת, בסיס השכר להיום עומד על 11,000 ₪ (במעוגל). יש לקבל את חישובי התובעת בסיכומיה לעניין בסיס השכר, ולדחות את חישובי הנתבע שאינם מבוססים על מלוא המסמכים שהוגשו.

 

66.הפסד השתכרות בעבר לשנים 2008-2013 (72 חודשים) יש לקבוע פיצוי (11,000 ₪ X 40% X 72 חודשים) – 316,000 ₪. אין מקום להוסיף ריבית הואיל ובסיס השכר חושב וכולל בתוכו ריבית.

 

67.החל משנת 2014 ועד היום, פרק זמן של 46 חודשים, לפי 30% נכות – סכום של 152,000 ₪.

 

68.הפסד פנסיה על פי הפסיקה 12% מסכומים אלה, נתקבל סך של 56,000 ₪.

 

69.עזרת הזולת – אין חולק כי במצבה הרפואי נזקקת התובעת לעזרה יומיומית. כאמור, יש לייחס לתאונות חלק מסוים במצב זה, זאת בהתאם לשיעור הנכות הרפואית והתפקודית שנקבעה. אמנם מטעם התובעת ועדיה הצטיירה תמונה קשה המצדיקה עזרה סיעודית נרחבת, אולם לטעמי מדובר בהגזמה מוגזמת זאת נוכח יתר הראיות שפורטו. לפיכך, אני קובע כי בגין התאונות יש להעמיד את העזרה לה נזקקת התובעת על סכום חודשי של 2,000 ₪, מאחר שמאז התאונות חלפה תקופה של 118 חודשים, עומד הסכום, בצירוף ריבית אמצע התקופה, על סך של 288,000 ₪.

 

70.באשר לעזרת הזולת בעתיד, בהתאם למקדם היוון תוחלת חייה של התובעת, 239.21, עומד הסכום על 478,000 ₪.

 

71.הפסדי השתכרות לעתיד – מקדם היוון עד גיל 67 – 111.6. הפסדי השכר הם 3,300 ₪ לחודש (30% נכות 11,000 ₪ בסיס שכר) – סכום הפיצוי 368,000 ₪. הפסדי הפנסיה (12%) – 44,000 ₪, ובסך הכל 412,000 ₪.

 

72.ניידות והוצאות – אין ספק כי הפגיעות בתאונות הביאו להחמרה ביכולת הניידות של התובעת, ובצורך מוגבר בשימוש ברכב פרטי או מוניות וכדומה. לפיכך, נקבע בזה סכום גלובלי של 150,000 ₪ עבור התקופה מאז התאונה ועד היום, ולעתיד.

 

73.כאב וסבל – לאחר שבחנתי את מכלול פגיעותיה של התובעת, לרבות הטיפולים הרבים להם נזקקה עקב התאונות, מצבה התפקודי, הפגיעה הנפשית, הגברת צרכי הסיעוד והפגיעה בניידות, אני קובע סכום של 500,000 ₪.

 

74.לפיכך, על הנתבע לפצות את התובעת בגין נזקיה בשתי התאונות בסכום כולל נכון להיום בסך של 2,352,000 ₪. על סכום זה יש להוסיף שכר טרחה בסך של 550,000 ₪ וכן הוצאות משפט.

 

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ח, 24 באוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.

Picture 1

כרמי מוסק, שופט

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ