אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> א.ו. נ' פרידנר ואח'

א.ו. נ' פרידנר ואח'

תאריך פרסום : 20/07/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
38346-07-11
12/07/2017
בפני השופטת:
לימור רייך

- נגד -
תובעת:
א.ו.
עו"ד אורי ירון
נתבעים:
1. אוריאן פרידנר
2. הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ

עו"ד בן אפריים ירון
פסק דין
 

 

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בתאונת-דרכים מיום 9.12.10 (להלן: "התאונה").

 

ביום 9.4.17 התקיימה ישיבת הוכחות ונשמעה עדותה של התובעת. פסק-הדין ניתן לאחר שמיעת התובעת והגשת סיכומים בכתב ולאחר שניסיונות בית-המשפט להביא את הצדדים לכדי הסכמות, עלו בתוהו.

 

רקע עובדתי

  1. התובעת, ילידת 30.11.88, נפגעה מרכב הנתבע 1 (להלן: "הרכב") המבוטח בידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), עת רכבה על אופניים בדרכה לעבודה. התאונה הוכרה כתאונת-עבודה במוסד לביטוח לאומי. עצם התרחשות התאונה, נסיבותיה וחבות הנתבעת בגינה אינם שנויים במחלוקת וסלע המחלוקת בין הצדדים הוא אך בסוגיית הנזק.

     

  2. בעטיה של התאונה נהדפה התובעת אל שמשת הרכב והוטחה על הכביש. התובעת פונתה באמצעות אמבולנס לבית-החולים איכילוב, שם נמצא, כי היא סובלת מחבלת ראש [בגינה בוצעה לה בדיקת CT ראש], שפשופים באזור האף והפה ושברים בעצמות השוק והקרסול מימין (להלן: "השברים").

     

  3. רגלה הושמה בגבס ארוך והיא אושפזה למשך חמישה ימים בבית-החולים ושוחררה לאחר מכן עם המלצה להימנע מדריכה על הרגל במשך שישה שבועות. ביום 30.12.10 התובעת נותחה והשברים קובעו במסמר תוך לשדי עם נעילה. התובעת שוחררה כעבור חמישה ימים עם המלצה לדריכה חלקית, הליכה בעזרת הליכון או קביים וניוד באמצעות כיסא גלגלים. ביום 13.1.11 פנתה התובעת לבית-החולים רמב"ם לצורך הוצאת התפרים ושוחררה עם המלצה שלא לדרוך על הרגל, למשככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה לשיפור טווח התנועה של הקרסול והברך.

     

  4. בעקבות התאונה התובעת אף לקתה בהפרעת הסתגלות עם תגובה חרדתית ודיכאונית מעורבת.

     

    הנכות הרפואית

  5. מטעם בית-המשפט מונו המומחים פרופ' ישראל דודקביץ בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה בתחום האורתופדיה"); ד"ר נח גונן בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחה בתחום הפסיכיאטריה") ופרופ' מיכה פלד בתחום כירורגיית פה ולסת (להלן: "המומחה בתחום כירורגיית פה ולסת"), כמומחים מטעם בית-המשפט. המומחים לא נחקרו על חוות-הדעת.

     

  6. מחוות דעת המומחה בתחום האורתופדיה מיום 9.6.13 עולה, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה משוקללת בתחום האורתופדיה בשיעור של 14.4%, כמפורט להלן:

    • 10% בשל מצב לאחר שבר בשוק ובקרסול שקובע ניתוחית והתחבר בעמדה טובה אך מלווה בכאב, הפרעה בכריעה ורגישות קדמית במקום הכנסת המסמר וכן בהגבלה מינימלית בתנועת הקרסול, לפי סעיף 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל");

    • 5% בשל צלקות בברך ובקרסול המשתלבות בצבע העור אך רגישות ובשל ירידה תחושתית בצד הדיסטלי, לפי סעיף 75(1)א-ב לתקנות המל"ל.

       

  7. עוד נקבע בחוות-הדעת, כי התובעת שהתה בתקופת אי-כושר מלא החל מיום התאונה ועד ליום 31.3.11 ובתקופת אי-כושר חלקי בשיעור של 30% מתום תקופת אי-הכושר המלא ולמשך ארבעה חודשים.

     

  8. מחוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה מיום 27.4.14 עולה, כי הפסיכופתולוגיה בעקבות התאונה באה לידי ביטוי ,בין היתר, במאפיינים אפקטיביים דיכאוניים (מצב רוח ירוד, תנודתי, אפקט דיכאוני ובכי תכוף, קיימים שינויי בוקר-ערב טיפוסיים כאשר מצב הרוח רע יותר בבוקר וגורר מוטיבציה נמוכה, אובדן היכולת ליהנות, איבוד עניין, קוגניציה דיכאונית, תלותיות והפרעות שינה); מאפיינים אפקטיביים חרדתיים (תחושת לחץ ופחדים); ירידה בריכוז; דראליזציה (תחושת בלבול, אי שייכות, כוון לא ברור); דימוי עצמי ירוד ובולמוסי אכילה.

  9. עוד עולה מחוות-הדעת, כי הסימפטומטולוגיה אותה מדגימה התובעת היא הטרוגנית ובלתי ספציפית ויוצרת קושי אבחנתי. עם זאת, האבחנה הרלוונטית ביותר היא הפרעת הסתגלות עם תגובה חרדתית ודיכאונית מעורבת. התשתית לאבחנה היא המאפיינים הדיכאוניים, החרדתיים, הדימוי העצמי הפגוע והקושי ביכולתה להמשיך ולהתמודד עם המצב הקיים.

     

  10. מכאן, נקבע בחוות הדעת, כי כתוצאה מהתאונה, שהתה התובעת בנכות פסיכיאטרית זמנית בשיעור של 12%, החל מיום התאונה ועד ליום 8.12.11, לפי סעיפים 34(ב)(2)-34(ב)(3) לתקנות המל"ל ולאחר מכן, נוכח השיפור שחל ובין היתר התעצמות כוחותיה, הפחתה בהתנהגות התלותית והגבהת הביטחון העצמי, נותרה לה נכות צמיתה פסיכיאטרית בשיעור של 10% לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל.

     

    בחוות-הדעת הובהר, כי הגם שהאפשרות האבחנתית הרלוונטית ביותר היא הפרעת הסתגלות, אשר מטבעה מהווה הפרעה זמנית, נקבעה בכל זאת כנכות צמיתה זאת בהינתן התקופה הארוכה, משך כשלוש וחצי שנים, של הימשכות הפסיכופתולוגיה.

     

  11. עוד נקבע בחוות-הדעת, כי אין לצפות להחמרה; יתכן בהחלט שיפור שאת מועדו ושיעורו קשה לקבוע ולכמת; נוכח הפגיעה בריכוז, קיימת פגיעה ביכולתה הלימודית והיא נזקקת לריטלין; בהינתן הנמכת הדימוי העצמי, קיימת פגיעה בתפקוד הבין-אישי והחברתי; הנבדקת זקוקה להתערבות טיפולית פסיכופרמקולוגית אך אינה מוכנה לשתף פעולה; קיים קשר אטיולוגי של גרימה בין האירוע לבין הסימפטומטולוגיה המשקפת את מצבה הרפואי כיום.

     

  12. מחוות-דעת המומחה בתחום כירורגיית הפה והלסת עולה, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום זה כתוצאה מהתאונה.

     

  13. מכאן, שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 23.05%.

     

  14. לאחר מינוי המומחים כאמור, נקבעה לתובעת נכות צמיתה משוקללת במוסד לביטוח לאומי בשיעור של 28%, ובכלל זה נכות בשיעור של 10% בגין הפגיעה האורתופדית, 10% בגין הצלקת ו- 10% בגין הפרעה הסתגלותית.

     

     

     

    הנכות התפקודית

  15. התובעת טוענת, כי נכויותיה הרפואיות הן בתחום האורתופדיה והן בתחום הפסיכיאטריה באות לידי ביטוי בפן התפקודי, בהינתן, כי היא מוגבלת בהליכה, לוקה בקושי בריכוז וירידה ביכולות הלימודיות וסובלת מדימוי עצמי ירוד. מכאן, טוענת התובעת, כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית ועומדת על שיעור של 25% (ראו סעיף ד לסיכומים מטעם התובעת).

     

  16. הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי הנכות בגין הצלקות אינה תפקודית והשפעת הנכות האורתופדית בכללותה על מי שעיסוקו אינו עבודה פיזית נמוכה משמעותית משיעורה הרפואי. בהקשר זה, טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הביאה לעדות ולו עד אחד ביחס לתפקודה. התובעת למדה פסיכולוגיה לתואר ראשון, סיימה בציונים גבוהים ומתעתדת להיות פסיכולוגית ומכאן שנכותה התפקודית האורתופדית עומדת לכל היותר על שיעור של 5%. גם לנכות הנפשית השפעה מעטה על תפקוד התובעת, שעה שהאחרונה ממשיכה במסלול חייה, למדה פסיכולוגיה וסיימה בציונים גבוהים, נמצאת בקשר זוגי ומתפקדת בצורה סבירה לחלוטין.

     

    דיון והכרעה 

  17. הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת אומנם נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]).

     

  18. במקרה הנדון, אני סבורה, כי הנכות התפקודית בתחום האורתופדיה נופלת במעט מהנכות הרפואית בתחום זה. הנכות האמורה כוללת נכות בשיעור של 10% בגין מצב שלאחר שבר בשוק ובקרסול ונכות נוספת בשיעור של 5% בגין צלקות בברך ובקרסול.

     

  19. לא תתכן מחלוקת על כך שנכות אורתופדית בשיעור של 10% בגין מצב שלאחר שבר בשוק ובקרסול, אשר על-פי חוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה, באה לידי ביטוי בכאב, הפרעה בכריעה, רגישות קדמית והגבלה מינימלית בתנועת הקרסול, מהווה נכות תפקודית. כפי העולה מתצהיר עדותה הראשית של התובעת, הנכות האמורה מקשה עליה "בכל פעילות הכרוכה בעמידה ממושכת ו/או הליכה ממושכת" ובאה לידי ביטוי ב- "כאבי ברכיים קשים..." (ראו סעיף 54 לתצהיר).

  20. בהינתן, כי לא לעולם חוסן; האפשרות הסבירה, כי הנכות האמורה, אשר באה לידי ביטוי בין היתר בכאבים, תשפיע על התובעת בעתיד, ולו בתום יום עבודה ובשים לב להלכה, לפיה נכות בתחום האורתופדיה משקפת על-פי רוב גם את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד הכללית [ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 30.1.08)], אני סבורה, כי הנכות התפקודית בגין מצב שלאחר שבר בשוק ובקרסול שקולה לנכות הרפואית.

     

  21. שונים הם פני הדברים באשר לנכות בשיעור של 5% בגין הצלקות בברך ובקרסול. בהינתן מחד גיסא, קביעת המומחה בתחום האורתופדיה, לפיה הצלקות שנותרו לתובעת הן רגישות ועם ירידה תחושתית ובשים לב, מאידך גיסא, למיקומן של הצלקות, בברך ובקרסול ולעובדה, העולה מחוות-הדעת, כי הן משתלבות בצבע העור, ובפרט שעה שטענת התובעת נוגעת להשלכתן על דימוי הגוף שלה, מצאתי כי הנכות הרפואית בגין הצלקות איננה תפקודית במלואה.

     

  22. באשר לנכות הרפואית בתחום הפסיכיאטריה, אני סבורה, כי זו משקפת אל נכון את נכותה התפקודית של התובעת.

     

  23. התובעת בענייננו, ילידת 30.11.88, נפגעה בתאונה בהיותה בת 22 שנים בלבד ונכותה הפסיכיאטרית בשיעור של 10% נקבעה בגין הפרעת הסתגלות עם תגובה חרדתית ודיכאונית מעורבת.

     

  24. עובר לתאונה, סיימה התובעת לימודי תיכון במגמת תעשייה וניהול בהישגים טובים מאוד ושירתה בצבא כקצינת משאבי אנוש. עם שחרורה מהשירות הצבאי, העתיקה התובעת מגוריה מעיר הולדתה, נהריה, לעיר תל-אביב ומשך כחודשיים עובר לתאונה שימשה כמזכירה במשרד עורכי-הדין הרצוג פוקס נאמן (להלן: "משרד עורכי-הדין").

     

  25. נוכח מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה, שהתה התובעת בחופשת מחלה ושבה לעבודתה במשרד עורכי-הדין ביום 1.5.11. התובעת עבדה שם עד לתום שנת 2011, אז עזבה מיוזמתה והחלה ללמוד למבחן הפסיכומטרי, כפי שתכננה עוד בטרם התאונה. לאחר שעברה את המבחן, שבה התובעת להתגורר בבית הוריה שבנהריה, בחודש אוקטובר 2012 החלה לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ובחודש יולי 2015 סיימה את הלימודים.

     

  26. במהלך הלימודים עבדה התובעת במלצרות בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע (עדותה בעמוד 7 לפרוטוקול בשורות 35-36). כיום מתגוררת התובעת בחיפה עם בן זוגה ועוסקת לפרנסתה בהדרכת פגועי נפש בשכר חודשי בסך של כ- 4,000-5,000 ₪ (עדותה בעמוד 6 לפרוטוקול בשורה 31 – עמוד 7 לפרוטוקול בשורה 8).

     

  27. כפי העולה מתצהיר עדותה הראשית של התובעת, השפעת הנכות הרפואית בתחום הפסיכיאטריה על כושר עבודתה כמזכירה במשרד עורכי-הדין באה לידי ביטוי בדיכאון וירידה בכושר הריכוז והזיכרון. כמו כן, על מנת להפיג את הדיכאון והכאבים מהם סבלה, החלה התובעת להשתמש בקנאביס ולפיכך, פעמים רבות לא התעוררה בזמן ואיחרה לעבודה (ראו סעיפים 33-37 לתצהירה).

     

  28. אומנם כאמור, בהמשך, למדה התובעת למבחן פסיכומטרי ולתואר ראשון בפסיכולוגיה וסיימה את התואר בציונים גבוהים (עדות התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול בשורות 5-6). עם זאת, התובעת הטיבה להסביר בתצהיר עדותה הראשית, כי הדבר הסתייע נוכח השימוש התכוף שעשתה בריטלין ובקנאביס (סעיפים 38-49 לתצהירה).

     

  29. כך גם עולה מעדותה המהימנה והקוהרנטית, כי נוכח קשיי זיכרון (עמוד 4 לפרוטוקול בשורות 24-25) וקשיי ריכוז בתקופת המבחנים היא החלה ליטול ריטלין וכך הצליחה להשלים את הפער בלימודים (עמוד 5 לפרוטוקול בשורות 23-26).

     

  30. עוד עולה מתצהיר העדות הראשית של התובעת, כי מאז התאונה היא לא הצליחה ליצור מערכת יחסים זוגית וסבלה מדימוי גוף ירוד בעיקר בכל הקשור למראה הרגל, הצלקות, הצליעה ממנה סבלה וכן בשל כך ששמנה מאוד (סעיף 50 לתצהיר). אכן, התובעת אינה לוקה עוד בצליעה וכפי העולה מעדותה, היא נמצאת כיום במערכת יחסים זוגית. עם זאת, מצאתי לקבל עדותה המהימנה והכנה בהקשר זה, ממנה עולה, כי בהינתן נכותה, היא "מרגישה מאוד לא אטרקטיבית" ובשל כך היא חווה קשיים במערכת היחסים (עמוד 6 לפרוטוקול בשורות 6-9); חשה שהיא במשקל עודף (עמוד 6 לפרוטוקול בשורות 15-20) [על אף היותה רזה מאוד] וסובלת מבולמוסי אכילה (עמוד 6 לפרוטוקול בשורות 11-12).

     

    מכל מקום, בקבעו נכותה הפסיכיאטרית, נתן המומחה משקל לשיפור שחל במצבה של התובעת, וכפי קביעתו לפיה "יש לקבוע נכותה (לאור השיפור שחל: התעצמות כוחותיה, הפחתה בהתנהגות התלותית והגבהת הביטחון העצמי) בשיעור של 10%..." [ההדגשה אינה במקור].

     

  31. עדות התובעת כאמור בדבר השפעת הנכות הפסיכיאטרית על כושר התפקוד שלה, מתיישבת עם מסקנות חוות-דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה. על-פי חוות הדעת, הפסיכופתולוגיה בעקבות התאונה באה לידי ביטוי, בין היתר, בירידה בריכוז, דימוי עצמי ירוד ובולמוסי אכילה, אשר הופיעו מספר חודשים לאחר התאונה. עוד על-פי חוות-הדעת, נוכח הפגיעה בריכוז, קיימת פגיעה ביכולתה הלימודית והיא נזקקת לריטלין ובהינתן הנמכת הדימוי העצמי, קיימת פגיעה בתפקוד הבין-אישי והחברתי.

     

  32. שוכנעתי, כי הנכות הפסיכיאטרית על אותותיה כמתואר לעיל, עשויה להשפיע במישורי החיים השונים ובמגוון רחב של תחומי עיסוק, ולו בעתיד ודי בכך, לטעמי, כדי לקבוע, כי מדובר בנכות תפקודית.

     

  33. חיזוק למסקנה האמורה ניתן למצוא בקביעת נכותה הפסיכיאטרית על-פי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל, שעניינו "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה" [ההדגשה אינה במקור].

     

  34. מהנימוקים המפורטים לעיל ובשים לב לשיעורה וטיבה של הנכות הפסיכיאטרית, כמו גם השפעתה בפועל על כושר תפקודה של התובעת; התרשמותי מהתובעת; בהינתן כי לא לעולם חוסן והאפשרות הסבירה כי מגבלות התובעת תקשינה עליה גם בעתיד, אני סבורה, כי נכותה התפקודית בתחום הפסיכיאטריה שקולה לנכות הרפואית בתחום האמור ועומדת על שיעור של 10%.

     

  35. נוכח המפורט לעיל, מצאתי להעמיד נכותה התפקודית של התובעת על שיעור של 20% (במעוגל).

     

    הפסד שכר לעבר

  36. התובעת עותרת בראש הנזק האמור לפיצוי בסך של 19,530 ₪ בגין תקופת הנכויות הזמניות, לפי שיעור הנכויות הזמניות ושכר ערב התאונה מעבודתה במשרד עורכי-הדין בסך של 7,233 ₪ ולפיצוי בסך של 106,651 ₪ בגין התקופה שמתום תקופת הנכויות הזמניות ועד היום, לפי נכות תפקודית בשיעור של 25% ושכר ממוצע במשק בסך של 9,274 ₪. סה"כ עותרת התובעת בראש נזק זה לפיצוי בסך של 126,181 ₪ (ראו סעיפים 25-27 לסיכומים מטעם התובעת).

     

  37. הנתבעת טוענת, כי יש לחשב ההפסד בראש נזק זה לפי הפסד מלא בתקופת אי-הכושר המלא לפי שכר ערב התאונה בסך של 7,233 ₪ והפסד חלקי בשיעור של 30% למשך חודשיים בלבד, עד אשר שבה התובעת לעבודה (ראו סעיף 4 לסיכומים מטעם הנתבעת). באשר לתקופה שמתום תקופת הנכויות הזמניות ועד היום, טוענת הנתבעת, כי התובעת עזבה מיוזמתה את מקום עבודתה במשרד עורכי הדין; המעסיק לא סירב ליציאתה לטיפולים רפואיים ואיחוריה לעבודה נבעו בשל השימוש בקנאביס, אותו נטלה באופן לא חוקי וללא התוויה רפואית, שעה שחלף זאת היה בידה ליטול תרופות פסיכיאטריות ולהימנע מאיחורים.

     

  38. לטענת הנתבעת, יש לחלק התקופה שמתום תקופת הנכויות הזמניות ועד היום לשלוש תקופות: האחת, מחודש ינואר 2012 ועד לחודש אוקטובר 2012, תחילת לימודיה האקדמאיים, אשר ההפסד בגינה יחושב לפי 8% נכות תפקודית ושכר ערב התאונה בסך של 7,233 ₪; השנייה, מחודש אוקטובר 2012, תחילת לימודיה האקדמאיים, ועד לחודש יולי 2015, תום הלימודים האקדמאיים והשלישית, מחודש יולי 2015, תום לימודיה האקדמאיים ועד היום- בגין שתי התקופות האחרונות, התובעת אינה זכאית לכל פיצוי.

     

  39. אומנם, "דרך המלך לפסיקת פיצויים בראש נזק זה היא על ידי חישוב אריתמטי. ברם, כאשר קשה או בלתי אפשרי להעריך את אחד המשתנים לצורך החישוב, יפנה בית המשפט לפסיקת פיצוי גלובלי (דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף עמודים 136, 562-559 (מהדורה חמישית, 2003) (להלן: קציר))" [ההדגשה אינה במקור] [ע"א 8602/11 הפניקס נ' שלמה דן גדרון (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 3.4.12)].

     

  40. כאמור, בנסיבות העניין, התובעת עזבה מיוזמתה את העבודה במשרד עורכי-הדין ולמדה למבחן הפסיכומטרי ולתואר ראשון בפסיכיאטריה משך כשלוש שנים, במהלכן גם עבדה במלצרות בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע. בהינתן האמור, לא ניתן לקבוע, כי אי חזרתה או חזרתה החלקית של התובעת למעגל העבודה, בתקופות השונות, נובעת בהכרח ממצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה וסביר יותר, כי בתקופות בהן למדה לא הייתה עובדת בהיקף עבודה כעובר לתאונה. מכאן, יהא זה נכון לטעמי לאמוד הפיצויים בראש הנזק האמור בסכום גלובאלי.

     

  41. בשים לב לגילה של התובעת ערב התאונה וטיב עיסוקה; תקופות אי-הכושר הזמניות בשיעורים של 100% ו- 30% שנקבעו לה למשך כשבעה חודשים לאחר התאונה והעובדה כי שבה לעבודה כעבור ארבעה חודשים בלבד; המסקנה, לפיה לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בלעדי בין אי חזרתה או חזרתה החלקית למעגל העבודה, בתקופות השונות, לבין מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה, זאת בהינתן לימודיה; נכותה התפקודית כתוצאה מהתאונה; התקופה שחלפה מאז התאונה (למעלה מ-6 שנים) והריבית המתאימה שיש לפסוק בגינה, מצאתי לפסוק לתובעת הפסד שכר לעבר על דרך האומדנה בתקופה החל מיום התאונה ועד היום בסך גלובאלי של 70,000 ₪.

     

     

     

    הפסד שכר לעתיד

  42. התובעת עותרת לחישוב הפסדיה בראש הנזק האמור, לפי נכות תפקודית בשיעור של 25% ושכר ממוצע במשק בתקופה החל מהיום ועד הגיעה לגיל 40 ומאז ועד הגיעה לגיל פנסיה, לפי 1.5 מהשכר הממוצע במשק. מכאן, עותרת היא לפיצוי בראש הנזק האמור בסך כולל של 817,822 ₪ (ראו סעיפים 28-31 לסיכומים מטעם התובעת). מנגד, טוענת הנתבעת, כי יש לחשב הפיצוי בראש הנזק האמור, לפי נכות תפקודית בשיעור של 8% בלבד ושכר ממוצע במשק לאחר ניכוי מס הכנסה בסך של 9,274 ₪ ומכאן, כי התובעת זכאית לכל היותר לפיצוי בסך כולל של 201,720 ₪ (ראו סעיף 4 לסיכומים מטעם הנתבעת).

     

  43. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ונוכח מסקנותיי דלעיל, מצאתי לחשב הפיצוי בראש נזק זה על-פי שכר ממוצע במשק בסך של 9,274 ₪ ו- 20% נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה עד גיל 67 ולפסוק לה פיצוי בסך כולל של 506,075 ₪ [לפי מקדם היוון בשיעור של 272.8463].

     

    הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד

  44. התובעת עותרת לפיצוי בסך של 118,000 ₪ לפי הפרשות בשיעור של 12.5% מסך הפסדי ההשתכרות (ראו סעיפים 32-33 לסיכומים מטעם התובעת), בעוד הנתבעת טוענת להפסד בסך של 24,206 ₪ בלבד (ראו סעיף 4 לסיכומים מטעם הנתבעת).

     

  45. על-פי צו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016, לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957, הוגדלו הפרשות החובה של המעביד, הן לרכיב תגמולים והן לרכיב פיצויי פיטורין החל מיום 1.7.16 ל- 12.25% והחל מיום 1.1.17 ל- 12.5%. מכאן, שהפסדי התובעת בראש נזק זה עומדים על סך כולל של 71,723 ₪ וכך אני פוסקת.

     

    ביטוחי בריאות

  46. התובעת מוסיפה ועותרת לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין ייקור פרמיות, באשר לשיטתה, נוכח פגיעתה, חברות הביטוח אינן מוכנות לבטח אותה בביטוח בריאות פרטי או ביטוחי פנסיה ואלו שמוכנות דורשות סכומי פרמיה גבוהים ביותר ומחריגות פיצוי בגין רגלה הפגועה. עוד לטענתה, סביר כי בשל פגיעתה היא תאלץ לשלם סכומים נכבדים בגין תשלום פרמיה לרכישת ביטוח חיים לצורך המשכנתא (ראו סעיפים 34-37 לסיכומים מטעם התובעת). הנתבעת טוענת, כי בהעדר הוכחה ומשמדובר בסכום מופרז שאיננו מבוסס, אין מקום לפיצוי (ראו סעיף 4 לסיכומים מטעם הנתבעת).

     

  47. בהעדר הוכחת שיעור ההפסד ובשים לב לכך שבמסגרת התביעה האמורה ממילא ישולם לתובעת פיצוי בגין נכותה כתוצאה מהתאונה הנדונה, אני סבורה כי אין מקום לפיצוי נוסף בראש הנזק הנטען.

     

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד

  48. התובעת טוענת, כי לאחר שחרורה מבית-החולים, היא שבה להתגורר בבית הוריה ונדרשה לעזרה מלאה מצד אימה, עד אשר נאלצה האם להפסיק עבודתה כמורה פרטית לילדים לקויי למידה ומוסיפה וטוענת, כי גם כיום היא נדרשת לעזרה. מכאן, עותרת התובעת לפיצוי בראש נזק זה בגין תקופת העבר בסך של 50,000 ₪ ולפיצוי בגין תקופת העתיד בסך של 355,324 ₪, לפי 5 שעות עזרה שבועיות בעלות של 50 ₪ לשעה עד לתום תוחלת חייה (ראו סעיף ו לסיכומים מטעם התובעת).

     

  49. מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובעת נדרשה לסיוע מצד אימה משך ארבעה חודשים בלבד לאחר התאונה. הטענה בדבר הפסד השכר שנגרם לאימה בתקופה האמורה לא הוכח. לכל היותר זכאית התובעת לפיצוי כולל בסך של 4,000 ₪ בגין תקופת העבר. בכל הנוגע לעתיד, בהינתן, כי חלק משמעותי מנכות התובעת היא נכות פסיכיאטרית, אשר בגינה לא נדרשת כל עזרה; הנכות האורתופדית אינה בשיעור גבוה; ההנחה הסבירה, כי התובעת שתעבוד במשרה מלאה תזדקק ממילא לשירותי עוזרת והעובדה כי התובעת לא נזקקה עד כה לכל עזרה בשכר, אין מקום לפיצוי בגין תקופת העתיד.

     

  50. נוכח הנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת למשך תקופה של כשבעה חודשים מיום התאונה; העתקת מגוריה לבית הוריה למשך ארבעה חודשים לאחר התאונה, עד אשר שבה לעבודתה במשרד עורכי-הדין, הסיוע שניתן לה מצד אימה בתקופה האמורה ומסקנתי בדבר נכותה התפקודית בתחום האורתופדיה, נכונה אני להניח, כי היא נדרשה לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה, ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה. לפיכך, אני סבורה כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות את התובעת בראש נזק זה לעבר ולעתיד בפיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 30,000 ₪. 

     

    הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

  51. התובעת עותרת לפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך כולל של 30,000 ₪ ומפנה לאסמכתאות חלקיות מתיק המוצגים מטעמה בגין שכירת אביזרים, בדיקות רפואיות וטיפולים פסיכולוגיים, להם היא נדרשת עד היום, וטוענת, כי ההוצאות בגין הטיפולים הפסיכולוגים אינן כלולות בסל הבריאות ואינן משולמות על-פי חוק ביטוח לאומי (ראו סעיף ז לסיכומים מטעם התובעת). הנתבעת טוענת, כי בהינתן העובדה שמדובר בתאונת עבודה אשר מלוא ההוצאות בגינה, מכוסות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה (ראו סעיף 4 לסיכומים מטעם הנתבעת).

     

  52. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הנוגעים לעניין, לרבות לעובדה שמדובר בתאונת עבודה והתובעת זכאית לתשלום הוצאותיה מהמוסד לביטוח לאומי, ולהנחה הסבירה, כי בכל זאת נדרשה ותידרש לשאת בהוצאות כאלה ואחרות מכיסה עבור משככי כאבים, תרופות וטיפולים, אני מוצאת לאמוד הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪.

     

    ניידות לעבר ולעתיד

  53. התובעת טוענת, כי בעקבות התאונה נגרמו לה הוצאות נסיעה מוגברות הן לצורכי טיפולים והן לסידורים שונים ועותרת לפיצוי גלובאלי לעבר בסך כולל של 15,000 ₪ ופיצוי לעתיד בסך של 271,338 ₪, אשר חושב לפי עלות שבועית בסך של 200 ₪ עד לתום תוחלת חייה (ראו סעיף ח לסיכומים מטעם התובעת). הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי בהינתן הקבלות אשר צורפו לתיק המוצגים מטעם התובעת והעובדה שמדובר בתאונת עבודה, אשר ההוצאות בגינה מכוסות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, לכל היותר היא זכאית לפיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין תקופת העבר. בכל הנוגע לתקופת העתיד, אין מקום לפיצוי. התובעת מתניידת ברכב פרטי משלה ולא צורפו קבלות מהשנים האחרונות עבור מוניות.

     

  54. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, בשים לב לנכויות הזמניות של התובעת ומסקנתי בדבר נכותה התפקודית בתחום האורתופדיה; עדותה, לפיה היא נוהגת ברכב שבבעלותה מאז שהחלה ללמוד לתואר הראשון; משהקבלות שצורפו לתיק המוצגים מטעמה אינן עדכניות ומשמדובר בתאונת עבודה והתובעת זכאית לתשלום הוצאותיה מהמוסד לביטוח לאומי, אני סבורה כי פיצוי גלובאלי בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪ הוא פיצוי ראוי בנסיבות העניין.

     

    כאב וסבל

  55. הצדדים מסכימים, כי בהתאם לתקנות יש לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסך של  47,095 ₪ וכך אני פוסקת.

     

  56. מכאן, שהפסדיה של התובעת בגין התאונה עומדים על סך כולל של 739,893 ₪, כפי שפורט מעלה בהרחבה.

     

    ניכויים

  57. על-פי חוות-דעת אקטוארית עדכנית מיום 14.6.17 מטעם הנתבעת, הסכום המשוערך והמהוון של קצבאות הנכות מעבודה עומד על סך כולל של 501,078 ₪ [העתק חוות-הדעת צורף לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

    סוף דבר

  58. הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 238,815 ₪ [לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי], כמפורט לעיל.

     

  59. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת החזר אגרת בית-משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה בפועל וכן שכר-טרחת עו"ד כדין. בנוסף, תישא הנתבעת בתשלום המחצית השנייה של האגרה.

     

  60. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום תשלומם המלא בפועל.

     

    המזכירות תעביר העתק פסק-הדין לבאי כוח הצדדים

     

     

     

    ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ז, 12 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ