פלוני נ' מ. מ. סאג'ור

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מנפילתו באחד מרחובות כפר סאג'ור כתוצאה ממפגע. הצדדיםחלוקיםבשאלות החבות, האחריות והנזק. בהתאם לתקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, פסק הדין יכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי.

המחלוקת ועיקר טענות הצדדים 

1. התובע יליד 1988 ומורה במקצועו. על-פי הנטען בכתב התביעה "ביום 13/07/2020, סמוך לשעה 21:00, נפגע התובע עת מעד בעודו הולך רגל באחד הרחובות הפגומים בכפר סאג'ור כתוצאה מבור, אשר גרם לתובע לעקם רגל שמאל וגם גרם לו נזקי גוף". המפגע הנטען תועד בתמונות שצורפו כנספח ב' לכתב התביעה.

    

2. לטענת התובע, ברחוב היה מפגע מסוכן שנגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעת, אשר חבה חובת הזהירות מושגית וקונקרטית בתור רשות מקומית האחראית על תקינות הרחובות עבור הולכי הרגל. נטען, כי הנתבעת אחראית בין היתר על תחזוקת הכבישים והמדרכות וכי עליה להסיר מפגעים כדי למנוע סכנות לציבור. על כן, ומשלא תיקנה הנתבעת את המפגע (הבור ברחוב) ו/או לא סימנה אותו ו/או הציבה גידור או תאורה, הרי היא הפרה את חובותיה על-פי הוראות הדין.

    

3. התובע הוסיף בסיכומיו כי הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה, לא הביאה מהנדס המועצה, ולא הציגה מסמכי תחזוקה והסתפקה בהכחשות כלליות לטענות התובע. בנוסף, נטען כי הנתבעת מחזיקה דו"ח חוקר פרטי שלא הוגש לבית המשפט, דבר אשר פועל לרעת הנתבעת. התובע ביקש לדחות את טענות הנתבעת בדבר אשם תורם עת נפל בשעות הלילה בבור נסתר ולא צפוי.

    

4. אשר לשאלת הנזק, התובע טען כי נקבעו לו 10% נכות צמיתה בברך שמאל ונמצאה הגבלה בתנועה ודלדול שרירים. לטענת התובע מדובר בפגיעה המשפיעה על תפקודו כמורה. התובע עתר לקבלת פיצוי בסכום מעוגל של 500,000 ₪, הכולל: הפסדי שכר בעבר בסך 50,000 ₪; הפסדי שכר ופנסיה בעתיד בסך 279,967 ₪; עזרת צד שלישי בעבר בסך 25,000 ₪; עזרת צד שלישי בעתיד בסך 60,000 ₪; הוצאות רפואיות ונסיעות בסך 35,000 ₪; וכאב וסבל בסך 50,000 ₪.

    

5. הנתבעת כופרת מכל וכל באירוע התאונה ולטענתה הפגיעה נגרמה בנסיבות אחרות לגמרי ולא כפי שנטען על ידי התובע; לדבריה התובע בדה סיפור כדי לזכות בפיצוי. לפיכך מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

    

6. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה ולא הציג ראיות למקום התאונה, ובהתאם לא הוכח כי מדובר בשטח ציבורי שנמצא באחריות המועצה. נטען כי העדות היחידה היא עדות התובע בלבד, ללא עדים נוספים ואף אחיו שהגיע למקום לא העיד.