רבאח נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח

מונחת בפניי תביעה שעניינה בפיצוי התובע, בגין השקעות שביצע במקרקעין שברשותו.

רקע:

1. התובע מתגורר ביחד עם בני משפחתו, במשך שנים, עוד משנות ה- 70, בנכס המצוי ברחוב סלסלה 8 בתל-אביב, הידועים כגוש 7027 חלקה 93 (להלן: "התובע", ו"המקרקעין", בהתאמה).

    

2. התובע מתגורר בנכס על המקרקעין, אשר עליה יש חצר, עצי פרי, מחסן, שירותים וחדר שירות (להלן: "הנכס"). כמו כן, קיימת חלקה נוספת, חלקה 92 (להלן: "חלקה 92") אשר בה קיימת דירה בת שלושה חדרים, הכוללת מטבח, שירותים ומחסן.

    

3. על מנת לסבר את האוזן, הנתבעת הגישה הליכים כנגד התובע בשנת 1978, במסגרת ת.א 616/78, ובשנת 1979 ניתן פסק-דין לפינוי התובע (להלן: "פסק-הדין הראשון"), אולם בפועל זנחה הנתבעת את מימוש פסק-הדין, התירה לתובע להמשיך ולהחזיק במבנים, ואף דרשה מהתובע דמי שכירות ראויים.

    

4. ביום 27.01.2002 ניתן פסק-דין על ידי כב' השופט דן מור בת.א. 59134/97 (להלן: "פסק-הדין של כב' השופט מור"), ובו נקבע כי התובע הינו בר רשות בחלקה 92, ולא ניתן לפנותו, אלא בתשלום פיצוי מתאים, בגין כל השקעותיו בחלקה 92.

    

5. ביום 22.12.2011 ניתן פסק-דין על ידי כב' השופט ישי קורן בת.א 69844/07 (להלן: "פסק-הדין של כב' השופט קורן").