ללום ואח' נ' אלקטרה בניה בע"מ

לפניי תביעה בגין ליקוי רטיבות בדירה.

מדובר בדירה המצויה ברח' בלפור 58 מס' דירה 2 בבת ים (להלן: "הדירה"), אשר נבנתה על ידי הנתבעת ונרכשה במסגרת קבוצת רכישה על ידי מר אלון הרצוג (להלן: "הרצוג"). הרצוג קיבל את החזקה בדירה ביום 7.8.2015 והתובעים רכשו את הדירה מהרצוג בשלהי שנת 2019.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעים

לטענת התובעים, כבר בעת רכישת הדירה ציין בפניהם המוכר-הרצוג כי קיימת בעיית רטיבות המוכרת לנתבעת ומצויה באחריותה.

במהלך עבודות שיפוץ שערכו התובעים בדירתם עם כניסתם לדירה, התגלתה רטיבות ניכרת בשני חדרי הרחצה. התובעים פנו לנתבעת אשר ביצעה מספר פעולות לייבוש הרטיבות תוך הבטחה כי הרטיבות לא תשוב.

זמן קצר לאחר מכן שבה הרטיבות. התובעים ביצוע מספר תיקונים קוסמטיים, אולם משמוקדי הרטיבות שבו, הם פנו למומחים מטעמם, וביצעו עבודות תיקון ושיפוץ בהתאם להמלצתם. לאחר ביצוע עבודות אלו, באופן פרטי, לא שבה הרטיבות.

לטענת התובעים, הנתבעת כשלה לטפל ברטיבות. על כן על הנתבעת לפצות בגין ההוצאות שהוצאו על ידם לשם תיקון הרטיבות, לפי הפירוט הבא:

1. הרמת ריצוף בשני חדרי רחצה ועבודות תיקונים בקירות הבית עקב הרטיבות שבוצעו בחודשים דצמבר 2019, מאי 2020, נובמבר 2021 ובחודש יוני 2022.

2. עלות החומרים (קרמיקה, ריצוף, חומרי בנייה וכו').

3. עלות חברת מומחים לנזילות.

4. פיצוי בגין עגמת נפש.

5. הפסד של 30 ימי עבודה.

   טענות הנתבעת

הנתבעת מכחישה את קיומם של הליקויים בדירה וכן כופרת באחריותה לתיקון הליקויים ככל שיש כאלו. עוד טוענת הנתבעת כי ככל שקיימים ליקויים, הרי שעומדת לה הזכות לתקן חלף תשלום פיצוי כספי לתובעים.

התובעים לא פנו לנתבעת בקשר לליקויים הנטענים ולא אפשרו לה לתקנם וזאת בניגוד לחובתם בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"). אציין, כי במסגרת כתב ההגנה ציינה הנתבעת כי התובעים פנו אליה לראשונה בחודש יולי 2022 (סעיף 38 לכתב התביעה). במצב דברים זה גרמו התובעים לנתבעת לנזק ראייתי משום שכיום לא יכולה היא לבדוק את טענות התובעים ולבחון את העלויות הטענות לביצוע התיקונים.

עוד לטענת הנתבעת, היא ביצעה את כל התיקונים הדרושים בדירה המצויים תחת אחריותה ככל ואלו הובאו לידיעתה באמצעות פניותיו של הרצוג. בשנת 2016 פנה הרצוג בטענות לקיום ליקויי רטיבות רק פעמיים: ביום 2.6.2016 והתיקונים הושלמו ביום 14.6.2016, וביום 24.10.2016 והתיקונים הושלמו ביום 3.11.2016 הרצוג אישר את התיקונים.

פנייה אחרונה מטעם הרצוג בעניין הליקויים נעשתה ביום 11.8.2019 ובביקור נציגי הנתבעת בתחילת חודש 9.2019 עלה כי התיקונים בקשר לליקויי הרטיבות בוצעו וביום 10.11.2019, עוד קודם כניסת התובעים לדירה, השלימה הנתבעת תיקוני צבע וטיח. במעמד זה דרש הרצוג כי הנתבעת תפעל להחלפת אריחי הריצוף עקב המצאות "לחות כלואה" מתחת לריצוף והנתבעת השיבה כי בוצע ייבוש תת רצפתי ואין צורך בהחלפת אריחי ריצוף. מכל מקום, לא בוצעה פתיחת ריצוף בדירה ולא הופעלו מאווררים בדירה, ככל שבוצעו עבודות נרחבות בדירה בחודש 12.2019 אלו בוצעו על ידי התובעים ועל דעתם ולא בידיעת הנתבעת.

על כן, לטענת הנתבעת יש להורות על דחיית התביעה תוך חיוב בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד.

ההליך וראיות הצדדים

התביעה הוגשה תחילה למפקח על רישום מקרקעין. בהתאם להחלטת המפקח על רישום המקרקעין מיום 1.9.2022 ביחס לשאלת הסמכות העניינית, הועברה התביעה לידון בפניי בבית משפט זה.

אציין, כי בתחילת ההליך התובעים לא היו מיוצגים. בהמשך ההליך, הם לוו בייצוג משפטי.

ראיות הצדדים הוגשו באמצעות תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעים העידו התובעים, הרצוג והמומחה מטעמם, אמיתי לוי, אשר חוות דעתו הוגשה במסגרת ראיותיהם (להלן: "לוי"). כן הוגש תצהיר מטעם נתנאל אמברק, קבלן עבודות האיטום, אולם זה לא התייצב לעדות, והתובעים ויתרו על עדותו.

מטעם הנתבעים העידו אביהו גולן, נציג מחלקת בדק בנתבעת (להלן: "גולן") ועמוס דבוש, מנהל עבודה במחלקת בדק בנתבעת (להלן: "דבוש"). יוער כי תצהיר מטעם גולן הוגש ביום 8.1.2024 ולאחר מכן בהתאם להחלטתי מיום 3.3.2024 הוגש ביום 5.3.2024 תצהיר משלים.

העדים נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיון ההוכחות מיום 22.9.2024 (ההפניות יעשו לתמלול הדיון מיום זה). הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

דיוננו יעבור בתחנות הבאות: בתחילה נברר את שאלת האחריות, והאם הנתבעת אחראית לליקוי הרטיבות הנטענים. לאחר מכן נבחן באם ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן. וככל שהתשובה לשתי שאלות הינה חיובית, נבחן את הנזקים הנטענים.

שאלת האחריות - מקור הרטיבות

אין מחלוקת כי בעת רכישת הדירה על ידי התובעים בשנת 2019 היו בדירה מוקדי רטיבות. רטיבות זו הייתה ידועה לנתבעת עוד מיוני 2016, והנתבעת הגיעה לדירה מספר פעמים כדי לטפל בה, אך ללא הצלחה.

הנתבעת אינה מכחישה כי הייתה קיימת רטיבות, אלא טענתה המרכזית היא כי טיפלה במוקדי הרטיבות בהצלחה כבר בשנת 2019. משאין מחלוקת בדבר קיומו של הליקוי והרטיבות עד לשנת 2019, הנטל להוכיח כי הליקוי טופל בהצלחה על ידי הנתבעת מוטל על הנתבעת.

אקדים ואומר כי לא מצאתי כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכחת טענתה. כפי שעולה מעדויות וראיות הצדדים, הנתבעת לא תיקנה את מקור הרטיבות, ובהתאם מצאתי כי הנתבעת אחראית לתיקון ליקוי הרטיבות. ואפרט:

גולן העיד על אופן הטיפול בפניות בנוגע לליקויים. מדובר בתהליך המתחיל עם פנייה של הדייר – טלפונית או בדרך אחרת – אשר בעקבותיה נעשית בדיקה אצל הנתבעת האם הליקוי הנטען מצוי באחריותה בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר דירות").

לאחר שנמצא כי האחריות נמצאת תחת הנתבעת, נעשה אבחון של הליקוי, המתועד בטופס אבחון; ולאחריו מבוצע התיקון, אשר בא לידי ביטוי ברישום בטופס ביצוע. בסיום הביצוע, נסגרת הקריאה (עמ' 31 ש' 39-27 ועמ' 32 ש' 17-1).

ביחס לדירה בה עסקינן, הדברים מתועדים בתקציר יומן משימות, אשר צורף בשלמותו למוצגי הנתבעת (עדות גולן בעמ' 34 ש' 10-7 ובש' 29-20).

כעולה מראיות הנתבעת, בעיית הרטיבות הובאה בפני נציגי הנתבעת שוב בתחילת חודש יולי 2018. באבחון שנעשה על ידי נציגי הנתבעת מצוין כי יש לבדוק מערכת דלוחין בחדר המקלחת המשפחתית. אין תיעוד כי הבדיקה בוצעה ואין תיעוד לסגירת קריאת השירות. מכל מקום, הרטיבות לא נפתרה, שכן בחודש ינואר הגיעו נציגי הנתבעת פעם נוספת לטפל במוקדי הרטיבות המצויים בדירה. כעולה מתיעוד הנתבעת, התיקון אותו היא סברה כי יש לבצע בחודש ינואר 2019 הוא פתיחת הרצפה וביצוע חגורה בחדר האמבטיה הכללי (נספח 1 לתצהיר דבוש, טופס אבחון מיום 10.1.2019). באותו מועד הנתבעת העריכה את התיקון בכשני ימי עבודה, בביצוע של שלושה פועלים. אין תיעוד כי תיקון זה בוצע.

כפי שעולה מטופס הנתבעת מיום 29.5.2019, במועד זה עדיין הייתה קיימת בדירה רטיבות קשה.

התיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת במועד זה כללו קילופים בכל הקירות וביצוע שפכטל בשתי שכבות בקירות הדירה. עבודה זו בוצעה ביום עבודה אחד, על ידי שלושה פועלים. כך שמתיעוד זה ניתן להסיק כי מקור הרטיבות לא טופל לשורשו, ולא כלל עבודות איטום, אלא הנתבעת הסתפקה בתיקונים קוסמטיים בלבד. גם מעדות גולן ודבוש עולה כי במועד זה נעשה תיקון על ידי מנהל העבודה, ויטלי, אשר כלל תיקוני צבע בלבד (עמ' 39 ש' 18-17; עמ' 63 ש' 33).

גולן העיד בתצהירו כי הטיפול במקור הרטיבות בוצע במהלך חודש אוגוסט 2019 (סעיף 9 לתצהיר גולן). אולם עדות זו נסתרת מראיות הנתבעת. הטיפול לא בוצע בחודש זה שכן מתיעוד הפניות של הנתבעת, עולה כי בחודש אוגוסט 2019 הודיע גולן במענה לפנייתו של הרצוג כי הנתבעת הכניסה קבלן מומחה לאיתור נזילות לטיפול אשר שמו יוסי ביטון. אולם גולן הודה בחקירתו הנגדית כי אותו קבלן לא נכנס בסוף לדירת התובעים, והנתבעת הכניסה במקומו את דבוש (נספח 3 לתצהיר גולן; עמ' 43 ש' 16). גם מהמשך התכתובת עולה כי הטיפול לא בוצע בחודש אוגוסט 2019, כפי שהעיד גולן, שכן בחודש ספטמבר 2019 נעשה רק אבחון לדירה, והנתבעת הציעה לבצע תיקונים קוסמטיים בלבד. כפי שהודיעה הנתבעת, שוכרת הדירה ובנה מסרבים בתוקף לביצוע התיקונים, אלא רק לאחר עזיבתם את הדירה בחודש נובמבר.

כך שנכון לחודש ספטמבר 2019, למעלה משלוש שנים לאחר שהופיעה הרטיבות, עדיין לא בוצע תיקון היורד לשורש הבעיה, אלא בוצעו על ידי הנתבעת תיקונים קוסמטיים בלבד.

הנתבעת טוענת כי היא טיפלה במקור הרטיבות, אולם לא הובהר מהתיעוד שצירפה מתי נעשה טיפול זה. דבוש העיד כי "ביום 10.11.2019 השלמנו את התיקונים הדרושים בדירה, כאשר תיקון מקור ליקוי הרטיבות בוצע ע"י אלקטרה בניה ומומחה לאיתור רטיבות מטעמה זה מכבר" (סעיף 9 לתצהיר דבוש). באיזה תאריך בוצע תיקון הליקוי? מיהו המומחה לאיתור הרטיבות ומי ביצע את התיקון? ומהו המועד המדויק אליו מתייחס הביטוי "זה מכבר"? סתם ולא פירש. כאמור לעיל, גם מעדותו של גולן לא ניתן להבין מהו המועד בו תיקנה הנתבעת את מקור הליקוי – להבדיל מתיקונים קוסמטיים – וגם לא צורפה כל ראיה לכך, חרף התיעוד בו נוקטת הנתבעת. כאמור לעיל, יוסי ביטון, הקבלן המומחה לאיתור נזילות מטעם הנתבעת לא הובא לדירה. מנהל העבודה, ויטלי, לא הובא להעיד, כך שלא ניתן לקבוע מה נעשה על ידו ומתי. גולן עצמו הודה כי:

"אולי יש לנו פה איזה חור שחור עם הויטלי ביצע את התיקון באותו מועד או במועד אחר, אבל יש לנו פה תיעוד של עמוס שהוא אומר הדירה טופלה בעברה" (עמ' 43 ש' 29-27 ובש' 37-36).

"חור שחור" זה מכרסם בגרסת הנתבעת.

כעולה מתיעוד הנתבעת, ביום 10.11.2019 בוצע תיקון בדירה על ידי דבוש וכפי שתועד ברישומי הנתבעת: "בבדיקה של האמבטיה הכללית נמצא לח ורטוב ברמה מזערית, טופל ותוקן ונבדק". פירוט בדבר בתיקון נמצא בתצהירו של דבוש אשר העיד כי: "ביום 10.11.19 הגעתי לדירה לצורך השלמת תיקוני טיח וצבע" (סעיף 8 לתצהיר דבוש; ההדגשה אינה במקור-ר"א). כך שגם התיקון שנעשה בנובמבר 2019 לא ירד לשורש הבעיה, אלא כלל טיפולים קומסטים בלבד כגון השלמת תיקוני טיח וצבע.

כפי שהעיד גולן, בעיית הרטיבות ככל הנראה מקורה בבעיה בחגורת ההפרדה – חגורת הבטון – המצויה בסף הדלת בחדר האמבטיה ואולי בעיה נוספת של הדלוחין (עמ' 45 ש' 20-17 ובעמ' 46 ש' 14). הראיה היחידה לטיפול במקור הבעיה, עולה מעדותו של דבוש בחקירתו הנגדית. דבוש העיד על העבודות שבוצעו בדירה, עוד בתקופת מגוריה של הדיירת השוכרת:

"הכל, כל הבדיקות. בדיקות בלונים, זה אומר פתיחה וחגורה, זאת אומרת פתיחה ולראות מה קורה בפנים... מה היה ספציפית שם? אני יודע שפתחנו ומצאנו שם מים וספחנו את המים ואטמנו... ספחנו עם מכונה שואבת מים, זה רק לאזור הזה הרטוב, זה מוגדר כחדר רטוב, אז אתה ברגע שאתה סופח את החדר, אתה כאילו מרוקן את התכולה של הזה. אולי השלמנו, אנחנו בדרך כלל גם אם, כל הזמן פותחים זה א' ב', פותחים אריח באזור הדלת... פתחנו, ספחנו והשלמנו.... השלמנו את הס"מ שזה השומשום של הריצוף, השומשום של הריצוף של הפרוזדור עם החגורה עצמה..." (עמ' 55-54; ההדגשה אינה במקור-ר"א).

דבוש העיד על פתיחת האריח באזור הדלת ועל ספיחת המים. הוא היה מהוסס ביחד להשלמת חגורת הבטון. פרט לעדות זו, אין תיעוד כי החגורה אכן טופלה. גולן העיד ביחס לאמינותו של עמוס:

"עמוס... הוא בן אדם הכי אמין שיכול להיות וישר אני לא רואה שום סיבה שהוא היה רושם משהו שהוא לא נכון. אם הוא רושם "הדירה טופלה בעבר והיא בהתייבשות"... אם מקור הרטיבות לא היה מטופל כנראה שהוא לא היה רושם את זה, כי הדירה הייתה עדיין רטובה" (עמ' 45 ש' 8-1).

ואכן, התרשמתי מדבוש כעד אמין. יחד עם זאת, דבוש עצמו העיד כי הוא נכנס לעשרות דירות בחודש ומטפל במאות דירות ואינו יכול לזכור כל דבר (עמ' 54 ש' 16-15 ועמ' 67 ש' 7-6). על כן קיים קושי לבסס ממצא עובדתי ביחס לעבודות שנעשו על ידי הנתבעת על סמך עדותו היחידה של דבוש, עדות מהוססת ביחס לתיקון חגורת הבטון, אשר אינה נתמכת בכל תיעוד מזמן אמת.

הנתבעת לא התכחשה לאחריותה לרטיבות. כך עולה מפנייתו של המוכר, אלון הרצוג לתובעת ביום 3.7.2022. מפנייה זו עולה כי הנתבעת מכירה באחריותה לליקוי הרטיבות ואף הגיעה לטפל מספר פעמים "כולל תיקון כירורגי שכלל הריסה ופירוקים של חלקים בנויים" (נספח י' לתצהיר התובעים; סעיפים 5-6 לתצהיר גולן, וכן תצהירו המשלים של גולן). אציין כי הרצוג לא נשאל על הודעה זו במסגרת חקירתו. אותו תיקון כירורגי אינו מוצא ביטויו בתיעוד הנתבעת, ולא ניתן להסיק מסקנה עובדתית ביחס למועד בו הוא בוצע, ואם היה בו כדי לפתור את מקור הרטיבות. כך שלא ניתן לקבל את האמור בהודעתו זו של הרצוג ולבסס עליה ממצא עובדתי ביחס לתיקון שנעשה על ידי הנתבעת לפתרון בעיית הרטיבות. בהקשר זה, הרצוג העיד כי בתקופה בה נמסרה הדירה לתובעים, היו לפחות שלושה עד ארבעה מוקדים של רטיבות קשה (עמ' 27 ש' 33-32).

בהתאם, טענתה המרכזית של הנתבעת כי היא ביצעה את כל התיקונים הדרושים בדירה המצויים תחת אחריותה לא הוכחה. במועד קבלת הדירה לידי התובעים עדיין היו בדירה מוקדי רטיבות אשר לא טופלו על ידי הנתבעת. בהתאם, אני קובעת כממצא עובדתי כי עד ליום 10.11.2019 הנתבעת לא תיקנה את מקור הליקוי, פרט לתיקונים קוסמטיים של השלמת תיקוני טיח וצבע וייבוש.

טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי מי שאחראי לתיקון הרטיבות הוא קבלן השיפוצים אשר ביצע עבודות מטעם התובעים, הרים את הריצוף ופגע באיטום (סעיפים 18-16 לסיכומי הנתבעת). לא מצאתי לקבל טענה זו, אשר לא הוכחה. התובע העיד כי השיפוצניק לא הגיע לזיפות ולא הוריד את השומשום (עמ' 22 ש' 34-33). עדותו זו נתמכת בעדותו של דבוש אשר העיד גם הוא כי לא סביר שפירוק הרצפה הוביל לפגיעה באיטום (עמ' 59 ש' 9-6 ועמ' 74 ש' 6). הנטל ההוכחה להוכחת טענה זו מוטל על הנתבעת. לא הובאה כל חוות דעת מטעמה או עדות אחרת שיש בה כדי להוכיח, פרט לסברה, כי האיטום נפגע כתוצאה מעבודות השיפוץ.

הזכות לתקן

טוענת הנתבעת כי התובעים לא פנו לנתבעת בשום שלב בטענה לליקויים ובהתאם לא אפשרו לנתבעת הזדמנות סבירה לתקן. ראשית, התובעת העידה כי היא פנתה לנציגי הנתבעת בשיחה טלפונית לקראת סוף שנת 2020 ופנתה שוב לקראת פסח שנת 2022 (סעיפים 11-9). התרשמתי מעדותה כמהימנה. עדותה זו לא נסתרה, ויש לה תמיכה גם מפנייתה של התובעת בכתב בחודש יוני 2022 שם התובעת מעלה את טענותיה לרטיבות, אשר לא טופלו על ידי הנתבעת חרף פניות קודמות.

שנית, אומנם אין תיעוד לפניות התובעים קודם לכן, אולם כאמור לעיל, הנתבעת ידעה היטב לכל הפחות עד לחודש נובמבר 2019 אודות ליקויי הרטיבות. אך אלו לא נפתרו.

סעיף 4ב לחוק המכר (דירות) קובע כי:

"4ב(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.

4ב(ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."

קונה הדירה מחויב ליתן למוכר הזדמנות לתקן את הליקויים בתוך זמן סביר:

"...לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות ... זאת ועוד... שכל ליקוי השנוי במחלוקת... אינו נתון עוד לזכות התיקון. אין צריך לומר, כי הכוונה בסעיף 4ב לחוק היא, שהמוכר יבצע את תיקון כל הליקויים ברצף אחד, ככל האפשר, לבל תהפוך דירת הרוכש ל'אתר בנייה' לאורך פרק זמן ממושך".

(ת"א (י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ (24.4.2001); כן ראו בעניין זה בע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ (13.5.2003).

הזדמנות זו כפופה לכך ש"המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית" (ראו בע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, 863 (26.9.1996)).

כאמור לעיל, וכפי שעולה מתיעוד הנתבעת עצמה, ניתנה לנתבעת ההזדמנות לתקן החל משנת 2016 ועד לשנת 2019, במהלכן נעשו אליה פניות מצד הרצוג, אולם הנתבעת לא השכילה לפתור את ליקוי הרטיבות. גם לאחר שהתובעים נכנסו לתמונה, נעשו עוד לפחות שתי פניות, אשר גם לאחריהן לא תיקנה הנתבעת את ליקוי הרטיבות. כך שניתן לנתבעת זמן סביר לתיקון הליקויים. זאת ועוד, הנתבעת הכחישה את הליקויים במפורש בכתבי טענותיה וטענה כי היא אינה אחראית לתיקונם. טענות אלו מעידות כי ליקויים אלו שנויים במחלוקת ועל כן לא נתונה לנתבעת הזכות לתיקונם.

הנזקים:

התובעים עותרים לפיצוי בגין העבודות שבוצעו על ידם במהלך דצמבר 2019, לרבות עלות החומרים. כן עותרים התובעים לפיצויים בגין תיקוני הרטיבות שנעשו על ידם בחודש מאי 2020, נובמבר 2021 ויוני 2022.

באשר לשיפוץ שנערך בשנת 2019 – לא מצאתי כי על הנתבעת לשאת בעלויות שיפוץ זה. כאמור, הצדדים לא חלקו על זכותה של הנתבעת לתקן במהלך שנת 2019. הרצוג פנה לנתבעת על מנת שתתקן את הליקוי. התובעים ידעו על הרטיבות ומעדויות התובעים עלה כי השיפוץ שנערך בשנת 2019 היה שיפוץ נרחב ונערך כחלק מכניסתם של התובעים לדירה (עמ' 2 ש' 29-21; עמ' 7 ש' 10-7; עמ' 21 ש' 4-1).

שונה הדבר ביחס לעבודות שבוצעו לאחר השיפוץ הראשוני. שכן אם הנתבעת הייתה מטפלת במקור הרטיבות, התובעים לא היו נדרשים לבצע עבודות תיקון וטיפול בליקוי הרטיבות. התובעים העידו כי נוכח הרטיבות שחזרה הם נדרשו להזמין חברה לאיתור נזילות. עלות האיתור עמד על 1,638 ₪ בהתאם לחשבונית שצורפה (נספח ז' לתצהיר התובעים).

מומחה התובעים, לוי, חיווה דעתו ביחס לעבודות הנדרשות לביצוע במסגרת סעיף 6 לחוות דעתו, ובכללן: פתיחת הריצוף בחדר האמבטיה והמקלחת; הסרת האיטום הקיים עד לחשיפת הבטון; ביטון צינורות הניקוז והמים ואיטום מחדש כולל עלייה של כ-30 ס"מ ביקרות, עליה עד הברזים במקלחת; אמבטיה ואיטום כל חגורת ההפרדה.

לאחר מכן יש לבצע בדיקות הצפה, ולאחריהן ריצוף מחדש. עוד המליץ לשים חומרים מסוימים, וכי העבודות יבוצעו על ידי איש מקצוע.

העבודות בוצעו בהתאם להמלצת לוי על ידי קבלן בשם ק.פ.י. איטום וזיפות. אומנם הקבלן לא הובא לעדות, אולם הובאה חשבונית מס/קבלה מיום 20.6.2022 המהווה ראיה ביחס לעבודות שבוצעו (נספח ו' לתצהיר התובעים). כעולה מחשבונית המס, תחולת העבודות היא בהתאם להמלצת לוי. מחוות דעתו של לוי עולה כי נדרש היה לפתוח את הריצוף ולרצף מחדש, וחשבוניות ביחס לעלות הריצוף הובאו כראיה (נספח ט' לתצהיר התובעים). כך שמצאו כי התובעים הוכיחו כי נדרשו לביצוע העבודות שבוצעו על ידם בשנת 2022.

הנתבעת לא הביאה חוות דעת נגדית מטעמה, והעלויות להם טענו התובעים לא נסתרו.

לאור האמור, התובעים הוכיחו כי הם זכאים לפיצוי בגין הסכום ששולם על ידם לצורך תיקון הרטיבות העומד על סך כולל של 41,951 ₪ בהתאם לפירוט הבא:

עלות איתור נזילה – סך של 1,638 ₪.

עלות עבודות איטום ותיקון נזקי הרטיבות – סך של 33,813 ₪.

עלות רכישת אריחי ריצוף – סך של 6,500 ₪.

לסיכום:

לאור כל המקובץ לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ברובה. על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 41,951 ₪ בצירוף ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף, על הנתבעת לשאת בתשלום האגרה כפי ששולמה, בהוצאות התובעים בסך של 2,000 ₪ ובשכר טרחה עו"ד בסך של 6,500 ₪ (כולל מע"מ).

בפסיקת ההוצאות נתתי דעתי לסכום התביעה אל מול הסכום שנפסק, למספר הדיונים שהתקיימו, לכמות העדים שנחקרו ולהתנהלות הצדדים בהליך.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יתווספו לו דמי פיגורים מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ה, 17 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.