ד"ר יפה התייחס גם לבדיקת ה- CT המאוחרת יותר, מיום 3.9.2009, שבה הפענוח (שנעשה ע"י ד"ר יבגני קוץ) לא היה חד משמעי: לא נרשם "גוש" -- כפי שד"ר יפה רשם בפענוח ה- CT מיום 30.8.200, אלא "מבנה", ולצידו השאלה אם מדובר בציסטה היפרדנסית או בגוש?. ד"ר יפה הסביר כי הבדיקה מיום 30.8.2007 נעשתה גם ללא הזרקת חומר ניגוד וגם לאחר הזרקה, ואילו הבדיקה מיום 3.9.2007 נעשתה רק לאחר הזרקה. הבדיקה המשמעותית לדבריו היא מיום 30.8.2007, שכן היא מאפשרת לבצע השוואה ובדרך זו לעמוד על רמת הקליטה של חומר הניגוד (האדרה). הוא הסביר (פ' ע' 64 ש' 25-12):
"עכשיו, מה שחשוב פה להגיד שזה חד משמעי גוש, למה זה חד משמעי גוש?...
בבדיקה שלי [מיום 30.8.2007]. מכיון שנעשתה בדיקה ללא הזרקה, מודדים את הצפיפות, בודקים אחר כך את הצפיפות לאחר ההזרקה. לאחר ההזרקה, אם זו ציסטה היפר דנסית, מה שהוא העלה את האפשרות, הצפיפות תהיה זהה. אנחנו מודדים את זה ביחידות האונספילד ואם יש, הצפיפות עולה מעל עשר יחידות, בדרך כלל, אם זה יהיה 15 יחידות של, נגיד, 40 ו-55, זה כבר מצביע על גידול, על תהליך שמקבל את החומר ניגוד. זאת אומרת, מה זה ציסטה? ציסטה זה מבנה שיש בו נוזל, שאין בו כלי דם שמספרים אליו, כאשר בציסטה היפר דנסית, לא נקבל שום האדרה, זה ישאר אותם 40 יחידות האונספילד, כאשר מדובר בגידול, בתהליך תופס מקום, שפיר, או מליגני, או ממאיר, זה יקבל האדרה, וזה הקריטריון שלנו לדעת האם מדובר בגידול או לא".
ובהמשך (פ' ע' 65 ש' 23 עד ע' 66 ש' 2):
"הדבר החשוב הוא לראות, להשוות בין הבדיקה ללא הזרקה, יש לנו אפשרות לבדוק את הצפיפות. מדובר בגוש של שלושה סנטימטר, של שני סנטימטר, של 27 מילימטר. זה מספיק גדול כדי לבדוק, באופן מדויק, את הצפיפות שלו לפני ואחרי. אלו שני השלבים החשובים. השלב השלישי, של ההפרשתי, זה תוספת. זה נותן לנו קצת, עוד איזשהו אספקט של זה, אבל זה לא חובה. מספיק הבדיקה ללא ועם, שזה השלב הראשוני, לא השלישי. יכול להיות שיש, אני לא יודע, בבדיקה הזו אי אפשר, אני חייב לראות את הצילומים. אבל זה לא עקרוני, מה שחשוב הוא, אני ראיתי, ואני ראיתי את זה כמה פעמים לאחר מכן, זה חד משמעי מקבל האדרה, לכן זה חד משמעית גידול".
57.ד"ר יפה הוסיף: "ברגע שאני כותב פה גוש אקזופיטי, אני מתכוון לגוש סולידי שמקבל האדרה... בשבילי זה גוש, תהליך תופס מקום... כתבתי גוש, גוש בכליה הימנית. ש. אבל למה לא כתבת תופס האדרה?... ת. תראה, האדרה היא האדרה, וזה לא משנה. אני כתבתי גוש. ויש הוכחה לכך שזה קיבל האדרה. לא כתבתי, לא כתבתי הרבה בתשובה הזאת, יכול להיות. אבל ההתייחסות היא לגבי, האיש בא בגלל כאבים בבטן, גם קיבל אבחנה של אפנדציט, שאין ספק שזה נכון, וגם אני אומר חד משמעית, זה לא בספק, זה תהליך תופס מקום, מכיון שיש האדרה... אני רוצה עוד פעם להבהיר דבר מאוד פשוט. כשרדיולוג כותב גוש, הכוונה היא לגוש, לא לציסטה היפרדנסית" (פ' ע' 66 ש' 13 ועד ע' 67 ש' 17).
58.ד"ר גיורא טיקוצ'ינסקי, אורולוג בכיר, שימש בניתוח כעוזר מנתח, ואילו כמנתח שימש המתמחה ד"ר ראובן אלקלעי (ס' 5 לתצהירו; עדותו בפ' ע' 85 ש' 16-11; וכן ר' דו"ח הניתוח ת/6 ונספח טז1 לתצהיר התובע). ד"ר טיקוצ'ינסקי העיד על הבירור הרדיולוגי שקדם לניתוח (ס' 6 לתצהירו):
"אדגיש, כי בטרם ביצוע ניתוח לכריתת גידול, אני מקפיד לעיין בתיק הרפואי ולבחון בעצמי את בדיקות ההדמיה, בנוסף לפענוח הרנטגנולוגי. במחלקה מתבצעות באופן קבוע ישיבות רנטגן שבועיות, בנוכחות צוות המחלקה ומומחה לרנטגנולוגיה, במהלכן דנים בכל הניתוחים המתוכננים באותו שבוע, וצופים בכל ההדמיות שבוצעו לחולים מאושפזים במהלך השבוע. גם לגבי התובע בוצעה ישיבת רנטגן, במהלכה נערך דיון בהדמיות שבוצעו, ואושררה הגישה הניתוחית לגידול. אציין כי לרנטגנולוג המומחה שנטל חלק בישיבה לאהיה ספק כי מדובר בממצא העובר האדרה".
59. בחקירתו, ד"ר טיקוצ'ינסקי אישר שבתעודת חדר המיון מיום 30.8.2007, רשם ד"ר אלקלעי שבבדיקת ה-CT רואים "ממצא אקסופיטי בכליה הימנית אספקט אחורי מרכזי של הכליה. הממצא אינו עובר האדרה. יתכן ציסטה" (ר' נספח א'3 לתצהיר התובע, ועדותו של ד"ר טיקוצ'ינסקי בפ' ע' 87 ש' 30-20). ד"ר טיקוצ'ינסקי לא ידע להסביר מדוע נרשם שהממצא אינו עובר האדרה, וציין שקשה לו לקבל זאת; לדעתו מדובר ברישום שד"ר אלקלעי ביצע ללא התייעצות, ואין לו משמעות רבה, שכן "זה לא הולך מפה לניתוח", אלא לייעוץ אורולוגי (ר' עדותו בפ' ע' 88 ש' 19-1). מומחה ההגנה, פרופ' מצקין, עמד אף הוא על כך, שאין לייחס משמעות רבה להערתו של ד"ר אלקלעי בענין העדר האדרה, וזאת משום שהנושא שעמד על הפרק באותו אשפוז הוא התוספתן, ואילו ההנחיה בענין הכליה היתה לפנות לייעוץ (ר' עדותו בפ' ע' 34 ש' 31 עד ע' 35 ש' 2).
60. ד"ר טיקוצ'ינסקי סבר אף הוא שבדיקת ה-CT מיום 30.8.2007 מלמדת על גוש שעובר האדרה (פ' ע' 90 ש' 31-26):
"אתה רואה ב- CT גוש אקזופיטי, שנמדד, לפני הזרקת חומר ניגוד, 12, ואחרי הזרקת חומר ניגוד, 38 יחידות האונספילד. במידה ויש שינוי בהאדרה, האדרה זה אומר שהגוש משנה את צבעו, בעשר ומעלה. עשר, עד עשר זה גריי זון, זה יכול להיות כל דבר אחר, ואז אני מסכים גם עם דוקטור שליו, שצריך עוד הערכה, אולי MRI וכך הלאה. אבל אם יש מעל 20 יחידות האונספילד שינוי, זה בשבילי חד משמעית, גידול".
61. לדעת ד"ר טיקוצ'ינסקי, הפענוח של ד"ר יפה סיפק התוויה לניתוח: "אני עם פענוח של ד"ר יפה, של לפני הזרקה ואחרי הזרקה, שמדובר בתהליך שמקבל האדרה, לא צריך יותר שום דבר" (פ' ע' 89 ש' 21-20). ובהמשך, בהתייחס לבדיקת ה-CT מיום 19.9.2007: "אם יש ב- CT אחד יש, וב-CT השני אין, זה לא שהגוש נעלם, זה לא ראו אותו" (פ' ע' 89 ש' 28 עד ע' 90 ש' 13).
62.ד"ר טיקוצ'ינסקי התייחס לתוצאות הבדיקה הפתולוגית, ממנה נלמד בדיעבד שלא היה מדובר בגידול, אף לא שפיר. לדבריו, תוצאה זו היתה מבחינתו "טראומטית", שכן הוא הניח כי הוא מבצע ניתוח לכריתת גידול, ובסוף הסתבר שכלל אין גידול (פ' ע' 96 ש' 2-1). הוא אמנם ראה את ה"גידול" בניתוח: "... זה מדיר שינה מעיני, משום, תראי, הקוטב התחתון של הכליה הוא בגודל הזה, את רואה זה גודל לא גדול, וגידול של , בדבר הזה, קשה לפספס. אני זוכר שראיתי את הגידול, וזה מה שכרתתי. זו היתה הפתעה מלאה לא לקבל בתשובה ההיסטולוגית גידול... הרי זה אקזופיטי, אקזופיטי זה בולט מהכליה. אקזופיטי זה דבר שפה יש את הקונטור של הכליה, ויש עוד מין דבר כזה, מין דבשת כזאת, שזה הדבר שנכרת. זה היתה הפתעה מלאה לקבל שלא היה גידול" (פ' ע' 97 ש' 17-6). בדיעבד הסתבר ש"רקמת הכליה, שהיא אקזופיטית, נראית כמו גידול. זה לא משהו שצריך להיות שם" (פ' ע' 97 ש' 32-31).
63.ד"ר טיקוצ'ינסקי אישר כי הממצא הפתולוגי, לפיו לא נמצא שום גידול, אימת את אחת האפשרויות שהוצגה בפענוח בדיקת האולטראסאונד מיום 7.10.2007, לפיה מדובר ברכיב אנטומי (ר' עדותו בפ' ע' 98 ש' 25-8).
64.מעדויות הרופאים שטיפלו בתובע בזמן אמת (ד"ר יפה – הרדיולוג שפענח את צילום ה-CT מיום 30.8.2007, ד"ר ליבוביץ' – שהמליץ על הניתוח, ועוזר המנתח ד"ר טיקוצ'ינסקי), עולה כי הניתוח בוצע בעקבות הסתמכות מכרעת על צילום ה-CT מיום 30.8.2007 כבסיס למסקנה אודות גידול ממאיר -- וזאת בעקבות ממצא של האדרה. אך כפי שנראה מיד, לא היה מקום להסתמך באופן מכריע על הבדיקה הנ"ל כהתוויה מספקת לניתוח: הן משום גודלו הקטן יחסית של הממצא (אשר לפי פרופ' מצקין לא איפשר אבחון חד-משמעי), ובעיקר משום שלא ניתן משקל לבדיקות הדמיה נוספות שנעשו בסמיכות, ואשר עוררו ספק משמעותי בדבר טיבו של הממצא.
65. פרופ' גרינוולד הסביר מהי האדרה: "גוש או רקמה קולטת חומר ניגודי ברמה מסוימת. כאשר יש רקמה שהיא עשירה בכלי דם או רקמה שיש לה תאים שמתפתחים בצורה יותר מהירה או בעלי תכונות שונות מהרקמה, חומר הניגוד נקלט בצורה יותר טובה בתוך הרקמה הזאת, ואנחנו קוראים לתופעה הזאת האדרה. בעצם, זה עוזר לנו במראה הויזואלי לראות אזור שהוא חשוד יותר לרקמה גידולית מאשר אזור שהוא לא גידולי" (פ' ע' 2 ש' 19-14). "יש יחידות מדידה, הן נקראות יחידות האונספילד ויש לזה איזה שהם קריטריונים בפני עצמם. אבל האדרה בגדול אתה משווה את הרקמה המואדרת או הבולטת יותר בחומר הניגודי לעומת הרקמה מסביב. כמובן שהאדרה יש לה דרגות שונות וצריך, יש ענין של רושם קליני, כאשר כמובן מי שמנוסה ברושם הקליני הזה הוא המומחים לסי.טי. או לרנטגן, זה מומחיות בפני עצמה" (פ' ע' 2 ש' 26-21). נעשית השוואה בין המצב לפני הזרקת החומר הניגודי לבין המצב לאחר הזרקתו, וכן בין האזור החשוד לבין הרקמה שמסביבו (פ' ע' 2 ש' 27 עד ע' 3 ש' 7).
66.אף כי האדרה משמשת אינדיקציה חשובה לאבחון, פרופ' גרינוולד עמד על כך ש"האדרה בלבד זה לא אבחנה של גידול. אמנם כשהאדרה היא מאוד ברורה הסיכוי הוא מאוד מאוד גבוה שמדובר יהיה בגידול כלייתי ובהחלט הגישה היא צריכה להיות גישה טיפולית אגרסיבית. רק כשאני עברתי פה על התיק וכפי שאתה בודאי גם ראית, יש פה 3 בדיקות עם 3 תשובות של מומחים מהתחום הרנטגנולוגי שזה ההתמקצעות שלהם, אף אחד מהם לא ציין האדרה ואף אחד מהם לא קבע במפורש שמדובר בגידול ממאיר. עכשיו, יכול להיות שפרופסור ליבוביץ' הנכבד ראה האדרה. עדיין יש חולה מול העיניים, יש מצב של החולה, יש צילומים אחרים, יש רופאים אחרים שראו ונתנו אינטרפרטציה אחרת, וגם רופאים מהמחלקה שלו שראו את אותו צילום לא היו משוכנעים שמדובר בגידול, ולכן גם ביקשו צילומים נוספים ובירור נוסף" (פ' ע' 5 ש' 17-7).
67.פרופ' גרינוולד אישר כי בצילום ה-CT מיום 30.8.2007 רואים בכליה הימנית "התבלטות" (פ' ע' 6 ש' 22-21). לדבריו: "אם אני הייתי רואה צילום כזה לא הייתי חושב שזה גידול. זאת האמת לאמיתה. ... זה לא התחום הסופר מקצועי שלי אבל כל אחד רואה" (פ' ע' 7 ש' 9-6). פרופ' גרינוולד שם לב לכך ש"הרקמה התקינה יותר מואדרת מהרקמה האקזופיטית" (פ' ע' 7 ש' 14-13). ולכן, "אני אם הייתי רואה בקליניקה שלי את הצילום הזה הייתי מאוד מאוד בספק אם זה גידול, מאוד... חשבתי שאני אראה פה משהו שהוא עם התלבטות, אני ממש לא הייתי מתלבט פה" (פ' ע' 7 ש' 24-22).
68.פרופ' גרינוולד חזר וציין, שלא ניתן לסמוך על בדיקת ה- CT מיום 30.8.2007 כעוגן בלבדי לממצא של ממאירות. לדבריו: "כשיש גוש בכליה שהוא ברור והוא מואדר אין שאלות בכלל. יש גוש כלייתי עם האדרה, נקודה. זה התשובות שאתה מקבל, גוש כלייתי עם האדרה. תהליך תופס מקום חשוד לממאירות, גמרנו. פה אין שום דבר. עכשיו, אני מבין שאם אתה אומר שהם [הרופאים] עשו את זה [את בדיקת ה-CT מיום 30.8.2007] מסיבות אחרות ולא התייחסו בדיוק, אז צריך לעשות צילום חוזר שיתייחס בדיוק. ויש כאלה פה עוד שניים [שתי בדיקות CT], וגם הם לא נותנים" (פ' ע' 8 ש' 19-14).
69.פרופ' גרינוולד התייחס לספרו של קמפבל על אורולוגיה ("התנ"ך של האורולוגיה" – פ' ע' 9 ש' 31-28), והסכים כי לו אמנם אובחן גידול, היה מקום לכריתה חלקית של הכליה; "אין לי בכלל ויכוח עם זה, זה לגמרי נכון ולגמרי מקובל, כשאתה יודע שמדובר בגידול" (פ' ע' 10 ש' 21-16). אך פה היה "סימן שאלה של גידול". הוא הסביר (פ' ע' 10 ש' 30 עד ע' 11 ש' 31):
"התמונה פה היא אבחנה, קודם כל ממצא מקרי, לא שהיו פה טענות ולא שהיה פה חשד קליני ולא שהוא בא עם תלונות כל שהם. היה פה ממצא מקרי של איזה שהוא גוש כפי שנכתב שהוא של 2.5 או 2.2 או 2.13, משהו קטן. דרך אגב, אקזופיטי הוא מתבלט, הוא לא בתוך הכליה, הוא מחוץ לכליה במעטפת שלה, כן? זאת אומרת, בכליה אבל במעטפת. מדובר בממצא ש- 3 או 4 הדמיות כאן ממש לא ברור אם זה גידול. ואם אתה תסתכל על הגייד ליינס, כי זה מה שקורה, בשביל מה יש קווים מנחים, בדיוק בשביל מקרים שהם לא חד משמעיים. כי ברור שאם אתה רואה גוש והוא מתחת ל-4 סנטימטר, תכרות אותו, בשביל מה הסיפור? בשביל מה צריך לחשוב הרבה? כל הרפואה בנויה על זה שיש מקרים ואתה צריך להסתכל על הבן אדם שעומד לפניך ולא על הסי. טי אם הוא עובר האדרה קצת או לא, אלא על כל הסיפור. וכל הסיפור הוא לא קלאסי, הוא ממש לא קלאסי. יש לך פעם אחת סי. טי שלא מראה בבירור. פעם שניה סי. טי שלא מראה, פעם שלישית סי. טי שלא מראה, ואולטרה סאונד שלא מראה בבירור, ויש לך בן אדם. הבן אדם הזה עבר ניתוח אפנדקטומי עם המון סיבוכים, אני לא ראיתי כאלה סיבוכים מאפנדקטומי בחיים שלי אבל זה לא המקצוע שלי. אחרי כל הסיבוכים, עבר 3 ניתוחים של סיבוכים, אדם עם מחלת לב קשה, יתר לחץ דם קשה, ואתה תראה את כל האבחנות שלו אתה תבין שמדובר פה באדם מבוגר חולה, שרק עכשיו עבר סדרת ניתוחים קשה שבקושי יצא, באמת בקושי יצא מהן, ויש איזה גוש שלא ברור אם הוא גידולי או לא, ורואים, הוא רואה איזה שהוא צילום האדרה ושולח אותו לניתוח. דעתי האישית ויש לי, אני אומר, כל הכבוד לשיקול הקליני ולפרופסור ליבוביץ', זה רופא מכובד עם שיקול דעת טוב, אני חושב שבמקרה הזה היה קצת נמהר בהחלטתו ופשוט בגלל שהוא הזמין את החולה בעוד חודשיים לניתוח, ואתה תראה בתיק שיש המלצות לעשות עוד אולטרסאונד ועוד MRI, מה מנע בחודשיים האלה לעשות את הבירור עד הסוף ולגמור את העניין? אם יש גידול אדרבא חייב לעשות את מה שאתה הראית לי פה בסכימה בדיוק. אבל פה בכלל היה סימן שאלה של גידול. וחוץ מזה היה זמן, לא עכשיו אוקי מחר הוא חייב לרוץ לניתוח אחרת הוא ימות, ולא ככה, וכך דרך אגב הוסבר לחולה, זה לא כך, זה לא המצב, מה לעשות? אז מה קרה? היה עושה עוד צילום, היה מברר את הנושא קצת יותר לעומק, היה נכנס עם כל האינפורמציה הזאת לניתוח שאגב הוא בעצמו מבין, הוא גם מציין את זה, זה חולה קשה, הוא נכנס בגישה אחרת בגלל הסיבוכים שהיו לו, ודרך אגב, לראיה עובדה שהכליה בסוף, בכליה הזו לא היה כלום. אז שכל כך ברור רואה גידול כשבסופו של דבר לא היה שם כלום, אפילו לא קצת? ובאולטרסאונד אחד מראים שיש דלות של כלי דם, ובאולטרסאונד אחר ושאלה אם זה וריאנט אנטומי וכו' וכו', אז קצת יש פה בכל זאת מקום לספק. ולכן אני חושב שקצת היה נמהר. הוא רצה להיות מאוד אחראי ומאוד לדאוג לחולה, הכל בסדר, והוא עשה את זה מתוך הבנה שהוא עוזר לחולה. אני חושב שבמקרה הספציפי הזה הוא נמהר לנתח אותו".
70.פרופ' גרינוולד אישר כי לא היה "נופל מהכיסא" אם היה מתברר בבדיקה הפתולוגית שמדובר בגוש סרטני, שכן זאת אופציה (פ' ע' 12 ש' 16-11). עם זאת, לא היה מקום לנתח, כי אם לעקוב תחילה. "יש בין השאר אפשרות גם למעקב... מעקב אקטיבי. לא סתם אוקי בוא נעקוב, אלא אתה צריך לעקוב אחריו בצורה אקטיבית, זו אסטרטגיה ראויה כדי לנטר מסה כלייתית קטנה, אנחנו מדברים על גידול קטן, ואם צריך לטפל בפרוגרסיה. אם יש צורך אז תטפל. אבל אתה יכול להיות גם אקטיבי במעקב שלך" (פ' ע' 13 ש' 10-6). פרופ' גרינוולד הדגיש כי זהו המקרה המתאים להפעיל אופציות שאינן ניתוחיות, הן משום גיל החולה (64) ומחלות הרקע הרבות מהן סבל, והן משום הספק באבחון, גודלו הקטן של הממצא (פחות מ- ), ומיקומו החיצוני לכליה (פ' ע' 13 ש' 27-20).
71.פרופ' גרינוולד נמנע מלכנות את המלצת הניתוח של פרופ' ליבוביץ' כ"רשלנות": "אני אמרתי רשלן? אני אמרתי שהוא עשה פה שיקול דעת שלדעתי קצת מוטעה בענין הזה... רשלנות זו מילה מאוד מפוצצת ומטרידה אותי בענין הזה מכיוון שאני לא חושב שפרופ' ליבוביץ' עשה פה משהו שהוא סופר לא בסדר. אבל אני חושב שהוא עשה בהחלט משהו שהוא קצת נמהר שעלה לחולה בהרבה מאוד. וזה היה, לא היה קורה שום דבר אם נכנסים לניתוח עם כל הידע במקרה ספציפי זה שהיה חשוב בפרט לאור הספקות שהעלו בדיקות הרנטגן הקודמות" (פ' ע' 14 ש' 32-14).
72.פרופ' גרינוולד הבהיר כי ההחלטה לנתח במקרה כזה אינה "הפרקטיקה" (פ' ע' 15 ש' 35 עד ע' 16 ש' 8):
"אתה שואל על הפרקטיקה הזה, בהחלט הפרקטיקה אם אתה שואל אותי, אם אני הייתי רואה את התמונה כמו שאתה הראית לי בסי. טי והייתי רואה את החוסר חד משמעיות של התשובות שקיימות, חד משמעית לא הייתי שולח לניתוח, חד משמעית. הייתי דורש עוד בירור, עוד MRI, עוד הסתכלות כדי להיות בטוחים שאנחנו מדברים במשהו שצריך לגעת בו או לא, שחייבים להוריד, להוציא את זה או חייבים לא להוציא את זה. אני בהחלט הייתי ממשיך ומברר עד הסוף. אין שום בעיה לחכות עוד קצת. גם ככה חיכו חודשיים, זה לא שעיכבו ניתוח בגלל הבירור.
...
אלא היה בהחלט הגיוני וטבעי לעשות את הבירור. לא, אתה שואל אותי מה הפרקטיקה הזה, הפרקטיקה היא כן לשבת מול הרנטגנאים, יש ישיבות רנטגן, יש ישיבות ומסתכים וקובעים אם זה באמת גידול או לא".
ובהמשך (פ' ע' 16 ש' 22-17):
"לא אמרתי שסיכנו אותו. אמרתי שכשזה אחרת אם אתה נכנס לניתוח בן אדם בריא לגמרי, לא עבר ניתוחים ואתה הולך להוציא חצי כליה, זה סיפור אחד. לעומת איש מבוגר שעבר לפני חודשים 3 ניתוחים שבאמת מאוד מורכבים, יצא מזה בשלום. יש לך פה גוש שאתה לא משוכנע שהוא גוש ניתוחי ממאיר ותוך חודשיים אתה הולך לנתח אותו עוד פעם עם כל מחלות הרקע שלו".
73.מומחה ההגנה, פרופ' מצקין, אישר בחקירתו כי התיעוד הרפואי מלמד שהיתה התלבטות בקשר עם טיבו של הממצא בכליה:
-
ד"ר שליו, אורולוג בכיר, רשם: "ממצא מקרי של [תהליך תופס מקום] בכליה ימנית, אקסופיטי, ב- CT [מיום 30.8.2007] לא נראה חד משמעי כתהליך סולידי. לקורולציה עם US )+ MRI?)" פרופ' מצקין הכיר בכך שרישום זה מעיד על התלבטות: "אסור לנו להתלבט?" (פ' ע' 37 ש' 6).
-
גם לדעת פרופ' מצקין, בדיקת ה- CT מיום 30.8.2007 לא נתנה תשובה וודאית: הוא ציין בחוות דעתו, שכאשר הממצא קטן מ- 3 ס"מ, לא ניתן לקבוע את טיבו באופן וודאי (ר' בפרק הסיכום).
-
פרופ' מצקין נשאל על מכתב השחרור שקיבל התובע ביום 23.9.2007, בסוף האשפוז הקשור לתוספתן, ובו נרשם: "תהליך תופס מקום בכליה ימנית שנתגלה באופן מקרי ב- CT שבוצע בקבלתו ביעוץ אורולוג הומלץ על המשך בירור הממצא ב- MRI או US ולאחריו לפנות למרפאת חוץ מחלקה אורולוגית" (ס' 5 בנספח י'1 לתצהיר התובע). פרופ' מצקין אישר ש"זה הליך נכון וטוב. מישהו שעלתה שאלה, מתבקש להמשיך במעקב, במרפאה אורולוגית ולהשלים בעוד בדיקת הדמיה" (פ' ע' 38 ש' 4-3 וכן ר' בש' 20-16).
-
פרופ' מצקין אישר שפענוח ה- CT מיום 3.9.2007 מלמד על "יותר מאפשרות אחת... עלתה השאלה האם מדובר בגוש סימן שאלה, או ציסטה היפרדנסית. כלומר, לו זאת היתה ציסטה פשוטה, לא היתה פה אבחנה מבדלת" (פ' ע' 30 ש' 11-1). לכן, פענוח ה- CT מיום 3.9.2007 אינו חד משמעי (פ' ע' 30 ש' 14-12).
-
פרופ' מצקין אישר שגם שולי ציסטה יכולים לעבור האדרה (פ' ע' 39 ש' 32-29), ובמקרים נדירים גם ציסטה לאחר טראומה (פ' ע' 40 ש' 19-18). במקרה כאן, התעורר חשד שמא מדובר בציסטה היפרדנסית "שהתוכן שלה הוא עם צפיפות גבוהה מאוד"; היא אינה ממאירה, אך היא "מקשה מאוד על האבחנה המבדלת בין ממאירות לאי ממאירות" (פ' ע' 41 ש' 18-16).
-
ממצאי האולטרסאונד מיום 7.10.2007 הגדילו את הספק. פרופ' מצקין הסביר: "ממצא פוקלי, בסימן שאלה, הכוונה ממצא ממוקד, מהמילה פוקוס, ממוקד. האם יש פה ממצא ממוקד... להבדיל, הוא כותב בהמשך המשפט, בלט קורטיקלי כווריאנט אנטומי. זאת אומרת, האם יש פה ממצא ממוקד ברקמה שונה, או האם מדובר במבנה שונה של אותה רקמה כלייתית.... על גבי הכליה היתה גיבנת, במרכאות כפולות, והוא שאל את עצמו, הגיבנת הזאת, זה מבנה אנטומי קצת שונה של רקמה נורמלית כלייתית, או מדובר בממצא ממוקד, כלומר גידולי, או אחר, ציסטי, אבל שאיננו מורכב מאותה רקמת כליה. לזה הוא מכוון, פוקלי ממוקד לא כלייתי, ורסוס לעומת, ממצא רקמתי כלייתי רק במבנה מוזר" (פ' ע' 31 ש' 16-3).
פרופ' מצקין אישר: "ש. תסכים איתי שאין פה ממצא חד משמעי לגבי זהות הממצא החשוד? ת. מסכים. הוא מעלה פה אבחנה מבדלת, ברור... הוא שם שני סימני שאלה, הוא אומר, משהו פה לא תקין, המבנה פה הוא לא יפה וחלק כמו שאנחנו רגילים לראות על פני שטח פני הכליה. 'אני הרנטגנולוג, לא יודע להבחין בין השניים' ".
-
פרופ' מצקין סיכם: זה לא היה קליר קאט קייס. בכל התשובות יש תמיד אמירה פה של אבחנה מבדלת, או של ציסטה שהיא לא רגילה" (פ' ע' 47 ש' 13-12).
ממצאים ומסקנות
77. על רקע הסקירה הראייתית וניתוח חוות הדעת הנגדיות, אני קובעת ממצאים עובדתיים כדלקמן:
א.בבדיקת CT מיום 30.8.2007 התגלה באקראי ממצא חיצוני על הכליה הימנית, שנחשד כגוש ממאיר. בצילום זה ניתן היה לראות שהממצא עובר תהליך האדרה (אף שנתון האדרה לא נרשם בפענוח). עם זאת, וכפי שהסביר פרופ' מצקין, המסקנה בדבר ממאירות לא היתה חד-משמעית, וזאת למצער משום שדובר בממצא קטן יחסית, פחות מ- .
ב.שני אורולוגים שטיפלו בתובע באותה נקודת זמן (האחד רופא מתמחה – ד"ר אלקלעי, והשני רופא בכיר – ד"ר שלו), סברו כי הממצא לא נראה חד-משמעית כתהליך סולידי; הערותיהם מופיעים בתיעוד הרפואי מזמן אמת.
ג.בכל אחת מבדיקות ההדמיה הנוספות שבוצעו לאחר מכן, לא רק שלא התקבל ממצא ברור, אלא שהספק בדבר האבחנה רק הלך וגדל. בבדיקת CT מיום 3.9.2007 עלתה אבחנה מבדלת של ציסטה היפרדנסית. בבדיקת CT מיום 19.9.2007 לא התגלה שום ממצא חריג. ואילו בבדיקת אולטרסאונד מיום 7.10.2007 העלה חשד שלמעשה מדובר ברכיב אנטומי – חלק של מבנה הכליה (!).
78.הרופא שהמליץ לתובע על ניתוח להסרת ה"ממצא" (ד"ר ליבוביץ') יכול וצריך היה לעיין בתיק הרפואי שכלל את כל הבדיקות הנ"ל, וזאת לצורך הפעלת שיקול הדעת הרפואי וקבלת החלטה. נוכח סדרת הבדיקות המאוחרות, לא נכון היה להסתמך על בדיקת ה-CT הראשונה כמקור דומיננטי להסקת מסקנות -- שהרי גם הבדיקה מיום 30.8.2007 לא היתה חד-משמעית (ולו נוכח גודלו הקטן של ה"גוש").
79.אני מאמצת את עמדתו המקצועית של פרופ' גרינוולד, וקובעת כי בנסיבות הענין המלצת הניתוח היתה "נמהרת", בלשונו (פ' ע' 14 ש' 30). המלצה זו התבססה על אבחון חלקי ובלתי מספק. לענין זה יש ליתן משקל גם למצבו הרפואי הכללי של התובע, שהיה רעוע וחלש. התובע, כבן 64 באותה עת, עבר זה עתה ניתוח לכריתת התוספתן; ניתוח זה הסתבך -- בכך שנוצר בקע בפצע הניתוחי ולולאות מעי בקעו דרכו; על כן היה צורך לבצע ניתוח שני מתקן. לא זו אף זו: ברקע עומדת היסטוריה רפואית מורכבת: מחלת כלי דם מפושטת, מחלת לב איסכמית, חסימת העורק הצווארי וניתוח בשנת 1994, ארוע מוחי משנת 1995 עם שיתוק פלג גוף ימני, ניתוח מעקפים בעורקי הלב בשנת 2004, חסימה חלקית בעורקי הרגליים על רקע מחלת הטרשת ומוגבלות תנועה, השמנת יתר, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, הגדלת ערמונית שפירה, עישן בעבר ומטופל במספר רב של תרופות (ר' בפרק "תולדות המקרה" בחוו"ד של פרופ' גרינוולד). כל אלה יצרו גורמי סיכון רבים לניתוח, וחייבו משנה זהירות.
80. נוכח הספק באבחון, והרקע הרפואי המורכב של התובע, לא היה מקום לסבכו בניתוח נוסף, אלא לצעוד במסלול של "מעקב אקטיבי", כמוצע ע"י פרופ' גרינוולד (פ' ע' 13 ש' 7). כפי שהסביר פרופ' גרינוולד, הממצא בכליה לא חייב ניתוח דחוף להצלת חיים (ר' בע' 8 לחוות דעתו: "כשמדובר בגידול כלייתי קטן () גם אם הוא ממאיר ניתן להעריך כי היה מסכן את החולה במידה פחותה מעצם הניתוח"; וכן בחקירתו: "[זה] לא שעכשיו אוקי מחר הוא חייב לרוץ לניתוח אחרת הוא ימות"; פ' ע' 11 ש' 20-29).
81.בנתונים אלה, ראוי היה להעמיק את הבירור, למשל על דרך של בדיקת MRI (שלא בוצעה כלל); בדיקה זו הומלצה כזכור ע"י האורולוג ד"ר שלו, כתוספת אפשרית לבדיקת אולטראסאונד (ר' בתיעוד רפואי מיום 3.9.2007). הצורך בבדיקת MRI לא התאיין בעקבות בדיקת האולטרסאונד מיום 7.10.2007, אלא התחזק -- שכן פענוח האולטראסאונד הגדיל את הספק ("ווריאנט אנטומי?"). בנסיבות אלה, בדיקת MRI - כפי שהסביר ד"ר יפה - היתה עשויה לאמת את הממצא ובוודאי ליתן מידע נוסף אודות ה"גידול" (ר' עדותו בפ' ע' 71 ש' 31-22). בהתאם לממצאי ה- MRI ניתן היה להתקדם; במידת הצורך, והיה והספק לא היה מתפזר, ניתן היה לשקול לעקוב אחר התפתחות ה"ממצא" לאורך זמן מה, ואם הוא משתנה או גדל (ר' חוות דעתו של פרופ' גרינוולד בפרק "לסיכום", ע' 5 ש' 143-139).
82.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בראש זה, וקובעת כי רופא הנתבעת התרשל כלפי התובע, בכך שהמליץ לו על ניתוח תוך הסתמכות על אבחון חסר ובלתי מספק, וללא מתן משקל מספיק למצב הבריאותי הכולל ולחלופות אפשריות. יפים לענין זה דבריהם של ד"ר עדי אזר ז"ל וד"ר אילנה נירנברג:
"הכישלון באבחון או בטיפול אין בו כדי להטיל אחריות משפטית. העובדה, כי לאחר מעשה מתברר שנעשתה טעות, אין די בה. לעומת זאת, לשם הטלת אחריות די בכך שהרופא לא שקל די הצורך. כך המצב כאשר הרופא לא ערך את כל הבדיקות הנחוצות האפשריות, לא למד עד תום את הנושא בו טיפל, לא בחן את המידע הרפואי המעודכן, העולה ממאמרים חדשים באותו תחום ולא התייעץ עם מי שראוי היה להתייעץ עמו. החלטה רפואית חורצת גורל חיי אדם ולכן אין לקבלה על בסיס "מומחיות". הפסיקה מחייבת כי החלטה כזאת תתקבל בכל פעם תוך הפעלת מירב המידע העומד לרשות המחליט" (ד"ר עדי אזר וד"ר אילנה נירנברג, רשלנות רפואית 349 (מהדורה שניה, 2000)).
הנזק
83.למרבה הצער, גם הניתוח לכריתת הממצא בכליה הימנית הסתבך: הודגמו קליעה ודימום של אחד העורקים, ובתובע בוצעו אמבוליזציה ואנגיאוגרפיה (נספחים יח'2-יח'3 לתצהיר התובע). הטיפול באמבוליזציה גרם לירידה בתפקוד של הכליה הימנית. במיפוי כליות מיום 6.5.2008 נמצא שהכליה הימנית אינה מתפקדת כלל (נספח יח'5 לתצהיר התובע).
84.אין מחלוקת בין המומחים לענין שיעור הנכות האורולוגית: פרופ' גרינוולד העמיד את הנכות על 60% בעקבות אבדן הכליה הימנית ולפי סעיף 22(4)(ב) לתקנות המל"ל (כריתת כליה אחת כשישנן הפרעות קלות בפעולת הכליה השניה); ובנוסף 10% בגין צלקת מכאיבה או מכערת (וראו לענין זה את התמונות בנספח כ' לתצהיר התובע). פרופ' מצקין הסכים כי כתוצאה מהניתוח התובע איבד את כלייתו הימנית, ושיעור הנכות המתאים הוא 60%, נוכח ההפרעות הקלות בפעולת הכליה השניה (ר' פרק "לסיכום" בחוות דעתו). לענין הצלקת, פרופ' מצקין הסתפק בהפניה לחווה"ד הכירורגיות (יוער כי הכירורג פרופ' פרוינד לא התייחס לצלקת בעקבות הניתוח דנא).
85.התובע הצהיר כי כיום, ולאחר הטיפול הרפואי הכושל, הוא אינו מסוגל להתכופף, אינו יכול ללבוש בגדים צמודים וחגורה, סובל מכאבים מתמידים, לא מסוגל להתלבש ולהתרחץ בפלג גוף תחתון ולנעול נעליים בכוחות עצמו, ואף חושש שיצטרך לקבל טיפולי דיאליזה בעתיד, מכיון שנשאר עם כליה אחת (ס' 41-40 לתצהירו).
86.בסיכומיו ביקש התובע פיצוי בגין כאב וסבל; אובדן הנאות חיים; עזרה לזולת; ובנוסף עבור פגיעה באוטונומיה, וזאת נוכח אי מסירת מידע בדבר קיומן של חלופות אופציונאליות לניתוח.
87.כאב וסבל ואובדן הנאות חיים – התובע אושפז ביום 1.12.207, ונותח להסרת הממצא בכליה ביום 2.12.2007. לאחר הניתוח עבר, כאמור, טיפולי אמבוליזציה ואנגיאוגרפיה, ושוחרר ביום 12.12.2007 (נספח יח'4 לתצהיר התובע). לאחר מכן סבל מדלקת בפצע הניתוחי, הופנה לחדר מיון (ביום 16.12.2007), וקיבל טיפול אמבולטורי (ביום 27.1.2008; ר' נספח יט'1 לתצהיר התובע). נכותו האורולוגית עומדת על 60% בגין אובדן איבר (כליה). לתובע נותרה צלקת עמוקה ונרחבת, והנכות היא 10% (ר' התמונה בנספח כ' לתצהירו וכן חוו"ד של פרופ' גרינוולד שלא נסתרה בנקודה זו). הניתוח והנכות העצימו את סבלו של התובע, שסבל ממילא ממצב בריאותי רעוע. הדאגה בעקבות התלות בכליה אחת היא מובנת. על רקע המכלול, התובע יפוצה בסך 180,000 ₪ בראש זה.
88.עזרת זולת – פרופ' גרינוולד אישר כי המצב הכלייתי של התובע לא משפיע על התפקוד היום-יומי שלו (פ' ע' 16 ש' 38-35). יש לזכור כי לתובע מחלות רקע מרובות, כפי שפירט פרופ' יורם לבוא בחוות דעתו: יתר לחץ דם; הפרעה במטבוליזם של שומני הדם; שבץ מוחי משנת 1992; טרשת עורקים; ניתוח מעקפים משנת 2004; מחלת PVD/PAD הגורמת לחוסר אספקת דם לרגליים ולצליעה; עישון כבד והשמנת יתר. לפי חוו"ד זו, תוחלת החיים של התובע במועד הארוע (2007), היתה 9 שנים.
89.גב' פ' העידה שבן-זוגה מנוע כיום מלתפקד באופן רגיל מחמת הכאבים בבקע, וחושש להתכופף ולהרים משקל (ס' 38 לתצהירה). ואולם הבקע נוצר בעקבות הניתוח לכריתת התוספתן, ולא שייך לניתוח דנא. התובע העיד כי הוא נוהג ברכב וכן עובד בשמירה על אתר בניה (בישיבה בבוטקה וללא נשק – ר' עדותו בפ' ע' 67 ש' 6 עד ע' 68 ש' 7).
90.בנסיבות הענין, יש לפצות את התובע בגין עזרת זולת לתקופת האשפוז והסיעוד שלאחריו, עד להתאוששות מהניתוח. על דרך של הערכה, אני פוסקת סך 5,000 ₪ בראש זה.
91.פגיעה באוטונומיה -- התובע הצהיר כי עובר לניתוח, ד"ר ליבוביץ' הודיע לו ולאשתו במפורש "כי המדובר בגידול סרטני אשר יש להסירו, ואם חפץ חיים אני בניתוח דחוף" (ס' 33 לתצהירו). פרופ' ליבוביץ' (כתוארו דהיום) אישר שהמליץ לתובע לעבור ניתוח לכריתה חלקית של הכליה, ולדבריו: "אני מדגיש בפני כל חולה במצב דומה כי מירב הסיכויים הינם שמדובר בגידול ממאיר, אך לא מדובר בוודאות של 100%. מאחר ולא ניתן להגיע לאבחנה מדוייקת לפני הניתוח, מוציאים בניתוח כל גידול, למרות הידיעה שחלקם (25%-20%) מסתברים להיות שפירים" (ס' 11 לתצהירו). ובהמשך: "אני מסביר לכל חולה במצב דומה כי ישנה אפשרות לכרות מלכתחילה את כל הכליה, או לבצע כריתה חלקית משמרת. אני מסביר לכל חולה כי ניתוח כריתה חלקית הוא בעל דרגת קושי ומרוכבות גדולים יותר ועלול להיות כרוך בסיבוכים, ובעיקר דימום, זיהום ודליפת שתן, העלולים להוביל עד לאבדן הכליה" (ס' 12 לתצהירו). בתיעוד הרפואי מיום 23.10.2007 רשם ד"ר ליבוביץ' כי התובע "הוזמן ל NSS פתוח...".
92.עיננו הרואות, כי ד"ר ליבוביץ' לא העמיד את התובע על האפשרות שלא לבצע את הניתוח כלל בשלב זה, וחלף זאת לבצע בדיקות הדמייה נוספות ולעקוב אחר ההתפתחות באופן אקטיבי.
93.בעדותו, התובע חזר והעיד כי ד"ר ליבוביץ' אמר לו "בפירוש, 95 אחוז... שיש לך גידול סרטני... וקיבלתי פחד" (פ' ע' 64 ש' 29-22). ולאשתו אמר: "זה אתם צריכים להחליט. אתם רוצים לאבד את הבעל, בבקשה" (פ' ע' 65 ש' 7-6). גב' פ' העידה: "ברגע שהזמינו אותנו למחלקה,... ודיברו שהוא חייב ניתוח ואני עוד שאלתי דוקטור, אולי לעשות עוד כמה בדיקות, לא רק בדיקה של סי.טי. הזאת, אז הוא אמר 95 אחוז זה סרטני. את רוצה שבעלך יהיה בסדר? ברור שאני רוצה" (פ' ע' 73 ש' 27-24).
94.בנסיבות המקרה, ראוי ליתן פיצוי נפרד עבור הפגיעה באוטונומיה, ולא כחלק מראש הנזק של כאב וסבל (השוו: ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל חיפה, פ"ד נג(4) 526 בע' 581; ע"א 9936/07 מאיה בן דוד נ' ד"ר אייל ענטבי בס' 11 לפסה"ד מיום 22.2.2011; ע"א 4576/08 עטרה בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס, מיום 7.7.2010, בס' 25 לפסה"ד; ע"א (מחוזי נצ') 35679-12-13 פרץ נ' מ"י, מיום 1.9.2014 בס' 21 לפסה"ד). הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן עבור סיכול יכולת ההחלטה המודעת והבחירה של החולה, וזאת משום שלא הוצג לו מלוא המידע ולא העמדו בפניו החלופות האפשריות. הפיצוי בגין כאב וסבל, לעומת זאת, ניתן עבור הכאב הפיסי ועוגמת הנפש, האשפוז והנכות.
95. ערכי הפיצוי מותאמים, כמובן, לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (וראו למשל: ע"א 1535/13 ואח' מדינת ישראל ואח' נ' ציפורה איבי ואח', מיום 3.9.2015; ת.א. (ת"א) 1319/06 פינקלשטיין נ' מרפאת עין טל ואח', מיום 28.12.2010). במקרה דנא, לא היתה לתובע יכולת עצמאית להעריך את המלצת הניתוח, שכן לא נמסר לו כל מידע לגבי חלופות אפשריות. הודע לו שמדובר בגידול סרטני, מבלי להציג לו את הספקות המשמעותיים שעלו מסדרת בדיקות ההדמיה. הפיצוי בראש זה יעמוד על 50,000 ₪.
96. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בהליך דנא: אגרה, שכ"ט המומחה האורולוגי פרופ' גרינוולד, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%.
ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ו, 25 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.
